את אורי לופוליאנסקי כבר קידמתי בברכה כנה לפני כמה חודשים, אבל פטור בלא כלום אי אפשר. נדמה לי שהציבור בירושלים כבר התבגר, ועבר הרבה מבחנים קשים בשנים האחרונות. לכן לא שמענו תגובות היסטריות במיוחד, והניתוח השבוע של שחר אילן ב"הארץ", שאינו חשוד באהדה יתרה לחרדים באשר הם, היה בהחלט מאוזן והוגן. רק ראש העיר הזמני עצמו יוכל לעכור את השלווה, ואין לי אלא לקוות שלא יעשה כן.
הכל צפוי והרשות נתונה-לופוליאנסקי מבין היטב את משמעותו העמוקה של הפסוק הזה. אם ישכיל להשתמש בסמכויותיו בשום שכל ולא יתגרה ברוב החילוני בעיר, יתכן שהוא ייבחר לראש עיר קבוע באחד הימים. לפחות בעיני, אין שום פגם, סמלי או פוליטי, בעצם השתייכותו למחנה החרדי. אני לא מאמין שפקחיו יגיעו לטדי ביום שבת אחר הצהריים, ויסגרו את האיצטדיון לפני משחק ליגת על של בית"ר. טיפשות תהומית כזו זרה לרוחו של האיש, שבמעשה כזה או דומה לזה, יכול להבטיח שלטון חילוני בעיר לארבעים השנים הקרובות. החששות מקננים, בעיקר בשל התנהלותו הלא הוגנת בוועדה לתיכנון ולבנייה. אבל יש הבדל בין חבר בכיר במועצת העיר, שנבחר לייצג אינטרסים סקטוריאליים, לבין אדם העומד "בראש העיר" אפילו כמינוי זמני. ההצהרות שהוא רואה את עצמו אמון על האינטרסים של כל תושבי העיר הן מחייבות, ולאורן ייבחן.
אני חייב וידוי לקוראים: אם היו רק שני מתמודדים לתפקיד ראש העיר, אהוד אולמרט מצד אחד ואורי לופוליאנסקי מהצד השני, לא הייתי מהסס כלל להצביע בעד המועמד החרדי. ההתלבטות בין מייסד "יד שרה" לבין ידיד נפשו של דודו אפל אינה קשה במיוחד. לדעתי, קבלת פנים נדיבת לב ומתן אשראי מתאים לאיש החדש, עשויים לקרב אותו לכלל הציבור בעיר. אם יאכזב, נפעל ונכתוב נגדו, אבל לא נפסול אותו מראש.
כאשר כתבתי את הרשימה הראשונה, האוהדת יחסית, על לופוליאנסקי כתב חברי הטוב אודי ארנון ממרצ למערכת כל העיר, ומתח ביקורת על השבחים שחלקתי ל"יד שרה". ארנון העיר לי, כסוציאליסט אל סוציאליסט, שהאידיאולוגיה שלנו דורשת שאת השירותים לנכים וזקנים חייבת לספק הממשלה, ולא שירותי צדקה וולונטאריסטיים. כשקראתי את הדברים קצת הרכנתי ראש, כיוון שמבחינה דוקטרינארית טהורה ארנון דווקא צדק. אבל אחרי שנכלמתי כדבעי, התחלתי בהדרגה להתעשת. אחרי ככלות הכל, סוציאליזם אין כאן, וגם לא יהיה. אני חי בעיר הכי ימנית במדינה, ואולי גם בדמוקרטיה הכי ימנית בעולם. עד שנכונן כאן אפילו סוציאל-דמוקרטיה ימנית (שארנון כאיש מרצ מחוייב אליה, פחות או יותר) מי ידאג לזקנים ולנכים? ומדוע אסור לי להעריץ בכל לבי, ואפילו לאהוב, איש ציבור שכל מעייניו אינם בביקורים במנהטן, אלא בהבטחת כסאות גלגלים לאומללים?
לופוליאנסקי הבטיח לשפר את יחסה של העירייה לאוכלוסייה הערבית שלנו. זהו אולי מבחנו העליון. טדי קולק הפלה את הערבים לרעה, אולמרט רדה בהם (אבל כפי שכתבתי כאן בשבוע שעבר, היה יותר הוגן כלפיהם מקולק) ודווקא לופוליאנסקי יכול לחולל מיפנה. למען האמת, לפני שלושים שנה היו לי אשליות שדווקא החרדים, שלא היו אז נגועים בלאומנות, יגשרו בינינו לבין הערבים בעיר. זה היה לפני שהסרטן הכהניסטי חילחל כל כך עמוק לרקמות של הציבור החרדי בירושלים. אם ראש העיר הזמני יחולל מהפך, ויכונן מנגנונים של אפלייה מתקנת אחרי ההתנהלות הגזענית מאז הכיבוש ביוני 1967, נראה בכך את תחילתו של תהליך מרגש לשינוי אמיתי. אני מודה שיש לי יותר ספיקות מאשר תקוות בנושא הזה, ואשמח מאוד אם אתבדה.
בהקשר הערבי כדאי לצטט שוב את שחר אילן מהארץ, שסבור שחרף מתינותו, לופוליאינסקי מייצג בפוליטיקה את מנהיג דגל התורה הרב יוסף שלום אליישיב, "איש קנאי ושמרן". יש להניח שאילן, הבקיא בצפונות העולם החרדי, מגדיר את אליישיב בצורה נכונה, ולמען האמת אין לנו הרבה ציפיות ממנהיג אורתודוכסי כלשהו. כבר מזמן נגמלנו מהאשליות על יוניותם היחסית של אנשי דגל התורה (הח"כים מטעם התנועה, משה גפני ועוד יותר ממנו אברהם רביץ, הם נצים באינסטינקט ובתיאוריה), וגם מהזיכרונות הנעימים אודות הדוקטרינה העתיקה של הרב אליעזר שך, ש"אין להתגרות בגויים", ששימשה בעבר גם את הרב עובדיה יוסף. אבל ברור שלפחות בנושא המדיני אליישיב עדיף בהרבה על רוב האדמו"רים החסידיים, ואני מניח ומקווה שעצותיו ללופוליאינסקי תהינה מדודות ואחראיות. מכל מקום, ההנחה שרווחת בציבור החילוני, כאילו שלוחי הרבנים בפוליטיקה כבולים לגמרי בהחלטותיהם היא מוגזמת משהו. הרב אליישיב ישפיע, ולא רק לרעה, אבל לופוליאנסקי יצטרך לקבל החלטות חשובות המעוגנות במציאות המקומית שלנו. ירושלים אינה גדרה או נס ציונה, ולנעשה בעיר יש גם השלכות בינלאומיות מרחיקות לכת. פוליטיקאי חרדי כמו לופוליאינסקי יצטרך להביא בחשבון את הכורח שלא להתגרות בגויים עוד יותר מצבר חילוני שחצן כמו אולמרט, שספג שטיפת מוח לאומנית ממש משחר ילדותו.
יש לנו זמן עד הבחירות לראשות העיר, שיערכו אולי רק באוקטובר. עד שנוכל לבחון בדקדקנות את האיש ואת אורחותיו בלשכת ראש העיר, ניתן לו אשראי אבל נבדוק אותו ואת עצמנו בשבע עיניים. כמובן שנתנקה מדעות קדומות בנוסח טומי לפיד, וגם מאשליות הנובעות מרצון תמים לחוות כאן נס של ממש.
פרס: נאום בר מצווה בינוני-מינוס
נאומו המתחסד של זקן חברי הכנסת ה-16 שמעון פרס, הזכיר לי מאוד את נאום בר המצווה שלי לפני 49 שנה. אמנם ההערה הנחמדה שלו בפתיחת הנאום, על העדר מתחרים ב"התמודדות" על תואר הח"כ הקשיש ביותר הזכירה את אבא אבן המנוח במיטבו, אבל ההמשך הארכני והמליצי איכזב.
גם בחגיגת הבר מצווה שלי, בפנסיון ויטא ברחוב המלך ג’ורג’ 21 (מערכת השבועון "ירושלים" ממוקמת שם עתה) ישבה באולם ממשלת ישראל בהרכבה הכמעט מלא, כולל ראש הממשלה ושר החוץ משה שרת, שר האוצר לוי אשכול ושרת העבודה גולדה מאיר. הנאום שנשאתי היה כמעט זהה במשאלות הלב הצדקניות שלו, אולי למעט "תודה להורי ולמורי", שפרס השמיט הפעם מנאומו. "אנחנו" היינו התגלמות השלמות, החזון, הצדק והשלום, ואויבינו הוקעו כמורדי האור, שאינם מבינים שהגענו לכאן גם כדי לגאול אותם. כך חינכו אותנו. הנאום הזה קיים על איזה תקליט שחוק של אלבינגר, מומחה הקול של עירנו בשנות החמישים, ואני יכול רק לקוות, שאיש לא ימצא אותו לעולם.
הנסיבות בשנת 1954 היו די דומות. פרס (שהיה אז עובד מדינה) תמך דווקא במעצמות הקולוניאליסטיות הישנות בריטניה וצרפת, והתחיל לארוג את המערך המדיני שהביא לקנוניה האימפריאליסטית נגד מצרים ב-1956. רבים סבורים שהאיש השתנה, אבל ביום שני השבוע, בנאום ימני קיצוני שהכשיר את הדרך לא רק להצטרפותו עם מפלגת העבודה לממשלת אחדות, אלא גם לחבירה אפשרית לליכוד בלי המפלגה, הוכיח האיש, שהוא חזר כמעט חמישים שנה אחורנית. בעצם, הוא רק מכר לנו בשנות התשעים תדמית של איש שלום ואפילו "שמאל".
מי שהיה סגן נשיא האינטרנציונל הסוציאליסטי (חרף השקפתו הניאו-ליברלית בכל הנושאים הכלכליים והגלובאליים) לא התרשם כלל מהמיליונים בכל רחבי העולם החופשי, שצעדו והפגינו נגד המזימה של ג’ורג’ ו’ בוש לתקוף את עיראק ולהרוג עשרות אלפים מאזרחיה. הוא ניסה למכור נאום מלא "מורכבויות", אבל למעשה נשא נאום פרימיטיבי ופשטני, העניק לבריונים הטקסניים של נשיא ארצות הברית תוויות של קידמה, ופסל את כל מתנגדי המלחמה בסגנון של דיילי אקספרס ועיתונים תאצ’ריסטיים אחרים בבריטניה. אני לא משווה, חלילה, את ארצות הברית לגרמניה הנאצית (די לנו בהשוואה הנואלת של פרס בין ברית המועצות של הצבא האדום לבין הרייך השלישי) אבל ממתי עליונות טכנולוגית מעניקה למדינה כוחנית עדיפות ערכית על פני מיליוני המוחים נגד הממשל הימני של בוש, בשם השלום?
הקטע הארוך ששר את תהילתה של ארצות הברית מול העולם כולו היה הגרוע ביותר, אבל גם החלקים שיוחדו לסכסוך הישראלי-פלסטיני היו רדודים. כמו שותפו לאידיאולוגיה ולמעשה אריאל שרון, פרס רואה את הקונפליקט במונחים של "טרור", והתרופה שלו, פשרה של אינטרסים בין הבורגנות הפלסטינית הקטנה והעלובה לבין הממסד הישראלי הכוחני, אינה מוסרית ואינה מעשית. נדמה היה לי, שבקטעים האלה התכרכמו פניו של בנימין נתניהו. ייתכן שהוא קלט, שפרס חותר למשרד החוץ, נחלתו הנוכחית של ביבי. עמרם מצנע, שהאזין בנימוס לנאום המחפיר של פרס, הבין אולי שהאיש מנסה לדחוף אותו לזרועותיו של שרון.
כיוון שנאומו של הנשיא משה קצב היה יותר מתקדם מזה של פרס באלף שנות אור, אין לי אלא לחגוג בדיעבד את ניצחונו על המדינאי הוותיק ממנו במירוץ לנשיאות. בזמנו חשבתי שפרס מועמד טוב יותר, אבל גם לא השתתפתי באבל הכללי של הבורגנות על מפלתו. היום, מבלי להתלהב יתר על המידה מקצב, למדנו מי נמצא באמת בתחתית החבית.
חזון אחרית הימים מרכסיסט מברך ראש עיר דתי רחמנא ליצלן !
באשר לפרס מציע לך להזדקף ולהצדיע . אני איני מסכים לדעותיו אולם הוא עשה משהו בשביל מדינה ומה אתה עשית מלבד השמצות .
לגבי הבריונים הטקסנים – הם היחידים שבבוא הזמן יקימו מדינה פלסטינית ומה אז תקרא להם ?
בקיצור חיים – חכמים הזהרו בדבריכם .
אני חושב ששמעון פרס צריך פשוט לצאת לפנסיה. זה משהו הבן אדם הזה. בזמן שהוא מעביר חוקים (או לא ממש מתעניין) הפוגעים בגמלאים. ובזמן שהוא ישב בכנסת ובממשלה – הוא ואריק שרון המבוגר אף הוא – בזמן זה, מצבם של הגמלאים והמבוגרים בחברה שלנו התדרדר.
יתנו דוגמה החבריה הללו ויצאו לפנסיה ויתנו לצעירים שגם להם אין עבודה את מקומם. גם ככה מצבם המדינה עם האנשים הללו הגיע עד עברי פי פחת.
פנסיה. יש דבר כזה. והיא אפילו תקציבית.
ממתי ילד בן 13 צריך להודות להוריו או לשאת נאום?
זו צביעות במיטבה, שמתחילה בגיל קטן.
אני לא אמרתי.
חוץ מזה, מה עניין מוסר לפוליטיקה?
אלה שתי חיות שונות, אמרו גדולים ממני, "כשהתותחים רועמים, המוזות שותקות"
ואתה, מה לך כי תלין? האם מרוב ערפל אתה חס על התלין מבגדד? או על המוניו שלו יכלו היו אוכלים אותך חי?
מספיק עם הצביעות, מספיק עם ההתחסדות.
אינך אדם צעיר מר ברעם, וודאי למדת דבר או שניים בחייך, אולם את השיעור החשוב של הקם להרגך השכם להורגו לא חווית עדיין, מן הסתם לא עמדת מעולם במצב כזה, – לפחות לא ישירות. אויבים סביבך, דם בעיניהם, ואתה מדבר על ערכים?
תרשה לי לצטט מתוך שר הטבעות – שני הצריחים את מה שיש לאחד משני הגיבורים לומר ללוחמיו ערב קרב מר וחסר סיכוי:
"אל תרחמו על איש – כי איש לא ירחם עליכם"
כתובת על קיר בדרך לעבודה:
מעין תחת עין אנחנו נשארים עוורים
ברצוני לחזק אותך על תמיכתך בראש עיר חרדי לעירנו.
עלינו, החילונים של ירושלים, להבין כי הרכב העיר השתנה ואף ישתנה בשנים הבאות, החרדים הינם חלק אינטגרלי מן העיר וראש עיר משלהם, רק יקרב אותם למחנה של קונצנזוס, אלינו. דוקא גורמים מקרב החרדים עצמם חוששים כי ראש העיר יבוא מן המחנה שלהם, כי עתה
יאלצו לעשות פשרות, ע"מ לא לפגוע במרקם העדין
של התושבים המרכיבים את העיר.
כמו כן, ייטב ראש העיר החדש לעשות אם יתעסק ב7 החודשים לכהונתו הקצרה בעניינים מוניציפליים גרידא –
נקיון ביחוד.. ( העיר מאוד מלוכלכת )
אתה הרי ממשפחה שהיא מלח -הארץ. ומי כמוך מכיר את שמעון פרס. הרי הוא אחד המנהיגים שקמו לעם ישראל בדורותיו. הוא נמצא הרבה מעל הבקורת שלך. הוא אינו נכס פוליטי -מפלגתי אלא נכס לאומי, מנכסי ה"צאן -ברזל" שלנו. נתפלל כולנו לחוסנו הגופני והאינטלקטואלי.
ידידי הטוב חיים ברעם החליט ברוח הפולמוס שאינה אופיינית לו, ותוך שימוש בהומור האנגלי שדווקא מאפיין את כתיבתו, להדגיש נקודה שולית ממכתב שכתבתי לכל העיר לאחר שבירך על התמנותו הצפויה של לופוליאנסקי לראשות העיר. עבור קוראי הגדה השמאלית שאינם ירושלמים ולא זכו לקרוא את המכתב בכל העיר ועבור הירושלמים שאינם זוכרים משום מה את פרטיו אציין את הנקודות המרכזיות שגורמות לי להתנגד למינוי של לופוליאנסקי:
א. המאבק על עתידה של ירושלים הוא גם תדמיתי. מי שרוצה למשוך לעיר זוגות צעירים וסטודנטים צריך להעמיד בראשה אנשים שיסמלו את עתידה של העיר ולא את עברה של היהדות. ב.לופולינסקי שייך לזרם שהפלורליזם ממנו והלאה. במשך הזמן הוא יפעל עפ"י דרישות הקיצונים בקבוצת ההתיחסות שלו וינסה להקטין את מספר העסקים הפועלים שלא כהלכה מבחינת כשרות וחוקי השבת. החוק אינו מאפשר לו כמובן למנוע רשיון עסק ממסעדה לא כשרה הפועלת בשבת אבל מי ימנע ממנו לשלוח במשך הזמן פקחים שיחמירו איתה מבחינת הדרישות האחרות.
ג. הזרם אליו משתייך לופוליאנסקי הפך עם השנים לטרנספריסטי ולגזעני ביותר. גם דבריו המרגיעים של לופוליאנסקי אינם צריכים להשכיח שהוא היה שותף מלא לאישור תכנון המתחם של מוסקוביץ בראס אל עמוד, לתכנון הר חומה ולכל הפשעים התכנוניים שביצע אהוד אולמרט במזרח העיר.
ד. כמו ברעם גם אני הסכמתי ללבוש שטריימל לכמה שנים לטובת השלום. אבל מאז התברר שנכונותינו זו אינה מקדמת דבר החלטתי לחזור ללבוש האזרחי הרגיל שלי.
ה. אנו נשאלים לא פעם למה אנו פוסלים מראש אדם חרדי. כל המילים היפות שאומר לופוליאנסקי בימים האחרונים לא יכסו על מספר עובדות: 1. מזה חמש שנים מונעים העסקנים החרדים ולופוליאנסקי ביניהם את כינוסה של המועצה הדתית בירושלים בגלל שמיוצגים בה רפורמית וקונסרבטיבי. כל החלטות בג"צ לא הועילו ושום עסקן חרדי אחד, ודאי לא לופוליאנסקי מסתייג ממהלך זה. 2. לופוליאנסקי היה שותף מלא למהלך שמנע את כניסת מוסדות ליאו בק לעיר בהנחיית רבו הרב אלישיב (ורק פתי יאמין שההתנגדות נבעה מהתקדים המסוכן, באמת, של העברת מוסד חינוכי לידיים פרטיות) 3. עד היום מסרבת העירייה בגלל לחץ חברי המועצה החרדים ולופוליאנסקי בינהם להשתתף במימון מצעד יום הגאוה, שעה שהיא מסייעת במימון מצעד דגלים ביום ירושלים הסעות לחגיגות במירון וכד’.
יש סיבות רבות להתנגד למינויו של לופוליאנסקי לראשות עיריית ירושלים ומעולם לא סברתי שפעילותו ביד שרה כלולה ביניהן. יחד עם זאת התפעלותו היתרה של ברעם מהמפעל מאכזבת. כידיד וכסוציאליסט אני עדיין מציע לו לשמור את התרגשותו למפעלים הקרובים יותר להשקפת עולמו.
רוב הנקודות שאודי ארנון העלה הן נכונות כשלעצמן. ולכן נצטרך להמתין ולראות.אין צורך לומר שהייתי מעדיף איש מרצ, שלא לדבר על איש חד"ש, בלישכת ראש העיר, אבל הציפייה הזאת איננה מציאותית ברגע זה. עד אז, אני מעדיף להעדיף את לופוליאנסקי על האולמרטים למיניהם.