הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-15 באוקטובר, 2002 6 תגובות

נתוני בנק-ישראל מראים כי בשנת 2004 תהיה ישראל ללא יתרות מט"ח ובמצב של חדלת-פירעון


עצמתה של מדינה מושתתת על שלושה מרכיבים: עצמה צבאית, חוסן כלכלי ונחישות לאומית. כאשר אחד משלושה אלו נחלש, יכולת המדינה להתקיים קורסת, שלא לדבר על יכולת לחימה. בכל הבחינות הנעשות ומתפרסמות נקבע כי להוציא סדקים בנחישות הלאומית אין לישראל כל בעיה להתקיים ולנצח במערכת האינתיפאדה הנוכחית ובכל מלחמה עתידית מבחינה צבאית או כלכלית. האמנם?

בשבועות האחרונים פרסמו ראשי המשק את נתוני יתרות המט"ח של ישראל כהוכחה ליכולת שרידותה הכלכלית. טיעון זה גם שכנע כנראה כמה מחברות דירוג האשראי לא להוריד עכשיו את דירוג המדינה. כפי שתמצת זאת "ידיעות-אחרונות" ב-1 באוקטובר 2002:



"באוצר מאמינים – הצלחנו למנוע את הורדת דירוג האשראי של ישראל. בפגישות עם סטנדרט אנד פור ועם הכלכלנית הראשית של קרן המטבע הבינלאומית אן קרוגר, הישראלים הדגישו את העובדה שהחוב החיצוני של ישראל קטן ושולי ועומד על 2% מהתוצר לעומת רזרבות מט"ח של 24 מיליארד דולר".


כך גם  לפי סוכנות הבנקים המרכזיים בלונדון (גלובס – 20 באוקטובר 2002):



"דירוג האשראי של ישראל לא יורד בזכות רזרבות מטבע החוץ הגבוהות בבנק ישראל המאפשרות התמודדות נאותה עם משברים קיצונים במערכת הפיננסית ובתחום המטבע".


כאשר קוראים את נתוני בנק ישראל והלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מתגלה תמונה שונה לחלוטין. לפי הנתונים הגלויים לא ברור כלל כיצד אישי הכלכלה המכובדים בחו"ל הגיעו למסקנותיהם. יתכן כי בגלל קשיי בדיקת הנתונים בעברית או בשל חוסר זמן. אולם מכיוון שנתונים אלו ידועים וברורים לראשי האוצר והמשק, הרי שהצגת ישראל כפי שהציגו אותה בעולם היתה מובילה לשורת כתבי אישום על הונאת משקיעים וזיוף מאזנים – אילו היתה מדינת ישראל חברה פרטית או ציבורית הכפופה לחוקי הרשות לניירות ערך.


הסתכלות על סעיפי יתרות המט"ח של ישראל ב-30 השנים האחרונות מגלה נתון רב-חשיבות. בין 1993-1984 נעו היתרות סביב 5 עד 8 מילארד דולר. בשנת 95 הן עברו לראשונה את גבול ה-8 מיליארד, ב-97 את ה-15 מיליארד ומ-90 הן מעל ה-20 מיליארד דולר. כיום היתרות הן 24 מיליארד דולר.


אין שום ספק כי רק בחירת יצחק רבין לראשות הממשלה (יוני 1992) והסכם אוסלו בעקבותיו גרמו להגדלת היתרות. חלק מכריע מהן היה מימוש הערבויות האמריקאיות בסך 10 מיליארד דולר שניתנו החל מספטמבר 1993. אגב, ב-2003 תתחיל ישראל לפרוע את היתרות. היתרה היא זרימת הון זר לישראל למטרות השקעה בגלל הסכם אוסלו והגידול בהכנסות מתיירות בתקופת התקווה לשלום.


כאשר טוענים כי יתרות המט"ח של ישראל הן ההוכחה לחוסנה הכלכלי, יש בכך הונאה. היתרות הן כמו יתרת מזומנים שמחזיק אדם בבנק. יכולה להיות לו יתרת מזומנים אולם אם חובותיו עולים על נכסיו ותזרים המזומנים שלו שלילי, ייעלמו היתרות כמו קרח בשמש והאיש ועסקו יקרסו. כך גם לגבי יתרות המט"ח של המדינה. אין לכמוּתם שום משמעות ללא ידיעת מצבת הכנסות המדינה במטבע זר בשנים הקרובות ומצבת פירעון החובות בשנים הקרובות.


מדינת ישראל משכנעת זרים בין היתר בטיעון כי עד כה שילמה את כל חובותיה בזמן. בדיקת נתוני בנק-ישראל מצביעה על אפשרות כי תוך שנה-שנתיים תהיה המדינה חדלת-פירעון וללא סיוע זר לא תעמוד בהתחיבויותיה.



  1. ההכנסות מתיירות נכנסת שהיו ב-2000 3.4 מיליארד דולר ירדו בשנת 2001 ל-2.4 מיליארד דולר ובשנת 2002 יהיו 2.1 מיליארד דולר (לפי נתוני 8 חודשים ראשונים, מעריב 2 באוקטובר 2002) רק מתיירות יהיו ב-92 פחות 2.3 מיליארד דולר, וסביר כי בשנת 2003 המצב לא ישתפר אם תימשך האינתיפאדה.
  2. תושבים זרים רכשו בישראל בשמונת החודשים הראשונים של 2002 נכסים שקליים לכל צורותיהם בסך 1.7 מיליארד דולר. בקצב זה יהיה סך הרכישה בשנת 2002 – 2.55 מיליארד דולר. בשנת 2000 היה סכום הרכישה 8.078 מיליארד דולר (בנק ישראל, לוח 5, פעילות תושבי חוץ בשוק שקל_מט"ח). בסעי ף זה יקטנו ההכנסות ממט"ח ב-5.528 מיליארד דולר.
  3. היצוא לשטחים הכניס בשנת 2000 – 1.6 מיליארד דולר. בשנת 2001 – 1.1 מיליארד דולר. לגבי 2002 אין עדיין לבנק ישראל נתונים אבל סביר כי הוא לא יגדל. בסעיף זה יקטנו ההכנסות של המדינה בחצי מיליארד דולר לפחות.
  4. המקור הנותר להכנסות מט"חיות הוא היצוא. גם כאן בהתאם לנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ("הארץ", 8 באוקטובר 2002) יצוא הסחורות שהיה במחצית הראשונה של 2001 – 14.4 מיליארד דולר, ירד במחצית הראשונה של 2002 ל-13.5 מיליארד דולר. היינו פחות חצי מיליארד עד מיליארד בשנת 2002.

אם נחבר את הסכומים שיקטנו השנה ובוודאי בשנה הבאה נקבל כי ההכנסות המט"חיות של המדינה בשנת 2002 יקטנו ב-8.8 מיליארד דולר לפחות, בחישוב הכי שמרני. סביר כי הגירעון יגיע ל-10 מיליארד דולר.


כל מה שנותר עתה הוא לבדוק מה היקף התשלומים במט"ח שישראל שילמה בשנים האחרונות ומה צפוי משנת 2003 והלאה. לפי נתוני בנק ישראל, לוח 6 א – תחזית פירעונות הקרן של החוב החיצוני, שילמה ישראל בשנים האחרונות החזרי קרן בממוצע של 5 מיליארד דולר. בשנים אלו נהנתה המדינה משפע תזרים מט"ח שהחל בגלל הסכמי אוסלו.


בשנת 2003 יהיה על המדינה להחזיר (מגזר ציבורי ופרטי) 6 מיליארד דולר, והמערכת הבנקאית תצטרך לפרוע בשנת 2003 כ-11 מיליארד דולר. היינו, המדינה כולל הבנקים יצטרכו לפרוע בשנת 2003 כ-17 מיליארד דולר, כאשר ההכנסות הצפויות במט"ח יקטנו לפחות ב-8.8 מיליארד דולר ואולי ב-10 מיליארד דולר.


אין ספק כי בשנת 2003 יקטנו יתרות המטבע של המדינה בצורה דרסטית ויישארו סביב 5 מיליארד דולר – התקופה לפני אוסלו.


בשנת 2004 יצטרך המגזר הציבורי והפרטי לפרוע רק 3.6 מיליארד דולר והמערכת הבנקאית 862 מיליון דולר – היינו בסך הכל קרוב ל-5 מיליארד דולר. אם תזרים ההכנסות המט"חיות לא ישתנה לטובה תישאר ישראל ללא כל יתרות בשנה זו.


יש להביא בחשבון כי כל הסכומים הללו הם ללא ריבית, כפי שמציין בנק ישראל. הריבית על הקרן שתיפרע בשנים 2003 ו-2004 בסך כולל של 22 מיליארד דולר תהיה לפחות 5% בממוצע, תוספת של עוד כמיליארד דולר לתשלומים שיצטברו בשנתיים אלו לסך הכל של 23 מיליארד דולר.


ישראל תמצא עצמה בתחילת 2005 עם אפס יתרות, חוב לפירעון במט"ח של 4.7 מיליארד דולר שיש לשלמו בשנת 2005 (של המגזרים הציבוריים, הפרטיים והבנקאיים). בשנת 2006 תצטרך המדינה לפרוע סך הכל 4.4 מיליארד דולר ועדיין תישאר חייבת 21.4 מיליארד דולר שיש לפרעם. כל זאת כאשר ההכנסות יירדו כל שנה עד לסיום האינתיפאדה ופתרון מדיני מוסכם.


המסקנה הברורה מנתוני בנק-ישראל כי החל משנת 2004 תהיה ישראל חדלת פירעון במט"ח. זאת בלי להביא בחשבון את הגידול הצפוי בחוב הפנימי העשוי למוטט את הכלכלה.

תגובות
נושאים: מאמרים

6 תגובות

  1. חיים תל אביב הגיב:

    במאמר שגיאה בסיסית. אפילו אם נקבל את רשימת החובות כלשונה, ההכנסות המטחיות קטנו, אך לא נעלמו לחלוטין. לצורך הוכחת הנקודה שיתרות המט"ח יגמרו תוך שנתיים, התעלמת מכך שכסף עדין נכנס למדינה. פחות מקודם, אך עדין נכנס. תוך שאני לא מתווכח על הנתונים הגולמיים, בניכוי הקטנת היבוא המאפיינת תקופות של מיתון, קצב קיטון היתרות עומד על שש או שבע שנים. ופרק זמן כזה הוא נצח במושגים של המזרח התיכון

  2. שירה הגיב:

    ומה בנוגע לריבית הגבוהה? האם היא לא משאירה משקיעים זרים בארץ – הרי הם לא יקבלו כזו ריבית בארצם.

  3. יגאל לביב הגיב:

    תשובה לתגובה:

    1. לחיים: השגיאה הבסיסית היא שלך. ברור כי יהיו למדינה הכנסות מט"חיות, אולם יהיו לה גם הוצאות מט"חיות. כל המספרים הם של דו"ח בנק-ישראל. אם אתה סבור כי הוא שוגה – יש לך בעיה.

    2. לשירה: כפי שכתב עמיתי גדעון עשת: ההיית מסכימה להפקיד כסף ברבית גבוהה מאוד בבנק בבוסניה לפני שנתיים, או בבנק בארגנטינה היום? גובה הרבית לא מפצה על אובדן הקרן.

  4. israel lavy הגיב:

    החזרי החוב והריבית של יישראל הם במועדים נוחים בהתאם לתזרים הכנסות אפילו פסימי. וזה לפמי שהדוד סם יאשר ערבויות.

  5. גאל לביב הגיב:

    לישראל לוי:

    אתה מתעלם מן הקיטון בהכנסות המדינה במט"ח בסך 10 מיליארד דולר לשנה החל מ-2002 בגלל האינתיפאדה.הקיטון הוא בהכנסות מהשקעות זרות,יצוא ומכירות לרשות הפלשתינאית וכן התיירות.בהתאם לנתוני בנק ישראל עד שנת 2003 החזרי הקרן והרבית של ישראל כולה הם עד 7 מיליארד דולר לשנה.בשנת 2004 ההחזרים הם 17 מיליארד דולר.בשנים אחר כך ההחזרים עולים תמיד על 5-7 מיליארד דולר לשנה.

  6. רותי הגיב:

    כל החיים השקעתי ב-מסחר במטח וסוף קיבלתי
    גורנישט.

הגיבו לחיים תל אביב

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים