הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-12 בנובמבר, 2002 12 תגובות

אני כותב לאחיי הסרבנים אשר יושבים עכשיו בכלא הצבאי, ואלה שעוד ישבו בעתיד. לאחרונה יצא לי לשהות מספר ימים בכלא 4 בגלל סרובי לשרת במילואים, והדברים הבאים נכתבים מתוך החוויות שעברתי בכלא. את שהותי שם ביליתי באגף הסגור, בגלל שסרבתי, בין השאר, ללבוש מדים.

רובם ככולם של הסרבנים בכלא מוצאים עצמם בפלוגה א’, זו הפלוגה של "הילדים הטובים": החיילים נדרשים, בין השאר, ללבוש מדים, להצדיע, לעשות מסדרים וחשוב מכל לבצע עבודות: עבודות מטבח, גינון, שמירה בבסיס, שמירה על כלואים באגף הסגור וחלקם (וזה נחשב כצ’ופר) גם נשלחים לבצע עבודות בבסיסים אחרים, למשל מתקן "עופר".


צריך לזכור שכלא צבאי הוא מתקן צבאי לכל דבר, ואולי אחד החשובים שבהם כי בסופו של דבר, צבא יכול לתפקד "כראוי" רק עם מעל החיילים מתנוססת חרב הכלא שמרתיעה אותם מלעבור על החוקים וההוראות.


ואני שואל: האם ישיבה כזו בכלא של מספר חודשים איננה למעשה שרות צבאי? אם הסרבנים היו מתגייסים, חלקם היה מוצא את עצמו מבצע בדיוק את אותם פעולות , אבל בבסיס אחר ולתקופת ארוכה יותר (פי 7 בממוצע), ולזה הם ,כמובן, לא יסכימו! אז במה שונה עקרונית שירות כזה במתקן צבאי אחר, שבו התנאים לא שונים בהרבה מתנאים של טירונות?


אורי יעקובי, שנמצא עכשיו בכלא 4, כותב שהוא לא מוכן "להיות חלק מארגון המוכן להשתמש באמצעים הגורמים אובדן איום שכזה..". פגשתי את אורי בכלא. הוא בדיוק החליף שומר באגף הסגור שבו הייתי. ורק לאחר כשבוע פתאום עלתה בי המחשבה, האם אורי וחבריו לא עושים בדיוק את אותו דבר שנגדו הם מסרבים?


חגי מטר, שכנראה יכנס מחר לכלא אף הוא כותב: "בבית הכלא, כשאיאלץ להצדיע לסמלי הצבא והמדינה – אצדיע במחשבתי ובלבי לכל חברי הגיבורים… לכל אלה המקריבים כל כך הרבה יותר ממני – למען השלום, נגד הכיבוש". חגי היקר, איך אף כח בעולם שיכול לאלץ אותך להצדיע לסמלי הצבא והמדינה (שאני יודע כיצד אתה מרגיש לגביהם) אם אינך רוצה בכך . אין שום דרך להכריח אותך ללבוש מדים, לעמוד דום, מסדרים, לבצע עבודות, לצעוק "המפקד", אם אינך רוצה. אני, אישית, לא ביצעתי אף אחת מהפעולות האלו.


שום אסון לא קרה. הוכנסתי לאגף הבידוד, כלומר לחדר קטן בלווית שומר (אסיר מפלוגה א’), ולא ניתנה לי גישה לספרים ולשאר החפצים. נכון, שיעמום, וללא ספק יותר קשה , אבל בסופו של דבר, למרות שהייתי כלוא בחדר קטן, הרגשתי יותר חופשי מאותם אסירים בפלוגות הרגילות. כי, אחרי הכל, אני עושה (או לא עושה) כרצוני, אני לא צריך לרצות אף "מפקד" או להתנהג יפה כדי לקבל איזה צ’ופר.


ברגע זה נמצאים בכלא שישה סרבני שירות, מחר כנראה יהיו שבעה. באגף הסגור יש מקום בערך לשתים עשרה אסירים. מה היה קורה עם כל הסרבנים היו מסרבים גם לשירות בכלא ומוצאים עצמם באגף? הם יהיו רוב, וזה יתרון שקשה לזלזל בו. מידת ההשפעה שלהם על הסביבה בה הם נמצאים תהיה גדולה בהרבה, והסרוב שלהם יהיה הרבה יותר אפקטיבי.


כיוון שחלק מהסרבנים זוכים לחשיפה תקשורתית מוגברת (כגון יוני בן ארצי), החשיפה תגלוש לתוך "האגף הסגור", והוא כבר לא יהיה כל כך סגור…


כמובן שיש הבדלים בין השרות הצבאי לשרות בכלא. אולי החשוב שבהם הוא, שחייל בבסיס חייב, אם ידרש, לקחת חלק פעיל בלחימה, בעוד שאסיר צעיר שעוד לא עבר טירונות לא ידרש לכך (הוא לא עבר אימון בנשק), ולכן הוא למעשה לא חייל מן המניין.


כמובן גם שכל אדם צריך לפעול בהתאם לציו מצפונו והרגשתו הפנימית, ומה שנכון לאחד לא תמיד נכון לאחר.


אבל אני בכל זאת מציע את האפשרות האחרת, כחומר למחשבה, בתקווה שאולי כמה סרבנים עתידים יחליטו לקחת את הסרוב צעד אחד קדימה.

תגובות
נושאים: מאמרים

12 תגובות

  1. חיים הגיב:

    האם אתם תומכים גם במי שמסרב לפנות התישבויות בי"שע?

    או שבמיקרה שלכם זה פשוט מפחדנות לשמה.

  2. צביקה הגיב:

    דרכך אינה הולמת, מוטב שתעזוב את המדינה, היא לא בישבילך,

  3. בשקט בשקט הגיב:

    הופ כבר יותר מ-500 סרבנים. למען האמת 504. בואנה. לא היינו אמורים להיות כבר מחוץ לשטחים? ליבוביץ ליבוביץ?

  4. רמה יעקבי הגיב:

    דוד, התהיות שאתה מעלה יכולות לשמש חומר למחשבה. האופן שאתה מנסח אותן מקומם. הצעירים האלה, שבחרו באופן מודע לשבת בכלא שבועות וחודשים, ובלבד שלא לשרת בצבא כיבוש ברוטלי שאיבד מזמן מצפן ומצפון, הם אכן ילדים טובים, הילדים הטובים ביותר שיש לנו בימים השחורים האלה, וללא מרכאות, דוד, ללא מרכאות. כמו בני גילם, שעומדים היום במחסומים, מפעילים דחפורים, משרתים ב"יחידות עילית", פורצים לבתי אזרחים ועוד ועוד ועוד, גם הם נטחנו עד לא מזמן בגלגליה של מערכת חינוך, שהעמידה את עצמה לשירות הקונסנזוס, הקרוי אצלנו "ערכים". שלא לדבר על התקשורת המגויסת ושוטפת המוחות. ולמרות כל זאת, היו להם היושר האינטלקטואלי והאומץ והעוצמה לבחון באופן מדוקדק אחת לאחת את ה"אמיתות" שניסו להלעיט אותם בהן. לא פעם העצמאות הזאת עולה להם במחיר של קשרים חברתיים ומשפחתיים.

    השהייה בכלא היא טראומטית, במיוחד לאנשים צעירים כל כך, למרות שאתה מנסה לתאר אותה כמעין קייטנה עם מאפיינים צבאיים. הם ודאי לא ראויים ליחס המתנשא הזה שלך, ואם רצית לתת להם חומר למחשבה, נדמה לי שהחמצת את מטרתך.

    ואגב, הפנייה ל"אחיך" הסרבנים צורמת. המלה הזאת, אחים, משמשת קבוצות פוליטיות מהצד המנוגד של הקשת.

  5. דוד רבן הגיב:

    רמה,

    קראתי את תגובתך בעיון. והנה כמה הבהרות:

    החיילים הכלואים בכלא 4 מחולקים לכמה מחלקות : א’ ב’ ו-ג’, כאשר במחלקות ב’ ו-ג, נמצאים החיילים היותר בעייתים,עם בעיות משמעת וכו’, והחיילים בפלודה א’ הם אלה שמתנהגים יפה, לפי הכללים . זאת הכוונה בביטוי "ילדים טובים" . אני מסכים איתך במאה אחוזים בנוגע לזה שהחבר’ה הכלואים הם הילדים הכי טובים שיש לנו.

    ואני מעריך מאוד את האומץ שהיה להם לקום נגד המערכת, ולשלם את המחיר, וזה אכן מחיר כבד.

    אבל, אם נסתכל על זה מנקודת ראות קצת שונה- נקודת הראות של הצבא, חייל , בסופו של דבר, לא משנה היכן הוא מוצב, ממלא תפקיד כל שהוא למען המערכת הצבאית, גם חייל שמשמש כפועל נקיון ("עובד רס"ר). כל חייל מנוצל ע"י המערכת הצבאית ותורם לה . החיילים בכלא אינם יוצאי דופן . מבחינת הצבא, הם תורמים למערכת הצבאית בדרכם לא פחות מכל חייל שמוצב בבסיס אחר, למרות שבפועל לא התחיילו . איזה אינטרס יש לצבא לשחרר אותם? את התרומה הם תורמים.

    לא היתתה לי כל כוונה להתנשא, ואני לא חושב שזה מה שהבעתי. אהי רק רוצה להציג אלטרנטיבה, ואפשר לנסות לתאר מה יקרה אם הסרבנים יסרבו לשרת את הצבא בכל צורה – אני לא יודע, אבל אין לי ספק שזה ישנה באופן דרסטי את ההתיחסות של הצבא אליהם, תקופת מאסרם, לפי דעתי, תקוצר באופן משמעותי – לצבא כבר אין אינטרס להחזיק אותם, להפך, הם, בעמידתם ובעיקשותם לא לשרת את הצבא גם הדרך הזו, ישמשו "דוגמא" לשאר החיילים, המרדנות שלהם עשוייה להפיע ולחלחל לכלואים האחרים – הצבא ירצה להפטר מהם כמה שיותר מהר.

    אני לא חושב שהכלא זו קייטנה, בכלל זו, זו חוויה קשה, שהחותם שלה נשאר זמו רב.

    השימוש במילה "אחים", לפי דעתי, אינו בעל ערך ערכי פוליטי .

    לסיום, אני חושב שהעלתי תהיות חשובות, ואם הצורה בה העלתי אותן הייתה לא ראוייה, פוגעת או מתנשאת, הרי שנחטאתי את מטרתי, ועל כך אני מצטער.

    דוד.

  6. דינה הגיב:

    דוד אתה טועה. אם לא ישרתו חיילים בצבא, מעניין מה יעשו חיילי צבא סוריה שכן ישרתו בצבא.

    שנית, אם חיילים יסרבו לשרת בצבא – הצבא יהפוך לכורח כואב. מאד כואב. העונש שיוטל על הסרבן לדוגמה יהיה 5 שנים. והופ אף אחד לא יסרב. ואם יסרב, יקבל 10 שנים. והופ אף אחד לא יסרב.

    מדינה צריכה צבא.

    מדינה במזרח התיכון צריכה מאד צבא.

    מדינה במזרח התיכון לא צריכה צבא בשטחים הכבושים. אבל זה כבר משהו אחר.

  7. רמה יעקבי הגיב:

    דוד, התגובה שלי התייחסה לאופן שהדברים נוסחו, לא לתוכנם.

    אשר לתוכן, כך אני רואה את הדברים: סרבנות מטעמי מצפון היא סרבנות מטעמי מצפון, וכל השאר הם ניואנסים וואריאציות על הנושא. מרגע שאיש או אשה מחליטים לנקוט את הצעד הזה הם סרבנים. האופן שבו שהם חיים את ההחלטה הזאת, הקווים האדומים שהם מציבים לעצמם הם עניין להכרעה אישית. נדמה לי שראוי להיזהר מאוד בעניין הזה, ולא להפוך בחירה פרטית לסטנדרט אוניברסלי, כי זה עלול להחטיא את המטרה, לגרום לפיצול ולרפות ידיים. מוטב להשאיר לכל אחד ואחת את החופש לקבוע לעצמם את הגבולות, ולכבד את הכרעותיהם.

  8. אסף בארי הגיב:

    כל הכבוד על עמידתך האיתנה על האידאל של להישאר אדם אוטונומי בכל מצב, ןעל-כך שהשארת את הכח שלך בידיים שלך! זו פשוט הפילוסופיה שלי בהיתגלמותה.

  9. שחר הגיב:

    דינה,

    אל דאגה, בארצנו יש מספיק ששים אלי קרב כדי שלעולם לא ניוותר ללא צבא. מאידך, ביום שבו 10% מהמתגייסים יצהירו שאינם מוכנים לשרת את צבא הכיבוש וילכו לכלא, לא יהיה יותר כיבוש. זכרי את דברי משה ארנס (שר הביטחון דאז): אחד הגורמים שהשפיעו על יציאת צה"ל (הראשונה) מלבנון היה כמות הסרבנים.

    במדינה כוחנית כמו שלנו, האפשרות היחידה להשפיע היא לפעול באלימות, ואין כמו סרוב לשרת בצבא כדי להקפיץ את הפיוזים לגנרלים שקובעים לנו את החיים.

  10. נטלי הגיב:

    נכון שלכל אדם יש מצפון ועקרונות, והוא בוחר לעצמו את דרכו על פיהם,

    אבל אם אתה חי במדינה הזאת, שבה שירות בצבא הוא חובה, זה לא בסדר!

    כל אדם שחי במדינה ומקבל את הזכויות שהיא נותנת, צריך גם לקבל את החובות!

    אם נדמיין שהמצב היה הפוך-

    לא היה צבא והיה אפילו אסור להקים כזה דבר,

    והייתה מתקבצת קבוצה עם עקרונות מסוימים ומחליטה שהיא בניגוד לחוק מקימה מעין צבא פרטי-

    נכון שלא הייתם מסכימים (לא רק מבחינה מצפונית)?

    נכון שזו הייתה עבירה על החוק ואי כיבוד המדינה וערכיה?

    מה זה הדבר הזה- שאתה מרוצה מזה שאתה עושה מה שאתה רוצה ולא חייב להגיד "המפקד" וללבוש מדים וכולי???

    בין אם אתה רוצה או לא רוצה- אתה לא יכול לעשות כל מה שאתה רוצה! אתה חי במסגרת כלשהי, ואם החובות שלה לא מקובלים עליך, אתה לא זכאי לזכויות, ואתה לא זכאי לחיות כאן!

    מה זו התמימות הזאת?

    אנשים נהרגים כאן כל יום!

    מה זה- לא צריך צבא???

    פציפיסט או לא- יש מציאות,

    והיא ממש לא שמה על המצפון של האנשים!!!

  11. דוד רבן הגיב:

    נטלי,

    בוודאי שאני מכבד את החוק – אבל צריך לזכור שחוקים, בסך הכל, אינם קובעים אסור ומותר, אלא קובעים עבירות ועונשים. החוק אומר שמי שלא הולך לצבא יושב בכלא, וזה בדיוק מה שעשיתי, לא נייסיתי להתחמק מזה בשום דרך, כי אני מכבד את החוק.

    ודבר נוסף – מצפון זה דבר שקשה לתפוס נוקשה להסביר – אבל מי שהמצפון שלו צועק בקשר לדבר מסויים , לא יכוך להתחמק מהצעקה ולא יכול להפנות לה עורף.

    אני בן אדם, ומה שמבדיל אותי מבעלי החיים זה שיש לי מחשבה עצמאית. אם תרצו, זו המתנה שנתן לי הבורא, וזה הנכס הכי יקר שיש לי. בצבא אין מקום לחשיבה עצמאית, החייל בצבא מחוייב לבצע פקודות, בין עם הוא מסכים איתם או לא, וזה, בעיני, להפסיק להיות אדם. ברגע לאני לובש מדים אני מפסיק להיות אדם, יורק לבורא בפרצוף ומוותר על מה שמבדיל אותי מהחיות.

    כנ"ל לגבי שאר הדברים ("המפקד" וכו’) . נולדתי בן אדם ואני מתעקש להשאר כזה.

הגיבו לרמה יעקבי

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים