הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-30 באפריל, 2003 8 תגובות

הכנסת אישרה ביום רביעי את תוכניתו של שר האוצר בנימין נתניהו לטיפול במשבר הכלכלי החמור. התוכנית מתיימרת להיות "תוכנית להבראת המשק", אך להערכתנו אין בה כדי להוריד את האבטלה או להעלות את המשק על מסלול של צמיחה. באופן אבסורדי במקום ליצור מקומות עבודה היא שולחת אלפי עובדים למעגל האבטלה. חלק מסעיפי התוכנית ממשיכים את המדיניות שהונהגה בכל מהלך המשבר בשנתיים האחרונות, קרי, קיצוצים בהוצאות הממשלה כתשובה כביכול למשבר, וחלק מסעיפיה אינם קשורים כלל למצב המשק והם בגדר ניצול הזדמנות על ידי קובעי המדיניות להנהגת שינויים קיצוניים בהסדרים מרכזיים במשק עליהם התבססה מדינת הרווחה תוך כינון מהפך בתחומי יחסי העבודה והפנסיה.

המשבר החמור במשק הישראלי החל באוקטובר 2000 עם תחילת האינתיפאדה והוא הולך ומחריף. המשבר בהיי-טק והמשבר בעולם, אך במיוחד העימות האלים עם הפלסטינים, הולידו משבר כלכלי חמור המתבטא בירידה נמשכת בתוצר לנפש בסדר גודל של יותר מ-10%. קובעי המדיניות בחרו להתמקד בהיבט אחד של המשבר: בקשיים שנוצרו בתקציב המדינה בשל הירידה בגביית המסים. אסטרטגיית התגובה שלהם אינה מתאימה לטיפול בסיבות למשבר או בתוצאותיו הקשות שכן היא ממוקדת אך ורק בתוצאה אחת – הגרעון בתקציב.


בחסות מסך העשן של הטיפול בקשיים בתקציב מקדמים קובעי המדיניות תוכניות ישנות שלהם לקצץ את הסקטור הציבורי ולכונן כלכלת שוק חופשי ובכך להבריא כביכול את המשק. כוונת קובעי המדיניות היא לנצל את המשבר התקציבי כדי למוטט את מדינת הרווחה או מה שנותר ממנה, ולהוליך את ישראל למודל "אמריקאי" בו השוק ישלוט לבדו והמדיניות החברתית תיפגע. התוכנית הכלכלית החדשה חושפת דווקא את עמדתם של מגישיה כנציגי השקפה ואינטרסים העומדים בניגוד לאלו של הרוב בחברה הישראלית התומך בביסוסה של מדינת הרווחה.


הטיעון של שר האוצר, כאילו הסיבה למשבר היא הסקטור הציבורי ה"שמן" הסוחב על גבו את הסקטור העסקי ה"רזה" היא בבחינת דמגוגיה ממוקדת. היא אינה מביאה בחשבון כי בישראל הוצאות ביטחון של 10% מהתמ"ג, הגבוהה מאוד ממדינות אחרות. בהתחשב בהוצאות הביטחון המשק הישראלי אינו חריג יחסית למשקים אירופיים בהם מתקיימת מדינת רווחה. הן רמת ההוצאות על שירותים ציבוריים והן רשת הביטחון החברתית בישראל אינם מוגזמים כלל. להיפך, הם חלשים ומוחלשים באופן עקבי.


תוכנית הקיצוצים כוללת מהפך בתחומי יחסי העבודה והפנסיה והיא המשך ברור למהלך בו החל השר סילבן שלום בדצמבר 2002 (אשר נגד יישומה עתרנו לבג"ץ – בג"ץ 366/03 מחויבות נ’ שר האוצר). בשני תחומים אלה הממשלה מציעה להפר הסדרים קיימים, באופן כוחני וחד-צדדי, ולכפות על העובדים והגמלאים הסדרים חדשים, המשחקים בעיקר לטובת בעלי ההון. הן הורדת השכר והן צמצום זכויות הגמלאים והפיכתן לתלויות בבורסה תואמות את עניינם של האחרונים. אופן התנהלות זה, המציע כביכול לעובדים מו"מ אך למעשה ההצעות הן בבחינת "Take it or leave it". אם לא יסכימו, השלטון יכתיב לעובדים ולציבור בכלל הסדרים כלכליים הנוחים לבעלי ההון. הסדר כזה, מקומו לא יכירנו במדינות דמוקרטיות והוא מתאים רק למשטרים שאינם דמוקרטיים ואשר בהם הריבון מכתיב ללא מו"מ את ההסדרים הכלכליים.


בניגוד להסכמים חתומים מוצע לפטר עובדים ולהוריד שכר. התעלמות ממעמדם המחייב של החוזים הקיבוציים מתאימה לחלום ישן שמקדמים אבירי השוק החופשי כבר זמן רב תחת סיסמת "הגמשת שוק העבודה".


הרפורמה המוצעת בפנסיה מהווה אף היא מחטף. אין חדש בעובדה שיש קשיים רבים בביטוח הפנסיוני, אך שורש הקשיים אינו במשבר הנוכחי. קובעי המדיניות, אם מתוך כוונה ליישם את ההצעה או מתוך רצון להעלותה כ"עז" לצורכי מיקוח, מציעים פתרון הסותר הסכמים מחייבים בין הממשלה, ההסתדרות וקרנות הפנסיה ומנחיתים אותה חד צדדית על ציבור המבוטחים תוך שלילת זכויות המבוטחים.


בנוסף, מופיעים בתוכנית סעיפים רבים החותרים ליישם בחברה הישראלית את שלטונו המוחלט של השוק. למשל, בתחום החינוך מופיעה הצהרה כי יונהגו הסדרים של ניהול עצמי בבתי הספר תוך הנהגת מימון לא שוויוני. במקום מערכת חינוך ציבורית, שוויונית ואיכותית, מנסה התוכנית להעמיק את החינוך הפרטי והלא שוויוני שיהיה איכותי רק לעשירים. הדרך להפרטת מערכת החינוך, תחת סיפור הכיסוי המופרך על "הבחירה החופשית של ההורים", תוביל דווקא להנצחת הפערים גם בחינוך.


התוכנית שוּוקה לציבור בעת שהיה מוטרד בחרדות המלחמה בעיראק ועם הפלסטינים כפתרון לחוליי המשק, אך אין בה, אפילו לפי דברי משווקיה, כדי להוריד את האבטלה או להעלות את המשק על מסלול של צמיחה. שר האוצר מוכר לציבור, ובפרט לתומכיו, מצג שווא על חוליי המשק והתרופות להבראתו שאין להן אחיזה במציאות. התוכנית להבראת כלכלת ישראל שיצאה מבית מדרשו של השמרן הכלכלי נתניהו תביא להעמקת המשבר ואנו דוחים אותה.

תגובות
נושאים: מאמרים

8 תגובות

  1. האדום הגיב:

    אכן דברים כדורבנות
    אבל ממשלת הליכוק שונאת שכירים ואם היה תלוי בהם
    היו מעדיפים מדינת עבדים

  2. כן ירבו הגיב:

    מדוע כתוב המאמר בלשון רבים:"אנחנו" ? האם יש שני
    אריה ארנון או,אפילו יותר ? -כן ירבו.

  3. העשיר(ון) הגיב:

    האם נזכה לקרוא אי פעם תוכנית כלכלית אלטרנטיבית שמאלית- כלכלית שתסביר באופן רציונלי איך לחלץ את המשק מהמשבר? האם יש פה מישהו שיפסיק לשיר את שיר ה"אנטי" ויעמיד את דיעותיו לדיון, במשנה סדורה, מגובה בנתונים כספיים. והרי הכותב הוא פרופסור לכלכלה. נו??. כי אתם יודעים- שגם אם לוחשים לנתונים "מרכס, לנין, טרוצקי, מרכס, לנין טרוצקי" הם לא מסתדרים. תשאלו את החבר’ה מרוסיה. הם ניסו וזה לא עבד. נו? אז יש מישהו שיודע מה צריך לעשות לכלכלה? (חוץ לצעוק ססמאות דמגוגיות?). אז זהו. כנראה שאין. ידעתי.

  4. ד"ר ליאור גרינפלד הגיב:

    המאמר מאפיין את ליקוי חשיבת השמאל בהניחו כי ניתן הן ליצור ממשלה גדולה על צאוורה של החברה האזרחית. לא ניתן מחד לדרוש מעורבות של הממשלה בתיקצוב ובמיסוד ומאידך לאפשר חיים סבירים למעמדות המממנים מעמדות הביניים והגבוהים.
    הלוגיקה צריכה להיות "פחות פקידים ופחות מיסים" כדי להגיע למדינה רזה מבחינת המיסוד שבה. אין כל הצדקה כי הממשלה תעסוק בתקשורת,דת, כמו גם תיירות קליטה (שייכת למשרד הפנים) תעשיה ומסחר. יש להקטין את מעורבות הממשלה בחברה, כתנאי הכרחי למעורבותה במה שהוא הכרח: בטחון חוץ, בטחון פנים,תשתיות ושמירת הסדר, החוקים ופעולת הרשתות ההצלה החברתיות.
    עפ"י תפיסת הכותב אחוז המס הקיים בישראל הוא סביר, אבל אם מצרפים למס ההכנסה ביטוח לאומי ומס בריאות הרי מקבלים שיעורים בלתי סבירים.
    מכאן המסקנה כי יש לבטל את מס ההכנסה כולל כל מערכת הפטורים הנלוות אליו כדי לאפשר משיכת הון לארץ כמו גם הוזלת המחירים לכל. מוזר כי השמאל שבעבר התנגד בשנת 1941 להטלת מס ההכנסה הפוליטי, שהטילו הבריטים בארץ, תופס את עובדת קיומו כמובנה מאליה. במקום להפריח סיסמאות, יש להגיש תוכנית אלטרנטיבית הן לזו של ה"הסתדרות (הוועדים החזקים) והן לזו של ממשלת (חברי המונופולים והתאגידים בישראל.)

  5. לד"ר ליאור הגיב:

    אכן, משטרה, משפט וצבא. מזכיר לי דיקטטורה.

    המדינה צריכה לדאוג לחינוך בריאות תשתיות דיור.

    להפחית בשחיתות של בעלי ההון. למסות את הבורסה, את המעסיקים, ולדאוג לרווחת האזרח.

    עדיפה ירידה ברמת חיי העשירונים העליונים מאשר התבוססות במי אפסיים של 8 העשירונים הנמוכים.

    פרה-רולינג זהו מונח שאתה ודאי מכיר. האלפיון העליון משלם 10-15 אחוז מס הכנסה (במו"מ עם הרשויות).

    ומה לגבי מס מקביל – להחזירו ועכשיו.

    ומה לגבי מע"ם? הוא היה פעם 8 אחוז.

    הנטל עובר מהעשירים למדינה ומשם לאזרחים החלשים.

    לא להאמין. אנשים רוצים שהמדינה תדאג לצבא משטרה משפט ובתי סוהר. העשירים יכלאו את מי שיתנגד להם או בצר לו יאלץ לגנוב כדי להאכיל את ילדיו.

    מי שעני יצטער על כך שהטכנולוגיה האריכה את חיי האדם בעוד כמה שנים. כי תרופות שצריכות להיות מסופקות בסל הבריאות יומרו בחצציות ובכדורי גומי ובמעצרים מינהליים (בחוק הם לא רק לערבים).

    היד הנעלמה תדאג לנו. עצוב שדוברי השיטה האיומה יהיו חלק ממנה יום אחד. לשמחתך, אנחנו נגן עליך. לצערי, אתה תבוז לי אם אהיה זקן עני הנדרש לסיעוד.

    שי, חולון.

  6. שי הגיב:

    עוד שני עניינים.

    מדוע במסים כמו מע"מ אתה רואה נחיצות באוניברסאליות? מדוע בביטול התקרה (2.5 מיליארד) אתה לא רואה חוסר אוניברסליות?

    ועניין נוסף. אם העשירון העליון רוצה לעזוב שיקח את עצמו ועסקיו ויעזוב. עד כה לא נראה היה שבנק לאומי (ניוהל מדינה) מפסיד כל כך הרבה.

    ב-2001 הרוויחו הבנקים 5 מיליארד שקל (מתוכם 4 מיליארד חובות מסופקים). ב-2002 הרוויחו הבנקים 7 מיליארד שקל (מתוכם 6 מיליארד חובות מסופקים). ובכן של מי היו החובות האלו – כמובן של העשירים (חבריהם של אנשי האוצר ובעלי הבנקים) ומי מימן את רווחי הבנקים – כמובן אני ואתה ואת וכולנו מהעמלות שיאיר לפיד מוכר לנו בנבזותו.

    ומה הם התנאים לקבלת הלוואה מהבנק בסדרי גודל כאלו – העיקרי שבהם הוא ללא ערבות (כך הופך חוב לחוב מסופק).

    ואז מגיעים הד"ר האלה ומבקשים פירוט מוחלט של אלטרנטיוות. אז הנה כמה. ששוות עשרות מיליארדי דולרים (ירושה, הון, דיור, בורסה, מסי מעסיקים, תקרות). אבל מי יאמץ כמה מהרעיונות או חלקים מהם כשניתן להפקיע מעוד כמה אנשים את הגבינה 9 אחוז שלהם.

    כך נראה סדר העדיפויות של הרוע.

  7. אילן הגיב:

    אכן הדיונים הכלכליים הופכים לדיונים היסטוריים. אנו חוזרים בזמן לאנגליה של סוף המאה ה-18 ראשית המאה ה-19. אבירי המשטר הקפיטליסטי מנופפים בדגלי החרות הם "משחררים" את מעמד הפועלים מהסכמי השכר הקיבוציים, הם "משחררים" אותם מהיות בעלי שליטה באמצעי ייצור או רכוש והופכים אותם לחופשיים כציפור בשמים. החרות היחידה שמכירים נתניהו ואנשי האוצר פרשי האפוקליפסה הקפיטליסטית היא חרות המסחר האדם לשיטתם אינו אלא סוחר ומי שאין לו סחורה ימכור את כוח עבודתו מתוך משא ומתן חופשיים.
    תפיסה מעוותת זאת של החופש מאפיינת את התרבות הקפיטליסטית היא מסתתרת מאחורי ה"אובייקטיביות" של מדע הכלךכלה שאינו אלא אידאולוגיה מוסווית במספרים.

  8. בן ראובן הגיב:

    אני חושב שגן עדן זה המקום שבזיכותו אנו חיים

הגיבו לכן ירבו

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים