הצטערתי לראות, כי מאמר המערכת של "הארץ" (6 באוגוסט) מוקדש להתקפה על תנועת "גוש שלום", אשר למעשה מצטרפת למסע ההסתה שפתח נגד תנועתנו ראש הממשלה שרון. עוד יותר מצער כי המאמר מביא טיעונים בלתי נכונים עובדתית. במאמר נכתב: "איסוף חומר מרשיע כביכול נגד קצינים בצבא הפועל תחת חוק במדינה ריבונית, ובכפוף להוראותיה של ממשלה נבחרת, יכול גם הוא להיחשב כצעד אזרחי ראוי, וזאת בתנאי אחד – שהמידע הנאסף יפורסם ברבים או יוצג לפני רשויות החוק בה".
מה שכנראה לא היה ידוע לכותב(י) מאמר המערכת הוא ש"גוש שלום" אכן עשה בדיוק כך, או לפחות ניסה לעשות זאת. כל אחד ואחד מן המכתבים שנשלחו לקצינים שונים בצה"ל נשלח במקביל במלואו למערכות כל העיתונים כולל "הארץ", ועשינו מאמצים גדולים לעניין בנושא את כתביכם ולהביא לפרסום החומר – ללא כל הצלחה, כשם ש"הארץ" נמנע פעמים רבות בשנים האחרונות מלסקר את מרבית ההפגנות והפעילויות של "גוש שלום", גם כאשר עשינו מאמצים גדולים להביא פעילויות אלה לידיעתכם. זאת עד אשר לפתע גילה כתב "הארץ" עמוס הראל מכתבים אשר נשלחו כבר לפני כמה וכמה חודשים והעיתון פרסם את הנושא בגדול – מדוע עכשיו ולא כאשר לראשונה ניסינו להפנות את תשומת לבכם לעניין, למערכת "הארץ" פתרונים.
עותקים מכל מכתב ומכתב נשלחו גם אל הפרקליטות הצבאית, הרמטכ"ל ושר הביטחון, כך שלגורמים המוסמכים היתה כל האפשרות לנקוט פעולה בעניין לו רצו. האמת היא שלא הופתענו מחוסר פעולה מצדם, שכן ביקורתנו הופנתה ברובה כלפי קצינים שביצעו מעשים שהם בתחום המדיניות הרשמית של צה"ל בניסיון לדכא את ההתקוממות הפלסטינית – פעולות כגון הריסת בתים, ענישה קולקטיבית של תושבי עיירות ומחנות פליטים, מעצרים של בני משפחות של "מבוקשים" רק בגלל היותם בני משפחתם, וכד’ – מעשים שעם כל היותם מדיניות רשמית ומקובלת במדינת ישראל של היום מהווים עדיין עבירות חמורות על החוק הבינלאומי ובמיוחד על אמנת ז’נבה הרביעית. על כן לא היינו צריכים לטרוח הרבה למצוא עדויות למעורבותם של קצינים מסוימים במעשים מעין אלה – לעיתים קרובות הקצין עצמו הודה, ואף התרברב, בביצוע המעשים בראיונות לאמצעי התקשורת. ראינו חובה לעצמנו, במקרים מעין אלה, להתריע בפני הקצין האמור ולהדגיש בפניו כי מעשים שעשה או הורה לפקודיו לעשות אכן מהווים הפרה של החוק הבינלאומי.
קשה לנו להניח כי מערכת המשפט הישראלית במתכונתה הקיימת, הצבאית או האזרחית, מסוגלת לטפל בנושאים אלה – אך נשמח מאד להתבדות. אולי יקום פעם בישראל מוסד כדוגמת "ועדת האמת" שקמה בדרום אפריקה לאחר נפילת האפרטהייד, ובפניה יוכלו לעלות טענות כאלה. אם לא תתעשת מדינת ישראל לטפל בנושאים קשים וכאובים כאלה, סביר להניח כי במוקדם או במאוחר יגיע הדבר לפורום משפטי בינלאומי כלשהו.
תמהני אגב על "הארץ", שלא בחר להקדיש את מאמר המערכת שלו לגילויים המחרידים שחשף מעל דפיכם הכתב והפרשן אמיר אורן בגיליון אתמול ועל פיהם הוכנו בצה"ל תכניות ל"מבצע" שלישי בשטחים הכבושים שיהיה "חמור בהרבה מ’חומת מגן’ ו’דרך נחושה’" ואשר על פי ההערכות במהלכו יהרגו אלפי פלסטינים (!). מבלי לדעת את הפרטים שכתבכם בחר לא לפרסם, או שהוגבל על ידי הצנזורה, עולה כאן חשש חמור ביותר של תכניות לביצוע פשעי מלחמה בקנה מידה נרחב. אם חס וחלילה יצאו תכניות נפשעות כאלה לפועל, יש להניח שבית המשפט הבין לאומי בהאג לא יזדקק ל"גוש שלום" אלא ינקוט פעולה תקיפה ביוזמת עצמו כלפי האחראים.
