ניתוח תוצאות הבחירות לכנסת ולראשות הממשלה מהכנסת העשירית ועד לבחירות 1999 – מוכיח חד-משמעית: ל"פיגועים" אין כל השפעה אלקטוראלית. למעשה, די בתוצאותיהן של שתי מערכות בחירות כדי להיווכח באמיתותה של הנחתי: הפיגוע הגדול במדינה, שעלה על כל אלה לפניו ואחריו, היה "מלחמת יום-הכיפורים" מחדלה של מפלגת השלטון המערך-עבודה-מפ"ם, איים לפגוע אנושות בקיום המדינה וגרם לאלפי קרבנות. למרות זאת, בבחירות שנערכו לכנסת השמינית ב-31 בדצמבר 1973 שמרה העבודה על השלטון וקיבלה 51 מנדטים לעומת 39 שקיבלה הליכוד. לעומת זאת, בתקופת ממשלת נתניהו כמעט ולא היו פיגועים ולמרות זאת הוא הפסיד ב-1999 לאהוד ברק. הפסדו, כפי שאראה להלן, נגרם בגלל הפרסומים בתקשורת וחקירות המשטרה על חשדות נגדו בנושאי-שחיתות שונים.
כל ניתוחיהם של תוצאות הבחירות שנעשו ופורסמו עד כה, מתעלמים מהגורם הקובע ביותר: העלייה הרוסית. מ-1990 ועד 1999 היגרו לישראל כ-600 אלף עולים מחבר המדינות שהיו מיד לבעלי זכות בחירה (מבין מיליון המהגרים). והנה, מבחירות 1992 ואחריהן, הצביעו מרביתם למפלגות הימין למיניהן: תחילה בעיקר לליכוד ולאחר מכן בחלקים שווים לליכוד, למפלגות רוסיות ולאיחוד הלאומי. ניתוחי ההצבעה הרוסית מראים כי רק במערכת בחירות אחת -ב-1992- הצביעו חלק ניכר (כשליש) מה"רוסים" בעד העבודה. לסטייה זו, מספר סיבות שעיקרן: דימויו של יצחק רבין כמנהיג צבאי ואדם ישר, אל מול אישיותו הלא-כריזמטית של יצחק שמיר שגרם לסכסוך בין ישראל לאמריקה הנערצת על עולי רוסיה.
איש לא שאל עד כה כיצד הצליחה העבודה לנצח במערכות הבחירות של 1992 ו-1999 , למרות שלימין נוספו מעל חצי מיליון קולות. התשובה היא חד-משמעית: המגזר הערבי איזן את המגזר הרוסי: בכל פעם ששיעור ההצבעה במגזר הערבי עלה על 60%-70%, הליכוד והימין הפסידו והעבודה הרכיבה את הממשלה. בבחירות 1992 בהן עמד יצחק רבין בראש רשימתה, קיבלה העבודה 906 אלף קולות מול 661 אלף לליכוד. 30% מהמצביעים הערביים הצביעו עבודה (כ-100 אלף קולות). המפלגות הערביות קיבלו 127 אלף קולות ונתנו לרבין את הגיבוי שהיה דרוש לו להרכיב ממשלה. לעומת זאת: בבחירות לכנסת ה-14 ב-1996, בהן הפסיד פרס לנתניהו בבחירות לראשות הממשלה: קיבלה רשימת העבודה 818 אלף קולות לעומת 767 אלף לליכוד. הנה אם כן, העבודה קיבלה יותר קולות מן הליכוד, למרות כל הפיגועים בסמיכות למועד הבחירות.המפלגות הערביות קיבלו 235 אלף קולות-כפול מאשר בבחירות 1992. נתניהו קיבל יותר קולות מפרס בבחירות לראשות הממשלה – הפרש של כ-50 אלף קולות לטובת נתניהו. בריחת קולות המגזר הערבי ממפלגת העבודה גרמה למפלת פרס. לעומת 30% קולות המגזר הערבי שתמכו ברבין ב-1992, ב-1996 תמכו בעבודה ובפרס רק 13.4% מקולות המגזר הערבי, שנסער מהתנהלותו של פרס, שהתעלם מהם וכמובן, כתוצאה מהטבח בכפר כאנה.
גם בבחירות לכנסת ב-1988 בהן קיבל הליכוד בראשות שמיר 709 אלף קולות והעבודה בראשות פרס 685 אלף קולות לא הפיגועים הם שגרמו לתבוסת פרס. בבחירות 1988 קיבלו המפלגות הערביות 145 אלף קולות לעומת 107 אלף בבחירות הקודמות ב-1984. המגזר הערבי הקטין את תמיכתו בעבודה ופרס לא בגלל הפיגועים אלא בגלל אכזבות משמונה שנות ממשלת האחדות שמיר-פרס.
די בנתונים אלה. כדי להוכיח כי לפיגועים אין כלל השפעה אלקטוראלית – מגמות הצבעתו של המגזר הערבי הן הגורם קובע וכמוהן: גילויי שחיתות במפלגת השלטון. בבחירות 1977 איבד המערך 15 מנדטים שעברו לד"ש-מפלגת יוצאי העבודה והמרכז. הליכוד עלה רק במנדט אחד. בגין הרכיב ממשלת 61 מנדטים ללא ד"ש שהצטרפה רק מאוחר יותר. המערך איבד קולות לד"ש רק בגלל גילויי השחיתות וחקירות המשטרה. ממש כך, נתניהו הפסיד לברק רק בגלל גילויי השחיתות מחד והתגייסות המגזר הערבי לטובת ברק מאידך גיסא. אמנם, לא בשיעורי התמיכה ברבין – אך בכל זאת, ברק קיבל 318 אלף קולות ערביים לעומת 246 אלף קולות ערביים שקיבל פרס בבחירות 1996 מול נתניהו שקיבל במאי 1999 1.4 מיליון קולות לעומת ברק שקיבל 1.79 מיליון קולות-מהם 318 אלף קולות ערביים. ללא הקולות הערביים היו לברק רק 1.373 מצביעים והיה מפסיד לנתניהו. התנהגותו המבישה כלפי המגזר הערבי לאחר שנבחר ובעיקר מאורעות אוקטובר 2000, גרמו בבחירות לראשות הממשלה בפברואר 2001, לתבוסתו, כשקיבל רק 37.2 אלף קולות ערביים!
גם במערכת הבחירות הנוכחית יביאו גילויי השחיתות לתזוזת קולות גדולה מן הליכוד אל שינוי, ש"ס ועם-אחד. מפלגת העבודה לא תזכה בגלל גורם זה, ביותר ממנדטים ספורים. הסיכוי היחיד שלה להגיע לעמדת הרכבת ממשלה הוא בגיוס הציבור הערבי, כמו בבחירות 1992, להצבעה עבור כל אחת ממפלגות השלום (עבודה, מרצ, חד"ש והמפלגות הערביות). למגזר הערבי יכולת לגייס 25 חברי כנסת. אם תחזור הצבעת המגזר הערבי של 1992 יש סיכוי טוב כי שרון לא יוכל להרכיב ממשלה.
מרתק. פשוט מרתק.
מאמר חשוב ביותר.
הבעיה הגדולה שהתוצאה בקלפי תביא את שרון שוב והייאוש יהיה הרבה יותר גדול. כי אם השמאל יפסיד שוב ולמרות שזה צפוי – זה ייאש.
נקודה חלשה במאמרך המלומד מה עם השס של הערבים – התנועה האיסלאמית היא שמאל ? היא מפלגת שלום ( על ישראל )? נראה לי שהמאחד את כל מפלגות הערבים הוא שנאת ישראל , הצבעתם היא בעד הגורם שיוותר יותר ואין פה קשר לשמאל ולשלום .
תגובה לאמנון,
ערביי ישראל לא שונאים את ישראל והם מפלגות שמאל, מבחינה מדינית – כלומר הם יימשכו להיות שמאל עד פתרון הבעיות המדיניות עם הפלסטיניים והקמת מדינה משלהם. ואנא אל תקשר בין התנגדותם להכיבוש של ישראל הרי שהפלסטיניים הם האחים שלהם, בני אותו עם.
תגובה לכתבה,
כתבה מעניינת מאוד – וכל מה שאמרת נכון מאוד. גם לגבי הבחירות האלה. יאללה ערביי ישראל תלכו להצביע!! מצנע צריך אותכם 🙂
המפלגות הערביות הן לאומניות פחות או יותר כמו המפלגות היהודיות הימניות: מרץ עבודה ליכוד וכו’…
לצערי אין כיום מפלגה דמוקרטית אמיתית בישראל הלכה למעשה ( ולא בדיבורים כמו בל"ד ), היחידה שמתקרבת לדמוקרטיה היא חד"ש אבל גם היא שוקעת בביצת הטמטום הלאומני.
. .
רוצים מפלגה ישראלית !!!
. .
( אמנון- כבר ביקשתי ממך יפה – אנא השאר דג… )
לחף:
אתה צודק במאה אחוז. הדבר החשוב ביותר לפוליטיקה בארץ הזו הוא כנונה של מפלגת שמאל אמיתי, שלא תשקע – לאט אבל בטוח – בביצת הלאומנות הערבית, הבעיתית בדיוק כמו זו הציונית. אך כנראה שלא נספיק לעשות את זה עד העשרים ושמונה בינואר. לכן צריך כרגע לחשוב על הרע במיעוטו (ואני יודע שזה נשמע כבר מאוס עד זרא) ולצמצם נזקים. בעזרת השם נוכל אחרי העשרים ותשעה בינואר להתחיל לשכנע את אנשי חד"ש בצורך ביצירת אלטרנטיבה אמיתית, לא לאומנית.