הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-9 בדצמבר, 2002 תגובה 1

לשלושה נסים זקוק עמרם מצנע, כדי להגיע אל המטרה. הוא זקוק לנס כדי לנצח את הליכוד, האמור לנצח את העבודה לפי כל הסקרים – ביחס של 1:2.  הוא זקוק לנס כדי לנצח את עסקני מפלגתו, המבקשים לכפות עליו את ההצטרפות ל"ממשלת אחדות" בהנהגת שרון. הישבנים של פרס, פואד וחבריהם, המשת"פים של שרון בממשלה האחרונה, מתגעגעים על הכורסאות הרכות, שמהן ניתקו בקושי רק עכשיו. אבל לנס הכי גדול זקוק מצנע כדי לנצח את אחיתופל ושות’, עדת היועצים, מומחי-הבחירות והאסטרטגים, החיים על סקרים וסטטיסטיקות.

בפי אלה יש חשבון פשוט ומשכנע: "המצבור הגדול של קולות נמצא במרכז. ככל שתזוז שמאלה, תתרחק ממנו. ככל שתזוז ימינה, כן יגדל הסיכוי שלך לנצח. הקולות השמאליים ממילא מונחים בכיס שלך. איזה ברירה יש להם? לכן, אל תדבר על שלום. דבר רק על הפרדה, על חומה, על גדר".


אכן, פשוט ומשכנע. אבל זהו מרשם בטוח לתבוסה. אם ידחה מצנע את העצה הוא יעבור את המבחן הראשון של מנהיגות. אם יקבל אותה, תמות מערכת הבחירות שלו עוד לפני שהחלה ברצינות: מצנע יוכל לנצח את שרון רק אם יצית תקווה חדשה, תקווה מלהיבה, סוחפת, מחשמלת.


שרון נהנה מיתרון עצום. רוב גדול תומך בו, למרות (ויש אומרים: מפני) שנכשל בכל מעשיו – לא הביא שלום, לא הביא ביטחון, דרדר את הכלכלה לתהום ויצר פצצת-זמן חברתית. בכל זאת הוא מצטייר כסבא טוב שאפשר לסמוך עליו. הזאב הטורף, שכל עולמו מלחמה וכל מעשיו כוחניים, התעטף בעור של כבש.


בפעם האחרונה הבטיח "שלום וביטחון". עכשיו הוא דוגל ב"מדינה פלסטינית". זה לא מפריע לבוחריו הימניים, מפני שהם יודעים שזוהי אחיזת-עיניים. לכל היותר יסכים למובלעת פלסטינית בנוסח בנטוסטאן, מוקפת מתנחלים וחיילים, על 40% מהשטחים הכבושים (שהם 8.8% משטח הארץ), וגם זה רק אחרי שהפלסטינים ייכנעו ללא-תנאי וגם יקבלו על עצמם את ה"מנהיגים" שימונו על-ידי שרון ובוש. שרון קורא לזה "ויתורים כואבים". (של מי?)


לבוחרים במרכז הבמה זה מספיק. שרון הדוגל במדינה פלסטינית – מה יכול להיות יותר טוב? כיבוש הערים הפלסטיניות, חיסול ממוקד, הרסבתים ועקירת מטעים, הרחבת ההתנחלויות, יחד עם חזון של מדינה פלסטינית מדומה בעתיד הרחוק ובתנאים שהוא יקבע –מרשם מנצח.


מה תהיה תשובת מצנע? האחיתופלים מייעצים לו להתרחק מכל דיבור על שלום. לא להזכיר אפילו את המילה הגסה הזאת. לדבר לכל היותר על "אופק מדיני" או "הסדר". ובעיקר: לא להעלות על דל שפתיו את השם ערפאת (טפו! טפו! טפו!). "המרכז" התייאש מהשלום, שונא את הפלסטינים ומפחד מהם ולכן, הם אומרים לו, צריכים לדבר על הפרדה, על חומה, על גדר.


אבל מי שמדבר על הפרדה וחומה, אומר למעשה שגם הוא התייאש מהשלום עם הפלסטינים. הרי החומה היא ההיפך מהשלום – היא אנדרטה לשנאה, גלעד לפחד, ביטוי לאמונה שלא יתכן שלום בעתיד הנראה לעין. זהו, בסך הכול, מסר של ייאוש, של דיכאון, של הרמת ידיים והשלמה עם חוסר-פיתרון.


אך אם זהו המסר, מי לעזאזל צריך את מצנע? למה לנטוש את שרון המוכר והבטוח בעצמו, ולהחליפו במישהו בלתי-מוכר ובלתי-מנוסה?


נכון, האחיתופלים מסכימים שמצנע יוסיף למסר הקודר הזה, כמה מלים חיוורות על משא-ומתן עם האויב, כדי לבדוק אם אפשר, או לוודא שאי-אפשר – אבל, המסר בין השיטין יהיה: מן הסתם אי-אפשר.


זהו מסר של אסון.


הציבור נכסף למנהיג שיביא בשורה שונה. שייחלץ אותו מזרועות הייאוש. שיקרא בקול גדול, בלי גמגום והיסוס: "כן, אפשר! אפשר לעשות שלום עם העם הפלסטיני ונבחריו, בראשות יאסר ערפאת! אפשר לשים קץ לאלימות! אני אעשה זאת!"


אם יצליח מצנע להדליק מדורה של תקווה, יישרפו בה כל סקרי דעת-הקהל, יחד עם חוות-הדעת של ה"מומחים". ייווצר מצב-רוח חדש, שיהיו לו השלכות חיוביות בכל התחומים. הסקרים יגלו שיש מרכז חדש.


למערכה של מצנע דרושות שתי ידיים – יד השלום ויד הביטחון. הוא לא יכול ולא צריך לוותר על הביטחון. אבל היד הקובעת, היד היחידה שיכולה להנחיל לו את הניצחון, היא יד השלום.


מסר מחשמל של שלום יחזיר אל הקלפי את מאות אלפי האזרחים הערביים ומאוכזבי השמאל, שבלעדיהם אין תקומה למחנה השלום. וחשוב מזה: הוא יחזיר את התקווה למיליוני בוחרים מיואשים.


הם שיביאו את הניצחון.

תגובות
נושאים: מאמרים

תגובה אחת

  1. יוסף מקייטון הגיב:

    משתי הפסקאות הראשונות של המאמר נובע בבירור שאסור להצביע למצנע, כלומר לכל מפלגה שתומכת בו לראשות הממשלה, כלומר, בשמאל – לאף מפלגה.
    גם אם יזנח מצנע את הפרסומאים שמייעצים לו "להתמרכז" וישכור את אורי אבנרי כפרסומאי (אבנרי בינתיים מתנדב לתפקיד בחינם) – זה לא ייעזור לו אצלי. רטוריקה מרכז-שמאלית או מרכז-ימנית לא תחזיר את השמאל הרדיקלי להאמין לחברי מפלגת העבודה וטוב שכך.
    הסיכוי (הקלוש) קיים אולי בהחרמה מסיבית של הבחירות, שתאותת למפלגות ה"שמאל" שאנחנו לא בכיס שלהם, כפי שטוענים הפרסומאים ע"פ אבנרי.

הגיבו ליוסף מקייטון

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים