הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-7 בנובמבר, 2002 16 תגובות

לברית המועצות היו הצלחות גדולות והיסטוריות. רוסיה הצארית הדלה והנחשלת הפכה למעצמה אדירה. ארץ אגררית ברובה הפכה לארץ תעשייתית שהיתה הראשונה לשגר אדם לחלל. רוסיה הצארית המפגרת ניגפה בקלות במלחמת העולם הראשונה  על ידי גרמניה כאשר עיקר כוחה הופנה לחזית המערב. רוסיה הסובייטית  גברה על  גרמניה הנאצית אחרי שזו כבשה את רוב אירופה, וצבאותיה המנצחים נכנסו לברלין ושתלו את הדגל הסובייטי על הרייכסטג. ברה"מ היתה לאחת משתי מעצמות העל. אולם – וכאן הטרגדיה הגדולה – ברה"מ  נכשלה (בסופו של עניין) בהשגת המטרה המרכזית אותה הציבה  המהפכה ושלמענה הוקמה:  בכינון חברה חדשה וצודקת, בעלת ערכים של חופש דמוקרטיה או בקיצור בכינון חברה  סוציאליסטית.

ההישגים היו אכן מדהימים והם שמו ללעג את הצפיות של רוב המשקיפים דאז שציפו לקריסה של ברה"מ כבר בראשיתה . עצם תפישת השלטון עברה במעט הקזת דם. המהפכה הצעירה התגברה על המהפכה הנגדית ורכשה את לב העם. היא יצאה להדוף את ההתערבות מבחוץ. צבאות אמריקאים ואנגלים צרו מצפון, כוחות צרפתים ואנגלים תקפו מהדרום, צבא צ’כי מסיביר וגדודים יפנים ואמריקאים מסיביר והמזרח הרחוק. הצבא האדום הצעיר התגבר על כל כולם. עם תום המלחמה הצליחה ברה"מ להקים בזמן שיא תשתית תעשייתית וחקלאית. בפעם הראשונה בהיסטוריה האנושית הולאמו האוצרות הטבעיים ואמצעי הייצור לטובת החברה כולה. ובפעם הראשונה בתולדות רוסיה הוקמו מערכות בריאות וחינוך לשרות הציבור הרחב, חוסל חוסר העבודה והוכרה זכות  כל אדם לעבודה, התקבלו חוקים מתקדמים (וביניהם חוק האוסר הפצת דעות אנטישמיות). כל אלה הניחו גם את היסודות לניצחון ברה"מ על גרמניה הנאצית. במלחמה זו ניצחה ברה"מ הנחשלת כביכול לא רק בזכות הלוחמה הנחושה של חייליה אלה לא פחות בזכות הטכנולוגיה והניהול הצבאי העדיפים שהתגבשו אחרי הכישלונות הראשונים.


כלפי חוץ יש להדגיש משימה אחת מרכזית שהמדינה הצעירה לקחה על עצמה מראשית דרכה: הושטת תמיכה עקבית לעמים הקולוניאליים במאבקם לשחרור ועצמאות (כולל ישראל). זו היתה תרומתו הייחודית של מנהיג המהפכה ולדימיר לנין שהשכיל להבין שיש  לחבר את מאבקי העובדים במטרופולין לאלה של עמי העולם השלישי. אין כמו ימים אלה של מאבק הגלובלי של המטרופולין  נגד עמי העולם השלישי להזכיר תרומה זו.


הנה כי כן  ההישגים של ברה"מ ותרומתה לאנושות כולה היו עצומים ואפשר היה אולי  להסתפק בכך ולהגיד "דיינו". אך, מתחת להישגים הסתתרו הכישלונות והמחדלים.  ברה"מ  הלאימה אמנם את אמצעי הייצור  למען החברה והנה נמצא כי הלאמה  כשלעצמה אינה ערובה לסוציאליזם. הלאמה היא בסיס למשטר סוציאליסטי שאין בלעדיו אך זה בשום אופן אינו חזות הכל. המטרה של חברה סוציאליסטית  היא כדברי מארקס "התאגדות חופשית של היצרנים הישירים".  אנגלס ראה ב"מניפסט הקומוניסטי" מסמך המסביר את "ההכרח של תמורה חברתית מן היסוד". החברה הסובייטית  מעולם לא דמתה למטרות אלה של הוגי הסוציאליזם. גם דוברי ברה"מ לדורותיהם לא טענו שזה מה שכונן בארצם. איש גם לא דרש זאת בראשית המהפכה. בתחילה נטען שהחברה הסובייטית נמצאת בשלב הסוציאליסטי שלפני השלב הבא הקומוניסטי.  בשנים האחרונות ניסו לחפות על הפער בין המצוי לרצוי בכך שכינו את משטריהם "סוציאליזם בתנאים הריאליים".


החזון הסוציאליסטי הניח תמיד ביסוד משנתו את הדמוקרטיה. (על כן המפלגות המרקסיסטיות הראשונות קראו לעצמן סוציאל-דמוקרטיות). "התאגדות חופשית של יצרנים ישירים" פירושה דמוקרטיה לפני ולפנים. ההתאגדות היא "חופשית" והיצרנים הם "ישירים". רעיון הדמוקרטיה בתפיסת הסוציאליזם  הוא תגובה לכך שמשטר קפיטליסטי איננו דמוקרטי. מרקס התפעל מן הקומונה הפריסאית כיצירת קהילה פוליטית בה המנהיגים נבחרים מבין פועלים או בעלי בריתם, עומדים למבחן הציבור, ניתנים לפיטורים בכל עת, ומשולם להם שכר רגיל. הוא  שיבח את הקומונה השואפת לחסל את "ההילה המורעלת של מעמד והיררכיה". בברה"מ הצדיקו את המשטר השונה כל כך ששרר בתוכה בצורך של דיקטטורה פרולטרית. והנה כאן מרקס מתפעל מנורמות שונות לחלוטין בזמן ובתוך המהפכה. גם "הדיקטטורה של הפרולטריון" נתפשה על יד מרקס כמכשיר להפעלת דמוקרטיה (שלטון הפועלים) נגד שלטון המעמד המדכא. וב"מניפסט הקומוניסטי" מודגש בקשר לכך "שהצעד הראשון הוא להרים את הפרולטריון למעמד של המעמד השליט כדי לנצח בקרב על הדמוקרטיה". יש גם לזכור שמרקס ושאר ההוגים המרקסיסטים ראו תמיד ב"דיקטטורה פרולטרית" שלב מעבר בלבד.


אפשר ואולי גם צריך לדון בגורמים הרבים שמנעו התפתחות של חברה דמוקרטית ברה"מ. היו אלה בוודאי גורמים "אובייקטיביים": במהלך המאבק בכוחות האנטי מהפכנים ובהתערבות המעצמות הקפיטליסטיות נוצר "קומוניזם מלחמתי". הפעלת כוח נגד אויבים מבחוץ עברה להפעלת כוח כלפי פנים ולחיפוש של אויבים מבפנים. אולי גם עזרה לכך תודעה שגויה של ההנהגה המהפכנית עצמה. היתה אשליה שההלאמה כשלעצמה היא המעשה הדמוקרטי שכאילו מעצמו מחולל את החברה שוויונית. שכן העיקרון המרקסיסטי  – "ההוויה  קובעת את ההכרה" נתפש באופן מכניסטי ואוטומטי. אך יש גם לזכור שהיום אנו מדברים בחוכמה לאחר המעשה. באותם הימים לא העלו על הדעת שלאחר המהפכה יתחיל תהליך של  לניוון הדפוסים הדמוקרטיים. אולי גם משום  כך לא ננקטו אמצעים תקיפים כנגד עם התחלת התהליך.


במציאות שנתהוותה נוצרה חברה בלתי דמוקרטית ובתקופות ארוכות גם דכאנית ממש:  חיסולים נרחבים,  מחנות עבודה,  חוסר כיבוד עקרונות המשפט. אולם הנזק הגדול ביותר נגרם  לפרויקט הסוציאליסטי עצמו.  השלטון ניתק מן הציבור ששקע באדישות פוליטית. נאמר רק שהמפלגה נשלטה ע"י הנהגה מצומצמת וחברי המפלגה קבלו את  ההחלטות המפלגה בהרמת ידיים כנועה. וויכוח גלוי נחשב לערעור על העיקר עם תוצאות חמורות. העיתונות – במקום כלי תקשורת, החלפת דעות ודיון, הפכה לבמה (משעממת) של פרסומים רשמיים. המחקר המרקסיסטי גם הוא התנוון במידה רבה ובעיקר אותו חלק המטפל בחברה הסובייטית.


אולי הנזק החמור מכל נגרם בתחום הכלכלה כאשר נחסמה היוזמה של העובדים המדענים והטכנאים שבלעדיהם קשה לתאר כלכלה סוציאליסטית מתפתחת. האנרגיה היצירתית של עם שלם בוזבזה. באותן תקופות היסטוריות בו העם תמך בשלטון בלב שלם כמו בראשית המהפכה ובמלחמה נגד גרמניה הנאצית נתגלתה סולידריות ושיתוף פעולה של כל האזרחים, תעצומות נפש רוח של הקרבה ושתוף פעולה בין אזרחים לרשויות השלטון. אולם אחרי הניצחון הכל חזר לסורו, המלחמה נוצלה כדי להאדיר עוד את סמכות השלטון.


עברו עוד חמישים שנה מן הניצחון הגדול עד לקריסת המשטר. אמנם שוקמו הריסות המלחמה ואף היו הישגים גדולים כגון שיגור אדם לחלל – אך חיי החברה המשיכו לשקוע בנבכי הבירוקרטיה, נמשכו חיי שגרה וחוסר עניין פוליטי של האזרחים הסובייטים. העם תמך אמנם בשלטון אבל הוא לא היה שותף לו. מכאן שביום המהפכה הנגדית של ילצין הוא נשאר בבית. ההמונים לא יצאו לרחוב כי לא חשו שותפות עם השלטון.


המשטר הסובייטי קרס. יתכן שהסיבה ההיסטורית היסודית לכך היתה שהוא קם טרם זמנו – כלומר טרם הבשיל הזמן להגשמת אוטופיה. העולם הקפיטליסטי היה עדיין חזק יותר . בדרכים של לחץ כלכלי, צבאי פוליטי ולבסוף גם אידיאולוגי הוא הצליח לדחוף את המשטר הסובייטי להתגוננות מתמדת וכתוצאה מכך  – להצרת החופש האזרחי ולמניעת פיתוח כלכלת  רווחה שוויונית לאזרחיה.


אך הוויתור, תחת לחץ חיצוני, על דפוסים דמוקרטיים של חיי החברה פנימה מקורו גם  בליקוי אידיאולוגי חמור. שכן הדמוקרטיה אינה עוד מרכיב, – אפילו חשוב – של חברה סוציאליסטית, אלא במהות הסוציאליזם – נשמת אפו. הדמוקרטיה  איננה סובלת  קצוץ פה ושם או דחייה לזמנים טובים יותר, יש לקיימה כאן ועכשיו.


ולסיכום: למרות כל הכישלונות  – ברה"מ במאבקיה משך שנות קיומה הצעידה  את האנושות קדימה  בשלוש תרומות היסטוריות:



  • עצם המהפכה היה אירוע היסטורי ראשון בו קמו המעמדות המדוכאים על אדוניהם ויכלו להם. המהפכה סימנה בפעם הראשונה בהיסטוריה את האפשרות להפוך את הסדר הקיים. המהפכה עוררה את התקווה בלב העמים לשינוי יסודי של הסדר החברתי.
  • ברה"מ בניצחונה על הפשיזם הצילה את האנושות משקיעה בברבריות.
  • ברה"מ מילאה תפקיד מרכזי בשחרור עמים רבים מעול האימפריאליזם. היא סמנה  את הדרך למאבק נמשך ומשותף בין הכוחות המתקדמים במטרופולין לבין עמי העולם השלישי.

קריסת ברה"מ אינה קץ הסוציאליזם. הפרויקט הסוציאליסטי לנוכח המציאות הקפיטליסטית בעולם נשאר רלוונטי וחיוני כבעבר. אלא שבהגשמתו יהיה צורך לפלס דרכים חדשות.

תגובות
נושאים: מאמרים

16 תגובות

  1. משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

    מעניין

  2. גל הגיב:

    אני ממש מבינה את הצורך בחברה שיוויונית, עם זאת אני חושבת שיש מקום בחברה שלנו לכלכלה חופשית המאפשרת יכולת התפתחות. (חשוב לי לציין שאני מתנגדת בצורה מוחלטת לקפיטליזם טהור אשר גורם לקיפוח ולתחרותיות בחברה.) ניתן לראות שעד עכשיו הסוציאליזם פשוט לא הצליח. מה שהיה קרוי קומוניזם, סוציאליזם היה בעצם חברה מדכאת שוללת זכויות. אולי ניתן להנהיג חברות קטנות סוציאליסטיות, אך כאשר מדובר על חברה גדולה- על עם, לאום זהו דבר אשר הוכיח את עצמו כבילתי אפשרי אשר נובע מטבע האדם התחרותי, השתלטני והטריטוריאלי.

  3. גיל הגיב:

    הקפיטליזם הוכיח שגם הוא לא מצליח. אבל מה מפתיע. שעד כה הסוציאליזם לא נוסה מעולם במדינה מערבית עולם ראשון (הגדרות קפיטליסטיות). ואת המדינות הנחשלות הוא העלה למעמד על יחסית למדינות הסובבות אותן ולמצבן טרם ההפיכה. העם ברובו הרוויח מאותה מהפיכה. ומה אם הסוציאליזם היה מתקיים במדינה עשירנ ולא ענייה שנלחמת במעצמה הגדולה בעולם?

  4. יעקב הגיב:

    המשטר הקומוניסטי בבריהם רצח למעלה מ-60,000,000 בני אדם. אפילו יותר מהיטלר. ואחיו בסין רצח למעלה מ-35,000,000.

    ייתכן שלו היה מותירים את כל האנשים האלה בחיים, הם היו יכולים, בכוח עבודתם, להביא לחברה משגשגת יותר מזו שנוצרה. אבל גם אם לא, ספק אם היתרונות המובאים על-ידי דר’ אמיר יכולים להצדיק את המחיר.

  5. שי מזרחי הגיב:

    בריה"מ שחררה את האנושות מעול הפשיזם?

    הפשיסטים הם ששאלו מלנין ומסטאלין את עקרונות המשטר הטוטליטרי המדכא!

  6. מיכאל שורמן הגיב:

    כתבה טובה.

    הייתי מוסיף כמה נקודות:

    1. מהפכת אוקטובר סייעה רבות להישגי העובדים במדינות המערב

    ולכינונה של מדינת הרווחה. פחד שנפל על קפיטליסטים בכל העולם

    לא אפשר המשך התעלמות מדרישות העובדים הצודקות.

    2. כינונה של דיקטטורה סטליניסטית לא נבעה רק מ"תנאים אובייקטיביים"

    ומטעויות. אופי המפלגה הבולשביקית הייה טוטליטרי מלהתחילה וכל מי שיקרא

    כתבי לנין או ילמד את ההיסטוריה של המפלגה יוכל לעמוד על כך בקלות.

    וכן שי מזרחי, הסובייטים ניצחו את היטלר. כ3/4 מהצבא הגרמני נלחם בחזית המזרחית

    ועד עשרות דיביזיות של מדינות הציר. כאשר בעלי הברית נחתו בנורמנדי, הצבא האדום

    כבר שיחרר את כל שטחי ברה"מ וחדר לאירופה.

  7. שי מזרחי הגיב:

    הסובייטים אולי עזרו לנצח את הנאצים במלחמת העולם השנייה, אך את התרומה הסוציאליסטית הגדולה עשה המשטר הסוציאליסטי הבריטי בין סוף מלחמת העולם השנייה לבין סוף שנות השבעים, ולא המשטר החשוך והמדכא של סטאלין, שהשניא את הקומוניזם בעיני שאר העולם.

  8. מיכאל שורמן הגיב:

    אתה יודע, זה די מרגיז.

    הסובייטים הקריבו 20 מיליון איש, אישה וילד

    במלחמה הזאת מתוכם 11 מיליון חיילים.

    אתה, אני וכולנו חבים להם את חיינו.

    הם (!) ניצחו את החיה הנאצית,ואמריקאים ובריטים

    "עזרו".

  9. יעקב הגיב:

    הסובייטים חתמו על הסכם ריבנטרופ-מולוטוב לחלוקת פולין ביניהן, ולא חלמו לרגע להילחם בנאצים. לאחר שהנאצים תקפו אותם ורצחו מליונים מאנשיהם, הם אכן נלחמו כמו אריות נגד הפולש, שהיה במקרה פשיסטי. לאחר נצחונם (בסיוע ציוד רב מאוד מאמריקה, אבל עיקר הנטל אכן היה עליהם) הם השליטו משטר דיכוי קשה על כל עמי מזרח אירופה למשך עשרות בשנים.

    מלחמה יכולה להיות גם בין שני צדדים רעים, וזאת בהחלט דוגמא לכך.

  10. גל הגיב:

    אכן רוסיה הקומוניסטית היא זו אשר הכריעה את הכף במלחמת העולם השנייה וגרמה לניצחון על השילטון הנאצי יותר מארה"ב,בריטניה צרפת וכו’ אך ניצחון זה בא על חשבונם של מיליוני אזרחים. השילטון הקומוניסטי לא חשב לרגע לגבי הפקרת אזרחי מדינתו. בהחלט פשוט יותר לשילטון אשר לא מתחשב בחיי אזרחיו להוביל נצחון במילחמה. סטלין התיחס לאזרחי מדינתו ככלי מלחמה ללא צלם.

  11. שי הגיב:

    גל חביבי, האם ארה"ב חסה על אזרחיה? האם חסה על אזרחי אירופה וויאטנם? האם האירופים המערביים חסו על אזרחיהם? האם חסו על אזרחי היריבות? האם האפריקאים חסו על אזרחיהם? האם חסו על יריביהם?

    האם ישראל חסה על אזרחיה? האם חסה על יריביה?

  12. עופר יהלום הגיב:

    יש דברים שלא משתנים ממרחק של 3 שנים – כמאמרו המעניין של שמואל אמיר, בלי קשר לשאלה עד כמה מסכימים איתו; ויש דברים שלא משתנים אחרי 75 שנה (הערצה מיותרת לברית המועצות).

    את כל הישגיו – הרבים – של המשטר הסובייטי, אפשר היה להשיג בלא הדיקטטורה של לנין, סטאלין ויורשיהם, וללא רציחתם של מיליונים (לנין) או עשרות מיליונים (סטאלין).היו גם מדינות בכל רחבי העולם שתהליך המודרניזציה בהן היה אף מהיר יותר מאשר בברה"מ, ודרום קוריאה היא רק דוגמה אחת לכך.

    השאלה "מי ניצח את הנאצים" כבר נידונה באתר, וזה מזכיר את הויכוח שהיה פעם בארץ "מי גירש את הבריטים". אציין רק שאמנם רוב המלחמה באירופה ורוב הקורבנות – משני הצדדים – היו בחזית המזרחית. קשה להעריך אם המערב היה מנצח לבד; לדעתי התשובה חיובית מכיוון שהיו לו די משאבים לכך, בייחוד בשיטת "אירופה תחילה" כפי שתכננו בשנת 42. אבל מה שבטוח הוא שאין קשר בין הניצחון לבין השיטה הסובייטית; גם משטר מלוכני או דמוקרטי היה יכול להגיע לאותם הישגים.
    ולדעתי יבוא יום שהן הקפיטליזם האמריקאי והן והן הקומוניזם כמו בסין יתמוטטו סופית. שניהם מהווים שיטות קיצוניות מדי שיש למצוא דרך ביניהם.

  13. דרומי הגיב:

    הדוגמה הקוריאנית היא די מגוחכת.
    כמובן שאפשר לעבור תיעוש מהיר, אם ארה"ב בונה לך את כל המפעלים.
    ובלי סין הקומוניסטית, גם דרום קוריאה לא הייתה זוכה לזה

  14. לגל ולשי הגיב:

    גל,
    הקומוניזם אכן נוסה במדינות מערביות: במזרח גרמניה ובצ’כיה. וגם שם הוא הוכח ככישלון.

    שי,
    בהשוואה לברה"מ, ארה"ב, ארצות מערב אירופה וישראל אכן חסות על אזרחיהן.
    במלחמה חשוב יותר על אזרחיך שלך מעל אזרחי האויב.
    ציטוט חופשי מתוך סטלינגרד:
    "2 המנהיגים, סטלין והיטלר, לא חסו על האוכלוסיה האזרחית".
    את היטלר לא הטרידה הפגיעה באזרחי האויב.
    את סטלין לא הטרידה הפגיעה האנושה באזרחיו שלו.

  15. ל"לגל ולשי" הגיב:

    הקומוניזם לא נוסה במדינות מערביות: במזרח גרמניה ובצ’כיה. שם נכפתה עליהם בכוח השיטה הסובייטית ותו לא.
    בהשוואה לברה"מ, ארה"ב, ארצות מערב אירופה וישראל מעולם לא עמדו במלחמת השמד טוטלית על אדמתם מול הצבא החזק ביותר בעולם (באותו זמן)
    סטלין אומנם עשה כמעט את כל השגיעות האפשריות בתחילת המלחמה וגם במהלכה וגם כפה על הצבא ועל האזרחים נאמנות מוחלטת למטרות המלחמה בכל האמצעים, כולל הוצאות להורג של מי שנחשד בבגידה או במורך לב מול האויב וכו’..
    אבל לפי מה קבעת ש"את סטלין לא הטרידה הפגיעה האנושה באזרחיו שלו? אולי כן?
    אולי הוא חשב שהגרוע מכל (גם לאזרחיו שלו) הוא התבוסה להיטלר?

  16. עופר לדרומי הגיב:

    ומי בנה את כל המפעלים בארה"ב עצמה? ובשוודיה או בפיליפינים?

הגיבו ליעקב

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים