הדאגה הקולקטיבית ל"שמאל", של כתבים וכותבי מאמרים ב"הארץ" – נוגעת ללב. חלקם, שמחים לאיד ואחרים מצטערים על "אובדנו" של השמאל בישראל. הכתבות והמאמרים (האחרון בהם, "שמאלימין" מאת גדעון סאמט, "הארץ", 28 ביוני 2002) – עוסקים ב"עבודה" ובמרצ. השמאל המדיני האמיתי בישראל: חד"ש, גוש שלום ועשרות(!) הקבוצות הישראליות-יהודיות וישראליות-ערביות – אינן נזכרות כמעט כלל: יוסי ורטר, אבירמה גולן, לילי גלילי וגדעון סאמט, יכולים לבקש ממחלקת המודעות, את מספרי הטלפון של מאות מפרסמי גילויי הדעת, העצומות והקריאות להפגנות של השמאל המדיני, ללא מרכאות – חלקן בתזרים המזומנים של קבוצת-שוקן משמעותי ומממן את משכורתיהם של הכותבים, שאינם רואים שמאלה מ"פואד", רמון, ביילין, בורג או שריד.
אין זו "תופעה" חדשה: "הארץ" שהיה מאז סגירתם של "קול העם", "על המשמר", "דבר" ו"למרחב", לעיתונם היומי של הקוראים משמאל לימין – מתעלם, כמעט לחלוטין, מכל מי שהוא שמאל אמיתי, מדיני וחברתי, באמות מידה מדעיות וישראליות, הלכה למעשה. את חד"ש ונציגיה היהודים והערבים בסיעותיה בכנסת, בהסתדרות וברשויות המקומיות, מכנה העיתון "מפלגה ערבית". ניכר שכתבי וכותבי המאמרים ב"הארץ" אינם מבחינים במודעה השבועית של "גוש שלום" ובפרסומים-בתשלום של עשרות קבוצות המחאה המדינית והחברתית המתפרסמים, כמעט מדי יום, בעיתון המשלם את שכרם.
יש רק שמאל אחד בישראל: הוא מאגד בתוכו, גם אם לא במסגרת ארגונית אחת: את כל מי שרוצה בישראל עצמאית, בגבולות ה-4 ביוני 1967 – בצידה של פלסטין, כשירושלים היא בירתן המשותפת של שתי המדינות. השמאל הישראלי, רואה בכיבוש המתמשך על כל הכרוך בו: הכנעת והשפלת הפלסטינים מחד, פגיעה באזרחים חפים מפשע משני העמים וחורבנן של כלכלות שני העמים ורמות החיים בישראל ובפלסטין מאידך – אם כל חטאת. הוא רואה בבגידתה של "העבודה", למצביעיה ב-1999 ואת שתיקתה הנכנעת של מרצ, שותפתן של ממשלות-התנחלויות מ-1992 ועד לפרישתה מממשלת ברק, כמיילדותיו של ה"שמאלימין".
השמאל בישראל אינו מצדד ב"פאקס אמריקנה" המאמצת לחיקה את הדיקטטור הפקיסטני וחצרות המלוכה בסעודיה והמפרץ הפרסי, עת בה היא תובעת "רפורמה" ברשות הפלסטינית. השמאל הישראלי מתנגד להתנחלויות, לא רק בגלל היותן מכשול לכל הסדר מדיני אלא, בגלל מחיר העתק שהן גובות על חשבון העשירונים המקופחים במדינת ישראל. מרצ, שותפה לקואליציית "ההתיישבות" (התנחלות) של הסוכנות היהודית בהסתדרות הציונית ולקואליציה עם הליכוד בהסתדרות – מחרימה את "גוש שלום" וחד"ש, ואיתן את כל קבוצות המחאה הניצבות שמאלה מ"קואליצית השלום" – במילים אחרות: שמאלה למר"צ. למפלגה זו, אחריות גדולה בהפיכתו של "השמאל הציוני" ל"שמאלימין".
מצבו של השמאל בישראל אינו מזהיר אך אינו אנוש. היינו הראשונים ביוני 1967 בקריאתנו ל"שתי מדינות לשני עמים"; הראשונים, ב-1975 להכיר באש"ף כנציגו הלגיטימי של תנועת השחרור הפלסטינית; הראשונים ב-1969 בקריאתנו להפרדת האיגודים המקצועיים מחברת העובדים וקופת חולים… והרשימה עוד ארוכה. חלקים נרחבים במצענו המדיניים והחברתיים ה"קיקיונים" (כך נוהג "השמאל הציוני" לכנות את השמאל האמיתי) היו במרוצת הזמן, לא רק לנחלת ה"שמאל", כי אם גם במרכז ובימין הדמוקרטי. השמאל בישראל יתחזק, ללא ספק, בכורח הנסיבות ובתהליך הבלתי נמנע של התפכחות, בקרב קצרי הראייה, שאינם מבחינים בין שמאלם לימינם.
בלי ברבורים- בא נאמר בפשטות- אתה בעד טרנספר (ליהודים).
הסיבה פשוטה – כי הם יושבים בשטחים ערביים.
אכן- טיעון מוסרי להפליא. שננסה להחליף בצדדים?
איך תקרא למי שרוצה לעשות טרנספר לערבים כי הם יושבים על שטחים יהודיים (חוקיים למהדרין, נקנו בכסף טוב,מרצון חופשי, בלה בלה) ?
מדוע גירוש בכפייה של אנשים מבתיהם הוא מוסרי כלפי אוכלוסיה אחת, וגזענות שנואה כשזה מתבצע כלפי הצד השני?. אם אתה בעד שתי מדינות לשני עמים- רוצה לומר: בעד גירוש יהודים בכפייה מאדמות ערביות, עליך להיות בעד גירוש ערבים בכפייה מאדמות יהודיות. אופס, סליחה, יצא המרצע מהשק – לשיטתך, כנראה שאין דבר כזה אדמות יהודיות.וזה כבר מסביר הכל.
אל תטרח לענות,אם אין ביכולתך לענות בצורה הגיונית וסדורה ולא בדמגוגיות שדופות.ובטח אל תתחיל עם- מי היה כאן קודם, (אם שנים נותנות לגיטימיות אז מתי קריית ארבע תהפוך להיות לגיטימית בעיניך?), או אולי אנחנו בכלל כוזרים?.
אמר אב שכול במאמר פה באתר- מוסר הוא לבן, לא שחור או לבן.משפט יפה. אז ספר לי מדוע זה מוסרי לגרש יהודים מבתיהם (באריאל יושבים יהודים כבר הרבה שנים, בבאר שבע יותר) ולא מוסרי לגרש ערבים (אפילו משפחה ערבית שנכנסה זה עתה לגור בלב תל אביב ?), ואנא, אל תתחבא מאחרי טיעונים טכניים, למי יש איזה צבע על איזו תעודת זהות – אנחנו פה במישור מוסרי אז בא נדבר קצת על צדק.
ורק שיהיה ברור – אני בעד פינוי התנחלויות. לא מטעמים מוסריים, אלא כי פינויין (טרנספר)צריך להיות חלק ממהלך פרקטי של עשיית שלום. זכותינו כעם על חברון זהה לזכותם של הערבים כעם על תל אביב או שיך מוניס. הדרך לשלום היא בהפרדת עמים. כל היהודים יפונו מערבה, כל הערבים יפונו מזרחה ובאמצע חומה עד שיחלפו דורות השנאה. אז יוגשם חלומך – שתי מדינות לשני עמים.
בנוסחא ( הדממגוגית/שקרית) שאתה מציע תקבל- מדינה ערבית "נקייה" מיהודים, ותוך 20 שנה- מדינה ערבית נוספת (דמוגרפייה+ מימוש זכות השיבה ה"השקטה" דרך איחודי משפחות ונישואים עם תושבי "פלסטין"+ "אוטונומיה תרבותית/שלטונית ערבית"), רגע, רגע- אולי זו מטרתך הסופית ממילא?
חביבי- נראה לי שהרבה מרצעים יוצאים פה היום מהשק.
שאלת תם: טרספר לכולם? אם כך למה שהיהודים יקבלו את השטח הגדול? למה נראה לך שיחלפו דורות של שנאה אחרי עקירה של מיליון איש לתוך צפיפות מטורפת בשטחים.
אם כבר, פרסלציה מוחלטת של המזרח התיכון לפי הדמוגרפיה.
נמתין לבוא האמריקאים ונראה.
על השחיטה. על הסכין.
חלפה שנה מאז מאמרו של אלכס מסיס ו"הארץ" בשלו – אינו מחמיץ הזדמנות ל"פלג" את השמאל
או את ה"שמאל": העיתון המעלים מקןראיו את
מרבית ההפגנות, פעולות המחאה, האסיפות ואת
םעילות השמאל האמיתי בישראל -העניק בסוף השבוע עמודים אחדים בשבועונו,לחיים הנגבי,
םעיל "מצפן" שכבר ניסה והצליח לפלג את "העולם הזה כוח חדש" ב1965 , את "הרשימה המתקדמות" (הצליח חלקית) בשנות השמונים, הצטרף,,, למפלגת העבודה ב1996 ועכשיו
הוא עוסק בפילוג "גוש שלום" בחסותו של
ארי שביט.
תודה למערכת על פרסומו החוזר של מאמרי
מאז שפורסם לראשונה – כמעט ולא השתנה דבר למרות התורה המרקסיסטית-דיאלקטית בה אני מאמין –
השמאל נשאר מפולג ומפוצל ואילו הימין שמולו חזק ושולט
למקרא מאמרים רבים בשארית שנשארה של העיתונות המודפסת – המלינים על השמאל כאילו השתלט לא רק על התקשורת אלא גם על… בית המשפט העליון – אנו חלשים כשם שהיינו וגרוע מזה: אין שום מאמץ לשנות מצב זה