הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-11 באוגוסט, 2003 18 תגובות

בישראל לא מציינים את יום הירושימה שחל בשבוע שעבר, וחבל. טוב היינו עושים אם היינו מקדישים מחשבה למחיר האמיתי של פיתוח ושימוש בנשק גרעיני. במדינה החברה במועדון המפוקפק של בעלות פצצות אטום – ארה"ב, רוסיה, צרפת, אנגליה, סין, הודו, פקיסטן וכאמור ישראל – יש מקום ללמוד מההיסטוריה על מחירו העצום של הנשק להשמדה המונית, ועל ההונאה שנוקטת כל ממשלה כדי לפתחו.

גם כיום, 58 שנה אחרי, הנתונים מבהילים: בהירושימה נהרגו בהרף עין כ-90 אלף אזרחים, מתוך אוכלוסייה של כ-350 אלף תושבים. עד סוף השנה עלה מספר ההרוגים ל-150 אלף. עוצמת הפצצה היתה כ-150 קילו-טון טי.אן.טי. בנגסקי נהרגו בן רגע כ-40 אלף אזרחים מפצצה אחת של 100 קילו-טון. סיבת המוות: שריפה מהחום העז והדף. בנוסף, כ-60 אלף נפצעו – סבלו מכוויות ופגיעות הדף. בסוף 1945 מספר ההרוגים עלה ל-140 אלף. ההרוגים – גברים, נשים וילדים. הצבא היפני לא נפגע. ארה"ב טענה במשך עשרות שנים (ויש הטוענים זאת עד היום) כי הטלת הפצצות הביאה לסיום המלחמה וחסכה בחיי חיילים אמריקאים. אני בספק. כאשר בוחנים את השתלשלות קבלת ההחלטות מתחילת פיתוחה ועד ההחלטה להשתמש בה, עולה תמונה אחרת על כוונותיה האמיתיות של ארה"ב.


המרוץ להשגת פצצת אטום החל בעקבות חששות כנים מפני מדעניו של היטלר, שעבדו על השגת פצצה עבור הצבא הנאצי. פרויקט מנהטן נועד להוות איום-נגד לתרחיש בו גרמניה תבנה פצצת אטום ותאיים להכניע את בעלות הברית. אלא שב-1944 הוברר סופית כי לגרמניה אין את הזמן ולא היכולת הטכנית והכלכלית לבנות פצצה שכזו. זאת על רקע העובדה שהצבא האדום נע כל העת לכיוון ברלין, וסיום המלחמה כבר נראה באופק. בשל כך הציעו כמה עשרות מדענים שעבדו בלוס אלמוס לעצור את העבודה. ממשלת ארה"ב סירבה.


התאורטיקן הראשי של הפיסיקה הגרעינית, נילס בוהר, דרש כבר במאי 1944 מהנשיא פרנקלין רוזוולט ומווינסטון צ’רצ’יל לשתף את אומות העולם, כולל ברה"מ, בטכנולוגיה החדשה, לקראת פיקוח בינ"ל עתידי. רוזוולט היה מוכן לשקול זאת – צ’רצ’יל דחה זאת בבוז (ואף שקל להכניס את בוהר למעצר בית).


אחד המדענים בפרויקט, יוסף רוטבלט, פנה במחצית 1944 לגנרל לזלי גרובס שהיה ממונה על פיתוח הפצצה מטעם הצבא, ודרש לדעת מדוע נמשכת העבודה כאשר סיום המלחמה עם גרמניה הוא עניין של זמן. תשובתו המפתיעה של גרובס היתה כי הפצצה מיועדת נגד ברה"מ ולא נגד הנאצים. רוטבלט סירב להמשיך בפיתוח פצצה שאינה מהווה תשובה לאיום הנאצי. בנובמבר 1944 הוא עזב את הפרויקט ושב לאנגליה. רוטבלט היה המדען היחיד שהתנגד, קם ועזב.


המניע להמשיך בפיתוח הפצצה ב-1944 היה החשש מברה"מ. הצבא האדום נחל הצלחה גדולה בחזית. ארה"ב, שסירבה עד אז לשלוח את חייליה להילחם באירופה, ראתה בעיניים כלות את הישגיו המרשימים. ככל שעבר הזמן התברר כי הצבא החזק, הגדול והמיומן ביותר שייוותר לאחר המלחמה הוא הצבא האדום. על חששות אלה "ניגנה" ארה"ב כששיכנעה את מדעניה להמשיך לעבוד במרץ על הפרויקט, תוך שהיא מסבה אותו מפרויקט המיועד נגד האיום הנאצי לכלי נגד בעלת בריתה במלחמה – ברה"מ. זאת היתה ראשיתה של ההונאה. בדיעבד התברר כי מעולם לא נשקלה ברצינות האפשרות להטיל פצצת אטום על אירופה.


אדם אחר שראה את הנולד וביקש לבטל את רוע הגזרה היה המדען ליאו שילארד, שהיה שותף לבניית הפצצה. בתחילת 1945 הוא ביקש להיפגש בדחיפות עם הנשיא רוזוולט. יועציו של רוזוולט חסמו את דרכו. שילארד ביקש מחברו אלברט איינשטיין, לפנות לנשיא. ב-25 במארס 1945 כתב איינשטיין לרוזוולט, וביקש ממנו להיפגש בדחיפות עם שילארד. ב-12 באפריל מת הנשיא רוזוולט, ומכתבו של איינשטיין נשאר חתום וסגור על שולחנו.


ב-8 במאי 1945 נכנעה גרמניה ללא תנאי והמלחמה באירופה הסתיימה. גרמניה כבר לא היוותה איום. ולמרות זאת נמשכה העבודה בלוס אלמוס. ארה"ב לא יכלה לטעון כי הפצצה מיועדת נגד הרוסים מכיוון שהצבא האדום הניח את נשקו. ואולם, בחזית היפנית נמשכה המלחמה. עם זאת, כניעת גרמניה איפשרה לארה"ב להעביר את כל כוחותיה מאירופה לחזית במזרח הרחוק. ליפן אגב, לא היו האמצעים לפתח נשק גרעיני.


בניית הפצצה נמשכה גם בזכות שינוי האקלים הפוליטי בארה"ב, כשאת הנשיא רוזוולט שמת, החליף הארי טרומן. ב-16 ביולי הסתיים הפיתוח וארה"ב ערכה ניסוי ראשון במדבריות ניו מקסיקו. לכל מי שנכח בניסוי לא היה ספק מה עוצמת ההרס של כלי הנשק החדש. לעוסקים במלאכה היה ברור כי עידן חדש נפתח.


ביטוי לכך ניתן למחרת, ב-17 ביולי, כאשר לנשיא ארה"ב הועברה עצומה שאירגן שילארד. חתמו עליה 69 מדענים שעבדו עמו. וכך הם כתבו שלושה שבועות לפני הטלת הפצצה: "(…) עד לאחרונה חששנו שארה"ב תותקף בנשק אטומי, שההתגוננות מפניו היא רק באותם האמצעים. כיום, עם כניעתה של גרמניה, סכנה זו חלפה (…) אנו, המדענים החתומים מטה, קוראים לארה"ב לא להשתמש בנשק אטומי במלחמה לפני שאפשרות זו תתפרסם בציבור בפרטי פרטים ותועבר ליפנים כתנאי לכניעתם".


היתה גם עצומת-נגד שאירגן המדען ג’ורג’ פרקר בעקבות מחאתו של שילארד וחבריו. פרקר החתים מדענים על מכתב בו נאמר: "אם נוכל להציל את חייהם של קומץ אמריקאים, יש להשתמש בנשק זה כבר עתה".


עוד קודם לכן, ב-11 ביוני, חיברו שבעה מדענים מאוניברסיטת שיקגו הצעה להימנע מהטלת הפצצה על מקום מיושב. תחת זאת הציעו לבצע ניסוי גרעיני במדבר או באי באוקיינוס שאינו מיושב, ולהזמין מומחים ועיתונאים מכל העולם, כולל מיפן, לצפות בהרס העצום. זאת במטרה לשכנעם להביא לסיום המלחמה (דו"ח פרנק). נשיא ארה"ב לא שעה להצעה זו והיא נגנזה.


הפיסיקאים ידעו כי מרגע שהתגלה ביקוע האטום, לא ניתן להשיב את הגלגל לאחור. חלקם קיוו כי התגלית החדשה תנוצל לייצור אנרגיה, אבל הבינו שבלא תקציבים צבאיים המחקר לא יקודם. במחצית 1945 לא היתה מחלוקת לגבי מרוץ החימוש עם ברה"מ והרצון להקדימה. נותרה רק שאלת השימוש. מרחיקי הראות שבין המדענים, בד"כ המבגורים יותר, חששו מכך מאוד. והיו כאלה שהיכו על חטא רק בדיעבד.


בינתיים המלחמה עם יפן נמשכה. ארה"ב דרשה ממנה כניעה ללא תנאי. דווקא דרישה זו גרמה להימשכותה, מכיוון שהצבא היפני סירב לוותר על שארית כבודו. לעזרת האמריקאים הצטרפה ברה"מ. יוזף סטלין הבטיח כי באוגוסט יפתח חזית שנייה נגד יפן, ויטיל למערכה את דיויזיות הצבא האדום. הכנעת ארץ השמש העולה נותרה עניין של זמן בלבד. כל העובדות האלה לא מנעו מארה"ב להמשיך בפרויקט מנהטן.


ב-6 באוגוסט 1945 בשעה 8:15 בבוקר, שעון יפן, שטף גל הדף במהירות של 1,500 קמ"ש ובחום של 4,000 מעלות את העיר הירושימה. בתים נמחקו, אנשים התאיידו. ברדיוס של 2.5 ק"מ הכל נמחה. העולם עמד מזועזע. בדיעבד התברר שהעיר הירושימה נבחרה מכיוון שכלל לא נפגעה במלחמה – כך שאת הנזק ניתן לייחס לפיצוץ הגרעיני ולא להתקפות קודמות. הירושימה לא נפגעה עד אז מכיוון שלא היו בה בסיסים או כוחות צבא. ארה"ב בחרה "מטרה אזרחית", לא היה ספק בכך.


יומיים אח"כ, ב-8 באוגוסט, ברה"מ הצטרפה למלחמה. הצבא האדום פתח חזית שנייה במנצ’וריה ובצפון סין. נפילתה של יפן היתה קרובה מתמיד. אבל דווקא פעולה זו האיצה בארה"ב לשוב ולהשתמש בנשק אטומי. היא העדיפה שיפן תיכנע לה בלבד, ולא לשום כוח אחר. הרצון למנוע מברה"מ לקבל נתח במזרח הרחוק דירבן את ארה"ב להכות בשנית. זאת בנוסף לרצון להוכיח קבל עם ועולם כי לא מדובר בפצצה אחת, וכי ברשותם פצצות נוספות (למעשה היה ברשותם חומר רדיואקטיווי לשתי פצצות בלבד).


ארה"ב כבר יכלה לאמוד את הנזק שנגרם בהירושימה. למרות זאת בחרה לחרוץ את גורלם של עוד עשרות אלפים. למחרת, ב-9 באוגוסט, נשלח מטוס להפציץ את העיר קוקורה שביפן. ערפילים שהסתירו את הבתים הצילו את תושביה. המטוס שם פעמיו לנגסקי. פצצת אטום שנייה הוטלה על עיר מיושבת אזרחים. ב-14 באוגוסט הודיעו היפנים על כניעה ללא תנאי. המלחמה תמה.


58 שנה עברו והלקח צריך להיות ברור. מחיר השימוש בנשק גרעיני הוא בלתי נסבל. במבט לאחור הירושימה ונגסקי היו משחק ילדים. כיום אין יותר פצצות שעוצמתן נמדדת בקילו-טון – אלא במגה-טון. פי אלף. נקל לשער מה יקרה אם יוטלו 3-2 פצצות על מרכזי האוכלוסייה בישראל. האמת שאין הרבה מה לשער, פשוט לא יישאר.


כמו במקרים אחרים גם כאן ישראל לא השכילה ללמוד משגיאות העבר. תחת זאת היא מיהרה לנכס לעצמה תעשייה גרעינית. דוד בן גוריון רצה פצצת אטום כתעודת ביטוח מפני שואה שנייה מצד מדינות ערב. למרות שהפצצת יפן פתחה במרוץ חימוש גרעיני עם ברה"מ, בן גוריון הניח כי מדינות ערב לא יצליחו לפתח נשק כזה ולקיים מרוץ עם ישראל. בינתיים השערתו הוכחה כנכונה. לפי כמה פרסומים, אירן קרובה להשגת פצצה כזו, אך כלקח מעיראק יש לבחון מידע זה בזהירות. בנוסף, פצצה אטומית אפשר כיום לקנות. יעידו על כך הדיווחים כי חסרות פצצות גרעיניות במאגרי הנשק של ברה"מ לשעבר.


בישראל כאמור לא מציינים את יום הירושימה. במערכת החינוך חוששים לציין אסונות של עמים אחרים בכדי לשמר את המונופול של האסון היהודי – השואה. כך לגבי הטבח בארמנים, השמדת הצוענים והטלת פצצות האטום על יפן. דיון על הירושימה ונגסקי יוביל בהכרח לדיון על נשק גרעיני ועל מחירו האמיתי.

תגובות
נושאים: מאמרים

18 תגובות

  1. אייל רימון הגיב:

    פשוט מדהים באיזו קלות התקבלה ההחלטה להשתמש בפצצת אטום.
    העיקר ש- "חייהם של מליוני חיילים אמריקאים נחסכו בזכות הטלת פצצת האטום", כפי שחזרו ושיננו לנו. מענין שמספיקה בדיוק חצי דקה של מחשבה והפעלת הגיון פשוט כדי להגיע למסקנה שלא היה שום צורך להשתמש בפצצה כדי להכניע את יפן.
    בעצם, זה לא מפתיע שאומה שהמציאה את העבדות ואת תעשיית הבשר המפלצתית היתה הראשונה להפעיל נשק איום כזה. קו המחשבה הוא זהה: אם אתה לא אמריקני אלא כושי מאפריקה/יפני/בעל-חיים – חייך שווים כקליפת השום. ומי שעוד לא ראה, שילך לראות את "באולינג לקולומביין".

  2. מיכל הגיב:

    מאמר אינפורמטיבי, מעניין וחשוב. תודה.

    מעניין שכל הרקורד המרושע הזה לא מונע בעד ארה"ב מלהציג את עצמה כלוחמת ברוע האבסולוטי. על זאת אמרו חז"ל: כל הפוסל, במומו הוא פוסל.

  3. אזרח מודאג הגיב:

    מה לגבי זה שהיפנים הפציצו את פרל הארבור וזו היתה העילה להפלת פצצות האטום על הערים היפניות ?

    אין זה הוגן להיות סלקטיבי עד כדי כך ולהעלים מידע כה מהותי להשתלשלות העניינים.

  4. לאזרח המודאג הגיב:

    האם הפצצת פרל הרבור (צבא) משתווה להרג מאות אלפי אזרחים ובע"ח?

    מדהים שיש אנשים שמצדיקים במובלע את הטלת פצצת האטום.

    האם הפצצתנו הראשונה בששת הימים את 400 המטוסים של צבאות ערב היתה צריכה לגרור אחריה הטלת פצצות אטום על תל אביב וחיפה מצד ברה"מ? לפי ההיגיון שלך…

  5. לאזרח מודאג 2 הגיב:

    הפצצה נבנתה נגד גרמניה הנאצית. בנייתה החלה בסוף 1939 תחילת 1940. היפנים תקפו את פרל הארבור בדצמבר 1941, כמעט שנתיים לאחר תחילת פרויקט מנהטן (לא קראת?). האמריקאים הרי לא יכלו לדעת כי היפנים יתקיפו אותם. בכל אופן, השימוש בפצצה נעשה כנגד אוכלוסייה אזרחית, ולא במסגרת לחימה כנגד כוחות צבא בכדי להכניעם.

  6. אגב.. הגיב:

    במרץ 1944, 15 חודשים לפני הטלת הפצצה, התפרסם בארה"ב סיפור מדע בדיוני על מלחמה בפלנטה אחרת, בה צד אחד משתמש בפצצה אטומית של אורניום 235 כנגד הצד השני. בתחילת 1944 שימוש בפצצת אורניום אכן היה מדע בדיוני. הסיפור שנקרא Deadline התפרסם בירחון Astounding, וגרם לסוכני משרד המלחמה להתחקות אחר כותב הסיפור ואחר עורך המגזין, בחשש שמידע סודי מלוס אלאמוס דולף החוצה. בסיפור מתחבטים המדענים העובדים על הפצצה אם מותר לעשות בה שימוש. הוא הפך לאגדה לאחר הפצצת הירושימה ונגאסקי. זוהי עדות כי ויכוח על השימוש בפצצה אכן התקיים בשיח האמריקאי, לפחות בחלקו.

  7. בחזרה מהאזרח המודאג הגיב:

    נכון שהפצצת פרל הארבור אינה יכולה להצדיק את השימוש בפצצות אטום נגד אוכלוסייה אזרחית.
    לכן גם כיניתי אותה כעילה שבה השתמשו האמריקאים.
    בכל זאת,היה לי חשוב לציין את הפתעתי מכך שאמיר הלל,(אשר הרחיב את ידיעותי במאמר זה),
    לא ציין את האירוע הזה.

    ייתכן שיש לי נטייה להצדיק במובלע את פעולות ארה"ב מתוך חוסר רצון להתמודד עם האפשרות שמניעיה אינם באמת נובעים ממחשבה על טובת כלל האיזון הבינ"ל,גם כיום.
    (אני קראתי את הספר : "פרחי הירושימה" ומאוד התרגשתי והזדעזעתי מסבל האנשים שם,כפי שתואר בספר).

  8. לאובר חוכם הגיב:

    היה אפשר להטיל אותה במקום לא מיושב (פעמיים) כדי שהיפנים יבינו איזה כוח יש לאמריקאים. לא היה צריך להרוג כל כך הרבה אנשים. אבל מה זה חיים של בני אדם אם הם לא יהודים.

  9. יניב ר. הגיב:

    כמעט כל התומכים בהטלת הפצצות הגרעיניות על הירושימה ונגאסקי בארה"ב טוענים כי הדבר חסך את חייהם של חיילים אמריקאים רבים.
    אבל את התוצאה הזאת היה אפשר להשיג גם באמצעות הטלת הפצצה על שטח לא מיושב ביפאן. אזרחים לא היו נהרגים, והיפאנים היו הופכים מודעים לכוח שבידי ארה"ב.
    הסיבה היחידה שהדבר לא נעשה הוא "נקמה" על פרל הרבור.

  10. הסטוריון הגיב:

    נו,
    עוד אחד שמתימר להיות הסטוריון, עוד Uber chuchem שטוען שהכל שחור-לבן.
    עוד "שמאלני" שמעדיף להתעלם מהעובדות כמו כל שמאלני טוב.
    תקרא ותחכים.

    http://www.theatlantic.com/issues/46dec/compton.htm

  11. להיסטוריון הגיב:

    אני מניח שאמיר הלל כתב מאמר פובליציסטי, ולא ערך מחקר היסטורי. עם זאת, מאמר זה מחויב לעובדות ההיסטוריות. אם אתה חולק על העובדות, אמור אותן בגלוי. זו חובתך כהיסטוריון – גם אם לא חקרת את התקופה אך בידך כלים לשפוט את המאמר.
    האתר שהפנת אליו הוא הירחון The Atlantic האמריקאי, בו מתפרסם מאמר של אדם (שוב אמריקאי) ששהה ביפן לאחר המלחמה. לעניות דעתי זהו כובש שבא למדינה כבושה, ומנסה להצדיק את מעשיו על ידי הבנת המניעים של הכבושים לו.

  12. הסטוריון הגיב:

    מה שאני חולק עליו היא ההנחה שיפן הייתה ממילא על סף כניעה.
    המאמר שהבאתי הרבה יותר משכנע אותי מהמאמר של אמיר הלל.
    אמיר הלל מציג סיטואציה פשטנית משהו של הסיטואציה המלחמתית,ההסבר שמובא במאמר נשמע הרבה יותר הגיוני וריאליסטי.
    ולכן הנסיון להציג את הצד האמריקאי כרוע בהתגלמותו נראה לי תלוש מהמציאות גם אם אתה לא חסיד של השיטה הקאפיטליסטית.

  13. א. נונימי הגיב:

    חבל שהרעיון והפילוסופיה המובעים במאמר אינם כוללים בחשבון את העובדה (המצערת, בעיני המחבר) שבזכות העובדות הללו אנחנו מתקיימים וחיים. נשק גרעיני בידי ה"רעים" איננו רעיון טוב כשלעצמו. כל מה שנישאר זה שהמחבר עצמו יחליט מי ה"טובים" ומיהם ה"רעים".
    טוב שיש לו את הפריבילגיה הזו, שוב – בזכות הנשק הגרעיני שהיה מתי שהיה, בידי ה"טובים".
    נעים לתקוף כשאתה מוגן ובטוח, גם אם זה מילולית.

  14. דניאלה הגיב:

    אם משהו יוכל להפנות אותי לאירגונים ישראלים נגד החימוש האטומי של ישראל, אני אודה לו.

  15. אלישע הגיב:

    "ארה"ב סירבה לשלוח חיילים לאירופה ב1944″? מהיכן שואב המחבר את המידע הזה? עד כמה שידוע לי כבר בשנת 1943 פלשו כוחות אמריקאיים לסיציליה, ומשם המשיכו לאיטליה. ביוני 44 נחתו מאות אלפי חיילים אמריקאיים בחופי נורמנדי. אפשר לחבר מאמרים הזויים משהו, אבל רצוי לדייק בעובדות ההיסטוריות.
    "הצבא היפני שמר על שארית כבודו" (כתגובה על הדרישה האמריקאית לכניעה ללא תנאי) על איזה כבוד מדבר מחבר המאמר? על הטבח שביצע הצבא הזה בתושבי שנחאי? על היחס הבלתי אנושי "שהעניק" לחיילי בנות הברית שנפלו בשבי? על העסקתן של נשים סיניות, קוריאניות ואחרות כשפחות מין לחייליו?

    מאין הקביעה הנחרצת כי ארה"ב לא התכוונה להשתמש בפצצה האטומית כנגד גרמניה? אין שום אפשרות לקבוע זאת, משום שגרמניה נכנעה לפני שהפצצה הייתה מבצעית.

    לפי התיכנון המקורי, בנות הברית התעתדו לפלןש מן הים ליפן גופא. לשם כך ריכזו כח ימי עצום בקרבת חופיה. שוללי הטלת הפצצה אינם מביאים בחשבון את המחיר האיום (הן לעמה של יפן והן לחיילי בנות הברית) לו הפלישה המתוכננת הייתה אכן יוצאת אל הפועל, מחיר גבוה בהרבה מזה שנגרם כתוצאה מהטלת הפצצות.

  16. ילדה נורמלית הגיב:

    דוח זה הינו הדבר הכי משעמם שקראתי בחיי ואיני חושבת שהוא צודק

  17. יואש נייגר. הגיב:

    לא מסכים.
    האינפורמציה פחות או יותר נכונה, המסקנות, לדעתי, רעות עד מטופשות:

    1. אכן הנשק פותח בעיקר כדי לאיים על ברה"מ (ג’וקוב מזכיר את האיומים האלה, עוד לפני שהפצצה הוטלה, בספרו).
    יש לזכור שסטאלין היה מסוכן בהרבה מהיטלר וגם רוצח יותר גדול (סטאלין התחיל לרצוח מליונים כשהיטלר עוד ישב בבית סוהר אחרי הפוטש הכושל בבית הבירה בשנות העשרים).

    2. בהחלט הוגן להרוג אזרחים (כולל נשים וילדים) יפנים כדי להציל חיילים אמריקנים.

    3. אסור לשכוח שהיפנים שלטו על חלק מסין ועל קוריאה וביצעו שם רציחות המוניות, כך שאולי בהכנעה יותר מוקדמת של יפן נחסכו הרבה חיים בסין וקוריאה.
    אגב: בתקופת השלטון היפני בקוריאה בוצעו גם ניסויים בבני אדם (ממש כמו הנאצים).

    4. חשוב מכל: ישראל לא יכולה לוותר על נשק גרעיני בשום אופן (בטח לא כשכבר ידוע שהאפשרות לנשק כזה קיימת).
    הרעיון הזה פשוט אינפנטילי, מדובר בתנאי הכרחי להישרדות שלנו ובוודאי שאם הערבים ישיגו נשק כזה (הנסיונות שלהם להשיג לא קשורים בכלל למה שיש לישראל), חייב להיות גם לנו.

  18. סדין אדום הגיב:

    העובדהפשוטה:ארצות הברית ביצעה פשע נגד אזרחים ע"י שימוש בנשק להשמדה המונית ורצחה כ חצי מיליון איש ואישה ילד וילדה. מעטים ערערו אפילו על העובדה הזאת בטענה שהיה זה בלתי נמנע ונעשה על מנת " להציל" חיילים אמריקאים. אפילו טרומן בנאומו המפורסם ןהמביש אמר שזהו מפגן כוח כדי להראות לעולם מי באמת שולט בו. זו תעודת עניות לעולם הנאור שלא שפט את מבצעי הפשע הנתעב הזה כמו ששפט את קומץ הנאצים בנירנברג. האם זה יכול לקרות שוב? התשובה היא בהחלט, ארה"ב והעולם עומדים דוממים מול מקרים של רצח עם גם היום ומתערבים רק שיש להם אינטרס כלכלי או פוליטי. אין חדש תחת השמש, והאזרח הפדוט לעולם לא ידע מי הנבל האמיתי בכל הסיפור, כי מישהו תמיד ידאג להסתיר זאת ממנו.

הגיבו להסטוריון

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים