הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-27 באוקטובר, 2002 10 תגובות

העיתונים יצאו בכותרות צעקניות על סגן אלוף המואשם בריגול ובבגידה. בתחילה אסור היה לפרסם את שמו של הקצין, אבל העיתונים ושידורי הטלוויזיה התחכמו במתן מיני רמיזות, וכל אחד הבין שמדובר בקצין בדווי. למחרת כבר הותר הפירסום: סגן אלוף עומר אל הייב מהכפר זרזיר מואשם כי תמורת סחר בסמים מסר לחיזבאללה מידע כלשהו על היערכות צה"ל ליד גדר המערכת. כתב האישום מנפח כרגיל תופעות כאלו במלים בומבסטיות כמו ריגול ובגידה.

איני יודע אם סגן אלוף אל הייב אשם, הוא טוען שהוא חף מפשע ומצהיר כי עם תום משפטו תוענק לו דרגת אלוף משנה. באי רצון רב אני מקלקל לאל הייב את החלומות. עוד לא קרה במדינת ישראל שמי שהואשם בריגול או בבגידה זוכה. מבחינה זו דין ישראל כדין עירק. 100 אחוזים הרשעה. גם העובדה שהוא עומד לדין בבית משפט צבאי לא תסייע להכרעה בדבר חפותו. ז’ורז’ קלמאנסו, מי שהיה ראש ממשלת צרפת במלחמת העולם הראשונה, אמר כי הקשר בין משפט צבאי למשפט הוא כקשר בין מארשים צבאיים  למוסיקה.


היותו של אל הייב לא יהודי, ובעיקר היותו ערבי, מאפשר כבר עתה לומר ברמה גבוהה של ביטחון כי מי שיהמר על הרשעתו הולך להרביץ זכייה יפה.


אל הייב מואשם בחוסר נאמנות למדינה, והוא ומשפחתו משיבים בהצהרות נאמנות דביקות שמעוררות מבוכה. הנה השאלה שמטרידה אותי: מדוע הוא נאמן למדינה? מדוע מתגייסים בדווים כה רבים לצבא של מדינה הנלחמת נגד בני עמם? מדוע הם משמיעים הצהרות נאמנות שעה שהבדווים הם הקבוצה המופלית ביותר במדינת ישראל? די לעבור ביישובי הבדווים ולראות כיצד המדינה מזניחה אותם, מתעמרת בהם, גוזלת מהם את קרקעותיהם, הורסת את בתיהם, לא משקיעה כמעט אגורה בשירותים חברתיים, ילדי הבדווים לומדים בחום הלוהט של הקיץ בפחונים בתנאי עולם שלישי. הילדים הולכים  ברגל מרחקים ארוכים לבתי ספר. האבטלה שם בשיאה. בקיצור, המדינה משפילה ומתעלמת מזכויותיהם הבסיסיות של אזרחיה הבדווים. מהיכן נובעים גילויי הנאמנות? בלתי מובן. שנות ההזנחה הארוכות הוכיחו כי ממשלות ישראל, מהעבודה ומהליכוד, לא זו בלבד שלא מעריכות את הנאמנות הזו, אלא הנאמנות גוררת בעקבותיה זלזול. אם הבדווים הם פראיירים כאלה שמוכנים להתגייס לצבא ולסכן את חייהם במלחמה נגד בני עמם הפלסטינים, כאשר מצבם בזבל, אז מדוע להשקיע בהם? כך חושב הראש של הממשל היהודי הממציא לנו פטנטים.


אל הייב ובדווים אחרים המשרתים בצבא היו מעלים את קרנם אם היו מצהירים, כי הם אינם מוכנים להיות נאמנים למדינה שאינה נאמנה להם. הם היו מרוויחים יוקרה אם היו מתפטרים כאיש אחד מהצבא, ואומרים לחברי הממשלה: אנחנו לא נאמנים למדינה גזענית שמפלה אותנו לרעה. תלכו קיבינימט.


חוסר נאמנות למדינה לא צריך לבוא לידי ביטוי בסחר בסמים. (וזאת ללא קשר לכתב האישום). זהו ערוץ פסול. יש די והותר ערוצי פעילות בהם אפשר להביע אי נאמנות בלי לגעת בסמים. 


ההצגה הגדולה


המאבק שהתנהל בין מאות פרחחים מתנחלים לבין הצבא והמשטרה במטרה לפנות את הפולשים מאדמה לא להם, היה לטעמי הצגה אחת גדולה. אתם רוצים להגיד לי שהצבא והמשטרה הם כאלה אימפוטנטים, כאלה טמבלים, שאינם יודעים איך לפנות פולשים פשיסטים? הרי אותה משטרה רצחה לפני שנתיים 13 אזרחים ישראלים כאשר אלה הפגינו. הצבא מצוייד בחימוש עוד יותר מודרני וקטלני. הוא הוכיח כי אין לו בעייה לירות טילים ממסוקים לעבר שכונות מגורים פלסטיניות ולקטול חיי ילדים ונשים חפים מפשע. אז מה הפריע לצבא להרים הליקופטר באויר ולירות טיל אחד לעבר הפולשים? מה עוד ומדובר בגבעה צחיחה רחוקה ממקום ישוב, גבעת חלפון כלשהי, והטיל לא היה פוגע באף אדם חף מפשע. מה הפריע למשטרה לירות כדורי גומי לעבר הפולשים, להרוג כמה עשרות מהם, ואת היתר להפיץ  לכל רוח?  התשובה ברורה. יהודים זוכים ליחס מיוחד.


לא, אני לא מציע לנהוג באכזריות כזו, אפילו מדובר בחבורה פשיסטית אלימה, אלא מסתפק באמצעים הרבה יותר מתונים, בלי להרוג אף אחד (רימוני הלם? גז מדמיע? זרנוקי מים? אלות לשבירת ידיים ורגליים ואולי גם מספר ראשים? (בעדינות כמובן, בלי לפצח אותם לשניים). בקיצור, אילו באמת רצו לפנות, היו מביאים יחידות משטרה שהתמחו בפיזור הפגנות, ולא מסתייעים בחיילים טירונים שאין להם הכשרה מינימלית בכגון אלה.


לממשלת שרון היה עניין לשדר לאזרחים מסר, בבחינת תראו כמה קשה לפנות מתנחלים ממאחז  בלתי חוקי (כאילו שיש דבר כזה כמו התנחלות חוקית), עתה תארו לכם מה יקרה אם נצטרך לפנות התנחלות של ממש. ואם שר הביטחון בן אליעזר, נאמנו של שרון במפלגת העבודה, גם יגזור קופון מההצגה במאבקו לראשות המפלגה, למה לא?


החשש שמלובה על ידי הימין, כאילו פינוי מסיבי של כל ההתנחלויות, יערער את יסודות המדינה, הוא להערכתי חשש שווא. ממשלה שתהיה נחרצת בהחלטה לפנות את 200 אלף המתנחלים מהשטחים הכבושים, לא תתקשה לעשות זאת ותצליח לגבור ללא קושי על קיני התנגדות מזויינת פה ושם. בל נשכח כי הצרפתים פינו מאלג’יריה למעלה ממיליון מתנחלים. צריך ממשלה נחושה. זה הכל.


החטיפה הצ’צ’נית – הכיבוש הרוסי


"מה אתה היית עושה במקום פוטין"? שאל אותי מכר בעקבות פעולת היחידות המיוחדות של הצבא הרוסי לשחרור בני הערובה בתיאטרון במוסקבה. שאלה טובה. התשובה בהמשך.


פעולת החטיפה של עשרות אנשי הגרילה הצ’צ’נית, שהצליחו להשתלט על תיאטרון באמצע ההופעה ולהפוך בן רגע מאות צופים שבאו להינות ממופע מוסיקלי, לבני ערובה שחייהם בסכנה, היתה ללא ספק פעולת טרור גרנדיוזית. החוטפים הצליחו, למספר ימים, להעביר את זירת הקרב מצ’צ’ניה הרחוקה ללב הבירה הרוסית.


חטיפת בני ערובה שהם אזרחיות ואזרחים חפים מפשע, היא פעולה ניבזית. החוטפים היו צריכים להניח כי הממשלה הרוסית תנהג על פי הכלל שהתקבע בקהילה הבינלאומית, בוודאי אחרי ה-11 בספטמבר, "שלא נכנעים לטרור", ותפעל באמצעות כוחות הביטחון לשחרר את בני הערובה, גם במחיר גבוה בחיי אדם. אני מניח כי הצ’צ’נים לקחו זאת בחשבון, ובכל זאת היו מוכנים להקריב את חייהם למען המטרה של שחרור צ’צניה מהכיבוש הרוסי. הבונוס של החוטפים הינו, כי ה"מלחמה הנשכחת" כפי שנקראת מלחמת רוסיה בצ’צ’ניה, שוב עלתה על סדר היום הבינלאומי.


"פוטין הוא גבר" אומרים ישראלים רבים, הוא לא נכנע לטרור. ומיד עושים כמובן השוואה עם מה שמכונה בעדה הישראלית הרשמית "המאבק בטרור הפלסטיני". כאשר מתרחש במקום כלשהו על פני כדור הארץ ירי על מוסלמים, ישראל תופשת מיד טרמפ ויוצאת בקריאות הידד. מנהג אנטישמי בזוי. (לכן תמך שרון, כשכיהן כשר חוץ אצל נתניהו, במילושוביץ שעה שביצע את מעשי הטבח באלבנים).


האם מבחנו של גבר הוא בנכונותו להקריב חייהם של מאות מאזרחי מדינתו, במקום להיכנס מיד למו"מ עם החטפים? אם כך, פוטין הוא אחלה גבר. אני מעדיף גברים מסוג אחר.


השיטה של החוטפים היתה ניבזית, פושעת, אבל דרישתם צודקת. הם לא ביקשו כופר כסף, או משהו דומה, אלא היתה להם דרישה אחת: שצבא הכיבוש הרוסי יצא מצ’צ’ניה. כי זאת לדעת: רוסיה מנהלת בצ’צ’ניה מלחמה קולוניאלית בשיטות שאכזריותן עולה עשרת מונים על חטיפת בני הערובה. עד כה נהרגו במלחמה מאה חמישים אלף בני אדם, והכל כדי שהרוסים ימשיכו לשלוט בעם קטן שעומד על דרישתו לעצמאות.


מה הייתי עושה במקום פוטין? נאחז מיד בדרישה של החוטפים וניכנס איתם למו"מ ענייני על נסיגת הצבא הרוסי מצ’צ’ניה. זה ממילא המעשה הנכון לעשותו. כך היו ניצלים גם חייהם של בני הערובה, וגם חייהם של אלפי חיילים ואזרחים רוסים ואזרחים צ’צ’נים, שימשיכו לשלם את המחיר הנורא על ההתעקשות הרוסית לשלוט בצ’צ’ניה.


הרוסים רואים את פעולת החילוץ כמוצלחת. מה כל כך מוצלח במאות הרוגים ופצועים? ועדיין אין לנו ידיעה ברורה באיזה נשק כימי השתמשו הרוסים שגרמו לקטל המוני בחיי אדם.


החוטפים שותפים לנשיאה באחריות לתוצאות הקשות של פעולת החטיפה, אבל הרוסים נושאים באחריות על לזוועה, שהרי בלי הכיבוש וההרג ההמוני לו גרמו, הרג שהולך ומתקרב בממדיו לרצח עם, גם פעולת החטיפה בתיאטרון במוסקבה לא היתה מתבצעת.


אילו ישראל היתה נוהגת על פי הציווי המוסרי שמתבקש ממדינה קטנה שחי בה עם שנאבק לעצמאות משלטונה של האימפריה הבריטית הגדולה, היתה ישראל צריכה לתמוך בתביעה הצ’צ’נית לעצמאות.


אבל ישראל רוצה להידמות לרוסיה, להיות מעצמה קולוניאלית המדכאת עם קטן הנאבק לעצמאות. לכן היכונו לכיבוש אולם תיאטרון ישראלי בעיצומו של המופע על ידי יחידת קומנדו פלסטינית.


דרך אגב, בסופו של דבר, גם לרוסיה הגדולה לא יהיה מנוס מהסדר פוליטי שיכיר בשאיפות הלאומיות הצ’צ’ניות. גם את הלקח הזה רצוי ששרון וחבורתו ילמדו לפני כיבוש אולם התיאטרון, או פעולת ראווה אחרת של תנועת ההתנגדות הפלסטינית. 


טרור המתנחלים


טרור המתנחלים נגד הפלסטינים גרם לתושבי כפר יאנון לעזוב את כפרם. הם לא יכלו לסבול יותר את התנכלויותיהם של מתנחלי איתמר. זהו שלב חדש בטרור הישראלי, המביא לידי מימוש את תוכנית הטרנספר. תנועת "תעיוש" נזעקה, הצליחה להביא את הנושא לתודעה הציבורית, והחליטה על נוכחות יומיומית בכפר כדי לאפשר לתושביו לחזור לבתיהם ולעבודת מסיק הזיתים.
משטרת השטחים הכבושים וצבא הכיבוש, היו יכולים, אילו רצו, לעצור את הטרוריסטים מאיתמר, ולאפשר לתושבי יאנון לחיות ולעבוד כאשר מתנחלי איתמר החמושים לא יורדים לחייהם.


העובדה שעמדו מן הצד, מוכיחה שוב למי שעדיין זקוק  לכך, כי שוטרי וחיילי הכיבוש עושים יד אחת עם טרור המתנחלים. הדבר הופך אותם, החל מהקודקוד וכלה באחרון החיילים בשטח, לשותפים לפשע מלחמה.


תנועת השלום הישראלית צריכה לחשוב בקווי מיתאר חדשים. האם לא הגיע הזמן להקים קבוצות מתנדבים שיכבשו התנחלויות, יפרקו את המתנחלים מנשקם ויטילו סגר על המתנחלים, עד שיפונו חזרה לישראל? כי אין התנחלות חוקית. במקום שהשלטון שותף להפרת חוק, חובה על אזרחים שומרי חוק למלא את החלל. תחשבו על זה.

תגובות
נושאים: מאמרים

10 תגובות

  1. אלברט שבות (תגובה לספירו על התייחסותו) הגיב:

    הייתי רוצה לשים את "התגובה" הזו תחת הכותרת : שלח לחמך.. ביקשתי לעיל מגדעון ספירו שיעשה לי פרוטקציה בשביל להשתחל כאן פנימה ולכתוב, אולם לא היתה התייחסות ועל כן- אם מוחמד לא הלך אל ההר, ההר בא אליו..

    ובכן- מה אתם, שמאלנים יקרים ומעל לכל ישראלים גאים, הייתם אומרים על קווי מתאר של תוכנית עבודה איסטראטגית כפי שאביא להלן? ( זה מה שביקשתי לכתוב כמאמר ולא יצא לי. אם כן קבלו אותי בשטח התגובות ואנא, בלי מחיאות כפיים.. )

    "אתם יודעים מה היא הבעיה הישראלית-ערבית?"

    תשובה: תמיד דוחים את הפיתרון שלה. התשובה הזאת נהייה לה תוקף ומעמד של תשובה בפני עצמה. כלומר, אחד מהפיתרונות , לדידנו, הוא דחיית הפיתרון למועד אחר, בוטחים בזמן שייעשה את שלו ומפקידים יותר מדי ביטחון "בזמן" וכאילו מדובר ביישות אינטלגנטית על-אנושית שביכולתה לעשות ולהצליח איפה שהאדם כשל. אם אני קורא נכון את "שרון" כאסקולה מדינית, הרי הוא נמנה על האסקולה הזו, ורואה בפיתרון הזה, כפיתרון העדיף על כל פיתרון בר יישום אחר בן זמנינו : תן לזמן לעשות את שלו .

    עכשיו, כפי שראו אי-אלו (כולל אותנו ברגע זה) "בזמן" כמקור פיתרון עצמאי לבעיה, ובטעות לדעתי, כך אני מצביע על עצם הפיתרון הזה כבעיה וכמיכשול שעומד כגולם בפני הפיתרון האמיתי ומפריע לו. אני חושב שאינני ממציא שום דבר מהראש ומצביע-מזהה בעיה אמיתית ואינני עושה בזאת מעשה תמהוני: לא אני המצאתי את הבעיה, היא נוצרה לפני.

    אם היינו הולכים לפי תוכנית מסויימת, שיכול להיות לה קשר כלשהו ולו הקלוש שבקשרים, "לזמן", אזי היה טעם והגיון, לבטחונינו זה "בזמן" כיישות מוגדרת שביכולתה להציע לנו ביום מן הימים פיתרון שמתקבל עלינו, ויכול להבטיח את קייומינו.

    תוכנית כזו יכולה להיות בצורת "תוכנית להגדלת הילודה" או "תוכנית להבאת עולים" או "תוכנית להתחמשות עתידית מכרעת" ולא הייתי רוצה לחיות בתקופת ביצוע התוכנית האחרונה, אולם, אני לא מבקש ממישהו שיבטיח לי יעילות תוכנייות כאלו, אני מבקש לדעת אם הן קיימות, אם יש מישהו מאחורהן שמפעיל אותן שעוקב אחריהן, אני מבקש לדעת אם ישנן.

    באין יישות רשמית שאוכל לפנות אליה ע"מ לקבל ממנה תשובה מוגדרת לשאלתי האחרונה, ולכן, סביר שעלי להסתמך על עצמי גם במקרה זה, ולבקש מיישותי מעצמי תשובה הוגנת והגיונית : אין תוכנית מתאם כזו או אחרת לעתיד. אין לנו תוכנית מוגדרת לעתיד, ולצערי אנו שמים את ביטחונינו בעתיד, כבחור בשמינית שלא בראש שלו לעשות את השיעורים בבית, ומקווה שמחר ייהייה גשום, ותהיה תאונת דרכים ע"י הרחוב המוביל לבית הספר שלו, ושהרחוב ייסגר, ושייהייה בלגן, ושביה"ס ייסגר, ומה טוב אם המורה המסויים לשיעור, ייהייה בעצמו מעורב בתאונה.. זה יפתור עוד כמה בעיות בסיסייות בדרך..

    בוא נעבור כברת דרך ארוכה ביותר, ונניח שהבעיה הזו, "הזמן", היא מאחורינו, וכבר עברנו את השלב הפסיכולוגי הבעייתי הזה בשלום, וינגשנו לפתור את הבעיה, מהו הפיתרון? ( תשובה: אין פיתרון! צריך לתת לזמן לעשות את שלו! בדיחה ישנה.. ואפילו כבר לא מצחיקה!)

    קודם כל, אני חייב להניח הנחה אחת, שתשמש אותי בעתיד הדייון הזה : כל דבר שואף ובסופו של דבר אל המקום הטבעי שלו. כלומר, כשאני תופס אבן ומתיר את אחיזתי בה, האבן תיפול לכיוון הריצפה, ולא רק מכוח הגראביזציה, אלא , וזה לא הסבר מדעי אלא הסבר חברתי שיכול לחיות בשלום ע"י אחיו המדעי, אני האדם התרגלתי לראות את התוצאה הזאת: האבן תמיד תיפול על הריצפה ותישאף אל מקומה הטבעי, וזה הוא זה : הטבע. הטבע האנושי שהתרגלנו אליו, עוזר לנו בהרבה מקרים לצמצם הסתברוייות ולראות את "התשובה" הקרובה ביותר: הטובה ביותר: הטבעית ביותר.

    מאז כיתה ו´ אם זכרוני לא מטעיני, משכה את תשומת ליבי שיטת פיתרון מסויימת, לבעיות מתמטייות נתונות, ושיטה זו יוצאת ממצב נתון מושלם ורצוי,כהנחה, שאליה פיתרונינו שואף ומייחל.. כלומר אינני צריך להוכיח את 360 מעלות לזווית שלמה של עיגול למשל, אלא לצאת מנקודת הנחה מראש שזווית שלמה היא : 360 מעלות, כי פשוט כך היא נראת לעין האנושית שלי, כי זוהי כנראה התשובה הנכונה, כי זוהי כנראה התשובה הטבעית שלה, ומהנקודה הזו אני מזנק ומתחיל, לאמת את התשובה, כי הרי זוהי התשובה הטבעית ביותר, וזו לטעמי השיטה הקלה והטובה ביותר, להגיע באמצעותה לפיתרון הדרוש, כי אני נדרש לאמת או להפריך מצב נתון, ולא להמציא אותו.

    אנסה ליישם את השיטה המתמטית לעיל על בעיות העולם בכלל ובעייתינו הגדולה בפרט, ובואו נראה מה ייצא לנו- מה נפסיד? מדברים מתמטיקה לא יותר :

    המצב הטוב ביותר באזור הוא, חיים זה לצד זה, בשלווה בנחת וכמובן גם בשלום , ולא לטעות: "השלום" הוא תוצאה לשלווה ולנחת ולא מטרה בפני עצמה. טעות כזו יכולה לעלות לנו , פשוטו כמשמעו, במחיר של אי-זיהוי מטרה, וכגודל הטעות בזיהוי, כך גודל המחיר שעלינו לשלם אם נטעה. במקביל, נוכל להנות מפרי חוכמת הזיהוי הנכון, אם נשכיל ונדע לזהות נכון.

    ערבי ישראל, והמצב הטוב ביותר עבורם ועבור מדינת ישראל הוא, שייחייו בשלווה בתוך המדינה ובהרמוניה עם חוקי המדינה, וגם כאן לא לטעות: לא המיזוג בתוך החברה הוא המטרה, מכיוון שמטרה כזו איננה בת המציאות.

    הגיע הזמן בנקודה הזו, לחזור אל ההנחה שפתחתי בה, שאומרת : כל דבר שואף ובסופו של דבר אל המקום הטבעי שלו.

    נניח כאן, שאנו נמצאים במצב נתון שקראתי לו במצב הטוב ביותר, בו שכינינו הפילסטינים חיים בנחת ובשלווה לצידינו עם הפנים לשיגשוג, וגם ערבי ישראל חיים בשלווה בתוך המדינה . האם לא נכון הוא הדבר, שבתנאים נתונים כאלה, השייוך החברתי הטבעי של האדם, ישאף גם למקומו הטבעי ?

    השייוך החברתי של האדם תמיד קיים בתוך האדם ותמיד , ככל תכונה טבעית ששואפת למקומה הטבעי, תמיד הוא מושך את האדם לכיוונו הטבעי אך לא תמיד האדם נענה לו, ומסיבות שונות ומשונות, אחת היידועות מתוכן היא, רמת החיים. למשל, אני יכול לראות הרבה אנגולים שחיים בארה"ב כי רמת החיים בארה"ב היא מעל ומעבר של זו באנגולה, אולם, אם נניח שביום מן הימים אנגולה תתקדם קצת לשיגשוג כלכלי, וייהייה אפשרי לחיות בה ברמת חיים סבירה ומקובלת, אזי ניתן להניח שבמצב נתון כזה, התכונה של השייוך החברתי הטבעי תפעל ספונטנית כי זה הזמן והמקום המתאימים לה לפעול, וכן ניתן לצפות שהאנגולי הממוצע, לא יתנגד לתכונה הטבעית המופעלת עליו ספונטנית. מה עוד אם אנגולה היתה במרחק של כמה קילומטרים מארה"ב..

    ספרד הינה המדינה הכי ענייה (הנחה גסה..) בגוש המדינות המערבי, ומטבע הדברים ניתן להתקל בהרבה ספרדים שחיים בצרפת או באנגליה מתוך הרצון לשאוף לרמת חיים עדיפה על זו שלהם בארץ מוצאם. אומנם, התכונה הזו לשאוף לטוב יותר אינה גורמת לספרד להתרוקן מתושביה, ולא בגלל האמביציה השונה מאחד לשני, אלא בגלל אותה תכונה טבעית שדיברתי עליה לעיל : מקומו הטבעי של הספרדי בספרד, ושל הצרפתי בצרפת, ולכן תמיד ובד"כ הספרדי יימצא במדינתו הטבעית ספרד: זוהי התכונה החברתית החזקה ביותר שפועלת על החברה האנושית, אולם יש לה בעיה : היא, התכונה הזאת, יכולה לפעול אך ורק בתנאי שטח מוגדרים מראש : ייציבות מינימלית . אזורית כלכלית מדינית ואפילו פוליטית פנימית. בלעדי התנאי הזה היא לא יכולה לפעול, וגם האדם לא ייענה לה, אם כי היא תישאר חבוייה בתוך האדם ותשמור על מלוא הכוח הטבעי שלה, גם בהעדר התנאים שיאפשרו לה לפעול, וכך תישאר חייה במחתרת עד אשר תימצא את ההזדמנות הראשונה לפרוץ ולפעול.

    כן אני מניח, שבתנאי ייציבות מוגדרים ואמיתיים, התכונה הזו תפעל גם על ערבי ישראל, כפי שאמורה לפעול על ישראלי העולם, בבוא היום. אין סיבה לשלול את ההנחה הזו, כי אין סיבה להתעלם מקייום שייוך חברתי מוגדר לערבי ישראל.

    טוב חברים, הגענו לנחלה ולמנוחה (על הנייר) ויש לנו כבר את "המצב הטוב ביותר" על כל תכונותיו ומאפייניו. איך מגיעים אליו?

    תשובה : קשה ולא ניתן לעשות מאומה, יש לתת לזמן לעשות את שלו ! וההבדל הייחיד בין הבדיחה הזו לבין אחותה לעיל, הוא שני הסוגריים החסרים כאן, וגם כי ביקשתי להצחיק אותכם קצת יותר בבדיחה הזו, ולכן העלמתי את הסוגריים.. ואם לא צחקתם, סימן שהעניין רציני וכבר לא מצחיק .

    ובכן מגיעים לשלב היישום, ואני מוכן ומזומן לפתור את הכל, מהיכן מתחילים : קודם כל, הייתי תופס חתיכת נייר, ורושם עליה את הנוסחה שהיגעתי אליה לעיל: "המצב הטוב ביותר". זוהי, יש להדגיש שוב, הנוסחה היחידה שבנמצא- לא רק הטובה ביותר, ומכן יש לרשום אותה כפי שעושים לגבי כל נוסחה קבועה וחשובה בביה"ס , ותנאי בל יעבור להצלחתה הוא, לא לסטות מקווי המתאר שלה ימינה או שמאלה, אפילו לא בסנטימטר אחד.

    עכשיו, יש לי עשרה שקלים חדשים בכיס, ורק עכשיו סיימתי לרשום את הנוסחה ועלי להתחיל בשלב היישום, איך אשקיע את 10 הש.ח ? תשובה: ולפי הגיון גס אך נכון וכן, אקנה בשקל אחד לחם לאכול, ואשקיע את התשעה שקלים הנותרים ביישום המעשי לנוסחה. זה לא אומר שאת התשעה שקלים האלה עלי להעבירם היום לשכניי הפלסטינים בשביל לפתוח מפעלים ולשגשג, יתכן שבתשעה שקלים האלו ייהייה עלי לקנות תחמושת ולהלחם ע"מ להוציא את העשבים הרעים אצל השכן, כשלב מקדים וחייוני להתקדם בנוסחה שלי, ורק אז כאשר השטח אצל השכן נקי מעשב שוטה ורע, יתאפשר השלב של ההשקעה היישירה בשטח, ותמיד זה יישאר נכון : ככל שהשלב של ההשקעה היישירה יקדים ויבוא, ככל שההתקדמות לעבר הנוסחה המושלמת יתקרב, והרי זוהי מטרתי שאני הולך לעברה.

    אך לפני זה או זה, לפני שאשקיע במלחמה או במפעלים, אודיע לעולם על פרטי תוכניתי, ואגלה לעיני כל את כל סודות הנוסחה שהגעתי אליה ושאני הולך עליה הלכה למעשה . וזאת מתוך שתי סיבות עיקרייות :

    א´ – כדאי לי שהמשחק יהיה על השולחן, ושהקלפים , כמו שאומרים, יהייו פתוחים. זאת כי מותר לי להניח שישנם גופים בעלי אינטרס מנוגד לתכלית מטרתי, ואופי המשחק הפתוח שהיצעתי, יקשה עליהם להתנגד לי, גם יקל עלי להלחם בהם.

    מותר לי להניח, שהמשטר הסורי למשל, ניזון דווקא מאי- היציבות האיזורית, ולעומת זאת ייציבות עלולה לסכן את קייום משטרו. מותר לי להניח ישירות ובלי להתחשב בכללי הנימוס המקובלים, שהסיכסוך הערבי הישראלי הוא אחד העמודים הבסיסיים שנשען עליו שליט דיקטטורי עם משטר דיקטטורי, שאין לו אינטרס ישיר להסיט את תשומת לב אזרחיו "השלווים" לבעיות פנימייות חמורות, ולוותר על שקט תעשייתי מרצון, ואפילו במחיר של יציבות ושיגשוג מפה אזורית קטנה שתופסים את שיטחה הישראלים והפילסטינים.

    מותר לי גם להניח הימצאות אותם האינטרסים הלא תמימים, במתכונת זו או אחרת, כפי שבאו לידי ביטוי "בדוגמה" של המשטר הסורי, אך הפעם עלולים להמצא בצד הפילסטיני !

    מותר לי כאמור להניח כל הנחה שעולה על רוחי, ולהתגונן מפניה כאילו והייתה ממשית, וכזכור, ההתגוננות הטובה ביותר היא שהמשחק הזה והפעם ייהייה פתוח , על השולחן, לעיני כל העולם, ולעיני שני העמים השותפים מטבעם למשחק.

    ב´ – כמו בייחסים האישיים, גם בחברה, גם בעולם, וגם בכל מקום, להצלחה הרבה אבות והכישלון יתום. הנטייה הזו "למשוך" הרבה אבות לאימוץ ההצלחה, יכולה להייות גם נטייתם של מדינות שונות ומשונות. מה עוד וכן ישנם אינטרסים ברורים של מספר מדינות בעולם שייהייה באזור הקטן הזה יציבות. ואם כן מדוע לא לעודד אותם להיות צדיקים, ומה זה משנה לנו אם נטייתם, לאימוץ ההצלחה, הינה נטייה מסולפת ולמראית העין שמהולה באינטרסים מוגדרים, או כמו שאומרים, היישנה אם מקור הדבר הוא שינאת המן או אהבת מרדכי?

    חבר´ה, התקופה האחרונה הוכיחה לנו מספר נקודות, שכדאי לנו להתעכב עליהן, לבחון אותן, ולא לעבור עליהן בדרך המלך :

    אסד, וברגע האחרון, דחה את היד שהושיטו לו, ותסכימו איתי, שישנה מוזרות מה בעצם הפעולה, שחורגת מהכמה עשרות מטרים שהפרידו אז בין ההסכם לבין הזכות לשכשך את הרגליים בנקודה מסויימת בכינרת ! טעות היא לחשוב, שפעולת הדחייה הזו, מצביעה בלבד על עקשנות גרידא במשא ומתן.. פעולת הדחייה הזו, סותרת בבירור תכונה אנושית של כל בן אנוש שחוזר אליו דבר יקר ומחבק אותו ומלטף אותו ואפילו עם שינויים מסויימים..

    ניתן וניתן ליישם את ליקחי "הסתירה" הזאת גם על ערפאת ורשותו, ואף לשאול בקול ברור וכן : מדוע הסתירה? מה הוא מקורה? מי הם הנהנים ישירות ממנה? ועל כל פנים, מדוע עלינו לשאול שאלות כאלו לעצמינו, ולא לשתף בהן את כל העולם ?

    התקופה האחרונה גם מלמדת אותנו, ומעבר לאינטרסים לא מוגדרים ונסתרים כאלו או אחרים, על בעיה של הגדרת מטרה אצל שכינינו, וברמה הבסיסית ביותר: מהו בידייוק מבוקשכם? תגדירו אותו ! הרי גם הם יודעים, שזכות השיבה היא לא מוגדרת ומעומעמת, ולו כי הם ואנחנו שותפים לדיעה, שהדבר יגרום לזריקת הישראלים לים, ובזה אינם מודים בפה מלא, כשם שחלק לא מבוטל מאצלינו, איננו מודה בפה מלא בגירוש הערבים מעריהם, ואף גינדי הי"ד לא התכוון לרוקן את עזה ולהתיישב במקומם.. כלומר, תכלית המשחק הוא לא ברורה גם כלי המשחק אינם ברורים, וכדאי לנו ולהם, באמת ובתמים, שכל מהלכי המשחק ייתנהלו מעל השולחן עם קלפים פתוחים לכל מי שברצונו לראות אותם. למה לנו להציץ אחד בקלפי השני, לנחש-לטעות-או לאמת? למה שלא נסתכל האחד בעיני השני ומאותו גובה? מאותו גובה אנושי, מאותה ציפייה אנושית, מאותה שאיפה אנושית.. הרי יש לנו הרבה והרבה מאוד במשותף : אנו בני אדם והאמן לי שזה חידוש, אם נעכל את ההתפתחוייות האחרונות.. אנו גם שכנים. יש מי שאומר שאנו גם בני דודים.

    ולסיכום ראשוני גולמי : חכמים ממני הציעו את הנוסחה לעיל, ואף זכתה, הנוסחה , לתמיכה מסויימת ואירופאית במייוחד, ואפילו התחילו בביצועה המעשי, בצורת הסייוע הכלכלי שהועבר לידי הרשות עם משמר כבוד.. אולם, התוכנית הזו על הסייוע הכספי שהושקע בה נחלה כישלון צורם, כי היתה חובבנית למדי, ולא עמד מאחוריה קו מיתאר מדיני מוגדר עם מעקב ועוקב רציני.. ואולי השימוש "האחר" שנעשה בכספי הסייוע לצורכי חימוש למשל, או לצורכי עוד סוג של חימוש שמופעל בד"כ על כיסם האישי של אנשים, תרם את תרומתו לכישלון ולביזבוז כספי הסייוע. אינני בעד סייוע לאוייב היום, בכל צורה שהיא, כן אני בעד התווית תוכנית אמיתית שהבסיס שלה ולא אחר "הנוסחה" שתיארתי לעיל, שהאוייב שלי לא ייהנה ממנה, אבל השכן שלי כן ייהנה ממנה. כן עלי ליידעו בתוכניתי. כן עלי להסביר לו ולהעביר לו, לשכן הפילסטיני, את המסר באופן כן וברור, שלא משתמע לשני מובנים :

    אני רוצה לחיות על ידך בשלום. אני יודע שלשם כך עליך לחייות בשקט ובשלווה ואדם רעב לא יכול להיות שלב ושקט. אדם בלי תיקווה לעתיד כלכלי יציב, אין לו איך לשגשג, ותיקוותו לשיגשוג תיקבר במהירות. לא רק שאני יודע את כל זה, אלא אני מצביע על נכונות אמיתית לעזור לך בלעלות על אם הדרך. ככל שיידי תשיג.

    ייחד עם זאת, אינני עיוור. יודע אני שישנו מי שיתנגד לתוכניתי ומסיבותיו שלו.. אני יודע שייהייה מי שיכשיל אותה. אני בטוח שייהייה מי שיישתמש בה בצורה הצינית והאירונית ביותר. וכנגדם, כנגד כל אלו המתנגדים והמכשילים, אלחם. זוהי מלחמתי בנתיים ואני הולך להלחם נגדם, עד אשר אשיג את השכן שיילחם לידי יד ביד כנגדם. ואז רק אז נתחיל בשלב השני של השלמת הנוסחה. כאשר אהייה בטוח בשני דברים עיקריים שאין בכוונתי להתעלם מהם, ולבטח לא לוותר עליהם :

    1- אימון מצידך בכנותי .

    2- וויתור אמיתי ומרצון, על כל שימוש ציני בתוכניתי.

    אלברט שבות

    ————————-

    ובכן, מה אומר השמאל הער עד שעה כזו ושנקלע בטעות לפינה הזאת, על תוכנית המתאר שקוויה צויירו לעיל?

  2. אמנון הגיב:

    מכל הממל וגבב אני רוצה להתרכז בשתי מילים המשטר היהודי , תזכור גדעון אתה לא מהאו"מ אתה יהודי ויכול להגיד המשטר שלנו שאני מתנגד לו . משטר זה נבחר בצורה דמוקרטית .

    אתה עושה מעשה נבלה , מאחר ואתה מוכן בכל דרך לפגוע " בממשל היהודי" – מסית נגד מיעוט נאמן שאכן מקופח ואת זאת צריך לתקן .

    צא מקונספציה – האם אינך רואה קשר בין המלחמה שלנו המגדלים התאומים , באלי , פינלנד ,צצניה ,האיום העיראקי עלינו ועוד? זאת מלחמה של ציר הרשע נגד העולם המערבי (שאתה שייך אליו).בבוא היום אם יצליחו הם יחסלו גם אותך כי אתה יהודי . בשלב זה אני בטוח כי בקראם את מאמרך הם בזים לך כי מי אוהב שטינקרים ?

  3. רוני הירשנזון הגיב:

    כמו תסמונת הילד המוכה שהופך להורה מכה, כך עם דפוק עם שריטות במוח ושבע תלאות. הופך לעם רודף ומכה, ולא יהיו כאן קיצורי דרך, עד שיחלפו דורות רבים ודור המדבר (לוחמי החרות היהודים) יעלם מעל פני האדמה ויהיה להסטוריה עצובה והרואית, בניו אם חפצי חיים הם ימצאו את הדרך להתפשר על החלומות הלאומניים.

    אין מנהיג שישנה את הסיטואציה. רק אחרי נהרות הדם שיזרמו כאן. זאת תהיה הסיטואציה שתמציא את המנהיג שיביא לסיום הסכסוך. "הציבור מטומטם ולכן הציבור ישלם" כבר אמרנו.

  4. גיל הגיב:

    אם כך רוני, אתה נמצא כאן כדי לשמש מטווח לזמן הנוקף?

  5. אמונה הגיב:

    והכי אני אוהבת לקרוא את גדעון ספירו שיודע הכל. מנימת משפטיו השוצפים חוצבי הלהבות אנו למדים שהוא לפחות סגנו של אלוה’ים.

    קצת ענווה גדעון קצת ספקות פחות בטחון עצמי בודאי היו מוכיחים הרבה יותר עד כמה "חכם" אתה.

  6. אלברט שבות הגיב:

    גדעון ספירו שלום,

    כן כן, זה אני מפאצ (לשעבר), עברתי מכאן במקרה וראיתי את מאמרך, גם התרשמתי מרמת איזון הדיעות השורררת פה..

    היתי רוצה לכתוב פה ספירו, והיתי רוצה שתשמש לי כממליץ טוב אצל העורכים, תהיה מוכן?

    למקרה של נס, ניתן ליצור קשר ב- ashabot@walla.co.il

    בברכה / אלברט שבות

  7. שי הגיב:

    למה שיהיה פה איזון?

    האתר כולו מנסה לאזן את מה שקורה בחוץ.

    תבקש מהערוץ השני ומידיעות וממעריב להכניס מאמרים שנכתבים כאן לעמוד הדעות שלהם. באופן שוטף. אתה יודע, לאיזון. או לך תבקש איזון בערוץ 7.

    ראויה האג’נדה של האתר.

  8. לשי החכם הגיב:

    ולמה אתה חושב שאני נגד "איזון" במקומות שהזכרת?

  9. אלברט שבות הגיב:

    ההודעה הקודמת היא פרי עטי, שמתי בטעות את "הכותרת" במקום שם השולח. (ועדין אני עומד מאחורי הכותרת החכמה.)

  10. גוגו הגיב:

    טוב, בסדר. נמתין עד שיבוא מחבל או מתאבד איסלאמי כלשהו לביתך ויחסל אותך. הכל ינודו בראשם ויבינו שכך מגיע לאדם שקיבל בברכה את הטרוריסטים כאנשים רחומים ומסכנים בעיניו.

הגיבו לגוגו

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים