לטענת גורמים צבאיים-מדיניים, פעולות ההתנקשות של הצבא נמצאות "עמוק בלב המעטפת המוסרית". כדי לבחון את גבולותיה של מעטפת מוסרית זו, יש להציב בפניהם ובפני הטייסים שלא חתמו על המכתב את השאלה הבאה: האם היית מסכים לתת/לבצע פקודה לפעולת התנקשות במטרה כגון שחאדה, כאשר הוא נמצא בדירה במקומות הבאים:
א. שכונת מגורים ברמת-גן?
ב. שכונת מגורים באום-אל-פחם?
ג. שכונת מגורים יהודית בדמשק/קהיר/בגדד?
ד. שכונת מגורים של יהודים בעזה, שאינם אזרחי ישראל?
ה. סתם שכונת מגורים בפורטוגל?
יש להניח כי מרבית הטייסים היו מסרבים לבצע פעולות זהות כאשר מדובר באוכלוסיה אזרחית שונה. דגלים שחורים נובטים במהירות מעל שכונות יהודיות, ממעטים להתנוסס מעל שכונותיהם של אנשים שדמם "טהור" פחות, ואילו הקרקע הגרועה ביותר לגידול דגלים שחורים היא האדמה עליה יושבים ערבים בשטחים הכבושים. זאת יודע כל אדם סביר שגדל והתחנך בחברה הציונית. האדם הבלתי סביר הוא זה שמחזיק תואר שני בטיסה מהפקולטה של צבא הכיבוש אחרי תואר ראשון ב"הומניזם" מהחברה הציונית, ועדיין מסוגל לזהות את ים הדגלים השחורים המתנופפים מעל פעולות הצבא בשטחים.
הכותב לא מבין את ההבדל בין אוהב לאויב.
גילית שלא כל היהודים אוהבים, ועם זאת, רחמנא ליצלן, שלא כל הערבים אויבים?
אסור לשכוח שיש תמיכה אדירה בשטח בפעולות הטרור שטובחות באזרחים בישראל. הציבור הזה לא לגמרי חף מפשע.