הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-10 בספטמבר, 2003 49 תגובות

אין ספק כי רעיון המדינה המאוחדת נשמע קוסם מאוד על פניו. הרי כקומוניסטים אנו (במק"י ובכלל) יוצאים מתוך השקפה הרואה בפיצול האתני, הלאומי והפוליטי מציאות אשר גם אם יש לה סיבות אובייקטיביות היסטוריות ותרבותיות, יש למנוע ממנה מלהפוך מכשול בפני אחדות המין האנושי וכינון חברה סוציאליסטית שוויונית. אולם, היותנו קומוניסטים היא גם המחייבת אותנו לנתח את התהליכים אשר יובילו לכינונה של חברה כזו באופן מפוכח וריאלי.

המציאות באזורנו מורכבת ביותר ומרכיביה אינם שווים מבחינת דרגת התפתחותם הפוליטית והכלכלית. בעוד שישראל היא מדינה מפותחת ומתועשת שבה קיימת בורגנות חזקה ויציבה המהווה את המעמד ההגמוני (הדומיננטי, השליט), ולצידה מעמד ביניים רחב התומך בה ומעמד פועלים גדול אשר רמת התפתחותו הפוליטית נמוכה יחסית, הרי שבשטחים המצב שונה מאוד. שם קיימת כרגע סיטואציה מהפכנית ממש, שבה כוחות עממיים (פועלים ופלאחים), המונעים ע"י פרוגרמה (מינימלית אמנם) של שחרור לאומי, וחמושים, נמצאים בתהליך של התקוממות דו-כיוונית: באופן מובהק וגלוי כלפי הכובש הישראלי, ובאופן סמוי והססני יותר כלפי חולשתה של הרשות הפלסטינית (מעוזה של הבורגנות והזעיר בורגנות) בעמידה מול כובש זה.


יוצא אם כן שבעוד שמהפכה סוציאליסטית וכינון משטר מהפכני בשטחי פלסטין שמעבר לקו הירוק היא אפשרות ריאלית הזקוקה לעידוד ולדחיפה נוספת, הרי שמהפכה כזו בתחומי הקו הירוק רחוקה עדיין מאוד.


אלה המציעים את רעיון המדינה האחת אומרים למעשה כי יש לעכב את המהפכה הסוציאליסטית בשטחים ואת כינון המדינה המהפכנית שם, עד אשר יוכל מעמד הפועלים הישראלי להצטרף למהפכה זו ולהפוך אותה לכללית בכל שטחי הארץ. יש המגדילים ואומרים כי יש להמתין עד אשר מהפכה כזו תפרוץ גם במדינות ערב.


זוהי אסטרטגיה שגויה לחלוטין העומדת בניגוד להשקפה המרקסיסטית בנוגע לשאלה הלאומית. הנה כי כן, בשאלת אירלנד, היתה השקפתו של מרקס בתחילה כי מעמד הפועלים האנגלי הוא-הוא זה אשר ישחרר את אירלנד מן הכיבוש. אולם, כפי שכותב לנין: "הנה נתגבשו הנסיבות בצורה כזאת שמעמד הפועלים האנגלי נקלע לזמן ארוך למדי להשפעת הליברלים, הזדנב אחריהם, קיפח את ראשותו ע"י מדיניות פועלית ליברלית. תנועת השחרור הבורגנית באירלנד נתעצמה ולבשה צורות מהפכניות. מרקס בוחן מחדש את השקפתו ומתקנה. ‘שעבוד עם אחר אסון הוא לעם המשעבד’. מעמד הפועלים באנגליה לא ישתחרר כל עוד לא תשתחרר אירלנד מעול הדיכוי הבריטי. שעבודה של אירלנד מחזק ומזין את הראקציה באנגליה. ומרקס, בהעבירו באינטרנציונל את החלטת האהדה ‘לאומה האירית’, ‘לעם האירי’, מטיף להיפרדותה של אירלנד מאנגליה, ‘ואפילו תקום לאחר ההיפרדות פדרציה’".


והרי כאילו דיבר מרקס כאן על מצבנו שלנו! האם אין מעמד הפועלים הישראלי שרוי בפקעת אשליות מצד הקפיטליזם הבורגני של חוגי השלטון? האם אינו מובל באף ע"י תעתועי הנהגת מפלגת העבודה ושותפיה בשמאל הליברלי? האם אין התעוררות מהפכנית בקרב העם הפלסטיני בשטחים?


וכדי להסיר ספק: הדרישה למימוש זכות ההגדרה העצמית באמצעות היפרדות פוליטית וטריטוריאלית איננה מהווה ויתור לא על האינטרנציונליזם ולא על המאבק המעמדי. נהפוך הוא. היא מחזקת אותם ומזינה אותם.


ושוב אחזור אל לנין: "אנו דורשים זאת לא בלי זיקה אל מאבקנו המהפכני למען הסוציאליזם, כי אם מפני שמאבקנו זה יישאר מלה ריקה, אם לא נכרוך אותו יחד עם העלאה מהפכנית של כל שאלות הדמוקרטיה, ובתוכן גם השאלה הלאומית. אנו דורשים חופש ההגדרה העצמית, כלומר – עצמאות, כלומר – חופש ההיפרדות של הלאומים המדוכאים, לא מפני שאנו שוגים בחלומות על פיצול כלכלי או על האידיאל של מדינות זעירות, אלא להפך, מפני שאנו רוצים במדינות גדולות ובהתקרבות הלאומים ואף בהתמזגותם, אך על בסיס דמוקרטי אמיתי, אינטרנציונליסטי אמיתי, שאינו בגדר האפשר בלי חופש ההיפרדות. כשם שמרקס בשנת 1869 דרש הפרדת אירלנד לא לשם פיצול, כי אם לשם ברית חופשית של אירלנד עם אנגליה בעתיד, לא מתוך "צדק כלפי אירלנד", אלא לטובת המאבק המהפכני של הפרולטריון האנגלי, כך גם אנו רואים את ויתור הסוציאליסטים ברוסיה על הדרישה של חופש הלאומים להגדרה עצמית – במובן המבואר למעלה – כבגידה ישירה בדמוקרטיה, באינטרנציונליזם ובסוציאליזם".


במקום לומר להמוני הפלסטינים המתקוממים להמתין עד אשר אויביהם הנוכחיים ייהפכו לשותפיהם, יש לומר להם: ממשו את זכותכם להגדרה עצמית אך עשו זאת באמצעות פרוגרמה סוציאליסטית מהפכנית הפוסלת הקמת מדינה בורגנית פרו-אימפריאליסטית. מרגע שתקום מדינה סוציאליסטית כזו, היא תהווה מוקד לתסיסה אזורית אשר תקרין גם על ישראל. תארו לעצמכם כמה קל יותר יהיה עבור הסוציאליסטים בישראל לשכנע את הפועלים הישראלים לתמוך הן בנתיב המהפכני והן בסולידריות עם המדינה הפלסטינית אם זו האחרונה תהא מדינת פועלים בעלת מדיניות כלכלית-חברתית סוציאליסטית ומדיניות חוץ שוחרת שלום.


התמיכה בעצמאות פלסטינית במסגרת מדינה סוציאליסטית נפרדת אינה בשום אופן השלמה עם המשך קיומה של ישראל כמדינה קפיטליסטית-ציונית. זוהי אסטרטגיה שנועדה לחזק ולהתסיס את הכוחות המהפכניים כאן ולדחוף אותן לבצע את תפקידם. המהפכה אינה יכולה להיעצר בגבולות הקו הירוק. היא חייבת להיות אוניברסלית ומתמדת. עם זאת, לכל תהליך, גם לתהליך המהפכני, יש נתיב נכון ונתיב שגוי, נתיב הנקבע באופן דינמי על פי המצב הקונקרטי בשטח, לבין נתיב הנקבע על פי דוגמה המופקת באופן אנליטי מניתוח טקסטים.


וכיצד ניתן לקדם תהליך כזה אשר יוביל מחד גיסא להקמת מדינה פלסטינית סוציאליסטית, ומאידך גיסא יגביר את התסיסה המהפכנית בישראל? ובכן, מנקודת מבטנו שלנו עלינו לשאול מהו תפקידם האקטואלי של הקומוניסטים הישראלים. האם עלינו לשבת ולהמתין שאותו "ועד מהפכני אזורי" ייכון יש-מאין מתוך שברירי התנועות הטרוצקיסטיות אשר מניין חבריהן לא יכול לפרנס אפילו משמרת מחאה בכיכרו של הקטן שבכפרי הגדה? או שמא עלינו לבחור באופן שרירותי את הארגון הקרוב ביותר אלינו מבין אלו הפועלים בשטחים, ולמנות אותו למפלגה המהפכנית הדרושה לנו? או אולי עלינו לתמוך בהקמתה של מדינה פלסטינית בורגנית פרו-אימפריאליסטית ולהמתין שהמאבק המעמדי בתוכה יפיק מתוכו בשלב כלשהו מפלגה מהפכנית פרולטרית? כל האפשרויות הללו נעות על ציר שבין תמימות לאבסורדיות צינית.


תפקידנו כקומוניסטים ישראלים הוא כפול: מצד אחד עלינו להציע חזון ברור למעמד הפועלים הישראלי לגבי פתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני. חזון זה חייב להיות מושתת על עקרונות סוציאליסטיים, על הכרה פוליטית ריאליסטית ועל אסטרטגיה מגייסת – כל אלה במטרה לקרב את המעמד בתוכו אנו פועלים לקראת הכרה מהפכנית. עלינו לומר בבירור כי אנו תומכים בהגדרה עצמית לפלסטינים כשם שאנו מכירים בזכות ההגדרה העצמית של הלאום הישראלי במדינתו. עם זאת, אנו מכירים בזכות זו רק כזכות לחופש מדיכוי ולא כתביעה פוזיטיבית העומדת בפני עצמה בבחינת שוביניזם לאומי. פירוש הדבר כי מימושה של זכות ההגדרה העצמית משולב בתהליך רחב יותר של שחרור כולל מעול האימפריאליזם והקפיטליזם וכינונו של משטר סוציאליסטי, ולכן היא קוהרנטית אך ורק במסגרת זו. במלים פשוטות אנו טוענים כי זכותם של הפלסטינים לעצמאות, כמו זכותם של הישראלים לעצמאות, אינה יכולה לשמש תירוץ לתמיכה בדיכוי זכותו של עם אחר או בדיכוי מעמדי. רק הצגה כזו של הדברים תשכנע חלקים נרחבים בקרב מעמד הפועלים הישראלי בכלל, והיהודי בפרט (שכן הוא החלק הקשה ביותר לשכנוע) כי החתירה לסיום הסכסוך היא אינטרס ברור שלהם לא רק כדי "לנגב חומוס ברמאללה", ולא רק משום השאיפה ל"ביטחון אישי", אלא כחלק משחרורם הכולל מעול הניצול המעמדי.


משימה שנייה המוטלת עלינו היא לפנות אל הציבור העממי הפלסטיני המצוי במאבק, ואשר חושיו ערניים בשעה זו עד מאוד, ולהמליץ בפניו לזנוח את האשליות לגבי הבורגנות שלו, וכן לגבי אלו המשרתים אותה תחת מיני סיסמאות פסבדו-מרקסיסטיות המסוות נציונאליזם עמוק, ולהתארגן במסגרת מעמדית סוציאליסטית. גם כאן נעמוד על הקרקע המוצקה של התפישה המרקסיסטית. וכך כתב לנין: "כל בורגנות מבקשת בעניין הלאומי או זכויות יתר לאומה שלה, או טובת-הנאה מיוחדת בשבילה; ודבר זה דווקא מכונה כ"מעשי". הפרולטריון מתנגד לכל זכות יתר, לכל ייחודיות. לדרוש ממנו "מעשיות" משמע – להירתם בעגלת הבורגנות, להידרדר לאופורטוניזם". ובהמשך: "במידה שהבורגנות של האומה המדוכאת נאבקת נגד הבורגנות המדכאה, בה במידה הננו תמיד, בכל מקרה ובאופן הנמרץ מכולם, בעד, שכן הננו אויבי הדיכוי האמיצים והעקביים ביותר. במידה שהבורגנות של האומה המדוכאת ניצבת לימין הנציונאליזם הבורגני שלה, הננו נגד. מאבק נגד זכויות היתר ומעשי-האלימות של האומה המדכאת, שום ותרנות ועידוד לגבי השאיפות לזכויות יתר מצד האומה המדוכאת!".


כל סיוע ממשי שנוכל להגיש בהתארגנות פלסטינית מהפכנית יהא חשוב ביותר. לטעמי, להנהגה הפלסטינית בישראל יש תפקיד חשוב בהובלת קו הסברתי זה ובאיתור המוקדים מהם ניתן יהיה לאסוף את הקדר המייסד של מפלגה מהפכנית פלסטינית.


אך האם לא תובס מדינה פלסטינית סוציאליסטית מיד עם קומה? מי יגן עליה? מובן שמדינה כזו אשר תקום ללא תיאום עם הכוחות האימפריאליסטיים תהא נתונה תחת מתקפה קשה של ארה"ב ושל ישראל. אולם בדיוק מסיבה זו אנו חייבים להכשיר את הקרקע כאן בישראל לתמיכה ציבורית בה. עלינו ליצור אבחנה ברורה בתודעה הציבורית בכלל, ובזו של מעמד הפועלים הישראלי בפרט, בין חזון המדינה הסוציאליסטית לבין חזון המדינה הבורגנית – ה"ערפאתיסטית". אינני מצפה מן השלטון בישראל שיגן על מדינה פלסטינית סוציאליסטית. בוודאי שאינני מצפה ממדינות ערב הריאקציונריות לעשות כך. אני מצפה לתמיכה עממית-מעמדית ישראלית במדינה כזו שתכלול, למשל, סירוב נרחב של צעירים ישראלים בני מעמד הפועלים והאינטליגנציה, לשרת בצבא הפועל כנגד מדינה זו.


לסיכום, אין אנו צריכים לשאול: מה קודם? הלאומי או המעמדי? עלינו לאמור: שניהם ביחד! וכיצד יתכן הדבר? זוהי בדיוק גדולתה של החשיבה הדיאלקטית. שהרי, דווקא הפעולה הנמרצת כעת לכינונה של מדינה נפרדת היא זו אשר תקדם לבסוף את האחדות הסוציאליסטית במרחב כולו. דווקא ההכרה בזכות ההיפרדות היא זו שתכשיר את התנאים האובייקטיביים ואת הלבבות להכרה בנכונות ההתאחדות. כדי להשיג זאת עלינו לנקוט באסטרטגיה נכונה: מהפכה סוציאליסטית בשטחים (כי זה אפשרי); ביקורת על מהפכה זו (כדי שלא תדרדר לנציונאליזם שוביניסטי); הצבת המהפכה הפלסטינית כגורם מתסיס עבור מעמד הפועלים הישראלי לבצע את המהפכה שלו; ביקורת על התפתחות התנועה המהפכנית בישראל (כדי שגם זו לא תדרדר לנציונאליזם שוביניסטי).

תגובות
נושאים: מאמרים

49 תגובות

  1. גיא אברהמי הגיב:

    מילים כדורבנות! אני מקווה שהקוראים באתר יזכו בעקבות קריאת מאמר זה בהבנה מעמיקה של הכשל החמור בו שוגים רבים (לרבות "מגיני המארקסיזם" למיניהם) הדוגלים בהקמת מדינה דו-לאומית.
    אנשים אלו זנחו כליל את העיקרון המארקסיסטי החשוב של ניתוח מפוקח של המציאות ופעילות על-פיו, ושוגים בחלומות על כך שמציאות אוטופית תצוץ יש מאין.

  2. חכו חכו הגיב:

    תיכף יוסי יבוא ויכנס בכם בכלים מדעיים.

  3. יוסי שורץ החוג להגנת המרקסיזם הגיב:

    ראשית אציין לטובה את מאמרו של נמרוד אמזאלק, אשר הוא איכותית טוב יותר מכל המאמרים שפורסמו עד כה באתר זה על השאלה הלאומית , ואודה ולא אבוש כי הוא מעלה נימוקים בעלי ערך מבחינת המרקסיזם, ומאמרו כתוב יפה.
    אנו משוכנעים שהפתרון הוא מדינה סוציאליסטית פדרטיבית, כחלק ממזרח תיכון סוציאליסטי, אולם בל לנו להיות נוקשים ולכפות על המציאות סכמות לא ריאליות בדבר קצב ההתפתחות של התנועה המהפכנית.
    מאמרו של נמרוד נשען על השינוי בעמדתו של מרקס לגבי אירלנד, מהעמדה כי מעמד הפועלים האנגלי הוא המפתח לשחרור אירלנד לעמדה כי שחרור אירלנד יקרין על מאבקו של מעמד הפועלים האנגלי וזאת מבלי לשנות את התביעה לפדרציה סוציאליסטית של אנגליה, סקוטלנד וולס ואירלנד.
    אולם האמת היא תמיד קונקרטית וכל ניסיון להעתיק באופן מכני את עמדתו של מרקס באירלנד לארץ זו אינה נכונה. . אתחיל בנקודות עמן אני מסכים. קיומם של שני עמים להם זכות הגדרה עצמית, היכולה להתממש רק במסגרת חברה סוציאליסטית ובמאבק למען מהפכה סוציאליסטית אזורית ועולמית. טענתו העיקרית הנה כי אין אנו יכולים להטיף לפלסטינים לחכות עם מאבקם כנגד הדיכוי הלאומי והחברתי עד שמעמד הפועלים הישראלים יהיה בעל הכרה מהפכנית, היא ללא כל ספק נכונה . אם אכן ניתן היה לעשות מהפכה סוציאליסטית בשטחים הכבושים ב1967, אשר הייתה מקרינה על ההכרה הפרולטרית בישראל ומהפכה זו הייתה יוצרת מדינה סוציאליסטית קודם כל בשטחים ואחר מדינה פדרטיבית בכל שטחי הארץ, היה נימוקו נכון. אלא מאי? טיעונו היה נכון, אילו אכן הייתה למעמד הפועלים הפלסטיני הנהגה סוציאליסטית מהפכנית המושיטה את ידה להמוני הפועלים בישראל ופונה אל המוני הפועלים במזרח התיכון ובעולם. אולם לא זה המצב. מה שמאפיין את המצב גם בשטחים שנכבשו ב67 הוא העדר הנהגה מהפכנית לניניסטית ומבלי הנהגה כזו אין כל שום סיכוי למהפכה סוציאליסטית. הדבר הקרוב ביותר למפלגה מרקסיסטית היא מפלגת העם, שיש לה חברים טובים ביותר אולם אין להנהגתה בשלב זה שום פרספקטיבה מהפכנית עצמאית מהבורגנות הפלסטינית.

  4. לפרק בשביל …לאחד — ישראבלוף הא? הגיב:

    מילים כדורבנות. אין כמו חשיבה דיאלקטית להוצאת הפועל העברי לכיכרות. עלינו להציג רעיונות אלה למעמד הפועלים הישראלי, ושיתוף הפעולה מובטח.

    לפני שיוצאים ליישם את אשד המילים הסהרורי הזה, כדאי לגשת למחנה יהודה ולשוק הכרמל, ולמצוא כמה תומכים לרעיונות אלה בשורות הפרולטריון האמיתי.

  5. שירת הירח הגיב:

    המאמר נכתב בהשפעת השמש היוקדת או הירח הזורח

  6. מי מגן על המרקסיזם טוב יותר הגיב:

    אמזלק ושוורץ – מופים וחופים, תאומי סיאם,
    המגנים על המרקסיזם, האחד מהשני ולהפך.מי יגן על הקוראים מפני סהרורים ?

  7. אשר פרוליך הגיב:

    שוב התקפות אישיות שלא לעיניין.מתי הדבר יפסק?לא פלא שכך נראה השמאל בעיני רבים.
    זו האחריות של המערכת של אתר זה להפסיק "תגובות" שאין בהן כלום מחוץ לשינאה.

    ועכשיו,תשובה לנמרוד:

    אין היום בקרב הפלסטינאים אף "התקוממות דו-כוונית",כפי שאתה מכנה אותה.מסיבות רבות
    שכל מרקסיסט יכול להבין אותם,הפועלים והפלאחים,בקיצו "העם",נסחף אחרי האיסלם הפונדמנטליסטי ולא נלחם נגד ההנהגה המושחטת
    בעלי ההון,והאדונים הפיאודלים.
    מרקס טען שבהסטוריה לא נתן "לקפוץ"שלבים.
    מניתוח המבנה הכלכלי והחברתי אצל הפלסטינאיפ
    נתן להבין ש"מהפכה סוציאליסטית"שם זו,בשלב זה,בדיחה גרועה.
    בכל אופן,אנחנו,הישראלים,לא אלה שאמורים
    לנהל לפלסטינאים את סדר היום,במיוחד,כשאנו
    בעצמנו לא מצליחים לנהל את העיניינים שלנו,
    (כולל המפלגה הקומוניסטית).
    איני אומר שהסולידריות והמאבק של שני העמים נפרדים.להיפך.שני המאבקים קשורים זה בזה בקשר עמוק וגורלי.
    בימים האחרונים מתפרסמים מאמרים רבים בקשר
    לשאילה של מדינה אחת או שתי מדינות לשני העמים.רצוי להתיחס לנאמר וגם לתגובות.
    (ראה מאמרים של דני פתר וראובן קמינר והתגובות).
    טענתי המרכזית היא שהצעות כוללניות,לא מפורטות,אינן יכולות לשמש כפרוגרמה וכתוכנית
    פעולה אופרטיבית ורק מוסיפות לבלבול הכללי.
    בפרטים של שתי ההצעות,(מדינה אחת או שתים)
    סוד ההצלחה או הכשלון.
    אין לי אפשרות להכנס בתגובה זו לפרטים האלה והטענות בעד או בנגד כל אחת,אבל הנושא
    מספיק חשוב ומצדיק דיון מעמיק,מפורט,שקול,
    הבודק ומנתח כל פרט.
    התקפות כגון"שברירי תנועות טרוצקיסטיות"
    או כנויים אחרים לא מוסיפות כבוד לאתר זה
    ולכותבים בו.

  8. עמי הגיב:

    מי שמתנגד לפתרון של "שתי מדינות לשני העמים" משרת, במודע או שלא במודע, את המשך הכיבוש הישראלי.
    המשך מצב הכיבוש אינו משרת את הכוחות הסוציאליסטיים אלא את הכוחות הראקציונים בשני הצדדים.
    המשך הכיבוש מביא לשפיכות דמים כואבת, הפוגעת בחפים מפשע.
    איני חושב כי החברה הישראלית או הפלסטינית בשלות למהפכה סוציאליסטית. החברה הישראלית הפכה לחברה הרגילה להנות מעבודה זרה, הן מהשטחים הכבושים, והן מארצות רחוקות יותר. ואילו החברה הפלסטינית, נמצאת במצב פיתוח תעשיתי נמוך למדי.
    סיום בכיבוש יאפשר שינוי הדרגתי ממצב של מאבק לאומי, למאבקים מעמדיים. וישפר תוך זמן קצר את תנאי החיים של עמי האזור.

  9. גדעון ספירו הגיב:

    כאשר קראתי בראשית מאמרו של נמרוד אמזלק את המשפט המופלא "שמהפכה סוציאליסטית וכינון משטר מהפכני בשטחי פלסטין שמעבר לקו הירוק היא אפשרות ריאלית", סברתי שמדובר במאמר הזוי. משטר סציאליסטי בחברה שלפחות רבע מאוכלוסייתה תומך בפונדמנטליזם איסלאמי קנאי ואלים, חברה שבה האשה היא במדה רבה עדיין שפחה של בעלה ומכונת לידה, חברה שבחלקים ניכרים שבה רווח מה שקרוי "רצח על כבוד המשפחה", חברה שהגזענות בה פורחת (ראה יחסם לצוענים ולשחורים שחיים בקרבם), חברה שהתפתחותה הכלכלית היא בשלב מעבר שבין פיאודליזם לקפיטליזם שמרני וראשוני, – היא בשלה למהפכה סוציאליסטית? אלא שבהמשך הדברים, כאשר קראתי את ציטוטיו הרבים של אמזלק מלנין, רבו ומורו בנושא הסוציאליזם, הבנתי כי הוא לא מדבר על חברה סוציאליסטית דמוקרטית רב מפלגתית עם בחירות ופרלמנט ועיתונות חופשית, אלא על עוד דגם של חברה טוטאליטרית ועריצה בנוסח הדיקטטורה של הפרולטריון.

    כפי שאין מביאים ראיות מהשוטים, כך אין מביאים ראיות לבניית משטר סוציאליסטי מרודנים. שהרי מי היה לנין? מייסדו של משטר רודני חד מפלגתי לפי תיאוריית הדיקטטורה של הפרולטריון. הדיקטטורה החד מפלגתית שהקים לנין, היתה התשתית לצמיחתה של המפלצת הסטליניסטית שרצחה וטבחה והתעללה בעשרות מליונים מבני עמה. בחסות כתביו ומשטרו של לנין קמו עוד ועוד מפלצות קומוניסטיות רצחניות, מאו בסין, פול פוט בקמבודיה, צ’אושסקו ברומניה ועוד. כל המפלצות האלה העלו את לנין על ראש שמחותיהם.
    נראה שזהו הדגם של סוציאליזם עריץ שאמזלק מייעד לחברה הפלסטינית. לשם כך באמת אין כל צורך שהחברה הפלסטינית תתפתח לחברה דמוקרטית.
    אמזלק מזכיר לי את הימים החשוכים בהם עבדו הקומוניסטים הישראלים בקנאות דתית אלילית את משטר הדמים הסובייטי, והצדיקו כל נבלה ופשע בציטוט כזה או אחר מלנין. הקומוניסט אמזלק לא למד דבר מהעבר וממשיך ללהג על המהפכה הסוציאליסטית בהסתמך על הרודן לנין, כאילו לא הספיק לו מרחץ הדמים של המשטרים "הסוציאליסטים" שהעמידו את לנין במרכז הגותם.

  10. יוסי שורץ החוג להגנת המרקסיזם הגיב:

    עמדת ספירו שאובה מהארסנל של הסוציאל דמוקרטיה הימנית ביותר, שעוד לפני 1914, העמידה עצמה לשרות הבנקאים בעלי אחוזות ובתי החרושת, כאשר היא ניצבת בשורה הראשונה של לוחמי "החופש" של בעלי ההון הגדולים, לצדם של "לוחמי חופש", אחרים ששרתו ומשרתים את שליטי החברה, בין אם אלו הקונטרה וגנרלים כפינושט, המזהמים את ידיהם בדם הפועלים והאיכרים, או זרזירי עט המזהמים את לשונם.
    ב1914- מטעמים של פריבילגיות חומריות שבעלי ההון השליכו לה, אותו אינטרס חומרי של ספירו בשיטה , עברה הנהגת האינטרנציונל הסוציאליסטי לתמיכה בטבח של מעמד הפועלים.. מי שעמד בפרץ וניצב נגד המלחמה האימפריאליסטית היה לנין. על כך הבורגנות ומשרתיה האידיאולוגיים לא סלחו לו. באוקטובר 1917, בעוד הממשלה הזמנית בראשות קרנסקי הסוציאל דמוקרט תומכים בהמשך הטבח במלחמה , בהרעבת ההמונים ובהקרבתם למען רווחי בעלי ההון, הבולשביקים בראש הפועלים הפילו ממשלה זו ועלו לשלטון וכוננו ממשלה של פועלים ואיכרים עניים. על כך בוודאי הם לא סלחו לו. הם פתחו בטרור לבן ומהפכת נגד בתמיכת 14 צבאות אימפריאליסטים. לנין וטרוצקי בראש מעמד הפועלים הביסו אותם. על כך הם לא סלחו להם. הבידוד של המהפכה בעקבות המצור אותו השידמנים והנוסקאים, קודמיו של ספירו, תמכו ועזרו לארגן, העלה לאחר מותו של לנין את הסטליניזם-מהפכת הנגד של מעמדו של ספירו -הזעיר בורגנות, כנגד מעמד הפועלים, ומאז הם זוקפים את פשעי הסטליניזם לחובתו של לנין והמפלגה הבולשביקית, אותה רצח סטלין לשמחת לבם, ולטרוצקי שנרצח במאבק בסטליניזם . כך הם נוקמים, כך הם משרתים את האדונים. כיום כאשר המשטר בו הם תומכים במשבר אדיר המאיים על קיום האנושות, כאשר ההמונים מחפשים דרך החוצה מהביצה, נעמד הספירו ודומיו כדי להטיף להמונים: "קבלו את גזר דינכם, אין מוצא מהמשבר אל תתמרדו לנין היה פושע!" . פועלים בעלי הכרה ואינטלקטואלים ישרים יסבירו: "ספירו הוא המשרת הנרצע של בעלי ההון", הם גם ישאלו: ולצד מי העורכים של האתר המתירים רעל אנטי מרקסיסטי זה בעוד הם מסירים את תגובות החוג להגנת המרקסיזם?

  11. שחר שניצר הגיב:

    גדעון ספירו, אתה האחרון בעולם הזכאי לדבר על גזענות באשר דבריך, מתחילתם הם ביטוי לגזענות הגסה ביותר. הסיבה מדוע מאות אלפי אנשים נדחפים לתנועות האיסלמיות, אם איננו עוסקים באידיאליזם צרוף, היא כשלון ארגוני השמאל, או אלו המכנים עצמם שמאל, להציב בפניהם אלטרנטיבה אמיתית להרעבה ולמוות שגזרו עליהם בעלי ההון בשיתוף של אנשים כמותך. אתה, חבר במפ"ם הסטליניסטית., זה שראה בסטלין "שמש העמים", אדם המשקף קודם כל גישה לאומנית במסווה של אינטרנציונליזם,בחרת, בעקבות התנפצות האשליות שטיפחת, לחזור ולתמוך במישרין בממשלת בעלי ההון ובסדר הבורגני. אתה יוצא נגד האיסלם הפונדמנטליסטי כאשר במקום זה, הבעת תמיכה באותו נשיא אמריקני שהשליך שתי פצצות אטומיות על יפן והביא לרצח של מיליוני בני אדם, במשטר אשר הביא להפיכות בכל מקום בו עלה שלטון פופוליסטי והחליפו ברודנות קפיטליסטית זו או אחרת, משטר אשר עקב משבר ההון שלו יזם מלחמה פושעת על העם העירקי כדי להשתלט על שדות הנפט שלה, הכל בשם הנאורות. ואתה רואה סכנה אחת, השד האיסלמי. מאחר ואין בך כל אהדה לסוציאליזם באשר הוא והתוצאה שאתה מעדיף לתמוך במשטר אשר יביא עלינו את קץ האנושות אם לא נשכיל להתארגן קודם לכן ולא במשטר אשר מטרתו להציל את האנושות אלא אם כן אתה רוצה להציע דרך אחרת מלבד תמיכה בבעלי ההון

    שחר שניצר, החוג להגנת המרכסיזם

  12. לקרוא ולהאמין שקראתם הגיב:

    חובה לקרוא היטב את מה שכתב "שחר שניצר" -שחקן הרכש החדש של "החוג להגנת המרקסיזם".
    מי שקרא ויספר לחבריו – לא יאמינו לו. דברי הבל מטורפים כאלה,אפילו שוורץ לא כתב עדיין. אני מבקש מהמערכת שלא למחוק,חס ושלום.

  13. דוד שחם הגיב:

    הצעה אדיבה למערכת הגדה השמאלית
    אנא, בבקשה מכם, תציעו לכותבים אצלכם לא להשתמש ב"פלוראליס מגיסטראטיס" – לא לומר "אנו" במקום שצריך לומר "אני". הכותב הנכבד האומר "אנו כקומוניסטים" מדבר כאילו בשם כל הכותבים באתר הזה. טוב, אז אני רוצה לציין שאני, שגם אני כותב לפעמים כאן, איני רואה את עצמי קומוניסט וגם לא כחבר מק"י, אבל כשהוא אומר "אנו" הוא כביכול מכליל גם אותי בתוך גוף ראשון רבים זה, בלי שהסמכתי אותו לכך. וזה חוץ מן הרושם הלא רצוי שהוא יוצר שהאתר הוא של המפלגה הקומוניסטית. מדוע לא יגיד פשוט "אני כקומוניסט" וימשיך משם לומר מה הוא חושב ואיך הוא רואה את הדברים ולא ידבר בשם הכלל?
    תודה,
    דוד שחם

  14. אלכס מסיס הגיב:

    לאחר קריאת מאמרו של אמזלק שנשלח לעיון העורכים – הודעתי על הסכמתי לפרסומו, בתנאי שיכתב בלשון יחיד ולא בלשון רבים. זה הוא אותו אמזלק שכתב במקום אחר שהוא/מפלגתו הם "בעל הבית" של בטאוננו. למרבה הצער, הועלה המאמר לאתר מבלי שיערך בהתאם."הגדה השמאלית" איננה כלי ביטוי של המפלגה הקומוניסטית ויהיה עלינו להשגיח עוד יותר, שתקלות מערכתיות כאלה, לא יחזרו על עצמן.

  15. קומי הגיב:

    מסיס, אמזלק פירסם את המאמר במקור ב"ספרטקוס" בטאונה של בנק"י בויכוח עם שוורץ. כניראה שהוא החליט לשלוח לכם את המאמר בגלל הויכוח המתנהל באתר על מדינה אחת או שתי מדינות. אם כל כך מפריע שהוא כתוב בלשון רבים (כשבמקור היה ברור ומובן כי מדובר על חברי הברית הקומוניסטית) הייתם צריכים במערכת להוסיף בסוף הכתבה "הכותב חבר בנק"י והמאמר פורסם במקור בספרטקוס" או משהו בסגנון. ותשקוט הארץ 40 שנה ואלכס מסיס הפסיק לריב עם קומוניסטים למיניהם.

  16. עוד אחד הגיב:

    חס ושלום שיהיה לגדה השמאלית זיהוי פוליטי מפלגתי. אנחנו "בגדה השמאלית" של הנחל. הווי אומר, מפלגת העבודה וימינה ממנה בצד אחד של הנחל, ואנחנו בצד האחר. איפה בדיוק? מה זה משנה, כל עוד אנחנו בצד האחר. כלומר, הפרשנות (המסולפת משהו, למיטב ידיעתי) של שם הגדה לוקה בשני כשלים:

    1) הוא מבוסס על בידול: אנחנו זה אנחנו, ולאנשים בצד האחד אין מה לחפש בצד השני. לנו החיים שלנו, לכם שלכם, וזהו. הבידול המדובר, רק שיהיה ברור, הוא לא מהמוני החוג להגנת המרקסיזם, אלא דווקא מרוב-רובו של הציבור בישראל. שמה לעשות, כיום נמצא "בגדה שמעולם לא טרחנו להיות בקשר איתה".

    2) הוא מבוסס על אי-ודאות עצמית. כלומר, אנחנו בגדה השמאלית. אנחנו בנפרד מהעבודה והליכוד ואלה. איפה אנחנו? למי איכפת כל עוד יש אותם. במידה מסוימת זה מזכיר את ההגדרה הציונית ליהדות- זה עובד רק כל עוד ישנם אנטישמים.

    אז רק תזכורת, לחברים מתל-אביב שנדמה ששכחו היכן הם נמצאים: "הגדה השמאלית" היא עמותה שהוקמה ע"י חד"ש בתל-אביב. למעשה, "מועדון הגדה השמאלית" חולק את אותו הבניין והמקום יחד עם סניף חד"ש בתל-אביב. מכאן שגם אם האמירה שהגדה-השמאלית=חד"ש היא לא נכונה במאה אחוז, בטח שאין סיבה לבטל אותה כלא-כלום.
    חד"ש, למי ששכח, היא החזית הדמוקרטית לשלום ולשיוויון. כיום, הכח המשמעותי ביותר בחד"ש היא מק"י. עכשיו, נכון שלא כל מי שקומוניסט הוא בהכרח חבר מק"י. וגם נכון שהשימוש ב"גוף ראשון רבים" הוא לא מתאים. גם מבחינה רעיונית, ובעיקר בגלל שהוא פשוט לא באופנה כבר כמה עשורים.
    אז אני יכול להבין למה מישהו התעצבן מזה. אבל לפרסם בגלל זה תגובה קטנונית? ואחרי זה שעורך האתר יתקרנף ככה? אולי זה המצב באמת ואני פשוט לא יודע, אבל נוצר הרושם שהגדה-השמאלית כבר לא קשורה בחד"ש. כלומר, היא גוף נפרד לחלוטין שמי יודע בכלל מה דרכו. או, שכאמור, גם לדרך אין בכלל לצפות.

    ולבסוף, הערה אישית:
    דוד, אתה לא חושב שזה היה יותר מתאים אם היית שולח אי-מייל לכותב המאמר?

  17. גדעון ספירו הגיב:

    בצר לו, ממציא לי שחר שניצר ביוגרפיה. הדבר לא מפליא אותי. מי שאמון על תרבות המוות של הדיקטטורה של הפרולטריון (שלנין, טרוצקי וסטלין היו חוליות באותה שרשרת בריונית), אמון גם על פס הייצור של הדבקת עלילות.
    אז למען ניקיון הדעת ברצוני להודיע כי מעולם לא הייתי חבר במפ"ם הסטליניסטית, כפי שמייחס לי שניצר, וזאת מהסיבה הפשוטה שבזמן שסטלין מת הייתי עדיין תלמיד בבית ספר וכמובן שלא הייתי חבר באף מפלגה.
    במרבית שנות חיי הבוגרים לא הייתי חבר במפלגות ופעילותי הפוליטית התבטאה בעיקרה בשני מסלולים: כתיבה וחברות בארגונים לא ממשלתיים (N.G.O בראשי תיבות באנגלית).
    אני מניח כי העובדות (מלה גסה בתרבות הדיקטטורה של וגו’) לא יקלקלו לשניצר וחבריו את החגיגה. חוץ מזה אני מקבל כמחמאה את כל ארסנל הגידופים שנישלחים אליי מבית המדרש של חסידי הדיקטטורה של הפרולטריון. סימן שאני בדרך הנכונה.

  18. סליחה ספירו? הגיב:

    סטאלין וטרוצקי חוליות באותה שרשרת? מאיפה מידע זה בדיוק?

  19. גדעון ספירו הגיב:

    כבר נילאיתי מלהסביר, אולם אחזור שוב, למען מבקשי הסליחה: לנין טרוצקי וסטלין היו חוליות בשרשרת הביריונית הקרויה הדיקטטורה של הפרולטריון. לנין וטרוצקי הקימו את התשתית של אותה עריצות חד מפלגתית רצחנית, הדיקטטורה של הפרולטריון, (שלא היתה אלא הדיקטטורה נגד הפרולטריון ונגד כל אזרח שוחר חרות האדם) והיא היוותה את הדשן עליו צמחה המפלצת הסטליניסטית.
    "בממשלה הסובייטי הראשונה שימש טרוצקי כקומיסאר לענייני חוץ, הוא היה מוחזק האיש השני בשלטון אחרי לנין, והטביע את חותמו בדמות המשטר מראשיתו. טרוצקי נטל חלק פעיל במדיניות של דיכוי שאר המפלגות, ובכללן אף הסוציאליסטיות, ומתחילה צידד בגלוי בטרור השלטוני כלפי כוחות ואישים אופוזיציוניים. לאחר זמן התנקמה שיטה זו בו עצמו….פעולתו האחרונה של טרוצקי כמנהיג צבאי היתה הדיכוי המהיר והנמרץ של התקוממות מלחי הצי הבלטי בקרונשטאט במארס 1921 – אותם המלחים שהיו חלוצי מהפכת אוקטובר, שבראשה עמד טרוצקי ושהתקוממו עתה נגד עריצות שילטונה של אותה מהפכה…טרוצקי לא הכיר בכך, ששלילת החירויות האזרחיות מכלל האוכלוסיה וחיסול כל מפלגות מתחרות – שלילה וחיסול בהם היה חלק רב לטרוצקי עצמו – הם שהביאו בהכרח גם לחיסול החופש הפנימי במפלגה הקומוניסטית השלטת ולהפיכתה של זו האחרונה לכלי שרת עיוור בידי רודן כל יכול" (האינציקלופדיה העברית). והדברים נכונים כמובן ביתר שאת באשר ללנין, שטרוצקי ראה עצמו עד יום מותו כתלמידו המובהק.
    צחוק הגורל הוא, שגם סמוך למותו, כשטרוצקי כבר ידע איזו מפלצת רצחנית התפתחה במשטר העריץ שהוא סייע כה רבות בהקמתו, הוא עדיין ראה במדינת סטלין "מדינת פועלים" הראוייה להגנה.

  20. גדעון ספירו לא אומר אמת | דוד מרחב הגיב:

    לפני כמה שנים הוא התמודד מול יוסי שריד וחנן ארז על תפקיד יו"ר מרצ.

    לפחות תדייק בביוגרפיה שלך, ספירו

  21. יוסי שורץ הגיב:

    ספירו יודע היטב כי את הקונצפציה "הדיקטטורה של מעמד הפועלים", העלה לראשונה מרקס. הוא גם יודע שכל המרקסיסטים כולל רוזה לוקסמבורג תמכו בקונצפציה זו. הוא יודע זאת משום שציטטתי את מרקס, לנין, רוזה, טרוצקי בשאלה זו ולא אחת בוויכוחי עמו.
    ראו מרקס: ביקורת תוכנית גותה, חלק רביעי.
    ראו רוזה לוקסמבורג "המהפכה הרוסית, דמוקרטיה ודיקטטורה"

    ספירו יודע היטב, כי במציאות של החברה המעמדית, אין דמוקרטיה מופשטת הניצבת מעל המעמדות, אלא כל דמוקרטיה מעמדית, היא גם דיקטטורה. כי בחברה בה אנו חיים, בעלי ההון הגדול, נסיכי הבנקים ואצילי המונופולים שולטים, למרות מסך העשן שהם מפזרים בדבר הדמוקרטיה שלהם. גם הדמוקרטיה הבורגנית הדמוקרטית ביותר היא דיקטטורה של מיעוט.
    ספירו גם יודע היטב כי כל עוד שיש מעמדות והמעמד השליט שולט על אמצעי הייצור וקובע את חיי כולם, הבחירה היא הדיקטטורה של הבורגנות, דהינו של המיעוט בה הוא תומך ובין הדיקטטורה של מעמד הפועלים, דהינו של הרוב של בני החברה בה כל מרקסיסט הנאבק למען שחרורו של מעמד הפועלים ורוב האנשות תומך, כחברת מעבר עד למימושה של חברה חסרת מעמדות-הקומוניזם..
    ספירו שוב ושוב חוזר על נימוקיו אותם הוא ירש מאבותיו הרוחניים, הנהגת הסוציאל הדמוקרטיה הימנית, שתמכה וממשיכה לתמוך מאז מלחמת העולם הראשונה בסדר הבורגני העולמי המצמיח מלחמות העולם, כיבוש קולוניות, ניצול מעמדי חריף, באבטלה שזרקה מיליארד בני אדם אל מחוץ לייצור ודנה אותם למעשה למוות איטי. אלו שהצילו את הסדר הקפיטליסטי בגרמיה לאחר מלחמת העולם הראשונה ובדרך גם רצחו את המהפכנים הגדולים, רוזה לוקסמבורג וקרל ליבנכט.הוא לקח על עצמו להגן על שיטה רקובה זו כאשר הוא מטיף כנגד לנין וטרוצקי שעמדו בראש מהפכת הפועלים היחידה בהיסטוריה. מהפכה שאכן דיכאה את המפלגות הסוציאל דמוקרטיות לא רק משום שהן תמכו בתקופת ממשלת קרנסקי בהמשך המלחמה, לא רק משום שהם ניסו לחסל לאחר יולי 1917 באופן פיזי את המהפכה כולל את לנין ואת טרוצקי, אלא על כך שלאחר מהפכת אוקטובר הם השתמשו בחופש של הדמוקרטיה הפרולטרית על מנת לחבור ללבנים בעלי האחוזות וההון ולאימפריאליסטים אחר המהפכה בתקופת מלחמת האזרחים. "החופש והדמוקרטיה", לה הוא מטיף היא של המשך הדיכוי, הרעב והמלחמותכן אנו הגנו למרות פשעי סטלין על הכלכלה המולאמת בברית המועצות בנגוד לספירו שתמך במהפכת הנגד של המאפיה והאימפריאליזם..

  22. אין כל קשר בין המאמר לתגובות הגיב:

    הוויכוח המשונה בין ספירו להמוני המרקסיסטים והטרוצקיסטים בראשותו של שוורץ – אין לו כל קשר למאמר של אמזלק שלא היה צריך להתפרסם כלל ב"הגדה השמאלית,מאחר שכבר פורסם בעיתון מפלגתי,קודם לכן.זו היא תקלה חמורה החוזרת על עצמה,לאחר שמאמרה של תמר גוז’נסקי הועתק מדפדפת מפלגתית מבלי לםרסם הערה מתאימה בסופו. יש באמת מועדון בשם "הגדה השמאלית" בתל אביב אך, לביטאון בשם הזהה – אתר זה – אין כל קשר למועדון המצליח והחשוב.

  23. יש לי שאלה | דוד מרחב הגיב:

    אלכס מסיס מפרסם כאן המון תגובות נגד יוסי שורץ, נגד מק"י ובעצם – נגד כל מי שחולק עליו. התגובות של מסיס חורגות לחלוטין מהכללים של הגדה השמאלית:

    "לא יפורסמו תגובות הכוללות דברי הסתה, נאצות, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב אנא התייחסו לטקסט ולא לכותב באופן אישי. דברים אישיים יימחקו".

    אפשר לדעת בקלות שאלכס עומד מאחורי ההודעות האנונימיות נגד יוסי ע"י זיהוי כתובת IP. אני פונה למערכת בבקשה לעמוד מאחורי הכללים שהיא גיבשה ולהפסיק את התוקפנות האישית הזו.

    אנא מכם, בואו נהפוך את הגדה השמאלית לבית שכיף ונוח להתווכח בו, ולא למקום לחילופי נאצות. אני רואה שגם גדעון ספירו הצטרף ואני מבקש בכל לשון להפסיק את מחול השדים הזה, שפוגע קודם כל במוניטין של האתר

  24. ושאלה נוספת | דוד מרחב הגיב:

    מי קבע שלמאמר של נמרוד אמזלק אין מקום בגדה השמאלית? מי קבע שלמאמר של תמר גוז’נסקי אין פה מקום? רק משום שנמרוד פרסם את מאמרו גם ברבעון הנוער "ספרטקוס" ותמר – ב"זו הדרך"?

    מי שם את אלכס מסיס לקבוע עבור המערכת והאתר מה הם הכללים? באם אכן הם הכללים, אודה אם מערכת האתר – שהיא הגוף היחיד הלגיטימי העוסק בקביעת כללים – תפרסם את הקריטריונים לפרסום מאמר באתר.

    אשמח לקרוא את דעתם של אפרים דוידי, דני פתר, אמיר הלל, אלי גוז’נסקי וחברים נוספים.

    תודה

  25. עוד אחד הגיב:

    "הגדה השמאלית": אתר האינטרנט והמגזין
    ו-"הגדה השמאלית": מועדון תרבות

    הם שני דברים נפרדים לחלוטין? צירוף מקרים מעניין בהחלט. בהתחשב בזה שבאתר גם מפורסמת התוכניה של המועדון באחד-העם 70 אני יכול להבין למה התבלבלתי. אז מה בעצם קורה פה? זה אתר/מגזין שתפס טרמפ על המוניטין של המועדון? אם כן, זה דיי מלוכלך. אם לא, אז דיי להתקרנפות.

    וכן, כמובן שראוי לציין אם מאמר שמתפרסם כאן פורסם כבר בעבר, כמו שנעשה במאמר שתרגם מתן קמינר. אבל אין שום סיבה הגיונית שפירסום בבמה נוספת ישלול את הלגיטימיות של הפירסום כאן.

  26. מי "קבע" ? הגיב:

    הפירצה הטכנית במדור התגובות מתירה לבריוני העט של "החוג להגנת המרקסיזם" לעשות באתר כבשלהם. הםרצה תחסם בהקדם האפשרי והפאשיזם-האדום לא יעבור."הגדה השמאלית" היא בטאון עצמאי ותוכניות המועדון מתפרסמות בו כשם שתוכניותיהם של חד"ש,גוש שלום,יש גבול, הוועד נגד הריסת בתים, שלום עכשיו ועוד- מתפרסמות בלוח האירועים. מי ש"קובע" בביטאון "הגדה השמאלית" הם עורכיו שהם גם בעליו היחידים. הבטאון אינו מפרסם מאמרים שהתפרסמו בבטאונים אחרים ואם ישנה סיבה מיוחדת לעשות זאת -יש להביא את דבר הפרסום החוזר והמקור לו, בסיומו של המאמר.

  27. מדוע הכותב אינו מזדהה? הגיב:

    האם שוב אלכס מסיס נוקט בבריונות?

  28. ללא ספק הגיב:

    כתיבה מרובה באינטרנט הוא אחד הסממנים של האידיאולוגיה הפאשיסטית. ידוע כי מוסוליני נהג להציף פורומים, וכי פרנקו פרץ לאתרי פורנו וסחט מהם תשלומי הגנה.

  29. גדעון ספירו הגיב:

    שתי הערות:

    א. דוד מרחב מתקשה כנראה בהבנת טקסטים שבכוונה נכתבים בעברית בסיסית שגם הוא יוכל להבינם. מתברר שזה לא תמיד עוזר.
    כתבתי כי פעילותי הפליטית במרבית חיי הבוגרים לא היתה דרך חברות במפלגות אלא באמצעות כתיבה וארגונים חוץ פרלמנטריים – N.G.O בלעז. על כך מגיב מרחב כי לפני מספר שנים התמודדתי מול יוסי שריד במרצ. "תדייק", תובע מרחב.
    האם יש כאן סתירה? לא. הרי כתבתי "מרבית חיי הבוגרים", שפרושו לא "כל חיי הבוגרים".
    כך שמאד דייקתי.

    ב. החבר’ה שבעבר השתייכו למפלגת ההמונים בפ"ס, ("ברית פועלים סוציאליסטית" יעני)ולאחרונה התפצלו לשניים או יותר תאים "מהפכניים", שאחד מהם מתקרא "החוג להגנת המרקסיזם" (שוחטים את מרקס מדי יום), ממשיכים לילל כי מורידים את תגובותיהם בגדה השמאלית, שעה שזה מכבר יש מדיניות חדשה שלא נוגעת בהם לרעה.
    אני שמח כי המאבק שניהלתי בנושא זה, עם עוד מספר חברים, במסגרתו דרשתי לא למחוק לבריוני הדיקטטורה את תגובותיהם, נשא פרי. (הסבר: לדידי, כל מי שתומך במשטר רצחני ומדכא הוא חלק מתרבות פוליטית בריונית). אני סבור שיש לתת להם להתבטא בלי צינזורים, בניגוד למשטר עליו הם חולמים, שהיה מעלה אליי גרדום את החולקים עליהם.

  30. אלכס מסיס הגיב:

    נמרוד אמזלק הוא שקרן ודמגוג. הוא קרא כמובן את עשרות מאמריי שהתפרסמו ב"זו הדרך" של מםלגתו, עד שנסגר. הוא יודע שאני חבר במועצת חד"ש – טעיתי כשחשבתי שדינוזארים כמונו אינם עוד במק"י. הוא גם הוליך שולל את המערכת כששלח את מאמרו,מבלי שגילה לנו שכבר פורסם בעיתונו "ספרטקוס".

  31. גדעון, נדבר לעניין | דוד מרחב הגיב:

    במקום לכתוב לעניין, יש פה שניים-שלושה אנשים – שאינם מייצגים לא את הגדה השמאלית ולא את אף אחד אחר – שבמקום לנהל דיון ענייני מנסים להסית נגד אנשים שמנצלים את הבמה שהוענקה להם בשביל מטרה פשוטה: כתיבה.

    ההיסטוריה האישית שלך אינה מעניינת אותי, אך כמי שהסתובב בקרב חוגי מרצ בתקופה שהתמודדת (1999) אני זוכר טוב מאד את המצע שהבאת – שהיה זהה למצע מרצ.

    אדם אינו מתמודד "סתם" להנהגת מפלגה מסוימת אם הוא אינו מסכים עם עמדותיה, וזה בטח לא פרק שולי בחייו. אני מוכן לשבת איתך ולמנות אחד לאחד את פשעי הסוציאל דמוקרטיה והציונות, אך זה לא הנושא.

    אנו שוב מבקש – חברים, בואו נתווכח לעניין, בכבוד הדדי ובהבנה שכולנו נמצאים במחנה קטן אשר אפילו אם שליש מהאידיאולוגיה של כל אחד מאיתנו היתה מתממשת, החיים פה היו הרבה יותר קלים. לכולם.

    אם מי שמכנה אותי ואת חבריי "בולשו-פשיסטים" מוכיח שהוא ממלא תפקיד של מפלג ולא של מאחד.

  32. שחר שניצר הגיב:

    אם כך לא נותר לי אלא לשאול את האדם שמעולם לא הזדהה עם מפ"ם בתקופה הסטליניסטית שלה מה עשה בעיתון שחרט על דגלו את הציונות, הסוציאליזם ואחוות העמים ואשר בכה את שקיעתה של שמש העמים?

  33. גדעון ספירו הגיב:

    הטרצקיסטים/לניניסטים ממשיכים במסע עלילות ודיסאינפורמציה כיאה למי שתומכים במשטר עריצות ורצח כמו הדיקטטורה של הפרולטריון.
    הם אומרים לעצמם, הבה נשקר, נרמה, ספירו יתעייף ויתן לשקרים לזרום ללא תגובה.
    ולא היא.
    שחר שניצר שואל מה עשיתי ב"על המשמר", עיתונה של מפ"ם "שביכה את שקיעתה של שמש העמים"?
    אז ככה: כפי שהזכרתי, בשנת מותו של סטלין הייתי תלמיד בית ספר ולא טרחתי לקרוא את "על המשמר" מדי יום, כך שאינני יודע מה כתב אז העיתון.
    כאשר עבדתי וכתבתי ב"על המשמר" זה היה בתקופה הרבה יותר מאוחרת, כאשר העיתון קיבל אופי יותר פתוח ופלורליסטי, סוציאל דמוקרטי בעיקרו, וכראייה לא נידרשתי, גם לא הייתי, חבר מפלגה. מפ"ם ו"על המשמר" נתנו לשמחתי גט כריתוח לאידאולוגיה שתמכה בדיקטטורה של הפרולטריון. שחר שניצר עדיין תקוע שם.

    דוד מרחב כותב כי כאשר התמודדתי מול יוסי שריד על ראשות מרצ ב-1999, הוא "זוכר טוב מאד" את המצע שלי, שהיה לדבריו "זהה למצע של מרצ". אז או שיש למרחב זכרון של חתול, או שהוא משקר במצח נחושה מתוך איזו תקווה שלא אטריח עצמי להזים את דבריו.

    להלן עיקרי המצע שלי שהיה אלרטנטיבה למצע מרצ הרשמי. הקורא ישפוט האם הוא זהה למצע מרצ.
    סעיף 1: להמיר את חוק השבות בחוק התאזרחות אוניברסאלי.
    סעיף 2: החלפת ההימנון והדגל למען ישקפו את המיגוון הלאומי, התרבותי והדתי בישראל.
    סעיף 3: חקיקת חוקה שתכלול את ההצהרה האוניברסלית בדבר זכויות האדם.
    סעיף 4: ישראל היא מדינה רב לאומית, דתית ותרבותית – מדינת כל אזרחיה ותושביה.
    סעיף 5: מתן תושבות קבע למהגרי העבודה עם אופציית התאזרחות.
    סעיף 6: ביטול כל החוקים המפלים בין יהודים ללא יהודים. הפרדת הדת מהמדינה.
    סעיף 7: שקיפות בנושא הגרעיני. הפסקת ייצור חימוש גרעיני בישראל, פתיחת הכור בדימנה לפיקוח בינלאומי, להתחיל בפרוק והשמדת הפצצות האטומיות הישראליות, חתימה על האמנה הבינלאומית למניעת הפצת נשק גרעיני וליזום אמנה למען מזרח תיכון חופשי מנשק אטומי, ביולוגי וכימי.
    סעיף 8: הפיכת נושא איכות הסביבה לאחד הדגלים של זכויות האזרח.
    סעיף 9: הפסקת המצב האבסורדי לפיונאבקת מרצ למען גיוס בני ישיבות. חקיקת חוק המעניק פטור משירות צבאי מטעמי דת ומצפון ומכיר בזכותם של סרבני מלחמה לא לשרת בצבא.
    סעיף 10: לאמץ את עקרונות תנועת "יש גבול" ולחוקק חוק המכיר בזכותו של חייל לא להשתתף במלחמה או פעולה צבאית שאינו שלם עימן.
    סעיף 11: להתריע על הפיכת צה"ל לצבא קולוניאלי. לא לחשוש לומר שזה לא הצבא שלנו.
    סעיף 13: הכרה בעוול שישראל גרמה לפלסטינים, הן ב-1948, ובוודאי ב-32 שנות הכיבוש האכזרי מאז 1967. תשלום פיצויים על הרכוש או החזרתו לבעליו.
    סעיף 14: חוק הקובע שאין התישנות על פשעי מלחמה.
    סעיף 15: העמדה לדין של תאומי פינושה שגדלו בערוגות הכיבוש הישראלי.
    סעיף 16: מאבק בפסיקות בית המשפט העליון שאישרו פשעי מלחמה. העמדה לדין של שופטים שנתנו ידם לפשעים חמורים.
    סעיף 18: פרוק התנחלויות ונסיגה לגבולות ה-4 ביוני 1967.
    סעיף 20: והיה ויתברר כי הסכם אוסלו אינו בר מימוש, להתחיל לחשוב על אלטרנטיבה אחרת לסיום הכיבוש – הפיכת שטחי ישראל פלסטין ליחידה מדינית חדשה.
    סעיף 24: מאבק נחרץ בסחר הנשים בישראל, באלימות נגד נשים וילדים.
    סעיף 25: הפרטה אינה חזות הכל ואינה תרופת פלא. לשמור על איזון בין משק ציבורי לפרטי, להפסיק חלוקת מתנות למיליונרים.
    סעיף 26: מפעל הנתון בסכנת פשיטת רגל, תעמוד לעובדים הזכות להבריאו ולהפעילו.
    סעיף 28: להפסיק יצוא נשק למשטרי עריצות העוסקים בהפרת זכויות אדם.
    סעיף 30: מיקוד מיוחד במאבק למען הקבוצה המקופחת ביותר בישראל: הבדואים. הפסקת הגירושים של בדואים מאדמתם, החזרת אדמות שנישדדו על ידי המדינה, הפנייה מסיבית של תקציבים בתחומי החינוך, הבריאות, התעסוקה והדיור.
    סעיף 31: "יד ושם": לחדול מגיוס השואה למדיניות ממשלתית שוטפת, תוך התעלמות משואת עמים אחרים (הצוענים) ומההקשר האוניברסאלי בו התרחשה. הפיכת "יד ושם" למרכז לחנוך אנטי פשיסטי ושמירה על זכויות אדם.

  34. גדעון ספירו הגיב:

    סעיף 14: חוק הקובע כי אין התיישנות על פשעי מלחמה.
    סעיף 15: העמדה לדין של כל תאומי פינושה שגדלו בערוגות הכיבוש הישראלי. חשיפת אופיים המדכא והגזעני של בתי הדין הצבאיים בשטחים הכבושים.
    סעיף 16: מאבק בפסיקות בית המשפט העליון שאישרו פשעי מלחמה. העמדה לדין של שופטים שנתנו ידם לפשעי מלחמה.
    סעיף 17: להפסיק את המעצר המשטרתי בתנאים משפילים. להחזיר לעצור את כבוד האדם.
    סעיף 18: פירוק ההתנחלויות וחזרה לגבולות ה-4 ביוני 1967.
    סעיף 20: והיה ויתברר כ הסכם אוסלו אינו בר מימוש, להתחיל לחשוב על אלטרנטיבה לסיום הכיבוש: הפיכת ישראל-פלסטין ליחידה מדינית חדשה.
    סעיף 22 חינוך חינם מהגן לאוניברסיטה.
    סעיף 24: מאבק נחרץ בסחר הנשים בישראל, באלימות נגד נשים וילדים, בעבריינות מין.
    סעיף 25: הפרטה אינה חזות הכל ואינה תרופת פלא. יש לשמור על איזון בין משק ציבורי לפרטי, כמצופה ממדינה סוציאל דמוקרטית נאורה. להפסיק חלוקת מתנות למיליונרים.
    סעיף 26: מפעל הנתון בסכנת פשיטת רגל, תעמוד לעובדים הזכות להבריאו ולהפעילו.
    סעיף 27: העלאת שכר מנימום. הגדלת המיסוי על העשירוים הגבוהים במסגרת מאבק לצימצום פערי ההכנסה הבלתי ניסבלים. מיסוי רווחי הון בבורסה.
    סעיף 28: להפסיק יצוא נשק למשטרי עריצות העוסקים בהפרת זכוית אדם.
    סעיף 30: מיקוד מיוחד במאבק למען הקבוצה המקופחת בותר בישראל, הבדואים. הפסקת הגירושים של בדואים מאדמתם, החזרת אדמות שנישדדו על ידי המדינה, הפנייה מסיבית של תקציבים בתחומיה החינוך, הבריאות, התעסוקה והדיור.
    סעיף 32: "יד ושם": כיום מחלל את השואה. לחדול מגיוס השואה למדיניות ממשלתית שוטפת תוך התעלמות משואת עמים אחרים (הצוענים) ומההקשר האוניברסלי בו התרחשה. הפיכת "יד ושם" למרכז לחינוך אנטי פשיסטי ושמירה על זכויות אדם.
    אני ממליץ לחברי מרצ לקרוא את הספר "ואנונו והפצצה, שיצא לא מכבר לאור על ידי "הוועד הישראלי למען מרדכי ואנונו ומען מזרח תיכון חופשי מנשק אטומי, ביולוגי וכימי".

    עד כאן המצע שלי, שכל בר דעת שדעתו לא השתבשה יסכים, כי הוא שונה מזה של מרצ בכמעט 180 מעלות.

  35. קומי הגיב:

    גדעון ספירו, איך לעזאזל תיכננת להכניס את המצע הזה למרצ?! אין שום קשר בינו ובין המפלגה הזאת!

    מרצ היא מפלגה ציונית, לבקש ממפלגה ציונית לתמוך בהתאזרחות אוניברסלית במקום בחוק השבות ולהפוך את ישראל לרב-לאומית במקום מדינה יהודית זה כמו לבקש מאגודת ישראל להפריד בין דת למדינה. מה היה לך לחפש שם עם דעות כאלו?

    המצע שהצעת הרבה יותר דומה למצע חד"ש מאשר למצע מרצ. חוץ מזה שהתרשמתי שאתה ממש נגעל מלהתקרב לקומוניסטים, אני לא רואה שום סיבה למה העדפת לרוץ מול שריד ולא מול ברקה.

    אי אפשר לדרוש ממפלגה לשנות את אופיה לחלוטין ("בכמעט 180 מעלות"), זה פשוט לא ריאלי.

  36. גדעון ספירו הגיב:

    לקומי,
    אתה צודק באשר לסיכוי שהיה לי למשוך את מרצ למצע שלי. קיבלתי קרוב לשלושה אחוזים מהקולות, שזה כמובן מעט מאד באופן מוחלט, אבל הישג נאה אם לוקחים בחשבון את תוכן המצע.
    דרך אגב, גם חד"ש לא היתה חותמת על כל המצע הזה.
    איך הגעתי אז למרצ? הנה הסיפור. ברשימת המתמודדים לרשימת מרצ לכנסת בבחירות 1999
    היתה מועמדת, מכרה שלי, שבחלוקה הפנימית של מרצ ממוקמת שמאלה בשמאל מרצ. על מנת לתמוך בה התפקדתי למרצ. בהזדמנות חגיגית זו, שאני כבר במרצ, החלטתי להתמודד מול יוסי שריד על ראשות המפלגה כשאני מציג מצע אלטרנטיבי במלוא מובן המלה.
    ההבדל בין מרצ למפלגה קומוניסטית, שמרצ, כמפלגה סוציאל דמוקרטית, יש בה מידה של פתיחות היכולה לעכל גם מצע כמו שלי, ואפילו לסייע לי להדפיס אותו ולשלוח אותו לשלושת אלפי חברי הועידה הבוחרת.
    לעומת זאת במפלגה קומוניסטית, הבנוייה עדיין על פי המסורת הבירוקרטית הקשוחה של ועד מרכזי, לשכה פוליטית ואחידות אידיאולוגית, אין אפשרות להתפקד לתקופה מוגבלת ולהתמודד על ראשות המפלגה עם מצע השונה בנקודות רבות מהמצע שאומץ על ידי מוסדות המפלגה.
    גם באירופה מפלגות סוציאל דמוקרטיות הרבה יותר פתוחת לזרמים שונים מאשר מפלגות וארגונים בעלי אורינטציה קומוניסטית/טרוצקיסטית/לניניסטית (מחוק את המיותר). בלייבור הבריטי תוכל למצוא חברים הקרובים לעמדות טרוצקי, אולם בשום מפלגה טרוצקיסטית לא תוכל למצוא חברים הקרובים בהשקפתם לסוציאל דמוקרטיה.
    ההתנגדות שלי לקומוניסטים, בעיקר לאלה מהזן של אמזלק, נובעת מהתנגדות בלתי מתפשרת לכל אידיאולוגיה טוטאליטרית.

  37. קומי הגיב:

    חד"ש היא לא המפלגה הקומוניסטית, המפלגה הקומוניסטית היא רק אחת החברות בחד"ש. המצע שלהם דומה למה שהצגת פה, ייתכן והם נזהרים קצת יותר כדי שלא יפסלו אותם כמו שניסו לעשות לבל"ד.

    למרות שכניראה שיש לך חילוקי דעות איתם, אני לא זוכר אם אתה תומך בזכות השיבה או לא.

  38. נמרוד אמזלק הגיב:

    אני מקווה שכולם שמו לב שכמעט כל התגובות מתחת למאמרי אינן מתייחסות כלל לתוכן המאמר? סתם, חשבתי לציין עובדה מעניינת זו.

    באמת שאין לי עניין להתווכח עם חבורת המשתפ"ים של הימין השבע הנטועה בתוכנו כמין גיס חמישי המתחזה לשמאל. ספירו, מסיס וכל אותם אנשים אינם אלא "אורי אבנרים" קטנים. כמוהו, הם מנהלים מזה שנים תעמולה אנטי-קומוניסטית ארסית בתקווה שהדבר יעשה אותם יותר פופולאריים בקרב הבורגנים החביבים של מרצ ושאר ירקות הפסבדו-שמאל הציוני. שיבושם להם. את מי בעצם זה מעניין? ימשיכו נא לחזר אחר הציונים מעל כל במה, כולל זו של "האגדה השמאלית".

    לנו, כידוע, יש קהל אחר.

  39. דוד הגיב:

    השילוב בין אנטי-קומוניזם מתלהם לבין עצמאות פלסטין שעושה גדעון ספירו מעורר תמיהה. שכן מה בין התקפה על דיקטוררת הפרולטריון, על לנין, טרוצקי וסטלין לבין עצמאות פלסטין?

    אם היה גדעון ספירו מרכסיסט, אזי הקשר בין השאלה המעמדית לשאלה הלאומית היה ברור והכרחי, אולם, במקרה כזה תמוהה מאוד ההתקפה חסרת הרסן על דיקטטורת הפרולטריון – מושג המיוחס ע"י ספרירו ללנין טרוצקי וסטלין. אמנם המושג עצמו הופיע במרכסיזם בניסוח המדויק רק לאחר הקומונה של פריס, אך אין ספק שמקורותיו מצויים כבר בניסוחים הראשונים של המרכסיזם הבשל, כלומר לפחות החל מ- 1845, וכמובן גם בהמשך מ "ביטול הקניין הפרטי", דרך "פועלי כל הארצות התאחדו" ועד ל "המנשלים ינושלו".

    אך ספירו אינו מרכסיסט ולכן אם רוצה הוא לתלות את האשמה באדם מסוים, או בזרם פוליטי הרי חייב הוא להאשים את מרכס ואנגלס, את התפיסה המטריאליסטית של ההיסטוריה, את "ברית הקומוניסטים", את "התאגדות הפועלים הבינלאומית". ואם ירצה לדקדק יכול לצרף לרשימה גם את הגל בתור "האב הרוחני" של הדיאלקטיקה המרכסיסטית.

    ספירו נמנע מלעשות זאת, מתרכז בהתקפה על חלק אחד של המרכסיזם וכורך את התקפתו בשאלת עצמאות פלסטין. מדוע? הייתכן כי הסיבה לכך היא שאשליותיו הליברליות רבות השנים התנפצו, והוא פוחד מהתגשמות התחזיות של המרכסיזם המהפכני, כזה שדיקטוורת הפרולטריון היא חלק בלתי נפרד ממנו? כלומר, הוא מוכן לקבל את "נשק הביקורת" אך שולל את "ביקורת הנשק".

    שלילה זו היא אשליה, שכן כל המתנגדים לעצמאות פלסטין כבר מזמן קיבלו את ביקורת הנשק כדבר מובן מאליו, וכאמצעי ראשי למניעתה של אותה עצמאות. אך ספירו ממשיך באשליותיו שמצע זה או אחר, השונה ב- 180, (או הדומה ב- 360) לזה של מרץ, יקדם אותה עצמאות…

  40. אורנת טורין הגיב:

    לגדעון ספירו קילסת בדבריך את "הקומוניסטים הישראלים בימים החשוכים.. שעבדו בקנאות דתית" . אני מבקשת לומר לך שהדור הזה נערץ עלי. אני ברת מזל שזכיתי להכיר אישית חלק מהם. פעילי שלום שלא ביקשו לעצמם דבר והקריבו מקומות עבודה, שכר וקידום וקבלה חברתית ומשפחה כדי להיאבק על החלום. עד היום כשאני עומדת איתן, חלקן נשים מעל גיל השבעים בצמתים ובכיכרות ,השמש והקללות שוברים את רוחי אבל לא אותן. במקום שאתה מלא בוז אני מוצאת לנכון להוריד את הכובע.

    לאלכס מסיס, אני לא יודעת אם אתה מעורב בהנהלת האתר. גם אני חייתי עד היום בשגיאה שיש קשר בין האתר למועדון המצליח שלנו (כן, שלנו, ברבים, אני חברת מק"י-חד"ש). אם אין הדבר כך אזי הולכת השולל כולה שלכם. ומאחר והמועדון שלנו קיים עוד קודם לימי האינטרנט נראה לי שהדבר ההגון הוא שאתם תשנו את שם הפורום.
    לגבי המאמר של נמרוד אמזלק, ליחס לו הטעיה כיוון שפורסם קודם בספרטקוס??? נו באמת!!! אנחנו הרי לא עוסקים בזכויות יוצרים של כתבי עת אקדמיים???? ולדוויד שחם, מבחינתי נמרוד אמזלק יכול להמשיך לכתוב בגוף רבים, הוא מבטא את דעתי ואת דעת רבים מחברי למפלגה ועושה זאת היטב. באתר בנק"י ניתן למצא מול מאמרו של נמרוד את מאמרו של יוסי שוורץ בזכות מדינה אחת. הקריאה של שתי העמדות מעוררת חשיבה וכך גם שרשור התגובות שנלווה אליהם. מצאנו לנכון להציג את שתי העמדות כי ככה, כן… אולי אנחנו קצת יותר פלורליסטים וקצת פחות חשוכים ממה שאנשים מסויימים יחסו לנו כאן. ומילה אחרונה למסיס. בדרך כלל בדיוני אינטרנט מסוג אלו בולטים עלומי השם למינהם בגסות ובכוחנות השפה שלהם. בדיון הזה, לא האלמונים הם אלו שירדו הכי למטה, וכדאי לך לבדוק מי כן!

  41. אלמוני (טוב-לב!) הגיב:

    טוב שיש אנשים (נשים..) כמו אורנת, שיודעים לתת לעניינים פוקוס ולהכניס אותם לפרופורציה, וגם לעורר את רוח הצוותא שכל כך חסרה פה בשמאל הקטן והאיכותי שלנו. אורנת, בשבילי ובשביל רבים תמיד תהיי נסיכת הסוציאליזם! (כמו גם וועדת הקישוט וצוות ההווי)
    אגב, איך הולך עם הדוקטורט?

  42. גדעון ספירו הגיב:

    לדוד,
    אכן, את החטא הקדמון של טביעת המושג "הדיקטטורה של הפרולטריון" צריך לזקוף לחובת מרקס. אולם את הלבוש הפושע והרצחני למושג זה יש לזקוף לחובת לנין, טרוצקי וסטלין.
    אצל מרקס מופיע מושג זה רק פעם אחת בכל כתביו, בביקורת תכנית גותהא. לא מעט מרקסולוגים סבורים שמרקס לא ייחס לנושא חשיבות כה רבה, שאם לא כן, היה מפתח את הנושא מעבר לאותו איזכור חד פעמי.

    לנין הפך את הנושא הזה של "הדיקטוטורה של הפרולטריון" למרכזי אצל מרקס. עבור לנין מתמצה המקסיזם במןשג זה, כפי שכתב: אין מרקסיסט אלא "מי שירחיב את חיוב מלממת המעמדוות עד כדי חיוב הדיקטטורה של הפרולטריון". מבחינתו של לנין, טול ממרקס את הדיקטטורה ואין מרקסיזם. הוא כתב חיבור שלם שהוקדש רק לנושא הדיקטטורה, שלא לדבר על איזכורים אחרים בכתביו של לנין בהם הוא חוזר ומדגיש כי אין סוציאליזם בלי הדיקטטורה של הפרולטריון.
    לנין, טרוצקי וסטלין לא רק כתבו על הנושא הם גם יישמו אותו ובנו משטר טוטאליטרי רצחני.
    איש לא יכול לומר היום בוודאות כיצד היה מרקס מגיב אילו חזה ביישום הדיקטטורה בברית המועצות מאז החל בה לנין. מרקסולוגים רבים סבורים כי היה אומר "לא לילד הזה פיללתי".
    מי שקורא את ביקורתה הנוקבת של רוזה לוכסמבורג על לנין וטרוצקי בכל הקשור לעיוותים הטוטאליטריים שאיפיינו את משטר הדיקטטורה של הפרולטריון בגירסתו הסובייטית, יימצא בהם הד למרקסיזם אחר.

  43. "מארקסולוגים"? הגיב:

    תן לי לנחש…ארתור קסטלר?

  44. יוסי שורץ הגיב:

    למי אכן שייך האתר הזה?
    ראשית יורשה לי לאומר לספירו שהניסיון להעמיד את מרקס לרשותם של הסוציאל דמוקרטיה ימנית בטענות שמרקס בעצם התנגד לדיקטטורה של מעמד הפועלים, או כי הביטוי הדיקטטורה של מעמד הפועלים, היה מקרי עבורו , הוא ניסיון ארוך בימים של רוצחי המהפכה הסוציאליסטית כבר מהתקופה שהסוציאל דמוקרטיה עברה לתמוך בטבח הפועלים במלחמת העולם הראשונה. אין בה שמץ של אמת, שכן מהותו של משנתו כפי שמרקס עצמו הסביר, שלא גילתה את מלחמת המעמדות אלא הסיקה את מסקנותיה ביחס למלחמת המעמדות בצורת המסקנה ההכרחית של שלטון מעמד הפועלים, בניגוד לשלטון הבורגנות בו תומך ספירו, ואם אתר זה ירשה לי אוכיח את דברי במאמר שלם עם ציטוטים רבים ממרקס .
    שנית, שוב ושוב מרשים לעצמם שני עורכים אנטי קומוניסטים, אנטי מרקסיטים, אנטי לניניסטים, המפזרים את הרעל הגס ביותר של הימין הפרו אימפריאליסטי, להעלות תגובות שכלל לא קשורות במאמר אותו העלה נמרוד אמזלאק, חבר הוועד המרכזי של מק"י, ומסיס אף מעז לתקוף את מק"י ממגרש רחוק מימין, וכל זאת בניגוד לכל הנורמות המוצהרות של אתר זה, ואין איש מעמיד אותם לסדר. האם זה אתר שהוקם על ידי הימין, כדי לתקוף את המפלגה הקומוניסטית ואת חד"ש, ומבקש למחוץ כל רעיון שמאלי בדמגוגיה ושקרים כפי שאנו שומעים שוב ושוב ממסיס וספירו, בעודו משתמש לשווא בשם "הגדה השמאלית", כדי להונות את הקוראים? גם אני לפחות הנחתי עד כה שאני מתווכח באתר של אנשי שמאל המבקשים לשכנע את הקוראים בצדקת דרכו של הסוציאליזם ולא של הקפיטליזם, כאשר אני מבקש לשכנעם שהדרך הנכונה היא לחזור לשורשים של המפלגה בתקופת לנין וטרוצקי. אני מבין שטעיתי, או שמא קרה כאן דבר מוזר והאתר אכן הוקם למטרות אחרות והיה כאן פוטש על ידי חונטה פרו אימפריאליסטית. האם לא הגיע הזמן אם כך או כך, להחזיר את האתר לגדה השמאלית? שאחרת כפי שכבר כתבתי במקום אחר ולשמחתי גם נמרוד משתמש במושג זה אנו עוסקים "באגדה שמאלית", ותורמים למעשה רמיה.

  45. שחור (שוורץ) אדום הגיב:

    העורכים עוסקים בעריכת "הגדה השמאלית" – בהתנדבות ושוורץ האדום מעסיק אותם ללא הרף,
    גוזל מזמנם היקר..
    שוב: מערכת הביטאון הגדירה את מטרותיו בבהירות ("מי אנחנו" בדף הבית). הביטאון, ככל כתב עת, מודםס או אלקטרוני, שייך אך ורק למוציאיו לאור ועורכיו.איש מאיתנו אינו חייב ל"הצטלב"/להסביר/להתנצל, בםני השוורצים, מימין או שמאל,הנטפלים לכותבי המאמרים וקוראיהם, מטיפים את הרצאותיהם המשמימות כ"מחזירים בתשובה", בכיכר השוק.
    אלכס מסיס

  46. דוד הגיב:

    לגדעון ספירו,

    דבריך בעניין השוליות של הדיקטטורה בעיני מרכס, הם מוזרים ביותר, ואין כאן צורך בשום מרכסולוגים, מספיק לקרוא את את הקפיטל (כרך א פרק 32):

    "מגיעה שעתו של הקניין הפרטי הקפיטליסטי. המנשלים ינושלו"

    אם זו לא דיקטטורת הפרולטריון אז מה כן?

    ולעצם המאמר של נמרוד אמזלק בדבר שתי המדינות והנימוקים של יוסי שוורץ בעד המדינה האחת – מכיוון ששניהם מקבלים את התפיסה המטריאליסטית של ההיסטוריה, הרי שהקישור שהם עושים בין שאלת המעמד, שאלת השלטון ושאלת הלאום הוא מוצדק ורלוונטי. לעומת זאת ההתקפה שלך על הדיקטטורה היא לא במקום. מההצעות החיוביות שלך, למשל במצע לדוגמה שהבאת כאן, נעדר מושג המעמד השליט, ובכלל לא ברור מי יבצע אותן. על פניו נראה שאתה מייעד את התפקיד לבורגנות הישראלית, כלומר מצדד בדיקטטורה של הבורגנות, אך אתה לא אומר זאת במפורש.

  47. אשר פרוליך הגיב:

    למערכת האתר:(אם יש נוספים חוץ מאלכס מיסים):

    רבים מהמבקרים בקשו ומבקשים לא לאפשר
    ניבול פה והתקפות אישיות באתר,ושימוש בכנויים
    פוגעים,וכך פורסם גם על ידי המערכת.
    אבל בפועל,המערכת ממשיכה לאפשר סגנון
    פסול ופוגע(אולי על ידי חברי המערכת עצמם?)
    דבר המעלה ספקות רבות לגבי האתר עצמו.

    לגדעון:
    המונח "דיקטטורה של הפרולטריון"מתפרש באופן לא נכון כאנטי-דמוקרטי.כוון שה"פרולטריון"(העובדים מכל הסוגים)הם הם הרב האבסולוטי בכל מדינה בעולם,אין יותר דמוקרטיה
    מאשר ב"דיקטטורה " הזו(וזה לא משחק מילים).
    אגב,"דמוקרטיה" פירושה ביוונית "שלטון העם"
    _דמו=עם, קרטיה=שלטון.

  48. יובל הגיב:

    אני מעוניין לחזור לעניין.
    מהפכה סוציאליסטית איננה ביאת המשיח. היא כורח היסטורי בישראל, בפלסטין ובכל מקום.

    אינני רואה כאפשרות ריאלית בטווח הקרוב את האפשרות למהפכה כזאת במדינה פלסטינית שתקום, כפי שניתן להבין ממאמרו של נמרוד.

    אבל שתי מדינות בשטחה של פלסטינה המנדטורית אכן יאפשרו תנאי פתיחה טובים יותר למאבק מעמדי.

    יחסי ישראל- השטחים הכבושים הם יחסי מטרופולין-קולוניה מובהקים. מבחינה מטיריאליסטית, חברון רחוקה מתל אביב כמו שאלז’יר רחוקה מפריז.

    אמת, אני רואה בציונות כולה מפעל קולוניאלי, אבל גם ישות קולוניאלית יכולה ליצור קולוניות משלה. ראו נמיביה, שהיתה קולוניה של הקולוניה אפריקה הדרומית. כיום נמיביה היא מדינה עצמאית (שתי מדינות לשני עמים, מה לעשות), והשחורים בדרום אפריקה עצמה זכו לראשיתו של שוויון, לפחות פורמלית.

    בקרב העם הפלסטיני קיימת תודעה אנטי אימפריאליסטית מפותחת, ואין לזלזל בכך. ראיית המעצמה אמריקאית כאויב היא תנאי מוקדם ובסיסי לכל מאבק מעמדי (המהפכה בקובה התפתחה ממרירות כלפי משטר הבובות מטעם ארה"ב), אם כי לא מספיק.

    בקרב העם הישראלי לא חסרים רגשי הסתייגות כלפי הדומיננטיות הכלכלית והתרבותית האמריקאית, אך כעת האנרגיה הפטריוטית מושקעת עד הצוואר במאבק לשימור הכיבוש, והיכולת לדרוך על הפלסטינים מקהה את תחושת ההשפלה הנובעת מהיותנו מדינת בובות עלובת נפש (האמריקאים אמרו לקצץ, אז מקצצים).

  49. שחר שניצר הגיב:

    אין ספק שעבור גדעון ספירו אמת היא שקר. יואיל מר ספירו ויסביר מה עשה במשמרת הצעירה של מפ"ם בתקופה הסטליניסטית שלה. (מה לעשות ויש עדיין אנשים שזוכרים). האמת היא שנפילת ברה"מ דחפה אנשים כספירו ןכאבי ימינה לתמיכה בבעלי ההון מטרומן ועד בוש כאשר הם מקבלים את הגירסה האימפריאליסטית בדבר האיסלם הפונדמנטליסטי כסכנה הגדולה ביותר לקיום האנושות. ספירו, כאידיאליסט צעיר, שם את יהבו בסטלין ובמשטרו ומשהללו הובילו לקריסת מדינת הפועלים עליה השתלטו לאחר שחיסלו את כל המהפכנים ובראשם את הטרוצקיסטים, החליט ספירו להאשים דווקא את הלניניסטים והטרוצקיסטים בכל פשעי הסטליניזם. בכל המצע המפואר של ספירו להתמודדות במר"צ ישנם שניים וחצי סעיפים הנוגעים למאבק המעמדי והרפורמות שספירו מציע דואגות היטב לשמר את הפריבילגיות של בעלי ההון בתוך המשטר הקיים. ספירו מגנה אותנו בתור "שוחטי המרכסיזם" אולם לאיזו צורה של מרכסיזם הוא מתכוון כאשר הוא מתכוון להשאיר את אמצעי הייצור בידי מאות ספורות של ידיים עבור ספירו ודומיו, הדמוקרטיה מתמצית בהצהרת זכויות האדם של האו"ם, כלומר באי אילו אידיאלים מופשטים בלי כל קונקרטיזציה. עקב החנק שחנקו יחסי הייצור הקפיטליסטיים הקיימים את אמצעי הייצור נזרקו למעלה ממיליארד בני אדם מן הייצור והם בסכנת מוות מיידית.קרוב לרבע מאוכלוסיית ישראל מורעבת בצורה שיטתית שלא לדבר על השטחים ואילו ספירו מתעקש להטיף ל"סוציאל דמוקרטיה" שהתוכן הקונקרטי שלה הוא המשך שלטון בעלי ההון.

    שחר שניצר, החוג להגנת המרכסיזם

הגיבו ללקרוא ולהאמין שקראתם

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים