הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-13 בדצמבר, 2003 4 תגובות

הוא עשה זאת שוב: מפריח כמה בלונים צבעוניים, והעולם כולו מרותק ומשתאה. אריאל שרון זקוק להסחת-דעת. הפופולאריות שלו צונחת בסקרים. "הבנות ז’נבה" עלו לסדר-היום הישראלי והעולמי. חקירות-השחיתות המתנהלות נגדו, חזרו לכותרות העיתונים. קציני-צבא וראשי שירותי-הביטחון תוקפים מכל עבר ומאשימים אותו באי-עשייה, בחוסר-תוכנית, בקיפאון.

לכן, הוא מפריח בלונים: רמזים על "צעדים חד-צדדיים" (התקשורת: סנסציה!); "לא נהיה בכל מקום שאנחנו יושבים בו עכשיו." (תדהמה!); "הזזת ישובים". (סערת-רוחות!). את אהוד אולמרט הוא דחף קדימה, כדי שיזהיר בכל תוכנית-ראיונות ותחת כל עץ רענן, מפני "מדינה דו-לאומית". תוכניתו, כך הכריז, תבטיח את קיומה של "מדינה יהודית" ש-80% מתושביה יהיו יהודים. גם עכשיו יותר מ-78% מאזרחי ישראל הם יהודים – לא נשאר הרבה מקום דמוגראפי, לסיפוח שטחים המאוכלסים בפלסטינים. לשכת שרון הדליפה שאולמרט מדבר על דעת שרון, שרון מבטיח הכרזה סנסציונית השבוע או בשבוע הבא.


העולם כמרקחה. יוזמת ז’נבה כמעט ונשכחת. כל הפרשנים עסוקים בניחושים פרועים: למה הוא מתכוון? מה הוא עומד לעשות? האם יהיה פילוג בליכוד? האם הכריח בוש את שרון להחליף את עורו? הפיכת אולמרט מנץ דורס ליונה הומייה, נראתה משכנעת, גם מפני שבאותה עת, לגמרי במקרה, הוא נאלץ להסכים לדרישה האירופית לסמן את מקומות-המוצא של מוצרי ישראל המגיעים לשוק האירופי, כדי למנוע את חדירת מוצרי ההתנחלויות ליבשת. המתנחלים פתחו במסע-הסתה נגדו. ברחובות ירושלים הודבקו כרזות, המראות את אולמרט כשהוא מחתים את מוצרי ההתנחלויות בטלאי צהוב נאצי ועליו המילה "יהודי" בגרמנית (בכרזה מופיעה גם תמונתי, כמי שנותן פקודות לאולמרט).


עכשיו "ברור": אולמרט הוא יונה. כמוהו, כאליהו הנביא, המבשר את בואו של שרון המשיח. ראשי מפלגת-העבודה כבר מוציאים את חליפות-השרים מהנפתלין. או-טו-טו, יצטרפו לממשלה במקום שרי הימין הקיצוני. שמעון פרס יגשים את חלומו ויהיה שוב מיניסטר. מי היה מאמין! שרון הוא דה-גול הישראלי, השלום יוצא לדרך… כל זה מאשר את הכלל האמריקאי הישן: בכל רגע נולד "פראייר" חדש.


כתבתי ואמרתי: אל תשימו לב למילים היוצאות מפיו של שרון, שימו לב למעשי ידיו. אין שום משמעות להצהרותיו. הנועדות לענות לצרכים הטאקטיים של הרגע – מעשיו חשובים מאוד וגלויים לעין: החומה מתקדמת בקצב קדחתני. לפי מיטב המסורת של שרון, היא יוצרת "עובדות בשטח". השטח הפלסטיני נחתך לחתיכות. ממש לנגד עינינו נוצרות עוד ועוד מובלעות פלסטיניות מנותקות, שאינן אלא בתי-סוהר גדולים. ובשעה שצה"ל מסלק קראוון ריק אחד ממאחז "בלתי חוקי", מדרבנת הממשלה את התרחבות ההתנחלויות בכל האמצעים.


זוהי פעילות נמרצת, שכל מערכות השלטון עוסקות בה. רק אדם המנותק לחלוטין מן המתרחש בשטחי הכיבוש, יכול לטעון שיש "קיפאון". רק מי שחי בעולם הווירטואלי של התקשורת יכול לחשוב, שלשרון "אין תוכנית". יש לו תוכנית, אותה תוכנית כפי שקיימת זה עשרות שנים. דבריהם של שרון ואולמרט, אינם סותרים אותה, אלא להיפך. הנה עיקריה:



  • "צעדים חד-צדדיים" – לא יהיה שלום עם הפלסטינים. הם ייכלאו מאחורי החומות והגדרות, והכיבוש יימשך בצורה אחרת.

  • "מדינה בעלת רוב יהודי של 80%" – יסופחו כל השטחים שאין בהם אוכלוסייה פלסטינית צפופה. זה יכלול כמחצית הגדה המערבית (אזור C לשעבר) ובכללה, כל הכבישים החשובים, כל ההתנחלויות העיקריות, כל בקעת-הירדן, הרבה מן המטעים והשטחים המעובדים של הכפרים הפלסטיניים (אך לא את הכפרים עצמם).

  • "ויתורים כואבים" – ישראל תוותר על ריכוזי האוכלוסייה הערבית, הערים וגושי הכפרים הפלסטיניים (לשעבר שטח A ו-B) ועל מרבית רצועת-עזה. כל המובלעות יהוו כ-45% מהגדה. יחד עם רצועת עזה, ייוותרו לפלסטינים 10%-12% משטח פלשתינה-א"י של לפני 1948.

  • "מדינה פלסטינית" – שרון מוכן – ואכן מעוניין – לקרוא למובלעות אלה "מדינה פלסטינית", כדי לשחרר את ישראל מכל אחריות לאוכלוסייה זו. אם תגווע ברעב או תסתלק מרצון – מה טוב.

  • "הזזת ישובים" – עשרות ההתנחלויות הקטנות, שנבנו בתוך ריכוזי האוכלוסייה הפלסטינית, יועברו לשטחים שיסופחו לישראל.

  • "הטרור יימשך" – כל זה לא יסיים את המלחמה. לשרון ודומיו אין כל עניין בסיומה. מבחינתם, היא יכולה להימשך לנצח. הפלסטינים יהיו תמיד אשמים. אבל ההיערכות החדשה תהיה הרבה יותר נוחה מבחינה צבאית, מכיוון שלא יהיה עוד צורך להקדיש כוחות להגנה על התנחלויות מבודדות.

כל זה, הוא ההיפך מיוזמת "הבנות ז’נבה", המבוססת על האמונה שניתן להשיג הסכם עם הפלסטינים.  זה גם ההיפך מ"מפת הדרכים", ששני הצדדים עדיין משלמים לה מס-שפתיים, אך מתייחסים אליה כאל גחמה של הנשיא בוש, שאף הוא עצמו זנח אותה. שרון קיבל את ה"מפה" בצירוף 14 הסתייגויות, שרוקנו אותה מתוכנה. בפועל, לא עשה אף את הצעד הראשון וכך גם הפלסטינים.


"תוכנית השלום" של שרון ואולמרט היא הכרזה על המשך המלחמה בעם הפלסטיני. היא מתגרה בארצות-הברית ובדעת-הקהל העולמית. איך היא תשפיע על דעת-הקהל בישראל? יתכן שתצליח להסיח לאפיק אחר את הגל הגואה של הגעגועים לשלום, שבאו לידי ביטוי גם ביחס ליוזמת ז’נבה. שרון ואולמרט מנגנים על שתי מגמות חזקות בציבור: היחס הגזעני לערבים, הגורם לאי-האמון באפשרות של שלום איתם, והרצון ב"מדינה יהודית", שלא יהיו בה "גויים" בכלל וערבים בפרט.


יגידו על תוכנית שרון שהיא בסך הכול "ספין" תקשורתי – עוד הכרזה של שרון, שאין לה קשר עם המציאות. אבל מי שמסייר לאורך החומות והגדרות המוקמות בשעה זו, ילמד שהן כבר יוצרות מציאות חדשה, קשה בחומרתה מקודמותיה.

תגובות
נושאים: מאמרים

4 תגובות

  1. חף הגיב:

    לא ברור לי

    למה אין לך אמון בשרון
    אבל יש לך אמון בליפקין-שחק ??

    מה, ביילין פחות ציוני מאולמרט?

    בקיצור, גם זנבה היא ספין.

    להתראות בעתיד…

  2. לקרוא כדי להאמין הגיב:

    אחרי שנתיים וחצי של ממשלות-שרון וכ1000 קורבנות ישראליים,במשך זמן זה-"רואה חשבון" שאינו יודע חשבון,מפריח בלון משלו.

  3. שקרים ללא חשבון הגיב:

    צריך לקרוא את הבליו של "רואה החשבון",כדי להאמין שיש מי שמסוגל לשקר,ללא חשבון.

  4. רואה החשבון העיוור הגיב:

    רואה החשבון משקר במצח נחושה, או פשוט נחשף לנתונים סטטיסטים מסולפים. בכל מקרה, אין צורך לקחת את דבריו המגוחכים ברצינות.
    ולכתבתו של אורי אבנרי יש לי רק תגובה אחת: היידה אורי!

הגיבו כאן

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים