הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-9 באפריל, 2003 16 תגובות

זה היה יכול להיות מסמך טוב אילו:



  • א י ל ו רצו כל הצדדים באמת להגיע לפשרה הוגנת.

  • א י ל ו שרון ומרעיו היו באמת מוכנים להחזיר את השטחים הכבושים ולפרק את ההתנחלויות.

  • א י ל ו היו האמריקאים מוכנים להפעיל לחץ מאסיבי על ישראל.

  • א י ל ו שלט בוושינגטון נשיא כמו דוייט אייזנהואר, שציפצף על קולות היהודים ותרומותיהם.

  • א י ל ו חשב ג’ורג’ בוש שזה משרת את האינטרסים שלו, ואינו סתם עצם שהוא זורק לפודל האנגלי שלו.

  • א י ל ו חשב טוני בלייר שהמסמך משרת אינטרס בריטי, ואינו סתם פירור שהוא זורק לאופוזיציה שלו מבית.

  • א י ל ו היה לאו"ם כוח של ממש.

  • א י ל ו היה לאירופה כוח של ממש.

  • א י ל ו היה לרוסיה כוח של ממש.

  • א י ל ו לסבתא שלי היו גלגלים.

כל האילו-אים האלה מתייחסים למצב דימיוני. לכן לא ייצא דבר מכל המלל סביב מפת-הדרכים המהוללת. העובר מת מזמן ברחם אמא-קוורטט. בכל זאת, ננסה להתייחס לעניין כאילו היה רציני. האם זה מסמך טוב? האם יכול היה להביא תועלת, אילו היו כל האילו-אים האלה מציאותיים? כדי להשיב ברצינות, צריכים להפריד בין היעד המוצהר ובין הדרך האמורה להוביל אליו. היעד הוא חיובי בהחלט. הוא זהה ליעדי תנועת-השלום הישראלית: סיום הכיבוש, הקמתה של מדינת-פלסטין העצמאית לצד מדינת-ישראל, שלום ישראלי-פלסטיני וישראלי-סורי, השתלבות ישראל במרחב.


מבחינה זו, מרחיק המסמך לכת מעבר להסכם-אוסלו. ב"הצהרת הכוונות" של אוסלו היה חור ענק: הוא לא קבע בכלל מה צריך לקום אחרי שלבי-הביניים הארוכים. בהעדר יעד סופי ברור, לא היה כיוון גם לשלבי-הביניים. לכן מת תהליך אוסלו יחד עם יצחק רבין. מפת-הדרכים מאשרת שנוצר קונסנזוס עולמי סביב המטרות האלה. עובדה זו תעמוד בעינה גם אם לא ייצא ממנה דבר וחצי-דבר. אלה מאתנו, הזוכרים שעוד לפני 35 שנה היה רק קומץ אנשים בארץ ובעולם שדגלו בחזון זה, יכולים להפיק סיפוק עמוק ממפת-הדרכים הזאת. היא אומרת שניצחנו במאבק על דעת הקהל בעולם. אבל בל נגזים: גם במסמך הזה יש חור גדול בהגדרת המטרות. לא נקבע בו מה יהיו גבולות המדינה הפלסטינית שתקום? לא במפורש ואפילו לא במרומז. אין בו זכר לקו הירוק. זה לבדו מספיק כדי להרוס את הבניין כולו. אריאל שרון מדבר על מדינה פלסטינית בארבעים אחוזים של "השטחים?" שהם פחות מתשעה אחוזים של פלסטין בימי המנדט הבריטי. מי שמאמין שזה יביא את השלום? שיקום.


כאשר עוברים מהשירה לפרוזה, מפסגת היעדים אל הדרך האמורה להוביל אליהם, הולכים ומתרבים תמרורי-האזהרה. זוהי דרך ארוכה ומפותלת, מלאה במהמורות ובמכשולים. גם אתלט אמיץ מאוד היה נאחז חיל ורעדה אילו נדרש לרוץ במסלול הזה. המסלול מורכב משלבים. בכל שלב צריכים הצדדים לבצע דברים מסוימים. בסוף כל שלב צריך הקוורטט לקבוע שכל ההתחייבויות מולאו, כדי לעבור לשלב הבא. בסוף יבוא השלום המיוחל, אם ירצה השם. גם אילו היו כולם חדורים ממש ברצון טוב, זה היה קשה. כזכור, כאשר החליט ראש-הממשלה הבריטי דייוויד לויד-ג’ורג’, לסיים את הכיבוש הבריטי באירלנד, אמר: "אי-אפשר לעבור על פני תהום בשתי קפיצות". בעלי מפת-הדרכים מציעים, לעומת זאת, לעבור על פני התהום הישראלית-פלסטינית בהרבה-הרבה קפיצות קטנות. שאלה ראשונה: מי זה הקוורטט, שצריך להחליט שהצדדים מילאו את התחייבויותיהם בכל שלב, כך שאפשר לעבור לשלב הבא?


לכאורה יש כאן איזון בין ארבעה גורמים: האו"ם, ארצות-הברית, אירופה ורוסיה. זה דומה לבוררות זבל"א ("זה בוחר לו אחד וזה בוחר לו אחד"). כל צד בוחר לו בורר הרצוי לו, ושני הבוררים בוחרים בשלישי. פסק-הבוררות מתקבל ברוב דעות, ומחייב את הצדדים. זה יכול היה להצליח. אמריקה מקובלת על ישראל, אירופה ורוסיה מקובלות על הפלסטינים, נציג האו"ם יהיה הבורר השלישי והמכריע. ובכן, לא דובים ולא יער. לפי המסמך, הקוורטט ("הרביעיה") צריך להחליט פה-אחד. לאמריקאים יש וטו. כלומר: לשרון יש וטו. אם אינו מסכים, שום דבר לא יעבור. האם צריך להגיד יותר? שאלה שנייה: מתי זה ייגמר?


ובכן, אין לוח-זמנים נוקשה למעבר משלב לשלב. אמנם, במסמך הוזכרו כמה תאריכים, אך ברור שזה לא ממש ברצינות. השלב הראשון היה צריך להתחיל באוקטובר 2002 ולהסתיים במאי 2003. אם יהיה הרבה מזל, המסמך יוצג בפעם הראשונה רשמית לישראל ולפלסטינים במאי, ואז רק תתחיל העמידה הממושכת על המקח. השד יודע מתי (אם בכלל) יתחיל השלב הראשון של הביצוע. ובינתיים? כדאי לזכור: בהסכמי אוסלו נקבעו הרבה מועדים, וכמעט כולם הופרו (בדרך כלל על-ידי הצד הישראלי). כפי שקבע רבין הזכור לטוב: "אין תאריכים קדושים". שאלה שלישית: האם יש איזון בין התחייבויות שני הצדדים?


בשלב הראשון צריכים הפלסטינים להפסיק את האינתיפאדה החמושה, לקיים שיתוף-פעולה בטחוני הדוק עם צה"ל ולהכיר בזכות-קיומה של ישראל. ובו-זמנית הם צריכים גם למנות ראש-ממשלה בעל-סמכויות (כלומר, להדיח למעשה את נשיאם הנבחר, יאסר ערפאת) ולהתחיל בחקיקת חוקה שתתקבל על דעת הקוורטט. מה צריכה ישראל לעשות באותו הזמן? היא צריכה לאפשר לבעלי-תפקידים פלסטיניים (ורק להם) לנוע ממקום למקום, לשפר את התנאים ההומניטריים, להפסיק התקפות באזורים אזרחיים והרס בתים, ולהחזיר לפלסטינים את הכסף המגיע להם. היא צריכה גם לפרק את מאחזים, אבל רק אלה שהוקמו בימי ממשלת-שרון "בניגוד לקווי-היסוד שלה". (מי יקבע?).


אין זכר להפסקת פעולת ההתנחלות בשלב זה. האם מאמין מישהו שראש-הממשלה אבו-מאזן יצליח לשים קץ לפיגועי החמס והג’יהאד, כאשר אינו מקבל שום תמורה מדינית, וההתנחלויות ממשיכות להתרחב מדי יום?


אחרי שלב זה צריכים הפלסטינים לבצע רפורמה במוסדותיהם, להכין חוקה "על בסיס דמוקרטיה פרלמנטרית חזקה" (אסור להם לכונן משטר אמריקאי, שמא תהיינה לערפאת סמכויות כלשהן). ורק אז, "ככל שיתקדם שיתוף-הפעולה הביטחוני", ייסוג צה"ל בהדרגה מאזורים שנכבשו מאז 28 בספטמבר 2000. כלומר, לא מיד, לא בבת-אחת, אלא "בהדרגה". לא משטח B ו-C, רק משטח A. לחזור למקומות שהיה בהם לפני פרוץ האינתיפאדה. אם להשתמש בבדיחה היהודית על העז שהוכנסה לחדר הצפוף: צה"ל נדרש להוציא את העז, הפלסטינים נדרשים להוציא את אבא ואמא.


אחרי כל זה יתחיל השלב הבא, הפלסטינים יחוקקו חוקה ויקיימו בחירות חופשיות, המצרים והירדנים יחזירו את שגריריהם לישראל, וממשלת-ישראל תקפיא סוף-סוף את כל פעולות ההתנחלות. השלב הבא צריך להסתיים ב"הקמתה האפשרית" של "מדינה פלסטינית בגבולות זמניים". כלומר, הרבה זמן אחרי הפסקת הפיגועים, תקום (אולי!) מדינה בגבולות שטח A. לכאורה זה היה צריך לקרות בסוף 2003, אך ברור שזה יקרה (אם בכלל) הרבה אחרי זה. מדובר גם על "פעולה נוספת על ההתנחלויות בהתאמה להקמת מדינה בגבולות זמניים". מה זה? זאת אפילו לא התחייבות לפירוק התנחלות אחת, נידחת ומבודדת ככל שתהיה. ואחרי שכל זה יקרה, יחליט הקוורטט (ושוב: פה אחד, רק בהסכמת האמריקאים) שהגיע הזמן למשא-ומתן בין ישראל ופלסטין על "הסכם-קבע סופי ומושלם", שבו ידובר על גבולות, ירושלים, פליטים והתנחלויות. ירצה שרון או יורשו? יהיה הסכם. לא ירצה? לא יהיה. (כמו בבדיחה של דן בן-אמוץ על הציפורים והקפה: "ירצו? יאכלו. לא ירצו? לא יאכלו").


האמת הפשוטה היא שאין במסמך הזה אף לא מילה אחת ששרון אינו יכול להסכים לה. הרי בעזרת בוש יוכל לטרפד כל מהלך בכל עת. אפשר לומר: "רוב מהומה על לא מאומה". והראייה: שרון אינו מתרגש. המתנחלים אינם מתרגשים. ושום יגאל עמיר חדש אינו טוען את האקדח שלו.

תגובות
נושאים: מאמרים

16 תגובות

  1. ציוני הגיב:

    אורי , דחילק , מה הערבים צריכים לתרום להסכם .יש פה שני צדדים אשר נלחמים בינהם יותר ממאה שנה . לשיטתך יש לכל אחד אינטרסים צודקים לדעתו .אתה מתיצב לטובת הצד הערבי באופן טוטאלי .במאמרך אתה שואל שאלות רטוריות מה היה אם … כל הצדדים מועלים אך לגבי הערבים לא מועלת כל שאלה . כל מה שיעשו הוא צודק . אורי אבנרי – אתה לא טיפש ראית את הפגנות התמיכה בסאדם וברור לך לצד מי הם ידידך , עורה !

  2. ניסן הגיב:

    מעניין לראות בצורה כה מפורשת לאיזה עולם אתה שואף.

    "א י ל ו היה לאירופה כוח של ממש.
    א י ל ו היה לרוסיה כוח של ממש."

    בחייאת, את זה עברנו ובקושי נחלצנו.

    עכשיו אתה יכול להוסיף:

    א י ל ו היה לסאדם כוח של ממש.

  3. לדני יחיאל הגיב:

    והערבים הישראלים לא מענינים אותך האא?

  4. הגיע הזמן למזרח-תיכון חדש הגיב:

    בתחילת המלחמה כתב מישהו בעיתון הגדה כי בפורים אכלנו אזני-המן ובפסח נאכל אזני-סדאם. כמה שהוא צדק. מר אבנרי הידוע בחשיבתו המענינת,טעה הפעם. בקרוב מאדיהיה שלום ביננו לבין בני-דודינו. ואז תעלה במלואה הבעיה האמיתית שלנו ושל הערבים: הבעיה החברתית-כלכלית. אנו מחקים את מדינות ערב: האלפיון העליון הופך לעשירון עליון ושמונה עשיריות מהעם מצטרפות לעשירון התחתון. ככה אי אפשר לבנות חומה .

  5. דני יחיאל הגיב:

    וכמובן אי אפשר לצפות מהפלשתינאים לעבור את המסוכה הראשונה הכלכך קשה… הפסקת הטרור ומעשי הרצח של יהודים ישראלים. (ובל נשכח את ההסתה)
    אבל למה לדקדק בקטנות? חיי אדם של יהודים?!

  6. אבי בלום הגיב:

    שנים רבות, בהקשיבי לנאומים ושיחות של אודות זכויות האדם בעולם, נתקלתי לא מעט באטימות המתנשאת של דוברי שמאל למיניהם שהאשימו (ובצדק) את ישראל בהפרת זכויות האדם בשטיחם. אבל לא טרחו להזכיר במאום את הפרות זכויות האדם שנעשות בארצות סביבנו וברשות הפלשתינית, בידי משטרים מושחתים דוגמת זה, הגרוע בהם זצ"ל…של סדאם.ובכן רבותי וזה כולל גם אותך מר אבנרי! אפשר להפיל משטר רודני בעזרת כידונים! כן זה אפשרי ורצוי מפני שהחלופה – גרועה יותר. אפשר להפיל את ערפאת וגם רצוי- להפיל אותו את זה האיש שגרם כאן לאסון השנתיים האחרונות. האיש שכנראה היתה טעות גדולה בהבאתו לכאן ב94 ואני מודה, האמנתי בו ובתחושת ההתקרבות המזויפת שנטע כלפינו. אתה יודע מה מר אבנרי. אילו לסבתא שלי היו גלגלים, היא הייתה מזמן מטיסה את ערפאת מכאן

  7. לאבי הגיב:

    עראפת ישיג את מה שהוא רצה – מדינה. זה עלה לנו ולהם יותר מדי אבל הידיעה שעל הפלסטינים אי אפשר לדרוך יותר (יש פצצות חיות מתחת למגפיים) – הגיעה לעולם רק לאחר שעראפת נכנס לתמונה. גם על היהודים לא ניתן יותר לדרוך – האטום ודומיו. כך, שני עמים בלתי נדרכים ובכל זאת דרוכים צריכים להשלים ולחיות זה לצד זה מתוך תחושה של כוח ועצמאות ולא של הפסד וכניעות כמו שישראל רוצה שסכסוך זה יסתיים.

  8. גיא, קנדה הגיב:

    אורי אבנרי מוכיח כל פעם מחדש, בכתבות צדקניות וציוריות שהוא הפך לבן ערובה אינטלקטואלי, של תפישת עולמו, שאינה עומדת במבחן המציאות. האירוניה היא, שהימין האמריקאי הולך לעשות את מה שהשמאל הישראלי נכשל בו, ובגדול. אז אורי אבנרי, במקום לשאול את עצמך, איפוא ולמה כשל המחנה שלך, אתה ממשיך במנטרה הדי מעייפת הזו, של זריקת בוץ ממוחזר באמריקאים. (זה אולי מאוד אקולוגי אבל בהחלט לא מעשי.)

  9. למתהלל מקנדה הגיב:

    הרוצה לשקר מרחיק עדותו ונבואותיו (מקנדה) – אל
    יתהלל חוגר כמפתח, הסיכוי ש"האמריקאים" יביאו לשתי
    מדינות בא"י-פלסתין שואף לאפס, למרבה הצער.

  10. גיא הגיב:

    מה עניין המחט לתחת.אם לא האמריקאים יגררו את ישראל להסכם, אז מי כן? השמאל הישראלי? אורי אבנרי, או אולי ביילין? הצדקנות מתאימה לאנשים לא מעשיים ומחפה על חוסר היכולת שלהם לשנות, למרות כוונותיהם הטובות. הסכם אוסלו היה הסכם נכון ברמה העקרונית, ביזיון ברמת המימוש, ששותפים לו שני הצדדים. פתאום השמאל לא שותף לכישלון? מה דעתך חוגר?

  11. החור שבמחט הגיב:

    גם למחט (ללא החרוז הגס) יש חור גמו בטיעוניו של
    הנביא מקנדה. ל"אמריקאים" טוב ונוח (כמו חוט במחט)
    עם שרון ואיתם המדכאים את הםלסטינים ועם נתניהו
    ולפיד המדכאים את הישראלים. עכשיו, כשישראל תהיה רק
    אחת משתי "דמוקרטיות" במזה"ת (השנייה: עיראק כמובן,
    תחת השרביט הדמוקרטי האמריקאי) – שולטת ארה"ב על
    מערב האזור(ישראל) ומזרחה (עיראק, בדרך לאיראן –
    נפט!). שרון ןנתניהו (מחליפו) טובים לאמריקאים,
    את הישראלים העניים ואלה שיתווספו מתחת לקו העוני,
    אםשר לקנות בנדבות אמריקאיות. תוכניות אלביזיה
    אמריקאיות ןכרטיסי טיסה מוזלים לניו יורק, להורים
    שירצו לבקר את בניהם מובילי הרהיטים, סוחרי הסמים
    ושאר מלאכות המפרנסות את בעליהן.הסכסוך הישראלי-
    פלסטיני הוא הנשק הקונבנציאלי של בוש ושות, לשעבוד
    האזור כולו, לבעל הבית מטקסאס. את השלום, הרווחה
    והשגשוג לישראל ופלסטין, יביא רק שינוי הממשל
    בוואשינטון, אולי.

  12. לחוגר הגיב:

    תגובתך, היא הוכחה לתיסכול צדקני. נתחיל בנושא חדש שבא לידי ביטוי בתגובתך ובסיגנון מתלהם. נתניהו ולפיד נבחרו באופן דמוקרטי. (גם לצערי) בדמוקרטיה יש מנצחים ומנוצחים. כמו בחיים, בטבע וכן הלאה. פתאום מנוצח סידרתי שכמוך, עם תפיסת עולם "מתקדמת" כל כך, אינו מכיר בכללי המשחק? יש לך אלטרנטיבה טובה יותר? משהו דוגמת שילטון הבעת בעירק וסוריה, או נהיה נוסטלגיים יותר דוגמת הקומוניזם ה"נאור" באירופה?
    לגופו של עניין, עושה רושם שיותר מעניין אותך להחליף את השילטון בוושינגטון (שכנראה יוחלף בתהליך דמוקרטי) מאשר להסתכל במראה ולראות כמה פטתיים נראים הטיעונים הגרוסים עד דוק, שלך וחביריך הצדקניים. אימפוטנטיות פוליטית דוגמת השמאל הישראלי, היא לא אלטרנטיבה, נהפוך, היא זו שתרחיק אותו ממרכז החיים הפוליטיים ומעגל ההשפעה. דרך אגב, אני כמוך מאמין במדינה פלסטינית לצידה של ישראל.

  13. הנחתום מעיד על עיסתו הגיב:

    נראה שהמרחיק עדותן ותגובותיו מקנדה – חזק יותר
    בעלבונות מאשר בטיעוניו שנכתבו ונקראים בעליבותם,

  14. דוטי פוטי הגיב:

    יש אנשים שמשעמם להם בחיים, אז הם כותבים דברים מקוממים שרחוקים מהמציאות. טוב שעדיין לא ביטלו את זכות הביטוי, ואני מקווה שלעולם לא יבטלו אותה.

  15. מציע. הגיב:

    אני מציע להנהלת הפורום להעניק פרס לימני הראשון שיצליח לייצר תגובה שתהיה קשורה למאמר שעליו הוא מגיב.(שלא לדבר על קשר למציאות…….).
    תודה.

  16. לאדון: מ צי ע הגיב:

    אני מציע שתשב ביציע ותפסיק ל ה צ י ע . אגב, לעניננו לא כל תגובה שאינה לענין שיכת לימני. יכול להיות גם: מרכזי , שמאלי ,קדמי ואחורי

הגיבו לגיא

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים