הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-22 ביולי, 2003 5 תגובות

"במקום זה, החופש והחיים נגנבו ונמכרו. אחת מההגירות הגדולות בהיסטוריה היתה גם אחד הפשעים הגדולים בהיסטוריה. במשך 250 שנה אלה שנישבו כאן סבלו מהתקפה על תרבותם ועל כבודם. רוחם של האפריקאים באמריקה לא נשברה. אולם רוחם של שוביהם הושחתה. אנשים קטנים לקחו את השררה והתנהגו כעריצים ואדונים. שנים של ברוטליות ללא עונש, של גסות ואונס יצרו שיממון וקשיחות של המצפון. גברים ונשים נוצרים הפכו עיוורים לציוויים הברורים של אמונתם והוסיפו צביעות לחוסר הצדק. רפובליקה שנוסדה בשוויון הפכה לבית סוהר למיליונים". כן, אלה דבריו של הנשיא בוש אותם נשא באי גורה בקצה אפריקה המערבית. מכאן נשלחו, כך נמסר, מיליון שחורים אפריקנים לעבדות באמריקה הצפונית. ליד הנשיא עמדו שני אפרו-אמריקאים רמי מעלה – קולין פאוול; שר החוץ, וקונדוליסה רייס היועצת לביטחון לאומי, כדי להעצים את המסר.

האם יש לאי מי להוסיף על דברים נוקבים אלה? אכן הדברים עוררו קורת רוח רבה גם בממסד האמריקאי. "מבחן של חמלה אמריקאית" נכתב במאמר ראשי אחד שגם הכתיר את המסע כבר בתחילתו כ"מוצלח וסמלי". סוכנות "אסושיאטד פרס" העבירה צילומים שהובאו בהבלטה בעיתונים ובהם נראה הנשיא האמריקאי מתקבל באהבה על ידי ילדים באוגנדה. בצילום מניגריה הוא נראה לוחץ בהתרגשות ידי אישה נגועה באיידס. תמונה אחת שווה כידוע אלף מילים.


דו"ח העיתונות על הביקור היה כנראה מעט אידילי מדי. ספקות התחילו לנקר. פתאום מתברר שבדיוק לפני שמונה שנים ביקר באי גורה גם הנשיא קלינטון. וגם הוא נשא כאן נאום מרגש. וההיסטוריונים התערבו ודיווחו שהאי גורה כלל לא היה מקום מוצא לעבדים לאמריקה. והם מגלים לנו שיש אתרים חשובים הרבה יותר בתולדות העבדות אבל אלה נמצאים דווקא באמריקה עצמה! העבדים השחורים הראשונים הגיעו לאמריקה בשנת 1619 למקום בוירגיניה הנקרא לעתים "מייפלואר השחור". כיום יש כאן בסיס צבאי ואין בו סימן כלשהו לזכר העבדים. "סוליבן איילנד" בצפון קרוליינה שהיתה מקום מעבר ראשון לאבות אבותיהם של רוב השחורים שהגיעו לאמריקה היא היום חוף רחצה עשיר. בכלל, נטען על ידי האפרו-אמריקנים (ולא רק הם) שהמקום המתאים לדבר על תולדות העבדות הוא כאן – באמריקה.


העיתונאים שנכחו בנאומו של בוש הבחינו גם שלמרות הרטוריקה היפה, בוש נעצר לפני התנצלות על זוועות עבדות כלפי האפרו-אמריקנים היום. ההתנצלות על העבר הפכה, כפי שידוע דווקא לישראלים, לדבר רגיש וחשוב – אנו דורשים (בצדק) התנצלות על זוועות השואה מידי צאצאי מבצעיהם, (אבל אנו אטומים לבקשת התנצלות מן הפלסטינים). מכל מקום גם בארה"ב נושא זה אינו יורד מסדר היום, כך למשל בקשת הקהילה האפרו-אמריקאית להקים מוזיאון עבדות בארה"ב עדיין לא נענתה. זה נושא כאוב במיוחד גם לאור העובדה שהוקמו 17 מוזיאונים לזכר השואה.


ובינתיים מתברר גם שביקור הנשיא היה ממש ביקור-בליץ. בארבעה ימים וחצי הוא גמע 5 ארצות. שפע הבטחות ופגישות ומסיבות עיתונאים. אין להתפלא שלא מצא זמן לבקר ולו בשכונת עוני אחת או בכפר אפריקאי מן השורה.


אפריקה ודאי זקוקה לעזרה, וארה"ב יכלה, לו זה היה רצונה, לעזור ליבשת הרעבה. פרופסור מאוניברסיטת מקולומביה פירסם על כך נתונים מדהימים:



  • ההכנסה השנתית של 400 האנשים העשירים באמריקה בשנת 2000 היתה 69 מיליארד דולר (173 מיליון דולר כל אחד בממוצע). זה יותר מן ההכנסה השנתית של 166 מיליון בני אדם של ארבע מן הארצות בהן ביקר בוש: ניגריה, סנגל, אוגנדה ובוטסאוונה.
  • בארה"ב ההוצאה הציבורית השנתית לבריאות היתה לפני שנתיים 2000 דולר לנפש, באפריקה – 10 דולר! ארגון הבריאות העולמי מצא שלו הארצות העשירות היו תורמות 25 מיליארד דולר לשנה לארצות העניות בעולם למניעת מחלות ומגפות אפשר היה להציל ממוות שמונה מיליון נפש בשנה, בארצות העניות בעולם. אותו פרופסור אף חישב ומצא שרק בוויתור לא גדול של אותם 400 עשירי אמריקה על הפחתת המסים שהעניק בוש לעשירי אמריקה בשנה אחרונה היה אפשר להציל מיליוני אפריקאים ממוות.

אפשר עוד להרבות בנתונים כאלה אך הניסיון מלמד שהתמיכה הזעומה המוגשת על ידי ארה"ב ושאר הארצות המפותחות לא תגדל. לאלה יש קדימויות אחרות – ארה"ב למשל מוציאה 4 מיליארד דולר לחודש להחזקת צבא כיבוש בעיראק. כזו היא המתימטיקה של המוות בעולם: מחצית שנת כיבוש של עיראק עולה 8 מליון נפש.


אך עוד לפני עזרה הומניטרית אפשר לעזור לאפריקאים בהימנעות מהריסת כלכלתם. בזמן ביקורו של בוש פירסמו שני נשיאים מאפריקה מכתב גלוי לנשיא בו הסבירו שאפריקה לא זקוקה לתרומות לעניים אלא לתמיכה בכלכלתה. ארה"ב למשל, כך הם כותבים, נותנת סובסידיות נדיבות למגדלי הכותנה שלה ומורידה בכך את מחיר הכותנה שהיא המוצר העיקרי של ארצותיהן, והורסת בכך את כלכלתן המבוססת על ייצור כותנה. הם מבקשים לחדול מסובסידיות אלה (שהן מנוגדות גם לחוקי הסחר הבינלאומי – שארה"ב מתנגדת להן כאשר הן מופנות נגדה).


מהן באמת המטרות הכלכליות של ארה"ב באפריקה? עניין זה לא הוזכר כמעט בזמן הביקור והיה צריך לחזור שנה לאחור לכתבה שפורסמה (ב- 19.9.2002) ב"ניו יורק טיימס" בהבלטה. המשפט הראשון בכתבה מספר את הסיפור: "אפריקה עלתה בחשיבותה האסטרטגית בעיני קובעי המדיניות בוושינגטון והסיבה במילה אחת היא: נפט". מסופר שם שכבר היום מספקת אפריקה כ-15% מיבוא הנפט האמריקאי, ובעתיד יעלה חלק זה אף ל-25%. מובאים שם גם היתרונות של יבוא נפט מאפריקה לעומת התלות ביבוא ממקור אחר. מסופר גם (איך לא) על דיונים בקונגרס האמריקאי על הידוק קשרים צבאים ואפילו האפשרות להקים בסיס צבאי במפרץ גינאה. וכבר אז היה מדובר על הביקור הקרוב (כלומר הנוכחי) של הנשיא בוש באפריקה. יש להניח שמנהיגי אפריקה לא היו צריכים לשאוב ידיעות כאלה מהעיתונות הם מכירים את הכוונות האמריקאיות.


לכן לא היתה הפתעה בכך שקבלת הפנים לבוש היתה זעומה למדי. ההתנגדות של רוב ארצות אפריקה לפלישה לעיראק עוד הוסיפה לכך. בארצות אפריקה רבות רואים היום את ארה"ב כביריון גלובלי היוצא לכפות את דעתו על העולם. הדבר בלט במיוחד בדרום אפריקה. שם גם זוכרים עדיין את השנים הארוכות של תמיכת אמריקה במשטר האפרטהייד. נלסון מנדלה נמנע בכלל להיפגש עם בוש. וכותרת ראשית בעיתון הציגה אותו כ"רב אמן של הבטחות חלולות".


אכן הבטחות ריקות נוספות לא ייטיבו עם יבשת אפריקה. עזרה הומניטרית היא ודאי חשובה אך גם היא עשויה להועיל רק במעט. אפריקה סבלה מאות בשנים מניצול אימפריאליסטי אכזרי במיוחד. כדוגמה אחת לכך אפשר להביא את שלטון בלגיה בקונגו. חנה ארנדט בספרה על הטוטליטריות מזכירה כי תחת שלטון זה נהרגו 20 מיליון בני אדם והיא תיארה זאת כאחד הפשעים הגדולים בהיסטוריה האנושית.


להתגבר על מורשת איומה זו אפשרי רק בליכוד הכוחות הדמוקרטיים כדי להקים תשתית לשיקום כלכלי וחברתי. חיזוק ההשפעה האמריקאית באזור רק תעצור התפתחות כזו. גם כיפוף היבשת לשוק החופשי וחוקיו ירושש את אפריקה עוד יותר. אך אולי אין בעצם טעם לקשור את הביקור של בוש לדיון זה. במידה רבה היה כל הביקור הזה תרגיל ביחסי ציבור והזדמנויות צילום. צריך לשקם את התדמית של אמריקה ונשיאה בעולם שנפגעה קשות מההתקפה על עיראק והמשך הכיבוש שם. צריך גם לחזק את חזית הפנים. להציג את בוש כדואג לאפריקה ובכך לחזק את מעמדו בעיני אפרו-אמריקנים. הצגתו "כשמרני עם חמלה" תחזק אותו בעיני הלבנים – בעיקר הנשים – כך לפחות כותבים בעיתונים.

תגובות
נושאים: מאמרים

5 תגובות

  1. אמנון הגיב:

    במאמר המלומד לא מסביר החבר אמיר מי מפריע לאפריקאנים להקים דמוקרטיה . הרי אפריקה היא יבשת עשירה .רוב התמיכה ותהיה קטנה ככל שתהיה היא של ארה"ב .
    אם הבלגים הרגו 20 מיליון אפריקאנים , מדוע אתם נוסעים לשם משקיעים מאמצים לשכנע אותם להעמיד לדין את מנהיגי המדינה . גם לשיטתכם נהרגו כמה אלפי פלשתינים . זאת לא שואה .
    השנאה לארה"ב מבצבצת ממאמרך אולם לא תוכל להתעלם מכך כי הכיוון הוא חיובי . השחורים בארצות הרית הולכים ומתקרבים לשיווי זכויות אמיתי .

  2. לאמנון הגיב:

    אין לך מושג לגבי השחורים באמריקה. הידעת ש-7% מהבוגרים השחורים בארה"ב יושבים בכלא?

    הידעת שרובם חיים מתחת לשכר הממוצע?

    הידעת שרובם התנגדו למלחמה בעיראק?

    הידעת משהו לפני שכתבת?

    ומדוע להצדיק רשע ברשע? האם בגלל שהגרמנים רצחו חפים מפשע ואנחנו סוחרים איתם עכשיו אז גם לנו מותר? או באם בגלל מה שעשו אסור להם לבקר עכשיו את הפשעים שנעשים במקומות אחרים?

    כשרשע הוא רשע הוא רשע.

    ובעניין השוואות לשואה והביקורת התמידית שלך על כך – הנה אתה כותב: "זאת לא שואה" – כלומר עושה השוואה (או לפחות מכניס את השואה למשוואה).

  3. אלמוג שבתאי הגיב:

    …וכן שרוצח שחור שרצח לבן, רבים סיכוייו לקבל עונש מוות מאשר לבן שרצח שחור? הידד לשויון הזכויות.

    זאת ועוד, אמנון: כמה פלסטינאים נהרגו לשיטתך?

  4. שמואל אמיר הגיב:

    לאמנון,אתה שואל "מי מפריע לאפריקאים להקים דמוקרטיה?" זו אכן שאלה שהאזרח הישראלי שואל לתומו, ובבטחון מלא של שאלה "מנצחת". אז אולי אזכיר לך שמשטר הדומה ביותר לדמוקרטיה שקיים באפריקה היום הוא בדרום אפריקה. אולי ידוע לך גם על משטר האפרטהייט שהיה שם קודם? ואולי ידוע לך מי השליט שם משטך זה משך מאות שנים? ואולי ידוע לך אפילו מי תמך במשטר זה? שמעת על תמיכה אמריקאית אפילו כאשר רוב ארצות אירופה סוף סוף התנערו ממנו? והאם אתה חושב שכאזרח ישראלי, כלומר של אזרח מדינה שמשך תקופה ארוכה תמכה באפרטהייט הזה, ואף עזרה בחימוש ובידע מדעי (אתה יודע אולי מאיזה סוג) למשטר מדכא זה,יאה ללעוג בהתנשאות ב-"במי מפריע?".

  5. יוסי הגיב:

    מה בוש יודע על השחורים סליחה מזה בוש סליחה מי הוא חושב את עצמו נשיא אר"הב סליחה זה נקודה אז באי סליחה

הגיבו לשמואל אמיר

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים