הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-6 בינואר, 2003 14 תגובות

אנג’לה זלצר היא אזרחית בריטית, פעילת שלום החברה בארגון העוסק במעקב אחר הפרת זכויות אדם ופועל למען פתרון סכסוכים בדרכים לא אלימות. היא ביקרה בעבר כמה פעמים בישראל ובשטחים הכבושים במטרה לבחון את הפרת זכויות האדם. באחד מביקוריה היא צילמה מתנחל זורק אבנים על פלסטינים. המתנחל תקף אותה, היא הגישה תלונה במשטרה. עתה באה לישראל לביקור נוסף אולם בנמל התעופה בן גוריון מנעו את כניסתה לישראל. השב"כ התנגד ומשרד הפנים ביצע.

משטרת נמל התעופה גררה אותה בכוח חזרה למטוס, אולם זעקותיה שיכנעו את הטייס לסרב להטיס אותה. היא הוחזרה לחדר המעצר בנמל, מה שאיפשר לעו"ד שמאי לייבוביץ לפנות לבית המשפט המחוזי בתל-אביב בעתירה שמטרתה לאשר את ביקורה של אנג’לה בישראל.


השופטת רות אליעז נהגה כפקידה צייתנית של השב"כ והחליטה למנוע את כניסתה לישראל. השופטת היתה כה להוטה להיות חיילת ממושמעת ולפעול כזרוע הארוכה של השב"כ, עד ששכחה כמה עיקרים בסיסיים בתורת המשפט של מדינות דמוקרטיות. למשל, בכל הליך משפטי ניתנת למי שעומד להיות ניפגע מהחלטת בית המשפט זכות המלה האחרונה לפני פסק הדין. אנג’לה היא קורבן לשרירות לב השב"כ המנסה לסכור את ישראל בפני קולות ביקורתיים.


השב"כ לא טרח להגיש לבית המשפט כל חומר משמעותי המסביר את התנגדותו. הכל נישאר בתחום האפל של "מידע סודי" – כך שיכולתו של עו"ד לייבוביץ לאתגר את המידע לא היתה קיימת. השופטת לא חשבה שזכותה של אנג’לה לדעת איזו סכנה נוראה היא מהווה לישראל.


אנג’לה, אזרחית בריטית עם מושגי משפט נאורים, סברה כי זכותה להשמיע את דבריה לפני שהשופטת תפסוק את פסיקתה. אבל לכבוד השופטת אליעז יש מושגי שב"כ בכל הקשור למילוי תפקידה, ולכן מנעה מאנג’לה את זכותה לומר את אשר עם ליבה.


לייבוביץ פנה לבית המשפט העליון בבקשה להגיש ערעור על החלטת השופטת. גם בעליון הוא ניתקל בקיר אטום. שופט בית המשפט העליון יצחק אנגלרד, יהודי חובש כיפה, "שכח" גם הוא כלל שיפוטי המעוגן בדרך כלל כנכס צאן ברזל במערכת המשפט הישראלית: מי שנפגע מהחלטה שיפוטית של המחוזי, ביושבו כערכאה ראשונה, רשאי להעמיד את הפסיקה בפני ביקורת שיפוטית של העליון.


אבל אנגלרד סרב לעכב את הגירוש ולתת לאנג’לה את יומה בבית המשפט. אנגלרד התנהג בניגוד לאחד הכללים הבסיסיים ביותר במשפט היהודי, לפיו אין פוסקים דין מבלי לתת לנפגע או לנאשם לומר את דברו.


בקיצור, השופטים התנהגו בפרשה זו כמאפיה שב"כית ולא כשופטים השומרים על עצמאותם מול המערכת השלטונית.
הסיפור הזה מתאים מאוד למצבה המידרדר של החברה הישראלית לעבר נורמות של משטרי עריצות.


אני זוכר כי בשעתו נמנע ממני להיכנס למזרח גרמניה משום שבביקור קודם נרשמתי כמי שאומר בגלוי את דעתו החולקת על המשטר. שופטי מזרח גרמניה עמדו לדין לאחר איחוד גרמניה על שהסכימו למלא בצייתנות אחרי הנחיות השטאזי, מקבילו הגרמני של השב"כ הישראלי.


זה מה שהכיבוש עושה לנו. הופך את ישראל יותר ויותר לגטו סגור ששירותי הביטחון בונים סביבו חומה, לבל יעברו אותה אלה החולקים על חכמת הממשל. אם מגמה זו תימשך, לא ירחק היום וימנעו את היציאה מישראל מאזרחים כמוני שמבקרים בחריפות את פשעי ממשלות ישראל.


השודדים הצבועים


מנגנון השואה הישראלי שמוכר גם כ"מוסד יד ושם", אותו מרכז לדיס-אינפורמציה על תקופת השואה, קיים בשבוע החולף כינוס בינלאומי שדן בנכונותן של מדינות, בעיקר מזרח אירופיות, לחקור ברצינות את אשר התרחש בתחומן בתקופת השואה, ובעיקר, את מגמתן לעקוף או להתעלם מנושא גזילת הרכוש היהודי והחזרתו לבעליו.


עריכת הכינוס בישראל הוא אכן המקום המתאים לדון בסוגיות כמו שוד רכוש הזולת ואי החזרתו לבעליו. שהרי מדינת ישראל היא אלופת המחצית השנייה של המאה ה-20 בכל הקשור לגניבה וגזל רכושו עם אחר.


מדינת ישראל גזלה, גנבה, שדדה, רכוש במיליארדים השייך לפלסטינים. אדמות, בתים, כולל כל הטוב שנישאר בתוכם, עברו לידיה של ממשלת ישראל במסגרת שוד מאורגן, וחלק קטן יותר של הרכוש נבזז על ידי בודדים, כמו הביזה לה הייתי עד כילד ב-1948, כאשר גרתי סמוך לקטמון, וראיתי את הטנדרים של הבוזזים היהודים מלאים ברכוש המשפחות הפלסטיניות שגורשו או ברחו.


הימין הפוליטי שנותן היום את הטון במשטר ובחברה הישראלית, מזכיר בגזענותו, בשנאת הזר שלו, בתרבות הכוח והאלימות אותה הוא מטפח כערך חברתי חיובי, בהעמדת הצבא כגורם לאומי מלכד, בשוד רכוש הזולת, בשלילת זכויות ממיעוטים שאינם משתייכים לעם האדונים – את עולם הערכים של הימין הגרמני בשלב הידרדרותו מרפובליקת וימאר הדמוקרטית לעבר הדיקטטורה הנאצית בשנת 1933.


צריך לומר את האמת: מדינת ישראל של קליינר, מרזל, ליברמן, שרון, הרבנים לוינגר ואלון, הם נושאי הדגל של "הרייך הישראלי בן 1,000 השנים" (עוד מימי התנ"ך), וגורלו (אם לא ייבלם), יהיה כגורל עמיתו הגרמני – אסון אפוקליפטי.


יש לשער כי בעתיד, לאחר קום המדינה הפלסטינית, או שילובן של פלסטין וישראל במסגרת יישות מדינית חדשה, חילונית ודמוקרטית, עם חוקי שבות ושיבה לשני העמים, (לטעמי, מוטב לוותר על שני החוקים ולהמירם בחוק הגירה אוניברסלי), תתקיים ועידה בינלאומית שתדון על שוד וגזל הרכוש הפלסטיני בידי מדינת ישראל וסירובה להחזירו לבעליו.


הוועידה תדון בפיצויים שממשלת ישראל, או שרידיה, ישלמו לממשלת פלסטין ולפלסטינים בודדים (בדומה להסכם בין גרמניה לישראל). הוועידה גם תדון בדרכים בהן יפצו הבנקים הישראלים את הפלסטינים על רכושם וכספם שנותר בתחומם. אני מקווה שיימצא מודל טוב יותר מזה של הבנקים השווייצרים ששילמו מיליארדים לביורוקרטיה של ארגונים יהודים, אבל מכל העושר הזה טופטפו פרוטות מעליבות לקורבנות.


אלוף שלושת האינוסים


עתה, כאשר בית המשפט העליון דחה את בקשתו של יצחק מרדכי לדיון נוסף בהרשעתו, הפך פסק דינו לסופי. לפי חוק השיפוט הצבאי, על הרמטכ"ל להוריד לדרגת טוראי אדם שהורשע בעבירה שיש עמה קלון. אני סקרן לראות האם הרמטכ"ל יישם את החוק גם לגבי יצחק מרדכי, או ינהג כשוביניסט מן המניין וינסה להמעיט בחשיבות ההרשעה.


שרון ותואמיו


הפיגוע הנורא בתחנה המרכזית הישנה בתל-אביב, שקטף את חייהם של יותר מ-20 בני אדם ופצע יותר מ-100, הוא תזכורת מכאיבה לאלה הסבורים כי שרון וכוחות הטרור הישראלים יכולים להרוג מדי יום פלסטינים, בהם נשים, נערים וילדים, להטיל ענישה קולקטיבית כמו הריסת בתי משפחות והטלת עוצר מתמשך – מבלי שתבוא תגובה רצחנית.


הקונספציה של שרון, כי בכוח הכוח יכפה פתרון, נכשלה זה מכבר כישלון חרוץ. ישראל יכולה לכבוש, וגם כבשה, את הגדה מחדש, יכולה לשלוט, וגם שולטת, באכזריות על יותר משני מיליון פלסטינים, ואלה, עם קשה עורף, תמיד מצליחים להוציא שוב ושוב פיגוע מחריד.


סחרור מלחמתי הוא המצב הטבעי של שרון. הוא מרגיש שם כמו בבית. למרבה הצער הוא עומד בראש עם שחלקים גדולים ממנו נגועים בתסמונת העז העיוורת, ולכן סבור שרון שבנק הדם גם ישרת אותו בבחירות.


עד שהעם לא יתפכח ממנת הסם הלאומני ששרון וחבריו מזריקים להמונים, נמשיך לאכול מפרי הבאושים של הכיבוש ופעולות הנגד של הנכבשים. רק תרופה אחת אין שרון מוכן לנסות: להכריז על הפסקת אש, הפסקת החיסולים ולסגת משטחי איי, ובכך לסייע לקידום הסכם שממשלת מצרים מנסה להשיג עם הארגונים הפלסטינים השונים.


שרון לא יודע מה עושים למחרת הפסקת האש. שרון הוא פירומן שלא יכול בלי משחקי אש. לבי לבי עם הפועלים הזרים, הקבוצה הענייה ביותר בישראל, ועל כן גם הפחות מוגנת. המלחמה מבטאת גם את הפערים הסוציאליים. בעלי החוות מוגנים מכל עבר, וחסרי הרכוש משלמים את מחיר ההרפתקנות של בעל החווה.


ואי אפשר שלא להזכיר את החידלון המוסרי אליו גלשה ישראל, לנוכח פחדם של עובדים זרים שנפגעו לקבל טיפול רפואי, מחמת החשש שציידי האדם של המשטרה ינצלו את הטרגדיה להגברת הגירושים.

תגובות
נושאים: מאמרים

14 תגובות

  1. שלי הגיב:

    כמה עצוב היה לראות את העובדים הזרים חוששים לגשת לקבל טיפול רפואי – מעדיפים את מותם ונכותם על פני גירושם או היתקלותם בכוחות המשטרה.

    למה נדמתה ישראל ונציגי החוק שלה? אם כך נראים נציגי החוק של ישראל – מה יהא על האזרחים הלוקחים דוגמה?

    ואולי יקחו נציגי החוק דוגמה מהאזרחים. ואולי יתעשתו במשרד הפנים?

    ומלה על רשעותם של הפלסטינים המתאבדים.

    כמה אכזרי יכול איש להיות עד כדי שהוא פוגע באחיו נדאכי העולם? כמה מטומטם ורשע הוא יכול להיות?

    מה האם הוא חושב שעובדים זרים לא יבואו לישראל יותר? האם הוא חושב שהממשלות העושקות והמושחתות של אזרחים אלו לא יאפשרו להם להגיע לכאן?

    מה חושב אדם בעת שבא לפצו?ץ עצמו? הנה חלשי דרך, מסכנים אמיתיים, דרי רחובות הזבל והסחי – בואו ונראה להם. כי מה נותר להם – כמוני – דבר לא. אז בואו ונלך לטיול.

    ואם כבר טיול, חבר הפנה אותי לשתי המלים הראשונות המופיעות באתר בערבית של "האיחוד הלאומי". טיול מבורך כתוב שם. פשוט כך. טיול מבורך.

    בכל אופן גדעון, כתמיד, נהנית לקרוא את טורך.

  2. גיל הגיב:

    שלום גדעון, מדוע אתה טוען שיד ושם מפיץ דיס אינפורמציה. מהו אותו דיס ומהי האינפורמציה?

    תודה.

  3. ישראל בר-ניר הגיב:

    אנג’לה, עם "מושגי המישפט הנאורים" שלה, מחפשת לה בסך הכל חיים קלים. במקום להתעסק עם המיתנחלים הבריטיים בצפון אירלנד שאינם מסתפקים בזריקת אבנים אלא יורים בפועל וטובחים בתושבים הקתוליים, היא מחפשת זירה לפריקת התיסכולים שלה בארץ ישראל.
    הזכות לבקר לארץ אחרת היא פריווילגיה ולא זכות בסיסית ואין שום חובה בשום חוק להעניק אותה למי שהוא.
    אותך היו זורקים מבריטניה לו היית ניכנס לשם על מנת לסייע במעשים או בדיבורים לטרור, ואפילו השימוש בדרכון הגרמני שלך לא היה עוזר לך.

  4. לילך הגיב:

    אבל ישראל, היא לא מסייעת לטרור.

    הסיוע לטרור מגיע מישראל. כמו שבוודאי ידוע לך הטרור לא הומצא על ידי הפלסטינים. הוא התבצע אי שם קצת אחרי תחילת המאה על ידי הלח"י והאצ"ל.

    ראוי לאנגליה לאפשר ביקורת עליהם. ראוי לישראל לקבל ביקורת מבחוץ.

    דרכנו סלולה אל חוסר הדמוקרטיה.

  5. ישראל בר-ניר הגיב:

    לילך יקירתי,
    הגב’ הניכבדה כן מסייעת לטרור גם אם זה לא מתבטא במעשים בשטח. גם הבעת הזדהות עם אירגון טרור, ולו רק במלים, היא סיוע. לפעמים סיוע כזה שווה הרבה יותר מסיוע במעשים.
    לגבי "המצאת הטרור" ע"י אצ"ל ולח"י כביכול, ראשית שנות הארבעים זה לא בדיוק תחילת המאה. שנית, אודה לך מאוד אם תואילי לפרט את מספר המיקרים בהם אחד מאירגונים אלה תקף מטרות אזרחיות, או רצח בני מישפחות (נשים וילדים) של הבריטים שהיו בארץ. אפילו מלון המלך דויד בו נפגעו גם לא לוחמים היה המיפקדה הראשית של הצבא הבריטי.
    ועדיין אני סקרן לדעת מה הגב’ הזאת מחפשת בארץ הקודש כשיש לה כר כל כך נרחב לפעולה אצלה בבית.

  6. לילך הגיב:

    אני מפנה אותך למאמרו של יגאל לביב בעניין זה. המאמר נמצא תחת טורו השבועי המעולה של גדעון ספירו משבוע שעבר – שפה שוטה ומשטה. תחליף את המספר של המאמר בשורת הכתובת למעלה מ-474 ל-451.

    שם תגלה דברים, שבאופן מפתיע, גם אם יהיו חדשים עבורך, כנראה לא ישנו את דעתך. צידוקים תמיד יהיו לך. תמיד.

    ולגבי פיצוץ המפקדה של הבריטים – האם אתה מצדיק ירי של חיילים? ושל מילואימניקים? ושל מילואימניקים לא במדים? ושל נושאי נשק?

    אני מניחה שלא. תעשה לעצמך טובה ואל תצדיק הרג של חפים מפשע. בייחוד אם הם נשלחו על ידי ממשלותיהם ומשפחותיהם. תן קרדיט לחיים. הם שווים יותר.

  7. גדעון ספירו הגיב:

    לגיל,
    לדעתי "יד ושם" עוסק בדיסאינפורמציה של השואה, כי המבקר במוזיאון מקבל את הרושם שהנאצים היו אויבי העם היהודי בלבד. תעשיית השואה הישראלית באמצעות מוסדות רשמיים וממלכתיים, מנוצלת בין השאר באופן ציני להגברת המוטיבציה להתגייס לצבא, לכן החשיבות שמשרד החינוך וצמרת צה"ל מייחסים לסיורים של תלמידי בתי הספר וחיילי צבא ב"יד ושם" והמסע המאורגן השנתי למחנה ההשמדה אושוויץ. במחקר שנערך על ידי פרופסור לחינוך ופסיכולוגיה (דומני מאוניברסיטת תל-אביב, שמו פרח לי מהראש) על מה שקרוי "מצעד החיים" של תלמידי תיכון ישראלים לאושוויץ, נימצא, שכתוצאה ממנו גברה המוטיבציה של הצעירים להתגייס ליחידות קרביות בצבא. וזוהי בעצם המטרה של כל העסק בישראל: השואה כמנגנון להגברת הגיוס לצבא, השואה כהצדקת אימוץ ערכים מיליטריסטים בישראל. הנה לך האירוניה של ההיסטוריה, שישראל מאמצת לחיקה ערכים של צבאיות ופולחן כוח שהיו מסימני ההיכר של גרמניה הנאצית.
    הדיסאינפורמציה מתבטאת גם בכך שצעיר ישראלי שמסייר ב"יד ושם" מקבל תמונה מזוייפת ומסולפת על התקופה, לפיה הנאצים היו נגד היהודים ובזה ניגמר העניין.
    כל ההיבטים האוניברסליים שקשורים בשואה נעלמים לגמריי.
    הנאציזם, בניגוד למידע המסולף שהמבקר מקבל במוזיאון "יד ושם", כאילו מדובר באיזה ריב פרטי בין הנאצים ליהודים, היה קודם כל אויב האנושות, ומכאן גם אויב העם היהודי. זהו הבדל משמעותי מאד. קורבנות הנאצים לא היו רק יהודים. גם שליש מהצוענים נירצח באושוויץ ובמחנות השמדה אחרים, גם הומוסקסואלים, גם קומוניסטים וסוציאליסטים וליברלים ומי שהוגדרו כבעלי פיגור כזה או אחר. תורת הגזע הנאצית לא עסקה רק ביהודים.
    כל זה נחסך מהמבקרים ב"יד ושם". הלקחים שמופקים בישראל מהשואה אינם בעלי ערך אוניברסאלי, כמו דמוקרטיה, זכויות אדם, סובלנות לשונה ולאחר, שוויון לכולם (גם ללא יהודים), אלא מנותבים לצרכים של השלטון הישראלי, כמו צבא חזק, אימוץ ערך גזעני של עליונות יהודית ועוד.
    השואה מגוייסת על ידי ישראל כרשיון לבצע עבירות ופשעים מחד, והשתקת ביקורת נגד ישראל מאידך.
    אני ניתקלתי לא אחת בנציגים רשמיים של ישראל בחו"ל שניסו להשתיק ביקורת על מדיניותה של ישראל בשטחים הכבושים בשאלה: ומה עשיתם בתקופת השואה? שאלה לא רלבנטית לחלוטין לאדם צעיר שהשמיע ביקורת על פשעי המלחמה של ישראל.
    וזה רק על קצה המזלג בנושא הדיסאינפורמציה של "יד ושם" ודומיו.
    בהזדמנות זו אני מבקש לתקן את הביטוי "מנגנון השואה הישראלי" בו השתמשתי ברשימתי. כוונתי היתה כמובן למנגנון תעשיית השואה בישראל.

  8. גיל הגיב:

    תודה על תשובתך.

    האם ביד ושם לא מוזכרים הנתונים הללו לגבי השואה ככלל ונתוניה? האם הם רק מוצנעים? או האם הם אפילו מסולפים?

    לדעתי הם מופיעים לא כגודל יחסיותם לשהתרחש, אלא כעונש לכל העמים ההם. לא נזכור.

    לא נזכור הוא העונש היהודי הגדול ביותר. העונש שהועבר לשאר העמים. כל מי שלא מופיע ברשימת ההסטוריה אינו זכור – לא לטוב ולא לרע. היהדות זוכרת טובים או רעים. היא אינה זוכרת אנשי אמצע.

    הבעיה הגדולה בהיסטוריוגרפיה, היא שתמיד יהיה מישהו שכן יזכור. יזכור מדוע השואה היא לא מלחמה של גרמנים רעים ביהודים, אלא מלחמת הטוב ברע. ובעולם ההוא הטוב ניצח. והמנצח כותב את ההיסטוריה. ואט אט מסתבר שהיהודים לא היו הטוב שניצח בסיפור ההוא. מסתבר שהיה גם הרבה טוב אחר שניצח ללא קשר ליהודים.

    בעיה נוספת שעולה מכך, היא כי בניגוד לאגדות עם ולמעשיות בעולמנו אין טוב טהור ורע אפל. יש טוב מלוכלך ורע בהיר. לנפש מידות לבוש עם אין סוף משתנים. הטוב שעזר לעצור את המכונה הנאצית, היה הטוב מהסוג שלא שם לב לפרטים ולא ביכר לעצור את גלגלי השיניים של הרכבות הדוהרות אל משרפןת הגיהנום. האם הוא מוגדר כרע? או אולי כמו היהודים בארצם הוא מוגדר כטוב אפרפר הדואג לייצר את ההיסטוריה כך שתועיל לו בסופו של דבר.

    הקומוניסטים הרוסים העדיפו לעזור בחלקם ליהודים. השאר נלחמו מלחמה שרק בסופה נחלצו היהודים. אף אחד לא בא לשחרר את היהודים. הם היו הדרך אגב של המלחמה ההיא. דרך אגב כיבוש העולם, הגרמנים טבחו בהם ודרך אגב מניעת כיבוש העולם, האחדות לרגע הפסיקה את שחיטתם.

    אך מה שהזדקר מעל לכל באותו הרגע (במבט היסטורי ולא כמובן) הוא ההצלחה הגדולה בהטמעת השנאה ליהודים, שעברה את כל היבשת הארורה. לא רק זאת, האופל הותיר דפוסי חשיבה רבים שלא ניתנים לקעקוע אבל ניתנים להפצה. ויותר מכך, הוא הותיר את דרכי הפעולה. ואת המסקנות. הרע המוחלט כתב תוכנית.

    ובתוכנית יש קו דק וריק המחכה להתמלא בכל פעם מחדש. צוענים יהודים אינדיאנים קונגואים עמלקים. וככל שנמהר להבין שישנן תוכניות אחרות שניתן להכיל על העולם הזה, כך ייפסקו מעשי סיפורי אי הגבורה. כך יעלם לו הלימבו.

  9. Dr. Monte Dugguno הגיב:

    גדעון היקר
    אנגלה זלצר מזכירה לי אדם שאבד מטבע
    ברחוב חשוך ומתעקש למוצאו תחת פנס במורד הרחוב וכמותה יש לא מעט .מה שנותן לי לפקפק בכוונותיה .

  10. ישראל בר-ניר הגיב:

    ללילך,
    אינני מצדיק ואף פעם לא הצדקתי הריגה של אף אחד. שאלתך לא במקום כי זה לא הנושא.
    את דברת על "טרור" ולזה היתייחסתי. תשובה לבקשתי בנושא משום נמנעת מלתת.
    במילחמה נהרגים אנשים – אי אפשר להימנע מזה, ולעתים גם אי אפשר להימנע מפגיעה ב"לא לוחמים". זה עדיין לא אומר שזה "מוצדק", אבל מי שמחליט לפתוח במילחמה צריך לקחת את זה בחשבון, ולא לבוא בטענות אח"כ.

  11. ישראל בר-ניר הגיב:

    לגיל,
    הדיסאינפורמציה היא של ידידך ספירו ולא של יד ושם. מילחמת של הנאצים היהת בראש ובראשונה נגד העם היהודי (צריך רק חקרוא את "מיין קאמפף" סיפרו של היטלר בו היתווה את תוכניותיו).
    הוא הפך להיות "אוייב האנושות" רק אחרי פתיחתו במילחמת העולם השניה. לפני כן אף אחד לא ראה בו אוייב או סכנה לאנושות (למעט אולי צ’רצ’יל באנגליה שאותו הגדירו כ"מחרחר מילחמה").
    ישנם רבים בגרמניה ומחוצה לה שהמשיכו לראות בו "מושיע" (אפילו היום יש כאלה) ולא אוייב האנושות.
    הגרמנים היפנו משאבים שהיו חייוניים למאמץ המילחמה הגרמני על מנת להמשיך בביצוע השואה עד לרגע האחרון של המילחמה, מה שמראה בברור את סדרי העדיפויות שלהם.
    הניסיון להקנות לשואה מימד אנושי, או להפוך אותה למה שהוא "אוניברסלי" זו צורה של הכחשת השואה המאפיינת אנשים שגדלו על המורשת הגרמנית.
    אם הנושא באמת מעניין אותך, כדאי שתחפש מקורות קצת יותר מהימנים מאשר ספירו.

  12. אמנון הגיב:

    גדעון,
    כתמיד נהניתי מטורך החריף שלא עושה הנחות. יחד עם זאת, יש לי הסתייגות אחת שאני טורח לציין אותה, כי היא לא מאפיינת רק אותך, אלא כותבים רבים המשתייכים לשמאל הרדיקלי ובעיקר לשמאל המתון:
    אתה כותב כי "שרון לא יודע מה עושים למחרת הפסקת האש. שרון הוא פירומן שלא יכול בלי משחקי אש". זה נכון, כמובן, אך זו לא הבעיה המרכזית שיש לשמאל עם שרון. הבעיה המרכזית היא שמאחורי ה’פירומניות’ מסתתרת אידיאולוגיה מוצקה של ‘מקסימום שטח עם מינימום ערבים’. שרון מקדם את האידיאולוגיה הזו ככל יכולתו, תוך מודעות רבה לדעת הקהל ולאפקט שיש לה. אי לכך, הוא שמח להיראות כגנרל שובב שנמשך לאש ותו לא. כך נעלמת לה בעיני קהל לא ביקורתי המטרה המחושבת שמאחורי מעשיו, והיא: טרנספר זוחל של פלסטינים בשטחים על ידי שבירת האוכלוסיה – פיזית ונפשית. על כן, לדעתי, כאנשי שמאל אסור להתייחס אל שרון כאל סתם ‘פסיכי’: צריך לחשוף את מטרותיו האיומות שהחלטותיו נועדות לקדם.
    בברכה, ובתקווה לעוד הרבה טורים,
    אמנון

  13. גדעון ספירו הגיב:

    אמנון
    אכן צריך לחשוף את מטרותיו הפשישטיות
    והאמפריליסתיות של שרון הפשיסט והאמפריליסט

  14. בטטה הגיב:

    לפני כחודשיים ערכתי סיור מקיף ביד ושם יחד עם חבר לעבודה שהוא גם בעברו היה מורה להיסטוריה ונכד לניצולי שואה.

    שואת הצוענים,והטבח שערכו הנאצים בהומסקסואלים,נכים,חולי נפש,שבויי מלחמה ,עבדי כפייה מארצות הכיבוש ואוכלוסיה אזרחית כן מוזכרת בהרחבה . מקום נרחב מוקדש לתורה ולמדיניות הנאצית שביקשה לשעבד את העמים הסלאביים במרחב המחייה הגרמני.

    מה שכן חסר וזה ללא ספק עקב לחץ פוליטי זה איזכור ההשראה ששאב היטלר לשואה היהודית וכוונתי לשואה הארמנית,מי יודע אולי היום עם התדרדרות היחסים עם טורקיה אולי גם זה יאוזכר…

הגיבו לישראל בר-ניר

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים