הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-27 ביולי, 2003 11 תגובות

אין כמו האנגלים. על מה ולמה, הם מסוגלים להתרגש!: שומו שמיים, ראש-הממשלה שיקר להם. המדינה כולה כמרקחה. אוי ואבוי, שירותי-הביטחון עיוותו את הדו"חות שלהם, כדי למצוא חן בעיני אדוניהם הפוליטיים, זוועה! – בישראל, בארצות-הברית וברוב מדינות העולם, זה היה בקושי מקבל כותרת קטנה. ראש-הממשלה שיקר? ומה עוד חדש? אצלנו, אילו ראש-הממשלה היה נתפס כשהוא אומר אמת, זה היה גורם לסנסציה. מה, הוא אמר אמת? ראש-הממשלה? מה פתאום? מה הוא זומם?

ושירותי-המודיעין? באגדות לילדים מסופר על מרגלים, המסכנים את חייהם כדי לגלות סודות וכך, הם מצילים את המולדת . יופי של אגדה. כמה חבל שאין לה כמעט אחיזה במציאות. שירותי-המודיעין אמנם מחפשים עובדות, אבל בעיקר את העובדות המתאימות לבוסים הפוליטיים שלהם. הם מגישים דו"חות לדרג המדיני, אך אוי לראש-השירות אם הדו"ח אינו מתאים לרצון הדרג המדיני. בקיצור, אין כמעט דו"ח מודיעיני שאינו מוטה לכיוון הרצוי לשלטון ואינו מעוות את המציאות או משקר ממש.


זה מסביר את הכישלונות הסדרתיים של שירותי-המודיעין בכל הארצות ובכל מצבי-החירום. די להזכיר את הבולטים שבהם: קומוניסט גרמני בשם זורגה, שעבד כמרגל סובייטי ביפאן, העביר ב-1941 למודיעין הסובייטי דו"ח מפורט על ההתקפה הגרמנית הצפויה על רוסיה. הדו"ח כלל את התאריך והשעה של ההתקפה. סטאלין דחה את הדו"ח ואף איים על ראשי המודיעין שישלח אותם לסיביר, אם ימשיכו להגיש לו דו"חות כאלה. כתוצאה מכך, נהרגו ונשבו מאות-אלפי חיילים סובייטיים בהתקפת-הפתע הגרמנית, שנודעה בשם "מבצע ברברוסה". זה היה כל-כך לא-סביר, שהיסטוריון רוסי המציא לזה באחרונה הסבר מקורי: סטאלין הוא שעמד לתקוף את היטלר, והמנהיג הנאצי פשוט הקדים אותו.


או, המקרה של פרל-הרבור בדצמבר 1941. למודיעין האמריקאי היו הרבה ידיעות מודיעיניות על כוונת היפאנים לתקוף ולהשמיד את הצי האמריקאי. אך כשבאה ההתקפה, היה חיל-הים האמריקאי בלתי-מוכן לחלוטין. זה היה כל-כך לא-סביר שנרקמה תיאוריה כאילו הנשיא רוזוולט "הזמין" התקפה יפאנית כדי לגרור את ארצו למלחמה.


גם לפני ההתקפה של אוסמה בן-לאדן על מגדלי-התאומים היו כמה וכמה התרעות, אבל כולן נתקעו בצנרת המודיעין. גם זה הצמיח תיאוריה של קונספירציה: כאילו היה זה "המוסד" שיזם את ההתקפה ואף הזהיר את היהודים שלא לבוא באותו יום לעבודה במגדלים.


כישלונות המודיעין הישראלי מצטרפים לרשימה מרשימה: ערב קום המדינה לא חזה המודיעין את פלישת הצבאות הערביים לארץ. במאי 1967, ערב מלחמת ששת-הימים, הופתע המודיעין לחלוטין כאשר ריכז גמאל עבד-אל-נאצר את צבאו בסיני. המהפכה המצרית של 1952 הפתיעה את המודיעין הישראלי וכך גם המהפכה העיראקית של 1958, כמו גם מהפכת-חומייני באיראן, למרות שהמודיעין הישראלי כמעט שלט באיראן בימי השאח.


הדוגמה הטיפוסית ביותר ניתנה, כמובן, ערב "מלחמת יום-הכיפורים". המודיעין הישראלי ידע על תוכניות-המלחמה המצרית ואת עמדת-הזינוק של כל יחידה מצרית. הוא ראה את היחידות נכנסות לעמדות אלה וקלט באמצעות הציתות לאויב, עשרות תשדורות שלא השאירו שמץ של ספק לגבי ההתקפה הממשמשת ובאה. יום לפני ההתקפה אישר מרגל בכיר שהמצרים עומדים לתקוף. ובכל זאת, צה"ל "הופתע" לחלוטין, והמצרים חצו בקלות את תעלת-סואץ. בחקירת האירוע הזה נולד המושג "קונספציה" – כלומר, המודיעין התעלם מכל העובדות, מפני שהיה שבוי בידי התפיסה שהמצרים פשוט אינם מסוגלים לתקוף.


זוהי תופעה טבעית. לפי תורת ה"גשטאלט" (תבנית) בפסיכולוגיה, קולט אדם כל מידע המתאים לתבנית הקבועה במוחו ופוסל את כל מה שאינו מתאים לו. לאנשי-המודיעין, כמו לכל אדם אחר, יש רעיונות קבועים ודעות קדומות. ידיעות שאינן "מתאימות" פשוט לא עוברות בצנרת. הן מוכחשות ונפלטות. יש גם הסבר נוסף, הרבה יותר פשוט. לכל מפקד של שירות-מודיעין יש בוס פוליטי – ראש-ממשלה, שר ביטחון, שר-פנים. הקריירה שלו תלויה בבוס וכך גם הקידום של כל עוזריו. כשהבוס ממנה את ראשי השירות, הוא בוחר באנשים הקרובים לתפיסותיו הפוליטיות. במשך הזמן, כל המודיעין הופך למנגנון המספק לבוס את הידיעות שהוא רוצה לשמוע, ופוסל את הידיעות שיעוררו את חמתו. כך זה אצל דיקטטוריים כמו היטלר, סטאלין וסאדאם חוסיין, וכך גם בכל המדינות הדמוקרטיות. איש-המודיעין המצליח הוא לוליין, היודע ללכת בין טיפות-הגשם ולהתאים את ממצאי המודיעין, לאינטרסים המידיים של המנהיגות הפוליטית, מעליו.


דוגמה: ברוב השנים שבין מלחמת ששת-הימים ומלחמת יום-הכיפורים, שלטה במדינה גולדה מאיר, שהיתה אשה מאוד נוקשה ולא-חכמה. היא לא חלמה להחזיר את השטחים שנכבשו זה עתה. שר-הביטחון שלה, משה דיין, אז אליל-ההמונים, הכריז כי שארם-אל-שייח חשובה יותר משלום. כדי למכור סחורה זו לציבור הישראלי, חשוב היה לתאר את הצבאות הערביים כאיום זניח או, חבורות של חדלי-אישים, שיזרקו את הנעליים ויברחו ברגע שיראו סמל-שק"ם. אמ"ן קבע, שהאפשרות של התקפה מצרית היא בעלת "סבירות נמוכה". אלפיים חיילים ישראלים – ומי יודע כמה מצרים – שילמו על כך בחייהם.


מגולדה לג’ורג’ – קפיצה די קטנה. בוש רצה מלחמה בעיראק. הוא לא יכול היה לגלות לציבור את המטרה האמיתית: להשתלט על אוצרות-הנפט האדירים של עיראק, על שוק-הנפט העולמי ולתפוס את אירופה בגרון. הוא היה זקוק לסיבה מושכת ופשוטה: לסאדאם יש נשק להשמדה המונית והוא קשור לארגונו של בן-לאדן – או-טו-טו, סאדאם ישמיד את אמריקה. כדי לשכנע, את האמריקאים והעולם כולו, דרוש היה חומר מודיעיני מוסמך. אין בעיה. הסי-איי-אי שולף מסמכים (שכבר היו אז ידועים כמזויפים), שלפיהם ניסה סדאם לרכוש אורניום בניז’ר. או אז, מכניסים את זה לנאום הכי-הכי חשוב של הנשיא בפני הקונגרס, והופ – יש מלחמה.


האם האמריקאים התרגשו כאשר התגלה השקר? לגמרי לא. אז הנשיא שיקר. ביג דיל. הסי-איי-אי עזר לו לשקר? עוד ביג דיל. העיקר הוא, ששני בניו של סדאם נהרגו ב"חיסול ממוקד", נוסח ישראל. איזה יופי!


אבל באנגליה זה פועל אחרת. באנגליה ישנה מסורת של אתיקה בפוליטיקה וישנם סטנדרטים ברורים של מה מותר ומה לא. המודיעין הבריטי תפר את הדו"חות שלו,לפי צרכיו של טוני בלייר. טוני לא היה צריך לבקש. כמו תמיד, אנשי-המודיעין ידעו מה הוא צריך וסיפקו את הסחורה. הם ניפחו את העובדות, הוסיפו להן ניסוחים מגרים (SEXED UP, באנגלית). אחד המומחים גילה זאת לבי-בי-סי, ו…ימים אחדים לאחר מכן, נמצאה גופתו. אולי התאבד. אולי לא.


אנגליה רועשת, ואולי יבואו בלייר ואנשיו על עונשם. אצלנו, ברוך השם, אין בעיה כזאת. ראשי-המודיעין שלנו מברברים 24 שעות ביממה ותמיד הדיבורים שלהם תואמים את צרכי ראש-הממשלה. כאשר מתחלפים ראשי-הממשלה, הברברת של ראש-אמ"ן משתנה בהתאם. כי לקהילת המודיעין יש הרבה תפקידים. אך התפקיד הבולט ביותר שלה הוא לשמש כקול אדוניהם.

תגובות
נושאים: מאמרים

11 תגובות

  1. אלמוג שבתאי הגיב:

    לבלתי נמחק: לאיזה מכלול סיבות אתה מתכוון?

  2. מתן הגיב:

    אבנרי, למה אתה אומר שבארה"ב אין סערת רוחות בעקבות אי מציאת הנשק להשמדה המונית? לפי מה שהבנתי דעת הקהל שם מאוד לא מרוצה, המועמדים הפוטנציאלים הדמוקרטים אפילו מנסים לנצל את זה (העובדה שהם לא מצליחים לא קשורה).

  3. למר אבנרי-דבריך מרתקים! הגיב:

    אודה לך מאד אם תכתוב באתר על נסראללה, וייעשה לנו קצת סדר בראש. ממשלת הדיבורים של הליכוד לא יודעת כיצד להרים את הכפפה שהוא זרק להם. תודה לך, מהילדה!

  4. הבלתי נמחק הגיב:

    לעיתונאים יש את הפרוגרטיבה שלא לדייק במאמריהם, לקבוע החלטית את האמת שלהם גם כאשר זו האובייקטיבית מעורפלת.
    אלא מה – אותה תבנית ה"גשטאלט" אינה מדלגת על דרך התבטאותך אתה אורי. מה הוא מאמרך אם לא SEX UP של עניין החומר הגרעיני הניז’רי.

    לא מעניין אותך שגם הבריטים וגם האמריקאים עדיין דבקים בנכונות המידע, לא מעניין אותך שכל העניין בטל במאה לעומת מכלול הסיבות האחרות שהביאו למלחמה. הוא מתאים לאמונותיך והופ יש כתבה העוברת ליד חלק מהעובדות.
    ואגב אתה טועה לגבי הרגישות האמריקאית לאותם 16 מילים בנאום בוש לאומה (אזכור החומר הגרעיני הניגרי). בארה"ב לא פחות מבבריטניה קיימת מהומה פוליטית בנושא.
    לפי "תבנית המחשבה שלי" מהומה מיותרת לחלוטין.

  5. טוב שלא נמחק הגיב:

    טוב עשתה המערכת שלא מחקה את "הבלתי נמחק"- כדי שהקוראים יטיבו לעמוד על (חוסר) טיבו.
    הוא כותב שבבריטניה וארה"ב עדיין מחזיקים
    ב"מידע" השקרי על האורניום שלא נרכש בניג’ר
    ןב"סיבות האחרות" למלחמה – שאף אחת (!)מהן,,לא התממשה: נשק להשמדה המונית ונשק כימי
    לא נמצאו.האמת היא שגם בארה"ב וגם בבריטניה,
    הממשלות עומדות על רגליהן האחוריות כדי לנסות ולגונן על עצמן בפני דעת הקהל,שחדלה להאמין להן, הסיבה האמיתית היחידה:נפט, גם היא לא תוכל להתממש כי האמריקאים נאלצים עתה לזחול על גחונם לאו"מ, כדי שישחרר אותם מעול הכיבוש בעירק וההכנסות מהנפט,יופנו כמובן
    למימון הוצאות האו"מ.

  6. חבל מאד הגיב:

    חבל מאד שאורי אבנרי כותב מעט מאמרים באתר. ממש תענוג לקרוא את דבריו,גם אלו שלא מסכימים עם כל דעותיו מסכימים עם העובדה שהוא אדם הגון,ישר דרך ומרתק.( ממש עולם הולך ונעלם). אני מאחלת לו אריכות ימים והרבה מאמרים!

  7. אלמוג שבתאי (זהו שמי היחיד) הגיב:

    ואבקש לא להדביק לי "כינויי חיבה".

    ראשית, תודה על התשובה. שנית, ארה"ב הותקפה, לא ע"י עיראק, והגיבה כלפי אפגניסטאן. מה עניין עיראק לכאן?

  8. הילדה הגיב:

    אני מתנצלת על כך שאני משרבבת תגובה שלא שיכת לכתבה של מר אבנרי. הרוצחים השפלים של החייל מנצרת עלית מגונים ע"י יהודים וערבים כאחד.הרצח הנפשע והמתועב עלול לפגוע קשות במרקם היחסים בין יהודים וערבים. מי שבקש לפגוע ביהודים פגע גם בערבים.

  9. אלדר משוש הגיב:

    הוא כתב שהאמריקאים היו חייבים להגיב:איפה?
    – 15 מחוטםי המאטוסים היו אזרחים סעודים, שבחשבונות הבנק של שנים מהם נמצאו הפקדות של המחאות ששלחה להם המלכה הסעודית. מדו"ח הקונגרס נמחק בשבוע שעבר כל "הפרק הסעודי".
    בוש פלש לאפגניסטאן ולא לסעודיה, כמובן. האמריקאים ניסו "להדביק" לעירק "קשר" עם בין
    ךאדן, שגם הוא סעודי ומשפחתו שותפת עם בוש האב בחברת "קרליל". הם הצליחו לפברק "פגישה
    בפראג" בין "קצין מודיעין עירקי ונציג אלקעידה – זה החזיק כמה חודשים עד שנשיא צ’כיה הכחיש את הספור השקרי.

  10. לאלמוגי מהניתן למחיקה הגיב:

    הנסיבות שאני מתכוון הן :

    ארה"ב כמעצמת על, הותקפה ואיבדה 3000 מאזרחיה.

    השלטון האמריקאי היה מחויב להגיב, העם האמריקאי ציפה לזאת, שאם לא כן ימשיך ויחטוף.
    נוספות

    מצד שני עירק, מדינה שמנהיגיה בני בלייעל, שתומכת במוצהר בטרור ומגרשת פקחי אום משטחה.

    כמובן שאפשר לפרוט לפרוטות את המפורט לעיל אבל בטוחני שהקוראים באתר זה ואתה מבינים אם גם לא מסכימים עם הצדק שבנימוקים המפורטים.

  11. יאסר הראל הגיב:

    אבנרי,
    אני מתפלא איך למרות כל השנים, אתה מסרב להודות שבסופו של יום הכל נשאר בגדר פטפטת!
    הדברים יכול להיות נכונים מאד, אז מה?
    בטבע בעל הכוח קובע ולא בעל הפה והתובנות.

הגיבו לאלדר משוש

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים