הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-3 בנובמבר, 2003 12 תגובות

זו לא היתה "מגה-שביתה", וגם לא "אם-כל-השביתות". השביתה-הלא-כללית שנערכה ביום שני (3 בנובמבר) היתה שביתה מינורית, שביתה בת 4 שעות. היתה זו השביתה שהמעסיקים רצו – ובהתאם לכך בית הדין לעבודה פסק. יש שנוטים לנתח ולפרשן את עמדת בית הדין לעבודה על רקע מצבו הקשה (הממשלה והמעסיקים מעוניינים לחסלו) ויש שהתעמקו בשאלה מדוע ניתן לשבות 4 שעות, אבל אסור לשבות 24 שעות…

אין בכוונתי להתעמק בשאלות המשפטיות שהן פועל יוצא מהחלטת בית הדין הארצי לעבודה. יש בכוונתי לציין שבעלי ההון וממשלתם פתחו במתקפה ללא תקדים נגד זכויות חברתיות, זכויות יסוד וחירויות דמוקרטיות. גם חופש השביתה מאוים.


לכאורה אין קשר בין ניסיון ההתנקשות בחייו של ח"כ עיסאם מחול, לבין החלטת לשכת העיתונות הממשלתית לערב את השב"כ בתהליך הנפקת תעודות העיתונאי לבין שלילת זכות השביתה. ועוד צפויה לנו השבוע חקיקה נרחבת (במסגרת הצעת התקציב וחוק ההסדרים) לצמצום זכויות חברתיות ולפגיעה בהשגי עובדים. כאמור, לכאורה קשר שכזה אינו קיים במציאות. למעשה מדובר על ביטויים שונים לרצון הממשלה להעמיק את תהליך הימניזציה של החברה הישראלית. עוד ביטוי לרצון שהעובדים, המובטלים, הגמלאים והנשים ישלמו את מחיר מלחמת הכיבוש והמשבר הכלכלי.


הצעת התקציב שהונחה השבוע בכנסת חייבת להדאיג את כולנו. זו הצעת תקציב שבכוונתה רק להחמיר את המשבר הכלכלי ולדרדר מאות אלפי בני אדם נוספים אל מתחת לקו העוני. הצעת התקציב מבשרת יותר קיצוצים, יותר פיטורים, יותר הפרטות. מדוע הממשלה עושה זאת? האם ראש הממשלה אריאל שרון ושר האוצר בנימין נתניהו אינם מבינים שמדיניותם מובילה את המשק ואת החברה לאסון? כמובן שהם יודעים זאת. שרידי מאהל אמהות החד-הוריות שמתחת לחלונות משרדיהם ממחישים מדי יום את תוצאות מדיניותם.


על טקטיקה ואסטרטגיה


אנשי חד"ש בהנהגת ההסתדרות שותפים למאבק ואף להובלתם. עם זאת, לא הסתרנו לרגע שהקו האסטרטגי שההסתדרות נוקטת במאבק נגד הממשלה הוא פשרני למדי. המסר אינו ברור מספיק ויו"ר ההסתדרות, ח"כ עמיר פרץ אינו עומד על היסוד המעמדי של מאבק העובדים, מול מדיניות בעלי ההון וממשלתם. בהיעדר אסטרטגיה ברורה של מאבק מעמדי לסיכול המדיניות המגה-קפיטליסטית של הממשלה, המסר הוא לעתים מגומגם, מגושם ואף לא נכון. לדוגמה: אימוץ שיח "השינויים המבניים". מה הם אותם "שינויים המבניים" המפורסמים, שבפיהם של פקידי האוצר וראשי ההסתדרות? הרי, מדובר על הפרטות ופיטורי עובדים נרחבים. מהי עמדת ההסתדרות בסוגיית ההפרטה? תלוי את מי שואלים. אם שואלים, למשל, את עמדת אנשי חד"ש בהסתדרות התשובה היא חד משמעית ושלילית. אם שואלים את רוב חברי הנהגת ההסתדרות, התשובה עלולה להיות שונה.


אך לא רק באסטרטגיה קיימים חילוקי דעות בתוך הנהגת ההסתדרות. גם השאלה הפוליטית היתה לסלע מחלוקת. שבנו ואמרנו שהגיעה העת להסיר את הכפפות. ואיך אמרנו זאת? מספיק עם "שביתת קניונים". קרי די לשביתות בהן השובתים מצטלמים כאשר עורכים קניות במרכזים מסחריים. אם כי יתכן שאין לעובדים די כסף לקניות בקניונים. אבל הסוגייה המרכזית איננה הקניות, אלא להוציא את העובדים למחאה פעילה, למחאה ברחוב. צעדים מסויימים נעשו בכיוון הזה. אבל בהחלט לא מספיקים. ועוד אמרנו שעל מנת שהמאבק יצליח הוא צריך להיות המוני, ממושך, מאוחד ופוליטי. אבל, מה פירוש מאבק המוני, ממושך, מאוחד ופוליטי?


ציינו שהמאבק חייב להיות המוני כי רוב אוכלוסיית מדינת ישראל הפכה לקורבן המדיניות הכלכלית והחברתית של הממשלה. המאבק צריך להקיף עובדים ומובטלים, אמהות חד-הוריות וגמלאים, סטודנטים והורים. מאבק סקטוריאלי לא יניב פרי. באמצעות המאבק ההמוני ניתן לשנות את יחסי הכוחות בחברה הישראלית. הוספנו שהמאבק יהיה ממושך, כי ממשלת הימין מסוגלת לעשות שימוש בכל אמצעי על מנת לסכלו. יתכן שנצליח לצבור נקודות, יתכן שנצליח לבטל גזירות; אבל הניצחון יבוא רק עם הסתלקות הממשלה מן השלטון. הדגשנו שללא אחדות – אין תקומה למאבק. האחדות חייבת לבוא מלמטה, מן הנאבקים על הלחם, העבודה והשלום. אם הם יצליחו לפורר אותנו לקבוצות, המצב לא ישתנה מן היסוד. ולא פחות חשוב: המאבק הוא פוליטי, כי הוא מכוון נגד מדיניות העושק, הניצול והכיבוש של הממשלה. הוא פוליטי, אבל איננו מפלגתי. כי המפתח להצלחת המאבק הוא יצירת קואליציה רחבה של מפלגות, ההסתדרות, הסתדרות המורים, ארגון המורים העל-יסודיים, ועדי העובדים, ארגונים חברתיים, ארגוני נשים ופעילים שמטרתה המיידית היא להפיל את הצעת התקציב – ויעדה: הפלת ממשלת בעלי ההון.

תגובות
נושאים: מאמרים

12 תגובות

  1. שחר שניצר הגיב:

    ביקורתו של דוידי על הנהגת ההסתדרות נכונה בעיקרה אם כי חסרה פרספקטיבה מהפכנית שתקדם את מעמד הפועלים לתפישת השלטון. אין ספק כי ההנהגה הימנית של ההסתדרות מבקשת למנוע מאבקים ולכן היא מכשילה את ארגון השביתה הכללית כפי שהיא מונעת הרחבת המאבק ויצירת סולידריות בין סקטורים רבים ככל האפשר.
    יש לשים לב לעובדה כי ההסתדרות מייצגת רק כ-700,000 עובדים, רובם בסקטור הציבורי והוועדים הגדולים, בעוד שלפני שנתנה את ידה להפרטות מסיביות היא מנתה למעלה ממיליון וחצי חברות וחברים.
    אי לכך יש להמשיך ולדרוש מהנהגת ההסתדרות לארגן שביתה כללית אמיתית, של המשק כולו, ציבורי כפרטי, למשך 24 שעות, שביתה שתמחיש לפני מעמד העובדים את כוחו ואשר תחזק את הסולידריות בתוך שורותיו.
    הנהלת שופר-סל הודיעה על פיטורי 480 עובדים והנהלת תנובה החרתה החזיקה אחריה ופיטרה 550 עובדים. הנושא שלהם אפילו לא עלה בדיוני ה"שפם" עם נציג בעלי ההון נתניהו. ה"שפם" הודה כמעט בפה גלוי כי אימץ את החלטת הממשלה להפריט את מע"צ וכל אשר נותר לדון הוא על התנאים. סביר להניח כי אותו דבר ארע גם בקשר לפיטורים הצפויים בשירות המדינה. למעשה, ה"שפם" הודה כי המאבק העיקרי והכמעט בלעדי כרגע הוא על קרנות הפנסיה.
    אני מצפה מהנהגת חד"ש בהסתדרות שתוסיף ותאבק למען שביתה כללית אמיתית של המשק כולו למשך 24 שעות ולצורך כך תתבע מהנהגת ההסתדרות לבחור נציגים בכל מחוז ובכל סקטור, נציגים אשר יסייעו בארגון השביתה הכללית האמיתית.

  2. חנוך גיסר הגיב:

    אכן הגיע הזמן לשנות את דפוס המאבק.
    יש להשבית את המדינה לחלוטין, למרות מאמצי ההסתה והפילוג של ביבי נתניהו ןעבדיו הנרצעים.
    מול "דמוקרטיה כביכול", שכבר שנים איננה דמוקרטיה אמיתית, צריך המאבק להיות באותם כלים:
    דמוקרטיה כביכול, סגירת המדינה, מצור פיזי על כל שרי הממשלה, שביתת רעב המונית, הפגנות בנוסח ארגנטינה ובוליביה – ובצידן נכונות לשלם מחיר על הפרות חוק שנובעות מצעדים אלה!
    אין יותר מה להפסיד – ולכן שמירת חוק חד צדדית פשטה את הרגל, ואת מקומה צריכים לקחת צעדים מהפכניים!
    תמלא נא ממשלת הדמים האנטי חברתית הזו את בתי הכלא באלפי מורדים – ואז פול תיפול!

  3. דדהדס הגיב:

    מה גורם לאיש הזה להיות כל-כך מרושע כלפי החלשים בחברה?
    ביבי
    איש של בוגדנות פוליטית וחברתית,
    בעל אשיות -סכסכנית,איש מדנים כרוני,
    לא מסוגל להתגבר על הייצר,
    התנהלותו במשרד האוצר מופקרת , ובעיקר אכזרית.

  4. עקיבא אור הגיב:

    אפרים דווידי מסיים את מאמרו "השביתה שלא הייתה או – היש חופש שביתה בישראל במלים "המפתח להצלחת השביתה הוא יצירת קואליציה רחבה . . . שמטרתה המידית היא להפיל את הצעת התקציב, ויעדה הפלת ממשלת בעלי ההון".
    אני מסכים לכך.
    אך ברור שלאחר הפלת משטר בעלי ההון יוקם משטר אחר.
    איזה משטר מציע דווידי ?
    לפי מיטב ידיעתי דווידי תומך בדעותיהם של לנין וטרוצקי שיש להקים "מדינת פועלים".
    זה מעלה את השאלה בדבר חופש השביתה במדינה שלנין וטרוצקי הקימו.

    מה בדבר חופש השביתה ב"מדינת פועלים" ?
    ב- 1921 שרר ברוסיה ("ברית-המועצות") מחסור חמור במזון ופחם (כי הרבה אכרים וכורים גויסו במלחמת העולם ובמלחמת האזרחים וחדלו ליצר). ממשלת לנין הנהיגה קיצוב כדי להבטיח מינימום מזון ודלק לכל תושב. חורף 1921 היה קר מאוד והפועלים בפטרוגרד ביקשו הגדלת מנות המזון שהוקצבו להם. ראש המפלגה הקומוניסטית בעיר, זינובייב, הבטיח להגדיל את מנות המזון אך לא קיים את הבטחתו. בתגובה הכריזו פועלי בית-החרושת טרובצקוי שביתה עד שזינובייב יקיים את הבטחתו.
    לא עלה בדעתם כי לשביתתם יש השלכות פוליטיות ואידיאולוגיות מרחיקות לכת.
    שביתת פועלים ב"מדינת פועלים" ?
    זו הטלת ספק באמינות המשטר.
    "מדינת פועלים" אמורה לדאוג לפועלים כיצד יתכן שתהיה להם סיבה לשבות נגדה.
    שביתת פועלים ב"מדינת פועלים" יכולה להתפרש כסימן שהמשטר לא דואג לפועלים.
    לכן בכל המדינות בהן הולאמה הכלכלה נאסר על הפועלים לשבות – או להקים איגודים מקצועיים עצמאיים (שנבחרו ע"י הפועלים ללא כל התערבות מצד השלטונות).
    השביתה בפטרוגרד התפרסמה במהירות ברוסיה ובעולם ופגעה בתדמית הפועלית של "מדינת הפועלים" של לנין. כל יום נוסף של שביתה גרם נזק נוסף לתדמיתו של משטר שדיבר בשם פועלים ושל "ממשלת פועלים" שרוב השרים בה מעולם לא היו פועלים.
    לנין וטרוצקי רצו להפסיק את השביתה בהקדם האפשרי.
    זינובייב הודיע שרק לאחר שהשובתים יחזרו לעבודה ידון בדרישותיהם (נשמע מוכר ?)
    אך כיוון שזינובייב הפר את הבטחתו להגדיל את מנות המזון לא האמינו לו השובתים והמשיכו בשביתה. הוא החליט להשתמש בכוח ושלח חיילים לירות בשובתים אך השובתים לא החזיקו נשק והחיילים ירו באוויר. במחאה על הירי צעדו השובתים לחמשה בתי חרושת נוספים בעיר וגם פועליהם הצטרפו לשביתה. כולם יחד צעדו לרציף גלרנאיה בנמל, למספנות צי המלחמה, למפעל הפלדה של פטרוני, לבתי החרושת באלטיסקי ולאפארם, שכל עובדיהם הצטרפו לשובתים. המשטרה תקפה את המפגינים באלימות. קומוניסטים וותיקים בכו כשראו שוטרים וחיילי "הצבא האדום" מכים פועלים שובתים.
    תגובת השלטונות הפכה את המאבק הכלכלי למאבק פוליטי.
    על קירות פטרוגרד הופיעו כרוזים שאמרו:
    " הפועלים והאיכרים זקוקים קודם כל לחופש.
    הם מסרבים לחיות לפי פקודות של הבולשביקים. הם רוצים להחליט בעצמם על גורלם".
    לנין ראה בכך איום על משטרו. לכן הכריזה ממשלתו על משטר צבאי בעיר ואיימה על הפועלים שאם לא יחזרו לעבודה לא יקבלו מזון. שובתים רבים נאסרו.
    האנרכיסטים אמה גולדמן ואלכסנדר ברקמן שהיו בפטרוגרד הציעו לתווך בין זינובייב לשובתים כדי להגיע לפשרה אך הוא סירב להיפגש עמם בתירוץ שעליו להגן על העיר מפני ה"מנשביקים" וה"סוציאל-רבולוציונרים" השואפים להפיל את המשטר ואין לו זמן להיפגש עמם. הטענה שהשביתה ניסתה להפיל את המשטר הפכה לתשובת קבע של חסידי לנין וטרוצקי לדורותיהם לכל ביקורת על תגובת לנין וממשלתו לשביתה.
    תגובתה האלימה של ממשלת לנין לשביתה הכעיסה פועלים רבים שהצטרפו לשובתים.
    השביתה העלתה מחדש את השאלה בדבר החופש להתאגד – ולשבות – ב"מדינת פועלים".
    האם חופש להקים איגודים עצמאיים (שלא מונו על ידי השלטונות) – ולשבות – מוגבל למשטרים קפיטליסטים או שיש צורך בחופש זה גם כשהממשלה היא המעביד היחיד ?
    ואם כן – מה תפקיד האיגודים המקצועיים ב"מדינת פועלים" ?
    לפי לנין וטרוצקי "במדינת פועלים" הממשלה דואגת לאינטרס הפועלים ואין להם צורך באיגוד מקצועי שיגן עליהם מפניה (הם כפפו את האינטרס היומי של הפועלים לאינטרס ההיסטורי שלהם). אך היו קומוניסטים שהתנגדו לדעה זו. הייתה "אופוזיציה פועלית" ללנין (אלכסנדרה קולונטאי, שליאפניקוב, ואחרים) שטענה כי גם ב"מדינת פועלים" זקוקים הפועלים לאיגודים עצמאיים משלהם שיגנו על האינטרסים היומיים שלהם מפני המעביד גם כשמעביד זה הוא "ממשלת פועלים". ה"אופוזיציה הפועלית" דרשה חופש לפועלים להקים איגודים עצמאיים. לנין וטרוצקי התנגדו לכך. הם הסכימו להקמת איגודים מקצועיים ממשלתיים שישכנעו את הפועלים לבצע את מדיניות הממשלה. קומוניסטים התנגדו – ומתנגדים גם כיום – לחופש ההתאגדות – והשביתה – של פועלים ב"מדינת פועלים".
    גם הטרוצקיסטים תומכים בעמדה זו.
    לנין, טרוצקי וזינובייב רצו כניעה – לא פשרה – של שביתת פועלי פטרוגרד.
    שובתי פטרוגרד היו נחושים להמשיך בשביתה אך מחסני המזון היו בידי הממשלה והיה ברור שהיא תמנע מזון מהשובתים, תרעיב אותם, וכך תאלץ אותם לחזור לעבודה.
    במצב מתוח זה הופיע גורם חדש שעורר תקווה להסדר של פשרה בין המדינה לשובתים.
    גורם זה היו מלחי צי המלחמה הרוסי באי המבוצר קרונשטדט מול העיר. אי מבוצר זה, ואניות המלחמה שעגנו סביבו, הגנו על העיר מהתקפה מצד הים. מלחי קרונשטדט תמכו במהפכות 1905 ו- 1917. לנין וטרוצקי כינו אותם "פרח המהפכה וגאוותה".
    למרות שעד 1921 התחלפו מלחים רבים עדיין תמכו כל מלחי קרונשטדט במהפכה.
    הם שלחו משלחת לפטרוגרד לברר מה קרה שם. המשלחת חזרה ומסרה דו"ח.
    בתגובה לדו"ח החליטו מלחי אניות המלחמה "פטרופבלובסק" ו"סבסטופול" לפרסם הודעת תמיכה בשובתים. הם הכריזו שהם תומכים במהפכה, במועצות, ובמפלגה הקומוניסטית, אך מתנגדים להתנהגות שרירותית של פקידי ממשלה מסוימים (הכוונה לזינובייב) ודרשו חופש לפועלים ולאיכרים לקיים אסיפות ולהקים איגודים מקצועיים. הם גם דרשו לשחרר אסירים פוליטיים ממפלגות שמאליות.
    ב- 1.3.1921 נערכה בקרונשטדט אסיפה כללית בה השתתפו 16 אלף מלחים וחיילים
    שתמכו בהחלטות של מלחי "פטרופבלובסק" ו"סבסטופול". רק שלושה הצביעו נגד. השלושה היו פקידי המשטר – וואסילייב, ראש מועצת קרונשטדט, קוזמין, מפקד צי
    הים הבלטי, וקאלינין, נשיא ברית-המועצות (!) שבא לנאום באסיפה.
    האסיפה נערכה על ידי מועצת מלחי קרונשטדט והביעה נאמנות למהפכה. הנאספים רק התלוננו על פקידי ממשלה המתנהגים ללא התחשבות בציבור. נשיא ברית-המועצות, מיכאל קאלינין, בא לנאום ונתקבל בשירים. כולם האזינו בשקט לנאומו. כשעזב את האי ליוו אותו בידידות. אילו שנאו את המשטר היו מקבלים את פני נשיא המדינה בשריקות בוז ולא מאפשרים לו לדבר. כל זה לא מוזכר כלל במאמר שטרוצקי כתב ב- 1938 על קרונשטדט ("נהי ובכי על קרונשטדט") אך אפשר לקרוא זאת באוטוביוגרפיה של אמה גולדמן ("לחיות את חיי") וגם בדו"ח של אידה מאט ( IDA METT ) המופיע באינטרנט.
    לאחר האסיפה הורו קוזמין וואסילייב להעביר מחסני נשק ומזון מקרונשטדט לפטרוגרד.
    מועצת קרונשטדט ראתה בזה צעד להרעבת המלחים ואסרה את שני המפקדים.
    במקביל נשלחה משלחת של 30 איש למועצת פטרוגרד עם הצעת פשרה לסיום השביתה.
    אך לנין וטרוצקי רצו כניעה ולא פשרה. כי פשרה מבטלת את המונופול של המשטר על "אינטרס הפועלים". ב"מדינת פועלים" רק לממשלה מותר לייצג את אינטרס הפועלים.
    המשטר רואה בכך את הסיבה לעצם קיומו.
    לכן פירסמו לנין וטרוצקי הודעה שאמרה :
    "בקרונשטדט פרץ מרד בשירות גנרלים של הצאר ובשיתוף עם בוגדים ממפלגת ה"סוציאל רבולוציונרים" שמטרתו להפיל את הרפובליקה הפרולטרית". משטר צבאי חמור הוכרז בכל אזור פטרוגרד.
    העיתונות הקומוניסטית החלה להפיץ שקרים והשמצות על מלחי קרונשטדט (והעלימה את השביתה בפטרוגרד) בטענה שמלחי קרונשטדט הצטרפו ל "גנראל הצארי קוזלובסקי" ומטרתם להחזיר את המשטר הקודם. לנין כתב במאמרו "תשלום מס בסחורות" כי "מומחים "לבנים" בקרונשטדט (כלומר קצינים מתקופת הצאר. ע.א.) ולא רק קוזלובסקי, תיכננו פלישה צבאית לאוראניינבום". גנרל מצבא הצאר בשם קוזלובסקי שימש קצין תותחנים בקרונשטדט. מי מינה אותו לתפקיד זה?
    רק לאיש אחד במדינה הייתה סמכות למנות גנרלים – לשר המלחמה בממשלת לנין.
    כלומר – טרוצקי. אם קוזלובסקי באמת סיכן את המשטר אז מי שחייב לתת את הדין על כך הוא מי שמינה אותו לתפקידו. לקוזלובסקי לא הייתה השפעה פוליטית (טרוצקי ידע זאת ולכן מינה אותו לתפקידו) הוא שימש בתפקיד טכני
    ולא עסק בפוליטיקה. את הטענות על "מומחים "לבנים"" היה על לנין להפנות לטרוצקי כי הוא – ורק הוא – בתפקידו כשר המלחמה בממשלת לנין – מינה גנרלים בצבא החדש והיה אחראי בלעדי ל"צבא האדום". אם מינוי קוזלובסקי גרם נזק אז טרוצקי – לא שובתי קרונשטדט – חייב לתת את הדין על כך. אבל דקויות הגיוניות לא עיניינו את לנין.
    הוא – וטרוצקי – רצו לחסל כל איום על מונופול המשטר כ"מייצג אינטרס הפועלים". מבחינתם, הם – ורק הם – מייצגים את ה"אינטרס ההיסטורי של הפועלים" למרות שאיש מהם לא היה מעולם פועל. כל היתר, גם אם היו כל חייהם פועלים התומכים במהפכה, הם "מבחינה אובייקטיבית" – כלומר מבחינת לנין וטרוצקי – משרתי הבורגנות.
    לנין ומפלגתו, כולל טרוצקי, הכריזו על מלחי קרונשטדט כמורדים שיש להילחם בהם.
    מועצת פטרוגרד קיימה אסיפה בה האשים זינובייב את מלחי קרונשטדט בהתנגדות למהפכה, וקלינין אמר: "שום צעד לא יהיה חמור מדי נגד אלה שהעזו לתקוף את המהפכה”.
    בתשובה קם פועל וותיק, שובת ממפעל התחמושת, הפנה אצבעו לזינובייב, ואמר:
    "רק האדישות שלך ושל מפלגתך דחפה אותנו לשביתה שעוררה את אהדת אחינו המלחים שלחמו עמנו למען המהפכה. הם לא אשמים בשום פשע ואתה יודע זאת. אתה מפיץ עליהם שקרים במודע וקורא לחיסולם. רק לפני שלוש שנים אתה, לנין, טרוצקי, ועוד בולשביקים הואשמתם בבגידה וריגול לטובת גרמניה. אנחנו, הפועלים והמלחים באנו לעזרתכם והצלנו אתכם מפני ממשלת קרנסקי [ממשלה שעלתה לשלטון במרץ 1917 לאחר הדחת הצאר. לנין אסר אותה באוקטובר 1917. ע.א.]
    תיזהרו שגורלכם לא יהיה כגורל ממשלת קרנסקי. " הפועל לא ידע עד כמה הוא צודק – וטועה. זינובייב וטרוצקי באמת נאסרו – ונרצחו, אך לא בידי הפועלים, אלא בידי מפלגת לנין.
    ב- 1937 הוצא זינובייב להורג, וב- 1940 נרצח טרוצקי. שניהם הואשמו באותן האשמות שהם עצמם האשימו את שובתי פטרוגרד וקרונשטדט. . . אותה מפלגה שאישרה את הוראותיהם להרוג את מלחי קרונשטדט, אישרה גם את הריגתם כ"אויבי המהפכה".
    טרוצקי החל לארגן קרב נגד קרונשטדט. כאחראי לצד הצבאי מינה את הקצין מצבא הצאר לשעבר, טוכאצ’בסקי (שהועלה לדרגת רמטכ"ל בתמורה אך גם הוא הוצא להורג על ידי מפלגת השלטון ב- 1938 באשמת "בגידה במהפכה". . . ע.א.)
    האנרכיסטים אמה גולדמן ואלכסנדר ברקמן הציעו לנסוע לקרונשטדט כדי לארגן פשרה שתמנע מלחמה, אך טרוצקי רצה כניעה ולא פשרה. החורף התקרב לקיצו וטרוצקי רצה לתקוף את האי לפני שהקרח סביבו יפשיר. אי מבוצר מוקף ים יכול לעמוד במצור ממושך וכל יום נוסף היה גורם נזק תדמיתי עצום ל"ממשלת פועלים" הנלחמת בפועלים.
    ב- 7.3.1921 החל "הצבא האדום" להפגיז את מלחי קרונשטדט בתותחים. כל העיתונות הסובייטית העריכה שמלחי קרונשטדט יכנעו לאחר המטח הראשון. המלחים הציעו פשרה שתמנע מלחמה אך סירבו להיכנע. טרוצקי דחה את הצעות הפשרה וטוכאצ’בסקי נאלץ להפגיז את המבצר עשרה ימים ולילות ללא הפסקה לפני שהורה על התקפת חיל הרגלים.
    ב- 18.3.1921 (היום בו דוכאה הקומונה הפריסאית ב- 1871) לאחר שמאות מלחים נהרגו, נכבש האי. טרוצקי הורה להרוג את השבויים. הוא פחד שהם יפיצו בציבור את האמת.
    רבים בציבור האמינו לשקרי העתונות הממשלתית (לא הייתה עתונות אחרת) אך רבים מהאינטליגנציה שתמכו בלנין וטרוצקי התאכזבו מהמשטר. אכזבה זו גרמה אחר כך להתאבדות משוררים כמו יסנין ומאיאקובסקי שב- 1917 תמכו במהפכה ובבולשביקים אך בהדרגה התאכזבו מהם.יסנין התאבד ב- 1925,מאיאקובסקי ב- 1930.
    במאמרו ב- 1938 מצדיק טרוצקי את דיכוי מלחי קרונשטדט בנימוקים "היסטוריים" :
    "תפקידו של חוקר רציני הוא להגדיר את התנאים האובייקטיביים, את האופי החברתי והפוליטי של מרד קרונשטדט ואת מקומו בתהליך התפתחות המהפכה. בלי זאת "ביקורת" הופכת לקינה רגשנית מהסוג הפציפיסטי של אכסנדר ברקמן ואמה גולדמן וחקייניהם המאוחרים. ליפי נפש אלה אין הבנה בסיסית של הקריטריונים והשיטות של מחקר מדעי. הם מצטטים הכרזות של המורדים כמו מטיפים צדקנים המצטטים כתבי קודש. הם מתלוננים שאני מתעלם מ"מסמכים" כלומר מהבשורה של מאכנו ויתר ה"שליחים". התחשבות ב"מסמכים" אין פירושה קבלת הנאמר בהם כלשונה. מרכס אמר שאין להעריך אישים או מפלגות לפי מה שהם אומרים על עצמם. אופיה של מפלגה נקבע יותר על ידי ההרכב החברתי של חבריה, על ידי עברה, ויחסה למעמדות השונים ולשכבות החברתיות מאשר על יד הצהרותיה בכתב ובעל-פה במיוחד ברגע הקריטי של מלחמת אזרחים". טרוצקי התעלם מהצהרות השובתים והמלחים. העובדה ששובתי פטרוגרד רצו לחזור לעבודה לאחר שיוגדלו מנות המזון שלהם ומלחי קרונשטדט תמכו בכך לא עיניינה אותו כלל. הוא לא ראה בשובתים אנשים רעבים אלא קטגוריות היסטוריות או חברתיות מהלכות על שתיים. מבחינתו אנשים מייצגים מעמדות והעובדה שהם רעבים איננה חשובה. הוא מתיחס רק למה שאנשים מייצגים (בעיניו) מבחינה מעמדית ולא לקור ולרעב שהם מרגישים, או לדבריהם ותביעותיהם. העובדה שהם תמכו במהפכה אינה משמעותית מבחינתו. אותו מטרידה העובדה שפועלים העזו לשבות נגד "מדינת פועלים". לדעתו זה מאבק בין מעמד הפועלים לבורגנות בו כל צד רוצה למשוך את מעמד האיכרים לצידו. לפי דבריו: "התקוממות קרונשטדט הייתה תגובה צבאית של הזעיר-בורגנות לקשיי המהפכה החברתית ולחומרת הדיקטטורה של מעמד הפועלים . . להתקוממות קרונשטדט היה אופי אנטי מהפכני"
    הצהרת מלחי קרונשטדט שהם תומכים במהפכה איננה משנה "מבחינה אובייקטיבית" (כשהסובייקט לייב דוידוביץ ברונשטיין (הידוע גם בשמו האובייקטיבי "טרוצקי") קובע מהי "אובייקטיביות"). כי המלחים "מייצגים" את ה"זעיר בורגנות".
    ומה שייכותו המעמדית של טרוצקי עצמו ? לאיזה מעמד הוא שייך ?
    האם עבד אי-פעם כפועל בבית-חרושת ? כמלח ? כאיכר ?
    באיזה מכרה עבדו לנין, טרוצקי, בוכארין, זינובייב ?
    האם חרשו אי פעם שדה, האם עבדו יום אחד ליד מכונה בבית-חרושת ?
    האם אביו של טרוצקי לא היה בעל אחוזה ?
    האין הם שייכים מבחינה מעמדית לזעיר בורגנות? ואולי טרוצקי ולנין הם "בירוקרטים" ? ואם התשובה היא שלא שייכותו המעמדית של אדם, אלא התנהגותו, קובעת את חלקו במאבקים החברתיים אז יש להפעיל שיקול זה גם על שובתי פטרוגרד ומלחי קרונשטדט ולא רק על לנין טרוצקי זינובייב וסטלין. . .
    בניגוד לטרוצקי שהאשים את מלחי קרונשטדט בהתנגדות למהפכה, אמר לנין בוועידה ה- 10 של המפלגה הקומוניסטית, שלושה ימים לאחר דיכוי קרונשטדט:
    " אנשי קרונשטדט לא רצו באויבי המהפכה אך הם גם לא רצו בנו". נכון מאוד !
    כלומר, הם התנגדו למפלגת לנין, לא למהפכה.
    אך מה הם כן רצו ? לנין לא ענה על כך. אפשר להבין מדוע, כי התשובה ברורה:
    שובתי פטרוגרד ומלחי קרונשטדט שתמכו בהם ב- 1921, כמו השובתים בגרמניה המזרחית ב- 1953 השובתים בהונגריה ב- 1956, והשובתים בפולין בשנות ה- 80, רצו כולם אותו דבר: חופש להקים איגוד מקצועי עצמאי ולשבות כדי להגן על האינטרס היומי שלהם מול ממשלה הטוענת שהיא מייצגת את האינטרס ההיסטורי של הפועלים אך היא גם המעביד שלהם.
    לנין וטרוצקי התנגדו לחופש השביתה וההתאגדות של הפועלים ב"מדינת פועלים" כי זו שבירת המונופול של "מדינת הפועלים" על "אינטרס הפועלים". עצם קיומם של איגודים חופשיים – ושביתות – ב"מדינת פועלים" חושף ניגוד בין "אינטרס יומי" לבין "אינטרס היסטורי" של הפועלים ומעלה את בעיית מהותו של המשטר. ניגוד זה – שהיה סיבת הסכסוך בפטרוגרד ב- 1921 – אין טרוצקי מזכיר כלל. הוא מתעלם ממנו.
    "מרד קרונשטדט" לא היה "נגד המהפכה" אלא "נגד המפלגה" שחטפה את השלטון מידי המועצות. ב- 25 לאוקטובר 1917 עמד להתכנס בפטרוגרד קונגרס צירי המועצות מכל רוסיה כדי להקים ממשלה קואליציונית של כל המפלגות המהפכניות במועצות.
    ממשלה זו עמדה להכריז על עצמה כשליט המדינה ולקחת את השלטון מממשלת קרנסקי.
    לנין ידע כי אם קונגרס המועצות ירכיב ממשלה תשתתף מפלגתו בממשלה אך לא תהיה שליט יחיד. הוא רצה שמפלגתו תהיה שליט יחיד ! לכן שיכנע את מפלגתו לאסור בעצמה את שרי קרנסקי ולהעמיד את קונגרס המועצות בפני עובדה מוגמרת. הוא ידע שהמפלגות המהפכניות האחרות במועצות יעלבו מהמחטף שלו ולאות מחאה יעזבו את הקונגרס וכך תשאר מפלגתו יחידה ותכריז על עצמה כמוסד השלטוני היחיד. כך היה.
    המשטר החדש שלל מהפועלים את החופש להתאגד באופן עצמאי ואת החופש לשבות.
    לא פלא שמשטר כזה ומפלגה כזאת (שלנין הקים) קרסו כבנין קלפים 70 שנה לאחר מכן.
    הפועלים לא היו מוכנים להגן על משטר ששלל מהם את חופש השביתה וההתאגדות.
    אך לא מדובר רק בעבר – חסידי לנין וטרוצקי למיניהם מתנגדים גם כיום לחופש השביתה וההתאגדות של פועלים ב"מדינת הפועלים" שהם שואפים להקים.
    הם רוצים להקים משטר בו רק הם – לא הפועלים – יחליטו מה טוב לפועלים.
    על משטר כזה כתב יסנין בפטרוגרד (ששמה הוסב ל"לנינגרד" ב- 1924 אך ב- 1992 נערך משאל בו הצביעו רוב תושביה בעד חזרה לשמה מלפני המהפכה – "פטרבורג". . .).
    בשירו האחרון שכתב לפני שהתאבד ב- 1925:

    שלום חבר, בלי יד ללחוץ, בלי מלל,
    אל נא תביט קודר ומיואש,
    אין זה חדש למות בחיים כאלה,
    אך גם לחיות בהם אין כל חדש.

    האם דווידי תומך, או מתנגד, לחופש השביתה וההתאגדות של פועלים ב"מדינת פועלים" ?

    עקיבא אור

  5. אפרים דוידי הגיב:

    הקורא עקיבא אור טיפה ממהר. וברוב בהלה מכניס בפי (או בעטי) דברים שלא אמרתי (וגם לא כתבתי). מה הקשר בין השביתה-שלא-היתה לבין מהפכת אוקטובר. האם אני אי-פעם אמרתי שיש לצדד בטרוצקי?

    מותר למהר. מותר למהר ועל מנת להגיע אל היעד לטפוס טרמפ. אין לי דבר נגד הממהרים. אבל, בבקשה, על תתפסו טרמפ על גבי המאמר שאני כתבתי.

  6. אשר פרוליך הגיב:

    לעקיבא אור ולאפרים:
    לא הבנתי את השאילה שלך לגבי איזה
    משטר מציע כותב המאמר להחלפת הקיים.
    האים(חס ושלום !)על פי לנין וטרוצקי(אולי גם מארקס ואנגלס??)"מדינת פועלים"??
    (שאילה נכונה למאמר המדבר על "חופש השביטה בישראל).
    אבל פחות עוד יותר הבנתי אל התשובה של כותב המאמר:
    במיוחד הקטע של "מה הקשר בין השביתה
    שלא היתה,למהפכת אוקטובר"(??).
    (והמבין,אם יחשוב בנוסף מלהבין,גם יבין)

  7. אלכס מסיס הגיב:

    את ה"תגובה" של עקיבא אור היה צריך להסיר מיד עם הוםעתה באתר. תגובות מתקבלות רק לתוכן המאמרים להם מגיבים הקוראים.מר פרויליך,ממשיך במסורת הטפותיו:הוא רשאי לכתוב מאמרים על חופש הביטוי -נושא אהןב עליו-המערכת תחליט אם לפרסמם.פרויליך לא יוכל להגיב לתוכן התגובה – רק אםיתייחס לתוכן המאמר ולא לנושא החדש,בו פתח עקיבא אור,שפרץ לאתר והקליד מאמר בנושא חדש.

  8. על התגובה של עקיבא אור הגיב:

    אני לא מסכים איתה, אבל היא בהחלט לנושא, היא נוגעת לשאלה של חופש השביתה ומעלה אותה בהקשר של המשטר שמציעים סוציאליסטים מהפכנים. זה ויכוח חשוב ולגיטימי וההקשר של פטרוגרד (וקרונשטט) הוא הקשר מתאים (לא כל נבירה במהפכה הרוסית היא בהקשר מתאים).
    ההתפרצויות ההיסטריות של אלכס מסיס מול כל תגובה שמרחיבה קצת את הדיון לא מוסיפות כבוד לגדה השמאלית. מסיס רוצה אולי לבנות חומת הפרדה עם מגדלים ושומרים בין האתר לבין כל דיון אידאולוגי שמאלי (מושג שאינו כולל פמפלטים טרחניים ממוחזרים ודי לחכימא), אבל ברגע שהוא יעשה זאת, זה לא יהיה אתר שמאלי אלא סתם מועדון אקסלוסיבי בשם הבעלות הפרטית.
    אדב, טיעון הבעלות הפרטית על האתר הוא מגוחך מאד כי האתר פותח בטכנולגיה שהיא Open source, מי שמוכן שאחרים יחלקו איתו סורסים של PHP לא יכול אחר כך לסרב לחלוק את הדיון באתר עם אנשים שאינם אויביו הפוליטיים ממש.

  9. אלכס מסיס הגיב:

    "הגדה השמאלית" היא בטאון אלקטרוני בבעלות עורכיו ומוציאיו לאור,פורצים ימניים ו"שמאליים" מנסים לנכס אותו לעצמם. למערכת,של כל כתב-עט, מודפס או אלקטרוני – הרשות הבלעדית להחליט מה יודפס או יועלה לאתר.ההתקפות האישיות המתועבות עלי – אינן מעלות או מורידות בנושאי העריכה והחלטות המערכת, עקיבא אור שלח את מאמרו למערכת,שהחליטה לא לפרסמו והוא הקליד את תמציתו כ"תגובה" למאמרו של דוידי וללא כל קשר לתוכנו. דוידי כבר הגדיר מעשה-פרחחי זה כ"טרמפ" ואנחנו לא נרשה לטרמפיסטים, הרשאים ויכולים להקים אתרים משלהם – לעשות ב"הגדה השמאלית" ככל העולה בדעתם.

  10. שר פרוליך הגיב:

    לאלכס מיסים:

    1)אני מקווה שהאתר פתוח לתגובות כל עוד אין בהן התקפות אישיות על הכותב עצמו(כשבהחלט
    אפשר לבקר דעותיו)אם לא כך הדבר,רצוי להבהיר
    את הנקודה ולחסוך זמן יקר של כותבים וקוראים
    רבים וטובים.
    2)לגבי הקשר בין המאמר לתגובת אור,יש קשר
    ועוד איך!!.מפליא אותי שבעתון שמאל לא רואים
    קשר כזה,אך בכל אופן,הנושא ראוי לדיון.
    בתגובתי לא רק הנני מתיחס למאמר,אלא אפילו מצטט אותו.
    אגב,חופש הביטוי הוא כן נושא אהוב עלי!

  11. אלכס מסיס הגיב:

    שמי מסיס (כמו עסיס עם מם בהתחלה) ולא מיסיס.
    מסיס הוא ההר הגבוה ביותר בארמניה (ממול לארראט, הנמצא בתורקיה) והוא שם ארמני נפוץ מאד,שניתן לאנשים גבוהים, בטרם היו נהוגים שמות משפחה. הארגון העולמי של הארמנים, נקרא
    "קונגרס מסיס" וכך גם שמו של מפעל הנעליים הגדול ביותר בארמניה – כך האמור לעיל אינו שייך לתוכן המאמר ונכתב כתגובת-נגד למר פרולייך,הסבור שהוא יכול ליישם כללים משלו,באתר זה. למאמרו של עקיבא אור;שהוגנב(כן!) לאתר, אין כל קשר למאמרו של דוידי, פרט
    לכך שגם המאמר וגם ה"תגובה" עוסקים בשביתות.
    התגובה שלי עוסקת בשמי,ששובש ע"י פרולייך.

  12. אמנון הלל הגיב:

    עקיבא אור שלח את המאמר שלו כתגובה אך כיוון שניתן לכתוב רק 300 מילה המאמר נחתך.
    בכל מקרה המאמר במלואו נשלח למערכת הגדה השמאלית שהחליטה לא לפרסמו ולא פירטה למה אך זו כמובן זכותם.
    לגולשים המעונינים המאמר המלא של עקיבא נמצא באינדימדיה בכתובת הבאה:
    http://indymedia.org.il/imc/webcast/72091.html
    או בפורום אתר "כולנו-נחליט! בכתובת:
    http://www.susita.com/service/freeforum/getmessege.asp?dt=11/11/2003+7:37:28+PM&id=21350&w=3

הגיבו לאמנון הלל

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים