"דברים כאלה עושים רושם על הברברים"
["מחכים לברברים", ק' קוואפיס]
מִי מְחַכֶּה עוֹד לַבַּרְבָּרִים?
לָמָּה? לְשֶׁם מָה?
שָׁלֹשׁ מְכוֹנִיּוֹת נוֹרוּ שׁוּב אֶתְמוֹל
שְׁנַיִם נֶהֶרְגוּ כַּמָּה פְּצוּעִים
וּבְהֶמְשֵׁךְ הַיּוֹם רוֹקֵן אֶחָד בָּרְחוֹב כָּאן בַּבִּירָה
חָמֵשׁ מַחְסָנִיּוֹת וְיִלְלוֹת הָאַמְבּוּלַנְסִים
גָּבְרוּ עַל זַעֲקַת הַדָּם –
מִי מְחַכֶּה עוֹד לַבַּרְבָּרִים?
אָז חָשַׂפְנוּ אֶת הַשֶּׁטַח קְצָת פֹּה קְצָת שָׁם
עָקַרְנוּ כַּמָּה מְאוֹת עֲצֵי זַיִת זְקֵנִים מִמֶּנּוּ
כַּמָּה עַשְׂרוֹת בָּתֵּי חֹמֶר שֶׁל סְתָם פְּלִיטִים מוֹטַטְנוּ –
דְּבָרִים כָּאֵלֶּה עוֹשִׂים רֹשֶׁם עַל הַבַּרְבָּרִים
מַה גַּם שֶׁהֶעֱלֵינוּ שְׁתֵּי מְכוֹנִיּוֹת עַל יוֹשְׁבֵיהֶן עַל טִיל
וְכַמָּה פְּצָצוֹת חֲכָמוֹת תָּעוּ בְּדַרְכָּן בּין מְסַמֵּן לִמְסֻמָּן –
אָז לָמָּה מִתְרוֹקְנִים פִּתְאֹם רְחוֹבוֹתֵינוּ, כִּכְּרוֹתֵינוּ?
פִּצְצַת אָדָם הִתְפּוֹצְצָה בְּפֶתַח מוֹעֲדוֹן
עֶשְׂרִים וְכַמָּה צְעִירִים הָלְכוּ וְעוֹד הֲמוֹן פְּצוּעִים
עוֹד חֲגוֹרָה עַל בְּעָלֶיהָ רִסְּקָה חַיִּים בְּבֵית קָפֶה וְעוֹד אַחַת בְּמִסְעָדָה
וְאַחַר כָּךְ בַּחֲגִיגָה שֶׁל בַּר מִצְוָה וּבְאוּלַם הַ"סֵּדֶר"
כִּי דְּבָרִים כָּאֵלֶּה כַּמּוּבָן עוֹשִׂים רֹשֶׁם עַל הַכּוֹבְשִׁים הַבַּרְבָּרִים
מַמָּש כְּבָר מִתְקַשִּים לִסְפֹּר
אָז מָה אִם מֶלֶךְ הַמַּחְסוֹם בְּשֶׁם הַכֶּתֶר תָּקַע אַמְבּוּלַנְסִים בַּפְּקָק
עַד שֶׁחוֹלֵיהֶם גָּוְעוּ עַד שֶׁהָרוֹת יָלְדוּ וְלָדוֹת מֵתִים
וּבַחֲצַר הַבַּיִת רִסֵּק פָּגָז שֶׁל טַנְק אֵם עַל שְׁלֹשֶׁת יְלָדֶיהָ
מִשְׁפָּחָה כְּנֶגֶד מִשְׁפָּחָה –
הֲרֵי דְּבָרִים כָּאֵלֶה כַּיָּדוּעַ עוֹשִׂים רֹשֶׁם עַל הַבַּרְבָּרִים
שֶׁלֹּא לְדַבּר עַל יֶלֶד שֶׁגַּבּוֹ נֻקַּב מִבַּעַד לַיַּלְקוּט
וּבֶן אַרְבַּע שֶׁאֶת רֹאשׁוֹ כִּסּוּ בְּשָׂק וְיָדוֹ אוֹחֶזֶת בַּאֲזִקֵּי אָבִיו –
וְכָאן אֶצְלֵנוּ נְעָרִים שֶׁצָּהֳלָתָם נֻפְּצָה עִם חַיֵּיהֶם
בַּתַּחֲנָה בַּדֶּרֶךְ לְבֵית הַסֵּפֶר –
כַּמָּה שֶׁדְּבָרִים כָּאֵלֶּה עוֹשִׂים רֹשֶׁם עַל הַבַּרְבָּרִים מִכָּאן וּמִכָּאן
[פסח התשס"ב]
שיר פגז של עוכככר יששששראל שששששמאלני מתלהם שזמנו בעיתו. אולי מוטב שיארוז קולמוסו וחיצי התרעלה ויעבור לחזית לשעשע בכתביו את חיילנו הנאמנים השומרים על גבולותינו יומם וליל.
חן חן על מילותיך האמיצות המאירות את חשכת הליל.
שיר חזק, נוקב ועשיר. לא להאמין שעברה כבר שנה מזוועות פסח שעבר.
למרות שהשיר מדבר על מאורעות שהתרחשו בנקודת זמן מאוד מסוימת, אפשר לקרוא אותו כתיעוד הסטורי ביקורתי ומיוחד
התבלבלתי בין כותר תגובה לבין שמי.
חן-חן גם לך, מיכה, על המשוב.