הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-3 במרץ, 2003 8 תגובות

מבוא קצר: הראיון שערכתי בשעתו עם ד"ר אבנר כהן ושפורסם בשבועון  "מעריב" בירושלים "כל הזמן", עבר עריכה של הצנזורה הצבאית. לאחר פירסומו כתבתי מאמר בו הוכחתי כי למחיקות לא היתה הצדקה וכי כל הקטעים שנפסלו על ידי הצנזורה כבר פורסמו בעבר, מה שמוכיח כי מדובר בעריצות של קציני צבא שבשם הגופה המרקיבה שנקראת "ביטחון המדינה" עושים ככל העולה על רוחם. הצנזורה חסמה את פירסום המאמר על ידי כך ששוב מחקה את אותם קטעים שמחקה בראיון המקורי, ובכך מנעה מהקוראים לעמוד על שרירותה. סברתי שהצנזורה יוצרת מצב בלתי נסבל ההופך אותה חסינה מפני ביקורת על מדיניותה.

אשר על כן עתרתי לבג"ץ (1436/01) וביקשתי להורות על פרסום המאמר. מרגע שהשופטים נתנו צו ובו הורו לצנזורה לבוא ולנמק מדוע לא יאפשרו את פרסום מאמרי, הבינו בצבא ובפרקליטות המדינה המייצגת את הצנזורה בבג"ץ, כי הם עלולים להפסיד והחלו במהלכי נסיגה מסרבנותם המוחלטת שהתבטאו במו"מ ביני (בשותפות פרקליטי עו"ד אברהם לנמן) לבין הצבא על פרסום המאמר.


לי היה חשוב שהמאמר, בכל גרסה שהיא, יכלול את הקטעים שהצנזורה מחקה, שבלעדיהם אין אפשרות להדגים את חוסר השחר שבמדיניותה.


במהלך המו"מ הצעתי את המאמר שמופיע להלן, שמכיל את פסילות הצנזורה כאשר אני, בשיטת "הכאילו", מחליף את הצנזור הצבאי. אפילו כסילי הצנזורה הבינו כי המאמר הופך אותם למשל ולשנינה, כי כל ה"מחמאות" שאני לוקח על עצמי כצנזור, מופנות למעשה כלפיהם, והם סרבו. לאחר מכן, היו מוכנים להסכים לגרסה מרוככת יותר, מלווה בתנאים מגבילים, כמו למשל, שאסור יהיה לי לספר לאיש על כך שהתנהל איזה שהוא מו"מ עם הצנזורה על פרסום המאמר. כמובן שדחיתי על הסף את התנאי שנראה בעיניי ביטוי לשחצנות צבאית שאינה מוכנה לחשוף את עצמה לביקורת הציבור.


ככל שהלך והתקרב מועד הדיון בבג"ץ, שאמור היה להתקיים בפברואר 2003, שקלו בפרקליטות המדינה את הנושא מחדש, וסופו של סיפור, שהצעתי אותה דחו ראשי הכרוב הצבאיים בראשית המו"מ, התקבלה על ידי הפרקליטות מספר ימים לפני הדיון, והם הסכימן לפרסום המאמר שלהלן, ללא ההגבלות שניסו להטיל בתחילה.


שופטי בג"ץ, הנשיא א. ברק, המשנה לנשיא ש. לוין וא. ריבלין נתנו לפרסום המאמר שלהלן תוקף של פסק דין.


כל הקטעים או המלים המודגשים, הם אלה שנימחקו על ידי הצנזורה, ומבחינה זו זכיתי במאבק, גם אם הדבר נעשה באמצעות דרכים עוקפות אד אבסורדום (אני כשליח המוסד המיותר הזה).


בעקבות מאמרו המצויין של העיתונאי והמשפטן משה גורלי על הפרשה ב"הארץ" (2 במארס 2003) שכלולה בו הודעתי כי אפרסם את המאמר בשלמותו באינטרנט, הריני ממלא אחר הדברים ולהלן המאמר, כפי שאושר, כאמור, על ידי בית המשפט העליון.


מנפלאות הצנזורה


לפני כשנתיים וחצי פירסמתי ראיון בשבועון "מעריב" בירושלים "כל הזמן" עם ד"ר אבנר כהן, מחבר הספר "ישראל והפצצה". הקוראים סברו לתומם כי הוא שיקף את הדברים אשר נכתבו. למרבה הצער אין הדבר כך. הראיון שפורסם בפועל אינו הראיון שהעיתון שאף לפרסם. מישהו התערב, מישהו דחף במחשכים את אפו, צייד עצמו במספריים גסים וניגש לעבודה: חתך כאן, הוריד פה, קיצץ שם, הכל, למותר לציין, נעשה כך שהקורא לא יידע ולא ירגיש.


מי האיש שעשה זאת? התשובה לא מפתיעה. קבלו בשריקות בוז את הצנזור הצבאי. יושב לו באחד ממרתפי הבירה במרכז ירושלים נציגה של הצנזורה הצבאית, תוחב את האף לתוך העיתון ומעלים ממנו קטעים שלמים, סתם כך, ללא סיבה ממשית, ללא כל סכנה לפגיעה בביטחון, בשרירות המאפיינת לעתים כה קרובות מערכות צבאיות.


הצנזורה היא בת בריתם ויציר כפיהם של משטרים עריצים. בדיקטטורות למיניהן, במשטרים רודניים, בארצות הנאנקות תחת כיבוש קולוניאלי, במקומות אלה פורחת הצנזורה ומשגשגת. כך היה בגרמניה הנאצית, בספרד הפשיסטית של פרנקו, בברית המועצות הקומוניסטית ובצ’ילה של הרודן הפושע פינושה. כך המצב היום בעיראק של סדאם חוסיין, באירן של האייטולות, בשטחים הכבושים בידי ישראל, וגם בישראל, הלוא היא "הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון".


צנזורה בכל מקום בעולם מאופיינת ברשעות, בעריצות ובשרירות לב. היא שקרית, היא נבזית ומעל לכל היא מיותרת. בכל מקום בעולם, וגם בישראל.


מאחר שזכות הציבור, כידוע לדעת, כדאי שיידע משהו על שיטות העבודה של הצנזורה. כדאי שכל אחד יבין עד כמה פעולותיה שרירותיות, עד כמה היא מנצלת בציניות את המנטרה כאילו היא פועלת "למען ביטחון המדינה".


אז איך העניין הזה עבד אצלי? כיצד תחבה הצנזורה את אפה לראיון שערכתי עם ד"ר אבנר כהן? לא תאמינו, אבל אין לכם ברירה אלא להאמין, היא פעלה באמצעותי. אני הייתי שליחה הלא רשמי של הצנזורה. כה ניפחד הייתי מידה הארוכה והעריצה של הצנזורה, עד שצינזרתי את בעצמי את כל הקטעים בראיון שחשבתי שהצנזורה תמחוק. לאחר פירסום הראיון, כאשר הייתי כבר משוחרר מלוח הזמנים הלחוץ של הבאת הראיון לעיתון, בדקתי בשובה ובנחת, האם היה יסוד לצינזורים שלי? אם כן, להפתעתי התברר, כי כל הצינזורים היו מיותרים, הכל כבר פורסם בעבר, ראו והיווכחו.


לצורך כך הבה נעבור צעד צעד ונוכיח כי כל מה שמחקתי (בגלל אופיי החלש המבקש לעקוף עימותים עם הצנזורה) בראיון המקורי ב"כל הזמן", כבר פורסם בעבר עשרות ומאות פעמים בידיי ובידי אחרים. בדברי ההקדמה לראיון כתבתי כי אני מוכן לגלות לציבור "כל סוד שקשור (לדעתי) בייצור נשק גרעיני בישראל". מחקתי את המלים "בייצור נשק" והחלפתי אותן במלה "נושא", וכך קיבלו הקוראים את המשפט "כל סוד שקשור בנושא הגרעיני". למה? כי פחדתי. האם בישראל אין מפרסמים כי היא מייצרת נשק גרעיני? לא כך עולה מהדברים שפורסמו עשרות פעמים בעבר.


לדוגמה: בדיווח על ההפגנה הראשונה שערך הוועד הישראלי למען מרדכי ואנונו באזור הכור בדימונה, ציטט עיתון "על המשמר" את דבריי בעצרת, ובין השאר נכתב שם: "ממשלת ישראל מפתחת כאן מאות פצצות גרעיניות ללא פיקוח ציבורי ופרלמנטרי. זהו מעשה איוולת של הממשלה המהווה מאיץ לחימוש גרעיני של האזור כולו" ("על המשמר 1.12.1991. הדברים הופיעו בנוסח דומה ב"דבר" וב"הארץ" באותו יום).


במכתב שפרסמתי תחת הכותרת "שיחרור מהסיוט הגרעיני" כתבתי כי על ישראל "להצהיר בפומבי על מספר הפצצות הגרעיניות שנאגרו בישראל, ולהודיע על הפסקה מוחלטת של יצור נשק גרעיני, כימי וביולוגי". ("הארץ" 2.4.1993). במאמר שפרסמתי תחת הכותרת "אלטרנטיבה למרוץ המטורף" הצעתי שישראל "תודיע על מורטוריום לחמש שנים בייצור נשק גרעיני ולפתוח את הכור בדימונה לפיקוח בינלאומי" ("דבר" 9.3.1995).


דוגמה נוספת: במאמר שפירסם פרופ’ ירמיהו יובל על ספרו של אבנר כהן, נכתב בין השאר כי "ב- 1968 כאשר לישראל כבר היה נשק גרעיני…" ("הארץ ספרים" 26.7.2000).


בהמשך הדברים אמר ד"ר כהן כי "אני לא מצפה שישראל תודיע בדרך אגב שיש לה נשק גרעיני". גם כאן מחקתי את המלים "נשק גרעיני", ובמקום זאת הופיע משפט שכלל לא נאמר, כלומר, אני, כמי שרועד כעלה נידף מהצנזורה, הכנסתי לפיו של ד"ר כהן את המלים: "אני לא מצפה שישראל תודיע בדרך אגב מה שיש לה". הטימטום הטמון במחיקות הללו מזדקר לנוכח העובדות המופיעות בספר "ואנונו והפצצה" (בהוצאת "הוועד הישראלי למען מרדכי ואנונו ולמען מזרח תיכון חופשי מנשק אטומי ביולוגי וכימי", אוגוסט 1998) המביא את דברי המשתתפים בכנס שהתקיים ב-1996 בתל-אביב ושבו ציטט עו"ד אביגדור פלדמן את ואנונו שאמר לו: "לא יכולתי לסבול את זה שידעתי שמפתחים נשק גרעיני, שכלי הנשק הגרעיניים היו בידי הממשלה ושהממשלה משקרת כל כך. זה פגע בי; זה היה בשבילי כמו גיהנום, סבל גופני ממש, ולא יכולתי לשמור על שתיקה" (עמ’ 132). מעניין שמה שמותר לעו"ד פלדמן אסור על פי פרשנותי את מדיניות הצנזורה, לד"ר כהן.


אחת השאלות ששאלתי את ד"ר כהן התחילה כך: "הממשלה החלה את מרוץ החימוש הגרעיני במזרח התיכון". משפט זה נמחק על ידי (בגלל השקשוק שלי ממוראה של הצנזורה שמא תמחוק אותו) למרות (כפי שהתברר לי לאחר מכן) שכבר לפני 20 שנה כתבתי ב"על המשמר" (בנושא הפצצת הכור העיראקי) כי "ישראל היא זו שהכניסה את האזור למרוץ חימוש גרעיני" ("על המשמר" 22.6.1981). מעניין שאז לא פסל איש את הדברים. האומנם התגלו מאז נתונים חדשים המעידים שדווקא הלבנונים הם שהחלו בפיתוח נשק גרעיני? איזה דיבוק כפה עלי לתקן את העובדות?


במהלך הראיון שאלתי את ד"ר כהן: "האם בדיון הפתוח יש לדון גם בשאלה מי צריך להפעיל את הנשק הגרעיני ומתיי?" על כך ענה ד"ר כהן בין השאר: "מבחינה לוגית ומוסרית כמעט ואין מצב שבו נשק כזה יכול להגיע לידי הפעלה". הן השאלה והן התשובה נמחקו ע"י הצנזור (ספירו). מדובר, שימו לב, בשאלה תאורטית לחלוטין. יתירה מזאת: נושא הפעלת הנשק האטומי הישראלי נדון לא אחת בעיתונות. (הישראלית והעולמית). אין ספק שפעלתי כאן כאידיוט גמור, בניגוד מוחלט למה שעשיתי בעבר.


לדוגמה: במכתב פתוח אל מי שהיה שר הקליטה בממשלת רבין, יאיר צבן, שפורסם ב"הארץ", כתבתי בין השאר: "כתוצאה מצעדו האמיץ של מרדכי ואנונו אנו יודעים כי לישראל יש מאות פצצות גרעיניות. לטעמי זה טרוף מוחלט להחזיק בפיסת טריטוריה קטנה כמו ישראל כמות כה אדירה של נשק גרעיני…אבל כל עוד הכמות הזו ניצבת בערינו ובכפרינו, הרי המינימום שאנו רשאים לדעת הוא, איזו שרשרת פיקוד צריך לעבור על מנת להפעיל את הנשק הגרעיני…מהם אמצעי הביטחון למנוע הפעלה שגוייה?" ("הארץ" 21.2.1995).


גם פרופסור ירמיהו יובל שאל שאלות דומות באשר להפעלת הפצצה הישראלית: "מי מחליט, מי מפקח ומי מוסר דין וחשבון?" ("הארץ ספרים" 26.7.2000). על השאלה הזאת אין עד היום תשובה, אבל לפחות עכשיו אנחנו יודעים מי מפקח על כך שלעולם גם לא נקבל אותה.


במקום אחר בראיון שאלתי את ד"ר כהן: "לנשק הזה יש גם היבט של השמדה עצמית. באת להגן על ניצולי אושוויץ ויצרת את אושוויץ הגרעינית. במקום שיש בני אדם תיתכן טעות אנוש, תיתכן הפעלה שגוייה של הנשק הזה, וכך ‘בטעות’, השמדת את עצמך". ד"ר כהן דווקא ניסה להרגיע והביע תקווה כי הנהלים "מסודרים ואחראיים" אולם אני, באווילותי הצנזורלית, מחקתי הן את השאלה והן את התשובה.


גם על מחיקה זו אפשר לשאול "למה?", והתשובה תישאר "ככה". ככה מתחשק לי. גם דברים אלה פורסמו בעבר, שלא לדבר על כך שבכל מקרה מדובר בשאלה תאורטית שאינה חושפת דבר על היכולת הגרעינית של ישראל.


מקודם אמרתי שאני אידיוט? טעות, גרוע מזה, אני שוטה מסומם, והכל כאמור מהפחד הבלתי נשלט מהצנזורה. ראו בעצמכם.


בספר שהוזכר לעיל "ואנונו והפצצה", כוונה שאלה לעבר תומכי הפצצה הישראלית: "איך אתם מתכוונים למנוע אושוויץ שנייה כאשר אתם עוטפים אותנו בסכנת התפרצות של אושוויץ גרעינית?" (עמ’ 150). ובמקום אחר נכתב: "הנשק הגרעיני תורם יותר להתאבדות לאומית מאשר להגנה לאומית" (עמוד 160).


לקראת סיום הראיון שאלתי את ד"ר כהן: "מה דעתך על הרעיון שישראל תודיע כי יש לה נשק גרעיני, תכריז על הפסקת ייצורו, על סגירת הכור בדימונה וכמחווה של רצון תודיע על פרוק 50 פצצות ממלאי המאות המצוי במאגרים?" גם שאלה זו נמחקה על ידי הצנזור הטיפש ספירו (שמחמת השיתוק שאחז בו מפחד הצנזורה, שכח, כפי שיתברר, את מה שפירסם בעבר). אבל שוב מעשה שטן, דברים אלה הופיעו בעבר פעמים רבות.


ב"הארץ" כתבתי כי אני מציע "שישראל תנקוט בצעדים הבאים: להודיע כי כאקט של רצון טוב יפורקו 50 פצצות מתוך המאות הקיימות במאגר" (2.4.1993). בעיתון "דבר", במאמר שהוזכר לעיל, "אלטרנטיבה למרוץ המטורף", כתבתי בין השאר: "מה על ישראל לעשות? כצעד של רצון טוב כלפיי שכניה, לפרק כמה עשרות פצצות מתוך המאגר המצוי בידיה". ("דבר" 9.3.1995). ובספר "ואנונו והפצצה" כתבתי: "כאקט של רצון טוב תודיע ישראל על פרוק חד צדדי של 50 פצצות אטומיות מתוך מאגר המאות הקיימות" (עמ’ 165).


בשאלה שנגעה לעובדה כי במלחמת יום כיפור הציבה ישראל את נשקה הגרעיני במצב הכן, הוספתי את המנטרה (אותה כופה הצנזורה) "על פי פרסומים זרים". תוספת זו מיותרת לחלוטין, משום שבעבר כבר פורסם העניין גם בעיתונות הישראלית בלי אזכור מקורות זרים כלשהם. כך עשה גם פרופסור ירמיהו יובל כאשר כתב על הפעלה אפשרית של נשק גרעיני בידי ישראל במלחמת יום כיפור: "כזכור, שר הביטחון משה דיין נתקף פסימיות ביום השלישי למלחמה. אין זה סוד שישראל הכינה כמה פצצות לתפעול אפשרי, ושהתקיימו כמה דיונים אם להשתמש בהן" ("הארץ ספרים" 26.7.2000).


המימצא הבולט ביותר בפעולותיה של הצנזורה הוא, שהן לא מועילות כלל. עבודות המחיקה לא משיגות כל מטרה ומעולם לא הצליחו באמת למנוע את זרימת המידע החיוני לידי הציבור. מה שלא נכנס בדלת הראשית, מגיע דרך החלון. אם הצנזורה הצבאית סבורה באמת ובתמים כי בזכות פסילותי שהודגמו לעיל תצליח לשכנע את הציבור כי בכור בדימונה מייצרים אטבי כביסה, אולי יש לפעולותיה ערך מסוים. אחרת הן מיותרות לחלוטין.


לא אחת אנו שומעים על ביזבוז כספי ציבור ועל אלטרנטיבות טובות יותר להשקעת הכספים. כמה עולה לדעתכם להחזיק את המוסד הזה? זיכרו, יש לשלם משכורות לצנזור הראשי (בדרגת תא"ל), לצנזורים המחוזיים (בדרגת סגני אלופים), לפקידות, ועוד לא חישבנו את ההוצאות למשרדים, לטלפונים, לנייר ועוד ועוד ועוד. כמה בתי חולים, כמה בתי ספר, כמה מפעלים חיוניים באמת אפשר היה לבנות בכסף שהוזרם לצנזורה במשך חמישים שנות קיומה? הנה עוד שאלה שאפשר להפנות לצנזור.

תגובות
נושאים: מאמרים

8 תגובות

  1. אחד העם הגיב:

    את מי זה מעניין? למה זה חשוב, אין כאן ערך עיתונאי אלא נרקיסיזם אישי, מה איכפת לך מהצנזורה האם המאמר שלך מועיל ? למי? ודאי שלוא לאזרחי המדינה.
    אגב אם בוחנים את "מאמרך" לעומק בעיקר בימינו אלה, רואים שטעית לכל הדרך.
    סיג לחוכמה – שתיקה

  2. ישראל ליבראלית מידי הגיב:

    בזה שהיא מאפשרת לכל מיני מדפיסי כתבות להעליל ולהאשים את מערכת הבטחון.אנחנו במלחמה על קיומנו הפיזי והלאומי, ואם אנשים שונים אינם מספיק אינטליגנטים להבין שכאשר התותחים יורים המוזות שותקות. אזי צריך לתת להם שעורי עזר ותיגבור על מנת שכן יבינו.

  3. המגיב איננו אחד העם הגיב:

    למגיב "אחד העם" – בחר לך שם כרצונך. תגובות מתחזות
    כ"אחג העם" ו/או כל שם-של מגיב אחר באתר,שהשתמש(ה)
    בשם זה או אחר – תוסרנה,
    את/אתה רשאים להגיב אך לא להתחזות.

  4. ביטחון שדה ופרקליטות הגיב:

    הפיליטון של ספירו אינו הראשון בסאגת הצינזור הביטחוני בישראל. למשל, פרשת ספריו של אלוף משנה (מיל’) מייק אלדר. אלדר פרסם לפני כחמש שנים את "שייטת 11″ ואת "דקר" לאחר שאושרו על ידי הצנזור, בכפוף כמובן לפסילות שונות. הספרים יצאו לאור, והפצתם נעצרה בהוראת ראש תחום ביטחון שדה דאז, אלוף משנה בן דוד, בטענה כי יש בהם דברים שהצנזור לא היה צריך לאשר. ומה הדברים? על כך יש איסור פרסום. לאחר מאבקים משפטיים הושגה פשרה. אלדר אויים בהעמדה לדין בחשד לריגול חמור, וואלץ להוציא קטעים מספרו. מהם הקטעים? על כך יש איסור פרסום. ועוד יותר, יש איסור פרסום על העובדה שהוציאו קטעים.
    ומה לעשות, העובדה הזו פורסמה ב"מעריב" עוד לפני שהוצא איסור הפרסום הזה. זמן מה לאחר שיצאה המהדורה החדשה של "דקר" לאור (ששששש…. אין כזה דבר) רואיין אלוף משנה בן דוד ב"הארץ" ואץ להתרברב כי "הוציא דברים מהספר" הקלגס הגדול שדרש מבתי המשפט לאסור לפרסם את הדבר, לא היה יכול לעמוד ביצרו. ולא רק הוא. עוד קלגס, תת-אלוף (מיל’) אברהם לונץ, שהיה ראש מודיעין של חיל הים, ודרש למנוע את המשך הפצת הספרים, לא היה יכול לכבוש את יצרו, וחשף ב"צומת השרון" את הסוד הגדול – הספר שונה. תחשבו כעת כי לאלדר מותר לפרסם את העובדה שספרו שונה, ולהראות את השטויות שהקלגסים הוציאו – לא ולא! כעת יש צו האוסר לפרסם את העובדה ששני הקצינים הללו חשפו את שהם עצמם דרשו לאסור לפרסם. וכל הפארסה הזו (או הפיליטון, לחובבי הומור) נעשה בטענה כי פרסום מה שכתבתי כעת יפגע בביטחון.
    כן, כך אנו נראים!

  5. רודף שלום ומבקשהו הגיב:

    אנחנו עם מיוחד ,עם עם ייחוד ואנו ממש כמו קוץ בישבן של רוב תושבי המזרח התיכון. האם ראית אי-פעם שערבים שמתגוררים במדינה מערבית יפגינו נגד ראש מדינה/ראש-ממשלה של מדינה ערבית(מבין שכנינו)נגד מדיניות הממשלה/המנהיגות הערבית ולטובת היהודים במדינת ישראל? לא ראית ולא שמעת ,כי אין דבר כזה!!!!! אבל יהודים מפגינים בלונדון נגד מדיניותו של שרון ולטובת הפלסטינאים. אנחנו עם מיוחד ואין בלתנו!!!

  6. דדהדס הגיב:

    שאלה לי אליך גידעון,
    איך קורה ששנים אתה נימצא לבדך במאבק עם הצנזורה הצבאית (בצדק) ואין עוד אנשים בולטים במערכת האזרחית או האקדמאית או אפילו הפוליטית?
    מדוע מה שמותר במדינות חופשיות אסור במדינה שמתימרת להיות חופשית?

  7. רודף שלום ומבקשו הגיב:

    למר ספירו הנכבד ! כשאני קורא את מכמניך,קורה לי לא פעם לחשוב שאלו דברי הארס של נציג סוריה באו"ם. טוב עושה מדינת ישראל(ואני מקווה שתמשיך ליזום כל הזמן) על מנת ששנית מצדה לא תיפול ושלא יקומו יותר היטלרים בעולם. לידיעתך! בשנת 2002 הפכה מדינת ישראל להיות המדינה בעלת הרוב היהודי(השיגה את ארה"ב) וקברניטי המדינה חייבים לשמור על הציבור היהודי הגדול מפני אויביו. רק השענות על כח ועל נשק המתחדש כל הזמן מתוך ידיעה שהיא מסוגלת להרתיע את אויביה ומתוך רצון ,תפילה ותקווה שהיא לא תצטרך להפעילו לעולם, רק כח הרתעה ביחד עם נסיונות כנים להדברות ולחתירה לשלום אמיתי רק הם ישמרו עלינו!

  8. לא מזלזלת הגיב:

    מר ספירו נכבד,
    טוב עושה מדינת ישראל שהיא מצנזרת את המידע שאתה פולט שוב ושוב. האם אתה חושב שהמודיעין של המדינות השכנות לנו כל כך מטומטם? דע שלא כך. אני קוראת בעיתונים, ורואה תמונות שוב ושוב, כמויות של מידע ושואלת את עצמי ברוגז: איך יכול להיות שפורסם המידע הזה (לעזאזל?!)? אני לא רוצה לכתוב כאן שוב את מה שנפלט בעבר, אבל אני פשוט רואה איך נותנים למודיעין של הארצות השכנות את כל המידע (מעל ומעבר!) בכפית זהב ישר לפה, יש דברים שלא צריכים להיחשף, לא סתם – האמן כי ברגע שירצו לחשוף מידע כזה או אחר הוא יחשף. ובאמת, אל תקדים אם מה שיבוא בכל מקרה, אם אתה כל כך מאמין שיבוא ושכך הוא סדר הדברים.
    שמור על פיך, בבקשה! אל תהיה איוול בכזאת גאווה.

הגיבו לרודף שלום ומבקשו

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים