הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-23 בספטמבר, 2002 9 תגובות

מאת כתב "הגדה השמאלית"


תנועת "קול אחר בגליל" דורשת להקים ישובים חדשים לאוכלוסיה הערבית ופתיחת שעריהם של היישובים הקהילתיים שהוקמו בשני העשורים האחרונים לתושבים ערבים. כך עולה מדיון ציבורי שנערך בשבוע שעבר (יום ה’ 19 בספטמבר) על ידי "קול אחר בגליל" תחת הכותרת "יהודים וערבים, לקראת עתיד משותף". הערב נערך בעקבות הפיגוע באוטובוס בצומת מירון ומעצרם של כמה מבני משפחת בכרי מהכפר בענה. האירוע התקיים במועדון היישוב שורשים שבמשגב, והשתתפו בו כ- 150איש מתושבי כרמיאל, סח’נין, בענה, יישובי משגב ויישובים נוספים.

במהלך הערב הקרין השחקן והבמאי מוחמד בכרי את סרטו החדש "ג’נין, ג’נין – סרט חד-צדדי", ולאחר ההקרנה נערך דיון בהשתתפותם של בכרי ושל ד"ר אסעד ע’אנם, מרצה למדעי המדינה באוניברסיטת חיפה ומנהל עמית של עמותת "סיכוי", הפועלת לקידום ושילוב האוכלוסייה הערבית בישראל. משתתפים רבים מן הקהל נטלו חלק בדיון, ובהם ראש עיריית סח’נין, מוסטפא אבו ריא; ראש מועצת בענה לשעבר, ד"ר מוחמד בכרי, ד"ר אורי דייויס, תושב סח’נין וחבר תנועת "קול אחר בגליל", בני משפחת בכרי מהכפר בענה, פעילים מתנועת "תעאיוש – שותפות יהודית-ערבית" ועוד.


יש לציין כי היוזמה לקיום האירוע הועלתה לפני כשבועיים, בעת שנציגי תנועת "קול אחר בגליל" ביקרו בכפר בענה ונפגשו עם בני משפחת בכרי ובהם השחקן מוחמד בכרי, על-מנת להביע את סלידתם מן הניסיון להכפיש את שמם של כל בני משפחת בכרי ותושבי הכפר בענה, ובאמצעותם את ציבור האזרחים הערבים בישראל כולו.


תנועת "קול אחר בגליל" היא תנועה אזרחית יהודית-ערבית הפועלת, בעיקר במישור המקומי, למימוש שוויון ושותפות בין יהודים לערבים. בין מקימי התנועה נמנה גם עמירם גולדין ממצפה אבי"ב שבנו, עמרי, נהרג בפיגוע בצומת מירון. מאז אוקטובר 2000, עם הקמתה של התנועה, מנסים גורמים שונים במשגב להצר את צעדי הקבוצה, בין השאר באמצעות סגירת המועדונים במועצה האזורית משגב ובמרבית יישוביה בפני פעילות התנועה. לקראת הערב המדובר הופעלו על הקבוצה לחצים שביקשו למנוע את קיומו של הערב, אולם חברי התנועה עמדו על דעתם כי דווקא בזמנים קשים כאלו האפשרות היחידה לעתיד טוב יותר היא בהידברות בין יהודים לערבים ובהמשך המאבק המשותף לסיום הכיבוש, לשלום ולשוויון.


חבר התנועה והמנחה הערב שנערך בשבוע שעבר, רמי מנדלצווייג מסר בתחילת האירוע הודעה בשם "קול אחר בגליל" ובה נאמר: "באוקטובר 2000 נפגשנו לראשונה כי לא יכולנו לשבת בחיבוק ידיים אל מול התהום שנפערה ביחסים בין יהודים לערבים בגליל. כצעד ראשון גינינו את התנהגותו הציבורית של ראש מועצת משגב שלא ידע למנוע את ההתדרדרות הזאת ואת הירי הלא מוצדק שביצעו כוחות הביטחון במפגינים הערביים. אבל הבנו שתיקון המצב דורש חשיפת הגורמים להתדרדרות והצבת דרכי פתרון. לכן, מהרגע הראשון שאפנו להפוך לקבוצה ערבית-יהודית שתשמש דגם לחזון של חיים משותפים. ואכן נהיינו לתנועה יהודית-ערבית שבה השותפות מלאה, שוויונית ואמיתית. הצבענו על הגורמים: הקיפוח והאפליה מהם סובלת האוכלוסייה הערבית-פלסטינית, והפערים האדירים שהם יצרו במישור הכלכלי, החינוכי, האורבני והחברתי".


עוד מסר מנדלצוויג כי התנועה דורשת העברת אדמות ממועצת משגב לתחום השיפוט של העיר סח’נין, וליתר הישובים הערביים הסובלים ממצוקת קרקעות, הקמת ישובים פתוחים לאוכלוסייה הערבית ואת ביטול ועדות הקליטה בישובים הקהילתיים, וועדות שאחריות לאפליה ולהפרדה גזעית.

תגובות
נושאים: מאמרים

9 תגובות

  1. משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

    מספיק עם מדינת האפרטהייד!!! ואם אנו כאלה (וזו דעתי), אין כל צורך להסתתר מאחורי עלה התאנה.

    עצם העובדה שצריך לדון על ישובים מעורבים אם "לפתוח אותם" לקבלת תושבים ערבים מעלה מחשבות מאד נוגות לגבי מה צריך היה להיות ומה קורה בפועל. אני בושה במה שקורה במדינה זו.

  2. עמית הגיב:

    לשירה הנאיבית – ישוב ערבי לא יפתח דלתותיו ליהודים? אין להם אדמות ליישב בו את בניו ובנותיו החפצים בכך (המילה הפקעה מוכרת), משרד השיכון והבינוי לעולם לא יפנה תקציבים לכך ולפיתוח סביבתי קרי כבישים, ביוב, תאורה וכו’. לא מוכרת לי התארגנות של יהודים הרוצים לעבור להתגורר בישוב ערבי קיים ומקבלים את התשתית כמו מצפה אחר בגליל ויעוד הכספים והתשתית ישרת את האוכלוסיה היהודית והערבית שתרצה להתגורר בשכונה החדשה

  3. שירה הגיב:

    כדבר ראוי, צריכים היישובים הערבים לפתוח את דלתותיהם ליהודים.

    ועד שזה לא יקרה, אין מה לדרוש הדדיות.

    הדדיות היא בו זמנית. גם היא מפחידה את החלש והקטן. כי אם להתערות אז להתערות.

    אחרת מה כל העניין? החזרת שטחים בדרך מתוחכמת?

  4. איתמר הגיב:

    חבר תנועת "קול אחר בגליל", ד"ר אורי דייוויס, שנולד וגדל כיהודי בכפר שמריהו, חי מזה מספר שנים בדירה שכורה בסח’נין, כך שישנה אפשרות לחיים משותפים כשהם מבוססים על כבוד הדדי ושוויון אמיתיים.

    מעבר לכך – היום לזוגות צעירים בסח’נין אין מקום להתגורר בו, ועל כל מגרש בודד שמוצע להחכרה יש עשרות מבני המקום המבקשים לבנות עליו את ביתם (ולכן ד"ר דייוויס חי בדירה שכורה שאינה בבעלותו). האם במצב עניינים כזה מצפה שירה כי המגרשים יינתנו לאדם שאינו בן סח’נין (ואין זה משנה אם הוא ערבי או יהודי)? לעומת זאת, מועצת משגב פתחה בקמפיין חדש המעודד אנשים מן הערים לעבור ליישובי המועצה, ואף התאכזבה ממספר הפונים הנמוך. אם יש ברשותה של משגב מקומות מיותרים למגורים, אולי תואיל בטובה לתת מהם לשכניה הערבים, ואז יגלו תושבי משגב כי הם יותר מרצויים בסח’נין, בעראבה ובכל כפר אחר בסביבה?

  5. גרציאלה סונדרס-הארדיוומן הגיב:

    מי זה "כתב הגדה השמאלית"??? מדוע עילום השם ומסוה האנונימיות?

  6. אפרת הגיב:

    ביישובים ערבים אין בנייה לגובה אלא מרבית הבנייה היא צמודת קרקע אז לא פלא שיש מחסור באדמות.
    מרואה החשבון שלי שהוא ערבי, שמעתי שהאשפה המתגוללת בהרבה מאד יישובים היא תוצאה של שחיתות במועצה ואי גביית מיסים כך שהם שמחים שיש להם היום וועדה קרואה.
    אני חושבת שיישובים ערביים עדיף שישארו ערבים ויהודים ישארו יהודים אבל הם צריכים לקבל תקציבים ויחס כמו היישובים היהודים ויש לשים קץ לאפלייה.

  7. אורי אבירם הגיב:

    חבל שאי אפשר ליצור קשר עם קול אחר בגליל .למה הכל באנגלית הלא אנחנו בישראל והשפה הרישמית היא עברית. חבל על כל החנופה הזו הפתרוניות הזו למה בקיום משותף אנחנו פוחדים להגיד אמת בישראל כותבים בעברית ולא באנגלית וכל תושבי הגליל יודעים ומדברחים עברית די לצבעות והביטול העצמי הזה
    אורי אבירם לוטם 0522852302 וחג שמח

  8. יאיר ראשוני הגיב:

    לאחר מחשבה מרובה ועמוקה הגעתי למסקנה שהאשם במצב זה בן גוריון שלא גמר ב 1948-49 לגרש את כל הערבים והשאיר כ 150 אלף ובגלל זה אנחנו משלמים. במקום לריב עם בגין ולרדוף את סנה והקומוניסטים היה צריך להתרכז במשימת הגרוש. אז הוא לא הבין את זה והיום מתוך קיברו הוא רואה את פירות הביאושים של מחדליו.

  9. מיכל עוזרי הגיב:

    חבל שבשנות ה2000 ה"נאורות" "מתקדמות" אנשים בטוחים שהם איזשהוא קו ייצור מוצלח יותר מקו ייצור אחר רבותיי אנו בני אדם כולם השלטון שלנו אחראי אחראי לקושי אחראי לבירוקרטיה הדרקונית אבל העם עצמו אנחנו בוחרים הולכים כמו עיוורים לא מספיק רק לדבר לנאום לכתוב כתבות צריך לעשות מעשה ולא כאילו אנו עושים למשהו טובה יש כאן אזרחים שנולדו גדלו חונכו למדו הקימו משפחות כמונו וכן גם זורם בם אותו דם למה תחושת הזרות למה תחושת הניכור למה תחושת חוסר השוויון וזו עובדה קיימת הם כאן כמו שכל אזרח במדינה הזו כאן וכולנו כאן כדי להשאר כדאי שהעם שחי פה יתחיל להבין זאת עם שרובו דור שני שלישי רביעי לשואה שואה שהרגה בנו רק בגלל היותיינו יהודים!!!
    ואילו אנחנו חיים בקנאה מטורפת על אדמה בגזענות בלתי נסלחת מספיק צריך להבין כמו הרבה מדינות בעולם שבני אדם חיים בשלום בשוויון באחווה בלי שפיטה לפי דת או גזע אלא בהסתכלות בגובה העניים על עובדה אחת שבה כולנו בני אדם הגענו באותה דרך ובאותה דרך נלך.

הגיבו לגרציאלה סונדרס-הארדיוומן

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים