הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-21 בדצמבר, 2002 9 תגובות

היועץ המשפטי לממשלה הוא חיה מוזרה. בימים האחרונים הוכיח שגם פעולתו מוזרה. כמו הקנטאור המיתולוגי, שהיה חצי אדם וחצי סוס, תפקיד היועץ המשפטי מורכב משני בעלי-חיים שונים. מצד אחד, כשמו כן הוא: האדם הנותן עצות לממשלה. הממשלה היא, כמובן, גוף פוליטי. היא מורכבת מפוליטיקאים. כשהממשלה ממנה את היועץ המשפטי שלה, הוא בוחרת אדם המתאים לגישתה ולדעותיה. מצד שני, היועץ הוא גם בעל התפקיד העליון במערכת אכיפת-החוק. יש לו סמכויות אדירות. הוא קובע גורלות ומחליט מי יועמד לדין ומי לא, מי ייחקר ומי לא. בתפקיד זה הוא אמור להיות עצמאי לחלוטין, חף מכל זיקה פוליטית ומפלגתית. גם הממשלה, שר המשפטים ושאר השרים אינם מוסמכים לתת לו הוראות.

לכאורה, אלה הם שני תפקידים מנוגדים. אדם הממונה על-ידי קבוצת הפוליטיקאים הקרויה "ממשלה" אינו יכול להיות בלתי-תלוי. אדם בלתי-תלוי אינו יכול לספק את הממשלה. לכן הוצע לא-אחת להפריד בין שני התפקידים, כך שהממשלה תמנה את היועץ המשפטי שלה, ואילו התובע הכללי ימונה על-ידי נשיא בית-המשפט העליון או ועדה בלתי-תלויה. זה לא התגשם, מפני שהמצב הנוכחי נוח לכל הממשלות.


כל אחד מהיועצים המשפטיים שכיהנו עד כה ניסה לפתור את הבעיה בדרכו. חיים כהן, כאשר כיהן בתפקיד זה בשנות ה-50, היה מכור לגמרי לראש-הממשלה, דויד בן-גוריון. מאיר שמגר, אהרן ברק ויצחק זמיר עמדו על עצמאותם המוחלטת והצטיינו ברמה גבוהה של יושרה. אליקים רובינשטיין… אליקים רובינשטיין זה משהו אחר. הוא טיפוס בפני עצמו.


מאז ומעולם הוא היה מעורב בפוליטיקה, עד צוואר. הוא שימש נושא-כליו של משה דיין, שראה בבחור חובש-הכיפה "עילוי". אחר-כך שירת את מנחם בגין בקמפ דייוויד 1 (המשא-והמתן עם סאדאת). הוא היה שם הרבה יותר מאשר סתם יועץ משפטי. מכיוון שבגין לא סבל את שר המשפטים שלו, שמואל תמיר, הוא העדיף את רובינשטיין. מאז הפך "אליוקים" לדמות קבועה בסיבובי המשא והמתן המדיני.


נדמה שהתרומה העיקרית שלו היתה בשטח ההומור. הוא שופע בדיחות יהודיות. נראה שלא כל אחד מת על זה. הערבים התלוננו לא-אחת שהבדיחות שלו מעליבות ומשפילות. הנשיא קלינטון, כך סופר, טען שהוא בלתי-נסבל.


אחרי שבנימין נתניהו מינה אותו לתפקיד היועץ המשפטי, נהג רובינשטיין תחילה בזהירות. אבל בזמן האחרון נחשפה עמדתו הפוליטית יותר ויותר.


יש לי אפילו עדות אישית די מבדחת. אחרי ש"גוש שלום" הזהיר מפני פעולות מסוימות של צה"ל העלולות להיחשב כפשעי-מלחמה ולסכן את הקצינים האחראיים בשהותם בחו"ל, דרש שרון, בהתקף של זעם, להרשיע את פעילי הגוש בבגידה. היועץ המשפטי נאלץ אמנם לקבוע שאין לכך שום בסיס משפטי, אך איים לתבוע אותם לדין פלילי בטענה שהם "מפחידים" את הקצינים. אולי זאת מין בדיחה יהודית: להפחיד את פעילי-השלום בטענה שהם מפחידים את האנשים הכי-הכי חזקים במדינה.


אבל זוהי פרשה בלתי-חשובה בהשוואה לתעלול האחרון של היועץ המפוצץ: הוא דורש מוועדת-הבחירות לפסול את רשימת בל"ד, בהנהגת ח"כ עזמי בשארה.


הצעד עצמו הוא חסר-תקדים. ליועץ המשפטי אין שום מעמד לגבי ועדת-בחירות, שהיא גוף עצמאי. היא מורכבת מנציגי המפלגות, ובראשם שופט. כל אחד מחבריה יכול לדרוש לפסול רשימה או מועמד, אך שום חוק אינו מעניק סמכות זו ליועץ המשפטי, שהתמנה על-ידי הממשלה. הדבר עצמו מהווה התערבות פסולה של הרשות המבצעת בענייני הרשות המחוקקת.


רובינשטיין מסתמך על שני סעיפים של חוק, שהתקבל על-ידי הרוב הימני בכנסת היוצאת, וטוען: (א) שבשארה ורשימתו אינם מכירים בישראל כב"מדינה יהודית דמוקרטית", ו(ב) שהם תומכים במאבק המזוין של אויבי ישראל. לשם כך הוא הסתמך על דו"חות סודיים של שב"כ.


יש לי עם זה בעיה פרטית. איך לומר זאת בעדינות? אני לא מאמין אף למילה אחת של שירות-הביטחון-הכללי. איני אומר, חלילה, שהוא משקר תמיד. פה ושם הוא גם אומר, מן הסתם, אמת. אבל יותר מדי פעמים קבע בית-המשפט שאנשיו משקרים. כל מי שמצוי בעניינים יודע שקהילת-המודיעין ודובר צה"ל מפיקים דיס-אינפורמציה בכמויות מסחריות. אני לא מאמין למשת"פים הקנויים והנסחטים, ולא ל"מידע" שהושג באמצעות עינויים, ובוודאי לא להערכות הפוליטיות של בעלי-תפקידים שקידומם תלוי בראש-הממשלה.


התמיכה במאבק המזויין של אויבי המדינה היא עבירה פלילית, ויש הרבה חוקים שעל-פיהם ניתן להעמיד אדם לדין. כל אדם (אפילו ערבי) חף-מפשע עד שהורשע, ואין כל אפשרות לשלול את מועמדותו לכנסת.


(ההומור היהודי של רובינשטיין בוודאי נהנה מהפרדוקס: הוא כבר הגיש משפט פלילי נגד בשארה. אם ועדת-הבחירות תפסול את מועמדותו, הוא יפנה לבג"ץ – ואז יצטרך בית-המשפט העליון לדון באשמתו של בשארה עוד לפני שבית-המשפט המחוזי דן במשפטו).


אשר למהות מדינה – ידוע שבשארה דוגל ב"מדינת כל אזרחיה". אפשר להסכים או לשלול – אבל זהו בוודאי נושא לגיטימי לדיון. במדינה דמוקרטית מותר לכל אדם לנסות לשנות את החוק בדרכים חוקיות. הכנסת קיימת, בין השאר, כדי לשמש זירה לדיונים כאלה. כשהייתי חבר-כנסת, עוררתי לא-אחת ויכוח כזה. בכלל, אחרי נפילת המשטר הקומוניסטי בברית-המועצות, נדמה שישראל, איראן, סין וקוריאה-הצפונית הן המדינות האחרונות בעולם שבהן אסור לערער בדרכים חוקיות על הבסיס האידיאולוגי של המשטר הקיים.


רובינשטיין טוען שבשארה אינו רוצה, בעצם, בישראל "של כל אזרחיה", אלא במדינה דו-לאומית חילונית ודמוקרטית בכל הארץ. גם אם זה נכון, אין לסתום את פיו. אני מתנגד לדעה זו התנגדות מוחלטת ואני חושב שהיא בלתי-מציאותית לחלוטין. אבל כל עוד הוא פועל במסגרת החוק – זו זכותו.


יש לעניין הזה סדר-יום נסתר. בשארה מאיים שאם תאסר רשימתו, הוא יקרא לאזרחים הערביים להחרים את הבחירות. זהו חלומו הרטוב של אריאל שרון: שחמישית מאזרחי ישראל, כולם בוחרי השמאל, לא יגיעו לקלפיות, ובכך יבטיחו ניצחון מוחץ לימין.


אני מבין היטב את ההיגיון של שרון. אני מבין את ההיגיון של רובינשטיין. אבל את ההיגיון של בשארה, בעניין הזה, איני מבין.

תגובות
נושאים: מאמרים

9 תגובות

  1. גיא פדה הגיב:

    לדבריו של אורי אבנרי, אני יכול רק להסכים.
    אוסיף רק, שהיועץ המשפטי חטא כבר בעבר בהחלטות בעייתיות (בלשון המעטה).
    על אחת מהן, אף שלחתי לו ולעיתון "הארץ" מכתב תגובה. המכתב לא פורסם ורובינשטיין לא הגיב. אני חושב, בדיעבד, שלו הייתה קיימת כבר אז אווירת ה"עליהום" שישנה היום, הייתי מקבל מכתב תשובה מהשב"כ.
    המקרה עליו אני מדבר, הוא קביעתו המוזרה של היועץ הנכבד, בעקבות מפגש אלים ומדמם של משטרת ישראל עם ערבים ישראלים באום אל-סח’לי (לפני אוקטובר 2000)הוגשה תלונה נגד השוטרים האלימים. היועץ הנכבד החליט שלא לפתוח בחקירה מכיוון ש: עבר זמן ויהיה קושי לזהות מיהם השוטרים שנהגו באלימות יתרה!
    במכתב ששלחתי ליועץ ול"הארץ" כתבתי כי עליו להתפטר ולמנות במקומו יועץ משפטי שאינו מבדיל בין דם לדם.

  2. נח מאננע הגיב:

    כרגיל יכולנו לקרוא ולהנות ממאמר מאלף נוסף של אורי אבנרי, שבו נחשפים פניו ופניותיו הפוליטיות של היועץ המשפטי לממשלה. ואומנם כך חשבתי.. עד שבאו שתי הפסקאות האחרונות במאמרו של אורי אבנרי וחשפו איזה מין "סדר יום אחר ונסתר" למאמר הזה. ובכן בסיפא של דבריו כותב אבנרי :

    "..יש לענין הזה סדר יום נסתר. בשארה מאיים שאם תאסר רשימתו היא יקרא לאזרחים הערבים להחרים את הבחירות. זהו חלומו הרטוב של אריאל שרון: שחמישית מאזרחי ישראל, כולם בוחרי שמאל, לא יגיעו לקלפיות ובכך יבטיחו נצחון מוחץ לימין.
    אני מבין היטב את ההגיון של שרון. אני מבין את ההגיון של רובינשטיין. אבל את ההגיון של בשארה, בענין הזה, אינני מבין."

    ובכן בהנחה שאין אנו תמימים פוליטיים, שזה מקרוב אך באו לפוליטיקה, ומר אבנרי בוודאי איננו נמנה עליהם. ואנו מבינים את הגיון הפעולה של הימין הישראלי הפועל יחד עם שליח המצווה לדבר- עבירה, מר רובינשטיין, כדי לפסול את רשימת בל"ד ומנהיגה ח"כ עזמי בישארה מלהשתתף בבחירות, הרי שנוכל להניח, בוודאות, שאם יצלח המהלך של מר רובינטיין, הרי שפסילתה של רשימת בל"ד ופסילת ח"כ בשארה לא תהווה סיומו של בולמוס הפסילה וההדרה של הציבור הערבי בישראל, מחיינו הפוליטיים הציבוריים והכלכליים בישראל. ואז מה נעשה מר אבנרי? כשהרוח הרעה, של הפסילה הפוליטית בחסות השב"כ, תיפנה נאמר, לכיוונה של חד"ש, או לרע"מ האם גם אז נאמר כי בשם התועלתנות הפוליטית של מנין הקולות בקלפי, עדיין חייבים אנו להשתתף במראית העין של הדמוקרטיה הישראלית, כדי לא לפגוע בסיכויי "השמאל" ( ואבוי לשמאל הזה שימשיך לקחת חלק במשחק הזה…) – האם גם אז לא נבין את "ההגיון" של רע"מ או חד"ש – שיסרבו, ובצדק רב מבחינתם, לקחת חלק במשחק הזה?. האם גם אז נטיל האשמה מובלעת, במאמר מסוגנן היטב, של שותפות אינטרסים בין הנפסלים הבאים לבין מר שרון ואו יורשיו בימין, כפי שאתה מייחס בפיסקאות הנ"ל למר בשארה ?
    היכן הוא הגבול לדעתך, מר אבנרי, שבו אנשים ראויים והגונים, צריכים לנתץ את הכללים הללו, ולומר בריש גלי, זהו עד כאן.!!! במשחק הזה אנחנו לא נוטלים חלק יותר. משום שאין זו דימוקרטיה, וקצה נפשנו בדימוקרטיה לשיעורין מבית מדרשו של מר רובינשטיין.

    בכל מאודי, אני מקווה, שלא תאמר לי שזה יקרה רק כאשר הרוח הרעה, תיגע במה שקרוי שמאל יהודי..מר"צ למשל..

    ההיסטוריה האנושית הוכיחה לנו, שהרעיון שניתן לרכב על גבו של הנמר הגזעני- הפשיסטי הטורף את הקרובים לך ולדעותיך, ולהנות מהשיירים (בקלפי…) היא מופרכת ותמימה להחריד. פסילת רשימתת בל"ד היר רק המתאבן בבולמוס
    הגריסה שאחז בימין, אחריו יבוא הדה-לגטימיזציה גם של השמאל הציוני – יהודי. ואחריתו מי ישורנו…

    אם המסע שפתח בו מר רובינשטיין נגד תנועת בל"ד וח"כ
    בשארה, שאותו כמובן לא ניתן לראות במנותק מהנסיון להעמיד בסימן שאלה את אזרחותם של הפלשתינאים תושבי ישראל,-הוא פגיעה באושיות הדימוקרטיה, כפי שתיארת יפה כל כך, בחלקו הארי של מאמרך, הבה נתייצב, כולנו, כבר עכשיו,ללא חשבון פוליטי, לצידה של הדימוקרטיה ונסרב ליטול חלק בכל בכל תחליף קש למושג הזה מבית מדרשו של מר רובינשטיין.

  3. אלכס מסיס הגיב:

    כל מי שקורא או יקרא, להחרים את הבחירות – יועץ
    עצת אחיתופל ואינו יכול לכנות עצמו "שמאל".
    חד"ש.אני מקווה. לא תיפול למלכודת-מוות כזו-אפילו
    אם רשימת בל"ד תיפסל.

  4. אמנון הגיב:

    חמישית מתושבי המדינה הם אנשי שמאל – קשקוש בלבוש :
    האם התנועה האיסלמית היא שמאל ?
    אבל אם השמאל הוא שלילת הציונות וקיומה של מדינת היהודים הרי שרב ערביי ישראל הם שמאל ואיתם סעודיה וירדן אשר ידועות בתמיכתם בתורת מרכס !

  5. נח מאננע הגיב:

    יש להודות אלכס מסיס היתווה קו תיחום רעיוני חדש למה שראוי בעיניו להיקרא "שמאל" – ובכן לגישתו של מר מסיס – אסור לחד"ש-תע"ל לקרוא להחרמת הבחירות גם אם תיפסל רשימת בל"ד וח"כ עזמי בישארה, ומי שנוהג אחרת לא ראוי להיקרא "שמאל".

    אבל מר מסיס, ברשימתה של תמר גוז’נסקי "סימן שאלה על הזכות לבחור ולהיבחר" שפורסמה כאן ביום 24.12.02 נזכר, מה שנשכח מאיתנו, כי בקשות פסילה הוגשו ע"י הליכוד והימין הקיצוני גם נגד רשימות חד"ש-תע"ל, וח"כ טיבי, רשימת רע"מ וח"כ דהמשה וכמובן רשימת בל"ד וח"כ בשארה.(שהבקשה לפסילתה קיבלה בולטות מיוחדת משום שנלוותה אליה בקשת היועץ המשפטי לממשלה )
    ולצורך הויכוח נניח, ולו לרגע, אותה הנחת יסוד האמורה במאמרה של תמר גוז’נסקי כי:

    " חשוב לזכור כי הרכב הועדה משקף את הרכבה הנוכחי של הכנסת, בה לימין רוב ברור, לכן ניתן לצפות כי היא תאשר את כל בקשות הפסילה – או את חלקן" –

    אז מה נעשה, מר מסיס, אם תתממש אותה חזות נוראה של ח"ג גוז’נסקי, של פסילה טוטאלית של הרשימות המנויות במאמרה, האם גם אז נחזיק בעוז בעמדה כי אסור למר"צ (בבחינת הבא בתור )להחרים את הבחירות, וכי "שמאל אמיתי", גם אז, אסור לו ליפול "למלכודת המוות" – של חרם בחירות.?
    ונניח שרק רשימת חד"ש-תע"ל תיפסל האם גם אז היית קורא לרשימות בל"ד, רע"מ ומר"צ להמשיך במרוץ הבחירות כ"שמאל אמיתי" ולא ליפול "למלכודת המוות" ?

    האם תמיד נתנחם בנחמת טיפשים שהימים הרעים האלו אינם הימים הרעים ממש והללו עוד צפויים לנו בעתיד..?

    אבל אני חושש ממשהו אחר, מיידי הרבה יותר, נדמה לי שגם בעמדה שלך, מר מסיס, וגם במאמר הראשי של אורי אבנרי שאנו מגיבים אליו, יש מין השלמה, ולו השלמה מראש וביודעין, של פסילתה של רשימת בל"ד וח"כ בשארה. ונדמה לי שההשלמה הזאת, גם אם היא באה ממקום של "ריאליזם פוליטי" כביכול, וגם אם היא באה ממקום תיקווה קלושה להנות משיירים אלקטוראליים – פועלת קודם כל לכירסום
    חזות פני המאבק המשפטי העומד בפני רשימת בל"ד וח"כ בשארה. כי אם אנחנו,כשמאל, כבר השלמנו עם הפסילה, ואנו מודיעים מראש שנמשיך במראית העין של הבחירות הדימוקרטיות הללו, למה ניתן לצפות מועדת הבחירות לכנסת ומשופטי בג"צ .?
    ודומני ששנינו נסכים שכשלון המאבק של רשימת בל"ד וח"כ בשארה למנוע את פסילתם הוא התיעוד של מהלך הפסילות הבאות של רשימות השמאל, אם בבחירות הללו, ואם באלו שיבואו בעתיד.

  6. אלכס מסיס הגיב:

    החרמת הבחירות משחקת לידי הרוצים בסילוקן של חד"ש
    והרשימות הערביות מהכנסת.
    החרמת-מחאה, אין לה ערך מעשי – פרט לחיזוקה הוודאי
    של מרץ.
    גם פסילתו של אחמד טיבי מרשימת חד"ש – ח"ו – אינה
    עילה להחרמת הבחירות,

  7. נח מאננע הגיב:

    ובכן מר מסיס, על פי אותו הגיון של נקניק הסלאמי הנפרס לפרוסות דקות בתגובתך,( קודם בל"ד וח"כ בשארה, ועכשיו גם ח"כ טיבי..) מתי לדעתך נגיע לקו פרשת המים שבו תהיה הצדקה להחרים את הבחירות ?
    האם רק פסילתה של חד"ש היא לדעתך אותו קו-פרשת מים ?
    ולמה בעצם ?
    ןאולי בעצם הנכונות שלנו להשלים עם פסילת רשימת בל"ד וח"כ בשארה ( השלמה שבמהותה היא הנכונות להמשיך וליטול חלק במראית העין של הבחירות הדמוקרטיות הללו – ולענין זה ראה מאמרו של ד"ר אייל גרוס, "איפה יש פה דימוקרטיה" – "הארץ" 24.12.02 ) – היא בעצם נפילה לתוך מהלך אופורטוניסטי של הימין שכרך בחבילה הפסילה את כל הרשימות הערביות וחד"ש, בבחינת "תפסת מרובה" – אולי יתפס משהו מתוך כל החבילה הזאת ? ובא היועץ המשפטי וסימן את המטרה "הקלה" מבחינת הימין, בחבילה הזאת,(היא רשימת בל"ד וח"כ בשארה ), ואנחנו בהשלמה שלנו, בנכונות שלנו לשחק במשחק הזה, – משחקים את המשחק האמיתי לידיו של הימין ?

  8. אלכס מסיס הגיב:

    החבר נח מתפרץ לדחת פתוחה: אינני עוסק בעתידנות. איש אינו מבקש לפסול את רשימת חד"ש מלהשתתף בבחירות הקרובות וגם אם תהיה תביעה כזו – חד"ש לא תפסל.

  9. לילה הגיב:

    למה פסילת תנועת כהנא איננה מהווה פגיעה בזכויותיו הדמוקרטיות של היהודים ופסילת בשארה וטיבי מהוות פגיעה בזכויות הערבים?. האם בגלל שכהנא מייצג דיעות של מיעוט קטן של יהודים ובשארה מייצג רוב גדול של ערבים?.
    ואם כך הדבר, האם המשמעות היא שערביי ישראל תומכים בחיזבללה, ברצח ישראלים בשטחים (עם או בלי מדים) כ- "פעולות התנגדות לגיטימיות"?וכדומה- ועל כך הצעקה?, האם רוב הציבור הערבי כיום הוא אנטי-ישראלי, אנטי יהודי?, האם מכאן נגזר כי הם אינם שונים במאומה מאחיהם הפלסטינאים?.
    ובכלל – אם יש "עם" של ערבים פלסטינאים ו"עם" של ערבים ירדנים אז לפי אותו הגיון יש גם "עם" של ערבים ישראלים. ומה עם זכויותיו של אותו "עם" של ערבים ישראלים להגדרה עצמית ומדינה משלו?, אם נמשיך רק קצת הלאה- יש גם עם בדואי בנגב, עם נוצרי בבית לחם ובנצרת וכולי. לסיכום- כל אחד הוא "עם"!!

הגיבו לאמנון

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים