הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-16 בנובמבר, 2002 10 תגובות

מאז יום הראשון האחרון, מנסרת במוחי שאלה מטרידה, שאינה נותנת לי מנוח: מה גרם לו לצעיר הפלסטיני, שפרץ לקיבוץ מצר, לכוון את נשקו ולהרוג אשה ושני ילדיה הקטנים? גם במלחמה לא יורים בילדים. זהו אינסטינקט אנושי בסיסי, המשותף לכל העמים ולכל התרבויות. גם מי שמבקש נקמה על מאות הילדים הפלסטיניים שנהרגו בידי צה"ל, אינו צריך לנקום בילדים. אין מוסר של "ילד תחת ילד".

והרי האנשים המבצעים מעשים כאלה אינם ידועים כרוצחים מטורפים, תאווי-דם מלידה. כמעט בכל השיחות עם בני-משפחה ושכנים מתקבלת תמונה של אנשים רגילים, בלתי-אלימים. רבים מהם גם אינם קנאים דתיים. סירחאן סירחאן, הצעיר שעשה מה שעשה בקיבוץ מצר, היה שייך בכלל לפת"ח, שהוא גוף חילוני.


האנשים האלה הם בני כל הרבדים החברתיים. יש בהם עניים, שמשפחותיהם הגיעו לסף הרעב, אבל יש בהם גם בני המעמד הבינוני, סטודנטים, משכילים. הגנים שלהם אינם שונים מהגנים שלנו.


אם כן, מה מריץ אותם? ומה גורם לכך שיש בחברה הפלסטינית המצדיקים אותם?


כדי להתמודד, צריכים להבין, וזה אינו אומר להצדיק. שום דבר בעולם אינו יכול להצדיק פלסטיני היורה בילד חבוק בזרועות אמו, כשם ששום דבר בעולם אינו יכול להצדיק ישראלי המטיל פצצה על בית שבו ישן ילד במיטתו. נקמת דם ילד קטן עוד לא ברא השטן.


אבל מבלי להבין, אי-אפשר להתמודד. לראשי צה"ל יש פתרון פשוט: להכות, להכות, להכות. להרוג את המבצעים. להרוג את שולחיהם. להרוג את ראשי ארגוניהם. להרוס את בתי משפחותיהם ולגרש את קרוביהם. אבל למרבה הפלא, התוצאה הפוכה. על כל הרוג באים שני אחרים. אחרי שהמכבש האדיר של צה"ל עובר על "תשתית הטרור" ודורס-הורג-עוקר כל דבר בדרכו, נוצרת תוך ימים "תשתית" חדשה. לדברי צה"ל עצמו, מאז מבצע "חומת מגן" יש 50 התרעות בכל יום.


את הסיבה לכך אפשר לתמצת במילה אחת: חימה.


חימה נוראה, הממלאה את נשמתו של אדם, עד שלא נותר בה מקום לשום דבר אחר. חימה השולטת בכל חייו, עד שהחיים עצמם מתבטלים לעומתה. חימה המוחקת את כל הגבולות, הגוברת על כל הערכים, השוברת כבלים של משפחה ואחריות. חימה שאדם קם עמה בבוקר והולך עמה לישון בערב, ושעליה הוא חולם בלילה. חימה האומרת לאדם: קום, קח נשק או חגורת-נפץ, לך אליהם הביתה והרוג, הרוג, הרוג, ולא חשוב המחיר.


ישראלי רגיל, שלא היה מעולם בשטחים הפלסטיניים, אינו יכול כלל לתאר לעצמו את סיבת החימה הזאת. התקשורת שלנו מעלימה את המצב שם, או מתארת אותו במנות קטנות וממותנות. יודעים איכשהו שהפלסטינים סובלים (באשמתם, כמובן), אבל לישראלי רגיל אין מושג על מה שקורה שם באמת. וזה גם לא כל-כך נוגע לו.


בתים נהרסים. סוחר, עורך-דין, סתם בעל-מלאכה, אדם מכובד בקהילה, הופך בן רגע חסר כל, "הומלס", הוא וילדיו ונכדיו. כל אחד מהם מתאבד פוטנציאלי.


עצי-פרי נעקרים לאלפיהם. בשביל הקצין זה סתם עץ, מכשול. בשביל בעליו זה דם ליבו, מורשת אבותיו, שנים של עמל, פרנסת משפחתו. כל אחד מהם מתאבד פוטנציאלי.


על גבעה בין הכפרים הפלסטיניים מקימה קבוצת בריונים "מאחז". הצבא חש להגן עליהם. כשהכפריים באים לעבד את אדמתם, יורים בהם. כל השדות והמטעים במרחק של קילומטר או שניים מהמאחז אסורים לעיבוד, כדי לשמור על ביטחון המאחז. עובדי-האדמה רואים מרחוק, בעיניים כלות, איך הפרי שלהם נרקב על עצים, איך השדות מתכסים קוץ ודרדר בגובה המותניים, ובבית אין מה לאכול. כל אחד מהם מתאבד פוטנציאלי.


בני-אדם נהרגים. גופותיהם המרוטשות מוטלות ברחובות לעיני כל. חלק מהם שאהידים, שבחרו בכך. אך רבים אחרים – גברים, נשים, ילדים – נהרגים "בטעות", "במקרה", "ניסו לברוח", "היו בקרבת מקורות הירי" ועוד מאה ואחד תירוצים של דוברים. צה"ל אינו מתנצל, אף פעם לא מורשע קצין או חייל, כי "ככה זה במלחמה". אבל לכל אחד מההרוגים יש הורים, אחים, בנים, בני-דודים. כל אחד מהם מתאבד פוטנציאלי.


מעבר למעגל הזה יש רבבות משפחות החיות על גבול הרעב, בתנאים של תת-תזונה. אבות שאינם מסוגלים להביא מזון לילדיהם חשים בייאוש. כל אחד מהם מתאבד פוטנציאלי.


מאות אלפים נתונים בעוצר של שבועות וחודשים, תריסר נפשות בדירה של שניים-שלושה חדרים, גיהינום שקשה לתארו, ובחוץ מסתובבים וחוגגים מתנחלים והחיילים המגינים עליהם. מעגל-קסמים: המתאבדים של אתמול גורמים להטלת העוצר, העוצר יוצר את המתאבדים של מחר.


ומעבר לכל אלה, ההשפלה המוחלטת שבה חי כל פלסטיני, בלי הבדל של גיל, מין ומעמד, בכל רגע של חייו. לא השפלה מופשטת, אלא השפלה מוחשית לגמרי, כשהוא מופקר לחיים ולמוות לגחמה של כל חייל בן 18 ברחוב ובמחסומים, שנתקלים בהם על כל צעד ושעל, ושל כנופיות המתנחלים והמתנחלות, העוברים בחופשיות, וגם "מבקרים" בכפריהם ומשחיתים רכוש, מוסקים את הזיתים במטעיהם ושורפים עצים.


מי שלא ראה, אינו יכול לתאר לעצמו את החיים האלה, מצב של "כל ממזר מלך" ו"עבד כי ימלוך", מצב של קללות ודחיפות במקרה הטוב, איום בנשק טעון במקרים אחרים, ירי ממש במקרים מיוחדים. ואין צורך להזכיר את החולים בדרך לדיאליזה, הנשים ההרות בדרך לחדר-הלידה, הסטודנטים שאינם מגיעים לכיתות, הילדים שאינם מגיעים לבית-הספר. הצעירים שרואים את סבם וסבתם המכובדים מושפלים לעיני-כל על-ידי חייל זב-חוטם. כל אחד מהם מתאבד פוטנציאלי.


ישראלי רגיל אינו יכול לתאר זאת לעצמו. הרי החיילים הם בנים טובים, הילדים של כולם, ועוד אתמול היו תלמידי בית-ספר. אבל כשלוקחים ילדים טובים, מלבישים אותם מדים, מעבירים אותם במכונה הצבאית ומכניסים אותם למציאות הכיבוש, קורה להם משהו. יש ויש המשתדלים לשמור על צלם אנוש בתנאים בלתי-אפשריים. רבים אחרים הופכים לרובוטים מבצעי-פקודות. ותמיד יש בפלוגה כמה מופרעים, הפורחים במציאות הזאת ועושים מעשים מחפירים, מה גם שהמפקדים מעלימים עין או קורצים בעין.


כל זה אינו מצדיק הריגת ילדים בחיק אמם. אבל זה עוזר לתפוס מדוע זה קורה, ומדוע זה יימשך כל עוד נמשך הכיבוש.

תגובות
נושאים: מאמרים

10 תגובות

  1. פושקין הגיב:

    בושה ! בושה ! בושה !ועוד ועוד בושות לכתבה ולכותב

    הנותנות לגטימציה לרצח הברוטלי של חיית אדם המקבל

    הכשר למעשוו מפי אחד המתימר לייצג את ההומניות

    מאת קומוניסט בנשמתו

  2. מה דורש פה הבנה הגיב:

    מה שדורש פה מחקר, ונסיון אנתרופולוגי כזה או אחר "להבין" זה:

    א – כיצד זה מניחים הישראלים שיעשו בשמם את כל הרעות והזוועות שעושים, ואף משתתפים פעילים בכך. רעות וזוועות שלפחות מבחינה כמותית עולות בהרבה על זוועותיהם של פעולות הגרילה הפלסטיניות.

    ב – מדוע אתה, אורי אבנרי, במאמר זה, מפנה את מבטך ה"מבין", המשתאה, דוקא לפלסטינים.

    אז תודה על ה"הבנה", אבל הבנה שתעזור הרבה יותר תהיה הבנה של הסעיפים לעיל

    יוסף מקייטון

  3. פלונית אלמונית הגיב:

    רק כדי לרענן את זכרונך אורי אבנרי אין זו הפעם הראשונה בה נרצחים ילדים בביתם!או שמה ההבדל מבחינתך שהפעם זה פגע קרוב לבית…תרתי משמע!אין שום הבדל בין דם לדם!גם אם אזור מגורהם לא מתישב עם דעותך הפוליטיות.רצח הוא רצח!!

  4. משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

    הנשיא חאפז אסד שם את עראפת בכלא כשעראפת היה בסוריה עקב גנבות.חאפז לא אהב את יאסר עראפת.בפלשיתנאים סובלים משחיתות ומכך שהמנהיגים שלהם גונבים את רכוש העם.לפלשתינאים יש מנהיגות שכושלת בניהול השוטף של עמם.חכמנו אמרו הרוצה בשלום יכון למלחמה.

  5. ישראל הגיב:

    רצח הוא רצח הוא רצח…

    ואין להבין, להסביר, לקבל, לתרץ, לנתח….

    כל ניסיון שכזה מביא עוד ועוד רוצחים לבצע את זממם מסיבות נוספות אשר ינותחו, יוסברו, וכו’…

    חבל"ז… אין ולעולם לא תהיה לך הבנה ברצח יהודים באשר הם יהודים… תמיד תסביר את הרצחם בעוללות היהודים… אין מאמר אחד שלך שאינו נגוע ביהודים אשר מביאים עליהם את כל צרות העולם…

  6. אמנון שהם הגיב:

    איך טחו עיני עם ישראל הרחום מראות כל זאת ?

    איך העם מסרב לראות את התרנפותנו?

    בראית רצף הדברים קל הבחין שהמשפט"שהכל ניהיה בדברו"

    צריך להאמר על נציגי השמאל "הסהרורי"כי "הסהרורי"

    של היום הוא הראליסט מאתמול.

    כואב לראות עמיתים לשמאל המתון של אתמול זזים ימינה

    בספיקת כפיים בתחושה של ניסינו הכל.במקום להבחין שלא

    באמת ניסינו,שאנו עם של כאן ועכשיו.רובנו לא מבינים

    כי תהליך חברתי חייב לב שלם ואורך רוח.

    בתקוה לימים טובים יותר

    אמנון

  7. יונתן סגל הגיב:

    בד"כ אני מסכים עם דברי אבנרי. אך כאן נעשה ניסיון לא מוצלח לחיבור בין מצב פוליטי לעולמם האישי של בני-אדם, בדיוק כמו הטענות: "אין עם מי לדבר!" או "הם לא יאהבו אותנו אף-פעם".

    השאלה "למה הם עושים זאת?" היא חשובה ביותר, אך אין לה תשובה בדברי אבנרי. מדובר על אנשים שמוכנים לוותר על החיים שלהם, כי לחייהם (וגם לחיים של אחרים) אין להם משמעות, בדיוק כמו הקמיקזים ביפן, או הנאצים במלחמת עולם השנייה. למה? לא בגלל הכיבוש, אלא בגלל הסביבה שבה הם גדלים, שהיא מדכאת את נפשם ומרוקנת את חייהם. בגלל המצב הפוליטי וההסתה כלפי ישראל, הם מקבלים תשומת לב והערכה (בצורה אבסורדית, כי הם מאבדים את חייהם) אם הם מוכנים לבצע פיגועים. מדובר במחלה נפשית לאומית של הפלסטינים שמגדלת אנשים כאלה מתוכה.

    לכל עם יש המחלות הנפשיות הלאומיות שלו. לא לנו לפתור לפלסטינים את הבעיות שלהם. הפתרון צריך להיות הפרדה בין התרבויות ולדרוש מהפלסטינים לא לתת לגיטימציה לפיגועים ולשנאה להיות המזור למצוקת אזרחיה.

    יונתן סגל segalj@hotmail.co.il

  8. יגאל אוסקר הגיב:

    חוצפה, איך מעיז הכותב לכתוב על דברים שהוא יודע שהם שקריים! אני שירתתי בחיר שלוש שנים ובסוף גם התגייתי למג"ב ואף פעם אפילו לא ראיתי שמכוונים נשק לאדם שהיה בסדר, ולכל המיתממים כן כן גם במג"ב! אני שואל, מי אתה חושב כל המפלצות האלה שאתה מתאר?? הם השכנים שלך המוכר במכולת שיוצא למילואים נהג האוטובוס וכו’ כולם אנשים רגילים לגמרי. מה אתה חושב שקורה להם שהם שמים מדים?? דוקטור ג’ייקל ומיסטר הייד? כל עם ישראל?? למה כל פעם שאני שומע את התיאורים האלה אני יודע שלא האדם עצמו היה שם אלא הוא שמע על זה מפי חברו האמין, אך כמובן פלשתינאי? אני שמעתי כאלה תיאורים מופרכים מהמציאות רק על מקרים שהייתי בהם אני לא רוצה לחשוב כמה שקרים עוד מסתובבים פה!! אני עדיין זוכר את ההפגנות על הטבח בג’נין ואני רוצה שתעשו חשבון פשוט מתו 50+ אנשים אם אנחנו באמת היינו יורים סתם ככה אתם מטילים ספק שבהפצצה אחת של חיל האוויר יכולנו לשלש את המספר הזה?? או שאם היינו נכנסים בלש"ב רגיל כמו שרואים בכל סרט על וויטנם להזכירכם לפני כניסה לכל מקום זורקים רימון אחד לפחות ונכנסים תמיד בירי!! אנחנו הצבא היחיד בעולם שמנסה להיות גם משטרה!! יש למחבלים מזל שהם נלחמים בנו, תסתכלו על צורת הלחימה של ארה"ב כשהם ידעו שיש מבוקש בבית חולים הם פשוט הפציצו ואז התנצלו ואמרו שזו טעות!! אנחנו לא מתנהגים ככה אצלנו יש כבוד לחיי אדם בניגוד לצד השני שההוכחה הכי טובה הם המתאבדים, אני לא מדבר על המתאבדים עצמם אבל יש מי שעוזר להם מספק להם חומרי נפץ, הכשרה, מטרות אתם רואים אצלנו גם במצב הכי נורא יהודי משכנע יהודי אחר להתאבד ולקחת איתו את האויב?? למי שאומר שאנו לא היינו בכזה מצב יש לי רק מילה אחת שואה!! מישהו זוכר תופעות של מחבלים מתאבדים בגרמניה הנאצית??? לא!!! למה? כי אנחנו באמת יותר אנושיים, אולי לא בתור יחידים אבל בהחלט בתור חברה!!

  9. אבי כ. הגיב:

    ילדים נרצחים בגלל החימה על הפשעים הישראליים??

    האם לפני אותם מעשי פשע, עוד לפני תחילת הכיבוש (אם כל חטאת, כמובן), נרצחו בקלות מוסרית ילדים ונשים? התשובה ברורה: כן. עיין ערך פעולות הפידאין בשנות החמישים.

    אפילו לפני קום המדינה, שגם היא פשע גדול שלנו, היו פגיעות חופשי בילדים: בפרעות 1936-1936, פרעות 1929 נרצחו ילדים באופן חופשי.

  10. יודה דודא.. הגיב:

    רצח זה רצח זה רצח זה רצח …ולא יעזור שום דבר ..דבר של מה בכך ?? לא בטוח ..זה כן או זה לא ואולי אולי באמצע ? אין אולי..אין לא בטוח ..רצח זה רצח !!! ואין סליחה ואין כפרה !!!

הגיבו ליגאל אוסקר

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים