הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-2 באוגוסט, 2003 7 תגובות

ביום של אופטימיות זהירה, (למשל ביום שישי בבוקר, על הסירה של בועז במרינה, עם כוס מיץ תפוזים מהול בוודקה ומוסיקה יוונית ברקע)  נדמה לי שאני חיה בתוכו של חזון אחרית הימים. השקט הזה, כמה טוב השקט הזה, כמה נעים. לרגע נדמה שאתה חי במקום אחר: ללכת עם הנכדים ברחוב ללא פחד (בתי מיכל עדיין לא מעיזה, אבל אני יותר אמיצה!), להיכנס למרכז קניות בלי לחשוב פעמיים, להוציא כסף מהבנקומט מבלי לסובב את הראש כדי לבדוק בעצבנות מי עומד מאחור. אמנם, שקט מתוח ורוחש רוחות רעות, שקט שברירי, תלוי על בלימה – אבל, בכל זאת שקט. כמעט חודש שלם, חודש יולי, קיבלנו חופש מפיגועים. הללויה. מתרגלים כל כך מהר לטוב אחרי הסיוט. שוכחים.

שר האוצר למשל, שכח מדוע הכלכלה קרסה ואפילו לא שם לב לאן הלך הכסף. לשרת החינוך אין מושג איך זה שחסרות כיתות לימוד. שר הבריאות לא יודע למה הזקנה עדיין במסדרון, וייתכן שעוד מעט אפילו במסדרון לא יהיה לה מקום. אפילו ויקי קנפו לא שמה לב לסיבת היעלמותה של קצבתה החודשית והיא מעדיפה לצעוד, במקום לנסוע לשטחים לראות במו עיניה איך כספי קצבתה "עובדים" שם (רוב הכסף שם, ויקי, הוא הושלך על בנייתם ועל הגנתם של התנחלויות "חוקיות" ומאחזים בלתי חוקיים, הוא לא הושקע ביישובים נידחים בתוך הקו הירוק. איך לא שמת לב לזה? איך נתתם, את וחברייך, לזה לקרות?)


ויקי קנפו QUO VADIS?


באחת מתוכניות הבוקר של רזי ברקאי, הכריזו על ויקי קנפו כ"על בלתי רלוונטית", מבחינה רדיופונית, טלוויזיונית ועיתונאית. מעתה, לעיתונות הישראלית היא נחשבת סוס מת. היא כבר לא פוטוגנית.


אהבו אותה מסכנה. אהבו אותה כפי שהונצחה בתמונה המפורסמת: צועדת לירושלים, עטופה בדגל, כפות רגליה מדממות, מתחננת על נפשה. אהבו אותה עולה לרגל אל השר הכל יכול, כמו דמות מטרגדיה יוונית, כמו עולה רגל נוצרי, סוחבת על גבה במקום צלב – דגל. אהבו אותה בתפקיד הענייה הקלאסית נוסח "עלובי החיים" (עם בן בכלא מכור לסמים ובת יפה ואנורקטית), אהבו אותה יוצאת מתוך ספר של דיקנס, אחת שאין לה אוכל לילדיה ואין בידה לשלם עבור הסעה סבירה לירושלים.


אבל פתאום, היא שינתה תדמית. פתאום היא חוגגת יום הולדת, עושה פֶן באוהל, הבת שלה נהיתה דוגמנית, אין דמעות בקולה כשהיא מתראיינת, היא מנהיגה ונאבקת על עמדותיה, היא מסרבת להתרפס לפני שרים ופקידים בכירים. היא דורשת. היא מקימה ועדות, היא מחלקת סמכויות, היא מחריפה את המאבק. ודווקא עכשיו, כשהיא מודעת יותר, מפוכחת יותר, פלקטית פחות ופחות ניתנת למניפולציות – דווקא עכשיו היא הופכת בעיניי לרלוונטית.


אני מקווה רק שהיא תבין מהי סיבת סבלה – שתבין שמי שלא מעוניין במדינה סוציאליסטית, אל יבכה כשבעוניו לא יהיה מי שיסייע לו… רק שתשים לב שמי שמקדש "שטחים", ממעיט בערכם של בני-אדם. רק שתיקח את גורלה בידיה. רק שתדע שמי שלא אוהבת את דבריו של דודו טופז, יכולה בהחלט לעבור לערוץ אחר. וכמובן, רק שתפנים שמי שנקעה נפשה מביבי ושרון, לא חייבת, ממש לא חייבת להצביע ליכוד. ושאלוהים יעזור לה ולחברותיה…


ימות המשיח


שלוש שנים של סבל נורא ועכשיו, כמו ויקי, חזרנו כולנו לנקודה ממנה התחלנו לפני האינתיפאדה. חזרנו לשם עניים יותר, אלימים יותר ומסוכסכים יותר בינינו לבין עצמנו. השארנו מולנו אויב קשה ומר יותר, כי הוא שבע השפלה, סבל ואובדן תקווה. ועוד אומרים שניצחנו.


עכשיו, עכשיו מסכימים שחייבים להיפרד מהשטחים, וממלמלים את המילה "כיבוש" ומדברים על פירוק מאחזים. אילו היינו חושבים לפני שלוש שנים את מה שאנחנו מסכימים לו היום – היינו אולי חוסכים מעצמנו, ומהם, את כל הסבל הזה.


מתי סוף סוף יגיע המשיח? ביום בו תגיע זעקתם של ויקי וחברותיה לאוזניים הנכונות – ביום בו לא יורשו מפוני המאחזים להתל בצה"ל ולהתיישב על גבעה סמוכה (לא יורשו פיזית להיכנס לשטחים, למשל). ביום בו ייסוג צה"ל לשטחי מדינת ישראל, ביום בו יתחשב תוואי גדר ההפרדה גם בשכנים ממזרח לה – באותו יום אשתכנע ששרון באמת מתכוון לקיים את ההסכם. באותו יום גם אאמין שרק שרון יכול. ומאותו יום, אני מבטיחה, אתחיל להצביע ליכוד.

תגובות
נושאים: מאמרים

7 תגובות

  1. p-files.org הגיב:

    וויקי כנאפו עם מישהו יישכנע אותה ויידבר על ליבה להביע עמדות מתוך תפיסה סוציאלית רחבה יותר מהמאבק שלה תוכל אולי להיות, לא רק לסמל, אלא גם מנוף לשיפור תודעתם המעמדית של ההמונים.

  2. מה זה ? הגיב:

    מה זה "P FILES " – בן/בת אדם ? מחשב ? -אנדרןגינוס של השניים ? מחתרת ?

  3. דניאל רוזנברג הגיב:

    אתר ביקורת תרבות. בערך.
    הקטע של לפלוש לפורומים הוא כנראה מרכיב חזק בסטרוקטורת הסובייקט של חברי המערכת, אחרת אי אפשר להסביר את העניין עם להזדהות בשם האתר.
    אני גם חייב לציין שבדרך כלל יש להםן תגובות פחות קומוניסטיות.

    את\ה מוזמןת:
    http://www.p-files.org
    (נא לא לבלבל עם p-files.com, ביקורת תרבות איכותית לכשעצמה)

  4. דובר אמת הגיב:

    מנואלה – בכל נושא שתכתבי תחזרי לכיבוש ונתינת ציונים לנתניהו ושרת החינוך.מה את עשית בשביל מדינה ? כל המהפכנים תולים תקוות בכנפו , אשה מסכנה שהתרגלה לקבל קצבה באם תקבל תפסיק הכל . בונים עליה תילי תילים של תיאוריות מרכסיסטיות ועושים ממנה מנהיגה . יש הרבה אנשים הזקוקים לעזרה לפני כנפו אך להם אין כוח לצעוד 200 ק"מ , ממש מסע סיום טירונות קרבית .

  5. גם אתה זקוק לעזרה הגיב:

    מי שכותב אין סוף "תגובות" החוזרות על עצמן
    בתוכנן הדל והמשעמם – זקוק לעזרה שעדיין ניתנת במשרד הבריאות לרפי נפש- גם לאלה החותמים בשמות שונים ומשונים.יהיה עליך להביא תעודת זהות, כדי לקבל את הטיפול.

  6. רזיה הגיב:

    מנואלה יקרה,
    נקודת המבט ומילותיך מדוייקות ומחודדות.
    הלוואי שיהיה רוב לחיבור בין האין כסף לרווחה וחינוך- לשפיכת הכסף בהתנחלויות במילחמות ובחומות.
    יש כסף, השאלה היא מה בוחרים לעשות איתו.
    מאחלת לך ולכולנו שמעגל קוראיך יגדל. באהבה.

  7. שוקרון הגיב:

    ההודנה זה דבר חשוב.
    אך כמו שה זמר יווני יהודה אודי סאלאס בשירו הידוע "שקט הוא לא בהכרח שלווה"

הגיבו לרזיה

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים