הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-12 באוקטובר, 2002 6 תגובות

זה נשמע דמיוני, אבל זה באמת קרה: רב יהודי מישראל יצא להרי פרו, גייר קבוצה של אינדיאנים, הביא אותם ארצה, תקע אותם ישר להתנחלות בגדה המערבית, שהוקמה על אדמה שנלקחה מבעליה הפלסטיניים. הם מקבלים שם, ככל המתנחלים, הטבות מפליגות מהממשלה, על חשבון מאות אלפי הישראלים הוותיקים החיים מתחת לקו העוני. הם יכולים לחיות שם בעושר ובאושר עד סוף הימים (בתנאי שלא ייצאו מתחום הגדר המחושמלת ברכב שאינו משוריין, כי שם אורבים להם הפלסטינים, שישבו על אדמה זו עד לאחרונה.)

מה מניע מדינה להביא זרים גמורים מהחצי השני של כדור-הארץ כדי ליישב אותם במקום בני-הארץ, במחיר של סכסוך-דמים נצחי? התשובה נוגעת ליסודות הקיום של ישראל.


מאז הקמת המדינה עוסקים שליחיה במציאת "יהודים". בברית-המועצות-לשעבר התפתחה תעשייה שלמה המייצרת יהודים – אם בדרך של גילוי קשרים משפחתיים רחוקים ("הסבתא היהודיה"), אם בדרך הפשוטה של זיוף מסמכים. איש אינו יודע כמה לא-יהודים הובאו על-ידי שליחי הסוכנות היהודית ומנגנונים עלומים אחרים לישראל – לפחות 200 אלף, אולי 400 אלף. על-פי חוקי ישראל, הוענקה להם אזרחות אוטומטית.


לפני כמה ימים הוחזרה לחיים "המועצה הציבורית לדמוגרפיה", אחרי ששבתה במשך כמה שנים. זהו מוסד האמור לעסוק בנושא, שרבים בישראל רואים בו את בעיית-הבעיות של המדינה – יותר חשובה מהמלחמה בפלסטינים, נשק-ההשמדה של סדאם, האבטלה הגואה והמשבר הכלכלי.
"הבעיה הדמוגרפית" נדונה באוניברסיטות, משמשת נושא קבוע בתקשורת, מעסיקה ללא-הפסק פוליטיקאים ופרשנים.


"מומחים" יושבים ובודקים באמצעות המחשב מה יהיה שיעור היהודים במדינה בעוד 10, 25, 50 או 100 שנה. שמא יירד ל-78 אחוז? ואולי, חלילה, ל-75? האם הרחם של האשה החרדית, בתוספת העלייה הצפויה, תאזן את תפוקת הרחם הערבית?


ואם לא, מה אפשר לעשות? יש המציעים לעודד את הילודה היהודית, אך בהחלט לא לעודד את הילודה הערבית. יש המחפשים דרך איך למנוע בעד עולים יהודים מרוסיה להביא עימם קרובי-משפחה לא-יהודיים. יש הדורשים לגרש מיד את מאות אלפי העובדים הזרים בישראל, שמא יקימו פה משפחות. יש גם המפללים לגל אנטישמי גדול בארגנטינה או בצרפת (אך חלילה לא בארצות-הברית), שידחוף המוני יהודים לישראל. ויש רבים, ובהם שרים בממשלת שרון, הדוגלים בפתרון הכי פשוט: גירוש הערבים מהארץ. "ההיסטוריון החדש" בני מוריס רמז באחרונה שחבל שבן-גוריון לא עשה זאת כבר ב-1948.


יחס המדינה לאזרחיה הערביים, המהווים כעת 19 אחוז, מזכיר את הפסוק שהתנ"ך שם בפי פרעה, מלך מצריים, ביחס למיעוט לאומי אחר: "הבה נתחכמה לו, פן ירבה." והשיטה: "וימררו את חייהם."


על פי ההגדרה הרשמית, ישראל היא "מדינה יהודית דמוקרטית". כך נאמר בחוק, וכך קבע בית-המישפט העליון. בתיאוריה אין סתירה בין שני שמות-התואר: המדינה היא אמנם יהודית, אבל הדמוקרטיה מבטיחה זכויות שוות גם ללא-יהודים. או, לחלופין: המדינה היא אמנם דמוקרטית, אך שומרת גם על אופייה היהודי.


בפועל ישראל אינה "מדינה יהודית דמוקרטית" אלא "מדינה יהודית דמוגרפית". הדמוגרפיה גוברת על הדמוקרטיה, והיא מדריכה את כל מעשיה. אזרח ערבי מרגיש מאז ילדותו על כל צעד ושעל שאין לו חלק במדינה, אלא שהוא לכל היותר תושב נסבל. בכל משרד ממשלתי, בית-משפט, תחנת-משטרה ומקום-עבודה, ואפילו בכנסת, מתייחסים אליו אחרת מאשר ליהודי, גם בתקופות של רגיעה ביטחונית. אמנם, חוץ מחוק-השבות, המעניק לכל יהודי ובני-ביתו (אך לא לפליטים הערביים) את הזכות לבוא לישראל, אין שום חוק המפלה בין יהודים ללא-יהודיים. כך למראית-עין: אבל יש הרבה חוקים המעניקים זכויות-יתר ל"מי שחל עליו חוק-השבות", מבלי להזכיר במפורש את השם "יהודים".


הדבר כל-כך מובן מאליו, עד שכל פקידי המדינה פועלים כך אף מבלי להיות מודעים לכך. "מינהל מקרקעי ישראל" מחלק אדמה ליהודים, לא לערבים. כל תוכניות הפיתוח של המדינה כוללים יהודים בלבד. מבין מאות הערים והכפרים שהוקמו מאז קום המדינה, אף לא אחד נועד לאזרחים הערביים. אין שר ערבי בממשלה, אין שופט ערבי בבית-המשפט העליון.


רגילים להצדיק את כל המחדלים האלה בסכסוך המתמשך בין ישראל והעם הפלסטיני, שאליו שייכים גם האזרחים הערביים בישראל. אך השאלה היא מה, בעצם, גורם למה: האם המשך הסכסוך גורם לגישה האנטי-ערבית, או שמא הגישה האנטי-ערבית היא הגורמת להמשך הסכסוך?


יריבי המדינה מאשימים אותה ב"גזענות", נוסח משטר האפרטהייד בדרום-אפריקה. אנלוגיה זו עלולה להטעות. הציונות אינה מבוססת על תורת-הגזע, כמו האפרטהייד, אלא על תערובת של מורשת הגטו והלאומנות האירופית מהמאה ה-19.


מורשת הגטו היא פרי רוחה של עדה נרדפת ומתבדלת, שכל העולם התחלק בעיניה בין יהודים ו"גויים", הקמים עליה להורגה. הלאומנות האירופית דגלה במדינה לאומית-אתנית הומוגנית. רעיון המדינה היהודית הדמוגרפית עיכל את שני היסודות האלה: מדינה יהודית לאומית-אתנית הומוגנית, ובה עד כמה שאפשר פחות לא-יהודים.


באירופה, שבה נולדה הלאומנות הקלאסית, היא הולכת ומתערערת לטובת התפיסה האמריקאית המודרנית, שלפיה כל אדם המחזיק בדרכון אמריקאי שייך לאומה האמריקאית, בלי קשר לגזע ולמוצא האתני. זה עזר לה להיות למדינה החזקה ביותר בעולם, כלכלית, צבאית ותרבותית, שאזרחיה גאים בה ללא מצרים. הריבונות של המדינות הלאומיות האירופיות עוברת בהדרגה לאיחוד האירופי, והאזרחות בהן מוענקת גם למהגרים זרים, התורמים לכלכלתן ומאפשרים להן לקיים את משטר-הסעד. בגרמניה מקבלים עכשיו בני המהגרים הזרים את האזרחות עם לידתם, בצרפת ובבריטניה הגישה ליברלית עוד יותר.


ישראל עומדת בפני ברירה הסטורית: לחזור ולהיות גטו יהודי, עם חרדה דמוגרפית וסממנים חיצוניים של מדינה, או להתקדם לעבר התפיסה הלאומית החדשה, לפי הדגם האמריקאי-אירופי.


הציונות היתה התנועה הלאומית האירופית האחרונה. גם הקולוניאליזם הישראלי איחר ב-200 שנה. על כן זה טבעי, אולי, שהיא תאחר גם באימוץ התפיסה הלאומית המודרנית. אבל בסופו של דבר, אני מקווה, תתחלף המדינה היהודית הדמוגראפית במדינה הישראלית הדמוקרטית, לרווחת אזרחיה ושלומם.

תגובות
נושאים: מאמרים

6 תגובות

  1. גילה הגיב:

    אורי אבנרי הערבים בהגדרה שונאים יהודים .

    גם יהודים אמריקאים . גם זקנים גם תינוקת שרק נולדה כל עוד היא יהודיה היא בהגדרה הבסיסית אויבת.

    לרב האנשים ברור כשמש מדוע אסור שישב שופט ערבי בעליון ועוד כהנה מינויים שעלולים לחזואר אלינו כבומרנג.

    אנחנו התישבנו בארץ מחוסר ברירה ברובינו.

    יותר בדיעבד מאשר לכתחילה. וזאת משום שהעולם הראה לנו בצורה הכי ברורה שאין לנו ברירה אלא לכבוש לנו שטח בו בדם ויזע ולהגדיר אותו כמדינת היהודים בעלת הצבא המתגונן תמיד היהודי.

    נתנו לנו ברירה ? לא

    עם הספר הפך בעל כרחו לעם החרב.

    ונלחם על חייו

    תמיד נלחם על חייו .

    איך שרק תספר את זה ותעוות את זה ותציג את הנתונים כמצב שבהגדרה מחוייבת מציאות של שיוויון בין הערבים ליהודים , זה אף פעם לא יתממש.

    והסיבה ברורה

    כיוון שבהגדרה הם שונאים אותנו,גם בתימן ובעירק ובלוב ובסוריה פרעו ביהודים הרבה לפני שהרצל אפילו חשב להיוולד, ולא צריך להרחיב לגבי התנהגות הארופאים כלפי היהודים משך אלפי שנה.

    אז הסיבה ברורה כעת עוד יותר ולא אומר יותר מאשר, אף פעם אינך יודע מתי תפנה את הגב והערבי שהיה החבר הכי טוב שלך יבצע בך לינץ’.

    תתנגד אורי

    תתנגד

    המציאות תטפח על פני כלנו שוב ושוב ושוב

    עישו שונא ליעקב.

  2. גל הגיב:

    ומה יקרה כשלא יהיה פה רוב יהודי. האם זה לא יביא להרס העם היהודי? האם אין חשש שהרוב הערבי לא יפנים את הלכי הדמוקרטיה (כמו שלא עשה זאת באף מדינה ערבית) וינקום את נקמתו בעם היהודי?

    האם העם היהודי לא צריך לפחד?

    האם אינך פונה רק לעם הפלסטיני בטובך ואת עוקצך אתה מפנה אל היהודים?

    האם שלום אמת אינו דו צדדי?

    האם הערבים עשו את המירב כדי להשלים עם ישראל? עם היהודים?

    האם רק היהודים תומכים גדולים של המלחמה ואילו הערבים רוצים רק שלום?

    איפה עובר הגבול בין רצון של בדלנות של עם מול רצון להגדרה עצמית של עם אחר?

    האם שלום לא ראוי לעשות מתוך הפרדה ארוכת טווח? כלומר טרנספר הדדי? המתנחלים לפה והערבים לשם.

    האם כמו במאמריך בהם אתה מציין כי הערבים כבר ויתרו על פלסטין השלמה, לא ראוי שיוותרו על פלסטין הישראלית ויעזבו?

    כי כמו שאני רואה ישנם שני פתרונות – שאיני יודע מי מהם עדיף? הפרדה וטרנספר או חיים ביחד ואיבוד הזהות של העמים לכדי עם חדש.

    ברור משום מה שאף פתרון לא עובד. כמו הסטגנציה הנוכחית והניסיונות לעבות את הדמוגרפיה היהודית ומאידך לעבות את הדמוגרפיה הערבית על ידי נישואים.

    רק לא לעצום עיניים – כי בחסות החשכה שרון ועראפת מסוגלים להרבה.

  3. יהודי ישראלי הגיב:

    הבעיה הדמוגרפית תפתר כנראה רק בעקבות המלחמה עם עירק, אם ח"ו יצליח סאדאם לפגוע בערי ישראל בנשק
    כימי או ביולוגי ולגרום לכאוס ולנפגעים רבים,אני
    מניח שחומרים מסוימים מנס ציונה יגיעו לערים מסוימות
    ויפתרו חלק מהבעיה הדמוגרפית.

  4. שמואל הגיב:

    על מה אתה מדבר לעזאזל? בעיה דמוגרפית בין ישראל לבין המזרח תיכון כולו? מאות מליונים?

    נפלת על הראש.

  5. שקוף הגיב:

    ישראל היא המבצר הקדמי של כוחות האור המערביים מול כוחות החושך המוסלמיים.

    כוחות האור דוגלים(רשימה חלקית-לא לפי סדר חשיבות) בדמוקרטיה, שוויון בין עמים, שוויון בין מינים ושוויון בין אנשים, הומניות ופלורליזם, חופש דיעה וחופש הבעה, חופש קניין, רפואה מתקדמת, רציונליות,חופש של מידע, סחורות ואנשים.

    האיסלם הרצחני בו אנו נלחמים דוגל (רשימה חלקית- לא לפי סדר חשיבות) ברצח סיטוני של אילו שאינם שותפים לדיעותיו ואמונותיו, בדיכוי נשים אכזרי ושיטתי, לדוגמא:כריתת דגדגנים והטלת מומים קשים אחרים, איסורי עבודה, הופעה בפומבי, עינויין,השפלתן ורציחתן על רקע כבוד המשפחה. בבערות, אנאלפבתיות, ברבריות ופאנטיות.

    חשוב לזכור מול מה באמת נלחם פה העולם החופשי (על כל מגרעותיו). אנו- כמוצב קדמי של כוחות האור והקדמה (על כל מגרעותינו- ויש הרבה)- זוכרים את צדקת הדרך כי השכלה מנצחת בורות, הומניות וסובלנות מנצחות ברבריות ודיכוי, אור מנצח חושך.

  6. על כל מגרעותיה הגיב:

    ברגע שגזענות היא אחת ממגרעותיה – טיעונך מר שקוף, חסר תוקף. כי אחרי השואה, שום טיעון המצדיק גזענות אינו תקף. כם אם הוא רק מגרעת. לכן בני אור אנחנו לא. גם לא חושך. אבל אור? לגויים? הצחקת אותי? פנס גדול של ערפל, שלא רואה דבר.

הגיבו כאן

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים