הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-30 בספטמבר, 2003 30 תגובות

החוקר והתיאורטיקן המצרי סמיר אמין היה לאחת הדמויות המרכזיות במאבק בגלובליזציה. אמין אינו מוכן להתיישר עם האופנות החולפות ומוסיף להגדיר את עצמו כאנטי-אימפריאליסט. בחודש שעבר ביקר אמין בבואנוס איירס והעניק ראיון ארוך לגבריאלה רופינלי ולנסטור כהן. אמין הרואה את עצמו "קומוניסט" והמוכן לשוב לוויכוחים האידיאולוגיים של שנות ה-60 וה-70, הוא בן 72 ומתגורר בחוף השנהב.

ש. בספרים הרבים פרי-עטך שראו אור בשלושת העשורים האחרונים ניכר הלהט הפוליטי. האם אי פעם היית קומוניסט?


ת. הייתי קומוניסט ונותרתי קומוניסט. עבורי הפרספקטיבה הקומוניסטית היא היחידה הרלוונטית. הייתי חבר מן השורה של המפלגה הקומוניסטית, מפלגה שפעלה בתנאי מחתרת במשך שנים רבות.


ש. הכוונה היא למפלגה הקומוניסטית הצרפתית?


ת. לא. אני מדבר על המפלגה הקומוניסטית המצרית, בה הייתי חבר בין השנים 1951 ועד לפיזורה ב-1965. בשנים אלה המפלגה הקומוניסטית הצרפתית לא פעלה במחתרת. הייתי גם חבר במפלגה הצרפתית בעת לימודי, בין השנים 1957-1947. לאחר מכן עזבתי את צרפת.


ש. בספרים שלך אתה תוקף את הניסיון הסובייטי ומשבח את הניסיון הסיני. האם אתה מאואיסט?


ת. בזמנים ההם המפלגה הקומוניסטית המצרית הושפעה רבות מן הקו הסובייטי. העניין עורר כמה מחלוקות פנימיות, אבל המחלוקות הפומביות הופיעו מאוחר יותר. אז, לא כל כך הבנתי במה מדובר. אבל היה זה פולמוס פנימי סביב השאלה אם האסטרטגיה של המפלגה צריכה להיות קשורה בזו הסובייטית או אם היא צריכה להיות עצמאית. הסכסוך האידיאולוגי בין בריה"מ לסין פרץ ב-1957, אבל נעשה פומבי רק ב-1960. אז תמכתי בעמדות הסיניות – בראייה הסינית את המצב הבינלאומי ובהשקפה הסינית בסוגיית המעבר מן הקפיטליזם אל הסוציאליזם. זו ההשקפה המאואיסטית.


ש. לאחר ארבעה עשורים, איך אתה רואה עכשיו את המאואיזם?


ת. בכל הנוגע למעבר מן הקפיטליזם אל הסוציאליזם, המאואיזם צעד צעד קדימה נוסף לאחר הניסיון הסובייטי. מעבר לאיך אנו יכולים לשפוט כעת את מהפכת התרבות ואיך אנו רואים את האמירות התמימות בדבר תפקיד "הנוער" כמניע לשינוים מהפכניים בחברה… לדעתי מהפכה זו ויעדיה נתנו מענה הולם לדרך ללא מוצא עליה נקלע הניסיון הסובייטי בשנות ה-60. כאשר מאו פירסם מסמך ב-1963 והדגיש שהאויב אינו ניצב מחוץ למפלגה אלא בתוכה…


ש. … הכוונה היא לביורוקרטיה, נכון?


ת. לא. הכוונה איננה הביורוקרטיה. הכוונה היא הבורגנות. הבורגנות שבתוך המפלגה. מאו אמר: "אנו מגדלים דור חדש של בורגנים", ולסברה זו היו רגליים. יחד עם זאת, האם המאואיסטים בתוך המפלגה הקומוניסטית הסינית המשיכו בדרך הזו? האם התמידו בה? הסיקו את המסקנות ופעלו על פיהן? התשובה היא שלילית. אינני מבקר את עצמי ואף אינני טוען "טעינו". אני שב ומדגיש שהיה זה צעד אמיץ קדימה אבל בפרספקטיבה היסטורית אנו יכולים להבחין במגבלות הצעד שננקט ואף הסתירות שהיו בניתוח שנעשה בזמנו.


ש. המאואיזם השפיע אז רבות על אנשי הרוח במערב?


ת. ללא ספק. לא ניתן להבין תופעות כגון המרד במאי 1968 ברחבי אירופה ובאמריקה הלטינית ללא מהפכת התרבות הסינית. היתה זו המהפכה התרבותית שהחלה ב-1966 שהעניקה כל כך הרבה תקווה, וגם הוסיפה כל כך הרבה אשליות… התקוות היו שדור חדש של נוער מהפכני ישנה את העולם.


ש. אתה בא ממשפחה פוליטית?


ת. לא. משפחתי לא היתה משפחה קומוניסטית. אך אבי ואימי היו אנשים מתקדמים.


ש. מה היו עמדותיך ביחס למשטרו של נאצר?


ת. ב-1963 פירסמתי את ספרי השני (הראשון פורסם במצרים בשפה הערבית ב-1958). כתבתי אותו ב-1960, בטרם נאלצתי לעזוב את מצרים. הוא פורסם בשם בדוי והיה ביקורתי עד מאוד כלפי הנאצריזם. הייתי חבר מפלגה, כמו כל חבר אחר. המפלגה הקומוניסטית המצרית היתה מאוד ביקורתי כלפי נאצר בין ההפיכה הצבאית ב-1952 ועד 1955. במשך שלוש שנים המפלגה מתחה ביקורת קשה על נאצר. עם כי היו הגזמות, והביקורת הזו היתה נכונה. הדגש היה על האופי האנטי-דמוקרטי, האנטי-קומוניסטי ולא-סוציאליסטי של המשטר. הדגש היה הביקורת על הפרספקטיבה הלאומית-בורגנית הריאקציונית של הנאצריזם. לאחר מכן, ב-1955, נערכה ועידת באנדונג שהיתה לנקודת מפנה בתולדות אסיה ואפריקה. הוועידה איפשרה הקמת חזית אנטי-אימפריאליסטית חדשה של המדינות הבלתי מזדהות ובהן סין בהנהגת מאו, הודו, יוגוסלביה, אינדונזיה, מצרים והתנועות לשחרור לאומי של אפריקה. היערכות חדשה זו פתחה פרק חדש וחשוב בעימות עם האימפריאליזם. כאן הסובייטים התייצבו כבני ברית של המדינות הבלתי מזדהות והעניקו סיוע. וסיוע זה לא היה מבוטל – זה היה סיוע צבאי!


אז ניתן היה לעצור את תוקפנות האימפריאליזם על ידי שילוב של דיפלומטיה ומתן סיוע בנשק. מה שקורה כעת ברחבי העולם, לא היה קורה אז. והמצב החדש הציב בפני הקומוניסטים באותן המדינות דילמה קשה. מה צריכה להיות עמדתנו? במצרים עברנו מקיצוניות אחת לקיצוניות שנייה. באפריל 1955 פירסמנו הודעת תמיכה בהסכם בנדונג. ביוני 1955 גילוי דעת חדש של המפלגה הקומוניסטית גינה שוב את הנאצריזם; ולאחר מכן עם ההלאמות הרבות ב-1956, בייחוד הלאמת תעלה סואץ והמלחמה התוקפנית של בריטניה, צרפת וישראל באוקטובר; המפלגה פירסמה עמדה חדשה. היתה זו ביקורת עצמית לאורך כל הדרך. וכך הגענו ל-1957. אבל ירח הדבש עם המשטר לא ארך זמן רב מדי. כי נאצר ומשטרו לא יכלו להרשות שגורם שמאלי בעל משקל, המפלגה הקומוניסטית, יתייצב לצדם והחלו בצעדי דיכוי קיצוניים. צעדי דיכוי שלא ניתן היה להבין אותם, גם הקומוניסטים לא כל כך הבינו מה קורה.


ש. אתה מבקר בחריפות את האירו-צנטריזם. אף פירסמת ספר בנושא. מה דעתך על אדוארד סעיד?


ת. הביקורת שלי על האירו-צנטריזם מתבססת על קורות עיצוב האידיאולוגיה הקפיטליסטית. אגב, אני תמיד מדבר על הקפיטליזם. אני לא עושה שימוש במושגים "מערב" או "העולם המערבי". אני מדבר על המרכז הקפיטליסטי לעומת הפריפריה. לכן, עמדותיי הן שונות מעמדותיו של סעיד. ספרו "אוריינטליזם" הוא חשוב, הוא כתוב היטב והביקורת שהוא מותח כלפי הספרות האירופית היא צודקת. אבל סעיד הוא פוסט-מודרני, אבל במובן הטוב של המלה. הוא עוסק בעיקר בתרבות וניכר שיש לו בעיה קשה בשאלת הזהות. הוא גם הכיר בכך בספריו.


ש. אתה גם מותח ביקורת על ספרם של טוני נגרי ומייקל הארדט "אימפריה". בספר כתב נגרי כי הגלובליזציה היא "תהליך בלתי נמנע" ושאין דרך חזרה ממנה. איך אתה רואה את הגלובליזציה?


ת. הגלובליזציה איננה חדשה. הייתי אומר שהגלובליזציה היא עתיקה כדברי הימים של העולם. לכן עלינו להתייחס לגלובליזציה הקפיטליסטית. או במלים אחרות: הצורה העכשווית, אופן ההתפשטות של הקפיטליזם בימינו. והצורה העכשווית, זו של ה"גלובליזציה", נעשית במסגרת הקפיטליזם ואיננה חורגת ממנו. וכאן הביקורת שלי על טוני נגרי. לדעתי הוא מנתח את התופעה מנקודת ראות של האידיאולוגיה השלטת, של הניאו-ליברליזם ושל הקפיטליזם. אני אכן טוען שהשלב הגלובלי הוא חדש. אינני סבור שאין דברים חדשים תחת השמש. אבל השלב החדש הוא משטר אימפריאליסטי ובו המעצמות האימפריאליסטית מתחרות על בסיס של דו-קיום בשלום. זהו "אימפריאליזם קיבוצי" ומשולש – ארה"ב, האיחוד האירופי ויפן. ובמסגרת זו נעשתה חלוקת עבודה ברורה.


ש. ואיך אתה מסביר את המדיניות התוקפנית, הצבאית והפוליטית, של ארה"ב?


ת. דווקא במסגרת הזו, ארה"ב מנסה לשמור על מעמדה ההגמוני. המעמד השליט בארה"ב בחר באופציה הצבאית, של מלחמת מנע, של המלחמה המתמדת – דווקא כדי לחפות על חולשותיה הכלכליות.


ש. לדעתך הקפיטליזם היה למערכת עולמית? מתי החלו להשתמש במושג הזה "מערכת קפיטליסטית עולמית"?


ת. קשה לי להשיב על השאלה. אינני חושב שאני או חברי היינו הראשונים שעשינו שימוש במושג הזה. כבר במאה ה-19 נעשה שימוש תדיר בתיאור הקפיטליזם כמערכת עולמית – ביחוד על ידי קרל מרקס. כל מי שקורא את המניפסט הקומוניסטי (שנכתב ב-1848!) מבין שמרקס סבר שהקפיטליזם הוא מערכת כלל-עולמית. אבל בתקופה מסוימת של ההיסטוריה המושג הזה נמחק. הוא לא נשכח. הוא נמחק והוא שב אל ספרות מדעי החברה לאחר מלחמת העולם השנייה. אני לא רוצה להעניק לעצמי שבחים, אבל אין זה מקרה שכבר ב-1957 התחלתי לעשות שימוש במושג הזה.


ש. האם ניתן להקים משטרים קפיטליסטיים מקומיים-עצמאיים – "לאומיים" בעת הזו?


ת. לדעתי במסגרת הקפיטליזם הגלובלי של ימינו אין מקום לבורגנות הלאומית. אנו עדים להעלמות השכבות הבורגניות הלאומיות והניסיון האחרון לפתח פרויקט עצמאי של הבורגנות הלאומית בארגנטינה היה בשנות ה-50 בעת משטרו של הגנרל פרון. אין כעת בורגנות לאומית בארגנטינה. קיימת בורגנות העוסקת בעיקר במסחר ושרואה את תפקידה ואת הדרך לגידול עושרה במסגרת הקפיטליזם הגלובלי – מבלי לטפח אשליות שניתן לשנות דבר מה במסגרת הקפיטליזם.


ש. לדעתך יש להמשיך ולעשות שימוש במושג "העולם השלישי"?


ת. המונחים לא כל כך חשובים לי. המושג "עולם שלישי" הצביע בזמנו על קבוצה גדולה של מדינות, רוב העולם, שלא היו שייכות ל"עולם הראשון" (הקפיטליסטי המפותח) או ל"עולם השני" (הסוציאליסטי, או שראה את עצמו ככזה). כיום נהוג לדבר על ה"דרום". הדרום העני לעומת הצפון העשיר. ארגנטינה היא חלק מהדרום. אבל גם אוסטרליה היא חלק מהדרום, לפחות מבחינה גיאוגרפית. אבל ברור לכל שאוסטרליה היא בקטגוריה אחרת. לכן אני לא עושה שימוש במושגים "צפון" או "דרום", אלא מרכז קפיטליסטי מול פריפריה.


* לראיון המלא עם סמיר אמין באתר האלטרנטיבי "רבליון" (מרד) בשפה הספרדית: www.rebelion.org מאמר של אמין: "קפיטליזם, גלובליזציה ומרקסיזם" התפרסם השנה באסופה "אנטי גלובליזציה – ביקורת הקפיטליזם העכשווי" בהוצאת רסלינג ובעריכת אפרים דוידי –  www.resling.co.il

תגובות
נושאים: מאמרים

30 תגובות

  1. אמנון הגיב:

    האם המראיין האנונימי יואיל לומר לגולשים האם אמין יכול לחזור היום למצרים ? מדוע הוא לא מתיחס למצרים וירדן של היום – הן בעלות אורינטציה מערבית ברורה .אין הוא מתיחס לנסיכויות המפרץ לאירן לארצות צפון אפריקה לכל ארצות אפריקה השואפות להצטרף למנעמי הגובליזציה .האם זה מקרה ???

  2. יורם בר-חיים הגיב:

    השאלות של אמנון מפליאות בטשטוש הגבול שבין שאלת תם לבין שאלת מטומטם…
    סמיר אמין יכול לחזור למצרים, הוא מפורסם מכדי להיפגע בצורה רצינית, אנשי אופוזיציה שמאלית החיים במצרים סובלים מרדיפות פוליטיות אבל לא מנועים לחלוטין מלפעול.
    בנוגע לעמדתו של סמיר אמין כלפי המשטרים הפרו-אימפריאליסטיים במזחר התיכון, זה ברור לחלוטין מדבריו ומעמדותיו שהוא מתנגד בנחרצות למשטרים האלו ולנסיון שלהם "להשתלב בגלובליזציה" על רוב האוכלוסיה.

  3. ושמות המראיינות הגיב:

    נסטור כהן ודניאלה רופינלי, מופיעים בפסקת הפתיחה.
    אבל אל תבלבלו את אמנון עם עובדות, מספיק קשה לו עם מוסר…

  4. אמנון ליורם הגיב:

    יורם מי מינה אותך לנציגו של אמין ? אמשיך את שאלתי , אם הוא יכול לחזור מדוע אינו חוזר . האם מאמר מסוג זה ניתן לפרסם במצרים ?
    מהיכן אתה לוקח את הביטוי "ברור לחלוטין " אם ברור שיכתוב זאת . אינני מסכים עם דבריו אבל הוא אינו תם ואינו תמים. הוא גורש מארצו ( או ברח ) כמו כל הקומוניסטים . רק במדינה הפאשיסטית אשר ראשיה וצבאה הם פושעי מלחמה מותר לו לצייץ ואין פוצה פה ומצפצף . להשתמש במילה מטומטם ( עיין במילון בערך מטומטם וטומטום ) לאדם שאינך מכירו זאת שפת ביבים ואשפתות , תרשה לי לבוז לך . הסנגור שלך על מצרים , ארץ דיקטטורית שונאת ישראל שנאלצה לעשות שלום איתנו ( וזה טוב ) מעורר רחמים .

  5. אלף דולף הגיב:

    אמנון, אתמול שמענו כי הנדל רוצה להוציא סופרים שמאלנים מתוכניות הלימודים. אם זה אכן יקרה, יהיה בהחלט אפשר להעביר את כל המחמאות שלך גם על שכנתה ממזרח של מצרים (כולל הקטע עם הפושע מלחמה).

  6. ליורם הגיב:

    ומה בקשר לנאצר? איפה הוא עומד מבחינתך?

  7. אמנון ליותם הגיב:

    לא הבהרתי את עצמי נכון . ישנו פתגם אויבו של אויבי הוא ידידי . מאחר והאויב שלך ושל חבריך הוא השלטון בישראל כל מתנגד לו למרות שאתם מתנגדים לו אתם מחביאים זאת כי זה מנוגד לאינטרסכם .הרי באפריקה משטרים אכזריים המוציאים להורג אלפים מבני עמם בסעודיה מקצרים ידיים של גנבים ואתם מיללים כאשר הורגים רוצח או משלח רוצחים רק מפני שהוא מסתתר מתחת לשמלות נשים ומיטות תינוקות .הסלקטיביות שלכם מדהימה אותי כל פעם מחדש.אתה יכול לקרוא לי מטומטם עד מחר . זו האמת שאני מאמין בה .

  8. יורם בר-חיים הגיב:

    רמת הגיוחך הולכת ועולה, אמנון מאשים אותי בסנגור על מצרים כאשר אני כותב במפורש שהיא מדכאת את האופוזיציה השמאלית ושמשטרה הוא פרו-אימפריאליסטי. לטובת ההבנה של אמנון אוסיף לזה גם התנגדות ללגיטימציה שנתנה מצרים לקיומה של ישראל ולהפרת הבעיה הפלסטיני על-ידי סאדאת ומוברכ (לא שמישהו ציפה מהם ליותר…).

  9. חוזר ועוזב הגיב:

    למה אמין לא חוזר למצרים ?
    למה אמנון לא עוזב את ישראל או,לפחות,את הגדה השמאלית ?!

  10. האמת מורכבת יותר הגיב:

    המשטר בסעודיה משומר ומתוחזק על ידי ידידנו הדוד סאם, וכך גם רבים מן המשטרים הרצחניים באפריקה.

  11. לזה ששאל | יורם בר-חיים הגיב:

    מה שמכונה "נאצריזם" (למרות שאין בדיוק זרם פוליטי כזה) היה מתקדם בהרבה ביחס למשטר המלוכני הסמי-קולוניאלי שהיה לפניו, אבל סבל בדיוק מאותן הבעיות של כל המשטרים מהסוג הזה – משטרים של הזעיר-בורגנות הפטריוטית. הנסיון לבסס עצמאות מהאימפריאליזם ותיעוש על יחסי ייצור קפיטליסטיים מוביל למשטר התקוע בהכרח בין הפטיש והסדן. הפטיש הוא האימפריאליזם והבורגנות המקומית המבקשת להתחזק ולהתעשר על-ידי השתלבות באימפריאליזם והסדן הוא רוב האוכלוסיה, איכרים (בעיקר) ופועלים אשר הנסיון לבנות קפיטליזם בארץ עניה משאיר אותם עם מעט מאד… הלחץ של הפעולים והאיכרים במצרים למשל בא לידי ביטוי בדרישות השמאל להרחבת ההלאמות והרפורמות האגרריות (שסמיר אמין מתייחס אליהם למשל).
    התוצאה היא משטר של דיקטטורה קפואה, הנשענת על הצבא ומנגנוני ה"בטחון" ואינה מעיזה לאפשר את קיומו של שום כוח פוליטי בידי ההמונים. תהליכים דומים קרו בסוריה, עראק, ולמעשה ברוב "העולם השלישי".

  12. ולזה שהעמיד פני שואל | יורם בר-חיים הגיב:

    אמנון, אם אתה טוען שהאויב של אויביך הוא ידידך אז התנועות האסלאמיות במצרים אמורות להיות ידידך הטובים ביותר, עראק ואיראן אמורות להיות, כל אחת בתורה, ידידי נפש שלך, שלא לדבר על הטליבאן…
    אני אסתפק בזה שאויב של האימפריאליזם הוא בן-ברית טקטי אפשרי, תלוי בנסיבות…

  13. שאלה נוספת ליורם הגיב:

    האם אתה מארקסיסט?

  14. הרבה שאלות היום | יורם בר-חיים הגיב:

    אני מקבל את המתודה המרקסיסטית, ואת רוב הנחות העבודה המזוהות כמרקסיזם, אני לא חותם בהכרח על כל אות של מרקס או לנין. גם זו בעצם חשיבה מרקסיסטית, משום שהיא מציבה גם את ההוגים החשובים והמהפכנים החשובים כחלק מההיסטוריה של המאבק המעמדי ולא כאלוהיות שהוצנחו מהאולימפוס כדי לנצח אותו. ככאלו הם אינם נקיים משגיאות, כשלונות, כניעה לא מוצדקת ללחצים ןמעשים בלתי-מוצדקים.

  15. שאלה אחרונה… הגיב:

    עם איזו מתודה (אם בכלל) אתה כן בוחר להזדהות?
    או נשאל אחרת: אילו הוגים השפיעו על תפיסתך הפוליטית ועל זו של תנועת ‘בני הכפר’ (אני מתנצל מראש אם לא מדובר בחפיפה אלא בהכללה לא מדויקת)?

  16. תשובה אחרונה… הגיב:

    לא ממש ברור לי מה פירוש "להזדהות", נדמה לי שהעמדות והמאבקים יותר חשובים מהשם, בכלל אני משתדל לעסוק פחות בהגדרה עצמית ויותר בהגדרת (ושינוי) המציאות. כתבתי שאני מקבל את המתודה המרקסיסטית, לפני שהיכרתי אותה ואימצתי אותה הושפעתי קצת מהמחשבה הפוסט-מודניסטית, כיום יש לי הרבה ביקורת עליה אבל אני כן רואה בה תרומה מחשבתית ומעשית, בעיקר כאנטי-תזה לאבסטרקציה של ה"אזרח" (בליברליזם) או ה"פועל" (במרקסיזם) אשר כתוצאה ממנה בסופו של יום הם תמיד גברים לבנים אירופו-אמריקאים וסטרייטים… אבל כן, בסופו של דבר אם אני צריך "להיות משהו" אז אני מרקסיסט. מתודת מחשבה נוספת שהשפיעה עליי מאד היא הפמיניזם, וחוץ מזה אני גם צמחוני…

  17. ליורם-תגיד לי!: אתה י ו ר ם ,או שזה רק השם שלך?! הגיב:

    יורם בר-חיים :
    "….. לטובת ההבנה של אמנון אוסיף לזה גם התנגדות ללגיטימציה שנתנה מצרים לקיומה של ישראל ולהפרת הבעיה הפלסטיני על-ידי סאדאת ומוברכ (לא שמישהו ציפה מהם ליותר…)."(דברי יורם בתגובתו לאמנון) אמור נא לי יורם האם אתה כועס על מצרים על זה שנתנה לגיטימציה לקיומה של ישראל??!! כלומר יתכן שאתה חולה נפש וכנראה ברחת מ"שלותה" או .שאתה עוכר ישראל ואתה בעד השמדת ישראל

  18. על זה התשובה פשוטה | יורם בר-חיים הגיב:

    ישראל היא מדינת אפרטהייד קולוניאליסטית ואני מתנגד לקיומה. אפילו לו חשבתי שיש לקבל את קיומה, הייתי מתנגד להסכם נפרד איתה אשר מפקיר את הבעיה הפלסטינית, כפי שעשה סאדאת. מכאן נובע שאינני יכול להיות "עוכר ישראל" משום שהיא כבר עכורה עד היסוד, ולכן, כמי שמחבב משום מה את הארץ הזו ואת תושביה, אני רוצה למצוא לה פתרון שאיננו כולל גזענות, נישול ודיכוי. נכון שזה נורא מצידי ?

  19. אמנון הגיב:

    תודה למי שצטט אותי ."ישראל היא מדינת אפרטהייד … ואני מתנגד לקיומה" ,יצא המרצע מן השק אולי יואיל החבר יורם לומר לציבור הגולשים אם יוגשמו רצונותיו , לפי איזה דגם קיים הוא רוצה לראות את המדינה .אנא ממך לא ללכת סחור סחור . אם אין לך דגם מדינה הרי שאתה שקוע בחלומות צף לך אי שם ועשוי לנחות בלווית חבטה לא קלה .הערה אין אפשרות להדגיש מלה , אני מתכוון לקיים .

  20. אמנון הגיב:

    לכל השאלות על מרכסיזם אתה עונה לשאלה קטנה איזה דגם קיים של מדינה אתה רוצה לראות במקום ישראל אתה לא עונה . מעניין למה . גם חברך החבר צביאלי לא עונה לי על שאלה דומה . מה קרה אזלו התשובות ?

  21. אמנון יתום הגיב:

    אמנון מחכה לתשובות שלא יקבלן, אני מקווה.
    לך לך לאתר משלך או שלך.אתה מיותר כאן- יטיבו הכותבים והקוראים אם לא יתייחסו אליך ותשטר ביתמותך. מצא בית הורים אחר שיאמץ אותך

  22. יורם בר-חיים הגיב:

    שמחתי לגלות שהטרחה שלי לענות על כמה שאלות מחייבת אותי לענות לכל שאלה בכל זמן, במיוחד כשאני לא ליד אינטרנט…
    אגב, אני בעד מדינה חילונית ודמוקרטית בכל פלסטין, בה יחיו כל תושבי הארץ ופליטיה. זו עמדתי וזו גם עמדת התנועה שלי

  23. רוני כ הגיב:

    שאלה אחרת -למה אמין מתלהב ממאו? מאו הנהיג שלטון של פולחן אישיות,הרס המשק,הכלכלה ונכסי תרבות, ופגיעות רבות באזרחיו ובחברי מפלגתו. נראה לי אבסורדי להתייחס לדברים שאמר אך לא למה שעשה. מה דעתכם?

  24. יובל הלפרין הגיב:

    צריך להבדיל בין מאו של המהפכה האמיתית למאו של ‘מהפכת התרבות’. מאו של המהפכה הצליח לשחרר את העם הגדול בעולם מכבלי השליטה הקולוניאלית למעשה, ולהנהיג משטר סוציאליסטי, במסגרת המגבלות של רעיון זה כשהוא מקוים במדינה אחת שתלויה בייבוא מוצרים וטכנולוגיות מן החוץ. סין שלפני המהפכה הייתה מדינה מפגרת ומוכת אופיום, נשלטת על ידי המעצמות האימפריאליסטיות באמצעות חסות שהעניקו לשושלת הקיסרית ואחר כך למשטר הקו-מן דאנג.
    אחרי המהפכה הוקמה בסין מעצמה תעשייתית תוך תעסוקה כמעט מלאה והבטחת כל הזכויות הסוציאליות, שבדרך כלל לא מתאפשרות גם במדינות הרווחה הקפיטליסטיות העשירות ביותר (כי לא המדינות עשירות, אלא כמה משפחות ספורות בתוכן).

    כמובן שהוא לא עשה זאת בדרך פרלמנטרית. בפעם המי יודע כמה אני חוזר על כך שסין אינה יכולה להיות שבדיה ולא הולנד, ואין כל סיבה שתהיה. תופעת איינדה בצ’ילה מוכיחה שלא ניתן לשנות את יחסי הקניין תוך שמירת המסגרת החוקתית הפרלמנטרית. גם כיום מנסה הממשל האמריקני באמצעים שונים ומשונים להפיל את הממשלה השמאלית בוונצואלה, למשל, ולבסוף לא יהיה מנוס מלבחור בין כניעה להנהגת משטר מהפכני חד מפלגתי.

    מהפכת התרבות, לעומת זאת, הייתה תופעה אומללה והרסנית. היא נבעה מנטייה ל’מהפכנות יתר’ ומהחשש של מנהיגי המהפכה לדעיכת ה’להט המהפכני’, שלמעשה הוא תופעה בריאה ההכרחית להמשכיותה של כל מהפכה באשר היא. המקבילה בברית המועצות הייתה ה’קולקטיביזציה’ של סטלין ששמה קץ ל’נ.א.פ’ של לנין.

    דנג סיו פינג פעל כדי להחזיר את סין להלך רוח של מהפכה שקולה ומיושבת, ואכן הצליח בכך. אני כל פעם נדהם מהתופעה של כל מיני ‘מלומדים’ התוקפים את סין הן ‘מימין’ והן ‘משמאל’.
    מצד אחד: אין דמוקרטיה, יש רק מפלגה אחת.
    מצד שני: יש פערים חברתיים עמוקים, סקטור פרטי, משקיעים זרים וכו’.
    שתי הטענות האלה הן תרתי בסתרי, כי פרלמנטריזם רב מפלגתי הוא מתכון להידרדרותה של סין למצבה של הודו (השווה צ’ילה), ואילו ניסיו להגשים ‘סוציאליזם צרוף’ יביא להעצמת כוחו של השלטון המרכזי (השווה ברית המועצות בימי סטלין). כך שסין היא דוגמה לשמירת האיזון העדין בין שני קצוות אלה של הבנייה הסוציאליסטית, אם כי בשנים האחרונות קיימת נטייה מדאיגה לקצה הראשון (‘צ’ילה’).

    מעבר לכך, אני מוכרח להדגיש שנהניתי מאוד מהראיון. נדיר לפגוש במסדרונות השמאל של היום רוח בולשביקית בריאה. רוח מודרניסטית. רוח המאה ה- 20.
    זה המפתח לתחייה מחודשת של הסוציאליזם. לנקות ולהתנקות. מכל ההשפעות המנטרלות של הפוסט מודרניזם: קידוש הספקנות, בריחה מכל קריאה החלטית ומכל גישה מגייסת. הערצת החסרונות הגדולים ביותר של התנועה נגד הגלובליזציה ("היה נפלא בסיאטל. לא הייתה היירככיה, לא היה ארגון ובלה בלה בלה").
    מה’נרטיבים’, מ’הפוליטיקה של זהויות’, מכל מיני מעלי קטורות ומגלגלי עלים ירוקים.

    כדי לנצח יש צורך בארגון ממושמע וצנטרליסטי, במערכת של סמלים, בתיאוריה סדורה ומגובשת, ובמסורת מהפכנית. שום תנועה לא תצלח ללא מסורת משלה, כלומר מכלול הנחות יסוד המועברות לדור הבא. זוהי אכן שמרנות. שמרנות מהפכנית. כדי שמהפכה תוכל ‘להפוך’ את הסובב אותה, היא צריכה ‘לשמר’ את תוכה.

  25. אנו מכירים מקרוב את סין/אלכס מסיס הגיב:

    אנו מכירים מקרוב את סין "העממית" כפי שהיא
    היום:אלפי העבדים הסינים,המובאים לישראל,מנוצלים באכזריות,מוכים וחבולים,עצורים ומגורשים,כשבמקומם מובאים עבדים-חילופיים -נותנים לנו תמונה בהירה יותר על סין,מזו שבמאמרו המתפעם של יובל הלפרין. השגרירות הסינית בישראל אינה נוקפת אצבע למען החלכאים ונדכאים הסינים – הקונסולים משתפים פעולה עם קבלני כוח האדם ומשטרת ההגירה. תמר גוז’נסקי,אמרה לי שהמפלגה הקומוניסטית הישראלית ניסתה פעמים אחדות להתערב בנושא אצל המפלגה הקומוניסטית הסינית – ללא הועיל.

  26. יובל הלפרין הגיב:

    נכון מאוד, אבל ציינתי זאת. בשנים האחרונות קיימת נסיגה מדאיגה בסין, הן מלחץ חיצוני והן מרצון פנימי.

    אבל המצב בסין כיום עדיין רחוק מאוד ממה שקורה במדינות אחרות בעקבות הגלובליזציה והעולם החד גושי. בכל הנוגע לתעסוקה, דיור, חינוך, תזונה והמאבק בזנות ובסמים, וחשוב לא פחות – סין אינה שקועה בחוב חיצוני מעיק שניתן לפירעון רק בחסדיהן של הג’י 8. דעתי שהנהגת ‘גלסטנוסט’ בסין, כלומר משטר פרלמנטרי רב מפלגתי, יחמיר את התופעה המכוערת אותה תיאר אלכס, ותופעות חמורות אחרות, ולא ישפר דבר (כצעד ראשון יעניק יבטל המשטר הליברלי את הפיקוח על הילודה, ויעניק חירות לכל זוג הורים ללדת עוד קצת כוח עבודה זול לתאגידים המשוועים ל’ידיים עובדות’)

  27. מה שהיה הוא שיהיה?/אלכס מסיס הגיב:

    אפשר לקחת את הערותיו של יובל,20-30 שנים אחורה,להחליף את "סין" בברית המועצות- כבר
    היינו שם.כל ביקורת על הממשל הבולשביקי בבריה"מ הןשתקה בתוכחות כמו אלה של יובל:"יותר טוב מ…, או,"עדיף על…".חרפת הפועלים הסינים אצלנו – מעידה על אופיו ותכניו האמיתיים של המשטר הנוכחי בסין,גם אם ירבה לחנך ולתרבת. על מק"י לקרוא לכל המפלגות הקומוניסטיות בעולם,להתריע על מה שקורה כאן בחסותה הגלוייה של השגרירות הסינית ולתבוע מהן,להודיע למפלגה הסינית, על ניתוק מוחלט של יחסיהן איתה (ומק"י בראש כולן)-אם לא תפסיק המפלגה הקומוניסטית הסינית את סחר העבדים,תוך 3-6 חןדשים,לכל המאוחר.

  28. עופר הגיב:

    העריצות של הצאר הרוסי אינם מצדיקה את העריצות של הבולשוויקים, ממש כפי שמעשיו ומחדליו של משטר הגואומינדנג בסין אינם מצדיקים את מעשיהם של הקומוניסטים שם.

    לידיעת כל מי שחי באשליות לגבי העשור הראשון של הקומוניזם בברה"מ ובסין – בעשורים אלה, לאחר תום מלחמות האזרחים, נרצחו ונשלחו למחנות עשות אלפים בברה"מ ומיליונים בסין. כל מה שבא אחר-כך היה רק המשך טבעי למדיניות זו.

    בחיות רב מפלגתיות כשלעצמן אינן מועילות הרבה, אבל יותר חשוב מה שהן מסמלות. בעיני, עדיף משטר דמוקטי (מוגבל, מלווה לעתים במחסור, ובעייתי מהרבה בחינות) על העריצות הקומוניסטית.

    בהקשר זה אמר אחד מאבות המהפכה האמריקאית במאה ה-18 "הבו לי חרות או הבו לי מוות" ולא ידע מה אמר. המאה ה-20 הוכיחה שאם לא תקבל את האחד תקבל את השני.

  29. למען החרות הגיב:

    דברי אחד מאבות המהפכה האמריקאית שאתה מתמוגג מהם: "תתנו לי חרות או מוות" באמת ממוססים את הלב. אך כדאי בכל זאת לזכור שבאותו זמן במדינת וירגיניה שהייתה המדינה השניה בגודלה בזמן מלחמת העצמאות האמריקאית -היו ארבעים אחוז עבדים. קל לתאר במה הם היו בוחרים לו רק נתן להם. למען האנטיקומוניזם אפשר להתפעל גם מן העבדות האמריקאית ודובריה.

  30. עופר הגיב:

    אני בדעה שהכל יחסי, ואני מקווה שיסלחו לי על "ציניות", "רלטיביזם" ו"פוסט-מודרניזם" שאני אולי לוקה בהם.
    באתונה, העיר-מדינה הראשונה בעולם שהיתה בה דמוקרטיה אמיתית ואף דמוקרטיה ישירה שכל-כך מתלהבים ממנה (בצדק), לא פחות משליש האוכלוסייה הורכבה מעבדים, מהגרים מערים ומדינות אחרות לא קיבלו זכויות אזרח כמעט בשום מקרה, ולנשים לא היתה זכות הצבעה. בכל זאת נראה לי שהמשטר שם היה עדיף על העריצות בשאר יוון או בעולם העתיק.
    ב-1865 בולטה עבדות בארה"ב לאחר מלחמת האזרחים. למי שמשלה את עצמו שבאותו זמן לא היתה עבדות באירופה, לא הייתי מציע לחפש עבודה בשכר במטעים או במכרות שניהלו אז מדינות אירופה במושבות – שהיו שטח כבוש בדיוק כמו הגדה והרצועה כיום.

    ולכל האיסטניסים שלא מוכנים ללבוש נעלי נייק מכיוון שהיא מנצלת את העובדים, אזכיר שהמדינה היחידה בעולם שבה קיימת עבדות המונית כיום היא סין, שם מיליוני עצורים במחנות עבודה ועובדי כפייה נאלצים לעבוד ללא שכר, כולל עבור חברות מערביות ששילמו מיליוני דולרים לפקידים סיניים כדי לקבל זכיונות שונים. תחשבו על זה כשאתם קונים מוצר שיוצר בסין, בייחוד אם הוא זול. מעניין למה.

הגיבו ללזה ששאל | יורם בר-חיים

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים