הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-25 במאי, 2003 10 תגובות

יפה עשה משה גרשוני שוויתר על פרס ישראל שהוצע לו ביום העצמאות, ולא ליכלך את ידיו ומצפונו בשופכי דמים מרובים. ההדרן הכפול והמכופל לגאולה כהן רק הוכיח זאת. הטקס ששודר בטלוויזיה גם הוכיח את מהותם של עובדי הטלוויזיה, שנאמנותם לשלטון ולערכי היהדות כהבנתם הצרה עוברת לעתים כל גבול. גם נוכחותו של שמעון פרס בקרב קהל מעריצי גאולה כהן מעלה תהיות. היא הרי שותפה מתמדת של המתנחלים.

גאולה כהן פעלה להפיכת האגודה להנצחת חללי הלח"י לארגון להנצחת מורשת הלח"י, שאינה אלא מורשתו של יאיר. תקנון האגודה שונה כך שההנצחה היחידה היא של מורשת יאיר כפי שהיא מתבטאת בשירו ובהמנון הלח"י "חיילים אלמונים". "עיקרי התחיה" של יאיר אינם אלא גזענות יהודית קיצונית מתנשאת הקוראת לטרנספר, בדיוק כמו הטרנספר מבית מדרשו של הרב כהנא, רחבעם זאבי ויורשיו, ולא שונה מרעיונותיו של אפי איתם. לרעיונות אלה אין דבר משותף עם מלחמתו של הלח"י כנגד הבריטים. את אלה החליף שלטון כיבוש יהודי של שוד קרקעות הנעשה בידי מתנחלים דתיים.


את ההנצחה הזו אישרה האסיפה הכללית באופו רשמי בתקנון, והדבר מחייב את אנשי הלח"י יורשיהם ובני החללים. ואוי לחוצפה ולבושה… גאולה כהן תומכת וחוסה בצילו של ארגון פוליטי לאומני קיצוני. איתה שותפים יצחק שמיר ושרת החינוך לימור לבנת – אחת ממנהלי הארגון וחברה פעילה בו. אותה לבנת שאחראית לפרס ישראל. על אף היותה שרת חינוך ונציגת ממשלה היא עוסקת בהנהלת ארגון המטיף להריסת מסגד אל אקצה ובניית בית המקדש.


גאולה כהן מוסיפה נופך פוליטי רומנטי לבריחתה המפורסמת מבית החולים בתקופת המנדט, בציינה כי גם ערבים היו מעורבים בבריחתה (בכוונתה ליוסף אבו גוש). מכיוון שאני כמפקד לח"י בירושלים ארגנתי את הבריחה, מן הראוי שאוסיף כמה מלים. הבריחה נעשתה בסיועו של ירושלמי בשם רומק גרינברג, שהיו לו עסקי הברחה ונעזר לשם כך בערבים. אבל ההמשך הוא כזה שאין ההיסטוריה של הלח"י יכולה להתגאות בו. לאחר הצלחת הבריחה פנה אלי אבו גוש וביקש סיוע  בהקמת יחידות ערביות שיפעלו נגד הבריטים באותם מקומות שליהודים אין גישה אליהם. הוא ביקש ממני להעביר את בקשתו למרכז (הלח"י). העברתי את בקשתו לגרא – הוא נתן ילין מור, שהאמנתי כי הוא היחיד המסוגל להחליט בנושא (מכיוון שיצחק שמיר היה נתון במעצר בקניה). זאת, על אף נוכחותו של לאומני קיצוני כאלדד. אבל תשובת גרא בוששה לבוא. לבסוף אמר לי כי "אין אפשרות לקבל את הסכמת המרכז לבקשת אבו גוש לגיוס ערבים לפעולות מסוג זה". בשם מי ולמה, לא אמר לי דבר.


יוסף אבו גוש נותר לבדו ונזנח על ידינו. לפי מיטב ידיעתי הלח"י לא דאג לו יותר. הוא התגורר ביפו, ואח"כ נתפס ע"י הבריטים ונאסר. הוא ברח לירדן ומשם חזר לכפרו והסתובב מוכה וחולה רוח ושם הוא מת.


שום הילה של כבוד לא האירה את פניו של אבו גוש מעצם העובדה שגאולה כהן שוחררה בשיתוף פעולה יהודי-ערבי. אולי זו מעיבה על מצפונה כאשר היא מנסה ליצור איזו תדמית חיובית בלתי אפשרית ללאומנות יהודית-דתית מסוגה. את הזמנת בן-בן-דודו של יוסף אבו גוש לטקס ההדרן של כהן ואת דבריו אפשר להבין על רקע זה. לא ברור מה המריץ הופעה זו ומי הנהנה ממנה.

תגובות
נושאים: מאמרים

10 תגובות

  1. אלכס מסיס הגיב:

    יצחק חסון עושה חשבון עם חברתו ללח"י ועם חבריו
    המתים. הכרתי היטיב את ידידי רומק גרינברג ושמעתי
    מפיו ומפי חברי נתן ילין מור את פרשת יוסף אבו גוש
    שםורסמה בהרחבה גם ב"בהעולם הזה".כתיבתו של חסון היא בבחינת כתב-חידה לקוראי "הגדה השמאלית" – הוא כותב ברמזים ובעגה שאולי מובנת לגאולה כהן ולאביה,חבר בלח"ישל השרה ליבנת. חבל, שלא טרח וכתב מאמר שיסביר את רצונו וכוונתו לכל בן תמותה שאינו בקיא ברזי המחתרת בה היה חבר.

  2. יוסי הגיב:

    גרשוני עשה מעשה שטות.
    הוא היה צריך לקחת את הפרס ולהצהיר בו במקום מעל אותה במה שבה קיבל את הפרס, שהוא תורם את כולו לארגונים שעושים ימים כלילות בפעולות התנגדות למדיניות של ממשלת ישראל.

  3. אלמוג שבתאי הגיב:

    אלכס מסיס, סתמת ולא פירשת. אנא פרט!

  4. לדן תמיר הגיב:

    טוב יעשו אנשי הלח"י אם יכתבו לגדה – הלא כן? וגם אנשי האצ"ל וההגנה והפלמ"ח וכח מי שהאמין פעם במשהו והלך איתו עד הסוף.

  5. דן תמיר הגיב:

    חיל אלמוני יקר,
    להבדיל מאנשי האצ"ל וההגנה והפלמ"ח, שמורשתם ומעשיהם ממשיכים ללוות את השיח הישראלי הרווח עד היום, הרי שחלק גדול מן הדברים שהלח"י ייצג ומייצג נדחקו לשוליים – שלא לומר נדחקו לחלוטין – מן הרדידות המוגבלת המכונה "השיח הציבורי" בישראל. נראה לי שאתר כמו הגדה השמאלית יכול להיות במה יפה וטובה להעלאה של דברים "ביקורתיים", אם תרצה לנסח שאת כך.

    אכן, יהיה מענין לשמוע ולקרוא את מי שהאמין פעם במשהו והלך איתו עד הסוף. אפשר לא להסכים עם מעשיו, אך לא יזיק ללמוד מהם.

  6. דן תמיר הגיב:

    מבלי להתיחס כרגע לפרטי הארוע, נראה לי שעצם העובדה שבין יוצאי הלח"י היו וישנם אנשים בעלי דעות והשקפות שונות ומגוונות כל כך היא דבר מענין ומרתק. עשרות שנים חלפו, ונראה שההנחות, התהיות והשאלות הבסיסיות שהעלו אנשי לח"י עודן בעינן, אם לא התחזקו והתחדדו.
    טוב תעשה הגדה השמאלית אם תמצא מקום להרחיב גם בעתיד את הצוהר לעבר ולמורשת של התנועה המרתקת הזו.

  7. יצחק חסון הגיב:

    איני יודע למה מתכוון אלכס מסיס כאשר הוא אומר בתגובתו מיום 25.5.03 ש"יצחק חסון עושה חשבון עם חברתו ללח"י ועם חבריו המתים". אני מבין שאפשר ואלכס מסיס ואולי גם אחרים אינם מבינים את כל עניינה של האגודה להנצחה של הלח"י ומהו הנזק הפוליטי ששינוי התקנון גורם, כאשר הוא מחייב לקבל את תורתו של המנהיג המת הקדוש, אשר זכה להערצת המונים ועליה לקבר על אף שנרצח משום שהוא עצמו גרם ואחראי לרצח משולש, שלושה קציני משטרה נרצחו ע"י שליחי יאיר, ברצח בעל אופי פלילי מובהק ולא פוליטי. אבל לא זו המורשה של הלח"י שאותה מתכוונים להנציח. העיקר בהנצחה ובערך הפוליטי שלה הוא "עיקרי התחיה של יאיר" שהם מישנה סדורה של דת גזענית ופרימיטיבית המציבה את הערבים כאויב אשר ירש את אבותינו בעלי הארץ הזאת אשר הובטחה לאבותינו ע"י הקב"ה. בניגוד לדעה הראשונית בתחילת הפילוג שהאנגלים הם האויב המסורתי של הלח"י ולא הערבים הפלסטינים. הנהלת הארגון להנצחה שהפך לתנועה פוליטית מאיצה בחבריה להביא גם את ילדיהם ובני משפחותיהם כדי לצרפם כחברים רשומים באגודה ולהשתתף בכנסים ובהרצאות ושירה בציבור. האגודה הופכת לתנועה פוליטית שהבסיס הרעיוני שלה הוא עיקרי התחיה של יאיר והקירבה הצמודה לתורתו של הרב כהנא, או של רחבעם זאבי, או של אפי איתם. כך גם ההתנחלויות והמתנחלים למיניהם שגאולה כהן מקורבת אליהם מאוד. בזמנו אמרנו עם הפילוג מהאצ"ל שהערבים אינם האויב אבל האגודה להנצחה אינה מנציחה כלל את האמת.
    עוד מתחילת הדרך היה יצחק שמיר מאד מעונין בהפיכת הארגון להנצחת חללי לח"י לארגון פוליטי, משום שהוא היה בעצם חסר בית פוליטי. מאוחר יותר, הבינו דתיים-משיחיים-לאומניים כגאולה כהן וגוש אמונים את הערך הפוליטי ואידיאולוגי של תנועת חללים הבנויה על מורשה אידיאולוגית ומאוחר יותר השתנו תנאי שמיר שהפך לראש ממשלה ולאיש ליכוד והאגודה להנצחה זכתה למעונינים כגאולה כהן ומאוחר יותר בלימור לבנת שרת החינוך.
    על המהפכה בבית יאיר, אשר שייך בעצם למשרד הביטחון, התרעתי במאמרי "מוזיאון ממלכתי או חממה פוליטית" בעיתון "הארץ" מיום 13.1.97 ועל כך אני גם מתריע היום בכל הזדמנות ומשום כך גם הגעתי לצורך לפרסם את ספרי "הזקן ואני" אשר אנשל שפילמן המנוח שהיה מנהל "בית יאיר" התייחס אליו בעוינות רבה ומנע את פרסומו והפצתו במוזיאון.

  8. אלכס מסיס הגיב:

    עכשיו, אני מודה, הבנתי ועדיין תמה, מדוע לא הסביר
    זאת יצחק חסון במאמרו, בבהירות כה רבה כפי שעשה זאת
    בתגובתו.

  9. יוסף תמיר הגיב:

    בלי כל קשר לתוכן הכתבה – אכן משפחת אבו גוש סייעה לגאולה כהן ככתוב במאמר. אכן, מדינת ישראל הפקירה את משפחת אבו גוש ואדמות הכפר הופקעו לטובת קיבוץ נווה אילן. פירוט על הפרשה ניתן למצוא בספרו של אבי -שמואל תמיר ז"ל "בן הארץ הזו"

  10. אלון ציון הגיב:

    אני ממש לא מבין אותך אדון יקר… ברשותי הספר שלך " הזקן ואני" ולמען האמת כל ספרי ותיקי הלח"י שיצאו לאור גם כן. הרי מהו תוכן המאמר? דברי נאצה כלפי אותם אלו ששכבו יחד איתך בשוחה.האם שחכת כי "גויסנו לכל החיים"? לויאליות היא ראשונה במעלה וחוסר ממנה פוגע קשות בשורה. אני גם כן מכיר את הסיפור על יוסף אבו גוש וילדיו ואכן, כל הכבוד להם על עזרתם אבל מה עוד ניתן היה לעשות?

הגיבו כאן

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים