את ניצני הפורום החברתי העולמי (WSF) ניתן למצוא בינואר 2000, כאשר קבוצה קטנה של כ-50 פעילים, נציגי איגודים מקצועיים, אינטלקטואלים, ארגוני איכרים וקבוצות חברתיות אחרות התאספו בדבוס. סמיר אמין, הנחשב לאחד מחשובי ההוגים בדינמיקה המשתנה של הקפיטליזם, היה בין אלה שהתאספו ב"אנטי-דבוס בדבוס". מאז היה קשור באופן פעיל, לא רק עם WSF אלא גם עם פורומים אזוריים שהתפתחו כהתרסה נגד הגלובליזציה האימפריליסטית. הוא דירקטור בפורום העולם השלישי (TWF) הממוקם בדקר (סנגל), בקהיר ובבלגיה. פורום זה הוא רשת של מדענים בתחומי החברה ואינטלקטואלים מארצות מתפתחות. לאמין היה תפקיד מפתח בעיצוב הפורום העולמי לאלטרנטיבות (WFA) שהושק ב-97′, שמטרתו לשרת את צורכי התנועות החברתיות העוסקות בקריאת תיגר על השיח הדומיננטי על הגלובליזציה. הפורום מעורב גם בחיפוש אחר אלטרנטיבות על ידי פיתוח כלים עבור "הגלובליזציה של ההתנגדות והמאבקים".
עבודתו החלוצית של אמין, שהובאה לראשונה לידיעת הציבור דובר האנגלית בשנת 1970, היתה כמשב רוח רענן בתחום המתהווה של כלכלת הפיתוח, כיוון שקראה תיגר על האורתודוקסיה השלטת אז כפי שנתפסה על ידי ההיסטוריון הכלכלי האמריקאי וו. וו. רוסטוב ב-1960. רוסטוב טען שהמדינות המפגרות כלכלית יכולות להתפתח בכפוף להזרמת הון, בצורת השקעות זרות או עזרה. אמין הציע לראשונה את התפיסות של "מרכזים" ו"פריפריות", וקשר את נושא הפיתוח לאופי הקפיטליזם והאימפריאליזם. הוא הפך את האורתודוקסיה השלטת על ראשה בכך שהצביע על כך שבעיית התת-פיתוח עצמה היא תוצאה של האופי והדינמיקה של הקפיטליזם ברמה הגלובלית.
סמיר אמין שוחח עם ו. סרידהר בעיר הידרבד בהודו, בה השתתף בפורום החברתי האסייתי (ASF). הוא דיבר על השינויים באופי האימפריאליזם והגלובליזציה והשלכותיהם על מדינות הדרום. בהביאו לידי ביטוי חזון אלטרנטיבי לעמי ומדינות הדרום, הוא הצביע על כך שמגוון הדעות נגד הגלובליזציה הוא סממן חיובי בחיפוש אחר שינוי חברתי. הוא טען שמערכת אלטרנטיבית צריכה לאפשר לכל מדינה וחברה לשאת ולתת על התנאים על פיהם תשתלב עם שאר העולם. להלן קטעים מתוך הראיון:
שאלה: מהי חשיבות ה-WSF-ASF והפורומים האזוריים שצצו בשנים האחרונות כהתרסה נגד הגלובליזציה האימפריאליסטית?
אמין: להערכתי אלה אירועים חשובים. איני מתכוון לומר שאין איתם בעיות. יש תנועות חברתיות רבות ובצמיחה, בכל העולם. הן שונות מאד באופיין, נאבקות בחזיתות החברתיות, בהגנה על העובדים ועל המעמדות הנמוכים, או בחזיתות הפוליטיות למען זכויות פוליטיות. ישנן התנועות הפמיניסטיות, התנועות הסביבתיות, ורבות אחרות. מה שמאפיין את התקופה הנוכחית הוא שהתנועות מפוצלות, בדרך כלל על בסיס לאומי, או במקרים רבים על בסיס מקומי. רבות מהן עוסקות בנושא אחד או במימד אחד של הבעיה, ללא ביטויה בפרויקט פוליטי אלטרנטיבי כולל.
זוהי התוצאה של ההיסטוריה העכשווית. ארגונים חברתיים שצצו לאחר מלחמת העולם השנייה הגיעו בהדרגה למיצויים ההיסטורי. איני מתייחס רק לדפוס הסוביטי של האלטרנטיבה, אלא גם למה שקרה וקורה בסין, ולשחיקה של הדפוס הסוציאל דמוקרטי במערב הקפיטליסטי המפותח. אני מתייחס גם לשחיקה של מגוון של מה שאני קורא האלטרנטיבות ה"עממיות לאומיות" בדרום.
אתה מתכוון לאלה כמו הטיפוס הנאצריסטי והנהרואיסטי…
כן. כתוצאה מהתפתחויות אלה עברנו לתקופה שמאופינת בפלגנות. לא תקום אלטרנטיבה למערכת החזקה הנוכחית, גלובליזציה נאו-ליברלית או גלובליזציה אימפריאליסטית, שהיא שלב חדש של האימפריאליזם, אלא אם כן תנועות אלה יתאגדו כדי לבטא אלטרנטיבה כוללת. אינך יכול להילחם בחזית בודדת. אפילו אם תצליח בחזית זו, ההצלחה תהיה מוגבלת, שבירה ופגיעה כיוון שהדברים קשורים ביניהם וכיוון שבחשבון סופי אנו זקוקים לאלטרנטיבה כוללת על כל מימדיה. החזון האלטרנטיבי חייב כמובן לכלול מימד כלכלי. אבל חייבים לפנות גם אל המימד הפוליטי, החברתי והתרבותי.
ה-WSF אינו ארגון בעל מצע פוליטי משותף לצורך תכנון אסטרטגיות. אך הוא גם לא פורום הפתוח לכל אחד. יש לו עקרונות יסוד בהם הארגונים המשתתפים חייבים לדבוק. הם חייבים להבהיר את התנגדותם לנאו-ליברליזם, לא בהכרח לקפיטליזם. הם חייבים גם להתנגד לצבאיות של הגלובליזציה – לא בהכרח אימפריאליזם שמשמעותו רחבה הרבה יותר.
אני חושב שחובתם של כל האנשים שחושבים שעליהם לבטא אלטרנטיבה היא להשתתף ולא להחרים… ראיתי מספר אנשים שקראו להחרמת ה-ASF. הם שוגים וצרי אופק. ישנם מספר NGO (ארגונים לא ממשלתיים) לגביהם לי אישית יש ספקות. אחדים עלולים להיות מושחתים, וכן מתומרנים על ידי אימפריאליזם. או קיי, אלו החיים. עלינו להכיר בכך שארגונים אלה אינם מייצגים כח חשוב. הכוחות החשובים הם הארגונים העממיים כמו האיגודים המקצועיים, ארגוני האיכרים, ארגוני בעלי מקצוע, תנועות פמיניסטיות, תנועות אקולוגיות וקבוצות חברתיות רבות אחרות. עלינו לכבד מגוון של תפיסות ודעות. יש צורך להביא לידי ביטוי נקודות מבט שונות ברמות שונות – במישור הלאומי אך גם במישור הגלובלי, כיוון שהגלובליזציה היא המציאות. האימפריאליזם הוא מציאות זה זמן רב (צוחק).
אמרת שתנועה מאוחדת של עמי הדרום היא תנאי מוקדם לשינוי המצב הקיים. מה תפקיד עמי הצפון בזה?
אני בינלאומי. אני מרקסיסט, סוציאליסט, בינלאומי ואוניברסלי. אני לא שוביניסט, ודאי לא בן העולם השלישי. העולם הוא אחד, אך מאוד לא שוויוני. התפתחות הקפיטליזם, שעיצבה את העולם המודרני, עשתה זאת על בסיס של אי שוויון גדל והולך בין האומות וגם בתוכן. בחמש מאות השנים האחרונות היו ארצות שהיו במרכז, והיו ארצות שהיו בשוליים. כך, אחד האלמנטים העיקריים במערכת הגלובלית הוא המימד האימפריאליסטי. אימפריאליזם הוא מילה נרדפת לקיטוב גדל והולך בין האומות. הוא מבוסס על הרציונל של הרווח הקפיטליסטי. המודעות של הכוחות העממיים של הדרום, שהם בשולי המערכת הגלובלית, היא תנאי מוקדם הכרחי לכל שינוי.
לאחר מלחמת העולם השנייה היתה תנועה אדירה לשחרור לאומי של עמי אסיה ואפריקה. מטרתם היתה אחת: עצמאות. זה היה נכון כיוון שזה היה הצעד הראשון. אבל הכוחות שהתאחדו סביב דרישה זו ייצגו מעמדות שונים. בארצות כמו סין, ויאטנם וקובה המנהיגות היתה עם השמאל הרדיקלי. אבל בארצות כמו הודו, המנהיגות בזמן המאבק נגד האימפריאליזם הבריטי היתה עם המעמדות הבינוניים. באפריקה ובארצות ערב מגוון כוחות הנהיגו את התנועה. ההנהגה בארצות אלה הבינה שעליהם לא רק לתמוך אלו באלו, אלא לבנות לאחר העצמאות חזית מאוחדת המבוססת על דרישותיהם כלפי המערכת הגלובלית. כך קרתה בנדונג ב-1955.
החזית המאוחדת אכן הניבה תוצאות. היא יצרה עבור ארצות אלה מרחב להשגת קצב צמיחה כלכלי גבוה יחסית במשך מספר עשורים. היה תיעוש וגם מאמץ כביר בחינוך ובתחומים אחרים. במונחים פוליטיים זה איפשר לארצות אלו לחטוא בשוביניזם אתני, מקומי ולאומי. הברית בין הלאומים היתה מבוססת פוליטיקה, ותלויה מאוד בעמדת המדינות נגד אימפריאליזם. לכן, למשל, נאצר במצרים היה בן ברית של הודו, ולא של פקיסטן, כיוון שלהודו, שלא כמו לפקיסטן, היתה עמדה אנטי-אימפריאליסטית. לעובדה שפקיסטן, כמו מצרים, היתה בשליטה מוסלמית, לא היתה שום חשיבות.
במשך 20 עד 30 שנה החזון הסוציאליסטי לסוגיו, בין אם מהדפוס הרוסי ובין אם מהסיני, ומתנועות השחרור הלאומי הרדיקליות יותר הגיע למיצויו ההיסטורי.
האם מדינות אלה לא נעו גם כן בין שני המחנות – אימפריאליזם מחד גיסא וסוציאליזם מאידך גיסא?
כמובן, זה נכון. ברית המועצות סיפקה רעיונות – טובים במקרים מסוימים, אך גרועים במקרים רבים אחרים, ובמקרים אחדים סיפקה נשק טוב (צוחק) לארצות אלה, שפעלו כבלם נגד אימפריאליזם. ארצות הברית לא יכלה להתנהג כגנגסטר כפי שהיא עושה כיום, כאשר ביכולתה להחליט באופן חד-צדדי להפציץ כל מדינה בעולם.
אך עקב השחיקה בבסיסי התמיכה של המנהיגות, נכנסו מדינות אלה לוואקום, שתוצאתו היתה נסיגה בכל החזיתות. הסולידיות האפרו-אסייתית נשחקה גם כן. זה פתח את הדרך לדפוסים אחרים של פסאודו-סולידריות מאוד ריאקציונריים, ומבוססים על שוביניזם אתני או פסאודו-אתני או על פונדמנטליזם דתי. הניח לי לפתוח את זה לדיון: אם רוב ההודים מקבלים את ההינדואיזם, אם רוב האנשים במדינות ה"מוסלמיות" מקבלים את הההבלים של האיסלם הפוליטי – לא יהיה שינוי בקנה מידה עולמי אם חזון אחר של סולידריות אנושית לא יתגבר עליהם.
איך הגיעו מדינות אלה למיצוי עצמי?
היה קצת מרחב לפיתוח כיוון שכתוצאה מהקולוניאליזם רמת התיעוש היתה נמוכה בכמה מדינות, ולא קיימת ברבות אחרות. כך שהיה מקום לתיעוש לאחר השחרור הלאומי. אך ככל שהן התקדמו, התיעוש הפך ליקר יותר במונחי עלות ההשקעה והטכנולוגיה. מדינות אלה ירשו גם מערכות סוציאליות עם רמות חינוך נמוכות מאוד, שהציעו לאנשים מרחב אדיר לעלייה בסולם החברתי דרך ההשכלה. כל עוד ילדי המעמדות הנמוכים (המעמד הבינוני-נמוך והאיכרות) יכלו להתקדם דרך החינוך – וזה קרה בקנה מידה ענק בהודו, במצרים ובארצות רבות אחרות – הממסד זכה ללגיטימיות. למרות שלא היו דמוקרטיים הם נתפסו כמספקים משהו. הארצות בהן היתה צמיחה כלכלית גדולה, שלוותה בחוסר-צמיחה ברמת אי השוויון (ואין הכוונה לצדק חברתי), ואלה שהציעו ניידות חברתית לחלקים גדולים בחברה זכו למהימנות וללגיטימציה. חלק מהארצות היו סמי-דמוקרטיות כמו הודו. אחרות, כמו מצרים הנאצריסטית, לא היו דמוקרטיות כלל וכלל. אך גם משטריהן זכו למהימנות וללגיטימיות כיוון שהם סיפקו את נתיניהם. כאשר המערכת הגיעה לנקודה שמעבר לה לא יכלה להתקדם תוך אותו הגיון ואותו בסיס, היא הפכה למושחתת יותר והפסידה מהלגיטימיות שלה. זה יצר ואקום, אותו החלו למלא כוחות ריאקציוניים.
איך אתה מאפיין את השלב הנוכחי של הגלובליזציה, לעומת שלבים קודמים בהיסטוריה?
הגלובליזציה והאימפריאליזם אינם חדשים. ההיסטוריה של הקפיטליזם מימיו הראשונים היתה ההיסטוריה של ההתפשטות האימפריאליסטית. והמערכת תמיד היתה גלובלית. הטענה של מספר אנשים שהגלובליזציה היא משהו חדש מעוררת גיחוך. ככלות הכל, מה היתה הקולוניזציה של הודו אם לא גלובליזציה? בניית האמריקות מאז המאה ה-16 היתה גלובליזציה. סחר העבדים ששיחק תפקיד מפתח בבניית האמריקות היה גלובליזציה. אחר כך הקולוניאליזם היה גלובליזציה. והגלובליזציה תמיד היתה גלובליזציה אימפריאליסטית. היא אף פעם לא הושגה על ידי משא ומתן שלו ושוויוני בין עמים. זוהי ההיסטוריה. אבל נטעה אם נחשוב שזהו אותו סיפור ישן. לא נוכל לפתח אסטרטגיה נגדית יעילה אם לא נתמקד במה שחדש.
השיח הדומיננטי הימני, אומר: "טוב, שינוי הוא תמיד לטובה, וקורה באופן ספונטני. שינוי הוא תמיד כואב, אבל זה רק זמני. השוק, כלומר הקפיטליזם, יפתור בעצמו את הבעיה בטווח הארוך (כשכולם כבר יהיו מתים)" – זו אפילו לא אידאולוגיה. זוהי תעמולה. אבל על זה חוזרים מדי יום הפוליטיקאים, כותבים כל יום בעיתונים, מראים מדי יום בטלויזיה, ואפילו מציגים זאת כאילו אין לכך כל אלטרנטיבה.
עלינו לבחון את מה שחדש בדרך שונה. כיצד יכולים הכוחות העממיים להתארגן מחדש על מנת לצמצם את הנזק שבהתפשטות הקפיטליזם הגלובלי? מה הם יכולים לעשות כדי לכפות את סדר היום שלהם בטווח הקצר, ליצור את התנאים לאלטרנטיבה? לאלטרנטיבה, לדעתי יש שם. השם הוא סוציאליזם. היה לה אותו שם בעבר, והוא יישאר גם בעתיד. אבל האופן בו נתאר לעצמנו את הסוציאליזם יהיה שונה מזה שאבותינו תארו אותו לעצמם.
אמרת שאופי האימפריאליזם היום שונה מזה שהיה בעבר. האם יש לכך קשר לאופן שבו הגלובליזציה שונה היום?
כן. אימפריאליזם תמיד התאפיין ביריבות בין המעצמות הגדולות. הספרדים והפורטוגזים נגד ההולנדים במאה ה-17; הבריטים נגד הצרפתים לאחר מכן, והגרמנים-יפנים נגד השאר מאוחר יותר. יריבות בין האומות האימפריאליסטיות היתה מאפיין בולט. על בסיס זה לנין חשב – וזה היה נכון לתקופה שלפני מלחמת העולם הראשונה – שהמערכת חייבת להוביל למהפכה כיוון שהיא תוביל למלחמה, נגדה יתקומם הפרולטריון, בהיותו קורבנה. ההיסטוריה הוכיחה שלנין צדק. היתה מהפכה. מה שקרה אחר כך הוא סיפור אחר, אבל מהפכה היתה.
לאחר מלחמת העולם השנייה, ארצות הברית ויפן הפכו בנות ברית, יפן בעמדה משנית. ארצות הברית ומערב אירופה הקפיטליסטית התקרבו לאחר תוכנית מרשל וייסוד הברית הצפון אטלנטית (נאט"ו). במונחים גיאוגרפיים המערכת הקפיטליסטית העולמית כללה את ארצות הברית והפרובינציה החיצונית לה קנדה, אירופה הקפיטליסטית שהיתה תחומה באותה תקופה על ידי מסך הברזל, ועתה התרחבה מעט מזרחה, ויפן. באותו זמן (לאחר מלחמת העולם השנייה) היה לנו הסבר, הסבר קל, אבל כזה שהיה נכון חלקית בלבד. המעצמות האימפריאליסטיות שמו קץ ליריבות ביניהן כיוון שהיה להן אויב משותף, ברית המועצות. הן שמו דגש רב יותר על האינטרסים המשותפים שלהן יותר מאשר על היריבות ביניהן.
מאז, למרות שברית המועצות נעלמה, לא הפכו מדינות אלה שוב ליריבות. זה משתקף בניהול הכלכלי של המערכת הגלובלית – תפקוד ה-7-G קבוצת שבע המדינות החזקות ביותר, הבנק העולמי, קרן המטבע הבינלאומית וה-WTO (ארגון הסחר העולמי). אלה לא ארגונים גלובליים, אלה ארגונים של הצפון הגלובלי – של המרכז הקפיטליסטי. איננו רואים גם הבדלים מהותיים בין המדינות, בתוככי ארגונים אלה. עלינו לשאול את עצמנו כמה שאלות. ראשית, מדוע אנו נמצאים בסיטואציה הזאת? שנית, האם זה אומר שאין ניגודים בין ארצות אלה? שלישית, אם ישנם ניגודים, במה הם שונים מהניגודים שהיו בתקופה הקודמת, בה מדינות אימפריאליסטיות היו ביחסי יריבות? רביעית, איך מתייחסים הניגודים ליחסי הצפון-דרום?
אני מציע – כפי שאמרתי ב-WSF בפורטו אלגרה, בפורום חברתי המצרי בקהיר וב-ASF – שהקפיטליזם נכנס לשלב חדש, לרמה גבוהה יותר של ריכוז ההון. זה הניח את הבסיס לסולידריות של האינטרסים הקפיטליסטיים ברמה הגלובלית. בתקופתו של לנין, טרם מלחמת העולם הראשונה, ועד לפני 30 או 40 שנה (לא אנקוב בתאריך) ההון המונופולי היה זקוק לשוק נרחב שהגישה אליו היתה באמצעות האימפריה. מרכז או מטרופולין קפיטליסטי עם מספר קולוניות או אזורי השפעה היה לכן הנורמה. זה היה הבסיס עליו התקיימו היריבויות בין המעצמות האימפריאליסטיות – על החלוקה או ההתווייה מחדש של הקולוניות והשליטה במערכת הגלובלית. כעת נאמר, לא רק על ידינו, אלא על ידי הבוסים של העסקים הגדולים – שכדי להיות יעילים, התאגידים הרב לאומיים (TNC) צריכים גישה לשווקים בקנה מידה גלובלי. הם אינם יכולים להצליח אפילו אם הם נהנים מפלחי שוק מדהימים, אפילו של שווקים אזוריים גדולים כמו האיחוד האירופי או צפון אמריקה או חלקים אחרים של השוק הגלובלי. לכן, כדור הארץ הוא המגרש בו מתנהלת התחרות ביניהם.
אבל מונופולים אלה צריכים מערכת גלובלית על מנת לתפקד. השינוי באופי האימפריאליזם אינו סותר את החשיבות שבשינוי בתהליכי העבודה ובמימדים אחרים, שיש להביאם בחשבון כדי שהמעמדות הנמוכים יוכלו להמציא מחדש צורות יעילות של ארגונים. אבל כדי להיות יעיל ברמה הפוליטית הגלובלית, וביחסי צפון-דרום, עלינו להביא בחשבון את העובדה הבסיסית שהאימפריאליזם מתפקד עכשיו בקולקטיביות כשילוש המיוצג על ידי ארה"ב, האיחוד האירופי ויפן.
האם זאת אומרת שאין ניגודים בין מעצמות אלה? אני אומר שישנם. אנו יכולים לראות את התפתחותם, אולם אופי הניגודים הוא שונה. ביסודו של דבר אין עמדה משותפת. וקפיטליזם אינו יכול לתפקד ללא עמדה. הטענה שהקפיטליזם נשלט על ידי השווקים, ללא עמדה, היא שטות גמורה. אין ולו עמדה אחת, אפילו קונפדרלית, של הצפון. אפילו אירופה עם האיחוד שלה בנויה על עמדות לאומיות, שלהן במקרים רבים שורשים היסטוריים עמוקים. לכן איך ינוהל המימד הפוליטי של האימפריאליזם הקולקטיבי? זוהי שאלה בלתי פתורה.
אמרת שיש נטייה ל"מרכזי הכובד" של הארצות ליפול מחוץ לתחום של מדינות הלאום. מה זה אומר לגבי העמים של מדינות אלה, במונחים של חיפוש אחר אלטרנטיבה? ואיך מערכת כזאת פועלת ומה הם הניגודים בתוכה?
אני רוצה לחשוב שאני צודק, מבלי להיראות יהיר. אבל כן, מרכזי הכובד זזו מתוך האומות למקום אחר. זה קרה לכל האומות – לארצות הברית, למדינות אירופה ולאומות הגדולות והקטנות של העולם השלישי. שינוי זה קשור לגודל ההון השולט, שהוא גלובלי במימדיו. כיון שאלה מקבלי ההחלטות העיקריים, הם אינם יכולים להיות כפופים להיגיון לאומי. זה יוצר בעיות. הנושא נדון בפורום החברתי האירופי בפירנצה. אנשים רבים חשו שצריך לבנות אירופה חדשה. הם אמרו שיש צורך באירופה פוליטית, לא בהכרח בעלת עמדה אחידה, כיון שמסיבות היסטוריות יש אומות עם היסטוריה ארוכה של שפה ותרבות משותפת. חלק הציעו סוג של קונפדרציה. הנקודה היא שאירופה כזאת לא יכולה להיות מבוססת רק על שוק משותף, צריכה להיות לה גם מציאות פוליטית משותפת. אירופה אחרת, כמו אסיה אחרת, היא אפשרית. אירופה חדשה זו צריכה להיות מבוססת על פשרה חברתית בין הון (כיון שאיננו יכולים לדמיין את סופו המיידי של ההון) לעבודה ולמעמדות נמוכים אחרים. אבל אני גם מאמין שלא נוכל להשיג אירופה אחרת זו בלי לשנות את היחסים עם הדרום. אירופה לא תוכל להשתנות אם תמשיך להיות שותפה למערכת האימפריאליסטית הקולקטיבית.
האזוריות תאפשר למדינות הדרום לחזק את יכולותיהן מול המערכת הגלובלית. זה יכול להתבסס, למשל, על היסטוריה ותרבות, כמו באמריקה הלטינית. למדינות אמריקה הלטינית יש הרבה מן המשותף. שתי שפות מאותה משפחה, ספרדית ופורטוגזית, קושרות בין הארצות. המכנה המשותף הנוסף הוא אויב משותף כבר יותר ממאתיים שנה – ארצות הברית. אינני חושב שהאיסלם יכול לספק בסיס לכזאת אזוריות. אבל ארצות ערב, עם שפה משותפת, יכולות להיות בסיס לאיחוד בין אומות. ההיסטוריה של ארצות אלה אף פעם לא היתה מאוחדת בעמדה משותפת, למעט בדמיונם של הלאומנים. אולם על הברית בין הארצות להיות מבוססת על פוליטיקה, ולא רק על שוק משותף.
אפילו ארצות גדולות יותר עומדות מול איום האימפריאליזם. האמריקאים לא אוהבים ארצות גדולות. סין והודו הן גדולות יותר. עלינו להכיר בכך שיש שונות בתוך ארצות. הרשו לי להתיחס בכנות למקרה של הודו. יש בה לאומים, שפות וקבוצות בנוסף לכך שיש הינדואיסטים ומוסלמים. בדרך בה מערכת הכח מתמודדת עם שוֹנוּת זו אפילו בהודו – שבוודאי אינה בין הגרועות בעולם (לפחות היא סמי-דמוקרטית) – יש בעיות כמו התגברות העדתיות.
מהי עמדת מדינת הלאום בחיפוש אחר אלטרנטיבה?
הצורך בחזית אחידה אינו סותר את החשיבות המכרעת של מדינת הלאום, לה נזדקק עוד זמן רב בעתיד. צריך להסדיר את השווקים. אבל לא ניתן להסדיר את השווקים ברמה הגלובלית ואפילו לא ברמה האזורית אם לא מסדירים אותם קודם ברמה הלאומית.
צריך להילחם בשתי חזיתות. לדעתי, החזית המכרעת היא זאת שבמישור הלאומי. שום דבר לא ישתנה מלמעלה. דברים ישתנו רק כאשר שיווי המשקל של הכוחות הפוליטיים בתוככי המדינות ייצרו את האפשרויות לשינוי ברמה האזורית ואפילו ברמה הגלובלית. השינוי צריך להתחיל מתוך המדינות. לכן מדינת הלאום היא כה חשובה.
מהם האלמנטים של אלטרנטיבה לגלובליזציה הנאו-ליברלית?
אסכם את העקרונות שעשויים לשלוט בסוג אחר של מערכת גלובלית. הראשון הוא ההיגיון שבמעבר לסוציאליזם. זה ישלב בין אמת המבחן של הקפיטליזם, כלומר יעילות שנמדדת על ידי רווחיות, ואמת המבחן של צדק חברתי. למרות שהמושג צדק חברתי הוא מאוד גמיש, ניתן להגדיר מספר אלמנטים במונחים קונקרטיים. אני בטוח שכל אזרח הודי מהמעדות הנמוכים יוכל לומר לך למה הוא או היא מתכוונים בצדק חברתי. זה בהכרח יכלול עבודה, שכר סביר והוגן, בית ספר לילדיו/ה וביטוח רפואי סביר. זהו צדק סוציאלי, לא סוציאליזם. דברים אלה לא ייווצרו על ידי השוק, אלא יכפו על השוק על ידי מדיניות חברתית של המדינה. טיפוס כזה של מערכת משלב בין אמות מבחן קפיטליסטיות לאמות מבחן סוציאליות, שיהיו בקונפליקט. אבל המערכת מכירה בכך שהן בקונפליקט ולכן חייבת להיות מנוהלת בצורה שלא תניח לשוק לשלוט באופן חד צדדי בחברה. היא מכירה גם בעובדה שהמשחק החופשי של השווקים יוצר בעיות לחברה. לכן החברה תפתור את הבעיה באמצעות הפעלת הכוח הפוליטי. אם מערכת כזאת תונהג בכמה מדינות, נוכל ליצור את התנאים להסדרים אזוריים ביניהן, ושינויים במערכת הגלובלית.
התנאי השני הנחוץ לשינוי מהותי הוא דמוקרטיה אמיתית. השינוי החברתי בעבר – בין אם מהסוג הסוביטי או המאואיסטי או מהדפוסים הלאומיים עממיים בעולם השלישי – היה מעט מאוד דמוקרטי אם בכלל. אבל מה שלא יהיו הישגיהם, מעט מאוד נשאר ליוזמה של המעמדות הנמוכים. הם נשלטו והונהגו בדרכים רבות, במידה משתנה של שלילת הדמוקרטיה. העובדה שאנשים רוצים קידמה אולם רוצים גם חירות גם היא התקדמות מהמצב הקודם. לא יכולה להיות לנו יצירה מחדש של ברית המועצות, או יצירה מחדש של הודו של נֵהרוּ. אין יצירה מחדש בהיסטוריה. דמוקרטיה בשיח השולט מבוססת על ניתוקה מהצדק הסוציאלי. זה לא עובד, כיוון שאם תוצאת הדמוקרטיה לא תהיה קידמה חברתית, אנשים לא ירכשו לה אמון. הסיבה העיקרית לנסיגה לעבר פונדמנטליזם דתי, סולידריות אתנית וכדומה היא כישלון הדמוקרטיה.
מהו תפקיד התנועות הדתיות והאתניות בהקשר של הנאו-ליברליזם וחיפוש אחר אלטרנטיבה?
אימפריאליזם ופונדמנטליזם תרבותי הולכים יחד. הפונדמנטליזם של השוק זקוק לפונדמנטליזם הדתי. למה זה כך? הפונדמנטליזם של השוק אומר: ערער את המדינה והנח לשוק ברמה הגלובלית לתפעל את המערכת. איך ניתן לתפעל מערכת כזאת? ניתן לעשות זאת רק כאשר המדינות מנוטרלות מכוחן לחלוטין; ובתוך המדינות אם המעמדות הנמוכים (הקורבנות) מנוטרלים מכוחם על ידי שלילת זהותם המעמדית. יתרה מזאת, ניתן לתפעל פוליטית את המערכת אם הדרום מפולג לגמרי, עם לאומים ועמים השונאים זה את זה. פונדמנטליזם דתי ופונדמנטליזם אתני – והם זהים – הם מכשירים מושלמים עבור המערכת הפוליטית השלטת. זאת הסיבה לכך שהם נתמכים – אידאולוגית, פוליטית ואפילו כספית – על ידי האימפריאליזם. ארצות הברית תמיד תמכה בפונדמנטליזם האיסלמי. היא תמכה תמיד במשטר הסעודי, כפי שתמכה תמיד בפקיסטן ובטליבן. היא ממשיכה לתמוך במשטרים כאלה אפילו היום, למרות שעתה הם נאלצים לעשות זאת תחת מסווה. באירופה היא מנצלת תנועות אתניות להשגת מטרותיה, כמו ביוגוסלביה.
התוכל לספר לנו על האתוס שלאורו צמחת להיות אינטלקטואל?
אני מרקסיסט ותמיד הייתי חלק מהתנועה הקומוניסטית. זה לא סוד. כילד בזמן מלחמת העולם השנייה התלהבתי מההתנגדות הסובייטית לגרמניה הנאצית. באותם ימים החברה המצרית היתה מאוד פוליטית, אפילו נער בן 13-14 היה מאוד פוליטי. בבית הספר היסודי רק כ-20% מבני גילי לא היו פוליטיים. השאר נחלקו שווה בשווה בין שני מחנות, קומוניסטי ולאומי. הלאומיים נהגו לומר שבריטניה היא האויב של העם המצרי, אבל הקומוניסטים אמרו שהקפיטליזם שהופעל באמצעות בריטניה הוא האויב. כיום החברה המצרית אינה פוליטית. רבים מבני גילי היו או הם עדיין קומוניסטים. אני באתי ממשפחה די מיוחסת. באתי ממשפחה בורגנית אינטלקטואלית, משפחת רופאים. אבי השתייך למפלגת הווקף, הדומה מאוד למפלגת הקונגרס כאן. אמי שמרה אמונים לסוציאליסטים הרדיקלים, היעקובינים, בצרפת. סבא-רבא-רבא שלי, אגב, היה מראשוני הרפובליקאים במצרים בשנות ה-1860.
כסטודנט בפריס בין השנים 1947 ל-1956 הייתי קשור לארגוני סטודנטים של ארצות העולם השלישי. כך יצרתי קשרים חזקים עם בני נוער רבים שהפכו אחר כך למנהיגי תנועות שמאל לאומיות באפריקה ובמערב אסיה.
תודה לצוות האתר ולמתרגמת על הכתבה.
אם הבנתי נכון את דיברי המרואין, ניראה לי שהוא מדבר על האימפריאליזם והגלובליזציה כעל עובדה קיימת, ואני נוטה להסכים לעמדה זו.
מאחר ולא נראה כי העולם בשל כיום למהפכה סוציאליסטית, עיקר המאבקים צריכים להיות לקידום ככל האפשר, ולפחות להבטחת, שכרם ותנאי חייהם של העובדים.
מאבקים אלו צריכים להתקיים גם ברמה הלאומית, כלומר בתוך כל מדינה. וגם ברמה הבינלאומית, בשיתוף פעולה בין עובדים השייכים לאותו קונצרן, או לאותו ענף מקצועי, או בשיתוף בפעולות למען שלום, פעולות לשיוויון האשה, ןפעולות לשמירה על הסביבה.
באזורינו מתחוללת מילחמה קפיטליסטית – אימפריאליסטית, ולכן חיוני לעודד ולפתח שיתוף פעולה יהודי ערבי בתחומים הנ"ל. כדאי ששיתוף הפעולה יקיף גם את המאבק לשלום, וגם מאבקים נוספים.
כאשר מנתחים מה בעצם אומר אמין הרי מעבר למספר אבחנות נכונות כשלעצמן ומושגים שהמשאל בישראל כבר שכח כמו קפיטליזם ואימפריאליזם, הוא מציע פרוגרמה סוציאל דמוקרטית של רפורמות בשיטה הקפיטליסטית.
בתקופה הנוכחית של משבר מעמיק של השיטה האימפריאליסטית זאת פרוגרמה מאוד מסוכנת, ההיסטוריה שמה על השולחן את האפשרות של מהפכה סוציאליסטית עולמית או מלחמות עד וכלל מלחמת עולם שלישית. כפי שרוזה לוקסמוברג כתבה: סוציאליזם או ברבריזם.
הפרוגרמה הסוציאל דמוקרטית מגבילה את הראות וחוסמת את הדרך למהפכה ובכך מסייעת לאימפריאליזם ולמלחמות.
ניראה לי כי יוסי שוורץ התבלבל לגמרי, וברגע שראה כי סמיר אמין מציע מעבר לסוציאליזם תוך שמירה על הדמוקראטיה, חשב כי מדובר בסוציאל דמוקראטיה בורגנית.
עלינו להכיר בכך שהכישלון בברית המועצות, היה ביסוד השיטה שגרסה שהסוציאליזם חשוב יותר מהדמוקראטיה. אני חושב שסוציאליזם חייב לכלול בתוכו הרחבה של הדמוקראטיה. בעוד שבדמוקראטיה בורגנית "שילטון העם" נעצר ברגע שמדובר בשליטה באמצעי היצור, בסוציאליזם נחוצה דמוקראטיה מורחבת שתעביר את אמצעי היצור לשליטת העם. אך חובה שהעם אכן ישתתף בשילטון, ולא רק חוגים סגורים.
עמי
נשאלת הערב על ידי חברי זיו מה אתה מעשן? ולמה אתה לא מתחלק במה שאתה מעשן?. אני לא מסכים עם שאלה זו.אני שואל את השאלה האחרת והיא: האם אתה קורא מה שאחרים כותבים או שדי לך להגיב מבלי לקרוא?
אני קבעתי מתוך קריאת הטקסט של אמין כי הוא הפך להיות סוציאל דמוקרט, דהינו הוא מבקש קפיטליזם אך עם מסכה של פרצוף אנושי. מדוע קבעתי כן? ובכן בטקסט זה יש שלוש נקודות עיקריות:
1. לא התנגדות לקפיטליזם אלא למדיניות מסוימת של הקפיטליזם שכן כך הוא כותב:"……. לא תקום אלטרנטיבה למערכת החזקה הנוכחית, גלובליזציה נאו-ליברלית או גלובליזציה אימפריאליסטית, שהיא שלב חדש של האימפריאליזם, אלא אם כן תנועות אלה יתאגדו כדי לבטא אלטרנטיבה כוללת ה-WSF אינו ארגון בעל מצע פוליטי משותף לצורך תכנון אסטרטגיות. אך הוא גם לא פורום הפתוח לכל אחד. יש לו עקרונות יסוד בהם הארגונים המשתתפים חייבים לדבוק. הם חייבים להבהיר את התנגדותם לנאו-ליברליזם, לא בהכרח לקפיטליזם. הם חייבים גם להתנגד לצבאיות של הגלובליזציה – לא בהכרח אימפריאליזם שמשמעותו רחבה הרבה יותר."
.
2. בדומה לאובסבאום אשר עבר מהסטלניזם לסוציאל דמוקרטיה ואימץ את התיאוריה של קרל קאוטסקי התיאורטיקן של הסוציאל דמוקרטיה שבגד במהפכה במלחמת העולם הראשונה ,בדבר הסופר אימפריאלזים שהתגבר על הסתירות הבין אימפריאליסטיות כותב אמין:
אבל כדי להיות יעיל ברמה הפוליטית הגלובלית, וביחסי צפון-דרום, עלינו להביא בחשבון את העובדה הבסיסית שהאימפריאליזם מתפקד עכשיו בקולקטיביות כשילוש המיוצג על ידי ארה"ב, האיחוד האירופי ויפן.
האם זאת אומרת שאין ניגודים בין מעצמות אלה? אני אומר שישנם. אנו יכולים לראות את התפתחותם, אולם אופי הניגודים הוא שונה. ביסודו של דבר אין עמדה משותפת. וקפיטליזם אינו יכול לתפקד ללא עמדה. הטענה שהקפיטליזם נשלט על ידי השווקים, ללא עמדה, היא שטות גמורה. אין ולו עמדה אחת, אפילו קונפדרלית, של הצפון. אפילו אירופה עם האיחוד שלה בנויה על עמדות לאומיות, שלהן במקרים רבים שורשים היסטוריים עמוקים. לכן איך ינוהל המימד הפוליטי של האימפריאליזם הקולקטיבי? זוהי שאלה בלתי פתורה.
3. בדומה לכל הסוציאל דמוקרטים הוא קורא לשיתוף פעולה מעמדי עם ההון וכך הוא כותב:
"אנשים רבים חשו שצריך לבנות אירופה חדשה. הם אמרו שיש צורך באירופה פוליטית, לא בהכרח בעלת עמדה אחידה, כיון שמסיבות היסטוריות יש אומות עם היסטוריה ארוכה של שפה ותרבות משותפת. חלק הציעו סוג של קונפדרציה. הנקודה היא שאירופה כזאת לא יכולה להיות מבוססת רק על שוק משותף, צריכה להיות לה גם מציאות פוליטית משותפת. אירופה אחרת, כמו אסיה אחרת, היא אפשרית. אירופה חדשה זו צריכה להיות מבוססת על פשרה חברתית בין הון (כיון שאיננו יכולים לדמיין את סופו המיידי של ההון) לעבודה ולמעמדות נמוכים אחרים. אבל אני גם מאמין שלא נוכל להשיג אירופה אחרת זו בלי לשנות את היחסים עם הדרום. אירופה לא תוכל להשתנות אם תמשיך להיות שותפה למערכת האימפריאליסטית הקולקטיבית.
מהם האלמנטים של אלטרנטיבה לגלובליזציה הנאו-ליברלית?
אסכם את העקרונות שעשויים לשלוט בסוג אחר של מערכת גלובלית. הראשון הוא ההיגיון שבמעבר לסוציאליזם. זה ישלב בין אמת המבחן של הקפיטליזם, כלומר יעילות שנמדדת על ידי רווחיות, ואמת המבחן של צדק חברתי. למרות שהמושג צדק חברתי הוא מאוד גמיש, ניתן להגדיר מספר אלמנטים במונחים קונקרטיים. אני בטוח שכל אזרח הודי מהמעדות הנמוכים יוכל לומר לך למה הוא או היא מתכוונים בצדק חברתי. זה בהכרח יכלול עבודה, שכר סביר והוגן, בית ספר לילדיו/ה וביטוח רפואי סביר. זהו צדק סוציאלי, לא סוציאליזם. דברים אלה לא ייווצרו על ידי השוק, אלא יכפו על השוק על ידי מדיניות חברתית של המדינה. טיפוס כזה של מערכת משלב בין אמות מבחן קפיטליסטיות לאמות מבחן סוציאליות, שיהיו בקונפליקט. אבל המערכת מכירה בכך שהן בקונפליקט ולכן חייבת להיות מנוהלת בצורה שלא תניח לשוק לשלוט באופן חד צדדי בחברה
אז תמשיך לכתוב מבלי להבין ולהשמיץ כי לשם כך באמת אין צורך לקרוא, לנתח ולהבין, די להדביק תוויות ללא כל קשר לעמדות. אני טרוצקיסט, בניגוד לדגל של הסטלניזם ושל הציונות הדגל שלנו נקי מדם ומדיכוי והתיאוריה שלנו מוכיחה את עצמה עד כדי כך שיריבנו שלהם דגלים מסואבים ורווי דם נאלצים לשים בפינו עמדות או לצעוק :להשתיק אותם, לא להניח להם לכתוב ולדבר.
יוסי שורץ
יוסי שורץ
שוב, השוורץ מנצל את הכנסת האורחים של הגדה השמאלית
למאמר ארוך ומתארך. הוא חותם פעמיים ושלש: פעמיים
בשמו ופעם נוספת,בשם ה"ברית" שאת חבריה, כבר נכתב, אפשר לכנס לאסיםה כללית בתא דואר. הוא היחיד(!) במגיבים,החותם "בשמה" של "מפלגה"…
מר שוורץ, אפנה אותך בזאת למאמר מענין שכתב מר עמי דור-און באתר האינטרנט n f c – מחלקה ראשונה שמופיע היום. מה דעתך על המאמר?
אם הצלחתי להבין את מר יוסי שוורץ, בין גידוף אחד למישנהו, עיקר טיעונו הוא שצריך להוביל למהפכה עולמית, ולא לטפל בפרט זה או אחר של הקפיטליזם והאימפריאליזם. מר שוורץ מכנה את המאבקים האלו בשם "פרוגרמה סוציאל דמוקרטית של רפורמות בשיטה הקפיטליסטית."
אני סבור כי מאבקי העובדים לצימצום הניצול, ומאבק העמים לחופש, הם יהיו התורמים העיקריים לבשלות למהפכה סוציאליסטית.
עמי
על מנת להלחם בקפיטליזם הגלובלי יש צורך באסטרטגיה מהפכנית ולא בקשקוש רפורמיסטי.
בימים אלו, ערב מלחמה אימפריאליסטית כנגד העם העיראקי, תוצאה של העמקת הסתירות של השיטה האימפריאליסטית הנמצאת במשבר ההולך וגדל, והמחייב את האימפריאליזם האמריקאי להשתלט על חלקן של מדינות אימפריאליסטיות אחרות על השוק העולמי,כאשר אלו מעמידות פנים לרגע כאילו והן שוחרות שלום, יש צורך לא להזדנב אחר מדינה אימפריאליסטית זו או אחרת, כפי "שמחנה השלום" הציוני" עושה, אלא לארגן הנהגה מהפכנית על מנת לסיים את שיטת הניצול והמלחמות עצמה. ההפגנות ב15 לחודש זה כנגד המלחמה בהן השתתפו עשרות מיליוני בני אדם בעיקר פועלים וצעירים מוכיחות כי ההמונים חוזרים לבמת ההיסטוריה,. המונים אלו עדיין אינם מבינים את המציאות, אולם זה עניין של זמן שמתוך המאבקים עצמם הם יתחילו להבין מציאות, מעבר למסך העשן שהלאומנים והרפורמיסטיים למיניהם מעלים עתה. זה עניין של זמן לפני שהמונים אלו גם יבינו מה האופי המעמדי ומקומה של המדינה הציונית בחלוקת העבודה העולמית. מדינה המשמשת כמבצר אימפריאליסטי כנגד תנועת ההמונים. זה עניין של זמן לפני שמאבקי העובדים בארץ זאת יעלו את השאלה מי האויב, ההמונים הפלסטינים וההמונים במזרח התיכון, או הבנקאים, אילי התעשייה,ספסרי הנדל"ן? אלו המבקשים להגן על הבנקאים, על המנצלים, על סוחרי הנשק, על הסדר האימפריאליסטי, על המדינה הציונית, יעלו כרגיל את הפרוגרמה הרפורמיסטית של שיתוף הון ועבודה, של פציפיזם, של הכנעת עיראק ועמי העולם השלישי באמצעים פוליטיים וכלליים במקום בעזרת מלחמה. לעומת זאת המהפכנים שעד כה היו מבודדים יעלו את הפרוגרמה של כינוננו של סדר חדש של המנוצלים ללא כל שלבים וללא כל שיתוף פעולה עם הבורגנות, אלא של מעמד כנגד מעמד.במאבק זה המסכות תיפולנה, והרפורמיסטיים של היום המבקשים לעשות רושם כי הם לצד המונים יאלצו לחשוף את מהותם ואת הצד הממשי שלהם. השאלה היא היכן יעמדו אתה ואנשים כמוך? האם תעמוד יחד עם ההמונים או שתנסה להטות את המאבק לכיוון רפורמיסטי כפי שאתה עושה היום בוויכוח זה, כאשר אתה ניצב לצד הפרוגרמה הרפורמיסטית.
יוסי שורץ
רוצה להגיב על עקרי הדברים וחבל על סגנון כתיבה
של כמה מהמתדיינים.
כאן אני חייב להסכים עם יוסי שוורץ:אומנם מארקס צדק
כשאמר שבהסטוריה לא נתן לדלג על שלבים בהתפתחות,ועל
כן,משטרים פיאודלים או מפגרים(לעומת משטרים קפיטלסטים)חייבים לעבור שלב מסוים של קפיטליזם,(וזה
מסביר התהליך של ריאקציה בברה"מ לשעבר ובסין),המצב
היום,לא מאפשר שנוי בשלבים אלה או אחרים.רכוז
הכח וההון האדירים היום מובילים למצב שטרוצקי צפה
אותו 70 שנה אחורה:התפשטות משבר עולמי שיביא או לשנוי רדיקלי עולמי,או מלחמת עולם שלישית.אין "דרך
שלישית".
שוורץ מכה שוב.הוא משתלט על הגדה השמאלית והמערכת
הדמוקראטית משתעבדת לכיבושיו האימפריאליסטיים והתוקפנות המילולית שלו,הממאיסה על הקוראים את האתר כולו.
די ! שלחו את השוורץ אל גדתו: הגדה השחורה.
הלאה כוחות השחור-שוורץ.
באנו חושך לגרש.
ברית הקוראים
קרא המאמר מ21/02/03 במחלקה ראשונה-n f c ודווח לקואיך המצפים בשקיקה ובחוסר סבלנות: מה דעתך. ני קיטה מצטרף לפניתי
פניה אל הציונים הפחדנים.
אתם פחדנים משום שאינכם מזדהים בשמותיכם בזמן שאתם קוראים לסתום את הפה של השמאל המהפכני.
הפניה שלכם לסתום את פי לא רק שחושפת את האופי הפוליטי שלכם כאנטי דמוקרטים, המונעים משנאה למרקסיזם הביטוי האידיאולוגי של מעמד הפועלים, אלא היא נופלת על אוזן אטומה מסיבות טובות. סיבות אלו הן האיבה שלכם לכל מה שמתקדם. אם עורכי האתר יסלקו אותי וישאירו את הארס הציוני שלכם, הרי הם יהפכו שבויים לאידיאולוגיה חשוכה ומכך הם נרתעים.
נכון שהייתם רוצים לעשות אתר זה למונופול של עמדות חשוכות, אך נכשלתם. זה נכון שאתם איטיים במחשבתכם, אך בכל זאת הגיע הזמן שתלמדו שנכשלתם. נכשלתם לא רק באתר זה, אלא באידיאולוגיה המקובלת על ההמונים בעולם, על עשרות המיליונים שיצאו להפגין בשבת האחרונה והרואים בציונות משהו המקביל לסיפליס או צרעת ואולי אבעבועות שחורות.
מציע לכם לנסות ולעלות את הגיגיכם בכתב באופן מנומק, לחתום את השם שלכם כדי שכולם ידעו מי החכמלוג חסר כל ידע ולחכות שהניתוח המרקסיסטי יחשוף את חוסר הקשר בין טענותיכם ובין המציאות וחוקיה.
מציע לכם להתחיל לחשוב קצת במקום לעלול גירה לעוסה.
יוסי שורץ
OK אני כותב בשמי: דיבוק צא !
שוורץ, לך מכאן לאתר שלך והשאר בו.
אתה זקוק להגנה מפני עצמך.
הנח לנו.
די !
ליוסי שוורץ היקר!
שמחתי לקרוא כי אתה משבח את המיליונים שהיפגינו נגד המילחמה האימפראיליסטית בעירק.
ברצוני לשאול: כמה מפגינים מתוך אותם מיליונים הוציאה לרחוב תנועתך, וכמה מתוכם באו מתנועתו של סמיר אמין, שאותו תקפת בחריפות?
אגב, אתה עצמך היפגנת? או שרק ניצלת את ההפגנה כדי להפיץ חומר תעמולה בקרב אלו שכבר הגיעו להפגנה?
או בניסוח אחר, האם תנועתך משתתפת בפעולות השמאל
בישראל, או שעיקר עיסוקך בזריעת פירוד?
לכל הציונים ההיסטרים שלום ברצוני לצטט לכם טקסט רלוונטי:
spectre is haunting Europe — the spectre of communism. All the powers of old Europe have entered into a holy alliance to exorcise this spectre: Pope and Tsar, Metternich and Guizot, French Radicals and German police-spies.
Where is the party in opposition that has not been decried as communistic by its opponents in power? Where is the opposition that has not hurled back the branding reproach of communism, against the more advanced opposition parties, as well as against its reactionary adversaries?
לילה טוב ריאקציונרים.
יוסי שורץ
טרוצקיסט
שוורץ, המאמרים שלך והתגובות "ההיסטריות" למאמרים
שלך הם בעצם אתנחתא קומית באתר חמור הסבר הזה.
כתוב עוד מאמרים-אנחנו לא צוחקים מספיק
יוסי שוורץ היקר מפז!
הלוואי הלוואי הלוואי שהניתוח שלך נכון!
לאור הפער העצום בין האידיאולוגיה שלך (הנפלאה לכשעצמה) ובין המציאות, קצת יהיר מצדך לשאול את עמי מה הוא עישן, אינך חושב?
דוד שלום
ההכרה של אנשים תמיד מפגרת אחר המציאות האוביקטיבית. המציאות האוביקטיבית הנה של משבר ההולך ומעמיק של כל השיטה האימפריאליסטית. דומי שעל זה מעט מאוד אנשים המעניקים לכך מחשבה לא יסכימו.
התוצאה היא של התקפה של האימפריאליזם על כל השגי העבר בכל התחומים ( כולל בידע האנושי מאז קריסת ברה"מ ולכן הם הצליחו להוריד את רמת הידע האנשוי בצורה מחפירה, ויש לכך השתקפות באתר זה.). אולם בשנתיים האחרונות ההמונים יוצאים למאבק ההולך ומתחזק. ההפגנות האחרונות כנגד המלחמה היו ההפגנות הגדולות ביותר באותו יום בכל העולם בהיסטוריה האנושית ( בדוק).
השאלה היא העמקת המאבקים והבנת האינטרסים מחד ולכך קשר הדוק למאבק לבניתה של הנהבה מהפכנית עולמית ובכך נרשמים השגים אף כי ברור שרחוקים מאוד להיות מספקים.
איני חושב שזהו תהליך לינארי חד כיווני, אלא של הליכה קדימה, עצירה, נסיגות ושוב הליכה קדימה. אנו חיים בתקופה של מהפכות, מהפכות נגד ומלחמות.
ראה מה קורה למשל באמריקה הלטינית, בארגנטינה, ברזיל, אקואדור, בוליביה הסיטואציה שם טרום מהפכנית, מה שחסר בעיקר הן מפלגות מהפכניות גדולות, והן נבנות בתהליך הנוכחי. פשוט בדוק מה קורה למשל בארגנטינה בה אנו קשורים במפלגה שעד לפני כמה שנים הייתה קבוצה קטנה והיום ניצבת יחד עם אחרים בראש המונים. לא זה עדיין לא מספיק ועוד תהיינה התפתחויות רבות, אך מי שלא מבין מהו המצב לאמיתו אכן זקוק לעשן כתנחומים. המלחמה המתוכננת כנגד עיראק, אינה משקפת את חוזק השיטה, אלא את משברה.
עמי, חבל עליך, אתה סתם משתטה והופך עצמך לקטן וטיפש במקום לגדול ולהבין ולהתחזק.אילו היית בעל הון גדול הייתי יכול להבין את עמדתך, אבל לעבוד עבור אינטרסים ריאקציונים בחינם, או כמעט חינם, דהינו בשל הפרור שהאימפריאליזם זורק לך?
יוסי שורץ
ברית הפועלים הסוציאליסטית.
ליוסי!
מאחר ואני רואה כי טיעונך התדרדרו לרמה של אוסף אינסופי של גידופים, (הספקתי כבר להבין ממך שאני קטן, טיפש, מעשן לא ברור מה, עובד בחינם למען הריאקציה, וציוני) אסיים בזאת את הוויכוח עימך.
דרך אגב, אני עובד בחינם, רק בפעילות במק"י, בחד"ש ובפעולות של מאבקי עובדים במקום עבודתי.
עמי
ההתכתבות בינינו החלה כאשר אני הכנסתי הערה קצרה וענינית בזו הלשון:
"כאשר מנתחים מה בעצם אומר אמין הרי מעבר למספר אבחנות נכונות כשלעצמן ומושגים שהמשאל בישראל כבר שכח כמו קפיטליזם ואימפריאליזם, הוא מציע פרוגרמה סוציאל דמוקרטית של רפורמות בשיטה הקפיטליסטית.
בתקופה הנוכחית של משבר מעמיק של השיטה האימפריאליסטית זאת פרוגרמה מאוד מסוכנת, ההיסטוריה שמה על השולחן את האפשרות של מהפכה סוציאליסטית עולמית או מלחמות עד וכלל מלחמת עולם שלישית. כפי שרוזה לוקסמוברג כתבה: סוציאליזם או ברבריזם.
הפרוגרמה הסוציאל דמוקרטית מגבילה את הראות וחוסמת את הדרך למהפכה ובכך מסייעת לאימפריאליזם ולמלחמות."
במקום להשיב לטענתי מייד קפצת וכתבת:
"ניראה לי כי יוסי שוורץ התבלבל לגמרי, וברגע שראה כי סמיר אמין מציע מעבר לסוציאליזם תוך שמירה על הדמוקראטיה, חשב כי מדובר בסוציאל דמוקראטיה בורגנית.
עלינו להכיר בכך שהכישלון בברית המועצות, היה ביסוד השיטה שגרסה שהסוציאליזם חשוב יותר מהדמוקראטיה. אני חושב שסוציאליזם חייב לכלול בתוכו הרחבה של הדמוקראטיה. בעוד שבדמוקראטיה בורגנית "שילטון העם" נעצר ברגע שמדובר בשליטה באמצעי היצור, בסוציאליזם נחוצה דמוקראטיה מורחבת שתעביר את אמצעי היצור לשליטת העם. אך חובה שהעם אכן ישתתף בשילטון, ולא רק חוגים סגורים."
למרות גסותך, וחוסר תגובתך הענינית ביקרתי את חברי זיו על תגובתו אליך באינדימדיה , והוא הגיב אליך קשות משום סגנונך הגס, ודרשתי ממך באופן ענייני להתייחס לטקסט עצמו וגם ציטטתי אותו באריכות כדי להוכיח את טענתי. התעלמתי גם מהגסות הנוראה של מישהו החבר במפלגה קסטלניסטית המנסה להציל עצמה על ידי הפיכתה למפלגה סוציאל דמוקרטית מאשים אותי הטרוצקיסט בסטלניזם. זו באמת חוצפה נוראה.
במקום להתייחס למה שכתבתי שוב בגסות רוח תקפת וכה כתבת:
"אם הצלחתי להבין את מר יוסי שוורץ, בין גידוף אחד למישנהו, עיקר טיעונו הוא שצריך להוביל למהפכה עולמית, ולא לטפל בפרט זה או אחר של הקפיטליזם והאימפריאליזם. מר שוורץ מכנה את המאבקים האלו בשם "פרוגרמה סוציאל דמוקרטית של רפורמות בשיטה הקפיטליסטית."
אני סבור כי מאבקי העובדים לצימצום הניצול, ומאבק העמים לחופש, הם יהיו התורמים העיקריים לבשלות למהפכה סוציאליסטית."
שוב עניתי לך בנימוס והצבעתי על הפרוגרמה ההכרחית לשם שינוי.
אשר פרוליך אותו איני מכיר הגיב והצדיק את עמדתי משום שהכיר את הויכוח בין הטרוצקיזם לרפורמיזם הסטלינסטי עליו אתה התחנכת.
במקום להשיב שוב בגסות ובחוצפה טענת שאני איני מפגין אלא בא לפלג. הטריק הכי ישן של הסטלניזם כנגד המהפכנים.
בהמשך התייחסתי לכמה הערות גסות של הציונים וציטטתי את המניפסט ותגובתך הייתה:
"מאחר ואני רואה כי טיעונך התדרדרו לרמה של אוסף אינסופי של גידופים, (הספקתי כבר להבין ממך שאני קטן, טיפש, מעשן לא ברור מה, עובד בחינם למען הריאקציה, וציוני) אסיים בזאת את הוויכוח עימך.
דרך אגב, אני עובד בחינם, רק בפעילות במק"י, בחד"ש ובפעולות של מאבקי עובדים במקום עבודתי..
מה אומר עמי, כדאי לך ללמוד לנתח ולחשוב במקום להעליב ולאחר מכן להצהיר שנעלבת. אתה מתנהג כקוזאק הצועק ניגזלתי.
יוסי שורץ