הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-23 בינואר, 2003 14 תגובות

פעילי חד"ש רבים נתקלים במצביעי חד"ש פוטנציאלים הטוענים שלא יצביעו לרשימה בגלל הסיבה (ולפעמים משתי הסיבות הבאות): "זרקו את תמר גוז’נסקי" ו/או "הכניסו את אחמד טיבי" על חשבון דב חינין. ברצוני לנסות להזים שתי הטענות אלו בשני מאמרים, שהראשון מובא לפניכם.

חד"ש החליטה כי טובת התנועה מחייבת שחברי הכנסת לא יכהנו יותר משלוש קדנציות רצופות. לפי עקרון זה מועמדות לקדנציה רביעית מחייבת רוב מיוחד. תמר גוז’נסקי אכן היתה בכנסת מראשית שנות התשעים והגיע תורה להתחלף. היא כבר נבחרה בפעם האחרונה ברוב מיוחד. בין פעילי חד"ש יש רבים היכולים למלא את מקומה. יתר על כן,  חובה עלינו להרחיב את קאדר הפעילים המשתתף בעשייה הפוליטית ובכלל זה בעשייה בכנסת.


עקרון הרוטציה חשוב יותר מההצלחות האמיתיות או המדומות בכנסת. אין לזלזל בפעילות היוצאת מגדר הרגיל של תמר גוז’נסקי בכנסת בכלל ובוועדה לגיל הרך בפרט. אך עלינו לזכור: רוב עבודת שליחי חד"ש בכנסת נועדה לבנות את ההתנגדות לשיטה הקיימת, את ההתנגדות לסדר הקיים בין אם זה הסדר המדיני ובין אם זה הסדר החברתי. הכנסת לפיכך היא בעיקר במה ומקפצה. במילים אחרות היא כלי פוליטי אחד מני רבים להגיע אל ציבור תוך הצגת אלטרנטיבה. לפיכך עיקר העבודה של מנהיגי חד"ש ובכללם חברי הכנסת צריכה להיות בניית תנועת ההתנגדות. על חד"ש, כתנועה, לעשות מאמץ עילאי, הכרוך בביקורת עצמית ולימוד עצמי כדי לענות על השאלה – כיצד לבנות תנועה גדולה רחבה ודמוקרטית?.


חברי הכנסת של חד"ש אכן הפכו לחברי כנסת בולטים, למרות הצנזורה העצמית של רוב כלי התקשורת על פעולתם. אך על חברי הכנסת ועלינו, הפעילים, להשקיע מחשבה רבה יותר כדי למצוא את הדרך והאיזון בין פעילות פרלמנטרית לפעילות עממית ברחוב. כאופוזיציה לוחמת היכולת שלנו לשנות סדרי עולם בכנסת מוגבלת ביותר. העיד על כל ח"כ עיסאם מח’ול כאשר סיפר כיצד חברי כנסת הסירו את תמיכתם מהצעות חוק שכבר חתמו עליהם, ברגע שיתר חברי הכנסת של חד"ש הוסיפו את חתימותיהם להצעת החוק. תמר גוז’זנסקי עם הניסיון האדיר שצברה בכנסת יכולה לתרום יותר לבניין התנועה. המשימות העומדות בפניה אינן פחותות מאלה שעמדו בפניה בהיותה חברת כנסת. יש לרתום את האהדה הציבורית לפעילותה הפרלמנטרית לתמיכה בחד"ש. החלטת מועצת חד"ש לבחור בדב חינין למקום השלישי (לאחר התמודדות מול שאוקי חטיב יו"ר ועדת המעקב של ערביי ישראל) רק מצביעה על יכולתה של חד"ש להציב מועמדים ראויים לכל מקום ברשימה.


אני מבקש לטעון כי הנימוקים בזכות המשך שירותה של תמר גוז’נסקי את התנועה בכנסת לוקים בחסר כיוון שהם הופכים את הפעילות הפרלמנטרית לעיקר. עיקר הפעילות הפוליטית צריכה להיות בבניית תנועת ההתנגדות. החלפתה מהווה זריקת חיזוק לחד"ש ומגבירה פוטנציאלית את הסיכוי להגשמת מטרות התנועה.


עם פרישת תמר גוז’נסקי עלו על פני השטח שתי סוגיות שחד"ש מתמודדת איתן יום יום. שאלת ייצוג היהודים ושאלת ייצוג הנשים. לדעתי, שתי הסוגיות הללו אינן זהות ומחייבות התייחסות שונה. במאמר זה אעסוק רק בסוגיה הראשונה. סוגיות אלה אינן קלות והפתרונות גם הם אינם תמיד קלים ומושלמים. השאלה הראשונה היא האם העובדה שאנו תנועה יהודית-ערבית מחייבת הרכב מסוים של הרשימה לכנסת ולמוסדות אחרים? ואם כן, מה צריכה להיות השיטה לקביעת הרכב הרשימה? מהי הפרופורציה הראויה בין יהודים לערבים בין גברים לנשים? או במילים אחרות מה מתחייב מהעקרון של שותפות ערבית  יהודית לגבי רשימת המועמדים לכנסת?


ההיסטוריה של מק"י ואחר כך חד"ש מראה שהיו פתרונות שונים. בשנות החמישים היו רוב מצביעיה של מק"י יהודים וחברי הכנסת הערביים היוו "ייצוג בלתי פרופוציוני" ברשימה. בשנות השבעים בראשות חד"ש עמד מאיר וילנר כשרוב המצביעים לחד"ש היו ערבים. בעשור האחרון תמר היתה במקום השלישי למרות שמספר המצביעים היהודים היה קטן ביותר. המסקנה – הרכב הרשימה צריך לבטא את הצרכים הפוליטיים של הרשימה באותה עת.


על חברי חד"ש ואוהדיה לשאול את עצמם איזה הרכב עשוי לתת את החיזוק הגדול ביותר לתנועה מבלי לשנות את עקרונותיה הפוליטיים כפי שהם באים לידי ביטוי במצע ובפעילות היום יומית. אתן דוגמה היפוטטית. אם היו יכולים להבטיח לנו שחד"ש תקבל 10 מנדטים אם בראש הרשימה יעמדו מוחמד ברכה, עיסם מחול, שאוקי חטיב, טגריד שביטה, יוסוף טאונה, איאדה תומא,….. האם היינו מתנגדים? האם יש למישהו ספק שכל הנבחרת הזו יכולה לייצג את השותפות היהודית – ערבית ללא כחל וסרק? בוודאי שהם יכולים לעשות זאת – כיוון שהם בשר מבשרה של תנועה ערבית-יהודית. האם היותנו תנועה יהודית-ערבית תלוי אך ורק בהרכב הרשימה לכנסת? אם חס ושלום תקבל חד"ש רק שלושה מנדטים לכנסת האם היא תחדל מלהיות תנועה ערבית-יהודית? אם חד"ש תבחר שני מועמדים יהודים מתוך שלושה למקומות ריאליים ומקרב מצביעיה 97% יהיו ערבים ו-3% יהודים היא תהיה רשימה יהודית? התשובה היא לא. היותנו תנועה יהודית-ערבית היא מעל ומעבר לייצוג בכנסת. היותנו תנועה ערבית-יהודית נובעת ממהות תנועתנו – תנועה בה נפגשים ופועלים ביחד יהודים וערבים. תנועה בה החשבון הסופי של כולם הוא כיצד לקדם את המאזן הכולל של התנועה. כיצד להגביר את כוחה והשפעתה בחברה הישראלית.


זה לא סוד שמספר המצביעים היהודים לחד"ש בבחירות הקודמות נופל בהרבה ממספר הקולות לחבר כנסת אחד. להערכתי מספר הקולות נע בין 5000 ל-7000 קולות. כמו כן ברור היום שפעולותיה המבורכות של תמר גוז’נסקי בכנסת לא שברו את מחסום הפחד של הציבור היהודי מפני חד"ש. רבים מאלה שמחו על כך שחד"ש "הדיחה" את תמר גוז’נסקי אינם כלל מצביעי חד"ש וחלקם אף הודו בפניה שלו היתה נשארת לא היו מצביעים לחד"ש. יוצא מכך שכמה אלפי יהודים רוצים להעניש את חד"ש על שהחליפה את תמר גוז’נסקי בדב חנין ואחר כך באחמד טיבי. לדעתי יש בכך פגיעה בלתי הוגנת בכל אותם אלפי בוחרים ערביים שבקולותיהם נבחרה תמר גוז’נסקי לכנסת. באים כל אותם יהודים מתקדמים ואומרים למעשה לחבריהם הערביים "כיוון שלא בחרתם שוב בתמר גוז’נסקי, כיוון שלא בחרתם לשאת על כתפיכם את תמר לכנסת אנו מטילים ספק בכנות כוונותיכם".


לדעתי הדרישה מהציבור הערבי המתקדם שיבחר דווקא בתמר גוז’נסקי היא כניעה לא מודעת ללחץ הגזענות הישראלית האומרת שרק יהודים יכולים לייצג את היהודים כהלכה. דרישת יהודים מתקדמים מערביי חד"ש "שידאגו" לייצוג יהודי הולם היא שארית של ציונות או גזענות או התנשאות או כל קומבינציה של השלושה. על הציבור היהודי המתקדם להבין שהרשימה לכנסת אינה קובעת את אופי התנועה. הצבעתם ופעילותם של חבריה היא הקובעת את אופיה היהודי-ערבי של התנועה. על יהודי או יהודיה בישראל הרוצים להתנער ממוסכמות ודעות קדומות, להבין שאת השמאל הישראלי יהיה אפשר לשקם רק עם יהיה שמאל ערבי חילוני חזק. רק משמאל כזה נוכל להתחיל לבנות את האלטרנטיבה היהודית-ערבית. כל שמאל שהוא או ערבי כדוגמת בל"ד או יהודי כדוגמת מרצ נדון לכישלון. ההצלחה תהיה מנת חלקם של אלה שידעו לעבוד ביחד כי רק מעבודה משותפת (תעאיוש למשל) יימצאו הפתרונות לשני העמים החיים באזור הזה.


ולבסוף מהי הדרך הטובה ביותר להראות התנגדות לגזענות, לכיבוש ומאבק לשלום צודק? הדרך הטובה ביותר היא דרך המאבק המשותף של יהודים וערבים יחד לעתיד טוב יותר. היש מפלגה נוספת מלבד חד"ש שנושאת את הדגל הזה?

תגובות
נושאים: מאמרים

14 תגובות

  1. עמית-מצביע ליכוד. הגיב:

    תמר גוזנסקי היא אחת מהפוליטיקאיות הטובות ביותר-על אף שאנני מסכים עם מישנתה המדינית,מסכים אני למשנתה החברתית.
    עצוב שחד"ש הפכה קיצונית יותר כמו שאר המפלגות הערביות.

  2. גיל- כמעט מצביע חדש… הגיב:

    ממש לא משכנע… נשמע גיבוב של תרוצים, תמר גוז’נסקי קירבה אלפים מהשמאל והמרכז לעמדות של חדש לפחות בנושאים מסויימים ולכן קרבה את הרעיונות התנועה כפי שאף אחד לא עשה. זה מפחיד מישהו ???

  3. שי הגיב:

    עצוב שלמרות שאתה מסכים עם משנתה החברתית – כמו רוב מצביעי הליכוד – אתה דופק את עצמך יותר כשאתה מצביע להם.

    מצביעי הליכוד צריכים להבין שאין דבר כזה משנה חברתית כמו של גוז’נסקי ומשנה מדינית כמו הליכוד. זה נקרא נציונאל-סוציאליסטים.

    ואגב, מה משנתה המדינית של הליכוד חוץ מ"העם רוצה שרון"?

  4. גיל- כמעט מצביע חדש… הגיב:

    ושכחתי…אם לא שמתם לב… בציבור היהודי חד"ש לא נתפסת, אני חוזר : לא נתפסת בתור מפלגה יהודית ערבית.
    וכן, הרשימה לכנסת זו היא המראה שבתוכה משתקפת התנועה.

  5. עמיחי הגיב:

    לנעם שלום.
    פעילות סוציאליסטית, היא לא רק להחליט על התאריך למהפכה. היא בעיקר אוסף מתמשך של מאבקים של העובדים לקידום מעמדם. תוך כדי כך העובדים מעלים את רמת ההכרה המעמדית. אחת מזירות המאבק היא הכנסת, ותמר מילאה בכנסת את תפקידה בצורה מרשימה, ובכך העלתה גם, כמובן, את קרנן של מק"י ושל חד"ש.
    מאחל ומקוה כי נציגי מק"י וחד"ש בכנסת הבאה ימשיכו במלכתם החשובה.

  6. ילדה הגיב:

    על השאלה הפשוטה- ענית.
    ובאמת- אני לא חושבת שערבי/ה ת/יצג אותי פחות טוב מיהודי/ה (ולכן לא אכפת לי אם יהודי/ה ת/יוצב במקום השני, השלישי, או ה- 120..)
    אבל הנושא של (אי)-ייצוג הנשים מרגיז אותי מאד. אשמח לשמוע את תשובתך (או שמא- צריך לאמר תירוץ?) בעניין זה.

  7. אמנון הגיב:

    לעמיחי : הביטוי הכרה מעמדית אבד עליו הכלח . העובד רוצה לחיות טוב . אם יזדמן לו יהיה מעביד או סוחר . אף אחד לא עובד מתוך הכרה מעמדית . בכלל רוב האנשים שונאים את מקום עבודתם ועובדים מתוך חוסר ברירה כלכלית . מיעוט מאושר כאשר מקום העבודה זהה לנטיות ליבם . אם היתה אפשרות רוב העובדים לא היו עובדים כלל אלא מבלים מטילים או סתם מסטלבתים .
    הכרה מעמדית , מהפכות וכד’ פסו מן העולם . תתעורר !
    לילדה : את אומרת דבר והיפוכו ! בתחילה את אומרת שלא חשוב לך מי יהיה בכנסת ומיד לאחר מכן את אומרת שחשוב לך שתהיה אשה .

  8. נעם קמינר הגיב:

    לילדה
    את צודקת יש בעיה!
    בבחירות מועצת חד"ש למקום השני אני תמכתי באידה תומא.
    היא לא נבחרה לצערי. במקום החמישי נמאת תגריד שביטה. נראה לי שיש לעשות מאמץ עילאי שנקבל 5 מנדטים.
    צריך לשקול רוטציה ברשימה.
    ובמפלגות האחרות המצב יותר טוב? גם במרץ אני מבין יש שתי נשים בעשיריה הראשונה.
    כן יש לקוות לזמנים טובים יותר בהקשר זה.
    נעם

  9. בוב לב הגיב:

    השאלה היא מה הופך את חד"ש למפלגה שיהודים שוחרי שלום וצדק חברתי מתרחקים ממנה.
    אותי מרחיקה החד צדדיות.כן,אני מתנגד כיבוש,תומך סרבנות,תומך בשתי מדינות לשני עמים ושיוויון זכויות לכל האזרחים.
    ובכל זאת קשה לי לראות את השלטים של די לכיבוש מבלי שיופיעו לצידם בצורה ברורה די לטרור.
    הכיבוש לא הוליד את הטרור כשם שהטרור לא הוליד את הכיבוש.מדובר בשני תחלואים המזינים זה את זה.מי שנלחם רק בכיבוש ומגנה ברדידות את הטרור אינו לוחם שלום אמיתי.
    למלחמה על השלום נחוצים אנשים אמיצים.אני רוצה לראות לצד אמיצים,כמו הסרבנים למשל לראות את חברי הערבים קמים ונלחמים כנגד הטרור באותה מדה בה הם נלחמים נגד הכיבוש ולא,הם עושים חצי עבודה שאין בה תועלת.
    אין מקום לחצאי אמיתות או לחצאי שקרים.
    יש להלחם בכיבוש ובטרור כאילו הם אחד.לא די בגינויים עלובים.מי שאינו נלחם בטרור אין לו הכוח להלחם בכיבוש.
    זוהי מלחמתם של אמיצים בלבד ואני פונה אליכם לאזור את האומץ.זו הדרך היחידה בה תוכלו להביא אדם כמוני לפתח הבית שלכם.

  10. גילי אנגל הגיב:

    ועל סוגיה עקרונית מאוד לא ענית: מה בנוגע להכללת אחמד טיבי, המחזיק בעמדות כלכליות ליברליות, בתוך הרשימה הסוציאליסטית? האם הכל כשר בדרך לעוד מנדט?

  11. חררדו הגיב:

    תשובה לבוב לב:
    האם אתה קורא ערבית? האם אתה מודע לדיונים הפוליטיים בקרב המגזר הפלסטיני בישראל?, אם כן, אז אתה בודאי מודע למאבק העקבי שמנהלת חד"ש, ולא רק היא, גם בל"ד וגם טיבי, כנגד הפגיעה באזרחים חפים מפשע. יותר מפעם אחת התבטאו כל המנהיגים הפוליטיים הערבים, בדגשים שונים כמובן, כל אחד עלפי ערכיו (קומוניסטים, ליברלים או דתיים), כנגד הניסיונות לערב צעירים מתוסכלים בפיגועים. העמדה ברורה ביותר ומבוטאת בכל רם: הזדהות עם המאבק הלאומי הפלסטיני, תמיכה במאבק נגד הכיבוש, ופעולה בדרכים פוליטיות דמוקרטיות בתוך ישראל. יתר על כן, מנהיגים ופעילים של חד"ש בטאו לא אחת הזדהות אנושית עם אזרחים יהודים שנפגעו על לא עוול בכפם. הם לא עשו זאת בשביל עיתונאי יהודי תוקפני ושחצן שדרש מהם "האם אתה מגנה?", ללא נכונות להקשיב למה שיש להם לומר, ולא בשביל למצוא חן בעיני מישהו, אלא כדי לבטא את עמדתם הפוליטית ואת הזדהותם האנושית. במצבים האלה לתקשורת העברית אין שום עניין לא לדווח ולא להיתיחס לדיון הקיים בקרב הפלסטינים בישראל ואף לגבי קיומו בתוך השטחים הכבושים. רצוי להתעניין יותר במה שקורה בקרב חברינו הערבים לפני שבאים אליהם בטענות לא מוצדקות, השאובות מהסילופים והדמוניזציה שיוצרת התקשורת העברית.

  12. אבנר כ. הגיב:

    כדאי לזכור ש3.5 מילין בני אדם לא ילכו לקלפי מחר ב"דמוקרטיה היחידה במזרח התיכון" אלה להיפך, הם יוכנסו לסגר על מנת לאפשר את חג הדמוקרטיה.
    ולכן לא חג לדמוקרטיה כי אם חג ל"אפרטהייד".

  13. בוב הגיב:

    לחררדו
    רק חיזקת את דברי.
    קודם כל אני רואה בחד"ש מפלגה ערבית יהודית ולכן אני מצפה שכל מה שכתוב בערבית יהיה כתוב גם בעברית.
    נציגיה הביעו היזהות אנושית עם נפגעי הטרור?לא מספיק.אפילו נציגי מפלגות ימין מקיאים מדי פעם הבעת כאב על ילד פלשתיני שנפגע ב"טעות".
    חד"ש היא המפלגה הראשונה שצריכה להתעלות מעל זה.אין שום קשר בין מלחמה בכיבוש והיזדהות עם זכות העם הפלשתיני להאבק למען עצמו לבין טרור ברחובות הערים.
    אני לא מסתפק בהבעת כאב אנמית מצד נציגי חד"ש בדיוק כשם שאיני מקבל התנצלויות אנמיות משרון.
    אין קשר בין טרור למאבק על חירות.
    הכיבוש והטרור חד-הם והם מזינים זה את זה.
    צריך להתנהל מאבק מקביל בכוחות הרשע ולא כאילו לא נעשה דבר.
    זה בדיוק כמו להלחם בטרור מבלי לפעול בכל העוצמה להפסקת הכיבוש.
    לא תוכלו להסתפק בהצהרות אנמיות.עליכם לתקוף את הטרור כשם שאתם תוקפים את הטרור ולא ימשיך להשפך כאן דם חפים מפשע יהודים וערבים כאחד.
    אני מאחל לכם הצלחה בבחירות ומקווה שתבינו עד כמה חשובה פעילותכם והבנתכם שהכיבוש והטרור חד הם.

  14. חררדו הגיב:

    לבוב,
    הכיבוש והטרור אינם דבר אחד. יש ביניהם יחסים של גורם ומסובב. אין האחד מצדיק את השני, אבל כן מזין אותו. נכון גם שהטרור מחזק מחדש את הכוחות המנציחים את הטרור. נכון שהוא מגונה מוסרית. אבל בשום מקרה אין סימטריה בין הטרור הממלכתי של הכובש לטרור שמפעיל הנכבש. המציאות מעט יותר מורכבת מנוסחאות פשטניות. אני מסכים שכוח שמאלי ערבי-יהודי צריך, בנוסף למאבקו הישיר בכיבוש, להיאבק בטרור ולמנוע ממנו לגיטימציה. אבל זה מה שחד"ש ונראה לי כי גם בל"ד עושים. אמנם הם לא נגררים למשוואת הפשטניות, אבל בצורה ברורה מבקשים לסמן דרכים פוליטיות דמוקרטיות למאבק בתוך ישראל ומביעות תמיכה במאבק העממי נגד הכיבוש בשטחים עצמם. זה שיש להן אמצעי תקשורת בערבית ושהתקשורת העברית מעדיפה לדווח על מסרי חד"ש ובל"ד רק באופן חלקי, שטוח ומגמתי? אכן זו בעיה קשה, אבל בוא לא ניפול למלכודת הזאת גם אנחנו.
    יש לקחת בחשבון גם את שאלת הטונים. המאבק החד והברור נגד הפגיעה באזרחים לא חמושים (זהו לפי הבנתי טרור, להבדיל מגרילה) לא יכול להיעשות על ידי חד"ש או תנועה כלשהי המייצגת אזרחים ישראלים, אלא קודם כל על ידי התנועות פוליטיות הפלסטיניות הנמצאות תחת כיבוש. רק להן, הסובלות ממגף הכיבוש היומיומי יש הזכות המלאה להתעמת חזיתית כנגד דרך הטרור. גם אם הטענות נכונות, כאשר הן נשמעות מגרונו של בעל פריבילגיות יחסיות, בין אם יהודי או אפילו ערבי אזרח ישראל, תוקפן חלש יותר.
    חוץ מזה כאשר ציינתי את ההזדהות שהביעו אנשי חד"ש עם נפגעי טרור התכוונתי להיפך הגמור מההודעות הצבועות של הממשלה ואנשיה. התכוונתי לפעולות שלא זכו להד תקשורתי, התכוונתי להזדהות וקריעה אמיתית, הנובעת לא רק מהשקפות אידיאולוגיות, אלא מהיותם נטועים בשני הציבורים.

הגיבו לבוב לב

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים