הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-25 באוגוסט, 2002 אין תגובות

קוראים לה מזל ויש לה בנות, בנים ונכדים. אני מכירה אותה עשרות שנים – בניה למדו בגן שלנו. השנה קיבלנו את נכדתה. סבתא מזל לחמה שגם נכדתה, ליטל, תבוא לגן שלנו. היא סיפרה שחתנה חיפש לבתו גן יוקרתי. מזל אמרה לו: "מה אתה מחפש רחוק כשיש לנו פה את שולה? מה, את מרגלית שלך היא לא חינכה בסדר?" אבל האב לא ויתר ומזל הניחה לו להתרוצץ לבדוק את כל הגנים בסביבה. לבסוף נכנע והילדה הובאה עלינו.

סבתא מזל עובדת עד היום בחוץ, עובדת בבית, מטפלת באם ישישה בת תשעים, מטפלת בנכדיה ותמיד צוחקת ואופטימית. כשואלים לשלומה, היא משיבה: "בסדר, הכל מצוין".


לאחר שכבר עבדה קשה מעלות השחר, והיא באה לקחת את נכדתה מהגן, קוראת לה מזל: "אושר שלי, בואי, אושר שלי!". וגם אנחנו קוראים לליטל: "אושר, בואי, סבתא שלך באה לקחת אותך".


מזל אוהבת לתת. כל דבר יפה וטוב שיש לה היא רוצה להתחלק בו אתנו. כשהיא מביאה לנו פרחים מגינתה, לימונים מהעץ שבחצרה, עציץ לקישוט הגן, היא לא מביאה אותם בשמה, אלא בשם ליטל. והיא אכן מצליחה להשפיע בכך על הקטנה שתאהב לתת.


ובאמת, האין זה אושר?

תגובות
נושאים: מאמרים

הגיבו כאן

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים