הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-19 באפריל, 2003 3 תגובות

זהו זה. המלחמה נגמרה (נכון, למטכ"ל שלנו קשה להפנים זאת, אבל היא נגמרה). זו שעתם של החברים: "נו, נו… למה עכשיו את שותקת, בלעת את הלשון? מה נותר לך לומר אחרי הניצחון הגדול של כוחות הברית על עיראק? להיכן נעלמו כל הפציפיסטים והשמאלנים שלך? שותקים הא? גיבורים קטנים מאוד יפי הנפש שלך, מאז ומעולם היו… ותודה לאל, באמת מזל, שהם אכלו אותה בגדול גם הפעם, כרגיל. מה יש להוסיף….דגלי שלום בארבעה צבעים לא עזרו להם. כבר לא מדברים בעולם על היאנקיס שודדי הנפט ועל בלייר המנודה מבריטניה ומהעולם. עכשיו, אחרי הניצחון, עכשיו כשבגדד בידינו, כולם פתאום חברים של בעלות הברית, כולם".

"תיראי אותם. הצרפתים והגרמנים האלה, (אנטישמים גמורים, אגב. זה קשור, זה קשור, בוודאי שזה קשור) מתחנפים לאמריקנים ולבריטים, לבחורינו המצוינים. והרוסים בדרך. כמו גדולים הם מבקשים להתחלק איתם בשלל. אבל לא, שלא יתנו להם! מגיעה להם במאת האחוזים ההשפלה הזאת עכשיו. שיזחלו על הרצפה, שילמדו לקח, אחרי הניצחון הגדול שלהם… שלנו… בקיצור, של הטובים, על כל הרוע שבעולם."


היא שמעה ושתקה. לא רצתה לקלקל את החגיגה (רק מעט חגיגות חגגו לאחרונה במדינתה הענייה והמדוכאת, ולמען האמת, גם לחגיגה הזאת היה צליל טיפה לא משכנע, קצת עצוב אפילו). היא חיפשה את סימני הנפילה של הדיקטאטור בסרטים הטריים שזה עתה הגיעו מבגדד וראתה רק פסלים גדולים נופלים על אפם שלהם ועל חמתם של הבריות, נגררים ומכוסים בדגלים, וחשבה לעצמה – הפסל נפל, אבל היכן האיש? ומשום מה, אולי בגלל חוסר הבנתה את רזי העולם הגדול, לא הצליחה לחוש שמחה גדולה בליבה, אולי, כי חשבה, בטיפשותה, שהרבה דמוקרטיה היא לא ראתה בדרך הדמוקרטית, בה הביאו את ה"דמוקרטיה" לארץ הסדאם-חוסיינית המאד לא דמוקרטית, מוכת דיקטטורה אכזרית זה שנים רבות. לעומת זאת. היא ראתה הרבה פחד (ובזה היא מבינה יפה דווקא), וצער ומוות ודם ורעב וצימאון ומחלות, ותמונות של בכי וייאוש ושכול. 


היא שאלה את עצמה, איך חשים ההורים של חללי המרינס על מות בניהם בארץ זרה למען החופש (אולי…) של מדינה רחוקה, כשהם רואים איך "בילו" הנתינים החופשיים הטריים את יומם הראשון לחופש ודמוקרטיה – בביזה, בהרס וברצח (ועוד לא הכול נתגלה, כנראה, ועוד צפויים גילויים מכוערים) כשסירחון הגוויות עולה השמימה, והעיר ללא חוק וללא רחמים, ורק ערמות של חול ודם וילדים מחטטים בזבל.


אפילו את אוצרות התרבות במוזיאון הארכיאולוגי הגדול במזרח התיכון (רבע מיליון פריטים), נכס של האנושות כולה, הצליחה המלחמה להרוס. והיא הרהרה בליבה, מה יהיה איתם בכלל, ומה איתנו כמובן, ורק גועל ופחד חשה בליבה ובנפשה, כי היתה לה תחושה של  DEJA VU, מין תמונה בראש שבה מתערבבים להם בדרך מוזרה, נפילתה של חומת ברלין, הריגתו של צ’אושסקו, המלחמה באפגניסטן, ומלחמת לבנון שלנו עם וייטנאם שלהם. מאוד רצתה לומר לאמריקאים, ובעיקר לחיילים שביניהם, אנשים פשוטים שרובם מהאזורים העניים יותר של הארץ הגדולה, כמו מורה שמסבירה, ש"זה לא כל כך פשוט. לנצח במלחמות זה לפעמים צרה גדולה (אם כי להפסיד זה עוד יותר גרוע…). גם אותנו הם נורא אהבו בהתחלה, וזרקו עלינו אורז… אבל זה עבר להם מהר יותר משחשבנו. תיזהרו… זה מסוכן…"


היא עוד שאלה את עצמה מרוב דאגה: עכשיו ילחמו נגד כולם?  הרי לא חסרות דיקטטורות צמאות דם בעולם, עם נשק כימי וביולוגי ואטומי, אולי אפילו יותר מעיראק ואולי בפעם הבא – חלילה – זה יהיה נגדנו? נבהלה לפתע. כי גם ילד יודע (בעיקר ילד יודע) שבריון שמרביץ חזק בפעם הראשונה ומצליח לעשות סדר משלו בסביבה (בכוח), אומר כי טוב, ולא עוצר… כי תמיד יש עוד רעים בסביבה, ופתאום גם קשה להבחין בין רעים וטובים. למי להאמין היום, ועם מי בעצם היא מזדהה, ולא מצאה תשובה.


אבל המלחמה, כך אומרים, בכל זאת נגמרה. כלומר, המלחמה הזאת.

תגובות
נושאים: מאמרים

3 תגובות

  1. אתי פרצ’יק הגיב:

    שלום רב מנואלה,

    צר לי אך המלחמה לא הסתיימה. זהו שלב אחד בלבד,
    בשרשרת אירועים שעוד נכונו לנו. כאשר האמריקאים ירכיבו את הממשל ו/או השלטון שהם חפצים בו (נכון להיום הסיכוי לכך הינו נמוך), במידה וזה אכן כן יצליח יקום שם שלטון האייטלות של איראן. והחגיגה
    תהיה גדולה. בנוסף ציפור קטנה לחשה לי שאחרי
    שהרומאים-האימפריה העתיקה קמה לתחייה בדמותה של ארצות הברית של ימינו, ייצאו מעיראק וגאיוס קליגולה-הלא הוא הנשיא בוש, יחזור סאדאם חוסיין לעיראק. ורק אז אם בכלל תתחיל המערכה הגדולה.
    משהו בסביבות 2005-2006. אינני מתעסקת במיסטיקה
    ואני לא אסטרולוגית, אני עושה כרגע את הדוקטורט שלי בהיסטוריה, וכל התרחישים שלי לקוחים מההיסטוריה,
    ומה שנכון היה בעבר הרחוק נכון גם להיום. האמריקאים
    לא יישארו שם לנצח, בוש יסיים את הקדנציה שלו בתור נשיא כבר בבחירות הקרובות, בצורה זו או אחרת, ייתכן גם שיירצח. לכן כרגע הנצחוןהוא של גאיוס קליגולה, אבל בהמשך יתהפכו היוצרות.ועד אז להשתמע.

    גם שרון ראש ממשלתנו לא יחזיק בשלטון עוד הרבה זמן. כרגע שקט מכל הבחינות, שקט לפני סערה איומה.
    ההמשך יבוא. יהיה פה שמח!!!!מפת-הדרכים, פינוי התנחלויות, קריסה כלכלית טוטלית וכו’ וכו’. חכו וראו.

    מאחלת לך ולבני ביתך חג פסח כשר ושמח!!!!!!

  2. דני יחיאל הגיב:

    לאתי ,

    קראתי בעיון רב את המלל ששפכת כאן. ואני מוכן להציע לך התערבות. שעד 2006 דבר מהדברים שחזית לא יקרה. אני חושב שמוטב שתעשי שינוי ותעברי ללמוד אסטרולוגיה.
    על מה את רוצה להתערב?

  3. דן בן זכאי הגיב:

    בס"ד
    גב’ דבירי שלום רב,
    קראתי בעיון את מאמרך.
    מעניין אותי להביא לידיעתך מאמר שפורסם ב"טיים" לפני כמה שבועות ובו תיאור מפורט של הדרך שבה רוצים מטיפים אוונגליסטים אמריקניים לנסוע בעקבות הלוחמים לעיראק ו"לעשות שם נפשות" למען ישו.
    אחד המגיבים מקודם אמר שמדובר כאן ממש בדפוס פעולה של האימפריה הרומית…
    הרשי לי לומר שמתחדשים כאן מסעי הצלב ואילו אנחנו, היהודים בא"י (בשם שנאת הערבים כנראה) מעדיפים לחזור לאותם ימי ייסורים נוראיים… אגב, המאמר מתפרסם גם בגיליון המקוון של ה"טיים" ושמו: onward, christian soldiers?

הגיבו לדן בן זכאי

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים