הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-25 בפברואר, 2003 17 תגובות

לפני ימים ספורים שוחררו מהכלא באירן אחרוני האסירים היהודים שהורשעו בריגול למען ישראל. בשעתו היכתה הפרשה גלים. הם שוחררו בטרם ריצו את מלוא עונשם. בישראל טענו כמובן שמדובר בעלילה, אבל כך טענו גם בשנות החמישים של המאה ה-20 כאשר התגלתה רשת הריגול והחבלה של יהודים אזרחי מצרים וחבריה הועמדו למשפט באשמת ריגול בשירות ישראל. שניים מחברי הרשת הוצאו להורג והשאר ישבו שנים בכלא. לימים, כאשר שוחררו ובאו לישראל, התברר כי כל ההאשמות של התביעה המצרית היו נכונות וישראל אכן הפעילה אותם למטרות ריגול וחבלה.

אינני יודע אם האסירים באירן שוחררו מפאת לחץ בינלאומי, כפי שטוענים אלה שפעלו למענם, או שהדבר נעשה במסגרת חנינה לרגל חג דתי – כפי שטוענים שלטונות אירן. בין כך ובין כך, טוב ששוחררו כי אין ספק שההליך המשפטי היה פגום בלשון המעטה, ולא תאם נורמות של מדינה דמוקרטית.


במשפט באירן מילא התובע גם את תפקיד השופט. גילום התובע והשופט באדם אחד, הוא חיסכון ניכר בכוח אדם, וגם ההליך המשפטי מתקצר ומתייעל, שהרי במשטרים נוסח אירן אין צורך לדקדק בפכים קטנים.
דומני כי בעניין זה, של ייעול התהליך, יכולה ישראל בהחלט ללמוד מאירן.


במשפטי ריגול או נושאים אחרים הקשורים במה שנקרא "ביטחון המדינה", אין מערכת המשפט בישראל שונה מהמערכת האירנית. במשפטים בעלי היבט ביטחוני ממלאים שופטי ישראל תפקיד של זרוע מוארכת של התביעה. מה הטעם לבזבז את זמנם של השופטים במשפטים ביטחוניים שתוצאתם ידועה מראש, שעה שמערכת המשפט עמוסה ומפוקקת ואזרחים סובלים מסחבת של שנים? לכן, אין כל מניעה שהתובע או התובעת מטעם המדינה במשפטי ריגול ימלאו גם את תפקיד השופט או השופטת.


למשל, משפטו של לוחם החירות הפלסטיני מרואן ברגותי הספיק להעסיק כבר ארבעה שופטים. לפי פסיקתם עד כה, ברור שהם נוהגים כמריונטות המופעלות על ידי התביעה, שמופעלת על ידי מערכת הצבא והשב"כ.


משפטו של ברגותי יימשך עוד זמן רב, ובשיטה הנוכחית ימשיך להעסיק שלושה שופטים במחוזי ולאחר מכן, כשיוגש ערעור, עוד שלושה שופטים בעליון. האם לא מוטב לשחרר את השופטים למשפטים פליליים ואזרחיים מן המניין ולהעביר את תפקידם אל התובעת? היא תתבע, היא תרשיע, היא תפסוק, והיא תהיה גם רשות הערעור לעליון. ממילא השופטים לא ינהגו בשונה ממנה.


מי שהורשעו בישראל בעבירות ריגול צריכים לקוות כי גורלם יהיה כגורל היהודים שהורשעו בריגול באירן. כלומר, שישראל תנהג בהם בפחות קשיחות, תלמד מאירן מתינות והתחשבות בדעת הקהל העולמית, ותשחרר אותם בטרם ריצו את מלוא עונשם.


חשבון נפש


בטורי האחרון עוררתי את זעמם של חלק מהקוראים כאשר כתבתי כי נחישותם של הלוחמים ואנשי הגרילה הפלסטינים שנאבקים בכיבוש הישראלי, מזכירה לי את נחישותם של מורדי גטו ורשה במאבקם נגד הכובש הגרמני. הכוונה היתה בראש ובראשונה לאותם קווי דמיון של מעטים מול רבים, של לוחמים מצוידים בנשק דל מול אויב עדיף במספרו ובחימושו.


דומני כי ההשוואה לא היתה מלאה ואני צריך להשלימה. יש לומר ביושר כי לא רק הלוחמים בכיבוש בשני המקרים מאופיינים בנחישות ובגילויי גבורה, גם הצבא הנלחם מולם גילה ומגלה סימני היכר דומים. אין ספק כי הצבא הגרמני הכובש שדיכא והביס את המורדים בגטו ורשה עשה זאת בנחישות ובנחרצות, ואולי היו אפילו חיילים גרמנים שבגין לחימתם קיבלו אות הצטיינות כלשהו, כפי שצבא הכיבוש הישראלי גילה נחישות בדיכוי הלוחמים בגטו מחנה הפליטים בג’נין, וחייליו קיבלו אותות הצטיינות והוקרה ממפקדיהם על הצטיינות בלחימה.


זהו נוהג מקובל בצבאות כיבוש, שמפקדיהם מחלקים מעת לעת אותות הצטיינות או תעודות הוקרה לחיילים שגילו מסירות לתפקידם הקולוניאלי. חיילים אמריקאים שנלחמו בוייטנאם, או רוסים באפגניסטן, או בריטים ברחבי האימפריה, קיבלו אותות הוקרה על נכונותם להילחם ולדכא את "המקומיים".


שוב ושוב אני נשאל מדוע אני מתעקש על השוואות ביו ישראל לגרמניה הנאצית. תשובתי ברורה: בגלל קווי דמיון רבים. בגלל שבשני המקרים מדובר במשטרים גזעניים שהעם בחר בהם; בשני משטרים בעלי תודעה של שליחות היסטורית; בשני משטרים שחשים עליונות על שכניהם; בשני משטרים שהצבא והשירות בו מהווים ערך עליון; בשני משטרים המבקשים להרחיב גבולות בכוח הנשק; בשני משטרים שנוהגים בכבושים באכזריות רבה.


בגרמניה כמו בישראל הפשיזם אינו מלווה רק בבריונות. בשני המקומות מדובר גם בהרבה אידיאליזם, באמונה עמוקה ובמסירות לרעיון. קחו למשל את נוער הגבעות של המתנחלים. לצד בריונות יש בו לא מעט סימני היכר המזכירים את האמונה העמוקה של המדריכים והחניכים בתנועת הנוער ההיטלראית "היטלר יוגנד". הנוער בגרמניה הנאצית חונך להאמין ברעיונות המשטר ורבים גילו מסירות, הקרבה והתנדבו ליחידות עלית של הצבא הגרמני.


נוער הגבעות, דור שני למתנחלים, שעבר שטיפת מוח מגיל ינקות, הינו חדור אמונה ומסירות לרעיון הגזעני והמשיחי ומוכן להקריב למענו את חייו (וגם את חיינו).


בשתי המדינות פעל (ובישראל עדיין פועל) הנוער הפשיסטי בגיבוי המשטר ובשליחותו. דומני כי אין עוד כיום מדינה בעולם בה פועלים צעירים ימניים גזעניים בשליחות המדינה. זה היה בעבר בגרמניה, באיטליה, בספרד, וזה קורה כיום בישראל.


במדינת ישראל של שרון, לפיד, איתם וליברמן מתקיים הכלל שהקורבן אימץ ערכים של התוקפן. האם פירושו של דבר שהכל זהה? בוודאי שלא. כפי שהפשיזם האיטלקי והספרדי היה דומה אבל גם שונה מזה הגרמני, בשתי המדינות לא הוקמו מחנות השמדה, כך גם הפשיזם בישראל. יש בו קווי דמיון למשטרים פשיסטים אחרים, ובה בעת גם קווים שונים ומייחדים.
חדשות לבקרים ראוי לחזור על כמה מעיקרי הפשיזם: המדינה קודמת לכל וערכה מוחלט לעומת ערכם היחסי של יחידים וקבוצות חברתיות; הפרט חשוב רק במידה שהאינטרסים שלו תואמים את אלה של המדינה; המדינה היא מעל לחיי אנוש הפרטיים והקצרים, היא מייצגת את המצפון האימננטי של העם, היא ביטוי לרוח האנושית; הפשיזם מתקומם על רעיונות המהפכה הצרפתית. מול חופש שוויון ואחווה מציב הוא סדר, סמכות וצדק; הוא אנטי ליברלי באשר הליברליזם שולל את המדינה בשמה של זכות היחיד; לא העם יוצר את המדינה, כי אם המדינה יוצרת את העם; הפשיזם דוחה בשאט נפש רעיונות הומניטריים כלשהם והוא בז לחולשה ולרכות האישית; הנוער מחונך לפולחן הכוח והמלחמה בסיסמה האמן, ציית, לחום; מוטב לחיות יום אחד כאריה מאשר 100 שנה ככבש; עקרון השוויון הוא מאוס ואווילי (לקוח מהאנציקלופדיה למדעי החברה).


כאשר אנו רואים כיצד המשטר בישראל מתייחס לסרבני מצפון; כיצד הוא דורש מצעירים להקריב חייהם למען המשך הכיבוש והשליטה על העם הפלסטיני בשם הרעיון של "ארץ ישראל, עם ישראל ותורת ישראל"; כאשר אנו רואים את הבוז ושאט הנפש המוקרנים מהשלטון כלפי החפצים בשלום; כאשר אנו שומעים וקוראים את העוינות השוטפת את מוקדי הכוח והשלטון בישראל כלפי גרמניה המתנגדת למלחמה משום שלמדה את לקח עברה; כאשר אנו רואים את רדיפת המיעוטים בישראל; כאשר אנו רואים את המתנחלים ורבניהם הגזענים זוכים לתמיכה ולמימון מטעם המדינה כדי שימשיכו בשמה את בריונותם. לא קשה למתוח את קווי הדמיון בין ישראל לבין ההגדרות שהבאתי לעיל מהאנציקלופדיה באשר לפשיזם.


הפשיזם הישראלי טרם הגיע להבשלה של שלטון טוטליטרי מוחלט על אזרחי המדינה (בניגוד לזה המופעל על הפלסטינים בשטחים הכבושים). הפשיזם בישראל עדיין שולט מכוח הכרעות שנעשו בהליך של בחירות. מתנגדיו עדיין רשאים לבקרו, אולם איש אינו יודע לכמה זמן. תפקידו של שוחר דמוקרטיה וזכויות אדם הוא להתריע על קווי הדמיון בטרם שואה, בניסיון למונעה.


כובש נאור


בפעולת צבא הכיבוש בעזה נהרגו 11 פלסטינים ובתי אזרחים רבים נהרסו. דובר צה"ל הודיע כי ההרוגים היו "חמושים" ובבתים היו מחרטות שייצרו טילי קאסם.


למחרת התברר כי לא מחרטות ולא טילים, סתם הרס ורצח. מבין 11 ההרוגים 10 היו אזרחים. בבתים שנהרסו לא היו מחרטות. כתב ערוץ 10 עשה לשם שינוי עבודה עיתונאית ראויה וראיין את אחד הקורבנות. הוא רצף במקצועו שעבד 30 שנה בישראל. מחסכונותיו בנה את ביתו. את ילדיו חינך לא להיות מעורבים בשום פעילות. זה לא עזר לו. בעקבות פעולת הטרור של צבא הכיבוש הישראלי נהרגו שני ילדיו, ביתו נהרס, וחייו קרסו. התוצאה? הוא עתה מועמד לפעולת התאבדות. בשכם הרג צבא הכיבוש סבא ונכדו. למה לא? תמיד אפשר לומר שמישהו מכוח הכיבוש חשד שמדובר "בחמושים".


לא מתחרטים


שני הלוחמים הפלסטינים שחיסלו את מנהיג תנועת הטרנספר "מולדת" (אני משתמש במלה חיסלו רק כדי להדגים לימין עד כמה מלה זו היא חרב פיפיות) אמרו בראיון עיתונאי כי אינם מתחרטים. "אתם רוצחים מנהיגים פוליטיים שלנו", הם אמרו, "ואנחנו מחזירים לכם באותה מטבע".
האם מישהו חשב כי הם יביעו צער על מותו של המטיף לטרנספר פלסטינים?


האם אנשי לח"י שרצחו את שר המושבות הבריטי בקהיר במלחמת העולם השנייה הצטערו על מעשיהם? מדוע שאצל לח"פ (לוחמי חירות פלסטין) זה יהיה שונה?


אני כבר שומע את זעקות המחאה של צבועי הימין, "איך אתה יכול להשוות את חברי לח"י (לוחמי חירות ישראל) לטרוריסטים הפלסטינים?" אהה, ועוד איך אפשר להשוות. כפי שאנשי לח"י נתפשו כטרוריסטים על ידי שלטון הכיבוש הבריטי, כך נתפשים לוחמי חירות פלסטין כטרוריסטים על ידי שלטון הכיבוש הישראלי.


זהו חוק אוניברסלי לפיו כל שלטון כיבוש רואה בנלחמים בו טרוריסטים, ואילו בני העם הכבוש רואים בהם לוחמי חירות. ומיד עולה שאלה נוספת: האם אפשר לכנות את אותם אנשי גרילה שתומכים בערפאת או בחמאס או בג’יהאד לוחמי חירות? התשובה היא, כן בהחלט, כל עוד הם נאבקים לחירות משלטון כיבוש. תואר זה אינו מתייחס למשטר אותו הם רוצים להנהיג בקרב עמם, לכשיזכה בעצמאות. מי שממיר את מלחמת החירות לאחר שהושגה העצמאות במשטר אוטוריטרי מושחת (שחיתות – ראו הערך שרון), או שלטון הלכתי דתי (ראו גם הערך מדינת הלכה יהודית), יסופח בהתאם לאינטרנציונל העריצות והסאוב.


הצעה הראויה לאימוץ


מזכיר המדינה של ארה"ב, קולין פאול, אמר בראיון לטלוויזיה הרוסית כי אם סדאם יעזוב את עירק, לא תהיה מלחמה. כמי שמתנגד למלחמה שארה"ב מתכננת נגד עירק, אני סבור כי כל פעולה שיכולה למנוע אותה היא מעשה ראוי. עזיבת הרודן סדאם את עירק הוא דבר ראוי, גם ללא איומי מלחמה, בוודאי אם מעשה זה ימנע את שפיכות הדמים.


אולם אני חושש שסדאם לא ייענה להצעה. אם יש משהו משותף לסדאם ולדבליו בוש, הוא, שלשניהם לא אכפת מקטל המוני של אזרחי עירק.


הלך הזרזיר אצל העורב


הקואליציה החדשה היא שבת אחים גם יחד של אשכנזים עשירים. לפיד הוא איש ימין גס וכוחני, וחבירתו לשרון היא הדבר הטבעי ביותר. הבה נזכור כי היה זה לפיד שהציע בשידור חי בטלוויזיה להניח שבע מכוניות תופת בערים פלסטיניות ולגרום לטבח המוני של אזרחים. הוא הפך את השירות הצבאי לערך עליון – תחליף לדת. זו ממשלה ימנית שתרע לעניים, תטיב עם העשירים ותיתן לשרון ולמתנחליו להמשיך ולהתפרע בשטחים הכבושים. לפיד, שרון ואיתם לא יביאו שלום, גם לא רווחה וצמיחה כלכלית. הם ימשיכו את מה שעשתה הממשלה הקודמת, רק בלי כיפות שחורות.


עיני לא צרה בהיעדרותה של ש"ס מהממשלה, אולם באופן מעשי הדבר לא ישנה. שינוי לא השיגה שום דבר ממשי בתחום סיסמאותיה החילוניות. לא תהיה תחבורה ציבורית בשבת, לא יהיו נישואים אזרחיים ותלמידי הישיבות ימשיכו לא לשרת בצבא (טוב מאוד. כמה שפחות חיילים בצבא הכיבוש, כך יותר טוב).


ההישגים היחידים של שינוי הם בתחום "הכאילו". באשר לחוק טל "תוקם ועדה", זו הדרך הבדוקה לקבורת הנושא. בעניין מעמדם של מאות אלפי האזרחים שלא יכולים או לא רוצים להינשא ברבנות "תוקם ועדה". עוד נושא שייקבר.


למרבה הבושה שינוי החילונית שותפה למינוח השערורייתי הדתי "פסולי חיתון". הם לא למדו בשינוי כי במדינה נאורה אין אזרחים או תושבים שהם פסולי חיתון.


עתה נותר לעקוב אחר פעולת שרי שינוי במשרדיהם. כמה מקורבים יקבלו ג’ובים, האם ישמרו על כללי מינהל תקין או שיהיו מהדורה חילונית של ש"ס? האם ח"כ פורז, שר הפנים החדש, ימשיך להתעמר בפועלים זרים ובזוגות "מעורבים"? הניחוש שלי: דבר מהותי לא ישתנה, גם שינוי החילונית לכאורה, מחויבת קודם כל לעניין "היהודי", והלאומן לפיד ידאג לכך שכל דבר לא יהודי ימשיך לסבול מאפליה. לשוחרי זכויות האדם יש סיבה טובה לחשוש מלפיד כשר משפטים. הוא לא ירבה זכויות אזרח אוניברסליות. אם נזכור כיצד פעל כמנכ"ל רשות השידור, שם מחץ כל מי שניסה לנהוג על פי עקרונות חופש הביטוי, מותר לצפות לשר משפטים שיעמיק וירבה אפליה וגזענות. דווקא שופטים בעלי כיפות סרוגות, כמו השופט המתנחל סולברג מהתנחלות אלון שבות (השותף לפשע מלחמה על פי אמנת רומא של האו"ם), יראו באוכל נבלות וטרפות זה איש כלבבם.

תגובות
נושאים: מאמרים

17 תגובות

  1. משה כהן הגיב:

    אם הייתי מספר לכם שנפתח אתר באינטרנט שחלק מהמשתתפים בו הם אנשים:1. שמה שהם עושים בחיים זה להטיף לשנאת חינם 2.אינם מתחשבים ברגשות הזולת. 3. מעבירים בקורת שלילית,ורק שלילית, על כל הסובב אותם. 4.לא מעבירים בקורת קונסטרוקטיבית 5.חיים (רעיונית) בתקופות שאבד עליהם הכלח 6. לא מוכנים לקבל עליהם בקורת.7. מקיאים לבאר ממנה הם שותים 8. וכן הלאה……. אני סבור שלא תרצו לדעת את שם האתר, כי הוא לא מענין אתכם , ולפיכך לא אגיד.

  2. רון גרליץ הגיב:

    אף שבאופן כללי אני נוטה להסכים עם עמדותיך, התגובה שלך לארוע שבו נהרגו 4 חיילי השריון שמה אותנו משני צידי מתרס.

    כתבת בשבוע שעבר, בעקבות אותו ארוע כי:
    "כמעט בבחינת נס הוא העובדה שהגרילה הפלסטינית מצליחה מעת לעת …".
    ובכן, אני מסכים שהכיבוש הוא זוועה מוסרית ו"אפילו" מקבל את ההשוואה שאתה עושה לימים הרעים ההם כהכרחית,
    אבל, וזה אבל גדול, העובדה שארבעה ילדים בני 18
    נשרפו חיים בשבת שעברה היא אסון נוראי, היא טרגדיה
    איומה (גם אם שנינו מסכימים שהשרות שלהם שם הוא פשע.).
    אתה כותב "נס" בהקשר הזה ?????
    חיילי הכיבוש והלוחמים הפלסטינים (שאני מסכים שאין סימטריה בינהם) הם בני אדם. העובדה שכתבת "נס" בהקשר של שריפתם חיים היא בלתי נסבלת.

    רון

  3. לרון הגיב:

    כנראה שלפעמים לאהבת אדם יש גבולות. השאלה הנשאלת היא האם ספירו אוהב אדם?

    ספירו?

  4. גדעון ספירו הגיב:

    לרון גרליץ:
    אין בינינו מחלוקת. הטעות שלך שאתה מדביק את המלה "נס" למקום הלא נכון. הנס אינו בהריגת ארבעת החיילים, אלא ביכולתה של הגרילה הפלסטינית הדלה בחימוש ונחותה בכוח אדם, לבצע פעולות התנגדות לנוכח המחץ המסיבי של כוחות הכיבוש הישראלים, על הדביזיות, הטנקים, המטוסים, הטילים והמסוקים.
    בוודאי שמותם של ארבעת החיילים הוא טרגדיה נוראה.(אני מהסס להשתמש לגביהם בתואר "ילדים" כפי שאתה עושה. אם החיילים הם ילדים, מה שם ייקרא לילד פלסטיני בן חמש שנהרג מידי חיילי הכיבוש? ילד הרג ילד? בעייתי).
    מדוע אני מתנגד לכיבוש? קודם כל בגלל הצו ובחרת בחיים; למען הצל את חיי החיילים שנהרגים בשטחים הכבושים לשווא, ואת חיי הפלסטינים הנהרגים מידי אותם חיילים.
    מדוע אני תומך בסרבני הכיבוש? בין שלל הסיבות ניצבת בצמרת המטרה של שמירה על החיים, לא להרוג ולא להיהרג.
    כל אימת שאני פוגש בחייל, אני מפציר בו, אל תלך לשטחים, אל תמות למען המתנחלים ועל מזבח הכיבוש, שמור על חייך ועל חיי זולתך.
    כמו כל הישראלים גם אני שותף לתחושת הטרגדיה על מותם של חיילים ואזרחים, אבל בהבדל מרוב הישראלים אני רואה גם את הטרגיה באבדן חיים בצד הפלסטיני. 600טרגדיות ישראליות בהן כ-60 ילדים, מול 2000 טרגדיות פלסטיניות בהן קרוב ל-300 ילדים.

    האיש שהגיב בעקבותיך מעלה סימן שאלה באשר לאהבת האדם שבי. בעניין זה כבר כתבתי בטור אחר, כי אינני יכול לאהוב את כל בני האדם בעולם. אני מסתפק באהבת הקרובים לי. אבל אני נאבק למען חברה שבה יהיו לכל אדם, בלי כל קשר לאהבתי אליו או היכרותי עימו, זכויות אזרח וזכויות אדם כשלנגד עיניי ניצבת ההצהרה האוניברסלית בדבר זכויות האדם. הזכות לחיים, לחרות ולביטחון אישי היא אחת מזכויות היסוד האלה. (סעיף 3 להצהרה).

  5. יוסי שורץ ברית הפועלים הסוציאליסטית הגיב:

    רון חבל על חיי כל אדם שמת בטרם עת, מבחינה זו חבל על החיילים הגרמנים( ילדים) שמתו בקרב על כיבוש גטו וארשה לא כן? ובכל זאת חייב אדם בחברה המפולגת למעמדות ולאינטרסים חברתיים לקחת צד לא כן? אז חבל שחיילים גרמנים מתו, אך אנו תומכים בצד שהרג אותם לא כן? ומי שלא לוקח את צד הלוחמים הפלסטינים הנלחמים בכיבוש לא רק שתומך בכיבוש, אלא אין לו כל זכות מוסרית לגנות את המשטר הנאצי!
    איני מקבל את ההשוואה של המדינה הציונית למשטר הנאצי, לא משום שמרבית חברי הממשלה והפיקוד הצבאי לא היו מסוגלים אילולי היו יהודים להיות חברים מאוד חשובים ברייך השלישי, כפי שמעשיהם מעידים עליהם, אלא שההגדרה הליברלית של משטר כפשיסטי במידה והוא שולל את הליברליזם, מוליכה לעיוורון ואי ראית המציאות כפי שהיא. למשל לקביעה שהסטליניזם היה פשיזם ולמרות שעל פני השטח יש דמיון ניכר בין פשעי היטלר וסטלין, הרי האחד היה ראש ממשלה במדינת פועלים גם אם הייתה מאוד מנוונת, והשני היה קנצלר של מדינה קפיטליסטית. ההבדל בין השניים היה ברור כאשר במלחמת העולם השניה החל מיוני 1941 ברה"מ וגרמניה הנאצית נלחמו ביניהם. מבחינת ההגדרה הליברלית כלל לא היה משנה מי ינצח, מבחינת מעמד הפועלים ומרבית האנושות ההבדל היה אדיר, ומי שלא מצדד בברה"מ בזמן המלחמה כנגד הנאצים אינו שונה במיוחד מתומכי הנאצים ואכן לא מקרה הוא שחלקים לא קטנים של הבורגנות האימפריאליסטית "הדמוקרטית" ליברלית, תמכו בהיטלר. הדבר בלט לעיין בזמן מלחמת האזרחים בספרד, כאשר המשטרים הליברלים דרשו מלוחמי הבריגדות לנטוש את שדה המערכה בעוד היטלר ומוסוליני שולחים יותר נשק וחיילים כתמיכה בפרנקו.
    הפשיזם גם באיטליה וגם בגרמניה עלה כתנועה המונים של הזעיר בורגנות כולל תנועות הנוער והנשים, כתנועה קונטר מהפכנית, שנועדה לשים קץ לאפשרות של המהפכה הפרולטרית. היא עלתה במדינות בורגניות ליברליות במרכזים האימפריאליסטים של אירופה בתקופה של משבר עמוק ששם על הפרק על סדר היום מהפכה פרולטרית או קונטר מהפכה פשיסטית. נכון שחלק ניכר מהמתנחלים הם פשיסטים, אולם הם לא השלטון, השלטון הוא שלטון בורגני דמוקרטי ציוני, דהינו הוא שלטון של מדינה קולוניאליסטית, מדינת מתנחלים בשרות האימפריאליזם. מה שהציונות עושה ולא מהיום ולא רק אחרי 67, אלא מראשית דרכה לא שונה ממה שמדינות בורגניות ליברליות שבהגדרתן המילונית הבורגנית שמות במרכז את חיי הפרט, כאנגליה, צרפת, גרמניה, בלגיה, ארה"ב, עשו בהודו,באפריקה, במזרח התיכון, בצפון אפריקה, בסין ועוד. והרי עוד סיבה מדוע השקפת העולם הליברלית אינה עומדת במבחן המציאות ואינה יותר מאשר אידיאולוגיה בורגנית.
    ואידיאולוגיה זו, בצורתה השמאלית מאוד היא שמעוורת את עיני ספירו ביחס לעיראק. ואם צאדם חוסין היה עוזב ארה"ב לא הייתה תוקפת? ארה"ב תוקפת משום שבמשבר המעמיק של השיטה האימפריאליסטית, ארה"ב צריכה לעשות סדר חדש ולקחת את כל ההישגים שהושגו על ידי ההמונים במאה הקודמת, בזמן קיומה של ברה"מ. אם זה בתחום של זכויות כלכליות, או חברתיות, או פוליטיות במדינות הליברליות עצמן שהערך האמיתי שלהן הוא לא האדם אלא הרווח של בעלי ההון, או כאשר הדבר מגיע לעצמאות הלאומית של מדינות סמי קולוניאליסטיות שהיו קולוניות עד לאחר מלחמת העולם השניה, כאשר הניצחון של ברה"מ על הפשיזם הגרמני אפשר לתנועה הלאומית בורגנית בארצות העולם השלישי להשיג עצמאות לאומית פורמלית. לכן הדרישה של ארה"ב שצאדם יעזוב אינה אלא תרגיל, עלה תאנה שנועד לכסות על המטרה הממשית של המלחמה. מצד שני רק כאשר מבינים את השיטה האימפריאליסטית על הסתירות שבה בין חלקיה השונים, ניתן להבין מדוע מדינות אימפריאליסטיות באירופה מתנגדות למלחמה. הסיבה היא שארגונו מחדש של העולם נעשה על חשבון דחיקתן של מדינות אלו משליטה על חלק נוסף מהשוק העולמי. יש להבין שבעוד ארה"ב תלויה רק בעשרה אחוז מהדלק בו היא משתמשת בנפט של המזרח התיכון, התלות של אירופה מגיעה לכדי שלושים אחוז ושל יפן עד כדי 80 אחוז. מה שמטריד את ארה"ב בין השאר היא נפילת שער הערך, דהינו הירידה במחיר הנפט הגולמי, ויש לה אינטרס להעלות את מחירו כדי לפגוע במתחרות האימפריאליסטיות האחרות שלה. כולן כמובן ארה"ב כאירופה ויפן מדינות ליברליות שערך חיי האדם יקר מאוד לכיסן.
    הסתירות הבין אימפריאליסטיות אותן אנו רואים כיום, הוא הגרעין שעלול להביא למלחמת עולם שלישית. העמדה של ספירו ושל "מחנה השלום " הציוני, של תמיכה באירופה, דהינו של שליטה אימפריאליסטית על עיראק אך ללא מלחמה, אף היא רק הוכחה עד כמה האידיאולוגיה הליברלית הנה שיקוף של אינטרסים אימפריאליסטים. הקו של שלילת העצמאות של מדינות חלשות כעיראק לא החלה היום, היא הייתה ברורה לכל מי שהתנגד לנאטו ולארה"ב בזמן המלחמה ביוגוסלביה לשעבר, כאשר האימפריאליסטים האמריקאים והאירופאים הצהירו כי מותר להן לשלול את זכות ההגדרה העצמית בשם "ההומנטריות" האימפריאליסטית.

  6. אסור להשוות בין יהודים לנאצים הגיב:

    אתר הגדה השמאלית הינו חיובי ביותר ומאפשר ביטוי לדעות שלא תמיד ניתן לקרוא אותם באתר /עיתון אחר. בין הכותבים/ מגיבים ישנם בודדים שחוטאים חטא מוסרי כבד למוסר העולמי בכלל ולמוסר היהודי בפרט. אסור בתכלית האיסור להשוות בין יהודי לנאצי (בכל דרך וצורה שהיא). ארור האדם ,ארור לדראון עולםמישמשווה יהודים לנאצים. ומאחר וההשוואה העלובההנבזית,השפלה והפלצנית הזו מרבה להופיע באתר, אני עוזב אותו לצמיתות.

  7. לעוז לצמיתות הגיב:

    ברוך שפטרנו – קח אתך את יוסי שוורץ.

  8. אבי בלום הגיב:

    מהתייחסותו של הכותב המלומד לאירן כאל דמוקרטיה (אכן יש לה מג’לס – בית נבחרים), ניתן להקיש את ההקשרים הלא ברורים האחרים בכתבתו. אין לי כל ספק בפשעי הכיבוש הישראלי בשטחים, אולם נראה לי ששטיפת המוח אותה עברו "נוער הגבעות" לא פסחה על מר ספירו, מעברו השני של קו השפיות וההיגיון ועל כן מדוע שנקרא באובייקטיביות ראויה לשמה את מאמרו הגדוש "עובדות"

  9. וינסטון הגיב:

    בין האיסורים של "אסור להשוות יהודים לנצים",עומד כידוע איסור חמור הרבה יותר – יש לאסור על שימוש חופשי ביכולת החשיבה האנושית, ויש להמנע מתצפית אישית על העולם.
    אלי"ל משרת כאן את הכחות המפעילים מיסוך על ההכרה האנושית.
    אין ספק שואת העם היהודי היא יוצאת דופן בפן האישי שבין המחססלים לקורבן, בשיטתיות החיסול, במשך הזמן, ובסדר הגודל של ההשמדה.
    הנאציזים, עם כל הכבוד, מכיל בתוכו קצת יותר משואת העם היהודי, וככזה ניתן וצריך להתייחס אל המשטר הנאצי בצורה אינטיליגנטית ולא על בסיס תחושות בטן אי רציונליות.
    כמובן שהיחס האי רציונלי למשטר הנאצי משרת את הפשיסטים באשר הם (שרון בוש טרומן…), ומונע את הפקת הלקחים.

  10. שולה הגיב:

    לוינסטון:
    הבעיה המרכזית כאן היא שהדיון מוסט לשאלה המיותרת:
    "אנחנו נאצים" – כן או לא ? , במקום לשאול למשל: "אנחנו רוצחים אנשים בלי משפט" – כן או לא ? על השאלה השנייה אפשר לענות והיא עניינית.
    השאלה הראשונה רק מבזה את שני הנושאים: 1. את השואה 2. את דיכוי העם הפלשתיני.

    ברגע שהתחלנו לשקול על מאזניים מה יותר גרוע, ביזינו את מה שהכרזנו עליו כפחות איום. ובאותה נשימה גם את מה שהסכמנו עליו כ"יותר גרוע". גם אם מר ספירו יוכיח לנו שזה אותו דבר – זה כבר לא משנה. כי עצם הנסיון גורם לכל הנושא הזה להראות כמו ויכוח על מה יותר טעים – ארטיק לימון או ארטיק משמש ?

  11. כן יאבדו כל אויביך ישראל הגיב:

    ואוהביו כצאת השמש בגבורתו. אדני מלך אדני מלך אדני ימלך לעולם ועד. שבכל דור ודור קמים עלינו להשמידנו והקדוש ברוך הוא מצילנו מידם. אדני עוז לעמו יתן , אדני יברך את עמו בשלום

  12. שולה הגיב:

    דבר אחד אני לא מבינה.
    רק אם אפשר להשוות בינינו לנאצים אז זה מספיק גרוע?
    שימו את הנאציזם בצד. כן. כולנו מסכימים שהעניין מחריד.כולנו גם מסכימים שמה שמדינת ישראל עושה בשטחים זה מחריד.
    הוויכוח אם אנחנו כן או לא נאצים רק מפלג אותנו – השפויים.
    אפשר פשוט להיצמד לעובדות היבשות. גם כך התאור נותר מצמרר.
    בחיי, זה כבר עבר להתפלספות. מה שרק גורם לזילות חיי האדם.

  13. נעמי הגיב:

    לשולה היקרה. אני ממש כואבת שאנשים משכילים, חכמים ואינטליגנטים מתבטאים בצורה כזאת . את היחידה מבין המגיבים הקבועים ב"גדה" שקוראת להפסיק עם ההשואה הזו. אני בת של ניצולי שואה וכל חיי גדלתי על סיפורי הזוועה. וכעת ,עמיתים שלנו לדרך–ממש השתגעו ועושים כזאת השוואה . אני בוכה כאשר אני קוראת את מה שכותבים אנשים שאני מאד מעריכה. נא הפסיקו עם ההשוואה הפסולה הזו. אתם חוצים קו אדום של מצביעים יהודים (וגם ערבים) וגורמים נזק למפלגה ולרעיון.

  14. וינסטון הגיב:

    מופנה לנעמי
    אין ספק שבהיסטוריה האישית של משפחתך (ושל כל קורבנות השואה) מצוי סבל נורא.

    הטענה כאן היא שניסיון השואה, בעזרת התעמולה הנכונה מאפשר לכוחות הפשיסטים כאן ליצור אוכלוסיה המונעת על ידי פחדים אי רציונליים.

    ובאוכלוסיה כזאת מאד קל לשלוט, ומאד קל לגרום לאוכלוסיה כזאת לבצע מעשים לא מוסריים.

    הפחדים השתולים בנו (וגם לי קשה להיות מודע להם) כמובן נמצאים גם בתחומים אחרים – השרדות אישית כלכלה פלשתינאים סאדם…

    וכמובן הפחדים הנ"ל משרתים את בעלי השררה באוכלוסיות אחרות (כולן פחות או יותר)

  15. קורא הגיב:

    קראו את הציטטות מד"ר יהודה באוור,מ"יד ושם" (הארץ ה26 בינואר) על האפשרות שישראל תעשה טבח-עם בפלסטינים

  16. ציוני הגיב:

    הערתי מספר פעמים ופניתי לאורי אבנרי היכול להשפיע להחליט אחת לתמיד להפסיק עם הזכרת המשטר הנאצי והשוואתו אלינו . ניתן להתווכח בצורה תרבותית אך להשוות בנוסח ספירו וחבריו ? להזכירו – אין להשוות בין 11 פלשתינים שנהרגו ובין 6 מיליון יהודים שהשמדו במשרפות ועוד צוענים מפגרים ושבויים .
    השנאה מעבירה על הדעת וחבל !

  17. גדעון ספירו הגיב:

    אני רואה עצמי פטור מלהתווכח עם יוסי שורץ, משום שידוע לשנינו שאני סבור כי בהשקפותיו הוא הכלאה של סטלין, פול פוט וצ’אושסקו (עם תבלין של מאו מימי מהפכת התרבות שהביאה לאבדנם של כמה מיליונים), והוא חושב שאני ציוני, ליברל, בורגני ואימפריאליסט. הוא סבור שסדאם הוא לוחם אנטי אימפריאליסטי ואני סבור שהוא פושע ועריץ אכזר שראוי לסלקו מהשלטון (לא באמצעות מכונת המלחמה של דבליו בוש) ולהעמידו לדין על פשעיו. שורץ דן אותי ברותחין (וגם הודיע לי שתחת שלטונו אני מועמד לבית סוהר), משום שאני נגד הדיקטטורה של הפרולטריון ותומך מסור של דמוקרטיה פרלמנטרית. הסוציאליזם שלו הוא של דם ואש ותמרות עשן, ושלי הוא מתון, אנושי, לא מהפכני, מקפיד על זכויות אדם וחופש התארגנות וביטוי, שיתגשם רק לאחר שהרוב ישתכנע בצדקתו, וגם אז תשאר למעוט זכות ההתנגדות במטרה לשכנע את הרוב.

    לעניין ההשוואה עם גרמניה הנאצית: אני תומך בהשוואה בתנאי שהיא נעשית במיקוד ובהקשר הנכונים, וזאת דווקא משום שהעם היהודי היה קןרבן של הגזענות הנאצית (אבל לא קורבן יחיד, אפילו לא עיקרי, אם נזכור שהרוסים איבדו כמדומני למעלה מעשרים מיליון בני אדם וגם הצוענים איבדו שליש מעמם במחנות ההשמדה. בישראל לא אוהבים להזכיר זאת כי זה פוגע במונופול שישראל לקחה על השואה כדי לגייסה לצרכיה הפוליטיים. זוהי זילות של השואה).
    גרמניה הנאצית לא התחילה עם מחנות השמדה, אלא כמשטר גזעני פשיסטי "מן המניין" שהלך והתפתח בממדי אכזריותו. מחנות ההשמדה הם שלב מאוחר יותר של משטר זה. במרבית המדינות אותן כבשה גרמניה הנאצית לא הוקמו מחנות השמדה. בארצות כמו דניה או נורבגיה נקט הכובש הגרמני בשיטות דיכוי של קולוניאליסט מן השורה, שלא חרגו באכזריותן מאלו של הכובש הבלגי או הצרפתי. הכובש הישראלי בשטחי פלסטין הוא מבחינות רבות אכזרי יותר מהגרמני בארצות סקנדינביה. חשוב לומר זאת, דווקא משום שהיינו קורבנותיו.
    ההשוואה עם גרמניה הנאצית כאשר היתה בשלב בניית המשטר בטרם מלחמת העולם היא חשובה, משום שדרכה ניתן להעצים במינון הנכון עד כמה לא הוסקו בישראל הלקחים מהמשטר הזה. לא זו בלבד שלא הוסקו הלקחים, אלא ישראל אימצה לא מעט מיתוסים לאומיים הלקוחים מהלאומנות הגרמנית.
    כאשר מספר מגיבים אומרים "משפחתי היא ניצולת שואה ואסור להשוות בשום מקרה", זו עמדה אמוציונלית מוכרת, אבל אינני מקבל אותה. גם בין מי שהיו קורבנות שואה יש מיגוון דעות בנושא זה ולא כולם עשויים באותה תבנית. גם לי יש משפחה שחלקה ניצולת שואה וחלקה האחר נירצח במחנות ואף אני ניצול גרמניה הנאצית, ודווקא משום כך הגעתי למסקנה שמותר וצריך להשוות.
    אם אני ניתקל בישראל בגזענות כמדיניות רשמית, בענישה קולקטיבית כמו הריסת בתים, אני נזכר מיד בגורלי ובגורל משפחתי בגרמניה של שנות ה-30 שעה שסבלנו מענישה קולקטיבית. כאשר המדינה מחוקקת חוקים שמקנים זכויות רק ליהודים, אני נזכר בגרמניה הנאצית שחוקקה חוקים שהשאירו אותי ואת משפחתי ואת כלל היהודים מחוץ לזכויות. כל זה היה לפני אושוויץ. ישראל טרם הקימה מחנות השמדה, וכאן זה לא אושוויץ, אבל ישראל הקימה מחנות מעצר לאלפי פלסטינים, שיש בהם קווי דמיון למחנות ריכוז בגרמניה בטרם מלחמת העולם. גרמניה הנאצית אינה מחוץ להיסטוריה, היא חלק ממנה. מותר וצריך להשוות בהקשרים הנכונים.

הגיבו לגדעון ספירו

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים