הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-8 בספטמבר, 2003 12 תגובות

זה אירע ביום הראשון של המשא-ומתן הישראלי-מצרי, אחרי ביקורו ההיסטורי של אנואר סאדאת בירושלים. הוא נערך ב"מינה האוס", מלון עתיר-היסטוריה מול הפירמידות. בחזית הבניין הניפו המצרים את דגלי כל המדינות הערביות, שהוזמנו להשתתף במשא-ומתן (אף אחת מהן לא באה, כמובן). על אחד התרנים התנופף בעליזות הדגל הפלסטיני. עליתי במדרגות, כאשר מולי ירד בחופזה ראש השב"כ. מכיוון שהיה אויבי המושבע, הופתעתי כאשר פנה אלי בהתרגשות: "אורי, אתה צריך לעזור לי. איך נראה דגל אש"ף?" – "זה לא דגל אש"ף, זה הדגל הלאומי הפלסטיני", עניתי וציירתי את צורתו על פיסת נייר. "אוי!" הוא קרא, "המצרים הניפו את הדגל הזה!". הוא מיהר בחזרה לאולם הוועידה, וכעבור כמה דקות הורידו המצרים לפתע את כל הדגלים. הדגל הפלסטיני נעלם.

תקרית קטנה זו סימלה את כל מה שקרה במהלך המשא-והמתן לקראת השלום הישראלי-מצרי, שבמרכזו עמדה ועידת-הפסגה (הראשונה) בקמפ-דייוויד, ב-5 בספטמבר 1978. השבוע, במלאת 25 שנה לוועידה ההיא, פורסמו בארה"ב מסמכים סודיים מאותה תקופה. המעניין ביותר הוא גיליון העצות של משרד-החוץ האמריקאי לנשיא ג’ימי קרטר, ערב צאתו לקמפ-דייוויד. יש בו כמה פרטים משעשעים, המעידים על עבודת-ההכנה היסודית של האמריקאים. למשל: נמסר שבגין הולך לישון ב-11 בערב וקם ב-5.30בבוקר. הוא נוהג להתרכז בפרטים, בניגוד לנשיא המצרי, העוסק רק בחזון הרחב. בגין משתמש בפרטים הקטנים כדי להתחמק מהתחייבויות, ואילו סאדאת מתרכז ב"רעיונות הגדולים" ומתעלם מהפרטים. בגין הוא עקשן, ולכן כדאי להשתמש במשה דיין (אז שר-החוץ) ובעזר ויצמן (אז שר-הביטחון) כדי לתמרן את בגין. בכלל, נאמר לנשיא ארה"ב: בגין וסאדאת זקוקים לכמויות גדולות של חנופה.


עוד לפני הוועידה הכינו האמריקאים נוסח מלא של ההסכם הרצוי, מבלי להתייעץ עם הצדדים. נוסח זה דומה מאוד להסכם שאכן התקבל בסוף. אצל קרטר לא היו חוכמות.


הקורבן העיקרי של קמפ-דייוויד היה, כמובן, העם הפלסטיני. האמריקאים החליטו מראש שאין מקום למדינה פלסטינית ריבונית, אלא רק לאוטונומיה כלשהי שתאפשר את המשך הכיבוש הישראלי בפועל. בגין אף דאג לכך שלא ידובר בהסכם על אוטונומיה לשטחים הכבושים, אלא רק על אוטונומיה "לתושבים". כלומר: הותר להם לעסוק בעצמם בבעיות הביוב שלהם, ואולי גם בחינוך וברפואה.


הוויתור היחיד של בגין התבטא בכך שההסכם הזכיר את הצרכים המוצדקים של "העם הפלסטיני". אבל גם לזה התכחש מיד: הוא צירף להסכם מסמך שבו קבע שבכל מקום שבו נאמר "העם הפלסטיני" הכוונה היא ל"ערביי ארץ-ישראל". העם הפלסטיני לא היה כמובן מיוצג בוועידה שעמדה להכריע את גורלו. הוא לא נשאל כלל. קרטר, בגין וסאדאת החליטו על גורל הפלסטינים כאילו היו שבט אינדיאני.


השאלה היא: האם החליט סאדאת מראש להקריב את העם הפלסטיני על מזבח האינטרסים של מצריים, או שתומרן לעמדה זו בניגוד לרצונו? מכיוון שחיבבתי את האיש, נטיתי תמיד לגרסה השנייה – אך, האמריקאים הניחו מראש שסאדאת דואג רק לאינטרס המצרי, ולא לאינטרס הערבי הכללי. כלומר, שהוא היה מוכן לזרוק את הפלסטינים לכלבים כדי לחתום על שלום נפרד עם ישראל ולזכות בחסדי האמריקאים (ובכספם). מלכתחילה חשש סאדאת שהאמריקאים עלולים לתקוע יתדות בגלגלי יוזמתו. לכן לא הודיע להם כלל על כוונתו לטוס לירושלים. השגריר האמריקאי בקהיר באותם הימים סיפר לי שהוא הופתע מבואו של סאדאת כמו כל קוראי העיתונים.


הצד הפלסטיני של הפרשה נראה כך: יאסר ערפאת פעל באותה שעה כמתווך בסכסוך שפרץ בין מצריים ולוב. פתאום נמסר לו שסאדאת עומד לשאת נאום חשוב בפרלמנט המצרי, ומבקש באופן מיוחד את נוכחותו. בנאום הזה זרק סאדאת את הפצצה על כוונתו לשאת דברים בכנסת. ערפאת צולם כשהוא מוחא כפיים באופן שיגרתי, כמו כל הנוכחים. פתאום תפס שהכינו לו מלכודת. הוא הופתע לחלוטין.


יכול להיות שערפאת שקל לכמה דקות את האפשרות לשתף פעולה עם סאדאת, מתוך תקווה שהנשיא המצרי ייאבק למען מדינה פלסטינית. אבל בהגיעו למחרת היום לביירות, מצא שהציבור הפלסטיני כולו רותח מזעם על סאדאת. בפעם היחידה בכל דרכו הארוכה נוצר איום ממשי על מעמדו של ערפאת. איש לא האמין שסאדאת לא סיפר לו מראש על כוונתו, ולכן נחשד ערפאת בשיתוף-פעולה איתו. תהום החשדות הרובצת מאז בין הפלסטינים ומצריים לא נסתמה עד עצם היום הזה.


המסמכים מלמדים שהדרג העליון של הממשל האמריקאי האמין שאפשר לפתור את הבעיה מבלי שתקום מדינה פלסטינית אמיתית. שנתיים לפני כן הקמנו את "המועצה הישראלית לשלום ישראלי-פלסטיני" ויצרנו מגע עם צמרת אש"ף. היינו משוכנעים לחלוטין שלא יתכן שום פיתרון-שלום מבלי שתקום מדינת פלסטין לצד מדינת ישראל.


האם יכול להיות שאנחנו – קבוצה קטנה של ישראלים – היינו יותר חכמים מכל הממשל העצום של ארה"ב, על אלפי מומחיו, פקידיו, סוכניו, ועד לנשיא בכבודו ובעצמו?


על כל פנים, בוזבזו 25 שנים נוספות עד שהצמרת האמריקאית קיבלה (לפחות להלכה) את העיקרון של "שתי מדינות לשני העמים". עשרים וחמש שנים של שפיכות-דמים, מלחמות ואינתיפאדות, אלפי הרוגים בכל צד, ועדיין אין הסוף נראה באופק.


את כל זה ניתן היה למנוע אילו עמדו בראש המעצמה הגדולה ביותר בעולם אנשים קצת יותר חכמים, ואילו מנהיגי ישראל ומצריים היו רואים מעבר לקצה אפם ולא התחמקו מהאחריות ההיסטורית שהיתה מוטלת עליהם: בגין – באמצעות "ההתמקדות בפרטים", וסאדאת – באמצעות "ההתמקדות ברעיונות הגדולים".

תגובות
נושאים: מאמרים

12 תגובות

  1. יוסי שורץ הגיב:

    אורי שלום
    הויכוח בין המרקסיזם ובין המתודה בה אתה אוחז, שלדעתי היא של רשמים של המציאות, ללא כל אפשרות להבין את החוקיות של התנועה ההיסטורית הממשית, מוליכה אותך שוב ושוב לחפש תמיכה באנשים יותר חושבים בממשל האמריקאי, אשר יממשו את הרעיון של שתי מדינות בורגניות, זו לצד זו.
    אולם חמישים השנים האחרונות הוכיחו כי רעיון זה אינו בר ביצוע, במילים אחרות גם אם היה זה רעיון צודק ויפה או כל אטריביוט אחר שניתן להצמיד לו, הוא מנוגד להתפתחות ההיסטורית ולכן אינו ראליסטי, מהבחינה העמוקה של המושג-מבחינה היסטורית..
    אילו היינו חיים בתקופה בה הבורגנות הצעירה הייתה מהפכנית והרעיונות שלה מזעזעים את הסדר הפיאודלי, סביר שפתרון לשאלה סבוכה כשאלה הלאומית בארץ זו, הייתה נפתרת על ידי הבורגנות, בצורת שתי מדינות או אחת דמוקרטית משותפת. אולם אנו חיים בתקופה של סניליות השיטה, בתקופה בה לבורגנות אין כל פתרונות לשאלות ולבעיות שהיא עצמה העלתה, ועל כן השאלה הלאומית, ככל שאלה דמוקרטית חשובה יכולה להיפתר, אם תיפתר , רק על ידי מעמד הפועלים בשלטון. כמובן שאתה יכול לשים סימן שאלה על האפשרות שמעמד הפועלים הוא מעמד מהפכני המסוגל לבנות חברה משלו, אולם זהו הויכוח הממשי בין המרקסיזם ובין כל שיטות המחשבה האחרות המקבלות את הסדר העולמי הקיים. נקודת המוצא שלנו דומה לנקודת המוצא של המהפכנים הבורגנים ערב המהפכה הדמוקרטית הגדולה בצרפת:" עד כה אנחנו כלום, מחר נהיה האנושות". נקודת המוצא שלנו כי הליברליזם והרפורמיזם, אשר שמו את מבטחם בסדר העולמי הכשילו את הגלים המהפכנים הקיימים, כיום הסטליניזם במשבר סופני לא מסוגל לכך ועל כן האפשרות למהפכות סוציאליסטיות בתנאי המשבר הקפיטליסטי העולמי המעמיק הולכות ומתחזקות
    לפתרונו אנו בחוג להגנת המרקסיזם פועלים, למרות כל הניסיונות להשתיק אותנו.

  2. נתן הגיב:

    למר אבנרי! בהכירך מקרוב ולאורך שנות דור את הבעיות האמיתיות, האם לדעתך לא עדיף (לגבי כולם} להחזיר המצב של לפני יוני 1967
    לקדמותו?

  3. דוד שחם הגיב:

    בעניין התוספת שהוסיף בגין להסכם קמפ דייוויד (שבה נאמר כי בכל מקום שנאמר בהסכם הפלסטינים מדובר על ערביי ארץ-שראל) טעה הכותב. התוספת נכתבה רק בעברית ושימשה לצרכים פנים-ישראליים בהסכמי קמפ=דייוויד נאמר בפירוש שיש תוקף רק למקור האנגלי ולא לתרגומיו. ובמקור דובר במפורש על העם הפלסטיני ואפילו על דרישותיו הצודקות.חתימתו של בגין על הנוסח האנגלי היוותה הכרה ראשונה מצידה של ישראל בעם הפלסטיני. ההמצאה של בגין "ערביי ארץ ישראל" היא מופרכת לגמרי מכל בחינה. היא הרי כוללת גם את התושבים הערבים אזרחי ישראל, ולהם הרי לא חשב מעולם להעניק אוטונומיה, כך שברור שהוספתה לנוסח העברי היתה סתם פטפוט חסר משמעות משפטית או בין-לאומית כלשהי.

  4. מסיס vs שוורץ הגיב:

    למרות תהום אידאולוגית הפעורה ביני לבין מסיס אני מוכרח להסכים איתו בנוגע לשוורץ וחבריו מהמרכסיזם. אני לא יודע איך אבל כל נושא שעולה לדיון זוכה מהם לתגובות תמוהות הדנות בבורגנות, מעמד הפועלים ומרכס (תנצב"ה). אני בטוח שכוונותיו של שוורץ טובות והוא רוצה להאיר את עינינו בהגיגיו הרלוונטים (אליבה דשוורץ) של המנוח הנ"ל,
    אבל דחילק! בחיאת שוורץ!! מה נהיה?

  5. הוכחה ניצחת הגיב:

    לא חלפה חצי שעה מהעלאת מאמרו של אבנרי לאתר
    וכבר הספיק שוורץ לכבד אותנו בהרצאה ארוכה
    ןמייגעת על "המהםכה" הממשמשת ובאה של "הפועלים",בהנהגת "החוג להגנת המרקסיזם".
    זו היא הוכחה ניצחת לאמיתות דבריו של אלכס
    מסיס במאמרו על "הגדה השמאלית", בחלקו המתייחס לתקלה המכונה "שוורץ",שיש לסלקה לאלתר כדי שקןראים ןכןתבים שפויים, לא יסתלקו מהאתר ןישאירו אותו לנביאי-שקר..

  6. ההפך הגמור הגיב:

    ההפך הגמור הוא הנכון,
    האגף של משטרת המחשבות בראשות מסיס המבקש למנוע דיונים, הוא הגורם לחבלה באתר ולהסטת הויכוח הענייני לשאלות של זכות הביטוי של שורץ, והמציג את עורכי האתר כקרנפים אנטי דמוקרטים.

  7. תיבת נח הגיב:

    את סדרי הדיון ב"הגדה השמאלית" קובעת המערכת שאין בה זואולוגים. שני החברים ב"חוג להגנת
    המרקסיזם" מכירים בוודאי "קרנפים" מעת שהותם בתיבת נח, אליה הוזמנו בודאי כדי לשמרם, כראוי לחיות נדירות, הגורסות ומעלות גירה, את משנתן העבשה,שכבר מזמן עבר עליה הכלח.

  8. אשר פרוליך הגיב:

    ל"הוכחה ניצחת"(?):

    אני מקווה שה"מגיב" אינו חבר מערכת ה"גדה" מכמה סיבות.
    א)מנצל האנונימיות להתקפות אישיות
    ב)לא מגיב לתוכן המאמר או התגובות

    אם בכל זאת,ה"מגיב"הוא כן חבר המערכת,לשתי
    סיבות הנ"ל מתווספת אחת יותר פסולה:
    חוסר כבוד לאתר ולקוראיו וניצול לרעה במעמדו.
    לחברי המערכת:תפסיקו לפרסם התקפות אישיות!!.

    ל"מיסים נגד שוורץ":

    כן,בכל נושא שעולה לדיון,חברתי,כלכלי,פוליטי,תרבותי,יש רלוונטיות לבורגנות,למעמד הפועלים (או העובדים אפילו למובטלים),וגם ,כן גם למרקס.
    אם יש לך טיעונים כלשהן אנא תעלה אותם בצורה
    מכובדת שנוכל להתווכח.
    אם כל מה שמניע אותך זו שנאה אישית או אחרת
    אנא תדפוק את הראש בקיר או תעשה מדיטציה ואל
    תלכלך את האתר .

  9. לאשר פרוייליך ודומיו הגיב:

    חרדתכם לדמוקרטיה-מדומה היא פתח לאנרכיה.
    שוורץ הוזהר םעמים אין סוף להתייחס בכבוד
    לאכסניה המארחת אותו. המערכת קבעה כללים ברורים לתגובות: קצרות ורק לתוכן המאמר."הגדה השמאלית" אינה "פורום" אלא ביטאון המוצא לאור בידי עורכיו, היא איננה שייכת למפלגה או תנועה. אילו הייתה מודפסת –
    לא היו יכולים הפורצים להכניס לדפיה את כל העולה על רוחם. איש(ה) אינו יכול להכתיב לנו תוכן כלשהוא. מאמרים מתקבלים בדואר ומתפרסמים לאחר עיון העורכים. פרסמנו גם מאמר של פרוליך,כשנשלח סדרך המקובלת. שוורץ כותב מאמרים ומעלה אותם כ"תגובות"-נאמר לו אין-סוף-פעמים כי עליו לשלוח את מאמריו ככל האדם.הטפות ה"מוסר" לא תעזורנה – אין אנו זקוקים ל"שעור" במרקסיזם מ"מגיניו". נשמח לפרסם מאמרים עיוניים, שיש בהם עניין לקוראים.מדור התגובות אינו המקום לפרסום מאמרים והיותו פרוץ (עדיין) אינו בבחינת פרצה הקוראת ל…שוורץ,היכול כמובן לפתוח אתר משלו ולהתיר לכל דכפי להגיב בו כעולה על רוחו. לא אצלנו.
    אלכס מסיס

  10. נתן-לציקו הגיב:

    אבנרי הוא ראש גשר פרמננטי להדברות עם האויב.טוב שיש אנשים כמוהו במדינה.מי שמסוגל לפתח (גם בזמן מלחמה) קשרי כבוד והוגנות עם הצד השני, הוא נכס אמיתי. הרי הסכסוך באיזור יסתים (אם בכלל) בשיחות ובהסכמים כתובים. לצורך כך צריך לשמר מערכת יחסים תמידית עם היריב/אויב. אורי אבנרי ומקורביו הינם ישראלים ויהודים טובים ונאמנים לעמם. הם עקביים לאורך עשרות שנים בדיעה שצריך ואפשר לנהל את מדיניות החוץ והפנים בצורה אחרת, בצורה שתביא לרגיעה וליחסים הוגנים והגונים עם העם השני.כתושב חיפה(60שנה)יש לי דוגמא די טובה(אם כי לא מספיקה) למערכת יחסים בין העמים.

  11. ציקו-לנתן הגיב:

    הם לא יסתפקו לעולם עד חיסולנו המוחלט!
    לשלום ניתן להגיע רק מעמדת כח-לאחר שהפלסטינאים יובסו!
    זה או אנחנו או הם

  12. יעקב הגיב:

    לציקו.
    אנחנו נמצאים היום בעמדת כח כלפי הפלשתינאים שמעטות כמוה היו בתולדות סכסוכי עמים ובמיוחד בין כובש לנכבש.הפלשתינאים נמצאים למעשה במעין בית-סוהר גדול נתונים לחלוטין להתקפות רצחניות במיטב הטכנולוגיה המערבית.
    אם זאת לא עמדת כח שמאפשרת לנו לעשות שלום ,על איזה עמדת כח אתה מדבר מראשך הסהרורי?

הגיבו לההפך הגמור

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים