הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-1 ביולי, 2003 13 תגובות

הסרט "חלומות מסתערבים" (שודר השבוע בערוץ 1) והדיון בעקבותיו הדגימו היטב איך דעתה של מדינה שלמה נשתבשה. בכתבה ששודרה לאחר הסרט סופר כי חלק מהמסתערבים חווים עד היום סיוטי לילה. לילותיהם אינם לילות, וימיהם עוברים ללא מנוח. הם אינם מתפקדים: לא עובדים ולא לומדים. עבור מי שעסק במשך שלוש שנים בחיסול אלה בוודאי סימפטומים רגילים לחלוטין. אלא שפה חל היפוך היוצרות. דווקא את אלה החליטה החברה בישראל לאשפז בבתי חולים לחולי נפש (חלקם בכפייה) ולתייגם כמשוגעים. בחברה חולה ופסיכוטית שאיבדה כל נורמה ומוסר, אין פלא שאלה המתקשים להמשיך בחייהם ובעצם חווים תחושות נורמליות לחלוטין ימצאו עצמם כפותים בחליפה, מטופלים ע"י גברתנים ומחוברים לסמי הרגעה. את אלה שעסקו בחיסול שיטתי בשירות הצבאי – ואיבדו אגב כך את מצפונם ואת יכולתם לחוש בכאבו של הזולת – מוקירה החברה ומעלה על נס.

ערוץ 1 הגדיל לעשות כשהזמין לאולפן שלושה מומחים לבריאות הנפש שניסו להסביר מה נשתבש בבני ה-18 ואיך זה ששנים לאחר השחרור הם אינם מתפקדים. במלים אחרות, באולפן ניסו לברר איך זה שאחוז מפס הייצור הציוני כשל במשימה אליה תוכנת במשך 18 שנה של שטיפת מוח.


במאי הסרט יהודה קווה גם הוא הפך עצמו מסתערב. הוא התחפש לבמאי, ובמסווה של סרט דוקומנטרי ערך סרט תעמולה. אף פלסטיני למשל לא התראיין בסרט. קולם וסיפורם מאליו לא נשמע. זאת למרות העובדה שאת המחיר האמיתי הם ששילמו. מדובר באלפי אנשים הכואבים עד היום את מות יקיריהם ופציעת חבריהם. יש להניח שהיו מתחלפים ברצון עם בני משפחותיהם של המסתערבים ש"רק" מתקשים להירדם בלילה. את מרבית הפלסטינים העדיף קווה להציג כפי שהמסתערבים ומרבית היהודים רואים כיום – דרך עיני הכוונת. הצלב על המרקע, התר אחר בן אדם כמטרה, היה יותר מאמצעי קולנועי להמחשה. היתה זו נקודת הסתכלותו של הבמאי.


אבל חטאו האמיתי של קווה היה ניסיון להלביש דילמה על מעשיהם הנפשעים של המסתערבים. ליצור אשליה של בחירה קשה בין שתי אפשרויות. כאילו אפשר להתלבט אם לרצוח אדם – כן או לא. אלא שהרג בני אדם בכוונה תחילה הוא רצח נקודה. זה נכון בכל מקום בעולם, כמו שהיה זה נכון לפני 5,000 שנה. סיפוריהם האישיים של המסתערבים, שהיו שזורים לאורכו של הסרט, לא יצליחו לבלבל את מי שמאמין בשוויון ערך בני האדם. את הזוועות עטף קווה בקשקוש על התחבטויות והתלבטויות שחשו המסתערבים רגע לפני שירו במפגינים פלסטינים. כמעט והציגם כקורבן. לנוכח העובדה כי למסתערבים יש חלק באסון אליו הידרדרנו, תיאור הקושי וסיכון חייהם נותר דברי הבל וסרק. היחידים שסיכנו את חייהם היו הפלסטינים שהתקוממו באמצעים פרימיטיוויים על עשרות שנות דיכוי. פעילותם של המסתערבים (ואחרים) היא שהביאה להעצמת הסכסוך לממדיו הרצחניים כיום. בעקבות זאת חייהם של כל תושבי האזור בסכנה. על המרואיינים בסרט היה לסרב לקחת חלק בפעילות החיסול, גם אם מפקדיהם הלעיטו אותם בדברי ציונות וחלוציות.


אחד המסתערבים נשמע בסרט (פניהם כמובן טושטשו) מלין על בית המשפט שניסה לבדוק את חוקיות אחת הפעולות. "איש לא שאל אם התלבטת או לא התלבטת", הוא קונן. אין כאן על מה להתלבט והבמאי היה חייב לשאול אותו על כך. המסתערבים ירו, פצעו והרגו פלסטינים שזרקו אבנים ובקבוקי תבערה. הסרט, כמו הדיון בטלוויזיה וכמו דעת כל משתתפיו, ניסו להעביר לצופה בבית עד כמה קשה היא ההתלבטות עבור צעירים אלה.


מסתערב אחר תיאר בפרטי פרטים כיצד כיוון את נשק הצלפים שלו לעבר פלסטיני, ואיך שקל אם לחסלו או רק לפוצעו. בכדי להדגים את כוחו ויכולתו הוא סיפר כי לבסוף החליט לפגוע בפיקת ברכו של הפלסטיני. הוא כלל בדבריו תיאור פלסטי איך הצליח ממרחק רב "להוריד" מחצית מרגלו של אותו פלסטיני. תיאור זה עדיין מנקר בראשי ולא נותן מנוח. חייו של הפלסטיני מאז הפכו בוודאי בלתי נסבלים. אין ספק כי הוא סובל עד היום משיתוק חלקי בגפו וימיו קשים הם. אין הוא נהנה מהפריבילגיה לשבת בנחת ולספר כמה קשה היתה לו "ההתלבטות". יש לזכור כי מאחורי המסתערבים שנפגעו (פיסית ונפשית) עומדת מדינה שלמה, על כל מערכות הבריאות והשיקום העצומות שלה. הפלסטיני, יש לשער, נלחם עד היום לבדו את מלחמת הקיום.


המסתערבים, מפקדיהם ושולחיהם הפוליטיקאים מעולם לא הועמדו לדין באשמת רצח או שותפות לרצח. גם על הריגה איש מהם לא נתן את הדין. כשמדובר בחייו של פלסטיני למערכת המשפט כבישים עוקפים. התרשלות, אי ציות לפקודות וירי שלא לפי הנהלים הם הלקסיקון הנכון לדון באובדן חייו של פלסטיני. גם מסלולי הענישה עוקפים את הנהוג: העונש החמור ביותר הוא הדחה. זה הכל. כעבור כמה שנים תמיד יהיה אפשר להתראיין לאיזה סרט דוקו-תדמיתי.


אין פה קריאה למידה תחת מידה. מעין תחת עין העולם נהיה עיוור, כפי שריסס מישהו על אחד הקירות. אם סיום הסכסוך יהיה מוחלט, די לנו בסיוטי הלילה של המסתערבים בשארית ימי חייהם. כשתגיע אחרית הימים עונשו של החטא יהיה בניכור שיחושו הבנים למעשי אבותיהם.


אני חש צער כי קווה ומרואייניו לא למדו דבר מההיסטוריה של המאה ה-20. יחידות חיסול הן לעולם אותו דבר, ואין זה משנה אם אלה היחידות המיוחדות של ה-CIA או של ה-SDECE הצרפתי. אלה הם צעירים בלי דעת, המאומנים לתפוס, לשפוט ולבצע את גזר הדין (כדבריה של שולמית אלוני). זאת בשם המדינה המתהדרת בתואר דמוקרטית. אחד מהמסתערבים (כיום כבן 30) אמר בסרט כי הוא לא מצטער, אך הוסיף מיד כי לא ניתן לנצח במלחמה שכזו וברור שזה לא הפתרון. מסתערב נוסף אמר כי מעולם לא נוצח עם הנלחם על חירותו ועל עצמאותו. מעניין איך היו מאבחנים זאת מומחים לחקר המוח, אילו היו מוזמנים לאולפן. איך זה שאדם מצהיר על זוועות שביצע במשך שנים, זוועות שאת מחירם כלל לא ניתן לאמוד, ובנשימה אחת מודה כי לזוועות הללו אין כל תכלית והן נעשו לשווא. אולי היה מאבחן זאת כמו שאיבחן אחד המומחים באולפן: "מחלת נפש פוסט טראומטית".

תגובות
נושאים: מאמרים

13 תגובות

  1. דוד הגיב:

    היפכו כל אבן, מיצאו את המתלבטים, הפנו אותם ל-www.seruv.org.il. הסירוב – הדרך היחידה להפסיק את הקטסטרופה.

  2. אמנון הגיב:

    אמיר היה הגון – יש שבריר אחוז של צדק בעבודת המסתערבים . המלחמה של הערבים נבזית הם מסתתרים מאחורי נשים וילדים . המלחמה נגדם חייבת להיות לא שגרתית . האם אתה מצדיק את המתאבדים .כיצד אתה חושב להלחם בהם.
    ניתן לבקר אולם להתייצב באופן מוחלט לצד אחד ללא היסוס ?

  3. יש גבול הגיב:

    בהמשך לדוד, לא לשכוח אותנו, בפרט לגבי מי שהסרוב שלו הוא יותר מסרוב שטחים.
    http://www.yesh-gvul.org

  4. שחר הגיב:

    אלפי רוצחים שכירים מסתובבים בינינו. את המחיר עדיין לא שילמנו: אני מנבא כי נשלם אותו בריבית דריבית – הרוצחים עצמם ומשפחותיהם, אבל גם כולנו, על שיצרנו חברה המאדירה את הרצח ומחנכת את ילדיה חסרי השכל והמצפון לרצוח. מי ייתן וישיב להם אלוהים כגמולם, עד אחרון הרוצחים.

  5. אהוד הגיב:

    אמיר

    המאמר המעניין שלך חושף יפה את העיוות שבסרט, את העיוות בתודעה היהודית-ציונית.

    אבל האם עלינו לתקוף את המסתערבים? האם אין הם גם קורבנות של המצב?

    לדעתי הכאב של מסתערב הוא כאב שקיים. אם נתקוף אותו הוא יתגונן ויצדיק עצמו, אם נזדהה עימו אולי הוא יצליח להבין גם את הכאב שהוא גרם לאחר, לפלסטינים.

    מלבד זאת לא עסקת בה בשאלה: מדוע בסרט לא התמודדו עם מקבלי ההחחלטות, עם תהליך הגיוס והתעמולה שעושים למען היחידות הללו, עם השקר שדואגים לקיים כדי שילדים בני 18 יתגייסו לרצוח?

    ומשפט אחרון לאמנון – תמיד אפשר להצדיק רצח, ולהשאר עיוור למציאות.

  6. אלדר משוש הגיב:

    שני מעשי רצח "אזרחיים" שבוצעו בידי "בוגרי"
    המסתערבים – כבר ידועים: הרוצח שירה בשני צעירים בריטיים שלקח בטרמפ מאילת לצפון: הבחור נרצחה והבחורה עדיין מתאוששת מפצעיה הקשים. "מסתערב" אחר נאשם ברצח חבר קיבוץ.

  7. אלמוג שבתאי הגיב:

    אנחנו חיים בחברה מעוותת. קשה לדמיין כמה מעוותת. חלקים מאתנו – הבנים הנבחרים, מלח הארץ, טובי אנשינו – נחשפים לעיוותים מוסריים שקשה לדמיין אותם. אין להתפלא על כך שבן אדם שאומר: רצחתי, אין לזה שום תכלית ושום תועלת, אני לא מתחרט – סובל מתסמונת הלם פוסט-טראומטית. הוא לא מתחרט כי הוא התחנך על הערך הקדוש של שירות בצבא ומילוי פקודות. חלקים אחרים שלנו (נשים למשל,אבל לא רק) – מנותקים מכל זה לחלוטין. כלומר, בזמן שאני הולכת להפגנות שלום בעלי או אחי יכולים להיות בשטחים עושים דברים נוראים ולא מספרים לי. ואחר כך חוזרים הביתה ומנסים לנהל חיים נורמליים – כאדם, כמשפחה וכחברה. אני לא מבינה איך אנחנו יכלים להמשיך כך. הרי ברור שמי שרוצח כדי למלא פקודה הופך לרוצח. איך הוא יכול אחר כך לחזור להיות רתך או פקיד או רואה חשבון? אי אפשר להתמודד עם זה בצורה שפויה, לא האדם ולא החברה. המחשבה הזו מכאיבה לי מאז שקראתי את עדויות חברי "האומץ לסרב". לכן אני תומכת בסרבנות מכל סוג. הלואי, הלואי שהיו קוראים לי למילואים, איך שהייתי מביאה להם אותה בסרבנות, איך.

  8. עופר הדרומי הגיב:

    חברים, מה ההיסטריה, קחו את זה ממי שהיה שם וישן היטב בלילה, הסרט, שרק את חלקו ראיתי היה מעניין גם אם לא תמיד מציג את כל הפעילות המסעורבת שביצענו. עיני מתמלאות דמעה כשאני קורא את התגובות היבבניות של כולכם ואת הכתבה. בעת האחרונה חברים אני בכלל מחייך הרבה. אני וכול חברי לא רק שינים טוב בלילה, אפילו חולמים חלומות על פרחים ושמים כחולים. ירי במחבלים לא גורם לאף אחד סיוטים, למעט כמובן אותם מחבלים ובני משפחותיהם אבל זה יקירי לא מזיז לי כהו זה. ועכשיו לעניין הסרבנות – סרבו, סרבו ואימצו בסוף עוד יהיו אפילו מאה סרבנים פעילים. חברה אתם המוטיבציה הגדולה של כולנו, ואפילו את גיסתי תומכת שמאל, עד התקופה האחרונה הזעקתם למילואים ועל כך תודתי. אני מאחל לכם עוד שנות סרבנות רבות ומשוכנע יותר מתמיד שאתם "מזימה", של הימין ואוהבי שהלום וארץ ישראל.
    לגופו של עניין הייתי ממליץ לכולכם על כמה שנות פעילות באחת מיחידות המסתערבים, זה ציוני, זה מעניין ןנותן המון במישור האישי, הבעיה היחידה היא היציאות הבייתה אבל על זה ננסה להתגבר ביחד.
    אז מגוחכים חביבים שלי, זיכרו מאחורי כל סרבן מסתתרים אלפי חיילים מלאי מוטיבציה ומאחורי כל הזוי וסהרורי המגדף חיילים, מסתתרים עשרות אלפיאזרחים חדורי אמונה בצידקת הדרך.
    בברכת לילה טוב, שינה מתוקה וחלומות פז כפי שאני אומר לילדי.

  9. גדליהו בן מימון הגיב:

    "פס הייצור הציוני…" צורת התבטאות חולנית של שונאי ישראל.!איך יהודי שחי במדינת ישראל ומקבל את שרותיה(למרות שיש התדרדרות חמורה באיכות השרותים) אך אדם כמוך מוציא משפט ששיך לדמגוגיה מבית מדרשה של האנטישמיות הצרופה? איך אתה שמכיר את ההיסטוריה לא מבין את המלחמה לקיומו של עם ישראל ולפי הכלל : "הקם להרגך השכם להורגו" הטקמה חולית המסתערבים- זוהי יחידה של אין ברירה. אל תאמר לי שאתה מעדיף את כנופיות הרצח הפלסטינאיות הרוצחים בדם קר ילדים ואמהות יהודיים רק בגלל שהם יהודים!!!!!!!!

  10. לגדליהו הגיב:

    שאל את המסתערבים אם כול מי שנורה היה מפגע. מי נתן להם את השמות? האם אנשים לא ראויים למשפט? ואם כבר ליהדות הרבה משפטים. אל תצטט את המשפט העלוב הזה. הם לא קמים להורגך הם קמים לגרשך מן הארץ שלהם.

    בראשית פרק י"ג פסוק 8. לנוחיותך אצטט: "ויאמר אברם אל לוט, אל נא תהי מריבה ביני ובינך ובין רועי ובין רועיך כי אנשים אחים אנחנו. הלא כל הארץ לפניך, היפרד נא מעלי. אם השמאל ואימנה, ואם היימן ואשמאילה". לא סתם הפרדה! לא סתם פתרון מדיני! אברהם אבי האומה, שכל הארץ הובטחה לו, מאפשר לבן אחיו, (ואם היו אלו בני דודים, מן הסתם היה נוהג כך בבני דודים), את זכות הראשונים לבחור את דרכו ולבחור את שטחו.

    עכשיו לך והשווה. מאז חומת מגן מספר הפיגועים לא ירד – גם לא מאזור ג’נין. ואילו בהודנה מספר הפיגועים צנח. כלומר הסכם מביא להורדת הפיגועים ולא הפיכת ילדי ישראל לרוצחים צעירים. רק אל תיתמם. ומה לעשות וכל זה נעשה בחסות הציונות? אז את הציונות יש לבקר.

    ואל תנסה להכניס מלים לפי הכותב. נראה לך שהוא בעד רצח יהודים על ידי כנופיות? איזה דמגוג.

  11. ריאל פוליטיק הגיב:

    לכל המתווכחים והמתגוששים להלן סיפור קטן ואח"כ אמשיך: באוקטובר 2000 ישבו יהודי ופלסטינאי באוטובוס שהעביר עובדים למפעל בו עבדו. שאל היהודי את חברו מדוע נפלו פניך? השיבלו שהוא מוטרד מהעתיד הקרוב : לפי מצב הענינים עוד מעט תהיה לנו מדינה השיב הפלסטינאי ואנו נצטרך ללכת לצבא , לשרת במילואים, לשלם מיסים,לשמור על החוק…. ,השיב לו היהודי הישראלי: נו ומה זה רע?! אנו עושים את זה כבר 52 שנים והכל בסדר! השיב לו הפלסטינאי : …אבל אצלכם כבר רואים את הסוף….!. לסיכום רבותי תפסיקו להיות נאיביים. מנהיגי העולם, מנהיגי ישראל ומנהיגי הערבים מעונינם שיהיה כאן סכסוך מתמיד אבל "על אש קטנה" העמים סובלים אך המנהיגים תמיד מחוזרים ומבוקשים בעולם ותמיד במרכז הענינים ,מה גם שלא צריך לדאוג לעם שלהם לבריאות לחינוך לרווחה כיהמצב הבטחוני דורש הרבה התעסקויות והרבה כסף,ולא נשאר כסף וזמן לדברים אחרים. גם מנהיגי העולם שהפכו אןתנו לשדה ניסוי לתעשיות הנשק שלהם, מעונינים בהנצחת הסכסוך.אבל האינתיפאדה וההסלמה בפיגועים ובחיסולים הביאו לחשש של מנהיגי העולם שהמלחמה יוצאת משליטה ולכן יש התערבות מסיבית ובאה ההודנה. כל הטפותיכם נגד הציונים נופלות על אוזניים ערלות . כל זמן שהשליטים מ-2 הצדדים מרווחים מהסכסוך והם מרווים מאד, לא יהיה שלום!

  12. לאנונימי שכותב לגדליהו( 03/0703 הגיב:

    1.לערבים יש לאן לזוז, יש להם הרבה שטחים,הרבה מים והרבה נפט . 2. אנו יכולים לזוז רק לים- וזה כנראה מה שבני דודינו היקרים רוצים. 3.המנהיגות שלנו ושלהם מושחתת. 4. הפוליטיקה והסכסוך בין 2 הצדדים אינו בין 2 עמים אלא בין "המושכים בחוטים" מ-2 הצדדים 5. הקורבנות והסבל של 2 העמים"לא מזיז" לקבוצות האינטרסים. 6. בדורנו היו במזה"ת 4 מנהיגים אמיתיים שהקדימו את זמנם וחשבו על טובת האיזור ועמם ולא על האינטרסים של המושכים בחוטים: 2 מהם נרצחו, אחד מת משברון לב והרביעי (שיבדל לחיים ארוכים וטובים) כמעט נוטרל מעשייה. מדובר בסאדאת, רבין, בגין ושמעון פרס. 7.רק מנהיג בעל שיעור קומה כמותם יביא למהפך המצופה. 8. שלום! מנטע א.

  13. ל.ד הגיב:

    שלום:
    אין לאף אחד מכם זכות מוסרית להגיב על פעולות יחידת המסתערבים וזאת מכיוון שאינכם יודעיםעל מה מדובר.

הגיבו לדוד

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים