הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-23 בדצמבר, 2002 3 תגובות

היה זה טוב אילו כל אחד מאתנו או כל קבוצה יכלו להרכיב לעצמם רשימת מועמדים. אך עובדה היא שישנם בחיים שיקולים אלקטורליים ויש להתייחס אליהם ברצינות. חד"ש חשה כבר בשלב הראשון של ההתארגנות לבחירות בכמיהה עזה בציבור הערבי למנוע פיצול ולעשות מאמץ עילאי לאחד את השורות. הליכה בכיוון זה חייבה וויתורים. אחרי בדיקה קפדנית של הנימוקים בעד ונגד ברית עם תע"ל של ח"כ טיבי, הציעה מזכירות חד"ש להציע לח"כ אחמד טיבי את המקום השלישי. החזית התאפשרה לאחר שתע"ל החליטה לקבל את המצע של חד"ש ועל יסוד ההערכה שההסכם יביא ברכה (תוספת קולות נטו) לרשימה.

אמנם יש בקרב פעילים בשמאל דעות שונות לגבי ח"כ טיבי. אך בשמאל כולו דוחים בשאט נפש את מסע ההשמצה והדה-לגיטימציה נגד ח"כ טיבי בתקשורת ובכנסת. התקפות אלה על ח"כ טיבי מצד הממסד הישראלי מקורן דווקא בדברים הנכונים והצודקים שעשה בהגנה על העניין הפלסטיני, דברים שהם בהחלט לזכותו.


עלה ירוק


נער העומד להצביע בפעם הראשונה אמר לי: "אולי אצביע ל’עלה ירוק’ או אמנע מהצבעה כדי לא להתלכלך ב’איכסה’ של הבחירות האלה." חשבתי לעצמי ששוב – "אידיאולוגיה היא שאלה של גיאוגרפיה". הנער הירושלמי הזה הוא ממיטב הנוער – ונחשב לנער רגיש וחושב. בירושלים היהודית הגובלת בשטח כבוש כמעט מכל צדדיה הכיבוש הוא עניין רחוק. חשבתי לעצמי כמה טוב היה לו הנוער בשכם או בטול כרם או בחאן יוניס יכול היה להתלבט אם להצביע ל"עלה ירוק".


יש אנשים טובים במרצ


מרצ מפירה את חוקי הפיזיקה בכך שהיא מסוגלת להיות בשתי מקומות בבת אחת. בחברה הישראלית, היא תופסת מקום נאה בשמאל. בעת ובעונה אחת, תקועה מרצ עמוק במרכז של הלאומנות של המאה ה-19. אם אדם דבק בעקרונות הציונות הקלאסית כפי שהם, קשה להרחיק לכת מעבר למרצ. למרצ עמדה ברורה למען השלום ובסך הכל היא מייצגת מדיניות של נכונות לפשרה עם הפלסטינים ועל כך תבוא עליה הברכה. אך בעת ובעונה אחת מסוגלת מרצ לנמק הנמקות כאלה למדיניותה שהן מבית מדרשה של הלאומנות הפשוטה הטהורה. אפילו הטובים שבמנהיגיה מסבירים שיש לסיים את הסכסוך כיוון שאוט-טו-טו הערבים יהפכו לרוב בארץ ישראל המערבי.


תורת מרצ כוללת זיקה חזקה לדמוקרטיה, דבר טוב כשלעצמו. אך מתלווה לזיקה לדמוקרטיה רעיון נפל הקובע שעלינו להיפרד מהערבים כדי שנוכל לקיים מסגרת מדינית דמוקרטית עם רב יהודי מוצק. כאן הדמוגרפיה היא שאלה של אידיאולוגיה. מרצ אכן בשמאל במובן מסוים אך היא גם בימין הלאומני של המאה ה-19 בעת ובעונה אחת.


יתר על כן, מתרוצצים אצלה במרצ יצורים מוזרים – יונים מדיניות שהם נצים גמורים נגד הסרבנות. ח"כים כמו רן כהן ואבשלום וילן לוחמים בשצף קצף נגד הסרבנות. לדידם, ציוני טוב חייב לשרת בצה"ל גם אם צה"ל מודרך על יד מדיניות שרון. וכל זאת בשעה שתופעת הסרבנות התמקמה במרכז הזרם של הציונות המתונה וכי רבים מהסרבנים נושאים סיסמה הטוענת כי "הסרבנות היא ציונות."


רצינו לברך את מרצ על כך שהיא מבקשת לאחרונה לפתח לעצמה אוריאנטאציה חברתית. הצרה היא שמרצ מתבססת עד היום על התנועה הקיבוצית. והתנועה הקיבוצית, חברים, אינה מה שהיתה. מהחזון ומהעוצמה המוסרית נשארו אינטרסים צרים הדוחפים את הנהגת התנועה לידיהם של אלה כמו ח"כ שאול שמחון ממפלגת עבודה, בן הברית הנאמן ביותר של פואד, שצירף את הקיבוצים לשדולה "החקלאית." שדולה זאת עסוקה מעל ומעבר בעסקאות נדל’ן. פעם אמרנו בשמאל, "אם הקיבוצים לא יהיו נגד המשטר, המשטר יהיה נגד הקיבוצים". ניבאנו ולא ידענו כמה צדקנו. כרישי הנדל"ן המסתובבים סביב המשקים לא יגשימו את החזון של טבנקין, חזן ויערי.

תגובות
נושאים: מאמרים

3 תגובות

  1. יוני הגיב:

    מר קמינר שלום
    כאדם שפוי (מסגרת המגבלות) שקורא את מאמרך מתעוררות בי תהיות לגבי תפיסתך את המציאות.
    אתה אדוני חולם, חולם על מדינה דו לאומית, ועל זניחת הציונות.
    מפריעה לך העובדה, שיש אנשים שמאליים אך ציונים, אין בך יכולת להפריד בין לאומיות ללאומנות, ואינך מסוגל לתפוס כי לאומיות קיימת גם בקרב ערבים וגם בקרב יהודים, ומטרותיהם שונות!

    התיחסת לתופעת הסרבנות, וליחס השמאל הציוני (רוב מוחלט בהחלט של השמאל!) אליה. וחרה לך,

    תופעת הסרבנות היא של מתי מעט, נפולת נמושןת (הביטוי של י. רבין המנוח) . אנשים חסרי זהות לאומית ברובם, תמהונים או סהרורים או סתם אינטרסנטים.
    תבין, לאוכלוסית ישראל נשקפת סכנה, ואיש איש נדרש לתרום את חלקו, "מי ברכב, מי ברגל, ומי שיצעד בסך"
    ואותם טפילים חסרי חוט שדרה, מעדיפים לשבת בנעימים בכלא צבאי, (הרבה יותר נוח מכלא אזרחי, וגם פחות מסוכן) מאשר לשמור על גבולות המדינה שלי ושלהם.
    ( לא נעים לשמור בעמדה, לעשות סיור או לשכב במארב בימים אלה)
    וזה לא קשור לשטיפת המוח שהם עברו, זה אלמנטרי !!
    צר לי לקלקל לך את החלום, אבל לא זו בלבד שתופעת הסרבנות שולית ואינה תופסת תאוצה אלא להפך! יש 3 מתנדבים על כל מקום בצנחנים 2.5 מתנדבים על כל מקום בגולני, ואפילו לשריון מתנדבים! ההיפך הגמור מטענתך כי "הסרבנות התמקמה במרכז השמאל המתון" !!
    אין שום זיהוי בין שמאל לסרבנות, נהפוך הוא, דיגלו של השמאל הוא "כולם שווים" גם בחובות וגם בזכויות.

    התעוררת?

  2. גיל הגיב:

    למר יוני שלום,
    לא נעים לי לקלקל לך את החלום אבל תברר מי יותר סרבן אפור בישראל – הימין או השמאל (העבודה לצערי גם שם) ותמצא את הימין מוביל. באופן מפתיע השמאל נלחם והימין עושה שלום.
    ומעבר לכך, תופעת ההתגייסות יתר היא שולית. אותם אנשים עושים מילואים.

  3. יוני הגיב:

    לירון

    לא, אני צודק ב 1000%
    לדוגמא , בן של חבר שלי עבד שנתיים בקורסים ומכון כושר, כדי להתקבל לצנחנים, לגיבוש שעבר הגיעו X אנשים, , פחות מ 1/3 עברו, ולא כולם יתקבלו כי אין מקום. וזה חמודי ממקור ראשון!!!

    הדבר תואם את הודעות הצבא (למורת רוחך)

    לעניין ימין ושמאל וצבע אפור, לאחרונה פורסם כי שדרת הפיקוד היא כמעט לחלוטין כיפות סרוגות, שוב טעית.

    יוני

הגיבו ליוני

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים