הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-19 בפברואר, 2003 10 תגובות

לאחר החתימה על הסכמי אוסלו, נפוצו שתי קלישאות בשיח הפוליטי הישראלי. הראשונה קבעה שתהליך השלום הוא מעתה ואילך בלתי-הפיך, יהיו אשר יהיו אירועי העתיד. השניה גרסה שרעיון ארץ ישראל השלמה, שעליו נאבק הימין מאז כיבושי מלחמת 1967, שבק חיים וברור לכולם שאין הוא ריאלי עוד.

את הקלישאה הראשונה איננו שומעים עוד זה מספר שנים, ובעיקר מאז כישלון שיחות השלום ופרוץ אינתיפאדת אל-אקצה. לנגד עינינו התרחש בדיוק מה שנטען שלא יוכל להתרחש: תהליך השלום הפך לתהליך מלחמה, שההיגיון שלו מושתת על כוחניות ואלימות.


הקלישאה השניה, לעומת זאת, ממשיכה להיות בעלת-תוקף, כך נדמה, עבור מרבית הישראלים. אם בעבר רק בשמאל דיברו, בתקווה יותר מאשר בביטחון, על הצורך בחלוקת הארץ שבין הים לירדן, היום ניתן לשמוע חלקים יותר ויותר גדולים מן הימין המכירים בנחיצות מהלך שכזה. למעשה, לא פעם נדמה כי חוץ ממיעוט מבוטל של אנשי ימין קיצוני ומתנחלים אידיאולוגיים, השלימו רוב הישראלים, גם אם בכאב, עם הקמתה הצפויה של המדינה הפלסטינית. מי שעודד הלך-רוח זה יותר, אולי, מכל אחד אחר הוא ראש הממשלה עצמו, שנאבק במרכז הליכוד למען תמיכה בהקמה עתידית של מדינה פלסטינית, ושהצהיר מספר פעמים על הצורך בעשיית "ויתורים כואבים" למען השלום.


אלא שהצהרות יש לבחון ביחס למעשים בפועל לא רק כשמדובר ברשות הפלסטינית אלא גם כשמדובר בממשלת ישראל. בחינה מפוכחת של המדיניות הישראלית, בעיקר מאז היבחרו של שרון לראשות הממשלה לפני כשנתיים, מצביעה על כך שאף אם בשנים שלאחר אוסלו היה היגיון מסוים באמונה בדבר אובדן הרלוונטיות של אידיאולוגיית ארץ ישראל השלמה, כיום אין לאמונה זו כל אחיזה במציאות. למעשה, מעשיו היום-יומיים של צה"ל בשטחים הכבושים מצביעים בבירור על היאחזות פוליטית הולכת וגוברת בדיוק באותה אידיאולוגיה שהיתה כה פופולרית לאחר 1967.


למעשים המלווים את הכיבוש הישראלי זה שנים רבות – ההרג, ההתעללות במחסומים, הקמת ההתנחלויות והתעמרות המתנחלים בפלסטינים – הצטרפו בשנים האחרונות מספר דפוסי-פעולה חדשים שלא היו מוכרים קודם לכן (וכן דפוסים ישנים שעברו "שדרוג"). דפוסי-פעולה אלה יוצרים קרקע פורייה לשבירה פיזית ומוראלית של האוכלוסייה הפלסטינית, שהיא תנאי מוקדם לכל טרנספר, ההכרחי כשלעצמו להגשמת תוכנית ‘ישראל הגדולה’. בראשם ניתן לציין את הרס פרנסת החקלאים הפלסטינים, אם באמצעות השמדת מטעים בתואנות ביטחוניות ואם על ידי מניעת עיבוד הקרקע באמצעות הפחדה והרג שמבצעים מתנחלים בגיבוי צבאי; הסגרים והכתרים, אמצעי דיכוי חריפים וחד-פעמיים כביכול שהפכו זה מכבר לקבועים, המביאים להרעבת האוכלוסייה הפלסטינית; מניעת טיפול רפואי מפצועים, חולים ונשים בהיריון; סירוב מוחלט למתן פיצויים למתנחלים המעוניינים לחזור לגבולות הקו הירוק; ותמיכה שמעניקה ישראל לפלסטינים המחליטים לעזוב את השטחים.


כל אלה מטרתם היא יצירת מציאות דמוגרפית חדשה. אכן, אין מדובר כאן בניסיון לטיהור אתני מהיר ובהיקף גדול נוסח אלה שבהם חזינו בעשור הקודם בארצות הבלקן. בעוד שהרחבתן המהירה של ההתנחלויות היא שינוי דמוגרפי יזום שקל פחות או יותר לזהות, הרחקת הפלסטינים מאדמתם היא תהליך איטי יותר, ובמידה רבה סמוי מן העין. זהו טרנספר זוחל, שהדינמיקה שלו מורגשת רק בקרב מי שעוקב מקרוב אחר האירועים. כאן גם טמונה סכנתו: היעדר שקיפותו מונעת את היכולת לבקר אותו ולהעריך נכונה את כוונתם של מבצעיו.


לא אחדש הרבה אם אומר שהצעד החכם ביותר אותו נקט שרון מאז היבחרו היה הבחירה לסכור את פיו. אותו טרנספר איטי יום-יומי המתחולל בשטחים מתאפשר קודם כל – כמו פשעים רבים אחרים – משום שהוא מושתק ומודחק. כך יכול שרון להציג את עצמו כמנהיג המרכז המוכן לוויתורים כואבים, בשעה שבפועל הוא נוקט מדיניות התואמת את מאווייהם של אביגדור ליברמן ובני אילון. פה ושם מועד שרון – למשל, כאשר הסביר למצנע שלעולם לא יפנה את ההתנחלויות המבודדות בעזה – אך התבטאויות כאלה נתפסות תמיד כתרגילים טקטיים מסוגים שונים.


עבור הימין הקיצוני מצב שכזה, שבו מוגשם חלומו הגדול במסווה של הליכה לפשרה, הוא גן עדן של ממש, וברור מדוע הוא נמנע מלחשוף את העמדת הפנים המאפשרת אותו. אולם על כל השאר, המבינים כי פשרה טריטוריאלית צודקת היא הדרך היחידה לשלום עתידי, מוטלת החובה להפסיק לשתף פעולה עם הרטוריקה השקרית של ראש הממשלה. עבורם, התנגדות עיקשת לממשלה היא צו השעה. אך גם אם יחליטו שלא להתגייס למאבק, ויעדיפו להצטרף לקבוצה ההולכת וגדלה של המיואשים הפסיביים, עליהם לפחות להכיר בכך כי המדיניות הפוליטית הנוכחית משמעותה אחת: הגשמת האידיאולוגיה של ארץ ישראל השלמה, על כל ההשלכות הנובעות ממנה.

תגובות
נושאים: מאמרים

10 תגובות

  1. דני יחיאל הגיב:

    מהפה שלך לאלוהים.

  2. ציוני הגיב:

    יש איזה משהו חיובי במדינה שלנו או לחילופין יש משהו שלילי אצל הצד השני . אתה מהאום או מיצג את הערבים ?

  3. אמנון הגיב:

    אתה זועק נגד הכיבוש ויושב בבית שנמצא על כפר ערבי בשם יהודיה ( יהוד ) . איזה צביעות .

  4. ליאור הגיב:

    האטימות המוסרית למעשי ההרג, הכיבוש והדיכוי בשטחים הכבושים מקורם בחינוך היהודי הקובע "שלגוי אין נשמה", אמונה גזענית שרואה בזר, בלא יהודי, בגוי, כלשונם חמור או בהמה. אין זה מקרה שעם הקמת המדינה לא נקבעו גבולות סופיים אלא קווי שביתת נשק, מה שמעיד על כוונת ההתפשטות של מדינת ישראל, בכך אפשר לומר ששרון הוא ממשיכו של בן-גוריון, מה עוד שפשעי המלחמה הקשים ביותר שלו נעשו על בזמן שלטונו

  5. חזי הגיב:

    ספר לנו, באבא ליאור, מה הסיבות לכל המלחמות בכל העולם משחר ההיסטוריה ועד היום שלא היו מעורבים בהם
    ישראלים גזענים, ספר ספר לנו!

  6. תשובה לחזי הגיב:

    תעזוב את את "ליאור" הוא עדיין לא הפנים את קריסת ה"מזרח התיכון החדש"
    ה דוקטורנט שכתב את התזה לא יוכל להוכח את ה "הפוך על הפוך" שלו אם יבדקו מספרים.( לדוגמא ריבוי טבעי, הגירה חוקית לתוך הקו הירוק (נישואים לערבים ישראלים) וכו’

  7. נתן הגיב:

    חזי.
    לצערי עדיין לא הפנמת את קריסת הניסיון הכושל לשלוט בכח על 3.5 מיליון בני אדם ואת הקשר בין הניסיון הזה להתרסקות הביטחון הכלכלה החברה והמוסר.

  8. חזי הגיב:

    נתן היקר,
    האם לפי התגובה הקצרצרה שלי לליאור ניתן להסיק שאני
    בעד הכיבוש? או שאני תומך בדיכוי הפלסטינים ובשלילת זכויותיהם? כי אני לא.
    ליאור שקובע בכזאת פסקנות שהמקור לכיבוש ולשנאת הערבים והריגתם הוא אמונה דתית יהודית מסוימת, בודאי
    יוכל להסביר לי מה המקור לאיבה ומילחמות אכזריות
    בין עמים שלא מאמינים בתנ"ך ובתלמוד.
    אני סקרן לדעת-חוץ מחינוך יהודי ( שדי ברור שלא כל
    בני האדם מקבלים) מה עוד גורם לכך שהיו וישנם מילחמות ופשעי מלחמה בעולמנו.פשעי מלחמה שיהודים או
    ישראלים לא היו מעורבים בהם.
    חוץ מזה היהדות היא אוקינוס של דעות ופרשנויות, מה
    שאומר שעל כל דוגמא של אידיוט שאמר שלגוי אין נשמה
    אני יכול לתת לך דוגמא של יהודי דתי שקבע שאין שום
    הבדל בין נשמה של גוי ונשמה של יהודי (למשל ישעיהו
    לייבוביץ)
    האשמת היהדות של ליאור מתאימה יותר לחובבי החוברות
    האלה עם הציורים המפחידים של עכברושים, תמנונים
    ונחשים.

  9. רפי אשכנזי הגיב:

    ליובל: מאמר מאד מעניין, עם אבחנות חדות.

  10. נתן הגיב:

    חזי היקר.
    סליחה.
    התגובה שלי היתה מיועדת למי שחתם את שמו בשם-"תגובה לחזי".
    מצטער.

הגיבו לנתן

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים