הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-23 בדצמבר, 2002 4 תגובות

חלפו מספר שנים.
כבן שבעים שנה אני היום
זמן ראוי למשיכות ספורות
לזעוק מתוך המסה השתוקה.
הפרספקטיבה מעוותת משהו, אני יודע
בגלל קרבת הזמן והמקום –
ובגללי אני, שכן אני המצייר
אני פרנסיסקו גויה, לא היסטוריון
רחוק וחף ממעורבות של צדק ומוסר.
זה הזמן, אכן, להתמודד

התוכנית ברורה בפשטותה
מחניים זה מול זה: מזה –
סוללת גבות חסרות פנים שלוחות קני-ירי,
וערב רב של שלל פנים (פנים הם
בני-אדם), חזות, כפות –
מזה. לפניהם גוויות מספר
משולחות כחץ שחוט מולי
ואל-שמים בשחור ממעל.
אני נחרד


לאור ברק היריה
אני נרעש ממבטי אימה ובלהה
מפנים לוטות בפחד
מזעקה נקרעת מבועתת מול החומה האימתנית.
אני, פרנסיסקו גויה, נסער
מקלגסים מבורכים בשם
מן החגור הנאפד בשם ומלכות
וזורע סירפדים של מרי ונקם.
אני, פרנסיסקו גויה, אמן, אזרח מאזרחי מדריד

תגובות
נושאים: מאמרים

4 תגובות

  1. רפי אשכנזי הגיב:

    ליעקב שביט:
    אכן מאמר יפה על גוייה. גוייה הוא אמן , צייר, מהגדולים בציור והספרדי בפרט. כיום נוטים לשכוח אותו, ועל כן חשוב לכתוב עליו.

  2. חג’בי הגיב:

    שיר יפה !

  3. סתם אחת הגיב:

    אחלה מאמר…אבל הייתי שמחה אם הייתם מרחיבים על אופן שבו צייר גויה. והייתי מעוניינת לדעת יותר על היצירה :3 במאי 1808
    גויה אכן אמן בלתי רגיל לכן הייתי שמחה לדעת יותר על יצירה זו בעיקר.. תודה מקרב לב..
    אשמח אם תרחיבו.

  4. רונית הגיב:

    גויה אבי האמנות המודרנית
    — קישור —

הגיבו לסתם אחת

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים