הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-6 ביולי, 2003 15 תגובות

בימים אלה של הודנא, במסגרת צעדים ראשונים במימושה של "מפת הדרכים", ברור לכל כי שחרורם של האסירים הפלסטינים הוא בראש התור. אם אבו מאזן אינו יכול לשחרר אסירים שתרמו תרומה משמעותית למימושה של ההודנא בין הארגונים הפלסטינים, אז מה הוא יכול? ואילו מהצד "שלנו" נשמעת ברמה המנטרה המוסכמת כל-כך כי: "לא נשחרר אסירים עם דם על הידיים", ועליה אני מבקש להעיר.

באינתיפאדה השנייה, החמושה, נהרגו עד כה כ-700 ישראלים, כ-2,000 פלסטינים, ודמם של רבבות אחרים נשפך בשני העמים. מבלי להיכנס לבעיית נכונותה האסטרטגית של האינתיפאדה החמושה (האסטרטגית ולא המוסרית. כל עם כבוש רשאי להילחם על חירותו), מעטים יחלקו על העובדה שהכיבוש הוא הגורם הראשי לפריצתה. גם מי שמזדהה עם הכיבוש ורואה בו "שחרור מולדת", יודה כי עוצמת ההרג של "המדינה המשחררת" גדולה פי כמה מזו של הלוחם נגדה.


אז איך זה קורה שבצידם יש "דם על הידיים" ובצידנו אין?


זה פשוט לא קורה. זה כאילו קורה רק משום שאבירי "הדם על הידיים" בצידנו הם מתכנני ההרג הפלסטיני ומממשיו, משרון (סברה ושתילה!) אל שר הביטחון, ראש השב"כ, הרמטכ"ל, ומהם אל כל מדרג הכיבוש ומוראותיו. אולם כדי להכיר בעובדה זו אין מנוס מן ההכרה כי טרור אינו רק נחלתם של בודדים, קבוצות או תנועות, וכי קיימת גם מדינת טרור. אולם זו כמובן איננה התיזה הנמכרת על-ידי ההלכה ה"בושית", והנקנית בשקיקה על-ידי מנהיגינו.


אין זאת אומרת שאין "דם על הידיים" בצד הפלסטיני, הצודק במאבקו. האינתיפאדה החמושה התדרדרה עד למתאבדים, לשפיכת דמם של ילדים, נשים וקשישים. מעשים נואשים אלה ואחרים הדומים להם, שהיו נוראים לנפגעים והרסניים למחנה השלום הישראלי, רעים לא פחות לפלסטינים. אולם איך אפשר לדקלם על הידיים הפלסטיניות ולנקות את ידיינו "שלנו", שבאמצעותם של מסוקים, טנקים ושאר כלי משחית, שפכנו את דמם של פלסטינים פי כמה?


כאשר קיים הסכם על הפסקתה של שפיכות הדמים והוא אמור להתממש בהדרגה, האין זו צביעות לשמה כאשר הצד הכובש, שופך הדמים הראשי, דן בנקיון כפיהם של אסיריו הפלסטינים?


לכן כאשר מנטרת "הדם על הידיים" נשמעת בכל כלי התקשורת, ולא ניתנת בה דריסת רגל לקולות אחרים, אינני יכול אלה להצדיע "לפורום המשפחות השכולות למען פיוס וסובלנות", שפירסמו ב-4.7.03 ב"הארץ" את המודעה הבאה: "אנו משפחות שכולות נפגעי טרור התומכות בפיוס ובשלום, מעומק יגוננו אנחנו אומרים: אם שחרור אסירים עשוי לקדם את השלום, ולמנוע שכול נוסף (…) שחררו אותם!!!".

תגובות
נושאים: מאמרים

15 תגובות

  1. חולשת השמאל הגיב:

    חולשת השמאל היא חוסר יכולתם להודות בטעות הטרגית שהם הובילו את עם ישראל בשלום המדומה שאף אחד לא מאמין בו לא בצד הישראלי ולא בצד הפלסטיני.
    אז בכדי להצדיק את הטעות השמאל מוכן לבצע כל מהלך שיכסה על הטעות הטרגית שלהם בנושא השלום עד כי הם מוכנים ללא היסוס וללא רגע אחד של מחשבה לשחרר את כל האסירים ולמסור לערפאת את כל השטחים שהוא מבקש ולבצע כל מה שהפלסטינים דורשים העיקר שהסיפור הזה יגמר כבר על מנת שהשמאל לא יצטרך להביט לעצמו בראי ולראות את מאות החללים נשים וילדים שנהרגו בגלל הטעות הטרגית של השמאל.
    אתה באמת חושב שאם נשחרר רוצחים זה מה שיביא את השלום?
    אם כן אז תהיה בטוח שאתה היחיד בעולם שחושב שעל ידי שחרור אנשים שרצחו פותרים דברים…ההיפך הוא הנכון, בגלל שישראל משחררת רוצחים ובגלל שהסכם השלום עוד רחוק הרי שהאלימות לא תיפסק אלא רק תיגבר עם שיחרור הרוצחים והעדות לכך אפשר למצא בדפי ההיסטוריה.
    כמה -פעמים ישראל שיחררה פלסטינים בשם השלום ולאחר מכן הם נעצרו בגלל שחזרו לסורם או שנהרגו.
    אתה באמת חושב שכל הרוצחים הפלסטינים הפכו לציונים בכלא ועכשיו כולם יצאו וילכו לשכנע את החברים שלהם בנחיצות השלום? או אולי הם יוכלו עכשיו לנקום בנו על כל שנות הכלא שלהם חוץ מכל המוטיווציה שיש להם לחזור שוב לרצוח ילדים.
    בקיצור השמאל מוכן למכירת חיסול של המדינה ולא בשם השלום כמו בכדי לכסות על ערוותו.

  2. הגיון ימני הגיב:

    המגיב החרד כל כך ל"חולשת השמאל" רוצה להחזיק את האסירים הפלסטינים בבתיהכלא, עד
    שיהיו "ציונים" ? הוא מתווכח עם ה"שמאל" כשהכתובת האמיתית לגחמותיו, הוא הנשיא בוש,
    ארגון האומות המאוחדות והקהילה הבינלאומית:
    הם שכופים על ממשלת שרון את פינוי השטחים הכבושים, שחרור האסירים וסלילת הדרך לריבונותה של המדינה הפלסטינית, בצידה של מדינת ישראל, בגבולות ה6 ביוני 1967

  3. שוליש טוט הגיב:

    "אז איך זה קורה שבצידם יש "דם על הידיים" ובצידנו אין?"

    פשוט, המחבלים הפלשתינים הרגו מתוך כוונה ברורה להרוג יהודים חפים מפשע.
    אנחנו, הרגנו רק במטרה למנוע הרג כזה.

    איך אפשר בכלל להשוות מחבל שמפוצץ את עצמו בשביל להרוג כמה שיותר אזרחים שיצאו לבלות או עלו על אוטובוס לפעולות צה"ל שנועדו לפגוע במתכנני ומבצעי הפיגועים, והסיבה שנהרגו אזרחים תמימים היא שהמחבלים השתמשו בהם כמגן אנושי או שחלה טעות.
    אני מסכים שה"טעויות" האלו יותר מדי שכיחות (למרות שהן פוגעות לפעמים גם בעצמנו) אך עליך לזכור שאנו במלחמה, מלחמה שלא רצינו בה, המלחמה שצה"ל מנהל היא רק על ביטחון ישראל, ללא שום כוונה לפגוע בחפים מפשע.

  4. ביטחון ? הגיב:

    צה"ל נלחם "לביטחון" ישראל ? – אן,לביטחונם של הפןלשים והכובשים: המתנחלים ?!

  5. הבלתי נמחק הגיב:

    הדרך היחידה לשחרור האסירים הפלשתינאים אם ובלי דם על הידיים ואת כולם זו לקיחת אחריות של העם הפלשתינאי על מדיניות הרצח שנהג.
    לקיחת אחריות פרושה, תשלום פיצויים, ויתור על חבלי ארץ ואינטרסים כעונש וכצעדי מנע לעתיד.
    כל זה לא יקרה ללא הצעד הראשון מצדם והוא הודעה בתבוסתם ובדרך הנלוזה בה נקטו במלחמתם חסרת כל רסן תרבותי.

  6. המבקש הבהרות הגיב:

    "שבאמצעותם של מסוקים, טנקים ושאר כלי משחית, שפכנו את דמם של פלסטינים פי כמה?"
    (מתוך המאמר)

    האין זה נכון שמטרת צה"ל וכוחות הבטחון היא לפגוע רק במחבלים ובמסעיהם ואם נפגעים אזרחים בצד השני אז זה משום שלא היתה מניעה מכך עפ"י הקריטריטנים המבצעיים-קרים ומחושבים ככל שיהיו ?

    האין זה הגיוני כי אם ידוע שאדם מסוים שוקד על תכנון פיגועים,יש לעשות הכל כדי לעצור בעדו,גם אם המשמעות היא להוציאו להורג ללא משפט ?

  7. אלמוג שבתאי הגיב:

    למבקש הבהרות: התשובה לשתי השאלות שלך היא, לדעתי, "לא". כאשר יורים על מכונית שבה יושבים "מתכנני פיגועים", ופוגעים במכונית הנוסעת לפניה, בה יושבת משפחה חפה מפשע, והורגים ילדה; או כשמפילים פצצה בת טון על שכונת מגורים צפופה באמצע הלילה כדי להרוג בן אדם אחד שכנראה נמצא באחד הבנינים – קשה להשתכנע שכוחות הבטחון מתאמצים שלא לפגוע באזרחים. וכל זה כדי לפגוע לא במחבל ולא במסיע שלו, אלא כדי להרוג בכירים בארגון, או מתכנני פיגועים כפי שאתה קורא להם (לרוב, כפי שאני מתרשמת, לא מתכנני הפיגועים ולא מגייסי המתאבדים אלא בכירים יותר). כלומר, לא כדי למנוע פיגוע אלא כדי לנסות להשפיע על הפוליטיקה הפנימית של הארגון. אני מאמינה שזוהי המטרה האמיתית של החיסולים. אם זה "מצליח" – כלומר, אם הארגון אכן מזדעזע – זה רק לרעה. כבר ראינו איך לפעמים מתנקשים בחייו של בכיר מתון יחסית.

    לדעתי צריך לרדוף אחרי המבצעים, לנסות למנוע את הפיגוע. עכשיו מישהו יגיד שזה לא הרמטי – נכון, אבל להתנקש בבכירי ארגון זה בודאי ובודאי לא הרמטי, לפעמים להפך. מה כן הרמטי? – להפסיק את כיבוש כמובן. מישהו שאני מכירה שמנסה לגשר ע"י דיסוננסים קוגניטיביים צורמים במיוחד בין דעות שמאלניות לבין תפקיד צבאי הקשור באופן הדוק לכיבוש, אומר לי תמיד שזה "מחיר הכיבוש". בעיני זה כמו להגיד: "אני אדפוק לך את הראש בקיר ואתה תשלם לי", שלא לדבר על "אני אדפוק לעצמי את הראש בקיר וגם אשלם על זה". אני לא רוצה את הכיבוש הזה, ובודאי שאני לא מוכנה לשלם עליו מחיר כזה.

  8. Baruch Mar הגיב:

    אנו מתנהגים בצביעות רבה כאשר אנו משחררים
    מחבלים ("הדלת המסתובבת") בעוד שמאבו מאזן
    ועראפת אנו דורשים להילחם בטירור ולעצור
    מחבלים .
    עלינו למצות עם המחבלים את מלוא חומר הדין
    (ובמקרים קשים אף לדונם למוות) ורק אז יהיה
    לנו את הזכות המוסרית לדרוש מהפלשתינים
    להילחם בטירור .

  9. לא מצליח להבין הגיב:

    איך אנשים הופכים לפטריוטים של האויב שלהם?!!!

    זה לא מכובד להיות פטריוט של העם שלך?…
    נו… בסדר! אבל להשמיע את קולו של האויב מתוך גרונך????????

    שומו שמים!!!!!

  10. אמנון הגיב:

    מזכיר לי בדיחה : אמריקאי משוחח עם קומוניסט רוסי ברוסיה . אומר הוא אצלכם יש דיכוי , אסור לבקר , יש מחנות ריכוז והכלכלה שלכם קלוקלת . עונה לו הרוסי ומה עם הכושים אצלכם …
    זכור אתה יהודי , לא נציג חמס וג’יהד . מה לך כי תצדיק אותם . מה לך כי תשווה בין צבא ישראל לכנופיות חמושות שאינן בוחלות בשיטות כדי להרוג יהודים . כמה מן השיטות שלהם אומצו על ידי הטרור הבינלאומי והמתאבדים הקדושים . אתה עומד כצוק ומצדיק את הערבים וקורא לשחרר רוצחים . אתה ושכמוך חושבים שקניתם תעודת ביטוח בחוללכם מחול חנופה לערבים , דע לך כי גם אחוריך בסכנה כי אם יגשימו את חלומם להשמדת כל היהודים גם אתה ושכמוך לא ימלטו מגורלם . אל תחשוב שהם מעריכים אנשים כמוך . אף אחד לא אוהב שטינקרים !

  11. לאמנון הגיב:

    אני איחך חבר..תמיד בסוף השמאלנים מתים הראשונים.

  12. אמנון – שטינקר ימני הגיב:

    מי הוא "שטינקר" (לשון הזהב של המגיב הימני
    אמנון) – אמנון הוא שטינקר אמיתי,המדבר אל עצמו ומלשין באוזניו של אמנון,על כותבי המאמרים באתר לא לו.

  13. לשחרר את יונה אברושמי ויגאל עמיר הגיב:

    אתם כל כך מתלהבים לשחרר רוצחים שרצחו ילדים בדם קר..אז בטח גם לא תתנגדו לשחרר את יונה אברושמי שיושב כבר 20 שנים בכלא ואת יגאל עמיר שחוקקתם חוק במיוחד בשבילו.
    נסכם שאם רוצחים שרצחו ילדים בדם קר ראויים להשתחרר הרי שגם אברושמי ועמיר ראויים באותה המידה להשתחרר על פי הקריטריונים שלכם.
    אז קדימה..לשחרר אותם.

  14. גיא אברהמי הגיב:

    כאילו שהשנאה התהומית לשמאל ושהגזענות לא הספיקו, בתגובות הללו נפלטה במקרה או שלא האמת על מגיבינו הימניים. את יגאל עמיר "שחוקקתם חוק מיוחד בשבילו" – שחוקקתם,?! האם לכלוא את רוצח ראש הממשלה הוא אינטרס שמאלני?
    די לכיבוש ולגזענות!

  15. מודי הגיב:

    התגובות למאמר היו צפויות, אבל מעניין שבאף אחת מהן לא מוזכרים כמה ישראלים 'עם דם על ידיהם' כבר שוחררו עד היום: החל מישראל לדרמן, שישב שנתיים בכלא צבאי (וגם זה עם חופשות רבות), עבור לאנשי המחתרת היהודית מנחם ליבני, עוזי שרבף ושאול ניר, שישבו כשש וחצי שנים (וחבריהם ובתוכם חגי סגל ויהודה עציון ישבו עוד פחות) וכלה ביורם שקולניק, שישב 8 שנים – וזה בלי להזכיר את דוד בן שימול (ישב 11 שנים), דני איזנמן (11), נחשון וולס (8), נחמיה משבאום (9), אוריאל דוידי (11), דני מורלי (13), דני טיקמן (10) ועוד ועוד. המשוואה שיצרו בימין היא שאם משוחרר אסיר פלשתיני חייבים לשחרר אסיר ישראלי (יהודי), אבל אף פעם לא שומעים שהמשוואה יכולה לעבוד גם הפוך. עמי פופר הוא הרוצח היהודי-לאומני היחיד שעדיין יושב בכלא אחרי 20 שנה (עם חופשות קבועות), אבל גם מאסרו כבר נקצב ל40 שנה והלובי החזק שעובד עבורו בוודאי ידאג לשחררו בקרוב.
    נ.ב. אחד המגיבים מזכיר את יונה אברושמי, שממש בימים הקרובים ישתחרר אחרי שסיים לרצות מלוא מאסרו בן 27 שנים. מיותר לציין שהוא (ויגאל עמיר) הם היוצא מהכלל שמעיד על הכלל ולו קורבנותיהם היו ערבים ולא יהודים, מצבם היה שונה.

הגיבו ללאמנון

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים