הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-31 במאי, 2003 22 תגובות

המחנה הלא גדול אבל המעניין של תומכי אורי לופוליאנסקי בקרב הציבור החילוני בעיר הלך וגדל בשבועות האחרונים – תופעה חשובה לכל הדעות. ההתבטאויות של כמה עיתונאים, בעיקר לילי גלילי ב"הארץ", היו חמות ומלבבות. כנראה שהרבה אנשי ונשים בעירנו מאסו בסטריאוטיפים המיושנים, והחליטו לבחון את האנשים ואת הנושאים לגופם. זה לא אומר שזנחנו, חלילה, את האידיאולוגיה והעדפנו נימוקים פרגמטיים. פשוט הגענו ליישום פחות דוגמטי של האידיאלים שלנו. השבוע טילפנו אלי כמה אנשי שמאל, וזכו ממני לעידוד אחרי שהביעו רצון להצביע דווקא בעד המועמד החרדי.

רובם התרשמו מאוד לא רק מהמפעל החברתי הנפלא שלופוליאנסקי הקים, "יד שרה", אלא בעיקר מהעובדה שהמייסדים ניווטו אותו לפעילות אוניברסאלית למען כולם, בלי הבדל דת ולאום. בביקורו בעיתון "כל העיר" ביום ראשון השבוע, הוא התחייב לתקן את האפליה השיטתית נגד האזרחים הערבים בעיר.


הוא עדיין פוליטיקאי ישראלי, המושפע מהאווירה הגזענית השוררת אצלנו, ודיבר על הכורח בקיומו של "רוב יהודי". אבל אנשי השמאל הציוני המלינים עליו, לוקים בצביעות רבה. באותו יום עצמו שמעתי את ח"כ יולי תמיר ממפלגת העבודה (ובעלת מניות יסוד ב"שלום עכשיו") מנמקת את דבקותה בהחזרת שטחים ב"בעיה הדמוגרפית" ובצורך החיוני ברוב יהודי. כל התרבות הפוליטית שלנו חולה, ולא עולה כלל על דעתי לטעון שלופוליאנסקי הוא יוצא דופן ונקי מלאומנות. יש כאן שאלה של מינון. הוא פחות גזעני ויותר אנושי משאר המועמדים, ומקורות ההשראה הפוליטיים שלו הם מתונים יחסית. מזגו הנוח, אהבת האדם שלו ונכונותו לפעול למען כל הציבור הירושלמי אינם שנויים במחלוקת. הוא עדיף לאין שיעור על מתחריו העיקריים.


אני תומך במחווה קולקטיבית של השמאל והציבור הליברלי בעיר כלפי המועמד החרדי, כדי להניח מסד לשיתוף פעולה גם בעתיד. התמיכה בלופוליאנסקי היא על תנאי. גם אני מודע לכך שהוא מזוהה עם משטרו המסואב והלאומני של אהוד אולמרט, אבל מבחין גם בהבדלים האדירים בין השניים כפוליטיקאים ובעיקר כבני אדם. אולמרט היה כוחני, אנטיפת, מתראיין כמעט אלים, שחצן ונהנתן. לופוליאנסקי צנוע, אבל לא כנוע, מנוסה, אבל לא מסואב, לאומן, אבל לא קיצוני, לא מתלהם ולא רתום למרכבת ממשלת הליכוד. אם לא ישנה את היחס לאזרחים הערבים כאן מן הקצה אל הקצה, הוא ייאבד אמינות, ולא יוכל להצליח כראש עיר בלי תמיכת הציבור הנאור, שחלק ממנו מוכן לתת לו עכשיו אשראי מוגבל וזהיר.


את ההצבעה בעד לופוליאנסקי אני מציע לאזן באמצעות פתק של מרצ למועצת העיר. ראשית, השמאל וכל מתנגדי הממשלה חייבים להעניש את שינוי בגין הצטרפותה לממשלת אריאל שרון. שנית, אין לתת יד לניאו ליבראלים ולתאצ’ריסטים בעידן של רמיסת זכויות השכירים, אלא למפלגה בעלת זיקה חברתית אמיצה לציבור השכירים, המובטלים והעובדים המאורגנים.


בין מועמדי סיעת מרצ ניתן למצוא אנשים טובים כמו פפה אללו ואורי ארנון, שיוכלו לייצג אותי ואנשים כמוני בצורה מושלמת במועצה, גם אם הם חולקים עלינו בנושא לופוליאנסקי. כך נוכל לדחות את מועמדי האגף הנצי של המרכז הלאומני, יגאל עמדי וניר ברקת (שניהם הצביעו בעד הליכוד בבחירות לכנסת, והם פסולי חיתון מבחינתנו), לבחור במועמד מתאים ובעל מחויבות עמוקה לחברה לראשות העיר, וגם להבטיח את האינטרסים שלנו כחילונים וכיונים באמצעות מרצ.


צריך לחזור ולהדגיש שלופוליאנסקי איננו גיבור חלומותיי, ושהייתי שמח מאוד להצביע בעד אללו, או עבור נאזם באדר מחד"ש, שהציג את מועמדותו בפעם הקודמת וזכה בקולי. אבל האופציה הזאת איננה קיימת, ולא נוכל להטות אוזן להטפות של שום איש ממרצ, שמבקש מאיתנו להצביע בעד ליכודניקים כמו עמדי וברקת.


קראתי באחד השבועונים הירושלמיים כתבה על משפחת עמדי, שממנה השתקפה גם טרוניה קשה על אפליה עדתית נגד יגאל עמדי בתקשורת. לדעתי, בני המשפחה טועים. אישית, אני מחבב מאוד את יגאל ומעריך אותו ואת בני עדתו, שהם מלח העיר מאז ומתמיד. מפעלו של אחיו, אורי עמדי, בשכונות מרכז העיר ובמחנה יהודה, ראוי לכל פרס ולכל שבח. אבל עמדי הוא ליכודניק, וחייב להבין שיריבי תנועתו הם רציניים בדבקותם באידיאולוגיה שלהם, בדיוק כמוהו. אף ירושלמי שעיצב לעצמו מערכת רעיונות חלופית לליכוד, בתחום המדיני והחברתי כאחד, לא יוכל להצביע בעד מועמד רשמי או לא רשמי של התנועה הזאת, וכל הכנסים בהשתתפות קברניטי המדינה רק מחזקים את ההתנגדות לעמדי.


יגאל צריך לזכור שהוא חלק ממימסד אנטי חברתי ותאצ’ריסטי מובהק, שמבקש לשבור את ציבור השכירים ואת ארגוניו, ומשרת בגלוי ובהנמקות אידיאולוגיות את העשירונים העליונים. הוא חבר במפלגה שעומדת להכשיל כל תהליך שלום, במאמץ עליון להטיל את ההאשמה על הצד השני – הפלסטיני. גם אם היינו מדברים על מועצת עיריית נס ציונה, לא היינו יכולים להתעלם מההשתייכות הארגונית והפוליטית של מועמד כלשהו לליכוד. קל וחומר בעיר שהיא סלע המחלוקת המדינית בינינו לבין העם הפלסטיני. אין זכר במסע הבחירות של עמדי להתחייבויות (שקיימות במפורש אצל לופוליאנסקי) לתקן את העוול שנעשה מאז יוני 1967 לתושבי העיר הפלסטינים.


ירושלים היא אחת הערים העניות במדינה. היא אומנם איננה "בית תמחוי", אם נצטט את התבטאותו המדהימה של דובר מטעם עמדי נגד לופוליאנסקי, אבל זקוקה לחמלה, לבנייה מסודרת של מערכות הרווחה, ולהשקפת עולם פחות מחויבת לקפיטליזם. מכיוון שהליכוד זנח את כל הדגלים החברתיים שלו, והפך לסמן ימני בנושא הסוציו-אקונומי, יש להתנגד לכל מועמד מטעמו. חד וחלק. הסירוב להצביע בעד עמדי איננו אישי, אלא רעיוני.


עם זאת, יגאל עמדי עדיף בהרבה על ניר ברקת, שהוא גם ליכודניק וגם "מצליחן" מהסוג שהשתלט לאחרונה על החברה ועל הכלכלה במדינת ישראל. בעירנו אין מקום לראש עיר המתנער מהפוליטיקה ומדבר רק בעגה טכנוקרטית. ברקת הצביע בעד הליכוד? זוהי זכותו הדמוקרטית כאזרח המדינה. אבל בכך הוא איבד את יכולתו למשוך מצביעים, שלא מאמינים בליכוד גם אחרי שממשלת שרון אימצה מאונס את "מפת הדרכים".


ברקת הוא קיצוני מבחינה מדינית, וגם מסמל את שאיפתה של האליטה הכלכלית לזכות בעוצמה פוליטית. פגשתי אותו לפני כמה שבועות לכמה דקות, והתרשמתי שמדובר באיש נעים, ממש כמו לופוליאנסקי ועמדי. אבל הפוזה האנטי פוליטית והעמדות הכלכליות והמדיניות אינן מאפשרות תמיכה בו. ירושלים היא אחת הערים הכי פוליטיות בעולם, וזקוקה להתמודדות מתמדת עם בעיות מדיניות סבוכות. ברקת פשוט אינו מתאים לעירנו. יתכן שכדאי לו לחשוב ברצינות על עקירה לתל-אביב ועל התמודדות עתידית בעיר היאפית הגדולה.


לפחות ניתן לסכם את נושא ההתמודדות לראשות העיר באורח חיובי. שלושת המועמדים הם יותר סימפטיים מקודמם מכל היבט אפשרי ובלתי אפשרי. אני מקווה מאוד שאורי לופוליאנסקי ייבחר, אבל גם עמדי וברקת עולים על אולמרט בנועם ההליכות, ביחסם הדמוקרטי לביקורת, בכבוד שהם רוחשים לנבחרי ציבור אחרים. המהומות המבישות במועצת העיר יפנו ככל הנראה את מקומם לדיונים ענייניים, וההצבעה המשולבת, ללופוליאנסקי לראשות העיר ולמרצ למועצה, תצדיק לדעתי את הוויתור שהחילונים יעשו על האינסטינקטים האנטי חרדיים שלהם.


חבר ותיק שלי התנבא השבוע, שבשנים הבאות אמלא טורים שלמים בהתקפות קשות על "לופוליאנסקי שלך". זה בהחלט אפשרי, אם האיש ילך בדרכי קודמו, ימעל בהבטחותיו לאזרחים החילונים והערבים, וינהג בקנאות ובחוסר סבירות. האשראי ללופוליאנסקי הוא כאמור מוגבל ויחסי, פועל יוצא מהישגיו החברתיים של האיש, מטיבם של יריביו ומהעדרו של מועמד מטעם השמאל. עם זאת, יש לי אמון בסיסי באיש, ותקוות רבות שהוא ייצור אווירה של פיוס ושל שלום בעיר.


שפרעם הלטינית


הבמאי הצעיר ניר טויב שלח לי קלטת של סרטו התיעודי המלבב "מונדיאל בשפרעם", שהוקרן בינתיים במוצאי שבת בערוץ 10. הסרט מתעד את ההתרחשויות בכפר בתקופת המונדיאל בצרפת (1998) שאותו שידרתי עם רבים אחרים בערוץ הראשון. רוב תושבי הכפר הערבי-נוצרי, שבו גדל הכוכב הגדול זאהי ארמלי, הם אוהדי ברזיל, מיעוטם אוהדי איטליה, אבל האהבה לכדורגל משותפת לכולם. למען האמת, אני אוהד מתון של ברזיל (מעדיף את ארגנטינה) ואויב ותיק ועיקבי של הכדורגל האיטלקי, חרף אהבתי לאיטליה ולתושביה. אבל חשתי הזדהות עצומה עם כל השפרעמים, וכבן ירושלים הקטנה שלפני 1967, הבנתי את הצורך שלהם למצוא ואף לאמץ לעצמם קבוצת כדורגל זרה ואקזוטית בעיניהם, שתשכיח גם את חיי היום-יום האפורים בחלקת האלוהים הנידחת שלהם.


טויב הצליח להמחיש היטב את האווירה. הצילומים והמוסיקה הזכירו סרטים איטלקיים נפלאים, וההתמכרות של שפרעם לכדורגל הלטיני עברה את המרקע היטב, באורח משכנע ונוגע ללב. חבל שרבים החמיצו את ההקרנה בערוץ 10 בגלל האירוויזיון ותוכניות הספורט של מוצאי שבת. לדעתי יש מקום להקרנה נוספת בהקדם, ואני מצפה בקוצר רוח לסרטים חדשים של הבמאי המוכשר הזה.

תגובות
נושאים: מאמרים

22 תגובות

  1. משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

    הסהרורים מ"שמאל" חגים במעגליהם ומגיעים בסיבוב של 180 מעלות אל האצ"ל שמאתרו הם "מחזקים" את "ראיותיהם". יפו הייתה כלולה בתוכנית החלוקה בשטחה של מדינת ישראל ולכן איננה (!) "שטח כבוש".
    קיצוני ה"שמאל" מנסים לכבוש את "הגדה השמאלית" שלא
    הוקמה ונערכת בעמל רב,כדי להיות כלי ביטוי ותעמולה של "שמאל"-סהרורי.הקימו לכם אתר משלכם והשתעשעו בו
    בהזיותיכם.

  2. יורם בר-חיים הגיב:

    שאלה לבגרות

    תושבי אלקודס היהודים מצביעים (רובם) לעיריה שחלק גדול מהאוכלוסיה תחת שלטוננה כבוש וחלקים משטח השיפוט שלה הם למעשה התנחלות, עיריה כובשת ומתנחלת.

    תושבי אלקודס הפלסטינים מחרימים ברובם את הבחירות כדי לא לתת לגיטימציה לכיבוש.

    חיים ברעם מדרג מועמדים ציונים לעיריה הכובשת והמתנחלת (בעצם הגדרתה המוניציפלית) ומתלבט ביניהם.

    באיזה צד חיים ברעם ?

  3. יורם בר-חיים הגיב:

    אכן, חיפה ויפו כבושות, והשאלה היא האם זו סיבה להיאבק בכיבוש הזה או שזו סיבה לא להיאבק בשום כיבוש…

    על תפקידה של עיריית חיפה או של עיריית ת"א בכיבוש תושבי יפו וחיפה עוד ניתן להתווכח, וגם המאבק בערים האלו אינו במונחים של מאבק נגד כיבוש אלא במונחים של "מאבק לשיוויון אזרחי ולאומי" (יהיה אשר יהיה פירוש המלים האלו במדינת האפרטהייד המכונה ישראל). באלקודס המצב שונה, רוב האוכלוסיה הערבית היא כבושה לפי הסטטוס הרשמי בינלאומי, הזרמים הפוליטיים בתוכה שוללים את הכיבוש באופן מלא ומסרבים לרוץ או להצביע לעיריית "ירושלים" אשר ממלאת תפקיד אקטיבי בכיבושם. במצב הזה, להצביע בכלל לעיריה פירושו להפנות גב למאבקם של תושבי אלקודס הערבים, לא כל שכן כאשר מצביעים לרשימות התומכות במאת האחוזים בכיבוש.

  4. הסהרורים הגיב:

    הגדה השמאלית מושכת אליה סהרורים כיתושים הנמשכים
    אל אור נר, "יפו כבושה" הוא כותב.

  5. שמעון הגיב:

    גורמים בליכוד: עמדי "סגר דיל" עם לופוליאנסקי

    על פי אותם גורמים, מועמד הליכוד לראשות עיריית ירושלים, יגאל עמדי, לא יפרוש מהמירוץ, בתמורה להבטחה לתפקיד ממלא מקום ראש העיר שקיבל מהמועמד החרדי, אורי לופוליאנסקי. מנכ"ל הליכוד מנסה לשכנע את עמדי לפרוש בכל זאת.

    ובכן. הצבע לופליאנסקי קבל עמדי חינם.

    ולעניין השטחים הכבושים. גם יפו כבושה. ושם מצביעים. גם תל אביב וחיפה.

    שיצביעו וישפיעו על חייהם. אח"כ כשיפרדו – יפרדו. כמה סמנטיקה אפשר להכניס בפתק אחד?

  6. לסהרורי הגיב:

    ישראל נכבשה בכוח. על זה אין עוררין. כח הכסף וכוח הזרוע.

    והנה באתר האצ"ל (שבטח אינו סהררורי מבחינתך) נאמר במפורש – כיבוש יפו.

    http://www.etzel.org.il/ac18.htm

    לכן אמור מעתה. ביפו לקו 90000 ערבים מידיהם של 600 אנשי אצ"ל. שנאמר – ביד חזקה ובזרוע נטויה יפו.

    וכמו שסיכם אז מפקד האצ"ל – מנחם בגין – שיצא לראשונה ממחבואו לפני הקרב ההוא:

    "[…] חיילי המעמד [כינוי לאצ"ל]! אנו יוצאים לכבוש את יפו. אנו יוצאים לאחד הקרבות המכריעים במערכה על עצמאות ישראל.
    דעו מי עומד לפניכם, זכרו את מי השארתם מאחוריכם. לפניכם אויב אכזרי שקם לכלותנו. מאחוריכם הורינו, אחינו, ילדינו.
    הכו באויב. לקלוע היטב. לחסוך בתחמושת. בקרב אל תדעו רחמים לאויב, כשם שהוא אינו יודע רחמים כלפי בני עמנו. על נשים וילדים לחמול. מי שמרים ידיו לאות כניעה, הצל את נפשו. שבוי הוא בידיכם, לא תפגעו בו…"

    סהרורי סהרורי – אבל הסטוריה יודע.

    חבל שהגדה השמאלית מושכת אליה אנשים בורים שמשתמשים בכלים הדמוקרטיים לפני שלמדו דבר מה ובכך מנמיכים את השיח – עד כדי בוז לדעות שהם מייצגים.

    הרי בסוף שרון מצהיר שהשטחים הם גם מקום כבוש. והנה כי כן גם האנשים הלא כל כך חכמים האלו יסכימו בסופו של דבר לדבריו. פתאם בית אל כבושה. כי מציון תצא תורה ודבר השם מירושלים "המאוחדת".

    ללמדך, מי שמצביע כדי שידפקו את הערבים – דופק עצמו בפנסיה מצומצמת ובלי אפשרות לחינוך טוב יותר – שהוא בבורותו כל כך זקוק לה.

  7. תיקון טעות הגיב:

    על פי תוכנית החלוקה יפו היתה חלק מהמדינה הערבית. נקודה. זה לא קשור לסהרורי שמאל או ימין.

    להלן מפה:

    http://lib.cet.ac.il/Pages/item.asp?item=2555

  8. סהרורי עיוור הגיב:

    מי שיטרח ויפתח את הקישור עליו הצביע המגיב (ספר
    לימוד) ימצא שלדברי המחבר (ולא לפי המפה) נועד
    ליפו מעמד של "מובלעת ערבית" אך, ערביי יפו לא
    קיבלו הצעה זו. הסהרורים ה"שמאליים" מנסים לכבוש לעצמם את השטח הפרוץ (עדיין) של התגובות, כדי להבריח את הקוראים השפויים.

  9. נתן הגיב:

    מדינת ישראל אינה שטח כבוש.
    מדינת ישראל הוקמה כולה על שטח שהיה בשליטת שלטון הכבוש האנגלי.
    שלטון זה שלט בארץ ישראל מתוקף מנדט שקיבל מחבר הלאומים להקים מדינה לעם היהודי בארץ ישראל.
    מעולם לא היתה פה מדינה ערבית שממנה נכבשו שטחים.
    חבל שהשמאל נופל לפח של הימין בנושא זה.

  10. עמיר ג הגיב:

    חיים ברעם אמנם מתרגש מאד מהחשיבה הלא דוגמטית לכאורה שהוא מפגין כשהוא מציע להצביע עבור לופליאנסקי, אבל יחד עם זאת נופל לבור הדעה הקדומה הקטגורית כשהוא מסמן את עמדי כליכודניק ולפיכך פסול, ואת ברקת כיאפי תאצ’ריסט רק בגלל שהוא איש עסקים מצליח. יכול מאד להיות שהוא צודק בתיאורים שלו, ועל פניו נראה שיש משהו בטענתו שבמובנים מסוימים לופליאנסקי הוא אכן אדם ראוי. מצד שני, אם עמדי פסול כי הוא ליכודניק, האם לופליאנסקי לא ראוי לפסילה קטגורית מתוקף השתייכותו למפלגה תיאוקרטית שמקדשת את ההלכה על פני כל עקרון הומני/דמוקרטי/שיוויוני? והאם העובדה שברקת הוא מצליחן היי-טקי הופכת אותו בהכרח לבלתי ראוי? נראה שברעם נופל לקרבן לשמאלניות האיבכא-מסתברית לפיה מגניב להזדהות עם החרדים, כי הרי בפריזמה מרקסיסטית הם בני המעמד הדפוק (בהתעלם מזה שההנהגה הפוליטית שלהם פועלת להנצחת הדיכוי של החברה החרדית), בעוד ליכודניקים ויאפים הם השטן בהתגלמותו. במקום לתמוך בפוליטיקה החרדית כאקט של חתרנות לכאורה, האם לא רצוי לשאול מה קרה לשמאל, ואיך יכול להיות שאין לו מועמד לראשות עיריית ירושלים, או בכלל זה, לאיזשהו תפקיד בעל משמעות בנוף הפוליטי הישראלי?

  11. יוסי שורץ בפ"ס הגיב:

    אולי אני טועה, אבל ,האלמוני" לפי סגנונו ורמת טיעוניו הוא איש החושב פחות או יותר כמו אלקס מסיס. אלמוני זה מסביר לנו היטב את מטרת האתר לפי השקפת עולמו. מטרתו של זה לדעתו של "האלמוני", שכמובן אף אחד לא יכול לנחש את זהותו, איננה לברר שאלות ולגלות מהי הדרך קדימה במאבק כנגד האימפריאליזם, הכיבוש הציוני,שלטון בעלי הון, אלא לתת במה לשמאל "השפוי", הבלתי סהרורי. זה הכורע ברך לפני האימפריאליזם והתוכניות שלו. משמע חושב הוא ש"הגדה השמאלית" היא חלק מהתעמולה הבורגנית כנגד הנשלטים. כן תעמולה יותר סגנונית, יותר נאה, יותר שפויה, אך המשרתת את השלטון.
    נשאלת השאלה האם "האלמוני" משקף את עצמו ואת תפקידו שלו בלבד, או את הקולקטיב כולו, ואת התשובה צריכה לתת המערכת במדיניותה.
    ולענין עצמו יפו נכבשה ב48 היא הייתה עיר ערבית. אני יודע זאת מפי דודי שהיה מפקד י בדרגת גונדר של אצ"ל והיה מהאחראים על כיבושה של העיר. החשוב בכיבוש זה הוא שהוא התרחש לפני מאי 48 כמו כיבושן של כל הערים הערביות, מה שמוכיח את אופי מלחמת 48. לא מלחמת שחרור לאומי אלא מלחמת דיכוי לאומי.לא מלחמה כנגד האימפריאליזם אל אמלחמה בשרות האימפריאליזם-האמריקאי.
    מבלי להכיר באופי זה של המלחמה לא יקום כאן שמאל ממשי המבקש לשנות את פני החברה, אלא שמאל הרוקד לחליל של הפריץ האימפריאליסטי.

  12. אלכס מסיס הגיב:

    אני הוא ה"אלמוני" בתגובה הראשונה מתחת למאמר,שנכתבה
    אמש ה1 ביוני ו"קפצה" לראש התגובות תוך כדי השמטת
    שמי – תקלות טכניות החוזרות על עצמן ויתוקנו בקרוב. לעצם "תלןנתו" של שוורץ: "הגדה השמאלית" שמחה לארח כותבי מאמרים ומגיבים משמאל ומימין, המכבדים את מארחיהם ואינם מנכסים לעצמם את האתר ב"תגובות" שאינן לתוכן המאמרים עליהם הם מגיבים או, חזרה אינסטופית על אותה "תגובה" מתחת לכל מאמר ומאמר. אין זו פתיחה לוויכוח על האתר. תגובות שלא יעסקו בתוכן המאמר לעיל – יוסרו. כתובת האתר למסירת מאמרים לפרסום – ידועה לשוורץ והוא יכול כמובן לכתוב מאמר בנושאי התוכן והמגמה של "הגדה השמאלית". העורכים יקראו ויחליטו על פרסומו,

  13. ליוסי שורץ הגיב:

    מדוע אתה לא שולח את מאמריך לאימייל של האתר? ובוחר להציף את התגובות?

    אני מעדיף לקרוא מאמר שלך מאשר תגובה לא קשורה למאמר. אנשים התאמצו לכתוב מאמרים לא כדי שאנשים כמוך ישתלטו להם על דף המאמר.

    טוב תעשה הגדה השמאלית אם תסיר סוג זה של תגובות-מאמרים.

    כבודם של הכותבים במקומם מונח. אם הגדה נתנה להם במה להצגת דברם – לא ראוי שיתווסף שם מאמר נוסף.

    שי

  14. יונתן ליבנה הגיב:

    מסכים עם עמיר ג לגבי הצורך בנציג שמאל שגם אם לא היה מועמד ריאלי היה מאפשר הצבעת מחאה.
    מסכים גם עם ההנחה שלא צריך לסמן כל "מצליחן" כאויב. עם זאת, את ברקת כנראה שכן צריך לסמן ככזה וחבל שלא נוצלה במת הגדה להסביר את סיפור פתיחת אזורי הרישום ואת המעורבות האינטנסיבית של ברקת בניסוי החברתי המסוכן הזה.
    יום לפני הבחירות אנחנו (בניגוד לדעת ברעם) כן בוחרים ברע במיעוטו ולא במועמד טוב מאיזושהי בחינה. המחוייבות העמוקה של לופוליאנסקי למוסדות הישיבות שיושיבו אותו על כס ראש העירייה, רשימת קבלני הליכוד שדוחפת את עמדי וסגנון-משרד-האוצר-העניני-א-פוליטי-עאלק של האיש שיהרוג (גם אם ברכות) את מערכות הרווחה העירוניות משאירים את הציבור הנאור בלי כתובת אמיתית. ובכל זאת לאולמרט לא נתגעגע.

  15. למגיב לסהרורי הגיב:

    לגבי הפסקה בתגובתך;שם המגיב/ה: לסהרורי
    ישראל נכבשה בכוח. על זה אין עוררין. כח הכסף וכוח הזרוע. אני דורשת ממך ללמד הסטוריה ולהפנים את העובדה שמי שהתנגד להחלטת האו"ם מ-29 בנובמבר(כ"ט בנובמבר) היו דווקא הערבים. בגללם פרצה מלחמת השיחרור כי הם ניסו ,עם סיום המנדט הבריטי, לכבוש לעצמם את השטחים שהיו מיועדים לנו בהחלטת האו"ם ופתחו במלחמה בה הם הפסידו. למדינות ערב יש שפע של אדמה, מים, משאבי אנוש, קרקע פוריה ונפט . אם באמת ובתמים היו רוצים היו הערבים פותרים את בעית הפליטים לרווחת כל תושבי האיזור. הם ממשיכים להגדיל את סבל הפליטים כנשק בתוכניתם ללהשמדת המדינה היהודית שקמה על חורבות שואת יהודי אירופה . אני חוזרת מארבעת חודשי מסע אקדמי בפריס, בריסל,אמסטרדם ולונדון.סירתי בשטח עם אנשי אקדמיה וחוקרים במדעי הסביבה.לדבריהם הערבים והמוסלמים משתלטים בבטחון רב על חלק גדול מאירופה המערבית וטוב שארה"ב פקחה את העיניים והבינה עם איזה אימפריאליסטים יש לעולם בעיה. נוריתה שקד

  16. אשר פרוליך הגיב:

    לנוריתה שקד:

    איך את יכולה להגיד לאדם שאיבד את ביתו בו הוא נולד,(ביפו או ברמלה)ולהגיד לו=
    אבל אתה ערבי,יש לך מדינות רבות להן אתה יכול ללכת.
    (תבדקי איך חיים הפליטים הפלסטינאים בירדן,מדינה ערבית).
    ובכל זאת,גם תגובה בנושא ה"כיבוש" והציונות=
    ליוסי שוורץ:
    הציונות אינה רק תנועת הרביזיוניסטים והלחי.הציונות
    היא גם התנועה המפוארת שהולידה את התנועה הקיבוצית,אולי הנסיון היחידי בעולם לממוש המארקזיסם.
    הציונות לא היתה רק תרגיל של האימפריאליזם.
    היתה גם תנועה של שחרור לאומי של העם היהודי שעבר את הנוראה מהכל=השואה.

    התנועה הציונית לא רק קנתה בכסף אדמות או כבשה בכח
    הזרוע כפרים וגרשה מהם חפים מפשע.היא גם הפריחה את
    המדבר וסלקה את האבנים שכסו את הגבעות שאוכלסו
    בעקרבים ובכבשים.
    מלחמת 48 היתה מלחמת מגן ולא מלחמת כבוש.צבאות סדירות ממדינות ערב דחו את ההחלטת האו"מ לחלוקה ולדו-קיום ופלשו לגבולות המדינה,מונהגות במשטרים הריאקציונים ביותר.הסיבה למתקפה ערבית זו לא היתה
    ה"כיבוש"הציוני,אלא הסכנה של משטר דמוקרטי ומתקדם
    לשליטים הפיאודלים של מדינות ערב.

    ולעצם הענין=

    כל הווכוח על ה"כיבוש"אינו רלוונטי.לעובדים מכל העמים הווה ועתיד משותף.האויב האמיתי הוא המנצלים,
    מכאן ומשם,שהופכים את הזהות הלאומית ,את ה"כיבוש",את הגבולות,את הגדרות,את הצבאות,את הדגלים וכל העסקים מסביב לאלה לרווחים בחשבונות הבנק שלהם.
    לעובדים מכל העמים אין "כיבוש"אחר מזה שמוצץ להם את
    הדם יום יום,לא משנה אם הוא יהודי, או ערבי.
    הטעות החמורה ביותר של השמאל היא התעסקותה ב"כיבוש"של "עם אחד על עם אחר".אין דבר כזה "עם אחד"כמו שאין דבר כזה של "עם אחר".בתוך המושג המבלבל של "עם",יש אנשים חיים,וחיים כל כך שונה אחד מהשני,שיותר המפריד בינהם מן המשותף.נא לחשוב ושוב
    לחשוב,ושוב לחשוב.

  17. אלמוג שבתאי הגיב:

    1. חייבים להודות, שהשמאל הישראלי – בעיקר באזור מרץ – חוטא לעיתים בדוגמטיות אנטי-חרדית. להרבה מחברי תכאב הבטן עם ישקלו להצביע עבור מועמד דתי או חרדי לכל תפקיד שהוא. חבל. אחת הסיבות לכך, אם כי בשום פנים ואופן לא היחידה, היא היות המחלוקות בישראל כל כך מקבילות – דתי, ניתן להניח מייד שהוא גם ימני, וזה בדרך כלל נכון. גם זה חבל.
    2. לי אישית יש אלרגיה לא-פוליטיות. פוליטיקה היא המחלוקת על חלוקת המשאבים, היא התחרות בין אידאולוגיות, וההתחמקות ממנה היא התחמקות מהסוגיות ומובילה לאסקפיזם ואי-עשייה. אני זוכרת את הפגנות הסטודנטים הגדולות של 1996 או 1997 (משהו כזה, לא זוכרת). באחת מהן עלה על הבמה נציג הסטודנטים הערבים (לא זוכרת איך קראו לו, סליחה, הזכרון שלי לא משהו), וטען שהאלימות של השוטרים כלפי סטודנטים מפגינים היא המשך בלתי נמנע של האלימות כלפי פלסטינאים בשטחים. הקהל הרב והעצום התחיל לצעוק "בלי פוליטיקה!", ואני חשבתי: מה שאתם עושים פה זה לא פוליטיקה? לחץ עממי לשנות סדרי עדיפויות, ולפחות היומרה היתה למהפכה (או מ-ה-פ-כה!) מהיסוד, וזה לא פוליטיקה?
    3. הערה בעניין "יד שרה". מפעלים התנדבותיים תמיד באים מתוך כוונות טובות, צחות וטהורות ואת זה אני מעריכה. אבל לדעתי התוצאה שלהם היא שהממשלה יכולה להתנער מאחריותה. זוכרים איך ברק פנה ל"עם" (?) וביקש מהאזרחים לתרום? כלומר, הממשלה מבקשת מכם לתרום כדי שתוכל להקטין את תמיכתה. זה נראה לכם בסדר?

  18. יוסי שורץ בפ"ס הגיב:

    אשר פרוליך.
    אני יכול לבחון את המרקסיזם רק בפרספקטיבה אינטרנציונליסטית ומזווית ראיה זו ברצוני לבחון את הקיבוצים כביטוי למרקסיזם? אין ספק שהקיבוצים הוקמו כקולקטיבים של קומונה שיתופית כאשר אמצעי הייצור ( אדמה וכלי עבודה הם שיתופיים). אין גם ספק שהם ניסו ליישב את הסתירה בין הציונות והסוציאליזם והם תירגמו ספרות מרקסיסיטית ענפה מאוד. אולם מצד שני שלושה אלמנטים מהותיים מצביעים על כך שהקיבוצים לא היו ביטוי לאינטרנציונליזם אלא למשהו אחר.
    1. הדחייה של הערבים כחברים בקיבוץ. הקיבוץ מראשית דרכו היה סגור לחברים ערבים. אני מכיר חברה בקיבוץ החשוב ביותר של הקיבוץ הארצי אשר פגשה בגבר נאה מאוד ערבי. הוא רצה להצטרף אך סרבו לו בהיותו ערבי והיא נאלצה לחיות עמו בכפר.
    2. גזילת האדמות של הפלחים. ב48 הקיבוצים ובמיוחד של השומר הצעיר השתלטו על אדמות הכפרים הסמוכים והם כיום מוכנים לעשות מהם עסקות נדל"ן מאשר להחזירם אי פעם לפליטים.
    3. הקיבוצים שימשו שנים ארוכות חוט השדרה של הצבא הציוני, והי הלהם חלק חשוב מאוד בגרוש האכזרי של הפליטים הפלסטינים.

    אלמנטים אלו מורים כי אנו עוסקים לכל היותר בזעיר בורגנות לאומנית שמאלית, שאולי יש לה קשר לאגף הימני של הסוציאל דמוקרטיה לפני מלחמת העולם הראשונה. אגף זה תמך בקולוניאליזם סוציאליסטי. זאת אומרת השתתפות ביישוב הקולונית על ידי מתנחלים אירופאים עם אידיאולוגיה סוציאליסטית.

  19. לחיים הגיב:

    שיחקת אותה. עכשיו נראה מה….

  20. חיים ברעם הגיב:

    אני בהחלט מרוצה שהליכודניק המוצהר והמיליונר, בן דמותו המוקטן של ביבי, הפסיד בבחירות. אני הרבה פחות מרוצה מהתוצאות למועצת העיר.

  21. דובר אמת הגיב:

    לחיים ברעם ושאר המגיבים מהשמאל . אתם מדברים גבוהה גבוהה על מעמד העובדים המנוצל . הדרך לרומא מתחילה בצעד הראשון נראה אותכם מייצרים ארגון כיד שרה לופו נאה דורש נאה מקיים אתם רק דורשים . אגב להערות כתב העיתון על תגובות שחוזרות על עצמן . גם המאמרים חוזרים על עצמם . דברי בלע כנגד בוש והמשטר האמריקאי , כינויי גנאי כנגד ראש הממשלה וכד’ . אך כידוע הגבן אינו רואה את החטוטרת של עצמו !

  22. אופיר רדניץ ל’דובר אמת’ הגיב:

    לא הבנתי.
    אתה רוצה שכל אחד "מאיתנו" יקים ארגון ‘יד שרה’ משלו (או על משקל דומה) כדי להוכיח את עמדתנו? אתה מביע תמיכה (בעימות שעל הפרק) בלופליאנסקי כפי שנטען במאמר ובהערותינו "המגיבים מהשמאל", או לא? הרי לדבריך הוא "דרש וקיים".

    מובן שרק אדם בעל גב ישר ובריא כמו שלך פטור מלראות את חטוטרתו. אני רק לא מבין איך העובדה-הידועה-שאין-לערער-עליה – משל הגיבן – תורמת לדיון הנוכחי (או בכלל). אתה טוען שיש עודף בביקורת על הכלכלה הניאו-קלאסית מוניטרית (או מרג’ינליסטית)? על הניאן-ליברליזם? על השימוש הציני בלאומנות להסטת הדיון הציבורי? אז איך השיח הזה לא מצא את דרכו לאקדמיה, לעיתונות, למערכת החינוך, לרחוב?

    אני מקווה שראיית העולם שלך רחבה מעט יותר מתפיסתך הפשטנית של הביקורת המוצעת במגזין הזה כ"דברי בלע כנגד בוש והמשטר האמריקאי , כינויי גנאי כנגד ראש הממשלה וכד’". נו באמת. אולי כדאי שבאמת נסתום את הפה, כהצעתך. למה להרבות בדיון על חטוטרות בקהל של גיבנים?

הגיבו ליורם בר-חיים

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים