הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-30 במאי, 2003 4 תגובות

החלטתו של שרון להכיר במפת הדרכים כבר העלתה גלים קטנים בשלולית התקשורתית הישראלית. האם הוא אומר מה שהוא מתכוון לעשות? האם יעשה מה שהוא אומר? למה הוא עושה את זה? האם הוא עושה את זה? יום או יומיים לפני שהחליטה הממשלה מה שהיא לא יודעת אם החליטה, אבל כבר היה ידוע שתחליט, הורה וייסגלס לדובר שלו בעיתון "הארץ" לכתוב שההחלטה היא "ניצחון" לטקטיקה הישראלית. ניצחון? איך ניצחון? ובכן כך, כעת יצטרכו הפלסטינים להוכיח שהם באמת נלחמים בטרור. למחרת כבר כתבו כל הפרשנים שישראל, בהחלטתה לקבל את המפה, העבירה את הכדור למגרש של הערבים. טוב, נוותר על התשובה לשאלה מדוע לא בחרה ישראל להשיג יתרון זה ולהעביר את הכדור למגרש של הערבים בשלב יותר מוקדם של הטורניר הזה וחיכתה עד שבוש יכניס לה אותו דרך אתם יודעים איפה.

אבל אם אנחנו מחפשים רמז לתשובה על השאלה האם יעשה שרון מה שהוא אומר שיעשה, צריך להקשיב להברקה של הפחות מבריק מן השרים, הלא הוא "השר ללא תיק במשרד ראש הממשלה" (יש שניים כאלה) גדעון עזרא: מפת הדרכים רעה לישראל, אמר, אבל הוא יצביע בעדה, מפני שהוא סומך על שרון שיצליח להפיל אותה. ואם דרושה אסמכתה נוספת קיבלנו אותה מאמונה אלון ב"ידיעות אחרונות", שחור על גבי לבן. היא פותחת בקינה זועקת: "מצער ומזעזע להיווכח שהמנהיג הלאומי החזק הזה קיבל את טענות הגרועים שבאויבינו", אבל מסיימת בנבואת נחמה מהורהרת: "לא ברור מדוע אמר אריאל שרון מה שאמר, אך ברור שמעשיו עוד יהפכו את התרגשות הימים האחרונים לאפיזודה חולפת". ואולי באמת יודעים שני הצדיקים האלה את נפשו של ראש ממשלתם.


המקום התשעה-עשר


זה המקום שהזמר הישראלי עם הפרחות המפזזות שלו הגיעו אליו באירוויזיון (כמה מקומות יש שם לכל הרוחות?) ובעיתון כתבו (תודה לאל על חסדיו הקטנים) שאפשר להתנחם בכך, שהרי בהימורים נתנו להם מקום אחרון, והמקום התשעה-עשר הוא בגדר שיפור ניכר. וזה מזכיר את ההוא שסיפר כי הגיע בתחרות ריצה במקום השני ואילו מתחרהו הגיע במקום הלפני אחרון. שאלו אותו כמה השתתפו בתחרות ואמר: שניים. בעיתון של המדינה היתה ידיעה שמרוב חשיבותה השתתפו בהכנתה לא פחות מארבעה כתבים. בין השאר כתבו שם כי בבית משפחתו של הזמר ביבנה התכנסו כל קרובי משפחתו וברגע שהוא הופיע על המסך "החרישו צעקות העידוד את חלל האוויר". וכי אחרי שסיים לשיר צלצל הביתה והאחות סימה אמרה לו: "כל המשפחה והמדינה מאחוריך". אני מבין, סימה, שאת יכולה לדבר בשם המשפחה. אבל כל המדינה? סימה, את שומעת אותי? לא כל המדינה! הנה, לא רק שאני לא עמדתי מאחוריו, אפילו לא צפיתי באירוויזיון אלא הלכתי לקונצרט ושמעתי שלוש רביעיות כלי-קשת של שוברט. היה כיף!


מלחמת עיראק – סיכום ביניים


מאז כיבוש בגדאד משמיעים תומכי המלחמה צהלות שמחה בלתי מרוסנות ולועגים למתנגדיה. ההוכחה הברורה ביותר שבידם לצדקתה של המלחמה היא הצלחתה-כביכול – מפלתה המהירה של עיראק.


לצורך זה הומצאה אגדה שמתנגדי המלחמה טענו כי אמריקה לא תצליח לכבוש את עיראק וזו שטות גמורה, אם לא ממש שקר. אולי היו כאלה שחשבו שהמשימה תהיה קשה יותר. אבל כל אחד ידע, אם הודה בכך או לא, שלעיראק אין שום סיכוי נגד ארצות הברית. הכיבוש המהיר של עיראק אינו מוכיח כלום על צדקת המלחמה.


ההתנגדות למלחמה לא היתה על רקע הקושי שיהיה לארה"ב ו/או מספר הקורבנות שיפלו מן הצד האמריקני. והיא בוודאי לא היתה כמו שכמה דמגוגים פרועים הציגו אותה, על רקע תמיכה בסדאם ובמשטרו. ההתנגדות נבעה מן השקרים שהפיצו האמריקנים בניסיונם להצדיק את המלחמה בעיני הציבור האמריקאי ולהשיג את תמיכתו בה. למטרה זו הומצאו כל השקרים, על נשק ההשמדה ההמונית המצוי בידי העיראקים והוא זמין להפעלה מיידית, על הקשר בין עיראק לבין אל-קאעדה והפיגוע בבנייני התאומים, על הסכנה הצפויה לאמריקה ולעולם כולו מן הצבא העיראקי הכושל והרעוע. מתנגדי המלחמה לא קיבלו את הדעה שמעצמה חזקה יכולה לעשות כל מה שהיא רוצה ולחסל כל מי שמתנגד לה. הם חשבו ועדיין הם חושבים שלמלחמה יוצאים רק כשאין ברירה, כשקיימת סכנה אמיתית לעצם הקיום או לשלום.


צהלת תומכי המלחמה בגלל "הניצחון" בעיראק היתה זמנית. עכשיו הוברר בעליל שהנימוק של התקפה על עיראק לפני שהיא תתקוף את ארצות הברית (או את ישראל) או יהיה-מי-שיהיה בנשק השמדה המוני היה שקר. ומתברר גם שהתירוץ על הבאת חופש לעיראק, שהחליף בזריזות לוליינית את הסיפור על חיסול נשק ההשמדה ההמוני, גם הוא עומד על כרעי תרנגולת. וכבר מדברים על משטר-כיבוש שיימשך שנים אחדות. אמריקה, שהנוזלים שלה עלו לה לראש משתמשת עכשיו בדוגמה העיראקית להזהיר את כל המדינות כי מי שאינה איתה היא נגדה והיא עלולה לזכות בגורלה של עיראק.


עוד יתברר לכול כמה צדקו מתנגדי המלחמה בעיראק.


לעבוד בכביש


בחדשות הטלוויזיה שמעתי אישה מרת נפש מקוננת על מצבה הכלכלי ואומרת: "בסוף לא תהיה לי ברירה ואני אהיה מוכרחה ללכת לעבוד בכביש."


פעם, כשהארץ עדיין היתה מלאה חלוצים וחלוצות, בימי הקוקו והסרפן, הביצות והקדחת, כשדיברו על נשים שהולכות לעבוד בכביש דיברו על אותן טרום-פמיניסטיות שהתעקשו לעבוד בכל העבודות הקשות שגברים עובדים בהן, ובכלל זה – סלילת כבישים. היו ימים, הם לא ישובו עוד.


סטטיסטיקה וחידה קטנה בצִדה


שלושה ימים אחרי החלטת הממשלה לקבל את מפת הדרכים, הכוללת כידוע גם הפסקת בנייה בהתנחלויות, הודיע משרד השיכון כי הוא "מקדם בימים אלה" תוכניות לבניית 11,806 דירות בשטחים הכבושים (כבר מותר להשתמש בביטוי הזה, אפילו ששרון, בעצת הקוניסליירה רובינשטיין, חזר בו וכעת הוא אומר שהשטחים לא כבושים, רק האנשים שם כבושים). כך נאמר בידיעה שפורסמה בידיעות. אמנם במפה הנלווית צוין מספר הדירות בכל אזור ואזור והוא מסתכם ב-13,318, אבל ייתכן שהפער נובע מהחירות האמנותית שנטל לעצמו הגרפיקאי שצייר את המפה או מאי ידיעת חשבון של המשכתב. ועוד נאמר בידיעה שחוץ מהחזון הזה לעתיד ניגשים כבר בימים הקרובים לבניית 2,000 יחידות דיור מעבר לקו הירוק, משהו הדומה לשליש מספר הדירות הנבנות בשנה בישראל כולה.


כעת לסטטיסטיקה. מספר המתנחלים מגיע לקצת יותר מ-3% ממספר תושבי ישראל כולה. להם בונים כשלושים אחוזים ממספר הדירות הנבנות בשביל כלל תושבי ישראל. הרי זה פי עשרה!


והגענו לחידה: מיהו שר השיכון? הפותרים נכונה לא יקבלו שום פרס. השר הוא כבר העונש שלהם.

תגובות
נושאים: מאמרים

4 תגובות

  1. לשחם הגיב:

    כלומר אם גדעון עזרא צדיק (ועל זה אני מוחה) האם אריק שרון הוא חס וחלילה מה שאני מבין?

  2. שלמה הגיב:

    ההלם והאלם שגרמה הודעתו של שרון לימין בישראל לא מחלחלת לאתר הזה. לא חשוב מה יעשה שרון ומה יגיד בעתיד . נחצה קו פרשת מים ומדינה פלשתנאית היא עובדה. גם לנצח צריך לדעת וזה בהחלט נצחון לשמאל.

    כדי כבר להתחיל להתמקד ביום שאחרי ואייך משליטים פיוס בין העמים ולא להמשיך להסית ולהציע הצעות אחיטופל.

  3. לשלמה הגיב:

    השמאל עוד לא ניצח – לא אידאולוגית ולא מעשית. הצהרה של ראש ממשלה שיכול לעוף ממשלתו ללא רוב, או למשוך את מפת הדרכים כדי שהפלסטינים "יכשילו" אותה עלולים להיות המכשלה של השלום הזה. איני מאמין שהוא ינהג מנהג איש שמאל ויוותר כדי להאיץ את התהליך – אלא ינסה כקודמיו (שמיר, ביבי, ברק) להכשיל את התהליך בנקודותיו "החשובות".

  4. המשטין בקיר הגיב:

    השמאל לא ניצח, כי דם שנשפך לא סופרים בנקודות אלא בנפשות. הימין לא ניצח כי גם השפלה לא סופרים בנקודות אלא בנפשות. המדינה כיום משולה למכונית שמתעופפת לתהום בעקבות מעשיו של נהג שיכור מסם הזיות חזק (הידוע בכינוי "סם אוסלו"). הנהג המחליף מנסה נואשות לצמצם את האסון המתקרב, כתוצאה ממעשיו של השיכור, אבל המכונית כבר מתהפכת (עם אלפי פצועים והרוגים). מבין ההריסות מגיח ראשו של הנהג השיכור, הוא נאנח בסיפוק ואומר – נו, אז הם בכל זאת קיבלו את הכיוון שנסעתי בו. עובדה, אנחנו בתהום.

    לסיכום, לא היה שלום ליהודים בארץ 100 שנים (לפני הכיבוש). לא היה שלום ליהודים באירופה 1000 שנים (גם לפני הנאצים), ולא יהיה שלום ליהודים בעתיד.

    שלום יבוא רק כאשר הערבים יהפכו בני תרבות ויקדשו את החיים ולא את הרצח. רק כאשר הערבים יאהבו את ילדיהם יותר משהם שונאים אותנו.

הגיבו ללשחם

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים