הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-30 בינואר, 2003 3 תגובות

מאת כתב "הגדה השמאלית"


בקריאה לקיים יום מחאה בינלאומי נגד המלחמה בעיראק ב-15 בפברואר הקרוב, ננעל הפורום החברתי העולמי שנערך בעיר פורטו אלגרה שבדרום ברזיל. הפורום החברתי העולמי הוא המפגש הגדול בעולם של ארגונים, מפלגות ואיגודים מקצועיים הנלחמים בגלובליזציה הקפיטליסטית. לדברי המארגנים, אל המפגש הגיעו נציגיהן של 5,800 תנועות חברתיות מ-136 מדינות. המשלחות הגדולות היו של פעילים אנטי-גלובליים מארה"ב, אירופה המערבית ואמריקה הלטינית. שני נשיאים הגיעו לכנס: נשיא ברזיל לואיס אינאסיו דה-סילבה ("לולה") ונשיא ונצואלה, הוגו צ’אבז.

בעת נעילת הכנס מסר אחד ממארגניו, קאנדידו גריבובסקי כי "הקמנו את הפורום בפורטו אלגרה כמפגש אנטי-דאבוס. בשלוש השנים האחרונות גדלנו עד כדי כך שמפגש בעלי ההון ונציגיהם בממשלות שהתקיים בעיר השוויצרית דאבוס הפך למעשה ל’אנטי-פורטו אלגרה’". לדבריו "4,094 עיתונאים מ-1423 כלי תקשורת מכל היבשות באו לפורטו אלגרה כדי לסקר את דיוני הפורום. מספר העולה בהרבה ממספר העיתונאים שסיקרו את משחקי גביע העולם בכדורגל שנערכו ביפן".


במפגש שנפתח ביום חמישי בשבוע שעבר השתתפו רבבות אנשים במאות סדנאות, דיונים וסמינרים המקיפים קשת רחבה של נושאים כלכליים, פוליטיים, חברתיים, תרבותיים וסביבתיים. בשנה שעבר לקחו חלק במפגש כחמישים אלף איש ובמפגש הראשון, שנערך ב-2001, השתתפו רק כעשרת אלפים איש. פרט לשני נשיאים, עשרות שרים, מאות חברי פרלמנט ממפלגות שמאל, הגיעו לפורטו אלגרה אנשי רוח נודעים כגון חוקר הלשון האמריקאי נעם חומסקי (אשר תקף במלים קשות את ממשל בוש בשל כוונותיו לפתוח במערכה את עיראק), הכלכלן המצרי סמיר אמין, נשיא פורטוגל לשעבר מריו סוארש, הסופר אדוארדו גלאנו (שספרו "העורקים הפתוחים של אמריקה הלטינית" פורסם בעברית), מנהיג האיכרים מבוליביה איוו מורלס, הכלכלנית הצרפתית סוזן ג’ורג’ (שספרה "קלקלת הכלכלה" פורסם אף הוא בעברית) וזוכה פרס נובל, הארגנטיני אדופלו פרז אסקיבל.


הפורום החברתי העולמי יתכנס בשנה הקרובה מחוץ לאמריקה הלטינית. המפגש הקרוב יתקיים בהודו – בתקווה לצרף אל שורותיו ארגונים ותנועות מאסיה, מאפריקה ומהמזרח התיכון. מארגני הפורום החברתי חוששים שמעבר להודו יגרום לירידה ביוקרתו – אך חשוב להם לפתוח את שעריו לקהלים חדשים. בשנת 2005 ישוב הפורום ויתכנס בפורטו אלגרה.

תגובות
נושאים: מאמרים

3 תגובות

  1. סתם מחשבה הגיב:

    אני לא ראיתי באף אחד מכלי התקשורת הממסדיים שום התייחסות לכנס בפורטו אלגרו , לא בהארץ לא בטלויזיה הישראלית ולא בבי.בי.סי.

  2. שירה הגיב:

    מדינה שמצביעה לימין החברתי ב-85 אחוז מחבריה או יותר – לא מתעניינת בנושאים אלו.

    בקרוב – ארגנטינה

  3. שולה הגיב:

    זה באמת מעניין שיש חשש לפרסם את זה. לא ברור לי למה.
    בעולם יש סוגים של כמה אנשים:
    1. אנשים שפשוט אינם מסוגלים להבין מה באמת קורה ונתלים בגורמים חיצוניים שיחזקו אותם (אנשים דתיים ופשיסטים הן רק דוגמאות בולטות ומוכרות יותר מתוך מגוון מאוד רחב). מצד אלו אין סכנה. והם גם הרוב. גם אנשים "נאורים" מתכחשים לעובדה שהם שייכים לקבוצה הזו. רצוי שיתבוננו היטב לתוך עצמם.
    2. אנשים שיודעים בדיוק מה קורה אבל נהנים מהמצב הקיים (הממשל האמריקאי, אילי ההון, אריאל שרון וכו’).
    3. אנשים שמבינים איך הדברים פועלים אך טומנים ראשם בחול מסיבות שונות. הם חושבים בטעות שהסטטוס קוו הזה עדיף על חוסר וודאות מסוג אחר (מה ? אנרכיה ?), או לחילופין ששוכנעו שהקפיטליזם טוב להם גם אם הם לא אילי הון.
    4. נותר רק מיעוט מאוד קטן של אנשים שמבין איך פועל העולם, ורוצה לתקן את זה – אנשים אלו התכנסו בפורטו אלגרה.

    ולמי שמתעניין שיתחיל מ:
    "מנוס מחופש" של אריך פרום.
    "What Uncle Sam Really Wants’" של נועם חומסקי שהשתתף בכינוס.
    כמובן 1984 של ג’ורג’ אורוול.
    ועוד רבים רבים (תומאס מאן, יבגני זמיאטין למשל).
    ישנם גם סיפורים רבים מוכרים שטומנים בחובם רמזים למרות שאנשים מעדיפים להיות עיוורים לרמזים אלו (מומו של מיכאל אנדה, או "גבעת ווטרשיפ")

הגיבו כאן

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים