הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-8 בדצמבר, 2002 3 תגובות

את ספרוני השירה של יבי, שלושים או יותר, לקחתי מהמדף, עליו שכנו בכפיפה אחת עם אלכסנדר פן, פבלו נרודה, מרדכי אבי שאול, מאיקובסקי – חברה טובה למשורר מהפכן שנולד בפלסטינה-א"י, התבגר בישראל ולחם בשירתו, לשלום של שתי מדינות לשני עמים.

יבי, בן עירי וגילי, החל את מאבקו ברשע, באי הצדק החברתי, במיליטריזם ובכל עוולות החיים – בגיל צעיר, באיגוד המקצועי של פועלי הדפוס בתל-אביב. לא חלף זמן רב והמאבק המעמדי במקום העבודה, התרחב למאבקיו ברוע של כל "הסוגים", שניהל ללא הפסקה, עד שהמחלה הכריעה אותו – כשנייר ועט הם כלי נשקו נגד כלי המשחית, המלחמות ובני הבלייעל שמאחוריהם.


רבים מאלה שראו אותו מהלך בין שולחנות בתי הקפה ומוכר את פנקסי השירה שלו, מעוטרים בציוריהם של אמנים חשובים, כשבפתח כל חוברת דברי הקדמה של אישים ידועים כפרופסור ישעיהו ליבוביץ’ והאלוף במילואים מתי פלד – סיווגו את יבי כתימהוני, כשלאמיתו של דבר, "ישב" (הילך) על "התקן" היהודי התנ"כי של "משוגע איש הרוח". כנביאים בשעתם.


גם את יבי סקלו מתנגדיו באבנים (לעתים, תרתי משמע, בהפגנות שהותקפו ע"י הימין) וגם הוא נשאר "מחוץ לגדר" של קהילת המשוררים. היתה זו אולי חזותו החיצונית המרושלת וחיבתו לנוזלים מרים – מאחורי התייחסות אליו כמוזר וחריג אך, אט אט, גברה ההערכה ליבי ושירתו, גם מעבר לשמאל הרדיקלי ותנועות המחאה. הופתעתי בפעם הראשונה, להיווכח באהדה האישית הרבה ליבי ולשירתו, בקיבוץ אפיקים של "העבודה", אליו הוזמנו: אני, לדיון פוליטי כחבר הוועד הפועל של ההסתדרות ויבי, לקרוא את שיריו. יבי, שלא ויתר אף פעם לשומעיו, זעק בקולו הרועם:


"ארץ לתפארת, בה מכריחים
את האזרח להיות ציוני, יהודי ודתי קנאי",


או:


"לשוחח עם נציגי אש"ף – אין זה נורא
איום יותר לפוגשם בשדה הקרב" (1973)


וחברי הקיבוץ הריעו בהתלהבות וביקשו מיבי, עוד ועוד.


יבי היה לא רק משורר – הוא גם היה פעיל ומארגן פוליטי, כשלא היה אחר שיעשה את המלאכה: מכנס פגישות, מדרבן, מאיץ לשיתוף פעולה וכמובן, מופיע וקורא משיריו, כשהוא תופס את מקומם של חיה קדמון ואלכסנדר פן המנוחים. יבי היה חלק בלתי נפרד מתל-אביב וה"מדור" המהפכני שלה. אף פעם לא תארנו לעצמנו את תל-אביב, בלי יבי וכשחלה, היינו מבקשים ומקבלים את "המצב" מחבריו הקרובים, דן קדר וחיים טופול.
 
יבי מת בשבת והשאיר לנו את אלפי שיריו וביניהם:


"ככל שאני יוצא מדעתי ושב אליה
אני משונן מחיבוק הדוב
נותרתי בלי רוח חיים".


יבי איננו.

תגובות
נושאים: מאמרים

3 תגובות

  1. דוד איתן הגיב:

    אנא פרסמו היכן יושבים "שבעה"? היכן ניתן להביע השתתפות באבל על פטיתו של יב"י ז"ל-לןחם אידיאליסט שכמעט ולא נותרו כמוהו יותר

  2. אלמוג הגיב:

    לא ידעתי שיבי נפטר. עצוב לי.

  3. נורי הגיב:

    יבי נשמה טועה ואבודה. לוחם בודד מין דון קישוט בלי סרוונטס שיכתוב עליו. מעשית בזבז את כל חייו ולא היה אפקטיבי כי לא השתייך לשום גוף פוליטי בצורה רצינית שיכול היה למנף את את פעילותו למען העמלים המדוכאים. אבל למרות שהיה קצת מטורף וקריזונר הוא משלנו. יהודי שלנו משוגע שלנו יציר התנאים הקשים שבהם חיינו אז בשנות ה 40-60.

הגיבו לדוד איתן

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים