הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-15 בינואר, 2003 10 תגובות

כפעיל שלום זה זמן רב, כמעט שלושה עשורים, ופעיל סטודנטיאלי בשנות השבעים, אני מזהה בין הנוכחים בהפגנה הרבה פנים מוכרות וידידים רבים אשר פעלנו יחד בהרבה הזדמנויות. ולמרות שמאז סוף שנות השבעים הצבענו על הכיוון אליו המדינה צועדת, ולמרות שאנו לא כל כך מופתעים ממה שקורה כאן בזמן האחרון, הדבר לא מנחם אותנו.

הרי כשחלומות רעים מתממשים – גם אם אנו יודעים שחלמנו עליהם – החיים לא נעשים קלים יותר. ואלה בהחלט ימים קשים לחברה הישראלית, לפלסטינים תושבי ישראל וגם לדמוקרטיה הישראלית – ולא משנה מה אנו חושבים עליה ומה הפגמים שלה.


אני לא כל כך מופתע, כאמור, ממה שמתרחש בשנים האחרונות – בשנתיים-שלוש האחרונות – ואני פשוט נזכר בעברם של כמה מהאישים הפועלים היום בזירה הפוליטית והמביאים עלינו את הרעות הקשות, אחת אחרי השנייה. אני נזכר במעשיהם של אנשים כצחי הנגבי וישראל כץ בשנות השבעים. אני הייתי שם וספגתי מכות מהביריונים שהביא צחי הנגבי לקמפוס גבעת רם של האוניברסיטה העברית. אני גם זוכר את ישראל כץ שהיה יד ימינו של הנגבי ומוציא לפועל של כל מיני הפגנות אלימות.


אנשים כהנגבי וכץ נמצאים היום בשלטון ומרגישים בבית. צחוק הגורל הוא שאחד כמו צחי הנגבי היה שר המשפטים; הוא גם הגיע למקום ראשון בליכוד. וכץ מרגיש בבית בתוך אותה ועדה שאישרה את כניסתו של ברוך מרזל – את כנהא ואנשיו ורעיונותיו – לתוך הדמוקרטיה הישראלית והוציאה מחוץ לדמוקרטיה את הנציגים האוטנטיים של האוכלוסיה הערבית, אנשים שהם בהחלט אתגר לשיח הציוני ולשיח הישראלי, ולשמאל – פה ושם.


אנשים אלה נפסלים בניגוד לדעתו של שופט בית המשפט העליון שיושב באותה ועדה ובודק את הדברים לגופו של עניין. אולם, אותם הגורמים המרגישים שם כבעלי בית – ואינם מתחשבים לא בשלטון החוק ואפילו לא בדברים שצריכים לפחות להראות חכמים – נהגו כפי שנהגו.


בעת שפגשתי ידידים רבים וברכנו אחד את השני, אמרנו שקשה לחשוב ששנה זאת תהיה שנה טובה יותר, במיוחד מבחינת הדברים שקורים בשטחים. אולם, זה כבר נאמר במשך שנים רבות: קשה לנתק מה שקורה בישראל ממה שקורה בשטחים.


ועכשיו צריך גם להגיד בקול רם: מה שמתחיל בפסילה, בהרחקה, בהדרה, ובהזרה של האוכלוסיה הערבית ונציגיהם בכנסת, זה יימשך כמובן בהדרה ובהרחקה של אנשי שמאל וכל מי שנחשב שהוא מגן על ערבים ותומך בערבים. אני היסטוריון, ואני אומר לכם שדברים מסוג זה מתחילים במקום מסויים ומידרדרים למקומות רבים אחרים.


לכן, אני מקווה שהשנה הבאה תהיה שונה עבור האנשים הנמצאים סביבינו, לפחות בדבר אחד. בשנה-שנתיים אחרונות היתה הרגשה שאנשים התכנסו בתוך הבית, התכנסו בתוך עצמם, מתוך ייאוש, לפעמים מתוך אפתיה, מתוך בריחה מהמצב הקשה, ואמרו: אולי בכל זאת לא יהיה כל כך רע. אבל אנחנו כבר רואים את קצה הקרחון של הדרך בה מוביל אותנו שרון ואנשיו וכמובן אלה שמימינו. ואני מקווה מאד שנצא מהבתים ונצליח לעצור את הדמוניזציה של האוכלוסיה הערבית, שנעצור את ההרחקה של האוכלוסיה הערבית, ונעבוד ביחד, יהודים וערבים כדי לבנות עתיד טוב יותר לשני העמים באזור הזה.

תגובות
נושאים: מאמרים

10 תגובות

  1. דן תמיר הגיב:

    שאלה קצרה ופשוטה:
    אני יליד תל אביב, אזרח מדינת ישראל. האם אני "יהודי" או "ערבי"?

    אודה לתשובתכ/ם/ן,

    דן

  2. לילך הגיב:

    נראה שלצערך – יהודי.

  3. אחד העם הגיב:

    יהודי – מי/מה הוא ?
    דת ?
    גזע ?
    לאום ?
    עם ?
    קבוצת לחץ ?
    אדוני ארצות הברית של אמריקה ?
    אדוני העולם ?

  4. דן תמיר הגיב:

    תודה על ההענות, לילך.

    מה מביא אותך לחשוב כך?

  5. לילך הגיב:

    מאמרך באתר מביא אותי לחשוב כך. אתה חש ישראלי ומצר על כך שהינך מקוטלג כיהודי.

  6. לינא הגיב:

    לדן,
    אני מניחה שלך זה עושה הרבה הבדל,
    לי זה לא כל כך,
    אך נראה לי שהעיקר כאן הוא עבודה משותפת של כל האנשים שחושבים שזה לא משנה או שזה לא צריך לשנות מה היא הזהות שלך, ושזה לא צריך להשפיע על הזכויות שלך לחיות כאן, ובעיקר על הזכות שלך לחיים (נראה לי שהיום זה מה עומד על הפרק)
    צריך לפעול בשיתוף פעולה חזק מאוד כדי להגיע לימים טובים יותר
    ואני שוב מזמינה אותך להצטף לתעאיוש

  7. TCBR הגיב:

    לא היה, לא יהיה ואין עתיד לדו קיום בין יהודים לערבים.
    יש להגיע לפתרון כפוי וחד להפרדה מוחלטת ומלאה בין האוכלוסיות.
    הם שם.
    אנחנו פה.
    כשיתפתח הקולקטיב הערבי לדרגת בני תרבות- יהיה שלום.
    ועד אז – חבל"ז.

  8. לילך הגיב:

    אתה מתכוון לבני תרבות כמו מה שירשנו מהתרבות הגרמנית? או אולי זו הפולנית? או שמא זו האמריקאית המתהדרת בזכויות אדם ומפרה אותן בצורה כל כך בוטה לא רק אצלה אלא ובעיקר בכל העולם ועל חשבונו.

    עם אינו כובש עם אחר 35 שנה וקורא לעצמו בן תרבות. תרבות הכיבוש אינה תרבות כי אם תת-תרבות. מאד נמוכה. ולגבי אנחנו פה והם שם – אולי שמישהו יעשה את זה כבר. אולי ניפרד מהשטחים הכבושים? אולי?

  9. וינסטון סמית הגיב:

    אנחנו כאן והם שם, אנחנו העמים היהודי והפלשתינאי כאן והם צבא הכיבוש והמחבלים (והממשלות שמנהלות אותם) שם?

  10. TCBR הגיב:

    תרבות= דמוקרטיה, זכויות אדם, פלורליזם, הומניות, סובלנות, חיים ואינדיווידום כערך עליון.
    תת תרבות=פנאטיות,אנאלפבתיות, דיכוי חלשים ושונים, עריצות, שבטיות, חוסר כבוד לחיים,קידוש תרבות מוות(ג’יהאד/שאהידיות) .
    לפיכך אין ולו תרבות מוסלמית/ערבית אחת מתקדמת.
    הדיכוי בתרבויות מוסלמיות/ערביות לנשים, הומוסקסואלים, נכים, מפגרים, לבעלי דיעות שונות – חסר תקדים בחומרתו.
    אין הבדל מוסרי בין רמת אביב(שייך מוניס) לחברון.
    אין הבדל בין כיבוש שכם לכיבוש יפו.(צבע התעודה לא משנה במאומה)
    הכל של היהודים. הכל של הערבים.
    יש לחכות לשעת כושר ולעשות הפרדה כפויה מלאה- כל המתנחלים אחורה לישראל. כל הערבים -קדימה לפלסטין.

הגיבו ללילך

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים