התגובות בתקשורת הישראלית בעקבות סרט הבי.בי.סי "הנשק הסודי הישראלי" – על ייצור נשק השמדה המוני בישראל, אטומי, ביולוגי וכימי – ראוי שיילמד, כי הוא נותן תמונה לא מרנינה על חופש עיתונות בישראל. מכתבו של הקורא אליהו טל ("הארץ" 9 ביולי 2003) כי לפי הסרט "צה"ל השתמש בגז חרדל לדיכוי הפלסטינים" הוא מיצוי מופלא של הצלחת מנגנון התעמולה הישראלית, בסיועה האדיב של התקשורת הישראלית.
איך זה התחיל? הבי.בי.סי הפיק סרט חשוב, עשוי במקצועיות ובהגינות, על ישראל כמעצמה אטומית, ביולוגית, כימית. הסרט שואל כמה שאלות נוקבות ומתבקשות. זאת כאשר העולם עומד לפני מלחמה יזומה עם עיראק, לאחר שנטען כי לאור "מאגרי נשק השמדה המוני המצויים שם", היא מהווה סכנה "לביטחונה הלאומי של ארצות הברית והמערב" – שלא לדבר על ישראל. (עתה מתברר כי דו"חות המודיעין בהם השתמשו הקברניטים, בארה"ב, בבריטניה, באוסטרליה ובישראל היו מפוברקים, ועד כה לא נמצאו המאגרים שהיו עילה למלחמה). מדוע ההתעלמות ממדינה מזרח תיכונית, שבניגוד לעיראק כבר מייצרת נשק כזה, והיא בעלת מאות פצצות אטומיות, הנתונות בידי ממשלה קיצונית ימנית? מדוע מחזיקה מדינת ישראל כמעט 18 שנה באסיר המצפון מרדכי ואנונו, שחשף לציבור באמצעות העיתונות מידע על המתרחש מאחורי חומות הכור בדימונה? אדם שנחטף על ידי ממשלת ישראל, הועמד לדין במשפט סגור ומאז מוסתר מעיניי הציבור, והמדינה מסרבת לשחררו לאחר שריצה יותר משני שלישים של תקופת מאסרו.
בתחילה הוקרן הסרט באנגליה, כאשר הלובי היהודי והישראלי מנסה למנוע את ההקרנה. הוא הצליח לגרום לכך כי ההקרנה תידחה משעת צפיית שיא לשעה מאוחרת יותר. לאחרונה הוקרן הסרט שלוש פעמים בבי.בי.סי העולמי, דבר שהביא לפרץ תגובות ישראליות מאיים ומדאיג.
המתקפה התעמולתית החלה בתוכנית "ערב חדש" בהנחיית דן מרגלית. בתוכנית הופיע גדעון מאיר, סמנכ"ל הסברה של משרד החוץ, ומולו הציבו את ד"ר מאיר שטיגליץ, בעל טור ב"ידיעות אחרונות". לגדעון מאיר כבר טקסטים קבועים למקרים כאלה, "סרט לא הוגן", "תעמולה אנטי ישראלית", וכדוגמא ציין כי בסרט נקבע שישראל השתמשה בגז עצבים נגד פלסטינים ברפיח.
זהו כמובן שקר גס. בסרט אין טענה כזו. דן מרגלית, מראיין ידידותי למאיר, שדעתו בזכות הנשק הגרעיני הישראלי ידועה (בספרו גילה כי בשעתו הציע לשמעון פרס להביא את ואנונו לישראל "חי או מת". עיתונאי המציע לרצוח מקור מידע חשוב, הוא ללא ספק תרומה ישראלית מקורית לחופש העיתונות). דן מרגלית לא ראה את הסרט, ולכן גם אם רצה, לא מסוגל היה להגיד למאיר "סליחה, אין דבר כזה בסרט". מי שאמור היה להיות "המאזן" של מאיר, אותו שטיגליץ, גם כן לא ראה את הסרט, ולכן גם הוא לא היה במעמד של מי שיכול לאתגר את מאיר.
דן מרגלית בוודאי לא יהיה האיש שיציע להביא לאולפן אחד מהישראלים שהשתתפו בסרט כדי להציג נקודת מבט מאתגרת לממסד השלטוני.
בתוכנית בת השעה "חדר מצב" בערוץ 10, טיפלו בנושא בצורה דומה. הביאו לאולפן את מנהל לשכת העיתונות הממשלתית, דני סימן, שעלה על גדעון מאיר בפאזה אחת, כי סימן הוציא מהמחסן את הנשק הגרעיני התעמולתי והצהיר כי מדובר "בתעמולה אנטישמית" וגם הוא כמובן מיחזר את ענין "גז העצבים". באולפן ישבו המנחה דוד גלבוע ועורך חדשות החוץ ניצן הורוביץ, ונתנו לסימן ל"זמר" ככל שרצה, בלי לשאול אותו שאלה בעניין גז העצבים. גם בערוץ 10 לא היה מי שעלה על הרעיון הגאוני להזמין לאולפן מישהו מהישראלים שהשתתף בסרט.
בתוכנית הרדיו "הכל דיבורים", טיפל בנושא העיתונאי הממלכתי מהטלוויזיה הממלכתית יעקב אחימאיר, שהופיע שם כמראיין אורח. הוא ראה את הסרט, וקבע כי "הסרט עוין" וכי אי אפשר להטיל דופי בשופטים ששפטו את ואנונו. שלחתי פקס לתוכנית וביקשתי להגיב כדי להציג תמונה שונה, אבל כמובן לא איפשרו לי.
העיתונאי רונן ברגמן התנהג בצורה מוזרה, אולי מפוחדת, היאה לעיתונאים במשטרי עריצות שחוששים שמא עברו את יכולת הספיגה של השלטון. הוא כתב בעיתונו "ידיעות אחרונות" מאמר פרשנות על הסרט וציין כי מדובר "בתחקיר עוין". זה היה יכול להיות מצחיק אילמלא זה היה עצוב. כי ברגמן עצמו משתתף מרכזי בסרט, ותרם תרומה מכרעת "לעוינות" כשסיפר בסרט על ראש המלמ"ב יחיאל חורב, ועל הסכנה שהוא מהווה לדמוקרטיה. (צודק!!!).
העיתונאי מאיר שניצר תקף את הסרט בשיטת הפוך על הפוך. הוא נזף בלשכת העיתונות הממשלתית ובמשרד החוץ על ההחלטה להחרים את הבי.בי.סי ולהתנכל להם. על מה ולמה, הוא שואל? זה סרט שלא מחדש דבר, סתם ממחזר חומרים ישנים. הוא אפילו נידב לבי.בי.סי עצות מה היה עליהם לעשות. אלא שאין זה נכון שבסרט לא היו חידושים. היו גם היו. בפעם הראשונה עושה צוות של שירות שידור מרכזי במערב את דרכו לארה"ב, במגמה לראיין איש ממשל על מדיניותו כלפי החימוש הגרעיני הישראלי. הצוות התבקש להעביר שאלות, כך עשה, ואז התברר כי תת שר ההגנה של ארה"ב סירב לענות, וביקש "שאלות אחרות". הסרט גילה את השימוש של ישראל בגז לא מוכר במלחמה נגד הפלסטינים, ועל הסירוב הישראלי להיענות לבקשות אנשי רפואה פלסטינים, לקבל פרטים על הגז כדי לדעת איך לטפל בנפגעים. כמו כן חשף הסרט לראשונה את תמונתו של המלמ"ב יחיאל חורב שהתעקש להישאר האיש האחרון מבין ראשי מנגנוני הביטחון שדמותו אסורה בפרסום.
ערוץ 10 הקדיש לסרט תוכנית מיוחדת בת 45 דקות בהנחיית העיתונאי עמנואל רוזן. בתוכנית הוקרנו חלקים מהסרט הבריטי, ובאולפן ישבו שלושה מגיבים שייצגו את השלטון הישראלי. גדעון מאיר ממשרד החוץ, רון בן ישי, עיתונאי ממושמע ונכה מבחינת יכולתו לאתגר את השלטון בנושא נשק השמדה המוני (היה בעברו מפקד "גלי צה"ל", מה שמסביר את נכותו), והאלוף במילואים איתן בן אליהו, שהיה מפקד חיל האוויר. גדעון מאיר חזר על השקר בדבר "גז העצבים", ועמנואל רוזן לא העמיד אותו על טעותו. רון בן ישי הופיע כצפוי כעיתונאי מטעם שהרגיע את הצופים "שהכל בסדר" ואפשר לסמוך על הממשלה באשר לשימוש בנשק הגרעיני, והאלוף בן אליהו דיבר בזכות מדיניות העמימות הגרעינית של ממשלת ישראל.
בעקבות פרסום הקדימונים לקראת המשדר, פניתי לעורכת התוכנית רותם שדות, והצעתי לה כי תזמין לתוכנית את אחד הישראלים מהוועד למען מרדכי ואנונו שהשתתף בסרט, כדי להביע עמדה שונה שהציבור בישראל בדרך כלל לא נחשף אליה, אבל היא סירבה.
כך קורה ששטיפת המוח של הציבור בנושא זה מטעם אמצעי התקשורת ההמוניים נמשכת, ואין להתפלא שגז העצבים שלא היה ולא נברא בסרט אלא במוחו התעמולתי הקודח של גדעון מאיר ממשרד החוץ, הופך במשיכת קולמוס של קורא זועם ל"גז חרדל".
מחאה חברתית שכנראה תיכשל
עם כל הסימפטיה לתנועת המחאה ההולכת וצוברת תנופה, בעקבות צעדת המחאה של ויקי קנפו ממצפה רמון לירושלים, אינני צופה לה הצלחה – כי התשתית הפוליטית עליה היא נשענת מבטיחה את גסיסתה.
ויקי קנפו אמרה באחד מראיוניתיה לעיתונות כי היא הצביעה ליכוד והיא לא מבינה מדוע הליכוד כה מתאכזר למשפחות החד הוריות. היא לא הבינה, ואינני בטוח אם יועציה השונים טורחים להסביר לה עתה, כי יש לליכוד ולנתניהו אידיאולוגיה להיטיב עם בעלי ההון והשררה ולהתעלל בעניים ובמקופחים. כאשר ויקי קנפו נפגשה עם שר האוצר נתניהו, היא לא אמרה לו כי "אין דבר כזה אין" כשמדובר בתקציב של מאות מיליארדים, הכל תלוי בסדר עדיפויות. היא לא אמרה לו: "תפסיק את הזרמת המיליארדים להתנחלויות" (שמדינת ישראל היא בת ערובה שלהן). "חדל עם ההטבות למיליונרים, ותעביר את הכספים למשפחות חד הוריות, לנכים, ולשאר הקבוצות החלשות בחברה הישראלית". אינני יודע אם מישהו הסביר לויקי קנפו כי מול אידיאולוגיית ארץ ישראל השלמה, שמניבה השקעות אדירות בהתנחלויות, בצבא הכיבוש ובאמצעי לחימה, עומדת התערערות הסולידריות החברתית.
אני מניח כי יועציה לא הסבירו לה, כי לחברותיה ולה אין כסף כדי לאפשר לילדיהן להשתתף בטיולי בית הספר או בקייטנות בחופשת הקיץ, ואילו למתנחלים, שמנהיגיהם הם חלק מממסד בעלי השררה, יש מימון ממשלתי להסעות מיוחדות לילדיהם לחוגים לריקודי בלט, לקורסים במתנ"סים, והכל עם אבטחה צבאית צמודה.
אם ויקי קנפו תעלה את הדרישות האלה, הרי שכל התמיכה הציבורית בעקבות הכיסוי האוהד של ערוצי הטלוויזיה והרדיו ייפסק בפקודה מגבוה, ויתחילו לשסות בה ובחברתיה את דעת הקהל.
הברירה כיום היא אכזרית: בין אהדה תקשורתית כל עוד הן "מתנהגות כמצופה" שלא נושאת בחובה שינוי מבני, לבין דרישות מהותיות שגם הן לא יובילו ב"זבנג וגמרנו" לתפנית הדרושה, מפני שהשלטון יגיב באלימות ובנוקשות.
יש להצטייד בסבלנות. הפתרון כרוך במאבק חברתי ארוך טווח, שמעלה דרישות מהותיות לשינויים מבניים שעלול להיות מלווה גם בהתנגשות פרונטלית עם המנגנונים האלימים של השלטון, קרי, משטרה וצבא. אין מאבקים שמחים למען צדק חברתי.
יצוא אמריקאי חדש: מהגרים אורתודוכסים
לפני כמה ימים הגיע משלוח ראשון של יצוא אמריקאי חדש לישראל: מהגרים יהודים, שיותר מ-80% מהם נמנים עם היהדות האורתודוכסית. ראש הממשלה שרון הטריח עצמו לקבל את פני הבאים בנמל התעופה, ואמר להם בין השאר שזה לא קל לחיות פה "אבל זה שלכם". רק אתמול עוד היתה ארה"ב שלהם, והנה באיבחת טיסה של כמה שעות וכבר הם בעלי הבית.
אמנם הם זהירים ולא ויתרו על אזרחותם האמריקאית, ואני מניח (ומקווה) שלא מעטים מהם יחזרו לארה"ב לאחר שיחושו את ידו הקשה של השלטון. אולם בינתיים מצליחה ארה"ב להתנקם בישראל על ידי עידוד הגירה של פונדמנטליסטים יהודים לישראל. כך מקטינים האמריקאים את מלאי הפונדמנטליזם הדתי אצלם, די להם עם הצרה הנוצרית. הציבור הליברלי הישראלי, שחולם על מדינה חילונית דמוקרטית, רואה בעיניים כלות איך המטרה מתרחקת, עם כל משלוח נוסף של יהודים אורתודוכסים "אוהבי ישראל". שלא נדע.
אבחנתו של הנשיא טרומן
בעיתון "הארץ" קראתי שנשיא ארה"ב לשעבר הארי טרומן, כתב ביומנו בחודש יולי 1947 את הדברים הבאים: "אני מוצא שהיהודים מאוד מאוד אנוכיים; לא אכפת להם כמה אסטונים, לטווים, פינים, פולנים, יוגוסלבים או יוונים נרצחים, כל עוד היהודים יקבלו יחס מיוחד".
בהמשך לציטוט על אנוכיות היהודים וחוסר התעניינותם בצרותיהם של עמים אחרים, כתב טרומן: כאשר הם (היהודים) מקבלים כוח – פיסי, כלכלי או פוליטי – לא היטלר ולא סטלין ישוו לאכזריות וליחס הגרוע שלהם כלפי החלשים".
עוד כתב טרומן: "שים מישהו מהחלשים בצמרת, ולא חשוב אם הוא רוסי, יהודי, שחור, מנהל, עובד, מורמוני או באפטיסטי, והוא משתגע. ראיתי רק מעטים שזוכרים את תנאיהם בעבר כאשר הם מגיעים לשגשוג".
אפשר רק להצדיע ליכולתו של טרומן לאבחן במידת דיוק כה רבה לפני 56 שנים, בטרם החלטת החלוקה של האו"ם, את הממסד השלטוני היהודי במדינת ישראל, החל מראשי "יד ושם" (מה אכפת להם משואות של עמים אחרים?) וכלה בממשלות ישראל לדורותיהן, וממשל שרון בפרט, שהצטיינו ומצטיינים במדיניותם האכזרית נגד חלשים.
כמו בדרך כלל, הערכתי את כתבתו של גדעון, במיוחד בקטע הנוגע למשדר ה-BBC ותגובת המערכת השילטונית והעתונות המסונפת לה. המשדר, היה לדעתי מרשים אבל ביקורתי ביותר ולעתים, באמת לא מאוזן, לגבי התנהגות ישראל. אני תוהה כל הזמן איך זה שבמדינת ישראל אין נציגות לשמאל הציוני לא בכנסת ולא בעתונות הכתובה וכמובן, האלקטרונית. עמדות השמאל עולות רק בפינות שכוחות-אל באינטרנט שהציבור בכללו אינו חשוף אליהם (ומתנגדינו הצליחו לנטוע את הדעה ש"אסמול שולט בתקשורת"}. למה? מה הדינמיקה שהביאה למצב עגום זה?
גדעון ספירו מרגיש מאוד נוח באתר "הגדה הימנית", משום שהוא יודע כי הביקורת המרקסיסיטית של עמדתו האוהדת כלפי הארי טרומן הגזען והאנטישמי תזכה להגנה, ולהורדת הביקורת. אולם גדעון יודע, שכן הוא קרא את הביקורת שלי על עמדתו של טרומן, כי עמדתו של טרומן לא הייתה ביקורת כלפי הווסלים הציונים שלו, אלא ביטויים אנטישמיים מובהקים כנגד כל היהודים וזאת זמן קצר לאחר השואה היהודית.
מי היה טרומן:
טרומן הנשיא ה22 של ארצות הברית היה האיש שאחראי לזריקת פצצות אטום על אזרחי הירושימה ונגסקי. בניגוד למיתוס של האימפריאליזם האמריקאי, הסיבה להחלטה זו היתה הרצון למנוע מיפן להכנע לברית המועצות. לאחר מלחמת העולם השניה גל מהפכני של פועלים במדינות הקפיטליסטיות ותנועה מהפכנית אנטי קולוניאליטית אדירה התעוררה בעולם, כתוצאה מההתנגדול לחזור לסדר האימפריאליסטי, שזה עתה עשה את האנושות קורבן לבית המטבחיים של מלחמת העולם השניה.
טרומן היה אחראי יותר מכל אדם אחר לריסוקה של תנועה זו. הדוקטרינה של טרומן קבעה שיש לתת עזרה לכל משטר שאורבת לו סכנה קומוניסטית. במסגרת תוכנית זו של השליטה האימפריאליסטית העולמית טרומן גם יצא עם תוכנית מרשל, שתפקידה היה להביא ליציבות חברתית באירופה , כדי לשמר את הסדר הקפיטליסטי לו הייתה התנגדות רחבה אחרי המלחמה.
במסגרת תוכנית זו שברו האימפריאליזם האמריקאי והבריטי את תנועת הפרטיזנים היוונית.
מלחמת האזרחים ביוון, חלוקת הודו ופלסטין.
לאחר שהצבא הנאצי הובס ביוון, כתוצאה ממלחמת הגבורה של "צבא השחרור העממי היווני" ( אלאס) שהוקם על ידי המפלגה הקומוניסטית, נכנס הצבא הבריטי ליוון, כדי להבטיח את החזרת הסדר הקפיטליסטי. חודשיים לאחר מכן פרצה מלחמת האזרחים בין הצבא האימפריאליסטי הבריטי ובין צבא הפרטזינים. ב1946 אנגליה נאלצה לבקש את התערבותה של ארצות הברית כדי להביס את השמאל ביוון. ב1947 שלח טרומן משלוחי נשק שכללו פצצות נפלם, וסיוע סיוע לוגיסטי והנדסי לאימפריאליזם הבריטי. הבריטים גם הסתייעו בכוחות פרו פשיסטים של המשטר הפרו נאצי שהוגף על ידי הפרטיזנים. ב1949 בלחצו של סטלין, שביקש לכבד את הסכמי חלוקת אזורי ההשפעה, של יאלטה ופוסטדם, נאלצו הפרטיזנים להסכים לשביתת אש, ולמעשה להסכים לשליטה הבריטית-אמריקאית על יוון. מ1950 והילך לעדותו של ג’ורג פאפנדראו שהושלך מאוחר יותר- ב1967, על ידי הפיכה צבאית פרו אמריקאית, הרי החל משנות החמישים הבורגנות היוונית נאלצה לקבל כל תכתיב שארצות הברית הכתיבה להם.
בתקופה זו מסיבות דומות של שבירת תנועת ההמונים בהודו, האימפריאליזם חילק את הודו ואת פלסטין. טרומן ארגן את הברית האטלנטית-נאטו כדי להגן על הקפיטליסטים באירופה מפני אפשרות של התקוממות. גם את הסי.איי.אי
באותה תקופה הייתה גם תנועות שביתות של מעמד הפועלים בארצות הברית עצמה. ב1946 היו כ5000 שביתות בארצות הברית. טרומן שבר את השביתות בעזרת צווים שהכריחו את העובדים לחזור לעבודה.
התנועה המהפכנית הוגפה, בעשרתם של אנשים כטרומן, כשם שהנהגות המפלגות הרפורמסיטיות אשר שיתפו פעולה עם האימפריאליזם.
טרומן ועמדתו כלפי היהודים:
בניגוד לאגדות, לארצות הברית אחריות לא קטנה לשואה. לא רק שחלק ניכק מבעלי ההון ( פורד ואחרים) , שיתפו פעולה כלכלית ופוליטית עם המשטר הנאצי, אלא הם סגרו את השערים לפני היהודים. על רקע שנאה זו ליהודים יש להבין את מה שכתב טרומן על היהודים כפי שהופיע אתמול בידיעות אחרונות:
ידיעות אחרונות ביום ראשון 13.7 עמוד 22 כותב:
" הנשיא טרומן: היהודים אכזריים מהיטלר ומסטלין."
‘ נשיא ארה"ב לשעבר, הארי טרומן, שהיה מתומכי מדינת ישראל, לא כל כך אהב יהודים. כך עולה מיומניו האישים שנחשפו אתמול.
הארכיון נלאומי האמריקאי פירסם ביום שישי יומן שכתב טרומן ב1947. טרומן שכיהן כנשיא בין השנים 1945 ו 1947 כתב ביומנו מספר חודשים לפני הקמת מדינת ישראל:" היהודים, כך גיליתי, הם מאוד אנוכיים, כך גיליתי, הם מאוד מאוד אנוכיים. אין להם כל פרופורציה או כושר שיפוט בכל הקשור לנושאים בינלאומיים ( קרי האינטרסים של האימפריאליזם האמריקאי", י.ש).
‘במקום אחר כתב טרומן:" ליהודים לא אכפת כמה אסטונים, לטביים, פינים יגוסלבים או יוונים נרצחו, כל עוד מקבלים היהודים יחס מיוחד כאנשי גולה. כשהיהודים מקבלים כוח-פיזי-פיננסי או פוליטי- לא היטלר ולא סטלין מתקרבים אליהם באכזריות ובחוסר היחס לאנשים אחרים"
מכתבה זו כשם שמיומניו של רוצח ההמונים טרומן עולה כי שנאתו, לא הייתה לממסד הציוני, בו הוא תמך בכל כוחו במרוצת ולאחר מלחמת העולם השנייה אלא ליהודים כולם.
להזכיר למר ספירו – על אפך וחמתך ישראל היא מדינת היהודים . כל יהודי הוא אזרח ישראל פוטנציאלי כולל אדם דתי .לפי חוק יהודי הבא לישראל הוא עולה . קבוצת יהודים הם עולים . משלוחים היו למחנות ריכוז או משלוחים של דואר או סחורות.
מגיעים לארץ אלפי יהודים חילוניים מכל קצוות העולם ומה רע בזה ???
אגב השלטון בארצות הברית לא שלח את היהודים לפה הם באו מרצונם .
מוזכר יחסו של טרומן ליהודים . יחסו של ספירו לממשלת ישראל וליהודים הדתיים לא רחוק מיחסו של טרומן . ספירו זכור בין היתר אתה יהודי אם תרצה בכך או לא !
דובר אמת יקר,
1
רגע לפני שאתה זורה חרון אף ומזרים חמה שפוכה, קח בחשבון שמדינת ישראל (בטח ובטח במתכונתה הנוכחית) היא תופעה חולפת, וכך גם חוקיה.
סתם, שתדע. שלא תגיד שלא אמרו לך.
2
משפטים בסגנון "אתה יהודי אם תרצה בכך או לא" מעידים על אנינות טעם מהסוג שאפיין את מרכז אירופה לפני מלחמת העולם השניה ובמהלכה.
שוב, שלא תגיד שלא אמרו לך.
כל טוב.
הערותיו של מי שמגדיר עצמו "המרקסיסט", (לא סתם מרקסיסט אלא "המרקסיסט") לא זו בלבד שמאפיינות סגנון סטליניסטי אלא גם מסגירות השקפת עולם מהתקופה הסובייטית האפלה שאחת מעיקריה, שיכתוב ההיסטוריה.
הוא מגדיר את טרומן כפושע מלחמה שעה שניצב בחזית המלחמה האנטי פשיסטית. הוא מגנה את הטלת הפצצה האטומית על הירושימה, לא בגלל סוג הנשק, אלא בגלל שהיא נועדה, לדבריו, למנוע כניעת יפן לברית המועצות. כלומר, הכותב היה מעדיף, גם היום לאחר שאין מחלוקת על פשעי המשטר הקומוניסטי, כי מוטב היה אילו יפן נימצאה תחת משטר עריצות רצחני בנוסח קומוניסטי סטליניסטי, במקום הדמוקרטיה הליברלית בורגנית שעוגנה ביפן הפוסט פשיסטית.
הוא מעדיף גם כיום, שבמלחמת האזרחים ביוון לאחר תום מלחמת העולם השנייה, היתה מנצחת המפלגה הקומוניסטית שהיתה שלוחה של משטר האימים הסטליניסטי.
באחת, שוב אנו עדים, לפלצות הטמונה במי שתומך גם כיום במשטר נוסח "הדיקטטורה של הפרולטריון".
גם איפיוניו של טרומן בידי "המרקסיסט" נאמנים לגישה פשטנית בנוסח חסידי הרב מלובביץ. אלא שאת תפקיד הרבי ממלא שלא בטובתו, מרקס, שכבר אינו יכול להתגונן מפני השיטיון של כמה מחסידיו.
"המרקסיסט" הולך בעקבות התעמולה הפרימיטיבית של המימסד הפוליטי הישראלי והציוני, ומדביק תווית אנטישמית במי שהעז ומתח ביקורת על יהודים. המשורר האמריקאי ברקה, הוא עתה קורבן דומה של המימסד היהודי הישראלי והאמריקאי.
האם היה טרומן "אנטישמי"? מי שתמך בציונות, בהקמת מדינת ישראל, נאבק על כך כי הנגב יכלל בתחומי המדינה היהודית, מינה יהודים לתפקידים רמים בממשלו, היהודים כקבוצה אתנית נהנו משגשוג ופריחה (בהשוואה לציבורים אתניים אחרים, כמו השחורים, ההיספנים) ואפילו פתח עסק משותף עם חברו היהודי מהשירות הצבאי שעה שהשתחרר מהצבא בתום מלחמת העולם הראשונה, לא עונה על מאפיינים קלאסיים של אנטישמיות.
עוד נקודה מעניינת באשר לטרומן. כאשר נאבק לקראת בחירתו לכהונה שנייה לנשיאות ב-1948, פרש מהמפלגה הדמוקרטית האגף הדרומי שלה, בגלל שטרומן הואשם בחקיקה שנועדה לשפר את מצבם של השחורים בארה"ב.
וחוץ מזה הוא היה אימפריאלסט, קפיטליסט, בורגני ואנטי קומוניסט.
עוד נקודה מעניינת באשר לטרומן. כאשר נאבק לקראת בחירתו לכהונה שנייה ב-1948, פרש ממפלגתו, המפלגה הדמוקרטית, האגף הדרומי שלה, משום שטרומן הואשם בחקיקה שנועדה לקדם את השחורים.
וחוץ מזה הוא אימפריאליסט, קפיטליסט, בורגני ואנטי קומוניסט.
חבל על הזמן גדעון: על זמנך בתשובה ל"מרקסיסט" בעיני עצמו ועל זמנם של הקוראים.
שנאתך לברית המועצות ולקומוניזם-עוברת על
גדותיה וכל גבול. אתה מתקזז עם "המרקסיסט"
בקלות.דוגמא אחת:אם טרומן הוא גיבור(ך) המלחמה בפאשיזם – הרי סטאלין, בוודאי הוא גיבור הגיבורים.
1. תודה לגדעון ספירו על מאמרו המעניין בנושא תכנית ה-BBC והתגובות בתקשורת הישראלית לכך. צודק , לדעתי, מר ספירו בעניין העליבות הנרצעת של תגובה זו.
2. תודה ל"מרקסיסט" על תגובתו מאירת העיניים והחושפת, אגב כך, כמה עובדות היסטוריות נשכחות וגם… כמה נקודות תמוהות מעט במאמרו של מר ספירו
3. ושוב למר ספירו: האם אפשר ללמוד מתגובתך הזועמת ל"מרקסיסט" שאינך מתנגד לשימוש בנשק גרעיני במקרים מסוימים- כגון בהירושימה,אם זה במטרה להציל את יפן מהקומוניזם, רחמנא ליצלן?. אם זו אמנם השקפתך… חבל להמשיך! דבר נוסף: הערותיו של טרומן, כפי שצוטטו על ידך, הן הערות גזעניות, נקודה.
למתקרא "חבל על הזמן":
שנאתי לברית המועצות ולקומוניזם מהזן הסובייטי, הסיני, הקמבודי, הרומני, הצפון קוריאני וכו’, אינה "עוברת כל גבול" אלא היא נימצאת במיתאם הנכון לאופיים הרצחני של משטרים אלה.
מעולם לא כתבתי כי טרומן הוא "גיבור המלחמה בפשיזם" אלא הסתפקתי בציון העובדה שבמלחמה זו הוא נילחם בצד הנכון, כך גם סטלין כאשר נילחם בנאצים (ולא שעה שחתם איתם על בריתות).
בעניין זה ראוי להוסיף כי לסטלין מנייה רצינית בתבוסות הקשות, על המוני קורבנותיה, שספגה ברית המועצות מגרמניה הנאצית, (בטרם החלה להתאושש בסיועה של ארה"ב), וזאת עקב רצח מיטב מפקדי הצבא האדום על ידי סטלין וכנופייתו בטיהורים הגדולים של שנות השלושים. מעשי רצח אלה, מלבד היותם נפשעים לכשעצמם, הותירו את ברית המועצות עם צבא לא מוכן בעל פיקוד בעייתי עם תחילת המלחמה.
לשלמה יעקבסון:
א) הטרוצקיסטים ושאר פלגי המרקסיזם הפונדמנטליסטי, מבחינים בין "נשק אטומי פרוגרסיבי אנטי אימפריאליסטי", לבין נשק "אטומי אימפריאליסטי". בעיניהם הרוצח סדאם חוסיין היה "לוחם אנטי אימפריאליסטי", ולכן הם התנגדו לפעולות הפקחים מטעם האו"ם בעיראק בעשור שבין סוף מלחמת המפרץ הראשונה עד לגירושם בידי סדאם חוסיין.
אינני שותף לאבחנה זו ומתנגד לה בכל תוקף. תמכתי בכל לב בכל פעולה לפרוק חימושה הלא קובנציונלי של עיראק, וסברתי, ועדיין סבור, כי יש לעשות זאת גם באשר לישראל.
ב) התנגדותי לנשק אטומי, ביולוגי וכימי היא מוחלטת ואוניברסאלית, בין אם הוא מצוי בידי אימפריאליסטים ובין בידי מי שמכנים עצמם אנטי אימפריאליסטים. לכן אני פעיל מזה עשרות שנים בישראל ובעולם בתנועות נגד נשק אטומי, (עוד בטרם התפוצצה פרשת מרדכי ואנונו), ולכן אך טבעי שנימניתי עם מייסדי "הוועד הישראלי למען מרדכי ואנונו ולמען מזרח תיכון חופשי מנשק אטומי, בילוגי וכימי".
ג) בעניין פצצות האטום שהוטלו על הירושימה ונגסקי, התנגדותי היא כמובן לאחר מעשה. עד היום מתנהל בארה"ב ויכוח האם היה צורך צבאי בהטלת פצצת האטום כדי לנצח במלחמה את יפן. המצדדים אומרים שכן, המתנגדים אומרים שלא, הניצחון לא היה מוטל בספק, ומוסיפים כי הטלת הפצצות נועדו לשלוח לברה"מ מסר של עליונות, לנוכח הסימנים הראשונים של המלחמה הקרה.
אני נוטה לקבל את עמדות המתנגדים.
ד) אני מפרש את דברי טרומן לא כהאשמה לכלל היהודים, אלא כאבחנה בעלת תוקף אוניברסלי לבעלי שררה, לפיה לעתים קרובות ילד מוכה הופך לאב מכה. זה מה שקרה לחלק גדול של העם היהודי במדינת ישראל ובעולם. מה עוד וטרומן אמר דברים דומים גם באשר לקבוצות אתניות אחרות שסבלו מדיכוי והשפלה.
לגדעון ספירו שלום
מתנצל על שגרמתי לך לטירחה הרבה כפי שהיא באה לידי ביטוי בתגובתך לעיל. אני מקווה, עם זאת, שקוראים נוספים נעזרו בתגובה הנ"ל על מנת לקבל תמונה מדויקת יותר לגבי הסוגיה החשובה של נשק גרעיני. ולעצם העניין:
הבהרתך בבעניין התנגדותך הבלתי מסויגת ליצור, איחסון ולא כל שכן שימוש בנשק גרעיני חשובה, גם אם עמדתך זו אינה חדשה, וזאת לאור אי-ההבנה שתגובתך ל"מרקסיסט" עלולה היתה לעורר אצל מי שאינו בקי בעמדותיך.
לגבי הערותיו של טרומן, אכן אפשר לפרש אותן כדבריך, אלא שעצם ההזדקקות לפרושים מוכיחה שהערות אלה, כפי שצוטטו במאמר, נודף מהן ריח עז של גזענות ובתור שכאלה אינן רעויות לדברי שבח.
טרומן לא "ניהל את המערכה" – היה זה הנשיא רוזוולט ואילו טרומן היה סגנו.יש להניח (אולי) שאם רוזזולט היה עדיין בחיים, הוא
לא היה מתיר את הפצצת הירושימה ונאגאסאקי
שנועדה למנוע את שיתוף ברית המועצות בהכנעת
יפן, שהייתה כמובן וודאית גם ללא ההפצצה הפושעת.
הסרט של הבי בי סי איננו הוגן והטיעונים המרכזיים שלי כלפיו הם שניים:
1 בשום מקום בסרט לא נמסר הקונטקסט. כלומר: בשום מקום לא הוסבר למה החליטה ישראל לבנות לעצמה אופציה גרעינית. הצופה הבלתי מעודכן יכול לחשוב שה"ה בן גוריון ופרס נתקפו שגעון תוקפני לגרעין דוגמת איראן/עיראק/לוב כיום. האמת כמובן שונה. השניים האלה וחבריהם החליטו על האופציה הגרעינית כהרתעה מול המרחב הערבי/מוסלמי העויין. ניתן להתווכח עם החלטתם אבל כאמור העדר ההקשר הוא בזיון עתונאי.
2 הבי בי סי איזכר את הטבח בסברה ושתילה. מישהו מוכן להסביר לי מה הקשר לנושא הכתבה?
לתגובתו של צור שפי,
"בשום מקום בסרט לא נמסר הקונטקסט. כלומר: בשום מקום לא הוסבר למה החליטה ישראל לבנות לעצמה אופציה גרעינית". כך מתחיל צור שפי את תגובתו באשר לסרט של הבי.בי.סי "הנשק הסודי של ישראל".
מדבריו אני מסיק, או שהוא דוגמא מובהקת לקורבן של שטיפת מוח תקשורתית באשר לסרט, והוא מחווה דעה על הסרט מבלי שראה אותו, או שראה את הסרט ותאי הזכרון שלו מחקו את החלקים העומדים בניגוד לאותה שטיפת מוח. עד כדי כך היא יעילה.
בסרט מתקיימים שני ראיונות עם פרופסור עוזי אבן, מראשוני המדענים שעבדו בכור בדימונה.
בראיון הראשון מסביר עוזי אבן את הנימוקים להקמת הכור כפי שהם נראים מנקודת מבט ישראלית רשמית. הוא מספר כי בתחילת שנות ה-50היתה ישראל קרובה לתקופת השואה, והיא חיפשה תשובה מול איומי ההשמדה מצד מדינות ערב. הקמת הכור, כך אבן, היתה צריכה להיות התשובה האולטימטיבית של ישראל, תעודת הביטוח שלה, שיקפד באיבו כל נסיון להביא לחיסול המדינה.
אצל צור שפי זה מכונה: "בשום מקום בסרט…" וגו’.
לשאלתו השנייה, מדוע אוזכר הטבח בסאברה ושאתילה, התשובה היתה צריכה להיות מובנת מאליה לאדם חושב.
שרון הוא ראש הממשלה. ידו היא על ההדק הגרעיני הישראלי. הוא, בלשון המעטה, דמות שנוייה במחלוקת, שיש הרבה סימני שאלה באשר לשיקול דעתו. הוא איש שנושא בעברו החלטות צבאיות שהובילו את ישראל לקטסטרופות, ראה מלחמת לבנון. הוא שקרן עם קבלות ששיקר גם לממשלתו ולראש הממשלה דאז בגין. הוא נחשד בביצוע פשעי מלחמה. הטבח במחנות הפליטים סאברה ושאתילה, הוא דוגמא לסוג שיקול הדעת שלו שתוצאותיו הרסניות. לכן חשוב להזכיר זאת, שעה שמדובר באדם שיכול בלחיצת כפתור להביא על ישראל, האזור והעולם שואה חדשה.
לתגובת גדעון ספירו לדברי: יתכן והייתי צריך לדייק יותר (ולא לומר באופן גורף "בשום מקום וגו…) אבל לגופו של עניין טענתי בעינה עומדת. עוזי אבן נתפס בסרט כבשר מבשרו של הממסד הבטחוני הישראלי (הוא אכן כזה) ולא כגורם נטול פניות – כך גם נשפטים דבריו. את הקונטקסט צריך להגיש באופן נייטראלי – זה א-ב של עתונות הוגנת. במקרה זה הייתי מצפה שהקריינות המלווה תגיד משהו על נסיבות יסודה של תכנית הגרעין הישראלית.
גם לגבי איזכור סברה ושתילה לא שכנעת אותי. כולם יודעים מיהו שרון ואיזכור סברה ושתילה בכתבה שאין לה שום קשר לנושא היא עדות למשוא הפנים המובנה שלה.
האזרחים האלה בחרו בממשלה הזאת ברוב גדול. אנחנו לא פוגעים בהם – הם הרוב השולט – הם פוגעים בנו ובשאר המיעוטים שחיים פה.
בתכנית הלילה שמשודרת ברשת ב’ ובאתר האינטרנט שלה, כל יום א’ בשבוע (אחרי התכנית של נתיבה בן יהודה) :שיחות עם יהודים/ישראלים בעולם, שוחחו 2 פרופסורים יהודיים שיושבים בלונדון ובאיטליה על הנזק שעושים המשתמטים מצה"ל(לא כולם) ואשר נמנים עם מחנה השמאל הקיצוני הישראלי.הם מופיעים בהרצאות ובמפגנים נגד ישראל ונגד נציגים ישראליים שמגיעים מטעם המדינה. הם ממש מלבים את האנטישמיות והאנטי-ישראליות שהרימו ראש בשנים האחרונות באירופה.איני יודעת אם המגיב אברהם שמע את הדברים שאני שמעתי אך נודע לי מקולגות שלי באקדמיה ,שנמצאחם בקשרים יום-יומיים עם קולגות שיושבים באוניברסיטאות באירופה, שיש אמת בטענתו של אברהם המגיב . למגיב הטוען שזו פרובוקציה: עליך להוכיח את טענתך!(זו ממש ילדותיות להגיב כשם שאתה הגבת וזה מראה גם על חולשה מוסרית שלך ושל בעלי השקםה כשלך).קשה לי להאמין שיש ישראלים כאלו!
אם יזמינו אותי לחו"ל אני אגיד שיש פה סגרים, ויש כיבוש ויש התעמרות בפלסטינים ובשטחים חיים 3 מיליון איש תחת צבא ו-200 אלף מתנחלים שלהם יש זכויות יתר – מה שנקרא אפרטהייד.
אם זה פוגע בבטחון המדינה ויוצר אנטי-ישראליות – אז שישראל תשנה את המדיניות שלה. ולא תכבוש עם 36 שנה או שתתן לו את הדמוקרטיה שהיא נותנת לאזרחיה. אחרת אל תליני וגם לא הפרופסורים שיושבים שם ולא באים למחות נגד זה בשטחים. שישארו שם.
אם כך יש אמת בפרסום הנ"ל. אבל דע לך שאתם פוגעים לא רק בממשלה המושחתת הזו (שגם אני נגד מה שקורה בה), אלא ובעיקר אתם פוגעים באזרחים טובים וסולידיים. אתם מקלקלים לעם של כולנו את התדמית שלו. והרי כתוב שעניי עירך קודמים לעניי עיר אחרת. שלום!
נהמת הצדקנות של נעמה מאשימה את הסרבנים ב"אנטישמיות". מי שהם האנטישמים האמיתיים,
הם ראש הממשלה ושריה, מפקדי צבא הכיבוש הישראלי וכל מי שרומס ומתעלל בזכויות בני אנוש של הפלסטינים בשטחים הכבושים. אין כל
חובה לענות ל"שאלותיהם" של המגיבים מהימין הקיצוני. אין אנו חייבים לכם תשובות. לכן לכם לאתרים שלכם.
נודע לי בימים האחרונים שאנשים ממחנה השמאל הקיצוני מופיעים בהרצאות ביחד עם אנטישמים ואנטי ישראלים שונים במדינות אירופה השונות. ההרצאות מיועדות וגם מצליחות להכפיש את שם ישראל באירופה. 3 שאלות לי אליכם:1. האם זה נכון? 2. אם כן, מי מממן את הפעילות הזו? 3.מדוע ולמה? אודה על תשובה אמיתית!
הפרןבןקציה של "חובה לקרוא"- לא רק שאין
לה כל קשר למאמרו של ספירו אלא,שהיא דוגמא
ניצחת לשקריו הנבזים של חבר "המגיבים" הימני
הפושט על "הגדה השמאלית". לפני ימים אחדים.פרסמו כל העיתונים בישראל את שיתוף הפעולה בין אתרים ניאו-נאציים בארה"ב לימין היהודי בצרפת וה"תגובה" של "חובה לקרוא" -מיועדת בוודאי ל"מחוק" את הידיעה הזו
מזכרונם של הקוראים.
בושה להזכיר את דן מרגלית באיזשהו הקשר עיתונאי לאור דבריו לפרס. זה לא עיתונאי! רק מתיימר להיות
בהתייחס לקטע של טרומן, אני שואל: בלי קשר לנכונות דעתו של טרומן על היהודים, האם היה גדעון ספירו מביא באותה התלהבות ציטוטים אלו אם בכל מקום שכתוב בהם "יהודים" היה כתוב "ערבים" או "פלסטינאים"?
אני מנחש כי היה ג.ספירו מביא אותם כהוכחה מזעזעת להשתרשות דעות פשיסטיות/גזעניות וכו’
צריך קצת (לא הרבה) יושר אינטלקטואלי.
בברכה
אברהם קלדור
גם אחרי עשר שנים, גדעון ספירו ראוי לביקורת על המאמר ועל טיעוניו נגד מרקסיסט. טרומן היה אימפריאליסט ורוצח המונים, והגם שעמד בחזית המאבק נגד סטלין, שאולי היה נקלה ממנו בשני משלבים, לא הופך אותו לאביר של נאורות. טענותיו נגד היהודים הן אנטישמיות. נקודה. הוא ברוב חוצפתו משווה אותם להיטלר. ואם הרי הוא משווה אותם להיטלר ולנאצים, ואת הנאצים יש למגר ולהשמיד, הרי שמוצדק לבצע איזו שואה קטנה נגדם. אני לא טוען כמובן שהתכוונת לכך, אבל עצם תמיכה חלקית באמירות איומות שכאלו הן בלתי נסלחות. "הקומוניסטים היוונים הם שלוחה של סטלין". נו, באמת. לא כל תנועה מהפכנית בעלת אוריינטציה פרו-קומוניסטית היא שלוחה של סטלין. היא אם כבר עוד סימפטום לגל הגואה שאפיין את שנות החמישים והשישים של המוני פועלים ששאפו להשתחרר מעול האימפריאליזם והרודנות הרכושנית. כאיש שמאל זהיר ושמרני, אני לא סבור שהפיכת נגד הייתההתרופה לעוול המתמשך הזה, אבל מכאן ועד להוקיע את הפרטיזנים ההירואיים הללו כאנשי סטלין היא הכפשה במקרה הטוב. ובכלל, כמה אנשים נרצחו בעידן הרודנות היוונית הפרו-אמריקאית? הא? רמז: יותר משנרצחו בתקופת הכיבוש הסובייטי בצ'כיה