הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-20 ביוני, 2003 2 תגובות






עַד כִּי יָבֹא שִׁילֹה וְלוֹ יִקְהַת עַמִּים
[בראשית מט 12]


לֹא חַכְלִילִי
וְלֹא מִיַּיִן
וְלֹא הַיַּיִן הֲלָמוֹ
וְלֹא תָּהָה לִשְׁאֹל
מֵאַיִן בָּא סַם הַנֶּסֶךְ
בְּדָמוֹ

וְלֹא רָהָה
וְלֹא כִּהָה בּוֹ
וְלֹא תֵּעֵב יִקְהַת עַמִּים
וְלֹא שָׂבַע
כִּי לֹא רָעָב הוּא
עַד כִּי קָרַס הֲלוּם
דָּמִים



[בלעם בשעתו ביקש לקלל את ישראל, ונמצא מברכו; יעקב – באומרו "עד כי יבוא שילֹה ולו יִקהת עמים" – ביקש לברך את יהודה, ונמצא מקללו. כי שליטה על עם אחר, יקהת (=ציות וכניעה) שלו – הללו מתכון בדוק לאסון הם. ממשלות ואזרחים המבקשים לממש את ברכת יעקב או להגשים צו אלוהי , כשהם אטומים למשמעות הלאומית והאנושית בת זמננו הנובעת מכך, ממיטים עלינו את קללת הדמים בה אנו שרויים.


אין לנו ארץ אחרת, אבל מדינה אחרת היתה לנו לפרק זמן קצר, לפני 67 – קטנה ויפה וצודקת ככל שאפשר. השיר דלהלן נכתב בסוף שנות ה-70, כלומר לפני 25 שנים בערך. כואב, כל-כך כואב, שהרהורי-לב מאותם ימים רחוקים אקטואליים עד כדי חלחלה בימים אלה.]

תגובות
נושאים: מאמרים

2 תגובות

  1. אלמוג שבתאי הגיב:

    יפהפה.
    מה זה רהה?

  2. יעקב-שי שביט הגיב:

    לאלמוג שבתאי:

    רהה = היסס, פחד.

הגיבו ליעקב-שי שביט

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים