הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-27 בינואר, 2003 5 תגובות

מאמר שפירסם לאחרונה העיתונאי עוזי בנזימן (אבחנותיו של עמוס גלעד, "הארץ" 17.01.03) נראה לי תמוה במקצת. אם הבינותי נכונה את כוונת המשורר, התכוון בנזימן להתריע על כך שמערכת הבחירות אינה מתנהלת סביב הסוגייה המרכזית: עתידה של מדינת ישראל לנוכח הסכסוך הישראלי- פלסטיני. תחת זאת, ומכוח מניפולציות ופעלולים של יחצ"נים, פרסומאים ויועצים אסטרטגיים, מוסטת תשומת הלב לסוגיות בלתי חשובות בעליל ("רעש מטמטם על תופעות שחיתות אמיתיות ומדומות"). כדי לבסס את טיעונו, מצא לו בנזימן "תנא-דמסייע", בדמותו של מתאם הפעולות בשטחים, האלוף עמוס גלעד. בדיוק כאן היה הקטע בו הרימותי גבה.

בפתיח של המאמר מסופר כי האלוף גלעד הופיע לאחרונה במועדון הדיונים של ממר"י (מכון המזרח התיכון לתקשורת ומחקר) בירושלים, ו"הציג שם את תפישתו בנוגע ליאסר ערפאת ולכוונותיו". אף שאמר דברים דומים לא פעם בעבר, כותב בנזימן, "היו ניסוחיו הפעם חדים במיוחד, ושירטטו תמונת מצב, שמן הדין היה להעמידה במרכז מערכת הבחירות".


בנזימן חולק כבוד רב למיומנותו וליושרו המקצועית של גלעד, ומדווח לקוראיו כי יש לאלוף "היכרות ממושכת עם המנהיג הפלסטיני" (זאת משום שהיה בעבר ראש חטיבת המחקר באמ"ן, וכיום מתאם הפעולות בשטחים. כישורים אלה מאפשרים לגלעד לקבוע כי "לעולם לא ניתן יהיה לכונן שלום עם ערפאת". גלעד סבור שערפאת אינו מסתפק בפתרון של שתי מדינות לשני עמים, אלא דוגל ברעיון "פלסטין השלמה". הוא חותר, לדברי גלעד, ל"הקמת מדינה פלסטינית מהים ועד המדבר, שתכלול את שטחי ישראל, הגדה והרצועה, וממלכת ירדן".


גלעד אמר למאזיניו בממר"י כי ערפאת הניח ש"מערך הטרור שהכין בשיטתיות תחת המטרייה שפרש הסכם אוסלו ימוטט את כושר המיקוח הישראלי ויאפשר לפלסטינים להכתיב את תנאיהם להסדר. עתה, משהתפכח, הוא אינו מוותר על יעדו: הוא חותר להכריע את ישראל באמצעות היתרון הדמוגרפי של העם הפלסטיני. זאת הסיבה להתעקשותו על מימוש זכות השיבה".


ועוד כותב בנזימן (וזה כנראה נכון, למרבה הצער) כי "הערכת המצב של גלעד (ושל דומיו באמ"ן) הזינה את גישתו של המטכ"ל בשנים האחרונות (… ). ממילא היתה לה השפעה מכרעת על גישתם של ראשי הממשלה אהוד ברק ואריאל שרון (…). שניהם, ולמעשה גם בנימין נתניהו, ניהלו את ענייני המדינה בשש השנים האחרונות כשבתודעתם צרובה חוות הדעת המקצועית של גלעד".


נראה כי בנזימן כה מתפעל מן היכולות המקצועיות של עמוס גלעד, ואולי גם מתוכן הערכות המצב שלו ומנבואותיו לעתיד לבוא מעתה ועד עולם, עד כי אינו מהסס לקבוע כי "אילו נסובה מערכת הבחירות על הסוגייה הקיומית הקובעת (…), היתה תורתו של גלעד עומדת במרכז הפולמוס הפוליטי". והוא מוסיף וקובע כי "התובנות של האלוף גלעד ראויות להיות מצע הדיון, שממנו מתפצלות השקפות הימין והשמאל. המסקנה של הימין היא, שחזונו של ערפאת מספק הצדקה מלאה לתפישה הרואה בהמשך האחיזה בכל השטחים את הערובה העיקרית להבטחת קיומה של המדינה. המסקנה של השמאל היא, שהינתקות מהגדה והרצועה היא המרשם להבטחת עתידה של ישראל, שאם לא כן היא תהפוך למדינת אפרטהייד או תאבד את זהותה הציונית".


לפי כל פירוש סביר, בנזימן מציע במאמרו לימין ולשמאל כאחד לקבל את תובנותיו של גלעד כהנחת עבודה מוסכמת, שממנה ואילך יתפצלו ההשקפות לגבי השאלה באיזו דרך יש לנקוט כדי להתייצב מול הסכנות שתובנות אלו צופות לנו – בעיקר כל עוד ערפאת מצוי בתמונה.


בטרם אדרש למאמרו של בנזימן, אעיר רק שאינני מופתע כלל מכך שהאלוף גלעד בחר להציג את מרכולתו ב"ניסוחים חדים במיוחד" (כך בנזימן) דווקא במועדון הדיונים של ממר"י. מדובר במכון מחקר בעל אוריינטציה ימנית ולאומנית בלתי מוסתרת, שעיקר המשאבים שלו מושקעים בתרגומים סלקטיביים מן התקשורת הערבית, שנועדו להוכיח, כביכול, את מופרכות מהלכי שלום כלשהם מן הצד הערבי.


לא אחשוד בכשרים אם אניח כי האלוף הרגיש בבית באכסניה זו, בבחינת "לא לחינם הלך הזרזיר אצל העורב". מארחיו אף הם היו מרוצים, שכן א-פריורי הם אינם חולקים על תובנותיו (הזהות, במקרה, לתובנותיהם). ועוד: התפעלותו יוצאת הדופן של בנזימן מיכולותיו של גלעד טבעה משמעות חדשה למושג "היכרות". ובכן, לגלעד יש לא סתם היכרות, אלא "היכרות ממושכת" עם ערפאת, מכוח תפקידיו הצה"ליים בעבר ובהווה: ראש חטיבת המחקר באמ"ן, ומתאם הפעולות בשטחים. זוהי, במקרה הטוב, היכרות של פקיד קולוניאלי בכיר עם נתיניו. אין ממה להתפעל.


לגופו של עניין, אין בדעתי להתפלמס עם תובנותיו של האלוף גלעד. אני מתקומם על האשראי הבלתי מוגבל שעיתונאי לוחם וביקורתי כעוזי בנזימן מוכן להעניק לו בצורה כה בלתי מבוקרת, עד כדי הפיכת תובנותיו לבסיס משותף ומוסכם לשיח הפוליטי הישראלי בין ימין לשמאל. וכי מנין לבנזימן שניתן ורצוי בכלל להציע בסיס משותף כלשהו לפולמוס בין השמאל והימין? וגם אילו היה הדבר ניתן ורצוי, מי אמר שדווקא הערכותיו המודיעיניות של גלעד הן הראויות להיות מסגרת התייחסות לדיון? או, אם להשתמש בסגנונו הבוטה של ז’וז’ו חלסטרה: "מה זה החרטא הזה?".


תובנותיו של גלעד אינן יותר מאשר הערכות, שאינן טובות יותר או גרועות יותר מהערכותיהם של אחרים, בממסד הצבאי ובעיקר מחוצה לו. יהיה זה בבחינת אסון לצה"ל ולכולנו אם התובנות הללו הן ההצגה היחידה בעיר, ואם כל שורת המקהלה של המטכ"ל מתיישרת על-פי הערכותיו של גלעד, בלא שמישהו יציע הערכות חלופיות, כך שניתן יהיה לבחון ולעמת תובנות שונות.


מה גם שיש לי יסוד לחשש, שהערכותיו של המעריך הלאומי (כן, כן, כך הם מכנים אותו ביראת כבוד, בכנסת ובתקשורת), צרובות בתודעתם של ראשי ממשלה בישראל, משום שמלכתחילה הן תאמו את השקפותיהם. ואולי יש לאלוף גלעד היכרות עמוקה יותר עם ראשי ממשלות בישראל מאשר עם ערפאת, והוא יודע מראש כיצד לכוון לדעת חכמים?


לא מזמן פורסם ב"הארץ" מאמר מפוכח של האלוף (מיל.) שלמה גזית, שהיה בעבר ראש אמ"ן ומתאם הפעולות בשטחים, והספיק כבר לשכוח את מה שעמוס גלעד טרם הספיק ללמוד. גזית התריע מפני עירוב תחומים בין הערכות לבין עובדות, וקרא להיות מודעים היטב להבדל המהותי בין השתיים. הערכות אינן יותר מאשר הערכות, ותמיד יש להתייחס אליהן במידה של ספקנות. ההמעריך הלאומי, לדבריו, אינו יותר מעריך ואינו יותר לאומי מכל מעריך אחר, ואין לראות בו אורים ותומים בתחום עליו הוא מופקד או בכל תחום שהוא. ובמלים אחרות: עמוס אמר? – אז הוא אמר…


אני מסכים לכך לחלוטין. נראה לי, לפיכך, שעוזי בנזימן שגה שגיאה חמורה בסופרלטיבים שחלק לגלעד. אני תוהה אם לגופו של עניין בנזימן מקבל את הערכותיו של האלוף כקביעה שאין עליה עוררין, או רק מדווח עליהן תוך גילויי אמפתיה מוזרים, כדי להעביר ולבסס מסר מסוים בדבר הפספוס, כביכול, בשיח האלקטוראלי בישראל. אגב, לא הוכח שאמנם אירע אותו פספוס שבנזימן מתכוון אליו. משנתו של גלעד דווקא כיכבה בתעמולת הבחירות, ושימשה מקור לא אכזב לדמגוגיה ולשטותולוגיה.

תגובות
נושאים: מאמרים

5 תגובות

  1. גדעון ספירו הגיב:

    יוסי יקירי,
    חבל שברשימתך עסקת יותר בשוליים ולא בעיקר. כלומר, זה באמת לא יפה שעיתונאי הארץ בנזימן מתבשם מהערכת המצב של האלוף עמוס גלעד, וזה באמת לא נחמד שהאכסניה בה הרצה האלוף, אותו מכון ימני ממר"י, לא ממלאת את הקורא השמאלי בשמחת נעורים וחדוות יצירה. וזה גם נכון מאד שהערכת המצב של קצין בכיר בצבא, גם אם היה באמ"ן, לא צריכה לשאת בתואר "המעריך הלאומי".

    אבל מה שמעניין אותי, ואני מעריך גם קוראים אחרים, הוא, האם הערכת המצב של גלעד באשר לערפאת נכונה אם לאו? אתה לא רק פעיל פוליטי רב שנים אלא גם בעל מקצוע בתחום הסכסוך הישראלי פלסטיני, ועל כן חשוב מאד לשמוע את הערכת המצב הנגדית שלך. אם אתה לא רוצה שנהיה ניזונים מעמוס גלעד, אזיי חשוב שתאיר את עינינו היכן הוא טעה וטועה.כמו למשל: האם יש יסוד להערכה, אותה שמעתי לא רק מגלעד אלא גם ממזרחנים שהם עמיתיך לאקדמיה, שעבור ערפאת היה הסכם אוסלו בבחינת יצירת בסיס טריטוריאלי להמשך המאבק בישראל?
    האם האינתיפאדה וההתנגדות המזויינת של הארגונים השונים, החל בג’יהאד ובחמאס וכלה בפתח ובחזית העממית, הם יוזמה שנעשתה ללא כל קשר לנשיא הפלסטיני? האם גינוייו המילוליים מעת לעת של ערפאת על פעולות המתאבדים היו וילון יחצ"ני כדי לצאת ידי חובה במערב, שמאחוריו נתנו הוא והרשות את תמיכתם? וכך הלאה וכך הלאה.
    חשוב לשמוע הערבת מצב אלטרנטיבית, אם יש לך כזו, על ערפאת ומנהיגותו.

  2. דן בן זכאי הגיב:

    בס"ד
    הערכות הן רק הערכות ואין להן כל קשר (ולעתים, כמו ב"הכנות" למלחמת יום כיפור) הן אפילו שגויות ביסודן.
    מאמר מאלף וראוי לכל ציטוט בכל פורום שהוא

  3. עזרא דלומי הגיב:

    מה חשובות העובדות

    רשימתו של יוסי אמיתי על הרצאת האלוף עמוס גלעד בבמת הדיונים של מכון ממר"י כוללת התקפה משולשת: על עמדותיו של גלעד, על עוזי בנזימן בשל מה שכתב עליהן ב"הארץ" (17.1.03), ועל האכסניה שבה נערכה ההרצאה. אמיתי מכנה את ממר"י "מכון מחקר בעל אוריינטציה ימנית ולאומנית בלתי מוסתרת, שעיקר המשאבים שלו מושקעים בתירגומים סלקטיביים מן התקשורת הערבית, שנועדו להוכיח, כביכול, את מופרכות מהלכי שלום כלשהם מן הצד הערבי". כמנהל במת הדיונים של ממר"י אתייחס רק לנושא השלישי.

    מתברר שאמיתי לא נותן לעובדות לבלבל אותו. חמור מכך, הוא אפילו לא בודק אותן.

    אני עובר על רשימת האנשים שהופיעו בבמת ממר"י בשנה האחרונה ומוצא בה את יוסי שריד, את דן מרידור, את סרי נוסייבה, את זיאד אבו זיאד, את באסם עיד, את האלוף (אז סגן הרמטכ"ל) משה יעלון, את שייח עבדאללה נימר דרוויש, את אהוד ברק, את האלוף דני רוטשילד, את פרופ’ רות גביזון. האם זו במה "ימנית-לאומנית", או שימני-לאומני הוא כל מה שהוא איננו יוסי אמיתי?
    אני גולש באתר האינטרנט של ממר"י (memri.org.il) ומוצא בו לא מעט מאמרים של הוגי דעות מתונים וליברלים בעולם הערבי המחפשים תחליף למסלול האורתודוקסיה האיסלאמית, בהפיכת ילדים לפצצות חיות וחתירה לפשרה של שתי מדינות לשני עמים. לצערי קולות אלה הם עדיין במיעוט, אך אנו משתדלים להביא את כולם כדי שהייאוש לא ישתלט עלינו לחלוטין.

    העובדות הללו אינן מפריעות ליוסי אמיתי הממשיך בשלו. ממר"י עבורו הוא לעולם מוסד לאומני בגלל שהוא מתרגם ומפיץ את מה שנכתב בעיתונות הערבית ואת המשודר בערוצי הלוויין. לעולם נהיה חשודים בעיני אמיתי משום שאנחנו מגלים את האמת.

    כמוסד פתוח למיגוון של דעות, אני מזמין גם את יוסי אמיתי לבוא ולהרצות את עמדותיו בבמת ממר"י.

  4. רפי אשכנזי, כפר ורבורג הגיב:

    לד"ר יוסי אמיתי. איני מבין על מה ההתנפלות שלך על עמוס גילעד{אלוף בצה"ל וראש חטיבת המחקר באמ"ן לשעבר}. עמוס גילעד הוא איש נקי כפיים שלא עוסק במשחקים פוליטיים, ועל כן דעתו נשמעת זה שנים במסדרונות השלטון עוד מתקופת רבין. האלוף גילעד היה מראשוני המבקרים את "אוסלו" , את דרך חתימתו ואת דרך ביצועו. חבל שלא הקשיבו לו יותר לפני שנעשו מהלכים בלתי הפיכים עם הפלשתינאים. כמו שאני קורא מידי פעם את עמדותיך, עוד מתקופת היותך צעיר איש קיבוץ גבולות, לא ברורה לי אי יכולתך לחיות בשלום עם דעותיו של עמוס גילעד ולו רק כי אינו שייך למילייה הפוליטי שלך. גישה זאת אינה מכובדת בעיני
    ואינה הולמת דמות אקדמאית .
    בב"ח {ואפילו ‘חזק ואמץ’ קטן}
    רפי אשכנזי

  5. איזה כותרת לא מכובדת:"…אז הוא אמר". מה זה? הגיב:

    עמוס גלעד מהימן ביותר, הלואי על כולנו.

הגיבו לעזרא דלומי

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים