הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-16 ביוני, 2003 20 תגובות

שבוע אחרי שספינת-השלום הושקה חגיגית והפליגה מנמל עקבה פגע בה טורפדו קטלני. לא ברור עדיין אם הספינה ירדה למצולות או שתוכל להמשיך בדרכה, חרף הנזקים. וזה סיפור ההפלגה עד כה: תחילה ניסה מסוק ישראלי להרוג את עבד-אל-עזיז אל-רנטיסי, מראשי האגף הפוליטי של חמאס. הוא ניצל בנס. מיד לאחר מכן הרגו המסוקים מנהיגים אחרים של חמאס. ברור שהחלה מערכה שיטתית להריגת פעילי הארגון על כל שלוחותיו – הצבאי, המדיני, הסוציאלי, החינוכי והדתי. מערכה כזו היא, כמובן, פרי הכנות ממושכות, על פני שבועות וחודשים. ברור כי תוכננה עוד לפני ועידת-הפסגה בעקבה, אך עוכבה על-ידי שרון כדי לאפשר לנשיא בוש את רגעי-התהילה שלו על חוף הים האדום. מיד אחרי שהנשיא ופמלייתו חזרו הביתה, כשהם זורחים מאושר, הופעלה מכונת המוות.

ישנה הנחת-יסוד בכל בית-משפט בעולם: אם אדם עושה מעשה שתוצאותיו ודאיות, הרי שהיתה לו הכוונה להשיג תוצאות אלה. זה חל גם על מבצע זה. הריגת ראשי-החמאס (יחד עם נשותיהם, ילדיהם ועוברי-אורח מקריים) אמורה היתה להביא בוודאות לתוצאות הבאות: (א) פיגועי-נקם של חמאס, קרי: מעשי-התאבדות והרג המוני, (ב) הפסקת המאמצים של הרשות הפלסטינית להשיג הפסקת-אש של החמאס, (ג) הריסת מעמדו של אבו-מאזן כבר בראשית דרכו, (ד) סיכול מפת-הדרכים, (ה) פיצוי המתנחלים על פירוק כמה מאחזי-דמה.


כל חמש המטרות האלה אכן הושגו. הארץ התמלאה דם ואש, התקשורת בשני הצדדים, עסוקה בדיווח על ההלוויות ובהסתה הדדית, המאמצים להשגת ה"הודנה" הופסקו, שרון קרא לאבו-מאזן "אפרוח שלא צמחו לו נוצות", מפת-הדרכים מקרטעת, בוש נזף בשרון ושופך את זעמו בעיקר על החמאס.


סילוק מאחזי-הדמה, שהיה בדיחה מלכתחילה, הופסק. הבנייה בהתנחלויות נמשכת במלוא המרץ, וכך גם בניית "הגדר", הקובעת גבול חדש עמוק בתוך הגדה. הסגרים והכתרים התהדקו שוב. המצב בשטחים הכבושים חזר לקדמותו, כאילו כל ההצגה בעקבה לא היתה ולא נבראה. ההחלטה להרוג את רנטיסי היתה, על כן, נקודת-הכרעה בתולדות המדינה. והשאלה הראשונה היא: מי קיבל את ההחלטה הזאת?


קל יותר לקבוע מי לא קיבל אותה. לא קיבלה אותה הממשלה, שהפכה מזמן למקהלה של חנפנים ואומרי-הן. שרון מתייחס אליה בבוז. לא יעלה על דעתו לשאול את פיה. גם לא הכנסת, שהגיעה לשפל שלא היה כדוגמתו, כשיושבים בה עכשיו נציגים גלויים של העולם התחתון, רוצח שביקש (וקיבל) חנינה ועסקנים שכאילו לוקטו ברחוב. יו"ר הכנסת נחשב לבדרן. גם לא הציבור הרחב, כמובן. כל סקרי-דעת-הקהל מראים שהציבור רצה בהצלחת "מפת הדרכים". כולם האמינו ששרון פועל ברצינות למען השלום. גם בשמאל נמצאו פתאים לא-מעטים, שקילסו ושיבחו את שרון על כי "הפך את עורו". איש לא שאל את הציבור אם הוא רוצה לפתוח במעגל-דמים חדש. אכן, הסקר האחרון מלמד ש-67% מהציבור התנגד להתנקשות ברנטיסי בשעה זו. אבל, שרון ידע שהציבור יקבל את הדין וילך אחריו כמו עדר-הכבשים בחווה שלו.


אם כן, מי החליט? אין זה סוד: את ההחלטה קיבלו חמישה גנרלים: ראש הממשלה, אריאל שרון, אלוף בדימוס; שר-הביטחון, שאול מופז, רב-אלוף בדימוס; הרמטכ"ל, משה יעלון, רב-אלוף; ראש המוסד, מאיר דגן, תת-אלוף; ראש השב"כ, אבי דיכטר, שדרגתו בשרות מקבילה לזו של רב-אלוף.


חמישייה צבאית זו קובעת עכשיו את גורל המדינה, אולי לדורות, אולי לצמיתות. באמריקה הלטינית היו קוראים לה "חונטה" (מועצת-קצינים אחרי הפיכה צבאית).


כתבתי, לא אחת, על המעמד המיוחד של האלופים – במדים ובלא-מדים, במדינת-ישראל. זה הוא מעמד שאין לו אח ורע בעולם המערבי. בשום מדינה דמוקרטית אין כיום ראש-ממשלה שהוא גנרל. בשום מדינה דמוקרטית אין שר-ביטחון שהוא חייל מקצועי, ולא כל שכן חייל שלבש מדי-גנרל ממש עד ערב התמנותו. בשום מדינה דמוקרטית אין רמטכ"ל המשתתף בכל ישיבות הממשלה, כשהוא משמש כאוטוריטה אחרונה וסופית בכל ענייני הביטחון (הכוללים בישראל את כל העניינים המדיניים).


לשלטון הגנרלים יש תשתית רחבה מאוד. גנרל ישראלי משתחרר בגיל צעיר מאוד, לרוב בשנות ה-40 הראשונות שלו. אם אינו מצטרף לצמרת של מפלגה (בראש הליכוד, העבודה והמפד"ל עומדים עכשיו גנרלים, ובצמרת מרצ נמצא למעשה קולונל) או, הופך לראש-עיר – דואגים חבריו לסדר לו מִשרה כמנהל חברה ממשלתית גדולה, אוניברסיטה או משרה ציבורית. מאות הגנרלים-לשעבר, המאיישים את מרבית עמדות-המפתח בכל מערכות המדינה והחברה, אינם רק חברים הקשורים זה בזה בזכרונות משותפים. השותפות היא הרבה יותר עמוקה: עשרות שנות שירות בצבא-הקבע מעצבות גישה מסוימת לחיים, השקפת-עולם פוליטית, דרכי-מחשבה ואף שפה. בכל שנות המדינה לא היו אלא שלושה-ארבעה חריגים.


לכאורה יש אלופים "ימניים" ו"שמאליים" – זו טעות אופטית. הדבר בלט מאוד השבוע: אחרי ההתנקשות בחיי רנטיסי ופיגוע-הנקם של החמאס, הופיעו עשרות אלופים בתקשורת (גנרל ישראלי, גם אם הוא טיפש מופלג, הופך אוטומטית לפרשן מוסמך בתקשורת). לשם האיזון הובאו בטלוויזיה "אלופי-ימין" ו"אלופי-שמאל", אך ראה זה פלא: כולם אמרו בדיוק את אותו הדבר, עם ואריאציות שוליות, תוך שימוש באותו המינוח. יותר מאשר בדברי ה"פרשנות" מצא הדבר ביטוי מבהיל בשתי מלים: "בן מוות".


כאילו בפקודה חדרו השבוע שתי מלים אלה לשיח הציבורי עד שלא היה כמעט גנרל, פוליטיקאי או כתב שלא גלגל אותן על לשונו בהנאה בולטת. מעולם לא נשמע צמד-מלים אלה בתקשורת עד כה. והנה לפתע פתאום משתמשים בהן כולם. רנטיסי הוא "בן מוות". השייח’ יאסין הוא "בן מוות". שאר מנהיגי החמאס הם "בני מוות". ואולי גם יאסר ערפאת.


מקור הביטוי בתנ"ך, ספר שמואל ב’ (פרק 12), אחרי שדוד המלך עשה מעשה-נבלה נורא וסידר שקצינו הנאמן ביותר, אוריה החִתי, ייהרג בקרב, כדי לקחת לעצמו את אשתו, בת-שבע, ייסר אותו נתן הנביא. הוא סיפר לו את הסיפור על עשיר רשע ששחט את כִבשתו היחידה של איש עני. דוד הנסער אמר לנביא: "חי ה’ כי בן-מוות האיש העושה זאת!… ויאמר נתן אל דוד: אתה האיש". כלומר, הדברים נאמרו במקור, דווקא על גדול מנהיגי ישראל, שעשה מעשה נבלה. עכשיו משתמשים בהם מנהיגי ישראל נגד יריביהם.


אך לא זה העיקר. העיקר הוא שראש הממשלה וקומץ הגנרלים שלו מכתיבים שתי מלים וכל "עם ישראל" חוזר עליהן כמו להקה ענקית של תוכים, ללא ערעור, ללא הרהור. זה די מבהיל כשלעצמו, אבל כאשר שתי מלים אלה מסמלות הכרעה לאומית הרת-אסון, וכל הציבור כמעט, מקבל אותה ללא מחשבה ודיון, זה מבהיל עוד יותר.


לא ברור עדיין אם הצליח שרון להטביע את ספינת יוזמת-השלום. יתכן שהנשיא בוש יגלה בכל זאת נחישות ויציל את היוזמה, שבה השקיע את יוקרתו האישית. אך בינתיים נמשך מחול-המוות, והרבה דם זורם – פשוטו כמשמעו – ברחובות ישראל ופלסטין.

תגובות
נושאים: מאמרים

20 תגובות

  1. דני יחיאל הגיב:

    וכך אנו למדים מדברי אורי אבנרי , שאנשי החמאס הינם לא יותר מחיות. כי הרי זה רפלקס מותנה של אנשי החמאס לרצוח יהודים.

    טוב שעכשיו אנחנו יודעים עם מה יש לנו עסק.

  2. יאצי קוחם הגיב:

    אנו מכירים טוב את בני דודינו היקרים. אנו זוכרים איך אריק רגב וגד מנלה הגבורים נהרגו כי הבני דודים התחבאו במערה מאחורי בת דודה צעירה עם תינוק , ואנו הצבא המוסרי בעולם איפשרנו למנוולים להשתמש בתכסיס הרצחני הזה. בלבנון ובשטחים הם ירו על חילינו מבתים פרטיים או מבתי חולים(תראו את מי הם מוכנים לסכן. וכעת ראשי כנופיות הצח של בני דודינו לוקחים איתם במכונית את משפחתם אישה וילדים ביודעם שהם תחת הכוונת ואח"כ כל מיני אחים יפי נפש מאשימים אותנו- הושה וכלימה: מהרסייך ומחריבייך ממך יצאו.

  3. אמנון הגיב:

    אורי אבנרי שוכח כמה נתוני יסוד . יש לנו צבא גדול . חלק מחיילי החובה נשאר בצבא הקבע . עם שחרורם מהצבא המוכשרים שבינהם ( לא כולם ) ממשיכים במסלול פוליטי ,כלכלי או אקדמי . מה רע בזה . אבנרי אל תסתנוור משנאה , אלה אנשים טובים . האם היית רוצה לשים אותם במעצר לאחר שחרורם ? בסיפא של מאמרך אתה מדבר על קומץ גנרלים . אתה שוכח כי דעותיך נתמכות על ידי קומץ מבוטל של יהודים אשר מוכנים להלחם על כך שתוכל להביע את דעותיך , מה לך כי תגן על חיות אדם כרנטיסי אשר מצהיר מפורשות כי על כל היהודים לשוב לארצות מוצאם . האם אתה מסכים לזה ?

  4. עמי הגיב:

    כשמר אבנרי קורא למאמרו "בני מוות" אני מקווה
    שהוא מתכוון לכל אנשי החמאס שעושים לילות כימים לכלותנו למרבה הפלא גם צדיק יסוד העולם
    ראנטיסי שלמזלו ניצל הפעם. רק הפעם.

  5. משה הגיב:

    הגנראלים הם סכנה לאומית.
    כיצד יתכן שצבא שמזויין מכף רגל ועד ראש ,זולל תקציבים ללא הרף,מקבל חופש פעולה של דיקטטורות צבאיות,נעזר שבשרותים של גופים כמו שב"כ ומוסד איננו מסוגל לספק ביטחון מינימלי לאנשים לנסוע באוטובוס או ללכת לשוק או להיכנס לקניון.
    התשובה היא כמובן שהקונצפציה נכשלה.
    הקנצפציה הצבאית אשר טוענת שאפשר לדכא בכח 3.5 מיליון בני אדם ןלחיות בביטחון היא קונצפציה שיקרית.
    הגנראלים אינם מעיזים להגיד את זה(אלה לאחר שהפ פושטים את מדיהם כמו עמי איילון) ,ובכך הם מועלים בתפקידם ומהויים סכנה למדינה.

  6. Edit הגיב:

    הרישיון לרצח ניתן. אף אחד מאיתנו לא בטוח, שלא תחיו באשליות. לאור העובדה שאנו במלחמה יכולות רשויות הבטחון לעצור כל אחד מאיתנו, על דעותיו, או אפילו על דעות חבריו! אם ינסה להתחמק הוא "יעלה דרגה" ואולי גם אפשר לירות בו מחשש שהוא פצצה מתקתקת כלשהי. כל אחד מאיתנו!

  7. אילן הגיב:

    לפי מר אבנרי צהל צריך חודשים של תיכנון כדי לפגוע בראשי החמס אך הפיגוע בירושלים פחות מ24 שעות לאחר ניסיון ההתנקשות הוא תגובה של בני המוות ולא פרי תיכנון מוקדם אפילו של ימים כולל הכשרה דתית של המתאבד , עלייה לסט לצורך צילומים אחרונים, הכנת סוכריות הטיפי העוטפות את גופו, גיוס משתפים מקומיים לצורך אירגון ההסעה לארוע וכו"
    האמת פשוטה הרבה יותר. אנחנו במלחמה ובמלחמה מנצלים הזדמנויות עפ"י מדיניות כללית וכשנקראית הזדמנות כזאת לשני הצדדים הם מנצלים אותה.
    עכשיו השאלה היא מי מנצל יותר טוב את ההזדמנויות והכוח שלו.
    אני על כל פנים מעדיף שה יהיה אנחנו…..

  8. לאילן הגיב:

    במלחמה חשוב לחשוב. לא כל הזדמנות צריך לנצל. הרי אפשר להוריד את כל השכונה בה נמצא רנתיסי, ואפילו את בית החולים. הרי כל העולם צילם וראה את הבחור בבית חולים. ואלה, בני מוות אלה – מקבלים טיפול יחד עם אזרחים חפים מפשע. והאזרחים? לא יודעים שיש שם גם מחבלים? אז מגיע להם גם למות. מוזר שצה"ל לא מיצה את ההזדמנות הזו והפציץ את הבית חולים. אז אולי היו יודעים הפלסטינים שאנחנו אין לנו חוקים במלחמה.

    והידיעה שניסיון ההרג יביא למותם של 17 איש או כמות – כן כמות – דומה של הרוגים לא עלתה לאף אחד מאנשי הצבא בראש?

    צריך לעצור את מעגל הדמים הזה.

  9. מאד מענין- מדוע אורי לא מגיב לזה?! הגיב:

    ה: יאצי קוחם
    אנו מכירים טוב את בני דודינו היקרים. אנו זוכרים איך אריק רגב וגד מנלה הגבורים נהרגו כי הבני דודים התחבאו במערה מאחורי בת דודה צעירה עם תינוק , ואנו הצבא המוסרי בעולם איפשרנו למנוולים להשתמש בתכסיס הרצחני הזה. בלבנון ובשטחים הם ירו על חילינו מבתים פרטיים או מבתי חולים(תראו את מי הם מוכנים לסכן. וכעת ראשי כנופיות הצח של בני דודינו לוקחים איתם במכונית את משפחתם אישה וילדים ביודעם שהם תחת הכוונת ואח"כ כל מיני אחים יפי נפש מאשימים אותנו- הושה וכלימה: מהרסייך ומחריבייך ממך יצאו.

  10. רבקה סוחוי הגיב:

    המאמר של אורי אבנרי עורר בי צמרמורת מלווה בסמירת שיער. ומי שלא מבין מדוע-יש לו בעיה אמיתית. אין בי שום הערכה, ולו המינימלית ביותר, כלפי דברים חד צדדיים, מעוותים
    ובלתי מאוזנים כאלה. דר. עבד עזיז אל רנטיסי הוא פושע מן המדרגה הראשונה, שונא שלום, והקשר בינו ובין מקצועו הוא קשר הפוך-בערך כמו הקשר שהיה לדר. מנגלה לרפואה. וצר לי מאד מאד שהאיש הזה משתייך לקבוצה המקצועית שאליה אני משתייכת. הוא מבזה את המקצוע. אין שום קשר בין רנטיסי לבין משהו, כלשהו, מדריך את חייו ופעולותיו של הרופא. אני בזה לדבריך, מר אורי אבנרי. דר. סוכוי רבקה.

  11. אילן הגיב:

    התגובה שקיבלתי היא ממש אבסורד.
    קודם כל גם אתה מודה בדבריך שלצהל יש כללים וסייגים. זה בשביל איש שמאל כבר צעד קדימה. אז כל ההבדל מסתכם במתי כן ומתי לא..אתה חושב שלא יכלו לדפוק את המנוול בעשרות עצרות בהם הוא עומד ונובח על הבמה וקורא להרוג אותי ואותך ואת משפחתנו – יכלו
    עכשיון מה אתה מציע אולי גם כל חיל במלחמה יקח את אישתו וילדיו איתו . זה יקנה לו חסינות ואף אחד לא יוכל לפגוע בו מתוך חשש לחיי המשפחה. הפלסטינאים פשוט גאונים עשרות מלחמות היו בעולם ואף אחד כולל ישראל ואמריקה והיפנים ואפילו הגרמנים לא חשבו על זה קודם פשוט גאוני.
    אני קורא בזאת לישראל לנהוג באותה מטבע.
    על כל אוטובוס ובכל קניון,דיסקוטק,ומסעדה נשים גם אנחנו נשים וילדים. ככה הם פשוט לא התפוצצו בפניהם ויחכו להזדמנות נאותה לפי כללי עולם השמאל האוטופי.

  12. לאילן הגיב:

    זה בסדר. כבר שמו פה את הצבא בתוך האזרחים. הקריה בתוך תל אביב. גם פיקוד צפון ליד צפת. בסיסים רבים פזורים ליד ערים במרכז הארץ – ללא סיבה מיוחדת. וכך כשסדאם יורה על הקריה במי הוא פוגע? ישראל עיראק והחמאס משחקות את אותו המשחק המלוכלך. ההבדל ביני ובינך שאני חושב שצריך להפסיק את המשחק הזה. אתה חושב שאם תשחק אותו ביתר שאת הוא ייגמר. אז דע לך שהוא לא – וגם הם ישחקו אותו ביתר שאת. אף אחד מהם שמת על ידי צה"ל לא הביא להפסקת פעילות תנועתו. לצערך, רק סיום הכיבוש יביא להפסקת אש. אבל השאלה האמיתית היא – האם אתה באמת מעוניין להפסיק את הכיבוש?

  13. יעקב הגיב:

    מר שוורץ אתה מוכן לחזור שנית על המשפט "ברור שיש לחץ של ההמונים פלסטינים כיהודים להפסיק את שפיכות הדמים"? נו באמת… זהו זלזול מוחלט באיטיליגנציה של באי האתר הזה. על אילו המונים פלסטינים הלוחצים להפסיק את שפיכות הדמים אתה מדבר? אפילו אם אתה קורא לפעילות צ.ה.ל טרור עדיין אין המונים פלסטינים שקוראים להפסקה של דבר וחצי דבר.
    על פי סקרים הנערכים על ידי פלסטיניח יש בקרבם תמיכה של למעלה מ 65% בהמשך הפיגועים.

  14. רחמנים בני רחמנים הגיב:

    תרחמו על בני עמכם ולא על ראשי הכנופיות ושליחיהם שזורעים מוות בערי ישראל. מדוע ולמה השמאל הקיצוני היהודי מגן על הערבים ומנסה למצוא הצדקה למעשי הרצח המטורפים שלהם? מה גורם לכם לגלי השנאה העצמית? הרי המחבלים צוחקים עליכם ואומרים שאתם מופרעים!

  15. יוסי שורץ בפ"ס הגיב:

    יש להציב פרספקטיבה ריאלית במקום האשליות שמפזרים לפנינו אשר רק יביאו למוות.

    אשליות הורגות.

    אורי אבנרי אומר מספר דברים נכונים מאוד כאשר הוא מצביע על החונטה של הגנרלים הישראלים, אשר תכננו את מעגל הדמים האחרון. יחד עם זאת עצוב לראות כיצד הוא ממשיך לאשלות את עצמו ואת האחרים סביבו, כי הבעייה היא רק בשרון ולא בכל השיטה אשר בראשה לא אחר מהרוצח הסדרתי בוש.

    לאחר אירועי הדמים האחרונים כאשר ממשלת שרון נוקטת במדיניות של חיסולים שפגעו בחפים מפשע, פעולות אשר הביאו לתוצאה הצפויה של הפיגוע הנורא באוטובוס בירושלים, התקווה של רבים כי המגעים בין אבו מאזן והנהגת חמאס תביא להפסקת אש, מובנת מאוד. לרוע המזל, תקוות אלו הן חלומות שלא יתממשו.

    למרות המאמצים שממשלת מצרים בשליחות בוש עושה כדי להשיג הסכם להפסקת אש , אין כל סיכוי שהפסקת אש תושג שכן ממשלת שרון אינה מוכנה להתחייב שהיא תפסיק את מדיניות החיסולים של מנהיגי חמאס ואחרים. ההבטחות המצריות כי מצרים וארצות הברית תערובנה להפסקת החיסולים אינה יכולה לשכנע אף אחד, משום שרק אתמול בוש הצהיר כי יש לחסל את החמאס כחלק מהמאבק כנגד הטרור העולמי. על כן יש לאומר כי האחראי מספר אחד למעגל הדמים הוא בוש ובעלי ההון העומדים מאחוריו, שכל מבוקשם להשתלט על המזרח התיכון( כחלק מכל העולם) גם אם זה יעלה בחיי רבים יהודים כערבים.

    ברור שיש לחץ של ההמונים פלסטינים כיהודים להפסיק את שפיכות הדמים הנוראה, אולם לחץ זה עם כל חשיבותו לא יוכל להפסיק את מעגל הדמים, כדי להפסיקו יש לסלק את הגורמים המביאים לטרור.

    על מנת להבהיר מהם השורשים של בעיה קשה זו שוב אנו נאלצים לחזור ולברר מהו הטרור וכיצד להיאבק כנגדו.

    זרזירי העט הפרו אימפריאליסטים, מנסים לשכנע אותנו כי כל התנגדות לכיבוש ודיכוי באמצעים צבאיים, הוא טרור. כך למשל מגדירים דוברי הממשל האמריקאי, את ההתנגדות הצבאית לכיבושה של עיראק על ידי מכונת הכיבוש האמריקאית-בריטית כמעשי טרור. אולם במציאות בין הגדרה זו ובין טרור אין כל קשר. העם העיראקי כבוש על ידי האימפריאליזם שבא לבזוז אותו וההתנגדות לכיבוש זה הוא מאבק מוצדק לחלוטין. יש לאומר את האמת מי שעושה טרור בעיראק הם כוחות הכיבוש האנגלו-אמריקאים. כאשר בוש מדבר על המלחמה בטרור הוא למעשה אחראי לא רק לטרור האמריקאי אלא לתגובות הנגד כנגדו.

    מאחר ואנו חיים בחברה הבנויה על אינטרסים מעמדיים מנוגדים, ברור שיש קושי לא קטן בהגדרת המושג טרור והבחנתו מסוגים אחרים של מאבק באמצעים צבאיים, שכן מה שעבור אחד הוא מעשה טרור, עבור אחר הוא מעשה גבורה.

    אנו ננסה להגדיר מהו טרור מזווית ראייה של האינטרס של מעמד הפועלים.

    לדעתנו טרור היא פעולה אלימה שנועדה להטיל פחד על אכלוסיה אזרחית. מבצעיה יכולים להיות מדינה ואז מדובר על טרור על ידי המדינה. טרור גם יכול להיות מבוצע על ידי קבוצה מזוינת הנאבקת כנגד המדינה. מדובר אז על טרור אישי. טרור יכול להיות מופנה כנגד מטרות שנואות במיוחד, כגון קצין או פוליטיקאי הידועים באכזריותם ואז מדובר על טרור אישי מובחן. לעומת זאת טרור יכול להיות מופנה אל כלל האוכלוסייה, ואז מדובר על טרור ללא כל הבחנה. טרור אישי כנגד אנשים בעלי כוח השנואים במיוחד אולי מוצדק מבחינה מוסרית, אך אנו מתנגדים גם לו משום שהוא ניסיון להחליף את מאבק ההמונים בגבורה אישית שאינה מוליכה בסופו של יום לשום תוצאה חיובית. כך למשל רק צבועים ביכו את מותו של "גנדי", אולם" גנדי "אחד הולך ו"גנדי" אחר בא במקומו, שכן הבעייה אינה באיש זה או אחר, אלא בשיטה כולה.

    במקרה של הכיבוש הישראלי , שליטי מדינת ישראל משתמשים באופן עקבי בטרור של המדינה אותו הם מכנים "מדיניות החיסולים", הפוגעת גם באישים בעלי תפקיד צבאי או פוליטי , אך מרבית הקורבנות הם אזרחים חפים מכל פשע. לעומת זאת ההתנגדות לכיבוש לובשת בדרך כלל אופי של טרור אישי הפוגע ללא הבחנה באוכלוסייה היהודית.

    כמרקסיסטים המבקשים לאחד את המאבק של מעמד הפועלים בכל מקום, אנו מתחילים בקביעה שלעם הפלסטיני הכבוש יש זכות להגן על עצמו ולהתנגד גם באמצעים צבאיים לכיבוש.

    זכות זאת אפילו מוכרת בחוק הבינלאומי. סעיף 51 של הצ’רטר של האו"ם מכיר בזכות ההגנה העצמית.

    גם ההקדמה ל"הכרזה האוניברסלית של זכויות האדם" מ1948 אשר אושרה בהחלטה מס’ 217 של העצרת מכירה בזכות ההתקוממות על הטירניות. יתר על כן המושב העשרים של העצרת הכללית של האו"ם ב1965 הכיר במפורש בזכות ההתנגדות של עמים כבושים: ההחלטה מכירה ב" לגיטימיות של המאבק של העמים תחת כיבוש קולוניאלי, להיאבק למען ההגדרה העצמית ועצמאות". החלטה זו גם קוראת לכל המדינות לסייע בחומר ובמוסק למאבק זה.

    יש לזכור כי כאשר נכתב הצ’רטר של האו"ם לא היה מי שהטיל ספק בזכות של הפרטיזנים, או של המחתרות כ מקי בצרפת כנגד הכיבוש הגרמני להשתמש בזכות זאת. מצד שני ברור גם שאילו גרמניה הנאצית הייתה מנצחת הרי פעילות זאת של הפרטיזנים הייתה מוגדרת כפשע ולא כמעשה לגיטימי. ברור גם שכאשר ברית המועצות הייתה קיימת האו"ם היה מסוגל עדיין לאמץ את ההחלטה מ1965. מצד שני ברור שהאו"ם תמיד פעל כמוסד של הבורגנות ולאחר קריסת ברית המועצות הוא פועל כזרוע של האימפריאליזם. זה עתה נוכחנו כי הוא העניק את עיראק כקולוניה לארצות הברית ולבריטניה .

    מאחר ואין אנו מוגבלים בעמדות של האו"ם הפועל ככוח ריאקציוני מובהק, אנו ממשיכים וקובעים כי לעם הפלסטיני הכבוש יש זכות להתנגד גם באמצעים צבאיים כנגד הצבא הישראלי וכנגד המתנחלים המזוינים הפועלים ככוח פרה מיליטריסטי ולעתיד גם ככוח פשיסטי מזוין שיופנה כנגד מעמד הפועלים.

    מאידך אין אנו מכירים בזכות של הכובש להשתמש בכוח צבאי כדי לדכא את ההתנגדות העממית לכיבוש, ואפילו מוסד פושט רגל מבחינה מוסרית כאו"ם, עדיין לא מכיר בזכות הכיבוש לדכא את ההתקוממות.

    בדיוק מסיבה זו אנו מבחינים בין פעולות של גרילה הפוגעות בצבא ובמתנחלים ובין פעולות טרור בין אם של מדינת ישראל או של העם הפלסטיני הכבוש, שכן הן מופנות כנגד האוכלוסייה האזרחית: פועלים, פלחים, עניים, זעיר בורגנים שאינם אחראים למצב. יתר על כן פעולות הטרור של המדינה דוחפות את ההמונים הפלסטינים לידי חמאס לו אנו מתנגדים מבחינה פוליטית, שכן המטרות של הפונדמנטליסטים היא כינונה של מדינה דתית המנוגדות לאינטרס מעמד הפועלים. אנו מתנגדים וגם לפעולות טרור של חמאס , למרות שחמאס הוא ארגון של בני העם הכבוש, משום שהן דוחפות את המוני היהודים לידי שרון ובוש.

    פעולות גרילה בניגוד לפעולות טרור הן פעולות לגיטימיות מבחינה מוסרית, ובוודאי כאשר הן באות כאמצעי הגנה כפי שהיה למשל במחנה הפליטים בג’נין. יחד עם זאת פעולות גרילה לא יוכלו לנצח את הצבא הרביעי בחוזקו בעולם. די לראות מה הצליחו הארגונים הפלסטינים החמושים להשיג מאז 1964, או האי.אר.איי באותה תקופה, כדי להגיע למסקנה הברורה כי בדרך זו לא ניתן לנצח את הכובש. מה עוד שמרבית הפעולות הצבאיות של ארגונים אלו הן של טרור כנגד האוכלוסייה האזרחית לו אנו מתנגדים התנגדות חד משמעית.

    אין ספק כי מרבית היהודים כפי שמרבית הפלסטינים עייפים מהטרור ויודעים כי הוא לא יכול להוליך אלא להרחבת מעגל הדמים. מעגל דמים המשרת היטב את האימפריאליזם, את שרון ודומיו ואת חמאס, אך הפוגע וימשיך לפגוע באופן רצחני חסר כל צידוק בהמונים. יתר על כן יש לשים לב לעובדה כי בכל פעם שמתפתח מאבק של העובדים למען הזכויות שלהם, שרון יודע כיצד ללחוץ על הכפתור ולהפעיל כתגובת נגד את הטרור של אנשי חמאס, ללמדך מי הם הנשכרים מהטרור: אויבי מעמד הפועלים המבקשים להטות את המאבק של הפועלים לאיבה לאומנית.

    לאלו האומרים, בין אם בקרב היהודים, או בקרב הפלסטינים, "אבל הצד השני הוא שהתחיל את הפגיעות", אנו מבקשים לאומר: אין זה כלל משנה מי הוא שהתחיל, פעולות אלו פשוט מזיקות ומשרתות אינטרסים המנוגדים לאינטרס של ההמונים.

    אין ספק שהלחץ של ההמונים הוא שמביא כיום לדיבורים בדבר הפסקת אש והפסקת פיגועים, אולם הניסיון הארוך מלמד, כי גם אילו דיבורים אלו היו רציניים אין בכוחם של בוש, של שרון או מנהיגי חמאס להפסיק מעגל דמים זה, ולמרבית הזוועה הם יימשכו ואנשים חפים מפשע: נשים, זקנים, ילדים ימשיכו למות למען אינטרסים הזרים לאינטרס של ההמונים. אולם בפועל אין דיבורים אלו אלא מסך עשן. בזמן שרבים תמכו באופן ביקורתי בשיחות הפסגה שנערכו בשארם אנו ניבאנו כי שיחות הפסגה רק יביאו למעגל דמים של חפים מפשע. לצערנו צדקנו בניבוי זה. לא הי הזה קשה לנבא כמובן ולכן כל הסיכוי הוא שבוש ושרון ומאזן ידעו היטב שהם דוחפים למעשי טרור.

    הכוח היחידי היכול להפסיק מעגל דמים זה הוא הכוח המאוחד של מעמד הפועלים הנאבק למען האינטרסים הממשיים שלו. אין כל פתרון לשאלה של היחסים בין היהודים לפלסטינים במסגרת הקפיטליזם והסדר האימפריאליסטי, הדוחף רק להעמקת שפיכות הדמים. כל הניסיונות להגיע לפתרון על בסיס יחסי הניצול והדיכוי ואין אפשרות אחרת בקפיטליזם, ובוודאי בתקופת משבר, לא רק שנכשלו בעבר, הם ימשיכו להיכשל. אין זה משנה אם יקראו להם הסכם אוסלו, או מפת הדרכים, או כל שם אחר.

    .

    הלאומנות והטרור:

    הלאומנות היא האידיאולוגיה הטוענת כי כל בני אותו העם שייכים לאותו מחנה. זאת אידאולוגיה המנסה להסתיר כי בכל עם או קבוצה אתנית, יש לא עם אחד אלא שני עמים. העם המדכא והעם המנוצל. הלאומנות דורשת מהמנוצלים לתמוך במנצלים שלהם. זעיר בורגנים רדיקלים גם אם קראו פה ושם כתבים מרקסיסיטים, מעולם לא הבינו כי נקודת המוצא של הלניניזם הוא אחדות המעמד ולא אחדות הלאום. גם כאשר מדובר בעם מדוכא. זה דבר אחד להתנגד לדיכוי ואפליה גם של בורגנים של העם המדוכא, זה עניין אחר לתמוך בבורגנות זו.

    הלאומנות מסייעת לטרור ללא אבחנה. הלאומנים בני הקבוצה המדכאת תומכים בטרור המדינה נגד כל העם המדוכא. הלאומנים של בני העם המדוכא לא מבחינים בין מעמדות. עבורם הפועלים היהודים והבורגנות היהודית הם אותו דבר. מכאן בא הטרור המכה באופן מופשט בכל בני העם המדכא, אך בפועל בפועלים והעניים החפים משפע שאין להם את אותה הגנה ואבטחה שיש לעשירים ולפוליטקאים שלהם.

    הזעיר בורגנים השמאליים טוענים כי הלאומנות של כל בני העם המודכא הוא דבר מתקדם. אין זה נכון. הלאומנות של המוני העם המדוכא, יש בה אלמנט מתקדם של התנגדול לדיכוי. הלאומנות של הבורגנות של העם המדוכא היא ריאקציונרית ומנסה לקשור את ההמונים ולכפוף אותם לאימפאיאליזם. די לבחון את אדון אבו מאזן ואת אדון דחלן כדי להבין זאת.

    הלאומנות והאימפריאליזם:

    מצד שני, הלאומנים הציונים גם השמאליים ביניהם כדוגמת הנהגת "גוש שלום", אינם בוחלים בפנייה אל האימפריאליזם ואל כוחות האו"ם על מנת שיתערבו לטענתם,כשוטרים ניטרלים שיעשו סדר. אולם כל הניסון בכל מקום מוכיח כי כוחות אלו כאשר הם באים לא רק שאינם מונעים שפיכות דמים, אלא הם מוסיפים עליה, שכן הם פועלים כדי למנוע כל פתרון. בתקופה הנוכחית האימפריאליסטים אינם מבקשים פתרונות, אלא רק מנסים לשמור על הסטטוס קוו, דבר המביא רק לשפיכות דמים..

    הדרך היחידה שתבטיח גם את זכות ההגדרה העצמית של הפלסטינים וגם את הזכות של היהודים לחיות בביטחון, גם את זכות השיבה של הפליטים וגם בטחון כלכלי להמוני היהודים והערבים, הוא סדר חדש של מעמד הפועלים בתמיכת הפלחים, העניים, הזעיר בורגנות המתרוששת, העובדים הזרים, הפליטים..

    רק במסגרת מדינה סוציאליסטית פדרטיבית בה ליהודים כשם שלפלסטינים הזכות לממשל עצמי, במסגרת מזרח תיכון סוציאליסטי. רק סדר זה יוכל להביא להפסקת מעגל הדמים ולהביא לחיים של בטחון ורווחה. אולם כדי להשיג פתרון זה יש לבנות הנהגה מרקסיסטית המסוגלת לאחד את המאבק לשחרור לאומי של העם הפלסטיני עם המאבק לשחרור חברתי של הפועלים היהודים כערבים. הנהגה זו תקום בהכרח בעיקר מתוך ארגוני מעמד הפועלים הקיימים ובארץ זו פרוש הדבר מתוך מק"י וחד"ש ומתוך ההסתדרות. אלו הם ארגוני המעמד גם אם ברגע זה או אחר הם סובלים מהנהגה העושה שגיאות קשות אותן יש לתקן ולהחליף בפרוגרמה מרקסיסיטית שתביא את מעמד הפועלים לשלטון.

    רק במסגרת מדינה סוציאליסטית פדרטיבית יוכלו המוני הפליטים שיבחרו לחזור לארצם.

    מדינה פדרטיבית סוציאליסטית אין פרושה הפרדה אתנית. פרושה כלכלה אחת סוצאיליסטית, בפיקוח דמוקרטי של העובדים, ממשלה אחת, מועצות פועלים משותפות, ארגוני עובדים כולל איגודים מקצועיים משותפים, מפלגה אחת מרקסיסיטית משותפת, ומפלגות אחרות הנאמנות למהפכה. באותה עת ממשל עצמי שיאפשר ליהודים או לערבים שיבחרו זאת לגור בתוך הקהילה שלהם, מבלי למנוע מאחרים לחיות בה כשווים לכל דבר.

  16. אלדר משוש הגיב:

    כל המגיבים מימין שחצו את הרוביקון ונחתו
    בגדה השמאלית – מחרפים ומגדפים.הנחתום מעיד
    על עיסתו.

  17. אילן הגיב:

    אכן הנחתום מעיד על עיסתו.משוש רוצה להמשיך להתבוסס בעיסתו וקשה לו לשמוע דעות אחרות.
    עד כדי כך שדעה שונה משלו נשמעת לו כקללה.

  18. איתן הגיב:

    לא כל המגיבים ימניים ולא כולם מחרפים ומגדפים. מי שמחרף ומגדף הם דווקא הקיצוניים שב"גדה". תרבות ודרך ארץ שכחו מזמן או כלל לא קיבלו כי הוריבם היו עסוקים בקריירה או בביזנס ואיזה או-פר טיפלה בהם עם מצקת של זהב. לא כך אנשי הימין והשמאל(האמיתי) שהוריהם בנו את המדינה והם ממשיכים במסורת התרומה לקהילה ובנאמנות לעמם ולא בשליחת חיצים ארסיים בכל מה/מי שתורם למדינה היהודית.

  19. לאיתן המתחזה הסדרתי הגיב:

    מלוא האתר "כבודך" – טרחת וכתבת חמש או שש
    "תגובות" בשמות וכתובת אי מיל בדויים ועוד אתה מעז להטיף מוסר,להתיימר כ"שמאל" ולקבץ "תרומות" למדינה "היהודית".

  20. למגיב לאיתן הגיב:

    אם אתה ערבי אני מבין אותך על ההתבטאות העלובה: לקבץ תרומות למדינה היהודית. מבין אך לא מסכים. אבבבבבבבבל אם אתה יהודי אז אתה זקוק לאישפוז פסיכיאטרי,אווווווווו שאתה סתם עלוקה, נטול אופי ואישיות. בוודאי שאני צודק!!!!!!

הגיבו ללאיתן המתחזה הסדרתי

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים