הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-24 בספטמבר, 2002 5 תגובות

מיליונים מבני עמנו חפים מפשע סבלו קשות ושלמו בחייהם במשך מאות שנים – מימי האינקוויזיציה וגירוש ספרד דרך הפוגרומים ברוסיה ועד לשואה. מאות שנים שנאו, רדפו והרגו אותנו האנטישמים  בהאשמתנו ברצח צדיק אחד ויחידי-ישו מנצרת. רק השואה שבה נהרגו ששה מיליון מבני עמנו חפים מפשע הביאה מפנה היסטורי גדול במחשבה ובהתנהגות של מנהיגי העולם ובעקבותיהם חלק גדול מתושבי ארצותיהם כלפינו. הם התחילו להבין את גודל הפשע שנעשה ליהודים במשך מאות שנים ושהגיע לשיאו במאה העשרים ברצח עם – רצח מיליוני יהודים.

הכרה זו עוררה אצל עמי העולם רגשי אשמה וצורך מוסרי ורגשי לעזור לאלה ששרדו את השואה להשתקם ולבות לעצמם חיים נורמליים. אותה הכרה ואותו רצון הביאו את עמי העולם גם אל החלטה להקמת מדינת ישראל ע"י הארגון הבינלאומי הרם ביותר שהוקם בתום מלחמת העולם השניה במטרה להבטיח עולם צודק וטוב יותר – ארגון האומות המאוחדות.


מדינת ישראל הוקמה כתשובת העולם הנאור על פשעי השואה. ביסודותיה קבורים ששה מיליון קורבנות השואה. לכל יתר הגורמים שעזרו להקמתה היה חשיבות משנית ושאיש לא ינסה לקחת מקורבנות השואה את הזכות שרכשו במותם.
 
והיום, רק 50 שנה מאז האירוע החשוב ביותר הזה בהיסטוריה של עמנו מזה 2000 שנה האחרונות שוב מתעוררת אנטישמיות בעולם והפעם באשמתנו הישירה. בארגון האומות המאוחדות ישראל הפכה ממדינה מכובדת ורצויה למדינה מבודדת ובלתי רצויה. כל זה קורה אך ורק בגלל מעשים של המתנחלים האנוכיים והאלימים, ממשלת ישראל הבלתי אחראית, צה"ל האכזרי ורשויות ישראליות בשטחים הכבושים שמבצעים מדיניות הכיבוש הבלתי חוקית, בלתי אנושית ובלתי מוסרית – תוך רצח כמעט יומיומי של בני העם הפלסטיני חפים מפשע. בגלל אותן הסיבות נהרגים גם אזרחים יהודים רבים שאין להם שומרי-ראש וכלי תחבורה מוגנים החשופים לנקמה של לוחמים לא פחות  אכזרים "מהגיבורים" שלנו.


סבלנו מאוד במשך 2000 שנה בגלל שהאשימו אותנו ברצח של צדיק אחד ויחידי – ישו –  וזה נגמר בשואה, אז בלתי-אפשרי להתחמק מהשאלה המדאיגה : כמה יסבלו היהודים בדורות הבאים – הנכדים שלנו וכל אלה שיבואו אחריהם בגלל מאות הצדיקים שנהרגים וממשיכים להיהרג ע"י המתנחלים הנהנים היחידים מהמצב האומלל הזה, ועל ידי הכוחות המזוינים של המדינה שהפכו מצבא הגנה לישראל לצבא הגנה של המתנחלים. וצריך להיות  ברור שכל זה נעשה  בשם כולנו.


אם יש שמץ של אמת באמירה של הרב עובדיה יוסף – שלשואה אחראים יהודים של דורות שקדמו לה, שחטאיהם היו כל כך קשים שאלוהים הביא עליהם את עונש השואה – טענה שלעצמה היא זדונית ואין לה כמובן שום קשר עם האמת ההיסטורית; אז סכנה גדולה מאיימת על ילדנו וילדי ילדנו בגלל הפשעים המתבצעים היום בשטחים ובשם כל העם. המילים של הרב עובדיה יוסף יכולים להפוך, חס וחלילה, נבואה למה שמצפה לדורות הבאים.


היום אנו חוטאים קשה מאוד ומאבדים את שארית אהדתו ואהדתו של ארגון האו"ם שתודות לו מדינתנו קיימת. כל זה בגלל מדיניותם הזדונית של אלה שתפקידם לדאוג לטובת העם והמדינה. האם הם לא מבינים לאן הם מוליכים אותנו? האם הם לא מבינים שבמעשיהם הורסים את היסודות שעליהם קמה המדינה, מבודדים אותנו מהעולם ועושים צחוק מארגון האו"ם, לו אנו חייבים הכרת העולם במדינתנו. האם הם לא מבינים שנשיא ארה"ב בוש אינו יכול לשמש תחליף לאומות העולם. האם הם לא מבינים שממשלי ארה"ב באים והולכים אבל העמים ובייחוד העם הפלסטיני יישארו לעד.


אנחנו ניצולי השואה היינו הראשונים שתבענו לאחר תום מלחמת העולם השנייה לדחות בתוקף טענתם של גרמנים רבים שאמרו "לא ידענו" ובייחוד דחינו את טענותיהם של אלה ש"רק ביצעו את פקודות". סברנו שלא מתקבל על הדעת שבני העם הגרמני לא ידעו מה עלה בגורל מיליוני יהודים במשך חמש שנים ארוכות (חמש שנים ולא שלושים וחמש). שבנו ומחינו על כך שרבים כל כך שבין הגרמנים טענו שלא היה ידוע להם מה עוללו הנאצים לעמנו בשטחים הכבושים שלהם –  אלה היו אז שטחי פולין, ברית המועצות ומדינות אירופה המערבית.


מנהיגי גרמנים הועמדו לדין על ידי הארצות האנטי-פשיסטיות המנצחות, זמן קצר לאחר המלחמה, בפני בית המשפט הבינלאומי לפשעי מלחמה שהתקיים בנירנברג וחלקם נידונו למוות. מגרמניה נותרו רק הריסות וגרמנים סבלו מרעב ובידוד. גרמנים שילמו כסף רב כפיצויי מלחמה לארצות מנצחות ואחר כך גם לישראל. הם מוסיפים לשלם פיצויים לניצולי השואה. עד היום, 57 שנה לאחר תום המלחמה, הגרמנים עדיין לוחמים לטיהור שמם.


כל ישראלי, ובמיוחד אנשי הימין שבין אזרחי ישראל, חייב לשאול את עצמו: מדוע אנו מנהלים מזה 37 שנה מלחמה בלתי פוסקת  נגד העם הפלסטיני וכופים על העם הפלסטיני בכל כוחנו כיבוש כל-כך אכזרי שרוב העולם מתנגד לו ושבגללו כולנו סובלים ועוד נסבול? אנחנו לקחנו את  בתיהם, שדות ובתי עסק של הפלסטינים בכל הערים וכפרים שכבשנו בזמן מלחמת העצמאות ותירצנו זאת תחת ההגדרה השקרית "רכוש נטוש", והפכנו חלקים מהעם הפלסטיני לעם פליטים. ובמשך כל שנות הכיבוש הארוכות לא עשינו עבורם דבר, פרט לניצול עבודתם הזולה.


התנועה הלאומית היהודית עשתה עוד בימים לפני הקמת המדינה שגיאה היסטורית שעליה אנחנו משלמים כל הזמן ועד היום. כפי שתיאר זאת נושא דגל השלום  – אורי אבנרי, עוד לפני 50 שנה בשבועון "העולם הזה" (ואני מצטט לפי הזיכרון) : "כאשר דוד בן-גוריון הגיע בפעם הראשונה לארץ ישראל וירד מהאוניה בנמל יפו בעזרת הספן הפלסטיני שלקח אותו בסירתו לחוף, בן-גוריון בכלל לא התייחס לספן הפלסטיני הוא רק הרגיש ושנא את הריחות שעלו ממנו ומהסביבה." המנהיגים של היישוב היהודי ואחר-כך של מדינת ישראל אף פעם לא הכירו בעם הפלסטיני.


נכון הוא שהעם הערבי הפלסטיני התנגד להגירת היהודים לפלסטין, כמו שבכל מקום בעולם התנגד כל עם  נגד גורם חדש שבא להתנחל על אדמתו שהוא חי עליה ומעבד אותה מאז דורות. נכון גם שבאף מקום בעולם לא בוצעה התנחלות כזו בדרכי נועם, תמיד זה נעשה בכוח כהחלטה בלעדית של הכובש. ככה זה היה בארצות הכבושות ע"י האימפריה הבריטית, הצרפתית, ספרד, פורטוגל, בלגיה ואחרים – אבל מאז מלחמה העולם השניה העולם השתנה . בשנים שלאחר מלחמה העולם השניה נעלמו כל שטחי הכיבושים שבידי המעצמות הקולוניאליות – חלקם כתוצאה של התנגדות העמים הכבושים בעצמם וחלקם בעקבות החלטות האו"ם. הכיבוש היחידי שהיום קיים ושבא לעולם, באופן מוזר, רק לאחר שיתר הכיבושים כבר נעלמו ממפת העולם הוא הכיבוש הישראלי של השטחים הפלסטינים.

תגובות
נושאים: מאמרים

5 תגובות

  1. מישהו הגיב:

    אני מוחה בתוקף, הן על חוסר הביסוס הגלוי באשר לדבריו של הרב יוסף על השואה, שמראים שהסתמכת על שפורסם בטלוויזיה, והן על האשמת המתנחלים.

    הרב עובדיה יוסף התבסס על סיפור, לפיו נרצח אדם חף מפשע. כיצד ייתכן הדבר? האם אלוהים יתן לצדיק למות סתם כך? הפרשנות אומרת, שאותו אדם חף מפשע לא נרצח. הוא הועלה לשמיים, וברגע המוות, הוכנסה לתוכו נפשו של אדם שחטא, על מנת שהוא יסבול. הרב עובדיה יוסף הפגין מידה מסויימת של שחצנות וגאוניות כאחד, כאשר טען שמי שנספה בשואה לא היו אותם 6 מליון צדיקים – שכן להם הובטח מקום לגן עדן, אליו הועברו כדי שלא יסבלו – מי שנענש הוא רק גופם, ונפש חוטאת שהוכנסה אליהם ברגע המוות.

    אבל נניח לרגע שאכן דבריו של הרב עובדיה היו האשמה. אתה טוען שהיא זדונית? מדוע? משך שנים מחכנת מדינת ישראל הציונית להכיר באשמת העם היהודי בקנה מידה היסטורי-פסיכולוגי, על שום שלא הייתה לו מדינה, על שום שהיה חלש. האשמה שכזו היא מותרת? נראה לי הרבה יותר מקומם לטעון שלמישהו הגיע משהו כזה כי הוא היה חלש, מאשר כי אכל חזיר. הוא לא התכוון לפגוע באף אחד וגם לא פרסם את דבריו בקרב הציבור החילוני. אם התקשורת החילונית לא הייתה ממהרת לפרסם את דבריו מתוך תאוות פרסום ובצע כסף, אף אחד לא היה נפגע.

    באשר למתנחלים, טיעונים מקוממים עוד יותר. רוב המתנחלים לא עוסקים בפעילות אלימה – לא נגד כוחות הבטחון ולא נגד פלסטינים. המתנחלים חיים תחת טרור מתמיד (ממש לא "נהנים" מהמצב). הצבא לא הגיע לשטחים האלו בעקבות ההתנחלויות, אלא להפך – ההתנחלויות הגיעו לשם בעקבות הצבא. בכך הם לא שונים מכל יהודי אחר בארץ – הוא חלק מחברה-תנועה, שהגיעה לכאן בהגירה המונית ומאורגנת, כדי להכריז ריבונות על שטח, בכוח הכסף (עושק פלסטינים עניים) או בכוח הזרוע. הם לא פחות מוסריים מזה שבחר להקים את ת"א במחיר דמים, ובוודאי לא פחות מוסריים מזה שבחר להתיישב בירושלים, נהריה, או כל מקום אחר שלא קבל הכרה בהיותו חלק ממדינת ישראל. חלקם הגדול מתגורר בשטחי C ו-B, או במובלעות בשטחי A שקבלו את הסכמת הרשות הפלסטינית (כמו למשל הישוב היהודי בחברון).

    ההיטפלות הנוראית אליהם, הדמוניזציה שעושים להם, הטיעונים "בת"א זה עצוב כשאנשים מתים, בשטחים – טוב מגיע להם" ועוד כהנה וכהנה הם מחפירים. הם אזרחי ישראל לכל דבר, שהתנחלו בשטחיה בחסות כוח החרב, ורובם קבלו את הסכמת הערבים. אלו שלא קבלו, לא שונים כאמור מירושלים. אם עופרה מוסרית, אין סיבה לראות בי או בך מוסריים יותר.

    מי שעושה דמוניזציה למתנחלים במקום לפלסטינים, לא הופך לאדם טוב יותר.

  2. שי מזרחי הגיב:

    מסכים עם הנאמר במאמר, אבל- שכחת את טיבט ואת הכורדים.

  3. יהודי גאה הגיב:

    כל המאמר המלומד שלך נכתב בעין פלסטינית ולא בעין של יהודי .

    יש כמה "חורים" במאמרך – האם הפלסטינים הכירו בקיומינו ? הרי מתחילת המאה יש פיגועים , פוגרומים וכד’ ללא קשר לכיבוש .

    אם עשינו עוול ( אגב גיבורך אורי אבנרי השתתף בו במלחמת העצמאות – נכבה ),ואתה טוען שגזלנו אדמות וכד’ הרי שהגזל נעשה על אדמת א"י הקטנה הפליטים באים מישראל לפני גבולות 67 !

    דבר נוסף שאינך כותב עליו מה עם כמליון פליטים יהודיים שבאו מארצות ערב ? מדוע להם לא מגיע פיצוי ?

    מדוע מנציחים את בעיית הפליטים ולא מוצאים להם פתרון ולו זמני . איפה אחיהם ממדינות המפרץ ? מדוע אירופה צריכה לממן את הטיפול בפליטים ?נראה לי שלפי ההגיון שלך היית צריך לקרוא למאמרך מלחמת 48 הבלתי גמורה .

  4. שירה הגיב:

    אני מסכימה – מלחמת 48 היא בלתי גמורה. ולא מלחמה אלה כיבוש 48.

    היו פה פעם עם של עבריים. שהפך יהודי בבבל – שם קיבל עליו את התלמוד, שו"תים למיניהן, ש"סים וכל מה שמקובל היום לראות כדרך ארץ של יהודי.

    אם חזרנו לפחות נחזור בדרך ארץ. ולא בדרך כל בשר.

  5. אלכסה קלר הגיב:

    אני הנני בת למשפחה שמרביתה הושמדה בשואה ומיעוטה ניצל. אני מסכימה רק עם חלקם הראשון של דברי כותב הכתבה – שלפיהם מדינת ישראל קמה בזכותם של קורבנות השואה. אוסיף גם, שהמדינה קמה לא מעט בזכותם והודות לאומץ ליבם של ניצולי שואה רבים, שנלחמו במלחמת העצמאות ובה מצאו רבים מהם את מותם, לאחר שניצלו מהתופת באירופה.אגב, מן הראוי להדגיש, שרבים מהם הגיעו באופן בלתי חוקי, כי הבריטים סרבו לתת להם מיפלט כאן, למרות שהם ידעו בדיוק מאיזו תופת הם ניצלו. אבל, היחסים עם הערבים היו חשובים להם יותר.והרי בריטניה נחשבה לחלק מהעולם ה"נאור" שאותו משבח הכותב…

    באשר לטענתו, שהיינו אהודים על כל העולם הנאור שהצביע בעד הקמת המדינה – לזה אני מתייחסת בהסתייגות, שכן, גם לזה היו שלבים.
    אם המחיר לקניית אהדת העולם הוא השמדת מרבית עם ישראל – אני מעדיפה להיות בלתי אהודה ולהישאר בחיים, תוך לקיחת אחריות על חיי.

    ההצבעה באו"ם, אשר קבעה את חלוקת המנדט הבריטי בין ערבים לבין יהודים, קבעה, שיש להקצות ליהודים בארץ ישראל כ-15,000 קמ"ר רבוע בלבד, ואפילו במקומות האלה קבעה שיש להשאיר אוכלוסיה ערבית גדולה כל כך, שלא היתה מאפשרת הישרדות למדינה היהודית, שבה היו היהודים צפויים להתקפות ולפרעות מצד הערבים ממש כמו לפני הקמת המדינה. "למזלנו" – אם ניתן לומר כך – הערבים תקפו אותנו ונאלצנו להתגונן מפניהם. כך צמחה מדינת ישראל של 48, שלאחר מכן הכירו בה מרבית מדינות האו"ם (ברוב קטן) כמדינת ישראל.

    מאז הניצחון במלחמת הקוממיות לא ידעה המדינה הזו שלווה, כי המרצחים הערביים חדרו לתוך גבולותינו ורצחו בנו, גברים נשים וטף, ללא הפוגה,בעודם מסרבים באופן עקרוני להכיר בקיומנו, ומצהירים השקם והערב על כוונתם
    להשמידנו. כל זאת, בשיתוף פעולה אקטיבי או פסיבי, של אזרחיה הערביים של מדינת ישראל.

    כל זמן שלא הגבנו, היינו אהודים בעיני העולם,
    כי התאמנו לסטיגמה של היהודי שבו עורכים פרעות והוא חסר אונים, שראוי לרחמים מעורבים בלא מעט בוז, כמי שזקוק לחסדי אחרים כדי להתקיים.

    ההתגוננות שלנו יצרה לנו תדמית של היהודי החדש, הנלחם על חייו. אבל, מלחמת סיני הוכיחה, שאנו יכולים להרשות לעצמנו לנצח רק בגבולות מאד מצומצמים. אם הרחקנו את האויב הערבי מגבולותינו – היינו צריכים לחזור אל הגבול המצומצם ולהיות "ילדים ממושמעים" שנכנעים לתכתיבי הגדולים.

    והחדירות עם הרציחות נמשכו.

    מצרים רצתה לחנוק אותנו שוב.מדוע החלה מלחמת ששת הימים? גם מצפון וגם מדרום רצו לחסל אותנו. הצטרפה לכך גם ירדן במזרח. לא אנחנו בחרנו במלחמה. ושוב, ניצחנו, למרןת ובניגוד לכל הציפיות. ואת זה כבר לא יכלו לסלוח לנו. גם לאחר הניצחון הזה היינו מוכנים להחזיר את כל השטחים תמורת שלום. מי שמנצח זכותו הבסיסית לקבוע את תנאי השלום. מה בסך הכל רצינו? החזרת כל השטחים תמורת חוזה, שעל פיו יאפשרו לנו להמשיך לחיות בשלום ולא יפציצו לרסיסים את ילדינו בדרכם לבית הספר. וכשזה לא הלך – החלה התיישבות מסיבית בשטחים,באישור המדינה.

    עדיין ישראל היתה מוכנה להחזיר שטחים תמורת שלום. עובדה: ימית הוחזרה וישראל נסוגה מסיני. זכינו בחוזה שלום עם מצרים. החוזה הזה דומה בסך הכל לסטטוס קוו של מלחמה קרה, אבל בכל זאת קיימת רגיעה יחסית בגבול הזה.

    הכותב יאמר לי: האם הוא ראה מתנחלים מתיישבים באזורים האלה? על סמך מה הוא קורא להם פשיסטים?

    הנסיגה הכואבת מגוש קטיף היתה מחווה של שלום. מה קיבלנו? טרור של חמאס וקסאמים על שיטחה הריבוני של מדינת ישראל. קיבלנו עקורים ממורמרים שאיבדו את ביתם תמורת אשליית השלוםשל בעלי הסמכות במדינה.

    אלה פאשיסטים? עקורי גוש קטיף הם "קורבנות השלום" שאותם הקריבו רוקמי האשליות, תמורת לא כלום.

    הלוחמים שלנו נמצאים יומיום בסכנת מוות בהגינם על המחסומים כדי שפצצות מהלכות בדמותם של רוצחים מוסלמים פנאטים לא תוכלנה להיכנס לגבול ישראל ולהרוג ילדים ותינוקות.
    כדי שאוטובוסים מסיעי ילדים ואזרחים שלווים יוכלו להביא את נוסעיהם אל יעדם במקום לבית הקברות, שאליו היו רוצים אויבינו להביא אותנו.

    נכון, במחסומים אין נוהגים בכפפות משי. ונסיונות החדירה של פצצות מהלכות מוכיחים שאכן אין מקום לכפפות משי. את אלה מעז הכותב לגנות? הרי הם אלה, שתוך סיכון חייהם מגינים על אחוריו, במחילה, כדי שהוא יוכל לכתוב בשלווה את דברי הבלע שלו. גישה כזו מביישת את קורבנות השואה. היא, כנראה, תוצאה של סניליות. אין לי תשובה אחרת.

    אחי ז"ל חלל צה"ל. הוא היה מופקד עלש בטחון המדינה כפי שכיום מופקדים על כך בנים ישראלים טובים ויקרים. אלה מגינים גם על חייהם של ניצולי השואה, שחלקם – דוגמת כותב הכתבה – מזלזלים בקורבנם.

    ע כל הצער והכאב, עלי לציין, שהליכה אל המישרפות כצאן לטבח בלא נסיון להתגונן, איננה מהווה גבורה גדולה. היא מעוררת רחמים וכאב לב, אבל לא הערכה.

    זו טרגדיה, שממנה היינו חייבים להפיק את הלקחים. הגיבורים בקרב קורבנות השואה היו רק מורדי הגטאות, אבל גם הם נזכרו מאוחר מדי.

    ניצולי השואה הפכו לגיבורים רק מאותו רגע שבו הם נלחמו למען הקמת מדינת ישראל והיו מוכנים להקריב את חייהם בגבורה פיזית למען השגת מטרה זו.

    הקמת המדינה היא תוצאת הלקחים שהופקו מאסון השואה.המדינה לא ניתנה לנו על מגש של כסף.
    היינו צריכים להילחם בכוח להשגתה. אילולא נלחמנו לא היה ערך מעשי כלשהו להחלטת האו"ם. אפילו ילד יודע זאת.

    ומן הראוי שניצולי השואה יכבדו את גבורתם של אלה שמגינים בגופם על חייהם.

    אם וכאשר תהיה לנו ממשלה יציבה עם כוח הרתעה ראוי ועם יכולת לקבל החלטות באומץ, לטובת כל אזרחיה היהודים של מדינת ישראל – גם ההתנחלויות הבלתי חוקיות תיפסקנה. זו תגובה של מיואשים שחשים עצמם מופקרים ובדרך זו הם מבקשים לעורר את הממשלה לפעולה שממשלה חייבת לנקוט – דהיינו: להבטיח את בטחונם של תושבי
    המדינה שבראשה הם נבחרו לעמוד.

    כותב הכתבה – במקום להפנות את מפלי השינאה שזורמים ממנו, אל המקום הנכון – דהיינו: אל אויבי המדינה היהודית – הוא מפנה אותה כלפי בני עמו ומחפש בהם את האשמה להתנכלויות כלפינו. כך עשו יהודי הגולה במשך דורות, ובזה
    נתנו לגיטימציה לשונאינו להתייחס אלינו כאל שק חבטות. בתקופה המודרנית אין לזה כל קשר לישו. זו כבר מסורת. ואם לא נתנער מהשינאה העצמית הזו ונמשיך ולהאשים את עצמנו במה שעושים לנו – לא נוכל להרפא מתסביכי הגלות לעולם.

    נכון, שמדינות העולם אינן אוהבות אותנו. הן אינן אוהבות יהודי כוחני שנלחם על זכויותיו. הן אוהבות יהודים מתרפסים שמתחננים על חייהם ומוכנים לשלם כל תמורה בלתי הגיונית תמורת
    החסד הזה שמלווה בוז,כפי שחשים כלפי אותו מקבץ נדבות שמעדיף להשפיל את עצמו מאשר לנסות להיבנות (לא כולם יכולים, ולא אליהם הכוונה). ערכם של אנשים נמדד על פי מידת נכונותם לקחת אחריות לחייהם ובהתאם לתרומה לחברה בה הם יושבים. ולמדינת ישראל יש בהחלט במה להתגאות בתחום זה, וגם לעם ישראל מי שמכנה חלק באוכלוסיה היהודית "פאשיסטים רק מפני שהם רוצים לצאת מתוך המצב הבלתי אפשרי שבו נתונה המדינה כיום הוא זה שצריך להתרפא נפשית מסתביך הגלות.

    כבת לניצולי שואה וכמי שלא זכתה לראות דודים, דודות ובני דודים, כשהאחרונים היו אז תינוקות – כי כולם הובלו למשרפות, שאת משמעותן יודע היטב כותב הכתבה, אולי אפנה בהאשמה אליו ואל כל קורבנות השואה: מדוע לא התארגנתם להגן על עצמכם בתוך הגטאות, כי אם עסקתם רק בענייני רוח שלא עמדו לכם בשעה שבה נדרשה הגנה עצמית בכוח? אילו הייתם מאמנים עצמכם להגנה כוחנית נגד שונאי ישראל, וזאת בתוך ארצם הם – הייתי אולי זוכה להכיר את כל בני משפחתי היקרים, את כל התינוקות ששנחנקו בגאז רק מפני שהם נולדו, ורק מפני שאתם עצמכם לא הייתם חזקים באמונתכם בזכות הקיום שלנו.

    במדינת ישראל – לשם שינוי – איננו מוכנים לוותר על זכות זו. אתה ושכמותך – עם כל הבנתי וצערי על אובדן היקרים לי ולכם – תרמתם באוזלת ידכם ליכולת שונאינו להשמיד שישה מליונים מבינינו. אינני מבינה באיזו זכות אתה מטיף מוסר לאלה שרוצים להישאר בחיים
    בכל מחיר, כי זו זכותנו הבסיסית בשל עצם העובדה שנולדנו. כל מי שנולד זכותו להישאר בחיים וזכותו להגן על חייו אם מישהו מתנכל להם.

    אינני מסכימה עם התנחלויות בלתי חוקיות. הפתרון לכך איננו זריעת שנאה ופילוג בעם כיאם הגנה נאותה על תושבי מדינת ישראל מפני קסאמים ומפני טרור. אתה משדר בכתבה שלך את התבוסתנות וההשפלה העצמית שאיפיינה את יהודי הגולה ואשר תרמה לא מעט להתהוות השואה. אילו
    היפלתם פחד על שונאינו באירופה כפי שעושים זאת הטרוריסטים המוסלמים – אילו דרשתם בכוח זכויות שוות – לא היתה השואה מתרחשת.

הגיבו כאן

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים