הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-19 בפברואר, 2003 5 תגובות

חשש לשלומה של הדמוקרטיה בארה"ב הפך למדאיג ביום שלישי, 11 בפברואר, כשהשופטת הפדרלית ברברה ג’ונס קיבלה את בקשתה של משטרת העיר ניו-יורק וסירבה להעניק אישור למצעד מחאה נגד המתקפה על עירק. המארגנים "מאוחדים למען צדק ושלום" רצו להתאסף מול מרכז האו"ם בשדרה הראשונה, ולצעוד על רחוב 42 מערבה, דרך הטיימס סקוור ועד לסנטרל פארק. המשטרה סירבה בטענה שכוחות המשטרה אינם ערוכים לאבטחת האירוע. טיעון תמוה במקצת, בהתחשב בעובדה שמדי שנה צועדים בין חצי מיליון למיליון בני אדם בצעדת יום פטריק הקדוש, יום פורטו-ריקו, יום הקריביים, וצעדות אחרות.

וזה חוץ מהעובדה שאך לפני חודש, כשצעדנו כ-200 אלף אנשים בוושינגטון נגד המתקפה, המצעד עבר בשקט ובסדר מופתי, וכוחות המשטרה כמעט שלא נראו.


מה גרם אם כן למשטרה לחשוב שהמפגינים למען השלום יתפרעו ויפריעו את הסדר באופן שאי אפשר להשתלט עליו? קיימות הרבה אפשרויות, אך האהבה לתנועה האנטי מלחמתית בארה"ב אינה אחת מהן. הזכות לדמוקרטיה אינה ניתנת ע"י אישורים משטרתיים; זוהי אחת מזכויות האדם.


אז יצאנו לרחובות הקפואים לממש אותה. בקור מקפיא עצמות, עם השלטים, והבובות, ותאטרון הרחוב, והדגלים, והסיסמאות. וגילינו שבניו-יורק, פברואר 2003, לא היה זכר לדמוקרטיה. בערך ב-12, השעה שבה היתה אמורה להתחיל ההפגנה באופן רשמי, הרכבות הפסיקו לעבוד. מהמשרדים של "מאוחדים למען צדק ושלום" דיווחו כי כל הטלפונים קרסו.


קונספירציה? ל-CIA פתרונים. הגישה להפגנה עצמה, שהתקיימה רשמית בפינת רחוב 49 והשדרה הראשונה, היתה כמעט בלתי אפשרית. אנחנו, בקבוצה של הארגונים למען פלסטין, ניסינו לצעוד על המדרכה מרחוב 42 והשדרה השנייה צפונה, הצלחנו להגיע עד רחוב 52, שם סגרה עלינו המשטרה. באופן טבעי היו יותר אנשים מאשר מקום על המדרכה. תגובת המשטרה לעובדה מצערת זו היתה – ירדתם מהמדרכה? עברתם על החוק, ולכן נשתמש בכל האמצעים הנדרשים.


שוטרים על סוסים החלו להתקדם לכיווננו על מנת לדחוף אותנו בחזרה למדרכה. האנשים מהעבר השני של הרחוב החלו להתחמם. "של מי הרחובות? הרחובות הם שלנו!" החלה להישמע הקריאה. אנשים פרצו למרכז הרחוב. על מנת לפזר אותם, הגיעו ארבעה כלי רכב משטרתיים ונסעו לתוך ההמון. כשכולם התפזרו בבהלה לצדדים, המשטרה החלה לבצע מעצרים.


למקום הובא אוטובוס משטרתי, והשוטרים כפתו כמה עשרות מפגינים והעלו אותם לאוטובוס. החלטנו לעזוב את פינת הרחוב ולהתחיל ללכת לכיוון טיימס סקוור. שם, כך היתה השמועה ברחוב, המפגינים מתכוונים לשתק את הכיכר. בדרך נראו אותם מראות: המונים שלא הצליחו להגיע להפגנה המרכזית, חסימות ספונטניות של הרחובות, סוסים, ומעצרים בטיימס סקוור.


לאחר שנאמר לנו שמתבצעים מעצרים, התחלנו ללכת לכיוון השדרה השמינית, על רחוב 47. מול הכניסה למלון אדיסון עמדה מפגינה שאחזה בדגל ארה"ב, עליו סמל השלום במקום הכוכבים. היא הותקפה ע"י אמריקאי פטריוט שנעלב למראה הדגל בשינוי צורתו. אחד מקבוצתנו שנחלץ לעזרתה קיבל את אותה מנת גידופים ודגל האנרכיה השחור שאחז בידו גם הוא נזרק למדרכה.


בשלב זה הופיעו משום מקום כ-15 שוטרים והתנפלו, אלות בידיהם, על כל מי שעמד על המדרכה באותו הזמן. רובנו שצפינו במתרחש, זכינו למשיכות, דחיפות ובעיטות וברחנו לצדדים. ארבעה מאתנו, באופן אקראי, נדחפו לרצפה ונכפתו באזיקים. אחד הבחורים החל לדמם בראשו מהדחיפה למדרכה ונלקח לביה"ח. לאחר שקיבל טיפול, נלקח למעצר. אחד אחר נלקח לתחנת המשטרה הקרובה והואשם בהתנהגות בלתי נאותה. השניים האחרונים נלקחו למעצר בדאון טאון מנהטן, והוחזקו שם עד שעות הבוקר המוקדמות.


"ככה נראית הדמוקרטיה", שרו המפגינים ברחוב 52 והשדרה השנייה, כשהם מניפים ארון קבורה עטוף שחורים ועליו הכתובות "דמוקרטיה" ו"חופש הדיבור". בלילה, אחרי שחזרתי מבית המעצר שבו איתרנו את החברים שנעצרו, קראתי במהדורת האינטרנט של הניו יורק טיימס שראש מחלקת המשטרה, ר. קיילי, אמר כי יום ההפגנות עבר בשקט ובסדר יחסי. 51 מעצרים בוצעו, הוא אמר (למעשה בוצעו 311 מעצרים), שוטר אחד נפגע ,וכן שני סוסים (אף מלה על המפגינים הפצועים).


תודה לחברת החדשות על הדיווח האמין. זוהי הדמוקרטיה באמריקה 2003.

תגובות
נושאים: מאמרים

5 תגובות

  1. שי הגיב:

    דמוקרטיה מתגוננת עלאק. חבל שאת לא איתנו פה בארץ לראות איך הפגנות השמאל הלא אלימות מטופלות על ידי המשטרה, הצבא – או מה שנהוג לכנות – כוחות הביטחון. יותר כוחות, פחות ביטחון.

    זה לא כוחות.

  2. ה CIA הפסיק את תנועת הרכבות ? הגיב:

    דיווח מעניין מנקודת ראות של מפגינה שנעצרה.
    על העצרת ההמונית המוצלחת שהתקיימה, על אף המעצרים – אף מלה.
    וכמו שנהוג מדיווחים מאמריקה:
    הCIA הפסיק את תנועת הרכבות ? עצר את השמש ? הירח ?
    הוריד את מעלות הקור מתחת לאפס ?!
    מלוא כל הארץ והרכבת התחתית, כבודו.

  3. ציוני הגיב:

    נורא , נורא – באמריקה דיקטטורה אמיתית .
    בראמללה הפגנו נגד עראפת ולא נעשה לנו דבר ! גם בעיראק בלוב בסעודיה הפגנו ולא התנהגו אלינו בצורה ברברית שכזאת .
    גב’ בן ארי תני לפלסטינים להפגין בעד עצמם את תפגיני למען ארצך ולא נגדה . את הכביסה המלוכלכת נכבס בבית .כידוע לך יש בארצות הברית משטר של איזונים ובלמים והדמוקרטיה שם לא בסכנה .
    בכלל איזה אוכלוסיה את מייצגת בארץ ? בבחירות האחרונות הצביעו למפלגתך 3000 יהודים שהם שבריר אחוז מכלל הבוחרים .

  4. מי הוא ציוני הגיב:

    על מה יצא קצפו של הציוני ?
    המדווחת נעצרה ברדתה מהמדרכה – אפילו בישראל, אין
    עוצרים על "עבירה" כזו.
    איזה קשר יש בין הכתוב ל"תגובה"?
    הבעייה האמיתית בכתבה היא, מצבה הנפשי של הכותבת,
    הסבורה באמת ובתמים שהCIA עצר את תנועת הרכבות –
    כך היו כותבים ב"קול העם" בשנות החמישים. הציוני
    יודע שבישראל אין רכבות תחתיות ולכן השב"כ אינו
    יכול לעצור את תנועתן.אילו היו רכבות – היה עושה
    זאת כתגובה ציונית הולמת.

  5. שולה הגיב:

    לכו לראות את הסרט "באולינג לקולומביין".

הגיבו כאן

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים